איש אשכולות

אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת[1] הוא מושג המתאר אדם משכיל בעל ידע מעמיק ורחב היקף בתחומי מדע ורוח רבים ומגוונים.

Leonardo self
לאונרדו דה וינצ'י, איש אשכולות הנראה כארכיטיפ של "איש הרנסאנס"

מקור הביטוי

מקור הביטוי העברי "אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת" במשנה, במסכת סוטה, שבה נאמר "משמֵת יוסה בן יועזר איש צרידה ויוסה בן יוחנן איש ירושלים – בָּטְלוּ הָאַשׁכּוֹלוֹת". התלמוד הבבלי (מסכת סוטה מ"ז, ע"ב) מסביר: "מאי אשכולות? אמר רב יהודה: איש שהכל בו". על פי ביאורו של רש"י; הכוונה לאיש שיש בו כל התורה כולה באמיתותה בלי דופי ובלי מחלוקת, כשהכוונה לגדול בתורה הבקי בכל חלקי התורה כולה, בנגלה ובנסתר, וכפי שנאמר בהלכות גדולות למסכת תמורה: "שלא נמצא בו שום עוון ותורתו נתונה לו ממשה רבנו ללא דופי".

רבים חושבים בטעות שמקור המושג בדימוי של אשכולות ענבים המלאים בידע, אך ככל הנראה מקורו בשיבוש של המונח היווני "איש אסכולות". בשפה הלטינית ידוע בביטוי Altera pars Petri, המתאר באופן מחמיא אדם בעל מידות תרומיות של חכמה.

03 Lundi 03 Cordoue 02 Maimonide
הרמב"ם "איש אשר הכל בו"

אנשי אשכולות בולטים מחכמי ישראל

למרות המיתוג הברור שנתנו חז"ל לראויים לשאת את התואר "איש אשכולות", הושאל הביטוי במהלך הדורות ונעשה בו שימוש לסמל אנשי רוח וגדולי תורה, ששלטו בכל מכמני התורה והיו בעלי ידע מקיף ונרחב בכל חלקיה. בין המוגדרים כאנשי אשכולות כתואר מושאל ביהדות נמנים: רב סעדיה גאון, רש"י, הרמב"ם שנמנה בתקופת ימי הביניים על חכמי דורו גם בין חכמי האומות ונודע כבעל ידע רחב בתחום הרוח והדת וכן גם בתחום הרפואה. רבי שמואל הנגיד, החכם דון יצחק אברבנאל, המהר"ל מפראג שמלבד גדלותו התורנית נודע כאסטרונום מחונן בקרב מלומדי ארצו, החיד"א, הגאון מווילנא, רבי יהונתן אייבשיץ ואחרים.

אנשי אשכולות בולטים מאומות העולם

Thomas Young (scientist)
תומאס יאנג "האדם האחרון שידע הכל"

רובם של הללו המוגדרים כאנשי אשכולות בעברית המודרנית, הם בני תקופת הרנסאנס בשלהי ימי הביניים, בה עדיין לא הייתה חציצה ברורה בין תחומי מקצוע כמו; מתמטיקה, פיזיקה ורפואה. גדול אנשי האשכולות של תקופת הרנסאנס, הוא לאונרדו דה וינצ'י, שהיה צייר, פסל, מהנדס, אדריכל ומדען. הוא התעניין גם בביולוגיה (בעיקר של בני אדם) ובתעופה. בערך בתקופתו של דה וינצ'י, חיו ופעלו גם מיכלאנג'לו - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס ומשורר איטלקי ולאונה בטיסטה אלברטי - סופר, משורר, פילוסוף, אדריכל, צייר, בלשן וקריפטוגרף, איטלקי אף הוא. בלז פסקל - מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף וגוטפריד וילהלם לייבניץ - מתמטיקאי, פילוסוף ומדינאי, שתרם גם בתחומים אחרים, בהם משפטים, פיזיקה ותחומים נוספים, ובנג'מין פרנקלין שהיה מדינאי, מדען (בעיקר בתחום החשמל), סופר וממציא. היו אנשי אשכולות מוכרים שפעלו בתקופות מאוחרות יותר.

אישיות נוספת היא גלילאו גליליי אשר היה מתמטיקאי, אסטרונום, ממציא ופיזיקאי. הוא היה הראשון שהשתמש בטלסקופ לצורך ביצוע תצפיות אסטרונומיות, ובעזרתו גילה ארבעה מירחיו של צדק ואת מופעיו של כוכב הלכת נוגה. תגליותיו הוכיחו את המודל ההליוצנטרי - כדור הארץ איננו מרכז היקום - הוא סובב סביב השמש. אמירה זו היוותה כפירה בערכי הדת וגלילאו נשפט למעצר בית עד יום מותו. עבודתו המדעית הקיפה תחומים רבים, והוא נחשב לאחד מאנשי המדע הדגולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים.

תומאס יאנג, איש אשכולות אנגלי שפעל בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, נחשב בעיני רבים כ"אדם האחרון שידע הכל". בקיאותו המדהימה הקיפה במומחיות וידע רחב ממדים, את כל תחומי האקדמיה המערבית בתקופתו: רפואה, פיזיקה, בלשנות, הרמוניה ואף אקטואריה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "אִישׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת" הוא צירוף רוֹוֵחַ אך שגוי. הביטוי המדויק על פי מסכת סוטה ט ט הוא: אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת[דרושה הבהרה]. כך גם על פי אבן שושן.
1519

שנת 1519 היא השנה ה-19 במאה ה-16. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

26 בספטמבר

26 בספטמבר הוא היום ה-269 בשנה בלוח הגריגוריאני (270 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 96 ימים.

2 במאי

2 במאי הוא היום ה-122 בשנה (123 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 244 ימים.

אברהם פריצול

הרב אברהם בן מרדכי פריצול (או: אברהם פריסול. בלועזית: Farissol) - (נולד בשנת ה'רי"א או ה'רי"ב (1450-1451) באביניון שבצרפת, נפטר לא לפני שנת ה'רפ"ו (1526-1525) בפרארה שבאיטליה), היה תלמיד חכם איטלקי, איש אשכולות של תקופת הרנסאנס. יצירתו המפורסמת ביותר היא מסה על קוסמוגרפיה וגאוגרפיה: "אגרת אורחות עולם" (1524).

אורי סלע

אוּרי סלע (1928–1993) היה סופר, עורך, מתרגם, חוקר ספרות ולשון, חבר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית בשנים תשנ"א-תשנ"ג, עיתונאי, סאטיריקן, פזמונאי, פרסומאי וגרפיקאי ישראלי. היה איש אשכולות, אוטודידקט. בכמה מהתחומים שבהם עסק היה חלוץ והטביע חותמו על התרבות הישראלית.

אמחותפ

אִמחוֹתֶפּ (2600-2650 לפנה"ס) היה איש אשכולות במצרים העתיקה בתקופת שלטונו של פרעה ג'וסר בן השושלת השלישית. אמחותפ נחשב למהנדס, לאדריכל, ולרופא הראשון בהיסטוריה ששמו ידוע כיום. הוא שימש כיועץ לפרעה וככהן הגדול לאל השמש רע. שמו נותר מפורסם אלפי שנים לאחר מותו: בתקופת הממלכה המאוחרת עבדו את דמותו בתור אל ואף בתקופה היוונית במצרים (תקופת מצרים התלמיית, 30-325 לפנה"ס) נקשרו בשמו מיתוסים רבים. בכתובים הוא מתואר כ"יועץ למלך מצרים התחתונה", "הראשון אחרי מלך מצרים העליונה", "מנהל הארמון הגדול", "בן אצילים", "הכהן הגדול של הליופוליס", "בנאי", "ראש לחרשי העץ", ו"ראש לפַּסלים". בתקופת הממלכה התיכונה הראשונה הוא הוצג בכתובים אף כמשורר וכפילוסוף. כיום יש אף המזהים את דמותו עם דמות יוסף המקראי.

רק במאה ה-19 הופרדה דמותו ההיסטורית משלל המיתוסים, והוסכם כי מדובר באדם אמיתי. מעט מאוד ידוע על תולדות חייו. יש הטוענים שהוא נולד כבן לפשוטי עם, ועל פי גרסאות אחרות הוא בנו של אדריכל בשם קַנופֶר. למרות זאת רב המידע על פועלו ותרומותיו. מקום קבורתו אינו ידוע כיום, הסברה המקובלת היא שהוא נקבר באתר סקארה, שם נמצא כיום מוזיאון לעתיקות מהאתר ומהאזור הקרוי על שמו.

בנג'מין פרנקלין

בנג'מין פרנקלין (באנגלית: Benjamin Franklin;‏ 17 בינואר 1706 – 17 באפריל 1790) היה מדינאי, מדען, סופר, ממציא, מחנך ומו"ל בעל השפעה גדולה ביותר על הפוליטיקה וההיסטוריה של ארצות הברית, ועל המדע של המאה ה-18, מן החותמים על הכרזת העצמאות. הוא היה איש אשכולות בעל חוש הומור מפותח וסקרנות אינטלקטואלית, שנהג להציג עצמו קודם כל כ"מדפיס ספרים".

ג'ון הרשל

סר ג'וֹן פְרֶדרִיק וִילְיַאם הֶרְשֶל, הברונט הראשון (באנגלית: Sir John Frederick William Herschel, 1st Baronet‏), KH‏‏ (7 במרץ 1792 – 11 במאי 1871) היה איש אשכולות אנגלי: מתמטיקאי, אסטרונום, כימאי ומחלוצי הצילום. הרשל היה בנו היחיד של האסטרונום ויליאם הרשל ובעצמו אב ל-12 ילדים.

הרשל הנהיג את השימוש ביום היוליאני באסטרונומיה, נתן שם לשבעה מהירחים של כוכב הלכת שבתאי ולארבעה מהירחים של אורנוס, הרים תרומות חשובות להתפתחות הצילום, וחקר את תופעת עיוורון הצבעים ואת ההשפעה הכימית של קרינת על-סגול.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

המאה ה-16

המאה ה-16 היא התקופה שהחלה בשנת 1501 והסתיימה בשנת 1600.

יהודה

האם התכוונתם ל...

לאונה בטיסטה אלברטי

לאון בטיסטה אלברטי (איטלקית: Leon Battista Alberti)‏ (18 בפברואר 1404 – 25 באפריל 1472) היה איש אשכולות איטלקי של תקופת הרנסאנס, יליד העיר גנואה. אלברטי היה סופר, משורר, פילוסוף, אדריכל, צייר, בלשן וקריפטוגרף.

אלברטי הוא בנו של בנקאי עשיר מפירנצה שהוגלה מן העיר, ונולד יחד עם אחיו מחוץ למסגרת הנישואין מהאלמנה ביאנקה די קרלו פיאֶסקי, שהשתייכה למשפחה מהבולטות והנכבדות באצולה הבורגנית של גנואה. התחנך בפנימייה בפדובה שליד ונציה על ערכי ההומניזם. כמו כן למד מתמטיקה בפנימייה ומשפטים באוניברסיטת בולוניה. עוד בשנותיו הצעירות החל לכתוב שירה ומחזות בלטינית. אביו נפטר עוד בהיותו בלימודים ורכושו נגזל ממנו והוא נשאר חסר כל. עם זאת, הצליח לסיים את עבודת הדוקטורט שלו בגיל 25 וקיבל משרה אצל אחד מראשי הכנסייה כ"מזכיר ספרותי", דהיינו, אחראי על ניסוח וסגנון מכתבים, משרה אשר לא הייתה לה כל נגיעה לתחום המשפטי.

בשנת 1432, לאחר 4 שנים במשרה, הצליח אלברטי להתקדם ומונה ליועץ האפיפיור אבל עסק בעיקר בכתיבת חיי הקדושים הנוצרים בלטינית קלאסית. הוא הצליח לפתח קריירה מרשימה במשרות שונות בכנסייה ובמקביל עסק בעבודות "חילוניות", בכתיבה ובאדריכלות. בתקופה זו גם החל לחבר סדרה של דיאלוגים באיטלקית על נושאים של חיי היום-יום אשר נקראה "על המשפחה" ("Della famiglia"). דיאלוגים אלו אשר התבססו על ספרות רומית עתיקה היו בעיקרם בעלי גוון מעשי ותכליתי ולא גלשו לתחום הפילוסופיה המופשטת.

בשנת 1434 ערך מספר מסעות עם פמליית האפיפיור בצפון איטליה והחל להתעניין בנושאים טכנולוגיים ואמנותיים. בביקור בפירנצה, הכיר והתיידד עם דונאטלו וברונלסקי. בשיתוף פעולה עמם עזר לקדם את החישוב המתמטי של הפרספקטיבה - אחד הכלים החדשים שהתפתחו בתקופה זו והשפיעו רבות על האמנות והאדריכלות. בספרו "על הציור" אף פרסם את פרטי הטכניקה החדשה. עוד בפירנצה, התיידד גם עם הגאוגרף והאסטרונום פאולו טוסקנלי.

ב-1438, בעת שהותו בחצר משפחת ד'אסטה (D'Este), שליטי פרארה שליד בולוניה קיבל מהנסיך ליונלו את ההזמנה הראשונה של פרויקט תכנון אדריכלי - שער ניצחון קטן בסגנון רומי שנועד לשמש כבסיס לפסל להנצחת אביו. כמו כן, הוזמן על ידו לתרגם את כתביו של ויטרוביוס לאיטלקית ובאותה תקופה החל להקדיש את מירב זמנו ללימודי האדריכלות הקלאסית.

ב-1447 מונה ליועצו של האפיפיור ניקולאס החמישי וזכה למשרה אשר במסגרתה היה שותף למלאכת שיקומה של רומא ובנייתה המחודשת של כנסיית פטרוס הקדוש ובניינים נוספים בוותיקן. ב-1452 פרסם ספר נוסף "על הבנייה" (De re aedificatoria) שהיה מבוסס על כתביו של ויטרוביוס. ספר זה השפיע רבות על אדריכלות הרנסאנס באיטליה וזיכה את אלברטי בכינוי "ויטרוביוס הפיורנטיני".

מסוף שנות ה-40 של המאה ה-15 ועד מותו הקדיש אלברטי בעיקר לעיסוק בבנייה. עבודותיו הידועות ביותר מתקופה זו הם ארמון רוצ'לאי וחזית כנסיית סנטה מריה נובלה בפירנצה.

מבין יצירותיו בציור, עליהן אנו יודעים ממקורות שונים, לא זוהתה אף תמונה בביטחה. שני תבליטים ובהם מופיע דיוקנו של אלברטי, נחשבים על פי רוב כעבודותיו. הם שמורים כיום באוסף מוזיאון הלובר ובגלריה הלאומית בוושינגטון.

מיכאיל לומונוסוב

מיכאיל ואסילייביץ' לומונוסוב (רוסית: Михаил Васильевич Ломоносов‏; 8 בנובמבר 1711 - 4 באפריל 1765) הוא איש אשכולות רוסי שתרם רבות לספרות, לחינוך ולמדע ברוסיה.

מיכאיל לומונוסוב נולד בשנת 1711 בכפר דייגים במחוז ארכאנגלסק הנידח, בצפון רוסיה. בגיל 19 ברח מהבית למוסקבה, שם התקבל לאקדמיה הסלאווית-יוונית-לאטינית (מעין בי"ס תיכון) וסיים אותה בהצטיינות. לאחר-מכן נשלח לומונוסוב ללמוד באקדמיה למדעים בסנקט פטרבורג. בעקבות השגיו בלימודים, קיבל מלגה ונשלח ללמוד באירופה. כשחזר לרוסיה, הפך לומונוסוב לחבר פעיל באקדמיית המדעים הרוסית.

בשנת 1745 הוא חולל מהפכה של ממש, כאשר היה הראשון שהתחיל להעביר הרצאות ברוסית ולא בלטינית, כמו שהיה מקובל. לצורך כך היה עליו להמציא מילים רבות בשפה הרוסית לתיאור מושגים מדעיים שונים ולהכניס לתוכה מונחים זרים. לא לשווא לומונוסוב כונה "האוניברסיטה הראשונה שלנו". בשנת 1755 ייסד לומונוסוב את האוניברסיטה המוסקבאית.

לומונוסוב מת בשנת 1765.

מיכלאנג'לו

מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי (באיטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni; ‏ 6 במרץ 1475 – 18 בפברואר 1564) איש אשכולות איטלקי - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר, ואחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות, נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.

משפחת אהרנסון

משפחת אהרנסון (בלועזית: Aaronsohn) היא משפחה יהודית ידועה בתולדות היישוב. בני המשפחה עלו לארץ ישראל מבקאו שברומניה בשנת 1882, עם תחילת העלייה הראשונה, ונמנו עם מייסדי המושבה זכרון יעקב. מקימי ארגון המחתרת "ניל"י" ומנהיגיו נמנו עם אנשי המשפחה, ולכן שמה של המשפחה נקשר תדיר לארגון זה.

בני המשפחה שעלו ארצה היו האב אפרים-פישל אהרנסון, האם מלכה והילדים אהרון וצבי (הירש). בארץ נולדו שמואל (סם), אלכסנדר (אלכס), שרה ורבקה. שתי בנות, ויטיה וליבה, מתו בלידתן בשנת 1888, ככל הנראה מקדחת. בנוסף, הגיעו לארץ בשנת 1882 גם קלמן משה אהרנסון, אח צעיר של אפרים-פישל, ואחותו שרה אהרנסון (לימים שוורץ), שהתיישבו בזכרון יעקב והקימו בה משפחות.

אפרים-פישל היה איכר, מחלוצי הכורמים, שהקים משק בזכרון יעקב. לפי כמה מקורות היה אפרים-פישל הראשון ממתיישבי זכרון יעקב שהפסיק לקבל את תמיכת הברון רוטשילד, פילנתרופ היישוב. הבן הבכור אהרון, נחשב איש אשכולות - אגרונום ומדען, סייר, יזם ופוליטיקאי. הוא נמנה עם הבולטים בקרב בני הדור הראשון שגדל בארץ, אשר נקראו אז "האתרוגים" (כינוי שהפך לאחר שנים ל"צברים"). אהרון זכה לפרסום עולמי בעקבות גילויו את 'אם החיטה' בשנת 1906. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקים והנהיג את המחתרת "ניל"י", שבה פעלו גם אחותו שרה אהרנסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי ואחרים.

תוך כדי פעולות המחתרת ולאחר חשיפתה, בין השנים 1919-1915, עברו אחדים מחברי המשפחה עינויים, כמו אפרים-פישל, שרה, צבי (וכן אחרים מחברי ניל"י); שרה התאבדה, בעקבות תפיסתה ועינוייה על ידי העותמאנים, ולאחר שגילתה כי הגיעה הוראה להוציאה להורג. אהרון נעלם עם מטוסו מעל תעלת למאנש בין בריטניה וצרפת.

האם מלכה נפטרה בשנת 1912 והאב אפרים-פישל - בשנת 1939. הבן צבי נפטר בשנת 1929, אלכס בשנת 1942, ושמואל בשנת 1950. האחרונה מדור "האתרוגים" והצעירה מבני משפחת אהרנסון, רבקה, נפטרה בשנת 1981.

בביתם של אפרים-פישל ומלכה בזכרון-יעקב, הוא "בית אהרנסון", הוקם מוזיאון לתולדות המשפחה ומחתרת ניל"י. על בני המשפחה ועל ניל"י נכתבו ספרים ומאמרים, ורחובות רבים ברחבי הארץ נקראו על-שם אהרן אהרנסון ועל-שם שרה אהרנסון, שני בני המשפחה הידועים ביותר. כל צאצאיהם של צבי ושל שמואל, היחידים מבני אהרנסון שהקימו משפחות משלהם, חיים ופועלים עד היום בארץ.

עירא היאירי

עִירָא היָאִירִי היה בנו של עקש התקועי שהיה מגיבורי דוד. היה מקורב לדוד המלך ולבניו ושירת לפני בניית בית המקדש הראשון, על פי פשט הפסוקים ככהן, אך תרגום יונתן ומפרשים אחרים פירשו את תואר "כהן" כסימן לגדולה ולא דווקא כהונה ממש.

יש מי שפירש, שעירא ובני דוד עבדו יחדיו בכהונה. הפסוקים:"וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ" . וכן "וְגַם, עִירָא הַיָּאִרִי, הָיָה כֹהֵן, לְדָוִד". פסוקים אלו "שוחזרו" על ידי הפרשן קלוסטרמן לפסוק: "ועירא ובני דוד היו כהנים לדוד". מספר אמוראים הגדירו את תפקידו של עירא כ"רבו של דוד שהיה מלמדו תורה." ככל הנראה הוא השתייך למשפחת היאירי שגרה בעבר הירדן המזרחי.

במסכת גיטין מבואר שהיה איש אשכולות אשר לא נראה כמוהו מימי משה רבנו איש אשר בו "תורה וגדולה במקום אחד".

במסכת עירובין מובא שדוד המלך היה נותן את כל מתנות כהונה שהיו לו לעירא רבו.

במדרש רבה שיר השירים מובא שדוד המלך לא הראה לציבור את ידיעותיו בתורה כל זמן שעירא רבו היה חי.

פרנסיס גולטון

סר פרנסיס גולטון (באנגלית: Francis Galton;‏ 16 בפברואר 1822 ברמינגהאם - 17 בינואר 1911 בהסלמיר) איש אשכולות אנגלי, מדען, חוקר טבע ואבי תורת האאוגניקה.

גולטון היה בן למשפחת וג'ווד-דרווין, שרבים מבניה היו מדענים, ובהם בן דודו צ'ארלס דרווין. השתייכותו למשפחה עשירה אפשרה לו להיות חופשי במחקריו ממגבלות דיסציפלינריות או מוסדיות, ולהתמקד בכל פעם בנושא שעניין אותו. גולטון עסק בסטטיסטיקה, בעיקר ביחס ליישומיה בתורשה, בגאוגרפיה, במטאורולוגיה, בפסיכולוגיה, באנתרופולוגיה, בביולוגיה, בקרימינולוגיה ובצילום. כמו כן היה גולטון ממכונני שיטת הזיהוי הפלילי בעזרת טביעות אצבעות. ניסח את המושגים בסטטיסטיקה נסיגה וקוֹרֶלַצְיָה, וגילה את עקרון התסוגה לממוצע (עקרון הקובע את היחסים בין מדידה שנועדה לחלק את החברה לקבוצות, לבין מדידה שנייה של הקבוצות שנוצרו על ידי המדידה הראשונה). היה הראשון ליישם שיטות סטטיסטיות במחקר על ההבדלים האנושיים ועל הורשת אינטליגנציה, החדיר את השימוש בשאלונים ובסקרים לשם איסוף נתונים על קבוצות אנושיות, מידע בו השתמש כדי ליצור מחקרים גנאלוגיים וביוגרפיים.

היה חבר החברה המלכותית של לונדון (Royal Society of London for the Improvement of Natural Knowledge), נשיא המכון המלכותי לאנתרופולוגיה (The Royal Anthropological Institute), מזכיר אגודת המדעים הבריטית (British Science Association) ויושב ראש הוועדה האנתרופומטרית הבריטית (British Anthropometric Committee). כתב למעלה מ-340 מאמרים וספרים במהלך חייו, שלרבים מהם הייתה השפעה ארוכה על עולם המדע.

רוברט הוק

רוברט הוק (באנגלית: Robert Hooke;‏ 18 ביולי 1635 - 3 במרץ 1703), אחד מגדולי המדענים הניסיוניים של המאה ה-17 ודמות מפתח במהפכה המדעית, היה איש אשכולות, פילוסוף, ממציא, אדריכל, אסטרונום, ומחבר הספר מיקרוגרפיה, רב המכר המדעי הראשון.

רוברט הוק נולד בפרשווטר (Freshwater) באי וייט. הוק רכש את השכלתו המוקדמת בבית הספר וסטמינסטר (Westminster School). ב-1653 הוק זכה בתפקיד בקרייסט צ'רץ', אוקספורד. שם הוא פגש את רוברט בויל והועסק כעוזרו. ב-1660 גילה את חוק הוק של הגמישות, שמתאר את ההשתנות הליניארית במתיחות עם ההתארכות בקפיץ אלסטי. ב-1662 הוא נבחר לממונה הניסויים של החברה המלכותית, והיה אחראי על עריכת ניסויים באסיפות שלה. בין השאר אישר, בהיותו בתפקיד זה, את ממצאיו של אנטוני ואן ליבנהוק. הוא בנה מאזניים המופעלים בקפיצים ובנה את המיקרוסקופ המורכב הראשון ב-1665. המצאותיו ונוסחאותיו של הוק אפשרו את בנייתם של מכשירים רבים כגון מכונת ההנשמה ומאזני קפיץ.

הוא המציא ושיפר מכשירים לחיזוי מזג האוויר, ביניהם הברומטר, מד הרוח וההיגרומטר, ניסח את תיאורית הבעירה ונוסחת האלסטיות.

כאדריכל ומודד, הוק היה דמות מפתח במאמצי השיקום, הבנייה והתכנון מחדש של העיר לונדון, לאחר השריפה הגדולה ב-1666.

רמב"ם

רבי משה בן מימוּן (נולד: ד'תתצ"ח, 1138, נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204; מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם, בערבית מוכר כמוסא בן מימון או כאבן עבד אללה, ובלשונות אירופה כמיימונידס) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול" (בגימטריה: רבנו משה). הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף וכרופא גם בתרבות הערבית והאירופית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.