אישה קטלנית

בהלכה אישה קטלנית היא אישה שהתאלמנה פעמיים. אישה זו אסורה להינשא בשלישית, שכן היא מוחזקת למות בעליה. ועל כן קיים חשש שהיא הגורמת למות בעליה, והנישואים איתה מסכני חיים[1].

מקור הדין

במקרא

במקרא מובא שיהודה לא הסכים שתמר כלתו תינשא לבנו השלישי שלה עד שיגדל, מפני שחשש שהוא ימות כמו אחיו ער ואונן.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:

לפי פרשנות רש"י (המבוססת על מדרש), יהודה דחה את כלתו בטענה שקרית, והסיבה האמיתית הייתה מפני שחשש שנישואיה עם בנו יגרמו למותו מפני שהיא אשה "קטלנית" - אשה שגורמת מוות לבעליה ("מוחזקת היא זו שימותו בעליה").

בתלמוד

בתלמוד מובא מחלוקת בכמה פעמים נקראת האשה קטלנית, רבי יהודה הנשיא סובר שכבר בפעמיים נחשבת מוחזקת כ"קטלנית". ואילו רבן שמעון בן גמליאל סובר שכדי להיות מוחזקת כקטלנית צריכה להתאלמן שלוש פעמים. רב יוסף מכריע להלכה כשיטת רבי יהודה הנשיא לחומרא.

והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.

יש לציין שמחלוקת רבי יהודה הנשיא ורבן שמעון בן גמליאל, איננה רק בפרט זה, אלא היא מחלוקת שנאמרה לגבי דינים שונים, לדוגמה לגבי דחיית מצוות ברית מילה, באופנים שיש חשש למותו של התינוק, כמו במקרה ש"מתו אחיו מחמת מילה", וגם שם נחלקו האם הכוונה שמתו שני אחים, וכבר אז יש חזקה למשפחה זו שהם מתים במילה או דווקא לשלושה אחים שמתו.

טעם הדין

בסיבת מסוכנותה של האישה הקטלנית נחלקו אמוראים, לדעת רב הונא האיסור נובע מחשש שהאשה הדביקה את בעליה במחלת מין, ולדעת רב אשי מוות הבעלים נובע ממזל רע של האשה הגורם לבעליה מוות[2] .

בתלמוד מובא מקרים בהם מתבטא החילוק ההלכתי שבין הטעמים. לדוגמה: אם הבעלים מתו לאחר האירוסין, לפני הנישואין, כך שוודאי הדבר לא נגרם מחמת מחלה של האשה. או אם הבעל מת כתוצאה מתאונה שסיבת מותו ידועה (כגון נפילה ממקום גבוה).

עולה השאלה מדוע דווקא אישה שמתו בעליה פסולה להינשא, אך לא גבר שמתו נשותיו. הרא"ש[3] מסביר כי מזלו הרע של אדם יכול לגרום למות מפרנסו. לפיכך אישה עלולה לגרום למות בעלה, אך בעל אינו מתפרנס על ידי אשתו ולפיכך גם מזלו הרע אינו צפוי להביא עליה אסון.

האם בדיעבד צריך להתגרש

הרמב"ם פסק כי גם אם אין להינשא מלכתחילה לאישה כזו, אם אדם נישא לה אין הוא מחויב לגרשה ואף חייב לשלם כתובתה אם גרשה[4] בתשובה כתב הרמב"ם[5]

קטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון, שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים, ואין חילוק בין זה לאוכל מכישא דאסר גננא. ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא, אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש, והיו מערימין ומקדשים בפני שני עדים ואחר כך כותבין לה בית דין כתובה, דמכניסין אותה לחופה, ומברכין שבע ברכות הואיל ונתקדשו. כן היו עושים ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם, וכן עשינו אנחנו במצרים להתיר.

לעומת זאת לפי הרא"ש, נישואים לאשה כזו מהווים סכנת חיים וכיון שאין האדם בעלים על חייו ואין לו זכות לסכן אותם. לפיכך גם אם נישא גבר לאישה קטלנית עליו לגרשה.

גדרי אישה קטלנית

מקור הדין בתלמוד, שבו חלוקות הדעות האם אישה נחשבת קטלנית אחר שמתו לה שני בעלים או אחר שמתו לה שלושה בעלים. להלכה התקבלה הדעה הראשונה, וכדעתו של רבי יהודה הנשיא, שחזקה היא בשתי פעמים, על אף שבשור המועד ההלכה נפסקת כאביו רבן שמעון בן גמליאל.

דין האישה הקטלנית תקף בהלכה עד היום, אך הפוסקים צמצמו במידת מה את תחולתו. בין השאר היו שאמרו כי אישה שבעליה מתו על קידוש השם אינה נחשבת לקטלנית, שכן לא מזל רע מביא למוות כזה, אלא זכות. כיום מקובלת דעה מצמצמת לפיה האישה הקטלנית היא דווקא זו שבעליה מתו ממחלה שהחלה אחר הנישואין, אך לא ממחלה שהחלה קודם הנישואין, ממגפה או מתאונה[6]. בנוסף, לפי הדעה המקובלת, האישה נחשבת לקטלנית רק אם בעליה מתו לפני גיל שבעים.

בפסק דין של בית הדין הרבני העליון (פד"ר חלק ו עמ' 80), בו ישבו בדין הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר גולדשמידט, נקבע עוד, שרק אם הבעל נפטר זמן קצר אחרי הנישואין, או בלא ילדים - אשתו נחשבת כקטלנית, אבל אם הבעל חי מספר שנים ואף הוליד בן - אין אשתו נחשבת כקטלנית.

חלוקות הדעות בשאלה האם גיורת שבעליה מתו בעודה גויה נחשבת לקטלנית אחר הגיור. הרב יוסף שלום אלישיב הורה שרק הנשואה כדת משה וישראל (לא לגויים ואף לא ליהודים בנישואין אזרחיים) נחשבת כקטלנית[7].

אשה קטלנית הזקוקה לייבום – מצווה לקחת אותה לאישה למרות היותה קטלנית, כדי לקיים את מצוות הייבום[8].

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ט', סעיף א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד, עמוד ב']
  3. ^ שו"ת הרא"ש כלל נג, אות ח.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ל"א, וראו חלקת מחוקק אבן העזר סימן קי"ז ס"ק א'
  5. ^ שו"ת הרמב"ם סימן ריח באתר היברובוקס. וכן מובא בכסף משנה שם
  6. ^ הגהת הרמ"א על השולחן ערוך, אבן העזר, סימן ט', סעיף א'
  7. ^ פסקי דין - ירושלים, חלק ו עמ' רעב.
  8. ^ תשובת הרמב"ם שם.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Femme Fatale (אלבום)

Femme Fatale (בעברית: אישה קטלנית) הוא אלבום האולפן השביעי של זמרת הפופ האמריקאית, בריטני ספירס. האלבום יצא לאור ב-25 במרץ 2011 תחת חברת התקליטים ג'ייב רקורדס. שמו של האלבום (פאם פאטאל) שאול מן השפה הצרפתית, המושג 'פאם פאטאל' מתורגם לעברית כ'אישה קטלנית', למרות שאלו שני מושגים שונים וחסרי קשר. את האלבום הפיקו דוקטור לוק ומקס מרטין, שאחראים בין היתר לסינגל הראשון של האלבום Hold It Against Me. השיר יצא לאור ב-11 בינואר 2011, ונכנס עם יציאתו אל המקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100. בנוסף, הגיע השיר למקום הראשון בשמונה מצעדי פזמונים נוספים בעולם.

אלבום זה היה האלבום האחרון של ספירס עם חברת הקלטות ג'ייב רקורדס. חברת ההקלטות נסגרה באוקטובר 2011.

אביי

אַבַּיֵּי (280 לערך – 338 לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא. הוא היה בעלה השלישי של חומא, נכדתו של רב יהודה.

המוזיאון היהודי בסטוקהולם

המוזיאון היהודי (Judiska Museet) בסטוקהולם, בירת שוודיה, שוכן בשכונת ואסאסטן (Vasastan) שבצפון-מרכז העיר, במבנה שנבנה בין 1929–1931, שאותו תכנן האדריכל ראגנאר אסטברג (Östberg) שגם עומד מאחורי תכנון בית העירייה של סטוקהולם. במקורו שימש המבנה בית ספר לבנות.

המוזיאון נפתח בשנת 1987. הוא מציג פריטים הקשורים ביהדות, במסורת ובהיסטוריה של עם ישראל. מנהלת המוזיאון היא איבון יקובסון.

מרבית המבקרים הם תלמידי בתי-ספר שזוכים לסיורים מודרכים על פני האוספים השונים וגם שומעים סיפורים על החיים היהודיים. בתערוכה הקבועה מוצגים פריטים שנאספו ושלהם קשר לחיי יום-יום יהודיים, להיסטוריה ולדת. תערוכות מתחלפות מתעדכנות פעמיים בשנה, וכוללות מגוון של דברי אמנות וצילום לצד תערוכות לימודיות. בתחום המוזיאון גם חלל שבו מועלים מיצגי מולטימדיה וסרטים.

תערוכות קודמות כללו את "קבלה" (2002), "אוהל מועד", "לצד אבותינו", "שישה יהודים עירומים" (2003), "ולנברג" (2004), "שוודיה, שוודיה מולדתנו" (2005), "יהודים בפינה", "אקסודוס" (2006), "ירושלים הלוך וחזור", "לחיות בשני עולמות", "יוסף פרנק" (2007), ""פירסטנברג בעיר...!?", "1968" (2008), "2058", "שֵׁר מִיסְייֶה", "אישה קטלנית" (2009), "מאגו – האלגנט של הבמה השוודית", "פרנץ קפקא וברונו שולץ", "שליט הסְפָר" (2010).

חומא

חומא (או חומה), שחייתה בדור הרביעי לאמוראי בבל, הייתה בתו של איסי בנו של רב יצחק, בנו של האמורא רב יהודה.

היא הוגדרה בגמרא כאישה קטלנית, משום ששלושת בעליה נפטרו, ככל הנראה בגללה, אם בגלל מחלה מסוימת שגרמה למותם, או בגלל סיבה רוחנית שגזרה עליה שבעליה ימותו ולא יפרנסוה.

חזקה (הלכה)

חֲזָקָה היא סוג של כלל הלכתי המתבסס על הנחת סבירות, בין אם בנוגע לעולם הטבע ובין אם בנוגע לנפש האדם, כדי להכריע מצבי ספק. ישנן חזקות רבות הידועות בהלכה, הקובעות מהו המצב הסביר והטבעי במצבים שונים. חזקה יכולה להיסמך על מקרי עבר נקודתיים (כגון שור שנגח ההופך להיות מועד לנגוח) או על טבעו המובנה של אדם, בהמה או נכס.. כלל החזקה הוא שסבירות זאת גוברת כל עוד לא הוכח אחרת. לדיני החזקות יש שימוש בכל תחומי ההלכה, כולל דברים שתוקפם מדאורייתא.

ישנם תחומי השקה בין דיני רוב לדיני חזקה, שכן על פי רוב ניתן לקבוע חזקה ורוב יכול להגדיר כי מצב מסוים הוא הפשוט יותר. לדוגמה, החזקה הקובעת שאישה יולדת בחודש התשיעי, מבוססת על המציאות שמוכיחה כי ברוב המקרים כך הוא המצב.יש להבחין בהבדל בין ה"חזקה" המשמשת ככלי משפטי והדומה לחזקה במשפט הישראלי, לבין קניין חזקה הקרוי גם הוא בשם "חזקה" ומשמעו עשיית פעולה מסוימת שנעשית באופן שגרתי רק על ידי הבעלים, ומשמשת כמעשה קניין.

חזקת שור המועד

חזקה בעקבות מקרים היא אחד ממיני החזקות ההלכתיות. חזקה זו אומרת כי כאשר מציאות מסוימת חזרה על עצמה מספר פעמים, השתנה המצב (ה'סטטוס') הקודם, ויש להעמיד את החזקה על המצב החדש, שאומר - למשל בשור המועד - כי מטבעו ודרכו של אותו שור לנגוח בעלי חיים אחרים או אנשים.

מעשה יהודה ותמר

מעשה יהודה ותמר הוא מאורע מקראי המורכב מכמה שלבים. תחילתו בנישואי יהודה בן יעקב עם בתו של שוּעַ (ועל כן כוּנתה בת שוע) הכנעני, שילדה לו את עֵר, אוֹנָן ושֵׁלָה. כאשר גדלו ילדיו, נשא ער אשה ושמה תמר. בעקבות חטאיו הוא הומת על ידי אלוהים, ואחיו אונן יבם את אשת אחיו. אולם בהשחיתו את זרעו כאשר קיים יחסי אישות עם תמר, מאחר שידע שהזרע שייוולד מכך יתייחס על שם אחיו ולא על שמו, המית אלוהים גם אותו. יהודה חשש להשיא את בנו השלישי לתמר פן ימות גם הוא, ובנימוק ששלה עוד צעיר, הורה לתמר שתשב בבית אביה עד שיגדל.

מרכזו של מעשה יהודה ותמר הוא בשלב השני: כאשר ראתה תמר ששלה לא נושא אותה לאשה כפי שהובטח לה, החליטה לעשות מעשה שיגרום לכך שיהודה ייבם אותה בלא ידיעתו. היא התחפשה לקְדֵשָׁה היושבת על פרשת דרכים, וכאשר יהודה עבר לידה, המציאה עצמה אליו כדי שיחשוק לבוא עליה והיא תהרה ממנו. ואכן כאשר עבר שם יהודה הציע לה לשכב עִמה, אך מאחר שלא היה לו אתנן לתת לה הבטיח שלאחר מעשה ישלח לה גדי עזים מצאנו. תמר דרשה ממנו לתת לה את חותמו, פתילו ומטהו כעירבון עד שיביא את גדי העזים. יהודה מסר לה ושכב עִמה, והיא הרתה מכך. לאחר מכן הסירה את בגדי הקדשה ושבה ללבוש את בגדי אלמנותה. כעבור זמן מה שלח יהודה גדי עיזים לתת לקדשה בשכרה, וכדי שתשיב לו את ערבונו, אולם האישה לא נמצאה.

השלב השלישי בסיפור מתרחש כעבור שלושה חודשים, כאשר הוכר עוברה של תמר, וריננו הכל אחריה שזנתה. כשנודע הדבר ליהודה הורה להוציאה לשריפה, כפי שהיה מקובל לעשות אז לאשה שזינתה (על פי חז"ל היה זה משום שתמר הייתה מצאצאי שם, ששימש ככהן, ובת כהן שזינתה נידונה על פי התורה לשריפה). אז הוציאה תמר את שלושת פריטי העירבון שלקחה מיהודה כשבא אליה, וביקשה לשלוח אותם אל יהודה באומרה: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה " (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ה). יהודה זיהה את הערבונות, ועל אף הבושה שמעשהו יתגלה, והקושי של אדם בעל עוצמה ושלטון להודות בשגיאות, מיהר יהודה והודה שטעה בפסק הדין הואיל והוא זה שבעלהּ ולא אדם זר.

השלב הרביעי בסיפור התרחש כעבור מספר חודשים, כאשר תמר כרעה ללדת והמיילדת הבחינה שתאומים בבטנה. כאשר אחד העוברים הושיט ידו מן הרחם, קשרה המיילדת חוט צבוע בצבע תולעת שני כדי לסמן שהוא הבכור. אולם לאחר מכן הוא השיב ידו אל הרחם, ודווקא אחיו פרץ ויצא לפניו מן הרחם. על כן נקרא הראשון פרץ, והשני, שעל ידו חוט השני הזוהר - זרח.

עדה אמיכל ייבין

עדה אֲמִיכָל יֶיבין (נולדה ב-1931) היא סופרת ומחזאית ישראלית.

פאם פאטאל

פאם פאטאל (בצרפתית: Femme fatale, מילולית: "אישה קטלנית") הוא מכלול מאפיינים של דמויות נשיות בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה ובמיתולוגיה. המאפיין המובהק של דמות הפאם פאטאל הוא שימוש מודע ומכוון במיניותה לצרכיה, בין היתר כדי להשפיע על אחרים לפעול כרצונה, לעיתם אף בניגוד גמור לטובתם האישית.

פלאות

פלאות הוא סרט קולנוע ישראלי, בבימויו של אבי נשר, שיצא לאקרנים ב-2013. זהו סרט מתח קומי המהווה מחווה לז'אנר הפילם נואר.

במרכז הסרט עומדת דמותו של צעיר המכונה "ארנב" (אורי חזקיה), הפותח את דלת ביתו בפני חוקר פרטי (אדיר מילר) לצורך תצפית על דירה נטושה ממול, אליה הוכנס רב מקובל מפורסם על ידי אנשיו.

ישנם קטעי אנימציות דו-ממד ייחודיים המשולבים בסרט. האנימציה נעשתה על ידי צוות אנימטורים בראשות אבי בלייר.

קטלנית

האם התכוונתם ל...

תמר (אשת ער)

תָּמָר היא דמות מקראית, כלתו של יהודה, אשתו של בנו ער ויבמתו של בנו אונן. לאחר שסירב יהודה לאפשר לבנו השלישי לקיים את חובת הייבום כלפיה, התעברה תמר מיהודה בעורמה והפכה לאם ילדיו, פרץ וזרח. בין צאצאיה הבולטים נמנים אלישבע, בועז, דוד המלך ויואב בן צרויה.

סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ח, בין סיפור מכירת יוסף לסיפור יוסף ואשת פוטיפר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.