איסור עריות

ביהדות, איסור גילוי עריות הוא איסור על קיום יחסי מין בין קרובי משפחה, דהיינו, קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנהּ, בין אח לאחות, וכן יחסי מין בין אישה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. בנוסף נכללים אם חורגת, כלה, דודה, גיסה, חמות, נכדה ועוד, וכן משכב זכר ומשכב בהמה, וכן משכב עם נידה. איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות (ספר המצוות - מצווה ש"ל עד מצווה שנ"ג) מתוך כלל 365 מצוות לא תעשה. חז"ל הרחיבו איסור זה לקרובי משפחה רחוקים יותר כמו סבתא, נינה, כלת הבן ועוד רבים.

גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור". עם זאת, יש להבחין בין איסורי עריות החמורים לבין איסורי ביאה אחרים שבתורה, כגון איסור זנות (יחסי מין שלא במסגרת הנישואים, עם אשה לא נשואה) או איסור גרושה לכהן (ראה איסורי נישואים לכהן), בהם נאמר יעבור ואל ייהרג. באיסורי עריות העונש הוא כרת, ובחלק מהמקרים אף מיתת בית דין, והחוטא בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. כמו כן, המקדש אישה שהיא ערוה לו - אין הקידושין תופסים, ואם נולד ולד מקשר כזה - הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרת, או חסרת ייחוס אחרת. לעומת זה באיסורי ביאה אחרים העונש הוא מלקות, השוגג פטור מקרבן, המקדש אישה אסורה - קידושיו חלים, והולד אינו ממזר.

איסורי עריות
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ח
משנה תורה הלכות איסורי ביאה
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ש"ל עד לאו שנ"ג
ספר החינוך, מצווה קפ"ח עד מצווה רי"א

מקור

המונח העברי מקורו בתלמוד, המתאר מגוון רחב של יחסי מין אסורים, ובכלל זה יחסי מין בין גבר לאישה הנשואה לגבר אחר[1], בין גבר לגיסתו (אחות אשתו או אשת אחיו), בין גבר לחמותו ועוד. מקור הביטוי הוא במקרא באיסור "לגלות ערווה" (ויקרא, י"ח, ו'). במקרא עבירה על איסורי עריות מכונה "תועבה" מספר רב של פעמים.

על פי המקרא, המצרים והכנענים הקדומים נהגו לעשות את המעשים הכלולים באיסורי גילוי עריות[2]. ומי שעובר עליהם מאבד את זכותו המוסרית להיות שייך לארץ ישראל[3]. חז"ל דורשים את הקשר בין פרשיית עריות לפרשיית קדושים, שהקדושה קיימת כאשר אנשים גודרים את עצמם מעריות, ו"כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש"[4].

סוגי האיסורים השונים

פירוט איסורי העריות מצוי בספר ויקרא, פרק י"ח (פרשת אחרי מות). הוא נפתח בפסוק: "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (שם, ו). אלו האיסורים המנויים בפרשה: אם, אשת האב החורגת, אחות – אף מהורה אחד משותף ואף מחוץ לנישואים, נכדה, אחות האב והאם, אשת אחי אביך, אשת הבן, אשת האח, בת אשתו, נכדות אשתו, אחות אשתו – כל זמן שאשתו חיה, אשת איש, נידה, משכב זכר ובהמה. פירוט דומה שבו מפורשים העונשים קיים בספר ויקרא, פרק כ' (סוף פרשת קדושים), ובו קיימת חזרה על חלק מאיסורי העריות כמו אשת האב ואשת האח, אחות, כלה ועוד. ראוי לציין שבתו לא נזכרת בשתי הרשימות, ונלמדת מכך שאסור לשאת אשה ובתה[5] וכאשר הבת לא נולדה מנישואין נלמד האיסור מקל וחומר מבת בתו[6].

אפשר לחלק את איסורי עריות לארבעה סוגים שונים:

א. 11 קרובות משפחתו של אדם: אימו, אחותו, בתו, אשת אביו, אשת אחיו, ואשת דודיו, דודותיו, כלתו ונכדותיו.
ב. 7 קרובות משפחת אשתו שנוצרו בשל זיקת הנישואין: אמה, סבותיה מצד אמה ואביה, ובתה ונכדותיה מצד בנותיה ובניה, ואחותה[7]. אמנם במקרה של פלגש שלא התקדשה, או קידושין שלא חלו, קרובותיה של האישה מותרות על הגבר (שו"ע אבן העזר טו ל-לא).
ג. איסור אשת איש[8],
ד. איסור של משכב זכר ומשכב בהמה[9].

עריות מהתורה מכונות גם "ראשונות לעריות", והן מתמקדות בעיקר בדורו של הגבר ובדור הראשון לפניו והראשון והשני לאחריו, בנוסף יש עריות מדרבנן שנקראות "שניות לעריות" כמו סבתא, וסבתא רבתא ונינה, שרובן הן בדור השני לפניו ובדורות השלישי הרביעי לאחריו (אם כי יש ביניהן גם בדור הראשון). על פי הרמב"ם ישנן 20 סיווגים כאלו, פירוט שלם נמצא ברמב"ם הלכות אישות א ו. בשניות לעריות ישנן 8 מחלוקות בין הרמב"ם לפוסקים אחרים לגבי הטווח שלהן. בדרך כלל הרמב"ם מקל ומגביל את האיסורים עד לטווח מסוים, בשעה שפוסקים אחרים ממשיכים אותם עד סוף כל הדורות, (וכמותם פוסק השולחן ערוך). כך למשל הרמב"ם פוסק שאיסור נישואין של אדם עם צאצאיו קיים עד נינותיו בלבד, לעומת פוסקים אחרים שסוברים שלאיסור זה אין הפסק עד סוף הדורות, "שאברהם אסור בכל נשי ישראל, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל" (שו"ע אבן העזר טו יב). בדרך כלל נראה שמדובר במחלוקות תאורטיות מכיוון שהמקרים שהם חולקים בהם הם בין גבר לריבעיו, או גבר לסבתא ריבעה.

כל האיסורים חלים גם אם הנישואין שיצרו את הזיקה כבר אינם בתוקף עקב מוות או גירושים. החריגים הם אשת איש שנתגרשה, שמותרת להינשא לאחר, אחות אשה, שמותרת אם אחותה נפטרה, ואשת אח שנפטר ערירי בלא ילדים, המותרת בייבום במקרים מסוימים. על פי ההלכה קידושין אינם תופסים באיסורי עריות מהתורה, ואילו נשים האסורות מדרבנן - קידושין תופסין בהן, ולכן יש לבצע גירושין. כמו כן, אשה שהיא ספק ערוה - ספק אם חלו קידושיה, ולכן יש לגרשה (שו"ע אבן העזר טו א).

פירוט מלא מצוי במשנה תורה לרמב"ם[10] ובשולחן ערוך[11]. פירוט מקוצר מצוי למשל בספר "חכמת אדם" לרבי אברהם דנציג[12].

על פי הרמב"ם יש איסור ליהנות מאיסורי עריות באופן מיני, אף ללא קיום יחסים: "האזהרה שהזהרנו מלהתענג באחת מכל העריות ואפילו בלי ביאה, כגון החיבוק והנישוק וכיוצא בהן מפעלות שאדם נהנה בהן"[13]. על פי הדין התלמודי אף מי שהיה נהנה מקרבה מינית עם עריות אף ללא יחסי מין היה לוקה[14]. איסור ייחוד לכתחילה היה מוקדש לכל האנשים שיש ביניהם קרבה של עריות, אף אם הנשים זקנות או ילדות, להוציא אם עם בנה ואב עם בתו, ורק בהמשך הוא התפתח לאיסור על פנויה וגויה[15].

היהדות קובעת כי גם לבני עמים אחרים נאסר גילוי עריות; איסור זה הוא אחד משבע מצוות בני נח האוניברסליות. אמנם כמות האיסורים מצומצמת לשישה והם אם, אשת האב, אחותו מאמו, אשת איש, משכב זכר, ובהמה[16], כמו כן חשוב לציין שהגדרת אשת איש אצל גוי שונה מהגדרתה אצל עם ישראל.

קרובי משפחה שלא נכללים באיסורי עריות הם בני דודים, דוד ואחייניתו[17], ואחים חורגים[18]. בקהילת ביתא ישראל אסור היה להתחתן גם עם קרובים רחוקים עד שבעה דורות, אך בשנים האחרונות יש המקילים להתיר חתונות עם שארים במרחק 5-7 דורות.

טעמי האיסור

רבים מהמפרשים דנו בטעמם של איסורי עריות, ובפרט בטעם איסור קרובות, שכן לכאורה "אין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו, ויפרו וירבו בביתו" (רמב"ן ויקרא, י"ח, ו'). הרמב"ם עסק בנושא בהרחבה בספרו מורה נבוכים[19], וכתב שמטרת איסורים אלה היא לגרום לאדם למעט ביחסי מין "ולהסתפק ממנו במועט שבמועט". לפיכך, ראתה התורה לאסור על האדם את קרובותיו, שכן הן מצויות עמו בבית, ואם תהיינה מותרות לו - רוב בני האדם ייצרו מערכות יחסים מיניות עם קרובותיהם. לעומת זאת, לאחר שהתורה אסרה קשרים אלו - התבטלה גם התשוקה לקשר מיני עם הקרובות.

הרמב"ן (שם) טוען שהסבר זה הוא "טעם חלוש מאד", שכן התורה לא אסרה ריבוי נשים, דבר שאיסורו מתבקש, אם המטרה היא למעט ביחסי מין. במקום זה, הוא מסביר את טעם האיסור על פי יסודות קבליים.

הרמב"ם מביא טעם נוסף לאיסור הקרובות - "הדאגה לבושת הפנים". לדעתו, קשר מיני עם קרובות יש בו משום עזות, הן בקשרים בין הורים וצאצאיהם, שהם כמו "שורש וענף", והן בקשרים בין אדם לבין שתי נשים שהן קרובות זו לזו, כמו אשה ובתה. הוא ממשיך ומפרט מדוע, לפי הסבר זה, האיסור חל גם על הקרובות האחרות.

לגבי איסורי עריות שאינם נובעים מקרבה משפחתית, כותב הרמב"ם כי הם ברורים: איסור משכב זכר ובהמה - פשוט, שכן הוא יוצא מגדר הטבע, וכל מטרתו אינה אלא ההנאה; ולגבי איסור נדה ואשת איש הוא כותב, כי "הוא ברור מכדי לחפש לו טעם".

הראי"ה קוק הולך בדרך שיש בה דמיון מה להסברו השני של הרמב"ם, וכותב כי אהבת הקרובים ואהבת האישה הן שתי סוגי אהבות שונות, בעלות מסלולים אחרים, שאסור להן לגעת אחת בשנייה, מפני שכאשר הן מעורבבות, הן מקלקלות ועוצרות זו את זו. בגילוי עריות אהבת האחוה המשפחתית נפגעת ונדחקת על ידי אהבה רומנטית-אירוטית. כדוגמה הוא מביא את האיסור לשאת שתי אחיות, שברגע שהן נשואות לאותו אדם ומתחלקות באהבתו הדבר פוגם באחווה שביניהן, והופך את האהבה שביניהן לשנאה. (שמונה קבצים ו סח).

בתנ"ך

בתנ"ך מסופר על כמה אנשים שעברו על איסורי עריות. על לוט מסופר כי שכב עם שתי בנותיו בהיותו שיכור והוליד מהם את עמון ומואב[20]. על ראובן נאמר ששכב עם בלהה פלגש אביו (בראשית, ל"ה, כ"ב) (אף שלפרשנות חז"ל רק בלבל את יצועי אביו (בבלי, שבת נה ב)).

כמו כן, התורה מספרת על מקרים נוספים שאירעו לפני מתן תורה, ובהם נעשו נישואים האסורים לפי דיני העריות שבתורה, אך מותרים לבני נח: יעקב נשא שתי אחיות בחייהן, ועמרם אביהם של משה ואהרון נשא את יוכבד דודתו - אחות אביו - לאישה (שמות, ו', כ'). על יהודה מסופר כי שכב בלא יודעין עם תמר כלתו (שאף הוא איסור שנתחדש לאחר מתן תורה) לאחר ששני בניו מתו, והוליד ממנה את זרח ואת פרץ.

על אמנון, בכורו של דוד, מתואר בספר שמואל כי אנס את תמר אחותו. לפי חלק מהדעות בחז"ל ורש"י, הייתה תמר בתו של דוד המלך מאשת יפת תואר שהיא גויה שבוית מלחמה שהתגיירה מאוחר יותר. במקרה כזה לפי ההלכה תמר איננה מתייחסת אחר אביה, והיא אחות אבשלום מאמו; על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית, ולכן היא אומרת "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ" (שמואל ב', י"ג, י"ג).[21].

מקרה נוסף, עליו מסופר בספר מלכים, הוא מעשהו של אבשלום בן דוד, ששכב עם עשר פלגשי אביו, על גג בית המלכות לעיני כל ישראל - כדי לבטא את מרידתו המוחלטת בדוד אביו (שמואל ב', ט"ז, כ"ב).[22] מנגד, על יוסף מסופר כי עמד בניסיון, וסירב לשכב עם אשת אדוניו, באומרו: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלוהים".[23]

על פי התלמוד, קין נשא את אחותו (שאינה מוזכרת בכתובים) מאחר שהיה בכך צורך לקיום העולם, כאשר לא היו עוד בני אדם מלבדם (בבלי סנהדרין דף נח ע"ב).

תרשים של איסורי עריות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סבתא רבתא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סבתא רבתא
 
 
 
 
 
סבתא רבתא
של האישה
 
 
סבתא רבתא
של האישה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אשת הסבא
 
סבא
 
סבתא
 
סבתא
 
סבא
 
אשת הסבא
 
אמא
 
 
אבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אשת דוד
 
דוד
 
דוד
 
אשת דוד
 
 
דוד
 
אשת הדוד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אשת האב
 
 
 
 
 
אב
 
אם
 
 
דודה
 
דודנית
 
חותנת
 
חותן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בת
 
אחות
 
אשת אח
 
אח
 
גבר
 
 
אשתו
 
 
 
 
אחות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחיינית
 
 
כלה
 
בן
 
בת
 
 
 
 
בת
 
בן
 
בת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כלה
 
נכד
 
נכדה
 
כלה
 
נכד
 
נכדה
 
נכד
 
נכדה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נינה
 
נינה
 
 
 
 
 
נינה
 
נינה
 
נינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מקרא

     - האדם שהתרשים מתייחס אליו
     - נישואים מותרים
     - ראשונות לעריות
     - שניות לעריות (שו"ע)
     - איסורים שעשויים לפקוע
 
נישואים
 
 
 
 
איסור מתמשך עד סוף הדורות
 
 
 
תוכן
 
 
 
מחלוקת רמב"ם ופוסקים לגבי הטווח. לשיטת הרמב"ם איסור נפסק באותו דור.
 

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מחדשי השפה העברית בחרו לפרש את המושג לפי מקבילותיו הלועזיות בתור איסור יחסי מין בין קרובי משפחה בלבד, אבל אין זה מתאים לגישה היהודית-הלכתית המסורתית, הגורסת שאף יחסי מין בין אשה נשואה לגבר הינם גילוי עריות לכל דבר
  2. ^ ויקרא, י"ח, ג',כ"ז
  3. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק כ"ח, ספר ויקרא, פרק כ', פסוק כ"ג
  4. ^ ויקרא רבה כד ו
  5. ^ משנה סנהדרין ט א
  6. ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ו
  7. ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ז
  8. ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ד א
  9. ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה א
  10. ^ הלכות אישות א' ה'
  11. ^ אבן העזר סימן ט"ו
  12. ^ כלל קכ"ה א': דין להתרחק מן העריות
  13. ^ ספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ"ג
  14. ^ שולחן ערוך אבן העזר כ א
  15. ^ שולחן ערוך אבן העזר כב א, ב
  16. ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד י
  17. ^ סנהדרין עו ב: "והנושא את בת אחותו...עליו הכתוב אומר(ישעיהו נח, ט) 'אז תקרא וה' יענה'". בשופטים א יג מסופר כי עתניאל בן קנז נשא לאישה את אחייניתו עכסה בת כלב.
  18. ^ "אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: חורגתא (=חורגת) הגדילה בין האחין - אסורה לינשא לאחין, דמתחזיא (=שנראית) כי אחתייהו (=כמו אחותיהם). ולא היא (=והדין אינו כך), קלא אית ליה למילתא. (=יוצא הקול שהם חורגים.)" (סוטה מג ב), וכן בטור אבן העזר סימן ט"ו, ושולחן ערוך אבן העזר סימן ט"ו סעיף י
  19. ^ חלק ג' פרק מ"ט.
  20. ^ ועל אף שהיה גוי, וגוי מותר בבתו, כותב תוספות שהיה זה דבר מכוער ומגונה גם אצל הגויים
  21. ^ ראו רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח', י'
  22. ^ אמנם יש מחלוקת האם פילגש נקנית בקידושין, והבא עליה עובר על איסור אשת איש - ראה תלמוד בבלי, סנהדרין כא,א; ירושלמי סנהדרין ב ג; רש"י, רמב"ן והרא"ם בראשית, כ"ה, ו'; רד"ק שמואל ב' ה יג; רמב"ם הלכות מלכים ד,ד.
  23. ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ט'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אין אפוטרופוס לעריות

אין אפוטרופוס לעריות הוא כלל בהלכה היהודית, הקובע כי אין לסמוך על אף אדם בכל הקשור לשמירה על איסור עריות. לפי הכלל, כל כללי הנאמנות המקובלים בתחומים אחרים אינם תקפים בתחום העריות.

אירוסים

אירוסים או לחלופין אירוסין, הם הסכמה לחתונה, והתקופה שבין הצעת הנישואים לחתונה.

במובן הלכתי אירוסים הוא השלב שבין הקידושין לנשואים, שבזמני עבר נערכו בנפרד, וביניהם הפריד זמן רב (כיום נערכים שלבים אלו בהפרש זמן קצר במהלך חופה וקידושין).

הפסק טהרה

הפסק טהרה הוא מושג הלכתי בתחום טהרת המשפחה שפירושו בדיקה לוידוא הפסק הדימום הרחמי. בדיקה זו הכרחית לספירת שבעה נקיים והיטהרות האישה הנידה או הזבה.

ויקרא

סֵפֶר וַיִּקְרָא הוא הספר השלישי מחמשת חומשי התורה. שמו נגזר מהמילה הראשונה בספר, בדומה ליתר חומשי התורה - ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"). חומש ויקרא נודע גם בכינויו התלמודי "תורת כהנים", לו זכה כיוון שהוא עוסק בעיקר בהלכות הקרבת הקרבנות ובשאר דיני המשכן. בדומה לכך, בביבליה הנוצרית מכונה הספר Λευιτικός בתרגום השבעים היווני, או Leviticus בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר - "של הלווים". מבחינתם הוא כלול ב"Pentateuch" (חמשת הספרים) של הברית הישנה.

לפי תורת התעודות (הרואה את המקרא כשילוב של מקורות), ספר ויקרא מיוחס בעיקרו למקור הכהני (מקור P), אם כי יש החולקים על תורת התעודות בכללה, ויש גם אסכולות שונות בתוכה.

רובו המוחלט של הספר עוסק כאמור במצוות, בקרבנות ובחוקים שונים, והוא מכיל רק שני קטעים קצרים בעלי גוון סיפורי (תיאור שבעת ימי המילואים וסיפורו של המקלל).

על פי המדרש, פרשת ויקרא הפותחת את חומש זה היא הפרשה הראשונה אותה לומדים ילדי ישראל, וזאת מהטעם ש"יבואו טהורים ויעסקו בטהרות".

חדר ייחוד

חדר ייחוד הוא נוהג בנישואים הלכתיים לפיו חתן והכלה שוהים לבדם במקום מסוים לאחר החופה וקידושין. נוהג זה מקובל ביהדות אשכנז, ונחשב שם הכרחי מבחינה הלכתית כדי להחשיב את הזוג כנשוי כדת וכדין, אך לא בכל יהדות ספרד.

חציצה

בהלכה היהודית חציצה היא שכבה היוצרת הפרדה בין שני גופים, במקום בו נדרש חיבור ביניהם, לדוגמה בין גוף האדם למי מקווה בשעת טבילה.

מושג החציצה משמש במספר נושאים הלכתיים בהם קיים מעבר בין מצבים הלכתיים שונים, כדוגמת: טבילה במקווה, נטילת ידיים, טבילת כלים וקידוש ידיים ורגליים בבית המקדש, בכל נושאים אלו במידה וקיימת חציצה, פעולות המעבר השונות אינם בעלות תוקף, ונדרשת חזרה עליהם לאחר הסרת החציצה.

ייבום

מצוות ייבום היא מצווה מהתורה החלה כאשר אדם נשוי מת בלי להשאיר אחריו צאצאים. במקרה כזה, אחיו של המת מצווה לשאת את אלמנתו ולהמשיך את זרעו של אחיו. לחלופין, הוא מצווה לבצע חליצה לניתוק הזיקה ביניהם, ורק לאחריו האלמנה מותרת להינשא לגבר אחר. ייבום הוא המקרה היחיד בו מתירה התורה לגבר לקיים יחסי מין עם אשת אחיו.

ייהרג ואל יעבור

ייהרג ובל יעבור הוא דין הנאמר בעניינן של מצוות העומדות על פי ההלכה מעל פיקוח נפש. ככלל, דין זה נאמר לגבי שלוש מצוות לא תעשה שהן: לא תרצח, איסור עריות ואיסור עבודה זרה. משמעות ההוראה היא שגם אם קיום מצווה ממצוות אלו מסכן את חייו של היהודי ועלול להביא למותו, עליו למסור עצמו להריגה ולא להפר אותן. במצבים מיוחדים כלל זה תקף גם בעבירות אחרות.

כתם (נידה)

בהלכות נידה כתם הוא מראה של דם שאישה מצאה על אחד מבגדיה או מצעיה, וישנו ספק האם הגיע מרחם האישה.

מדין התורה, דם שהופך את האישה לנידה ולאסורה על בעלה, הוא רק דם היוצא מן הרחם בליווי הרגשה אופיינית. דם שהופיע ללא הרגשה זו, אינו אוסר את האישה.

חז"ל תיקנו כי בגד שנמצא עליו כתם שניתן לחשוש שהגיע מרחם האישה הוא טמא. ומכיוון שהבגד טמא תיקנו חז"ל כי אין האישה יכולה להיטהר לבעלה עד שתקיים את כל דיני הטהרה כאישה נידה. אולם, ישנן הקלות רבות בדיני הכתמים, ובסופו של דבר רק מעט מאוד כתמים אכן יטמאו את האישה.

לא תנאף

לֹא תִנְאָף הוא מצוות לא תעשה המופיעה בעשרת הדיברות, שבהם האיסור ממוקם בין האיסור על רצח לאיסור על גניבה (שמות, כ', י"ב) (דברים, ה', ט"ז). האיסור מופיע במקומות נוספים בתורה.

נקרופיליה

נקרופיליה (מיוונית: νεκρός - גופות ו-φιλία - חיבה) הוא שמה של פאראפיליה המאופיינת במשיכה מינית לגופות ובהגעה לאורגזמה באוננות עם גופות אלה. בדרך כלל משמש המונח לתיאור תופעות כמו שאיבת הנאה מינית מהמתת אנשים אחרים, קיום קשר שבו הצד השני פסיבי ודומם לחלוטין, או לקיום דבקות חד-צדדית של אדם חי באדם שמת.

ברוב התרבויות נקרופיליה נחשבת כפגיעה מוחלטת בכבודו של האדם המת. ברוב המדינות המפותחות קיום יחסים עם גופת אדם נחשבים לעבירה פלילית ומוטל עליהם עונש. עבירה זו נחשבת לטאבו מוחלט ברוב הדתות ולאקט מיני לא לגיטימי. הנקרופילים נחשבים לרוב לסובלים מבעיה נפשית.

פוליאנדריה

פוליאנדריה היא מקרה פרטי של פוליגמיה, שבו מתקיימים יחסי נישואים בין אישה אחת לכמה גברים באותה עת.

שלא כמו הפוליגיניה - נישואין בין גבר אחד לכמה נשים, הפוליאנדריה היא תופעה נדירה יחסית, שאינה מקובלת בתרבויות רבות. לפי האטלס האתנוגרפי של ג'ורג מורדוק תועדו רק ארבע תרבויות ברחבי העולם בהם היא מתקיימת.

פוליאנדריה מתקיימת בעיקר באזורים חקלאיים בהם עיבוד הקרקע הוא קשה, וכמות השטחים החקלאים מועטה (דוגמת טיבט), וזאת מכיוון שהיא מונעת פיצול של הקרקע לחלקות קטנות שאינן מספיקות לכלכלתה של משפחה ומאפשרת את חלוקת נטל העבודה החקלאית בין גברים רבים.

עוד גורם המעודד קיומה של פוליאנדריה הוא המנהג של הפלת עוברים והמתת תינוקות ממין נקבה, המביא לירידת מספר הנשים בקרב האוכלוסייה וכך יכולה אישה אחת לקיים קשר עם מספר גברים, אשר מתמעטות האפשרויות שלהם לקיום קשר זוגי בלעדי.

בהלכה היהודית, נישואים של אישה לגבר מונעים נישואים בינה לבין כל אדם אחר ויחסים שלה עם בן זוג נוסף נחשבים לניאוף שהוא מקרה של איסור עריות (לפי הכתוב בספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק כ') והעונש על כך הוא מיתת בית דין (לפי הכתוב בספר ויקרא, פרק כ', פסוק י'). ישנו מושג של שיור בקידושין וגירושין שמאפשר לקידושי שני גברים לחול על אותה אישה, אך שיור בנישואין איננו קיים ושני גברים לא יכולים להיות נשואים לאישה אחת.

קידושין

קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושין) היא מצווה על אדם לקדש לו אישה לפני שהוא רשאי לשאתה. לאחר הקידושין, האישה נחשבת כאשת איש ואינה יכולה להינשא לאחר, אך יכולה להישאר ברשות אביה ורוב החובות ההדדיים בין בני הזוג אינם מתקיימים. השלב הבא, שהוא כניסת האישה לרשות בעלה, נקרא "נישואים".

תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה שנועדה לאפשר לבני הזוג להתכונן לקראת חייהם החדשים. בתקופת המשנה והתלמוד, היה נהוג לחכות שנה בין הקידושין לנישואין. בימי הביניים אוחדו שני השלבים, עקב מקרים שבהם נעלמו החתנים בין שלב הקידושין לנישואין, והשאירו את נשותיהם עגונות וחסרות כל. מאז מתקיימים הקידושים והנישואים במקביל באמצעות כניסה סמלית תחת החופה, בטקס הידוע כחופה וקידושין.

קרוב (הלכה)

קרוב הוא אדם שיש לו קירבה משפחתית לאדם אחר. בהלכה, לקירבה בין אנשים ישנה השפעה על כשרות עדות, על איסור עריות, על אבלות ואנינות, על צדקה ועוד.

שארות

שארות היא שם למכלול הקשרים המתבססים על מוצא מהורה משותף או על קשרים משפחתיים אחרים, כגון נישואין, אימוץ ועוד.

בחברות לא-תעשייתיות השארות היא לרוב הגורם המשפיע ביותר על עיצוב והגדרת קבוצות חברתיות, וגם בחברות מתועשות קשרי שארות תופסים מקום מרכזי בחייו של האדם.

שבע ברכות

שבע ברכות (מכונות גם ברכות נישואים או ברכת חתנים) הן ברכות הנאמרות בטקס הנישואין היהודי וכן במשך "שבעת ימי המשתה" שלאחר החתונה. הברכות נאמרות בסיום הסעודה, לאחר ברכת המזון.

שבעת ימי המשתה הם שבעה ימים לאחר החתונה, שבהם נהוג לערוך בכל יום סעודה לכבוד החתן והכלה. מכיוון שסעודות אלו מסתיימות באמירת "שבע ברכות", נהוג לכנות את הסעודות עצמן "שבע ברכות".

שידוך

שידוך הוא התאמה בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים. בתרבויות רבות נישאים בעיקר באמצעות שידוך, אבל כיום נישואים מאורגנים פחות מקובלים פחות בחברה המערבית. עם זאת, השידוך נהוג בחוגים שמרניים גם היום, ונותן גושפנקא ממסדית לקשר בין איש ואישה בטווח הזמן שבין ההיכרות לנישואים.

בחברות שעדיין מסתמכות על השידוך בהפגשת בני-זוג, התהליך מתבצע לרוב בעזרת שדכן או שדכנית, העוסקים בשדכנות לפרנסתם. שידוך נעשה גם באמצעות מכרים וידידים - על ידי הצעת מועמד לנישואים אחד למשנהו, או להורי הצעירים. ההורים או המועמדים עצמם מבררים אחד על השני אצל חברים וקרובי משפחה, על מנת לוודא התאמה מקסימלית בטרם יפגשו.

שלומית בת הרודיאס

שלומית או שלום (Salome, ביוונית Σαλώμη; נולדה בשנת 14 לספירה לערך) הייתה נסיכה לבית הורדוס, בתם של הרודיאס והורדוס בן הורדוס הגדול.

בשנת 20 (או 27) לערך, עזבה אמה את אביה ונישאה לאחיו למחצה (ממלתקי השומרונית), הורדוס אנטיפס, ששלט בטטרארכיה של הגליל.יוסף בן מתתיהו מדגיש כי הייתה זו הפרה של "חוקי האבות", קביעה המתבססת על כך שאשה אינה יכולה לתת גט לבעלה ויכולה להתגרש ממנו רק בהסכמתו. מאחר שהרודיאס עזבה את הורדוס בעודו בחיים וללא הסכמתו, הרי שעל-פי המשפט היהודי חל איסור עריות על אנטיפס להינשא לאשת אחיו.גם בברית החדשה יש התייחסות להפרת החוק שבנישואי הרודיאס ואנטיפס, שם מסופר כי יוחנן המטביל אמר לאנטיפס כי הרודיאס אינה מותרת לו לנישואין, ובעקבות מחאתו נכלא בבית הסוהר. בברית החדשה שלומית אינה נזכרת בשמה, אלא כ"בת הרודיאס" (אך לפי המסורת הקתולית מדובר בשלומית), שהפכה כלי בידי אמה, כדי לנקום ביוחנן על הוקעת נישואיה:

בשנת 30 לערך, נישאה שלומית לפיליפוס, דודה למחצה (אחיהם למחצה של אביה הביולוגי ואביה החורג, מקלאופטרה הירושלמית), ששלט בטטרארכיה של ארץ טרכון (הבשן). לאחר מותו (בשנת 34), ללא בנים, נישאה שלומית לאריסטובולוס מלך כלקיס, בן דודה (הבן של אחי אמה), וממנו נולדו לה שלושה בנים: הורדוס, אגריפס ואריסטובולוס.

תנאים (אירוסים)

תנאים הם מנהג קדום שהונהג בקהילות ישראל, הנערך בין זוג מאורס, בו שני הצדדים מתחייבים לקבל על עצמם מספר תנאים הקשורים ליחס בין החתן והכלה ולנישואיהם. התנאים כוללים בין היתר את התאריך שבו לכל המאוחר תתקיים החתונה, ואת ההתחייבות הכספית של כל אחד מן הצדדים לטובת בני הזוג. התנאים מהווים התחייבות קניינית, ובמקרה של הפרת התנאים (ביטול השידוך) משלם הצד המפר סכום כסף כפיצוי. התנאים נחתמים בשטר על ידי עדים.

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.