איסור משכב זכר

איסור משכב זכר או משכב זכור הוא מצוות לא תעשה מן התורה, האוסרת קיום יחסי מין אנאליים בין גברים. איסור זה אינו מתייחס ליחסים בין נשים, יחסים בין גבר וטומטום או גבר ואנדרוגינוס, אלא ליחסים בין גברים בלבד. איסור זה נחשב כחלק מאיסורי עריות[1], הנחשבים בין האיסורים החמורים ביותר בהלכה.

איסור משכב זכר
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ח, כ"ב
משנה תורה הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה י"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ש"נ
ספר החינוך, מצווה ר"ט

מקור המצווה

מקור האיסור מפורש בספר ויקרא: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא" (ויקרא, י"ח, כ"ב). חכמים למדו כי הריבוי במונח "משכבי אישה" מרמז כי יש באישה יותר מסוג משכב אחד והוא האסור במשכבי זכר[2].

עונשם של שני העבריינים מפורש בהמשך הפסוק "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ', י"ג). בזמן הסנהדרין, העונש על העובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה,[3] והעובר בשוגג (כגון שהתבלבל ולא ידע על מי בא) חיב חטאת.[4] משכב זכר בהלכה הוא גילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים שחל עליהם דין ייהרג ואל יעבור.

התלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד.[5]" בספר הקבלי שער הגלגולים מופיע העונש הצפוי לעוברים על איסור זה: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."[6]

דיני המצווה

איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר" "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי מין אנאליים בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת".[7] לעניין חיוב מיתה, מעשה החדירה הוא האסור אפילו ללא גמר הביאה[8].

יחסי חיבה (כגון חיבוק ונישוק כאוהבים) והן כל סוג של יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים אסורים מדרבנן משום "להרחיק את האדם מן העבירה" ומשום שפיכת זרע לבטלה. בזמן הסנהדרין, מעשים אלו אין בהם עונש מוות, אך נענשו על ידי מלקות בית דין. חז"ל הוסיפו סייגים נוספים לאיסור זה, לדוגמה: האיסור על שני רווקים לישון תחת שמיכה אחת.[9]

גבר בעל נטייה הומוסקסואלית מולדת אינו נחשב כאנוס לעניין האיסור ולא נפטר מהעונש.[10] למרות שבהלכה היהודית אין עונש על עבירות אלא מגיל 13 ויום אחד, האיסור חל על בני 9 ומעלה שביאתם נחשבת ביאה[11].

במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות הסבירו את ההבחנה בכך שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להיבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך".[12] הרא"ש חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאוה אינה חזקה כל כך.[13]

טעמי המצווה

טעמים רבים נאמרו על איסור זה. על פי ספר החינוך: "השם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה שאין בדבר תועלת פרי ולא מצוות עונה, מלבד שענין אותו (י"ג טנוף) טרוף נמאס ומכער הוא מאד בעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבדת בוראו לא ראוי (י', ג להתגאל) להתנול במעשים מכערים כאלה."

בקרב הגויים

איסור משכב זכר הוא בין שבע מצוות בני נח שנצטווה אדם הראשון בבריאתו על ידי האלוהים, ובהמשך נצטוו בני נח. כך כתב הרמב"ם בספר משנה תורה:

על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים... שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה. שנאמר: "על כן יעזוב איש את אביו" - זו אשת אביו; "ואת אמו" - כמשמעה; "ודבק באשתו" - ולא באשת חבירו; "באשתו" ולא בזכור; "והיו לבשר אחד" - להוציא בהמה, חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד. ונאמר "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה".

משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ה'

המקורות מתארים עמים עתיקים רבים כפרוצים באיסור זה, החל מדור המבול[14], מעשי סדום ועמורה[15], מצריים[16], ועמי ארץ ישראל לפני כיבוש יהושע[דרוש מקור]. בעברית בהשפעת שפות אירופיות מקובל המושג "מעשה סדום", בעבור משכב זכר. גם תרבויות יוון ורומא בהן מערכת יחסים מינית בין שני גברים הייתה דבר מקובל, הניעו את החכמים לקבוע כי יש לגויים חזקה להימשך לגברים ואסרו על יהודים להתייחד עם גברים גויים.

התייחסות ביהדות המודרנית

לרבני יהדות הקונסרבטיבית דעה מתירנית בנושא מזו של היהדות האורתודוקסית. דוגמה לכך היא דברי הרב הרשל מאט, פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולפיהם איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לתמיכה גם בקרב רבנים קונסרבטיבים מישראל.[17]

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל להט"ב

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'
  2. ^ המוגדר בהלכה כ"שלא כדרכה" (של אישה), דהיינו יחסי מין אנאליים.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'; שם, שם, הלכה יד; שם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ט"ו, הלכה י'.
  4. ^ שם, הלכות הלכות שגגות, פרק א', הלכה ד'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט, עמוד א'
  6. ^ שער הגילגולים מאת רבי חיים ויטאל, הקדמה כב.
  7. ^ פירוש רש"י על ויקרא כ יג. המקור בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"א, עמוד א'.
  8. ^ יבמות נד ב; רמב"ם איסורי ביאה א יד
  9. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ד, סעיף א': "וגדולי החכמים היו מרחקין הבהמה, כדי שלא יתייחדו עמה. ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם זכר."
  10. ^ שמונה קבצים, הראי"ה, ‏ו, צט, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י"א, הלכה ה'
  12. ^ תוספות, על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד ב', בפסקה "החשוד"
  13. ^ פסקי הרא"ש, מסכת סנהדרין, פרק ג, סימן יג
  14. ^ בראשית רבה כו ט
  15. ^ בראשית רבה נ י
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ח'
  17. ^ רונן לוביץ, סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות 11, עמ' 13, 2002

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

איסור עריות

ביהדות, איסור גילוי עריות הוא איסור על קיום יחסי מין בין קרובי משפחה, דהיינו, קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנהּ, בין אח לאחות, וכן יחסי מין בין אישה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. בנוסף נכללים אם חורגת, כלה, דודה, גיסה, חמות, נכדה ועוד, וכן משכב זכר ומשכב בהמה, וכן משכב עם נידה. איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות (ספר המצוות - מצווה ש"ל עד מצווה שנ"ג) מתוך כלל 365 מצוות לא תעשה. חז"ל הרחיבו איסור זה לקרובי משפחה רחוקים יותר כמו סבתא, נינה, כלת הבן ועוד רבים.

גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור". עם זאת, יש להבחין בין איסורי עריות החמורים לבין איסורי ביאה אחרים שבתורה, כגון איסור זנות (יחסי מין שלא במסגרת הנישואים, עם אשה לא נשואה) או איסור גרושה לכהן (ראה איסורי נישואים לכהן), בהם נאמר יעבור ואל ייהרג. באיסורי עריות העונש הוא כרת, ובחלק מהמקרים אף מיתת בית דין, והחוטא בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. כמו כן, המקדש אישה שהיא ערוה לו - אין הקידושין תופסים, ואם נולד ולד מקשר כזה - הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרת, או חסרת ייחוס אחרת. לעומת זה באיסורי ביאה אחרים העונש הוא מלקות, השוגג פטור מקרבן, המקדש אישה אסורה - קידושיו חלים, והולד אינו ממזר.

ביאה שלא כדרכה

בהלכה היהודית, ביאה שלא כדרכה (בראשי תיבות בשל"כ) הוא הכינוי המקובל ליחסי מין אנאליים הטרוסקסואליים, בהם הגבר מחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של האישה. המונח משלב את מושג ה'ביאה', המתייחס בהשאלה לחדירה המינית, עם המושג 'שלא כדרכה', המתייחס לעשיית פעולה בשינוי (לדוגמה 'עובד עבודה זרה שלא כדרכה').

גילוי עריות

גילוי עריות הוא קיום יחסי מין בין קרובי משפחה, דהיינו יחסים מיניים בין אב לבתו או בנו, בין אם לבתה או בנה, בין אח לאחות, וכדומה. לעיתים מושג זה יכול להתייחס גם לקרובים הקשורים בזיקה, כגון אנשים המתגוררים באותו הבית, הקשורים באימוץ או נישואין, ואנשים בני אותו השבט או השושלת.

האיסור על קיום יחסי מין בין קרובי משפחה הוא טאבו נפוץ מאוד בתרבויות האנושיות בעבר ובהווה, והוא אף נחשב לטאבו האוניברסלי הראשון (ולא קניבליזם, כנהוג לחשוב). האנתרופולוג מרווין האריס מציין שעצם הצורך בחוק נגד גילוי עריות, והעובדה שקיימים עבריינים רבים על החוק למרות העונש, מעידים שבמקביל לסלידה האוניברסלית קיימת משיכה אוניברסלית. כך או כך, רק במקרים ספורים בהיסטוריה האנושית היה גילוי העריות מנהג מקובל (אולי הידועים מביניהם בחצרות המלוכה של מצרים העתיקה, של פרס העתיקה ומנהג דומה בחצר המלוכה האצטקית). אף על פי כן, הגדרת "קרוב משפחה" לעניין האיסור על גילוי עריות משתנה מתרבות לתרבות. בעוד שביהדות אסור להנשא לצאצאים ישירים עולמית ("שאברהם אסור בכל נשי ישראל, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל"), עם חריגים בדרגה שנייה כנישואי בת דודה ואחיינית, בנצרות הקתולית אסור להתחתן עם כל קרובי המשפחה עד דרגה שביעית. עם זאת, יחסי מין עם קרוב מדרגה ראשונה (כגון הורה או אח), אסורים באופן כמעט אוניברסלי.

כיום, ברוב החברות המודרניות קיימים חוקים הנוגעים לגילוי עריות או הגבלות חברתיות על נישואי קרובים. בחברות בהן החוק אוסר על גילוי עריות, גם כאשר מתרחש מקרה של גילוי עריות הנעשה בהסכמת שני הצדדים, המעשה עדיין יוגדר כפשע, אך כפשע ללא קורבן. ילדים שנולדו כתוצאה מגילוי עריות נחשבו בעבר כילדים בלתי חוקיים, וכיום בחלק מהחברות הם עדיין נחשבים ככאלו. ברוב המקרים הללו להורים לא הייתה אפשרות להתחתן, שכן נישואין אלו נחשבו לנישואי עריות והיו גם הם אסורים.

האגודה למען הלהט"ב בישראל

האגודה למען הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרס והביסקסואלים בישראל, או בשמה הרשמי "האגודה לשמירת זכויות הפרט", היא עמותה שנוסדה בשנת 1975.

האגודה פועלת למען קידום זכויות האזרח של ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים במדינת ישראל, במתכונת של ארגון מבוסס מתנדבים. בתחילת דרכה התנהלה האגודה במסגרת סניפים שהתקיימו בתל אביב, בבאר שבע, בקריית שמונה, בעמק יזרעאל ובאילת. בעשור השני של המאה ה-21, עשייתה מתמקדת, בעיקר בתל אביב, בהפעלת שירותים ומיזמים חברתיים, אזרחיים ומשפטיים עבור חברי קהילת הלהט"ב.

הומוסקסואליות בהלכה

ההלכה היהודית אוסרת על יחסי מין בין שני גברים, אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וכן אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה. ההלכה אינה עוסקת בנטייה המינית עצמה או בזהות ההומוסקסואלית.

הומוסקסואליות בתנ"ך

ההתייחסות המפורשת והמובהקת ביותר בתנ"ך להומוסקסואליות היא באיסור משכב זכר המופיע בספר ויקרא. נוסף לכך פרשנים וחוקרים הציעו שמספר סיפורים אחרים הם בעלי אופי להט"בי, כמעשה לוט והמלאכים, אהבת דוד ויהונתן וסיפורן של רות ונעמי.

הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו

הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו (באנגלית: Westboro Baptist Church) היא כנסייה בפטיסטית בדלנית הידועה בהתבטאויות השנויות במחלוקת שלה, וההפגנות הפרובוקטיביות שחברייה עורכים בארצות הברית. עקרונותיה המרכזיים הם התייחסות מילולית-פונדמנטליסטית לתנ"ך הנוצרי, שלילה מוחלטת של דתות וזרמים אחרים (כולל נצרות קתולית), אמונה שהומוסקסואליות היא חטא שדינו מוות, והאשמת היהודים ברצח ישו. הכנסייה טוענת שהשתתפה משנת 1991 עד 2018 ביותר מ-62,000 הפגנות ברחבי ארצות הברית.

בניגוד למחשבה המקובלת, הכנסייה נוטה לא להתייחס לעניין הגזע, ואינה מציגה מוטיבים גזעניים בפומבי. מייסד הכנסייה פרד פלפס, עורך דין במקצועו, היה ידוע בעבודתו המשפטית לצד אפרו-אמריקאים במסגרת התנועה לזכויות האזרח.

התנגדות לזכויות להט"ב

התנגדות לזכויות להט"ב מתייחסת לתנועות, גישות ורעיונות שונים אשר מביעים התנגדות להשוואת זכויותיהם של לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) לאלה הניתנות להטרוסקסואלים. התנגדות כזו יכולה לנבוע מאחד או יותר ממניעים שונים, כגון אמונה דתית, אידאולוגיה פוליטית שמרנית, הומופוביה, תפיסה הטרונורמטיבית או הטרוסקסיסטית או מניעים אחרים.

הזכויות העומדות במרכז ההתנגדות הן לרוב זכויות אזרח שונות וכאלה המצריכות התערבות ממשלתית, כגון נישואים חד מיניים, איחוד אזרחי, אימוץ על ידי להט"ב, וחקיקת חוקים המונעים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית.

טומאת זיבה

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת זיבה היא שם כולל לטומאה של מספר אנשים שטומאה יוצאת מגופם וטומאתם שוה: טומאת זב - (בזכר) וטומאת זבה (בנקבה) טומאת נידה וטומאת יולדת, שהן טומאות מהתורה, וטומאת גויים שעליהם גזרו חכמים טומאה כזבים.

למרות שדיני הטומאה של הזב הזבה הנידה והיולדת שווים לכל דבר ועניין, אופן חלות הטומאה בהם שונה. הזב נטמא רק על ידי הפרשה שנחשבת "זיבה" הנגרמת על ידי מחלה שפוגעת בכלי הזרע ושונה במהותה מנוזל הזרע וכן בסימניה, הזבה והנידה היא אישה שיצאה ממנה דם מצוואר הרחם, ההבדל בין דם נידה לדם זיבות נעוץ בזמן בו הוא יוצא מהגוף, כאשר הוא בא בתחילת ההמחזור החודשי ועד שבעה ימים (זמן הוסת), הוא נחשב דם נידה (כיוון שהוא טבעי), ולאחר שבעת ימי הנידה, ישנם אחד עשר ימי זיבה ובימים אלו אם ראתה האישה דם (שזו צורה פחות טבעית), היא נחשבת לזבה. טומאת יולדת לעומת זאת נגרמת מכל סוג של לידה אף ללא דם, וכן גם מהפלה בכל צורה שהנפל או הוולד יוצא מבית הרחם חוץ מבניתוח קיסרי.

טומטום ואנדרוגינוס

טֻמְטוּם ואַנְדְּרוֹגִינוֹס הם מונחים המשמשים בהלכה לתיאור אדם בעל זוויג שאינו ברור, מה שמכונה כיום "אינטרסקס". אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוא אדם שיש לו איברי מין של שני המינים גם יחד, וכתוצאה מכך לא ניתן להכריע למי מהמינים הוא שייך באופן אובייקטיבי. באדם כזה הספק הוא בלתי ניתן להכרעה מבחינה הלכתית. לעומתו טֻומְטוּם הוא מי שאיברי מינו פנימיים ואינם נראים לעין, או שאין אפשרות לזהות על פי איברי מינו לאיזה מין הוא שייך כי הם אינם משתייכים באופן מובהק לאחד מהמינים, אך ייתכן כי יזוהה לאחר זמן, רטרואקטיבית, שייך לאחד מהמינים.

המשנה קובעת בנוגע להלכות זב, כי: "טמטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חמרי (חומרות) האיש וחמרי האישה." (מסכת זבים, פרק ב', א') דבר זה בא לידי ביטוי בהלכה במקומות נוספים, בהם מתייחסים לשני אנשים אלה כאל ספק, ומשכך יש להחמיר.

יהדות קונסרבטיבית

יהדות קונסרבטיבית (ידועה גם כיהדות מסורתית, יהדות פוזיטיבית-היסטורית; אנגלית: Conservative Judaism, Masorti Judaism, גרמנית: Positiv-historisches Judentum) היא אחד משלושה זרמים גדולים הקיימים ביהדות המודרנית, הדוגל בכך שסמכותה של המסורת נובעת ראשית כל מקבלתה על ידי העם והקהילה לאורך הדורות, ופחות ממקורה בהתגלות אלוהית מסוג כלשהו. לפיכך, הקונסרבטיבים רואים את ההלכה כמחייבת ובו זמנית גם כנתונה להשפעה היסטורית מתמדת, וסבורים כי פסיקתה צריכה לשקף הן גישה מדעית-ביקורתית למקורות והן את אורחות חייו של כלל הציבור. כמו כן, התנועה מתרחקת מקביעות תאולוגיות חד-משמעיות ומקיימת פלורליזם נרחב בשאלות האמונה. עמדותיה אלו מבדילות אותה משני הזרמים העיקריים האחרים, האורתודוקסים והרפורמים.

היהדות הקונסרבטיבית רואה עצמה כממשיכתה של האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית שפעלה במרכז אירופה של המאה ה-19, אם כי נעשתה זרם ממוסד ועצמאי לגמרי רק בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה. הארגון הבינלאומי המרכז את מרבית הגופים הקהילתיים השונים נקרא "מסורתי עולמי", והארגון-החבר הגדול ביותר, בפער ניכר, הוא "בתי-הכנסת המאוחדים של היהדות הקונסרבטיבית" בצפון אמריקה. הנהגתו הרוחנית של "מסורתי עולמי" מצויה בידי כנסת הרבנים של התנועה. הקונסרבטיבים מעריכים כי הם מייצגים למעלה ממיליון יהודים בוגרים: הן כ-600,000 רשומים בקהילות והן עוד כמה מאות אלפים המזדהים עם התנועה הצהרתית אך אינם חברי קהילה.

להט"ב ויהדות

האיסורים בנוגע להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב), נדונו עוד בתורה. בספר ויקרא מופיע איסור משכב זכר (ויקרא, י"ח, כ"ב), וכן מצוות לא ילבש, האוסרת על גברים להתלבש ב"בגדי נשים" וההפך. העמדה כלפי השתלבות להט"ב בקהילה הדתית שנויה במחלוקת בתוך הזרמים והקהילות: ככלל, קהילות אורתודוקסיות ובפרט חרדיות על פי רוב סגורות בפני חברים המזדהים ככאלו. קהילות מן הזרמים האחרים הן פתוחות יחסית ללהט"ב.

טרנסג'נדרים דתיים ודתיות כמעט ואינם מצויים בשיח הציבורי בחברה הדתית בישראל. כאשר כבר ישנה התייחסות, היא מוגבלת לרוב להתייחסות לטרנסקסואליות מזכר לנקבה, ואילו טרנסקסואלים נקבה לזכר, זוכים להתעלמות גורפת.

מין אנאלי

מין אנאלי הוא פעילות מינית הכוללת גירוי של פי הטבעת והרקטום (בלטינית: Anus).‏ במקרים רבים משמש המונח לתיאור פרקטיקה מינית המשלבת החדרה של הפין או של אביזר מין לתוך פי הטבעת של השותפה או השותף למגע המיני. המונח "מין אנאלי" עשוי לתאר כל גירוי מיני של האזור האנאלי – גירוי המתבצע באמצעות היד והאצבעות, באמצעות מין אוראלי או כמשגל אנאלי. מין אנאלי עשוי להיות הדרך העיקרית ליחסי מין, או להילוות לדרכים אחרות של גירוי מיני. על אף שמין אנאלי נתפס לעיתים כייחודי להומוסקסואלים, אין כך הדבר, וזוגות הטרוסקסואלים מתנסים בו אף הם; במחקר שנערך בשנת 2009 בקרב סטודנטים בארצות הברית, רובם הטרוסקסואלים, העיד אחד מכל ארבעה נחקרים כי התנסה במין אנאלי.בשל ריבוי כלי דם באזור פי הטבעת, הוא רגיש במיוחד למגע ונחשב לאזור אֵרוֹגני (רגיש לגירוי מיני). נשים וגברים רבים רואים במין אנאלי פעולה מענגת ומהנה, ואף יכולים להגיע באמצעותו לאורגזמה (אצל גברים – דרך גירוי של בלוטת הערמונית, ואצל נשים – בשילוב של גירוי הדגדגן וגירוי פנימי של נקודת ג'י על ידי גירוי הדופן האחורי של הנרתיק); ואולם יש שנרתעים ממנו ומחשיבים אותו ללא-נעים ואף למכאיב ביותר. בקרב גברים המקיימים מין אנאלי, בין עשירית לרבע מדווחים על כאב מסוים באופן קבוע, וכשני שלישים מדווחים שכאב זה בעת חדירה הוא הבעיה העיקרית בחיי המין שלהם. בקרב נשים, חלקן מדווחות כי מין אנאלי נמנה עם הפרקטיקה המינית שהכי פחות מועדפת עליהן, בעקבות סוגיית הכאב. נמצא שחוויית הכאב מושפעת באופן ניכר מגורמים פסיכולוגיים, וכן מטכניקה. מאחר שהקרום הרירי של הרקטום מייצר מעט מאוד חומר סיכה טבעי, נהוג להשתמש בעת משגל אנאלי בחומר סיכה.מין אנאלי נחשב למגע מיני הנושא סיכונים משמעותיים; מין אנאלי לא-מוגן (ללא שימוש בקונדום) הוא המסוכן ביותר מבין כל הצורות של יחסי מין. הסיכונים נובעים מהפגיעוּת של הרקמות: חדירה אנאלית עלולה לגרום לקרע ולדימום של הרקמות הרכות ולפגוע בשרירי הרקטום. בנוסף, מין אנאלי יכול לגרום להעברה של מחלות מין.

כמו מין אוראלי, גם מין אנאלי נחשב בישראל מבחינת הדין הפלילי ל"מעשה סדום", שלעניין סימן ה' בחוק העונשין העוסק בעבירות מין, מוגדר כ"החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם." לפי סעיף זה, כאשר פעולה זו נעשית בקטין מתחת לגיל 16, או שלא בהסכמה, או תוך ניצול יחסי מרות, היא מהווה עבירה פלילית. המונח "מעשה סדום" משמש לעיתים גם ככינוי גנאי לביצוע יחסי מין שלא לצורכי רבייה, ושימוש זה נגזר ממקורות נוצריים. במדינות רבות יש הגבלות על מין אנאלי, או על כל מין "שלא כדרך הטבע". מקור החוקים האלו בהשקפה שרק משגל מהסוג המאפשר רבייה הוא לגיטימי.

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

משכב זכר

האם התכוונתם ל...

עצת נפש

עצת נפש היא עמותה ישראלית שמטרתה, כעולה מפרסומיה, סיוע ב"סוגיות של תקיפה מינית, התמכרות לפייסבוק ולאינטרנט, נטיות הפוכות (הומוסקסואליות), אובססיות ודחפים מיניים והתמכרותיים". עיקר פעילותה עם גברים הנמשכים לגברים, ומטרתה לסייע לגברים אלה הפונים אליה לשנות את נטייתם המינית לגמרי או לפחות לסייע לגברים אלה לשפר את התמודדותם עם קשיים תפקודיים העשויים לנבוע מנטייתם.

הארגון הוקם בשנת 2001, ואנשיו מסתייעים באנשי מקצוע, חלקם מתחום בריאות הנפש.

רעידת אדמה

רעידת אדמה (או רעש אדמה) היא תופעת טבע גאולוגית המתרחשת לרוב באזורי המגע שבין הלוחות הטקטוניים, והקשורה לתופעת נדידת היבשות. בעת רעידת אדמה גובר לחצה של אנרגיה אלסטית, המצטברת לאורך זמן תחת פני כדור הארץ על כוח החיכוך המתקיים בין הלוחות הטקטוניים, והיא מומרת לאנרגיה אקוסטית בצורת גלים סייסמיים, המרעידים את פני הקרקע ואף קורעים אותם. באזורים מיושבים ובנויים, רעידת אדמה גורמת לרוב לנזק רב בנפש וברכוש, בהתאמה עם עוצמת הרעידה, המרחק ממוקד הרעש, איכות הבנייה וסוג הקרקע עליו המבנה ניצב. חקר רעידות האדמה כולל השקעה רבה בשכלול יכולת חיזוי התופעה, שמוביל לפיתוח והתקנה של מערכות התרעה לטווח קצר, כדוגמת מערכת "תרועה" הנפרסת בישראל, המאפשרות זמן התרעה הנע בין שניות בודדות לעשרות שניות.

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.