איסור הכאת הורים

איסור הכאת הורים הוא ציווי מקראי האוסר על אדם להכות את אביו או אמו. עונשו של המכה הוא מוות בחנק.

איסור הכאת הורים
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"א, ט"ו
משנה תורה הלכות ממרים, פרק ה'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן רמ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו שי"ט
ספר החינוך, מצווה מ"ח

מקור המצווה

המקרא אינו אוסר על הכאת הורים, אך הוא מציין את עונשו של המכה: "ומכה אביו ואמו מות יומת" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ו). האיסור לעשות כן נלמד מהאיסור הכללי להכות כל אדם מישראל[1]. מלבד האיסור, מבטל המכה גם שתי מצוות עשה: מצוות כיבוד הורים ומצוות מורא הורים.

פרטי הדינים

אסור להוציא מההורה דם בעודו בחיים, העובר על האיסור אינו חייב מיתה, עד שיכה את הוריו מכה שכתוצאה ממנה יצא דם מגוף ההורה. אם, למשל, המכה הייתה באוזן וכתוצאה ממנה ההורה נתחרש, אומרים שחזקה שיצא דם וחייב בעונש. עבור גוי שהתגייר, האיסור להכות את הוריו הוא מדברי חז"ל בלבד, שכן הוריו הביולוגיים אינם נחשבים כהורים לעניינים ההלכתיים; "גר שנתגייר כקטן שנולד"[2]. הורה שהוא רשע אסור להכותו, אך על הכאתו אין עונש מוות.

על פי ההלכה אם הכה אדם את הוריו ולא יצא דם, אם חייב לשלם על ההכאה להורה, משלם, ואם לא - עונשו מלקות; זאת על פי הכלל "אין אדם לוקה ומשלם"[3].

מותר לבן להוציא דם מאביו אם הדבר הוא לצורך רפואי, אך ההלכה היא שהדבר מותר רק כאשר אין אפשרות שאדם אחר יעשה זאת[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שכן על פי הכלל ההלכתי "אין עונשין אלא אם כן מזהירים", לא ייתכן מתן עונש לחוטא, ללא שהתורה הזהירה על איסור עשיית החטא. פרופסור אברהם סופר אברהם, הלכות מילה, אתר המכון לחקר הרפואה על פי התורה
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"ב, עמוד א'
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרים והעונשין המסורים להם, פרק ט"ז, פסקה 14.
  4. ^ פניני הלכה משפחה הלכות כיבוד הורים הלכה כא

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אחאות

אחאות (במילון ספיר אחהות) היא שארות מדרגה ראשונה, המתארת את היחס הפיזיולוגי בין בני-אדם שנולדו להורה משותף. הכינוי היחסי לזכר הוא אח, והכינוי היחסי לנקבה הוא אחות.האח הראשון שנולד נקרא בכור, ובתרבויות מסוימות הוא זוכה ליחס מיוחד על פני האחים האחרים. אח קטן שנולד בהפרש שנים גדול מהאחים האחרים נקרא לעיתים "בן זקונים". אח אמצעי בין שני אחים מכונה לעיתים "ילד סנדוויץ'". אחים לאם משותפת אשר נולדו באותה הלידה נקראים תאומים.

אירוסים

אירוסים או לחלופין אירוסין, הם הסכמה לחתונה, והתקופה שבין הצעת הנישואים לחתונה.

במובן הלכתי אירוסים הוא השלב שבין הקידושין לנשואים, שבזמני עבר נערכו בנפרד, וביניהם הפריד זמן רב (כיום נערכים שלבים אלו בהפרש זמן קצר במהלך חופה וקידושין).

בן

במשפחה, בן הוא יחס שארות הקושר (זכר) אל הוריו (המושג המקביל לנקבה הוא בת). להבדיל מילד, שהוא מצבו של אדם בשנותיו הראשונות, היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: "ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח).

בן (וגם בת) הוא תוצאה של לידה, אך אדם עשוי להפוך לבן גם כתוצאה של אימוץ. לבן מאומץ יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותו) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותו).

בעל (משפחה)

בעל הוא השותף הגברי בנישואים. חובותיו, זכויותיו וסמכותו של הבעל ביחס לבת-זוגו הרעיה, או לבן-זוגו בנישואים חד-מיניים, משתנים בהתאם לתרבות ולחוק.

במערכות יחסים מונוגמיות, הבעל יכול להיות נשוי לאישה אחת בלבד בכל עת, והרעיה יכולה להיות נשואה לגבר אחד בלבד בכל עת. לעומת זאת, במערכות יחסים ביגמיות ופוליגמיות (פוליאנדריות ופוליגניות) ניתן שלבעל ו/או לרעיה יהיו שני בני זוג, שתי בנות זוג או יותר בכל עת.

מסורתית, ברוב התרבויות, הבעל נחשב כראש משק הבית וכמי שאחראי על פרנסת בני הבית.

גם לאחר סיום הקשר, אם על ידי פטירת הבעל או גירושים, בתרבויות רבות, בת זוגו לשעבר מוגדרת כאלמנה, או כגרושתו והוא כגרושהּ, עם משמעויות שונות – חוקיות ותרבותיות.

בעת העתיקה, לבעל הייתה סמכות רבה על אשתו ועל צאצאיו, ובמידה רבה נחשבו לרכושו.

בת

במשפחה, בת היא יחס שארות הקושר נקבה אל הוריה (המושג המקביל לזכר הוא בן). המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך ישים גם לבעלי חיים.

בת (וגם בן) הוא תוצאה של לידה, אך ילדה עשויה להפוך לבת גם כתוצאה של אימוץ. לבת מאומצת יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותה) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותה).

גיס (משפחה)

גיס הוא יחס שארות הנוצר בעקבות נישואים. גיס הוא אחד מאלה:

האח או האחות של בן או בת הזוג

בן או בת הזוג של האח או האחות

בן או בת הזוג של האח או האחות של בן או בת הזוג (כלומר בן הזוג של הגיס במשמעות הראשונה של המושג).

הורות

המונח הורות מתאר את הפעילות בתוך המשפחה הכרוכה בגידולו של ילד עד להפיכתו לאדם עצמאי. את המונח חידש, על פי הכתוב במילונו, המתרגם ראובן אלקלעי.

הצבת גבולות

הצבת גבולות הוא מונח המבטא את האופן בו תוחמים בעלי סמכות את תחום הפעולה של הנתונים לסמכותם. לרוב ההתייחסות בעניין זה היא בהקשר של מבוגרים הקובעים גבולות עבור ילדיהם או תלמידיהם, ובכך מסייעים להם להבחין בין מותר ואסור.

במהלך החיים קביעת הגבולות הופכת לחלק מהגדרת הזהות העצמית של האדם. היא עשויה להיות חיצונית (כלפי אחרים) או פנימית - אדם עשוי להציב לעצמו גבולות, כלומר לבטא שליטה עצמית פנימית ויכולת ויסות דחפים פנימיים וגירויים ותסכולים חיצוניים, כגון ריסון עצמי והקשבה לגורמי סמכות.

זוגיות

זוגיות היא מערכת יחסים הדוקה בין שני פרטים. מאפיין בולט, אם כי לא הכרחי, של זוגיות הוא קיום יחסי מין בין בני הזוג.

חמולה

בסוציולוגיה, חמולה (תת-שבט) היא קבוצת שארות של אנשים בעלי קרבה ביולוגית לאב ראשוני אחד, שחי לפני כמה וכמה דורות. פעמים רבות מורחב המושג "חמולה" וכולל גם משפחות קטנות, שנהפכו לבנות חסות של המשפחה הגדולה המקורית. בחברות רבות מקובל להינשא בתוך קבוצת החמולה. לעיתים קרובות מתגלעות יריבויות בין חמולות שונות הסמוכות זו לזו, ומתפתח מעגל דמים של איבה בין החמולות, שעלול להימשך שנים ארוכות.

עד לאמצע המאה העשרים, היה לחמולה תפקיד כלכלי משמעותי ביותר בחיים של כל פרט מפרטיה. החמולה הקצתה לפרט את הקרקע שממנה הוציא את פרנסתו, התמודדה נגד חמולות אחרות על משאבים, וחברי החמולה דאגו לפרנסתם ובריאותם של האחרים. במהלך המאה העשרים, עקב תהליכים של עיור ותיעוש, השתנה הרכב החמולה, והשפעתו על חיי הפרט קטנה.

בישראל יש מספר יישובים ערביים ששימרו מבנה חמולתי. על פי מחקר שנעשה על ידי פרופ' אבי בן בסט וד"ר מומי דהן, בני חמולה מסוימת נוטים להצביע למועמד מהחמולה שלהם. כמו כן, התגלה ששיעור ההצבעה הממוצע ביישובים אלה הגיע לכ-90%, עקב החשיבות הגדולה שמייחסים התושבים לתמיכה במועמד ממשפחתם.

מורא אב ואם

מורא אב ואם היא מצוות עשה מהתורה שמחייבת התנהגות של יראת כבוד כלפי האב והאם ולא לעבור על דבריהם.

משק בית

משק בית הוא יחידת מגורים בסיסית בה מתרחשות פעילויות יומיומיות כגון פעילות צרכנית אישיות או משפחתיות, גידול ילדים, פעולות התחזוקה הנדרשות לבית מגורים ועוד.

משק בית היא היחידה הבסיסית לניתוח במודלים חברתיים וממשלתיים רבים. המונח מתייחס לכלל האנשים המתגוררים באותו בית.

סב

סבים הם האבות או האמהות של הוריו של אדם (המילים העבריות סב וסבה נתפסות בימינו כמשתייכות למשלב גבוה ואינן שימושיות בעברית היומיומית; במקומן נקלטו השמות המקבילים מארמית: סבא וסבתא). לכל אדם ישנם שני סבים, שתי סבות, ארבעה רב-סבים (סבא רבא) וארבע רב-סבות (סבתא רבתא) (לעיתים פחות מכך, עקב נישואים בין קרובי משפחה). בן הבן או בן הבת נקרא ביחס לסבו וסבתו נכד ובת הבת או בת הבן נקראת נכדה.

בתרבויות רבות לסבים תפקיד חשוב בגידול וחינוך הילדים ובמקרים רבים, שבהם ההורים מסרבים או לא מסוגלים לגדל את ילדיהם, לוקחים על עצמם הסבים את התפקיד.

הסבים מזוהים עם זקנה ואף משמשים לעיתים כסמל שלה.

בתרבויות המזרח-אסייתיות המסורתיות, אשר הושפעו מאוד מהקונפוציאניזם בו כיבוד האבות היה מן הערכים המוסריים החשובים ביותר במשפחה, נהגו הסבים במשפחה להשתמש בסמכות שלהם בענייני המשפחה, וצאצאיהם היו חייבים לציית להם. מסורת זו נעלמה עם ההתגברות של ההשפעות המערביות והגידול במספר המשפחות הגרעיניות בקרבם.

סנדק (יהדות)

סַנְדָּק הוא תפקיד סמלי-דתי ביהדות. לפי ספר הערוך, מקור המילה בלשון יוון ורומי ופירושה "פטרין (מלשון פטרון) ופרקליט"

ה"סנדק" הוא האיש המחזיק על ברכיו את הנימול בעת ביצוע המילה. בתלמוד הירושלמי נאמר שהסנדק הוא בחזקת שליח בית דין ונטען שהאב עצמו צריך להחזיק בילד ולא שליח. הסנדק מכונה גם "בעל הברית" והאמונה העממית אומרת שסנדקאות מביאה לעושר, לכן לא נותנים לאותו אדם להיות סנדק שוב ושוב, אלא מחלקים את הכבוד בין אנשים שונים (להביא לחלוקת העושר). ישנן קהילות בהן בוחרים שני סנדקים, האחד מביא את הילד מידי הנשים אל הסנדק השני, שמחזיק אותו בשעת המילה. יש גם מקומות בהם הכבוד מחולק בין גברים רבים שמעבירים את הילד מיד ליד. מנהג זה מכונה בקרב יהודי אשכנז "חייקעס"

יש מנהג שהסנדק נותן מתנות ליולדת ולילד בהגיע הילד לגיל שנה.

ספר יוחסין

ספר יוחסין הוא רשימה שבה מופיע סדר שושלת הדורות של משפחה או משפחות.

העיסוק בבניית ספר יוחסין קרוי גנאלוגיה.

ספר יוחסין נוהל במחברת גדולה שהוקדשה למטרה זו. עם המצאת המחשוב מנוהלים ספרי יוחסין רבים באמצעות תוכנה מתאימה, ולמעשה ניתן לראות במרשם אוכלוסין ספר יוחסין של תושבי כל מדינה (בהתאם לעומק ההיסטורי הנשמר בו).

עבודת שורשים

עבודת שורשים (או התבגרות ומשפחה) היא פרויקט שנתי המוטל בדרך כלל על תלמידי כיתות ו' בבתי הספר היסודיים ז' או ח' בחטיבות הביניים בישראל, שמטרתו היא תיעוד המורשת המשפחתית האישית של התלמיד.

הפרויקט מורכב על-פי-רוב מבניית עץ משפחתי (אילן יוחסין), תיעוד קורות בני המשפחה, ראיונות אישיים עמם, איסוף תמונות ומסמכים, תיעוד קורות חפצים בעלי חשיבות משפחתית ועוד.

מקום נכבד בעבודה ניתן גם למקומו של כותב העבודה במשפחתו.

לאורך השנים הביא הפרויקט לכך שכל בני המשפחה נרתמו כדי לעזור בהכנת העבודה על ידי איסוף ותיעוד הידע והחומר המשפחתי הקיים - ידע שעשוי היה להיעלם ולהישכח עם השנים. לעיתים רבות הפרויקט אף עודד את דור ניצולי השואה לשבור את שתיקתם שנמשכה עשורים רבים ולהיפתח ולספר לנכדיהם את אשר עברו.

צאצא

צאצא הוא מונח משפטי המגדיר את הקשר בין הורה לבין בנו או בתו, נכדו, נינו וכן הלאה, בניגוד לשארות הכולל את כל קרובי המשפחה (כולל אחים, קרובים באמצעות נישואין ועוד).

במדינות בהם מעמד ילד מתהליך אימוץ שווה למעמדו של ילדים - גם ילד מאומץ וצאצאיו יכללו בהגדרת הצאצאים.

לעיתים משמש המונח עבור בן הנין, אולם לא בהכרח. במקרא, לעומת זאת המילה צאצאים אינה מתייחדת לבני-אדם, אלא אף לכל תולדות הבריאה (ראה ישעיה ל"ד, א': "תבל וכל צאצאיה"). משמעות זו נשמרה גם בעברית בת-ימינו, כשהמונח משמש לתאר את כל תוצר של רבייה, הן בבעלי חיים והן בצמחים.

שבט

שֵׁבֶט הוא ארגון חברתי-פוליטי, המאורגן על בסיס "קלאנים" (אנגלית: clan) או "ליניאג'ים" (אנגלית: lineage) או קבוצות גיל, או התאגדויות שונות המהוות גורם המאחד את סך פרטי השבט. השבט מהווה קבוצה של קהילות עצמאיות, בעלות תרבות ושפה משותפות, אשר שוכנות באותה יחידה גאוגרפית.

השימוש הרווח בשפת היומיום, של המושג שבט, מתייחס עם זאת לצורת התאגדות היסטורית-פרימיטיבית של קהילות, ללא חשיבות לגודלן ולצורת היחסים החברתיים בתוכן.

שלום בית

שלום בית הוא מונח המתאר יחסי שלום והרמוניה בין בני משפחה, באופן המאפשר חיים משותפים ללא חיכוכים ומריבות קשות.

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.