אין שמחה אלא בבשר ויין

"אין שמחה אלא בבשר ויין" הוא דין הלכתי המוזכר בתלמוד, שעניינו הוא שבימים שמצווים לשמוח בהם כגון בשלוש הרגלים, חובה להגיע לשמחה זו על ידי סיפוק צורכי הגוף והנפש של האדם.

דין זה משקף את התפיסה של היהדות, שהנאות הגוף אינן פסולות, אם הן מועלות על נס, ואפשר להשתמש בהן כדי להגיע לשמחה.

Sukkah meal Amsterdam 1922 Bernard Picart Wigoder editor Jewish Art Civilization 1972 p60-1
ארוחת חג בסוכה במסגרתה מוגשים בשר ויין. תחריט משנת 1722, אמסטרדם.

מקור ההלכה

מקורו של הדין בתלמוד בבלי, פסחים ק"ט א:

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש".

הביטוי המקורי הוא בדברי רבי יהודה בן בתירא ולפיו בזמן בית המקדש השמחה הייתה בבשר הקורבנות, ובהיעדרו היא בשתיית יין. אולם הרמב"ם במשנה תורה כותב ששמחת יום טוב כוללת גם אכילת בשר וגם שתיית יין, בין בזמן בית המקדש ובין בהיעדרו:

אף על פי שהשמחה האמורה כאן, היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה, לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד בראוי לו. כיצד: הקטנים, נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות; והנשים, קונה להן בגדים ותכשיט כפי ממונו; והאנשים, אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב, פרק ו', הלכות י"ז-י"ח

הביטוי המלא כורך את הבשר והיין ביחד. כך, למשל, בספר חכמת אדם לר' אברהם דנציג - קונטרס מצבת משה:

"...לא מבעיא שלא יספדו אלא אפילו ישמחו ואין שמחה אלא בבשר ויין ואם כן כיון שכך תיקנו בפירוש ולכן מותר...".

מקום נוסף, הקודם מבחינה כרונולוגית לרבי יהודה בן בתירא ומדבר על שמחה בבשר (ללא תזכורת ליין) מופיע בבמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י. בהפטרה של פרשת נשא מסופר על מלאך שמגיע אל מנוח ואשתו (הוריו של שמשון), ומבשר להם על לידת בנם. מנוח הסובר שמדובר באדם רגיל, אומר "נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים". למה דווקא גדי עיזים? תשובת המדרש: "ונעשה לפניך גדי עזים" שמחתנו - ונשמח עמך בגדי עזים, לפי שאין שמחה אלא בבשר".

הבשר והיין כסמלים לשמחה

בתקופה שבה התגבשה ההגות היהודית, מיעטו בני האדם לאכול בשר.[דרוש מקור] בהלכה היהודית, אכילת בשר שלמים מהווה גורם לשמחה; ממילא בשר עוף, שאינו קרב לקורבן שלמים, אינו נחשב לגורם שמחה (תוספות, תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ח', עמוד ב'; רמב"ם חגיגה ב, י). הוא אף אינו קרוי 'בשר' סתם. בשל היקשרות הבשר והיין עם השמחה, חכמים אסרו לאוכלם בסעודה המפסקת שלפני תשעה באב. ברוב העדות איסור זה התרחב למנהג שלא לאוכלם מראש חודש אב. גם בימים בהם מותר ואף רצוי לאכול בשר יש הגבלות על אכילתו כגון איסור אכילת בשר בחלב והקפדה על כשרותו.

גם היין נחשב לסמל שמחה בולט ביהדות. נהוג לשתות יין לשם ציונם של ימים קדושים ליהדות ולשם חגיגתם של אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחיד אשר זכה לברכה פרטית משלו, שיש לומר לפני השתייה:

"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן"

אם מביאים יין יותר משובח מהקודם אף מברכים:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב".

על דרך הלצה נהוג לומר על פי רש"י מפרשת נח - "יי"ש (=יין שרף. כינוי למשקאות חריפים בארצות אירופה) מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי", כלומר: קבלת משקה מהאדמו"ר או הרב - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה תורנית היא מגונה. גם לשתיית היין יש הגבלות כשרות.

ככל הנאות הגוף, המסורת היהודית מזהירה מפני התמכרות לאכילת בשר ולשתיית יין. אחד המקורות הברורים לכך קיים בדיון אודות בן סורר ומורה במסכת סנהדרין (ע' ע"א) שחייב לאכול בשר ולשתות יין כדי להעשות כזה. לפי ההלכה בן זה מתחייב במוות רק כאשר אכל בשר (זולל) ושתה יין (וסובא)

מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי

כשהפרשנים השונים (כרש"י והתוספות) זיהו את התמכרותו לבשר וליין כגורמי תסיסה בעייתיים, שיהפכו אותו לגורם מסוכן בחברה. לעומת זאת, יש הסוברים כי יש להמשיך את החיים ובכללם אכילת היין והבשר גם בימי אבל, כמו בסיפור הבא:

כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע. אמר להן: בניי, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות! (אמרו לו) אפשר בפירות (אמר להם) פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים! (אמרו לו) אפשר בפירות אחרים (אמר להם) מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר, אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ... דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה

משמעות תפיסתית ופרשנויות

פתגם זה, שנטבע בהלכה היהודית בקשר לדרכי השמחה בחגים, ככל הנראה מצביע למעשה על כך שהיהדות היא דת ארצית ופרקטית המתייחסת בעין יפה לשמחה המגיעה מהנאות הגוף, ורואה בהן מנוף עיקרי ומרכזי להגיע אל השמחה. זאת, בניגוד לתפיסות הרוחניות, הסגפניות והפוריטניות, שסוברות כי הדרך לשמחה היא בהתעלות רוחנית מעל לצורכי הגוף ובפיתוח התבונה והמודעות העצמית ובקשת קרבת האלוהות, וכל שמחה אחרת, ובמיוחד גופנית, היא רעה חולה או לפחות מהווה סיכון רוחני. היהדות, שאיננה מחבבת במיוחד את הנזירות[1], סוברת כי הדרך לשמחה שאמורה להיות בחגים, אך לא רק בהם, היא גם באמצעים חיצוניים וממשיים כמו בשר, יין ובגדים יפים.

מפשטות לשון הגמרא[2] נראה כי השמחה היא בבשר קרבנות שלמים, וכיום שאין קרבנות, אין דין שמחה בבשר, אלא רק ביין. אולם, הרמב"ם פוסק[דרושה הבהרה] שגם כיום מצוות השמחה היא דווקא בבשר ויין ויש לאכול ולשתות:

כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין..."

יד החזקה - הלכות שביתת יום טוב פרק ו', הלכות י"ז-י"ח

כגון שנדר שלא ישתה יין או שלא יאכל בשר כך וכך ימים. אומרים לו: אלו ידעת בשעת הנדר, כי השבת או יום טוב שבכלל הימים הללו חייב אתה לאכול בהם בשר ולשתות יין (שנאמר "וקראת לשבת ענג") היית נודר? והוא אומר לא, ומתירין נדרו.

פירוש המשנה לרמב"ם, נדרים, ט, ו

גם הרמב"ן, המשנה ברורה ופוסקים נוספים הלכו בדרכו של הרמב"ם, וסברו שיש לאכול בשר ולשתות יין, אך הזהירו על הגזמה ועל סביאה וזלילה. עמדתו של השולחן ערוך בנושא (אורח חיים סימן תקכ"ט, סעיפים ב'-ג') אינה ברורה.

אומנם יש הרואים בביטוי זה אב טיפוס שמתווה היהדות כדי להגיע לתחושה של שמחה, להשתמש באמצעים חיצוניים כשרים כסולם לטפס אל השמחה שנחשבת למעלה טובה במיוחד. לשיטתם אין חיוב להשתמש בבשר וביין כאמצעי בלעדי להגיע אל השמחה, אלא המטרה היא תחושת השמחה כשלעצמה, וכל אדם צריך לבחור את האמצעים שיביאו אותו לידי כך; ומי שאכילת בשר או שתיית יין מצערת אותו ואינה גורמת לו להגיע אל השמחה צריך לחפש דרכים אחרות שיביאו אותו לידי כך. כפי שכתב הרמב"ם, שהשמחה היא "כראוי לכל אחד ואחד", שמשמחים נשים בקניית בגדים ותכשיטים וילדים באמצעות מגדנות וממתקים, לכל אדם יש דרכים משלו לשמוח.

ניתוח צורני

הביטוי "אין X אלא ב-Y", היא צורה רווחת בלשון חז"ל, שמטרתה להדגיש ולחזק את הדרך המוצעת כדרך עיקרית ומרכזית, תוך שלילת אלטרנטיבות אפשריות. בין הביטויים הרבים שקיימים בתלמוד ניתן להביא לשם הדגמה את הביטוי, "אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת." (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד א') ואת הביטוי "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל', עמוד ב').

הצורה השלמה של דרך הביטוי הזו היא "אין X ב-Y אלא ב-Z" כמו למשל הביטוי "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר." (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב, עמוד א')

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו נדרים דף ט:
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א'
אכילת בשר ביהדות

אודות אכילת בשר ביהדות קיימות הלכות שונות ביניהן לאיסור, להיתר, ואף למצווה. מבחינה הלכתית עקרונית, פעולת הפסקת חייו של בעל-חיים (למעט דגים וחגבים) מותרת לצורך אכילה על ידי שחיטה, ובמקרים מסוימים הדבר חובה ומצווה. שני התחומים בהם עוסקת ההלכה בעניין זה הם הקורבנות והכשרות.

הומור בתרבות היהודית

ההומור הוא תלוי תרבות ותלוי נסיבות הזמן והמקום. הן מטרת השחוק, והן האופן בו מביעים אותו משתנים מתקופה לתקופה, ובין קהילות ישראל בזמנים שונים היו ועודם קיימים הבדלי סגנון ניכרים. עם זאת הביטוי "הומור יהודי" משמש כיום בעיקר לגלגולו של ההומור היידי בעל הלעג העצמי והמרירות ולעיתים מתכתב עם ביטויים מן המסורת, הומור שעבר מיהודי אירופה המשכילים והמסורתיים כאחד, והשתמר במידה רבה בידי יוצרים ממוצא יהודי בקולנוע והתיאטרון של ארצות הברית, ובמידת מה גם בישראל.

כפי שתועד בכתובים עוד בראשית ימי ישראל, אין סוגה של הומור שלא שימשה בתרבות זו לדורותיה. להומור מגוון רחב של סוגים וסגנונות, סיבות לשימושו ומטרות לאמירתו משנינויות קצרות וזכורות ועד עלילות מבודחות האוצרות בהן מתח ופורקות אותו בסופן, קיים הומור מריר לעומת הומור אוהד. המקורות היהודיים רוויים בהומור, בתנ"ך, בספרים החיצוניים, במשנה ובתלמוד, ובספרות ימי הביניים. בדרך כלל הומור זה הושפע מהתרבות המקומית שבה נכתבה, אך בעקבות הנסיבות, לרוב, היה להומור היהודי גם טעם מיוחד משלו ולעיתים אף התכתב עם ההומור האנטי יהודי. הלעג גם שימש תדיר במחלוקות הרבות שהיו בין הקבוצות השונות בעם לאורך הדורות.עם הזמן אף נוצרה התייחסות דתית ומסורתית לשחוק הרצוי ולשחוק הדחוי, ואף נקבע מועד מיוחד: חג הפורים שבו "הותר הרסן".

טבעונות

טבעונות היא אורח חיים השואף לא לקחת חלק ישיר או עקיף, ככל הניתן, בכל סוג של ניצול או התאכזרות כלפי בעלי חיים עבור מזון, ביגוד או כל מטרה אחרת, ומערכת אמונות, ערכים ועקרונות הקשורה אליו. מההיבט התזונתי, המשמעות היא הימנעות מכל מזון המופק באופן מלא או חלקי מבעלי חיים, ובכלל זה בשר, חלב, ביצים, דבש וכל אשר מופק מהם.שלושת הנימוקים המרכזיים לבחירה בתזונה טבעונית הם הנימוק המוסרי-הומאני, הנימוק הבריאותי והנימוק האקולוגי. בנוסף לנימוקים הללו, ייתכנו גם סיבות דתיות, רוחניות, וחינוכיות-חברתיות לאימוץ אורח חיים זה.

על פי הנימוק המוסרי, גרימת הסבל הכרוך בגידול בעלי חיים לצורכי שחיטה (ובפרט השחיטה עצמה) או הפקת ביצים וחלב, פסולה מבחינה מוסרית. טבעונות כפילוסופיה דוחה שימוש בבעלי חיים כרכוש או למטרות רווח, בהתחשב בסבל שנגרם לבעל החיים. בהתאם, רבים מהטבעונים מתנגדים לניסויים בבעלי חיים (בעיקר לצרכים לא-רפואיים), לגני חיות ולשימוש צבאי בבעלי חיים.

לפי הנימוק הבריאותי, הסיבה לבחירה בתזונה טבעונית היא תרומתה לבריאות, בעיקר בכך שהיא מקטינה שיעורי תחלואה במחלות כרוניות נפוצות - מחלות כלי דם ולב, סוכרת וסרטן.

לפי הנימוק האקולוגי, גידול בעלי חיים לתעשיית המזון ותעשיות נוספות, במיוחד חקלאות תעשייתית, הוא לא בר קיימא.

יין

יין הוא משקה חריף המיוצר מענבים. היין נוצר בעת תסיסה אלכוהולית של תירוש, כאשר הסוכר מומר בתהליך מטבולי על ידי שמרים לאתנול (המכונה כוהל או אלכוהול) ולפחמן דו-חמצני.

תהליך ייצור היין היה קיים עוד בימי קדם, כאשר התברר כי מיץ או פרי עוברים תהליך שבסופו נוצר משקה משכר. מאז ימי קדם יש ליין התייחסות רבה בתרבות האנושית. פעמים רבות יש ליין תפקיד באירועים חברתיים ובאירועים דתיים. בדומה למשקאות חריפים אחרים, את היין נהוג להגיש בכוס יין. שתייה מרובה של יין גורמת לשכרות ועליצות בטווח הקצר אך בטווח הארוך צריכת אלכוהול מוגזמת עלולה לגרום לנזקים בריאותיים. עם זאת, בשתייה מתונה, מועיל היין במניעת מחלות לב. בעל המלאכה המייצר יין מכונה "יינן".

יין בארץ ישראל

היין היווה חלק משמעותי במסגרת החקלאות במהלך ההיסטוריה של ארץ ישראל. גידול הגפן וייצור יין התקיימו באזור כבר בתקופת הברונזה, הגפן היוותה חלק משבעת המינים המאפיינים את ארץ ישראל, ותושבי הארץ המשיכו לגדל אותה לאורך השנים. ייצור היין תפס מקום מרכזי במיוחד בתקופת היישוב בארץ ישראל, במאה ה-19 וה-20. היין מהווה ענף פעיל במדינת ישראל גם כיום, ושוק היין כולל יינות מיקבים ותיקים, יקבים מסחריים גדולים וקטנים ויקבי בוטיק.

משקה חריף

משקה חריף הוא משקה המכיל אלכוהול (שהוא השם המקובל בשפת היומיום לאתנול).

לצריכת אלכוהול יש, בין השאר, השפעות קצרות טווח. בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה על השותה אותו הרגשת שמחה, אופוריה ורוגע, הייתה מאז ומעולם שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. קיימים משקאות חריפים רבים, המופקים מחומרים שונים. למעשה, כמעט לכל עם או קבוצת עמים יש משקה חריף מסורתי, בעל טעם, ריח ותכונות נוספות המייחדות אותו לעומת שאר המשקאות, וכן תרבות שתייה שהתפתחה סביבו.

צמחונות וטבעונות ביהדות

גישות שונות קיימות ביהדות ובתורה לאכילה ואיסור בשר. בראשית העולם נאסר אכילת בשר אך במהלך השנים הותר ונאסר שוב עד שהותר עם הכניסה לארץ. בעוד ישנם זרמים ביהדות המתירים אכילת בשר ועונג ממנו, אחרים נמנעים משימושו ומאמינים כי יש הסברים הלכתיים האוסרים את השימוש בו.

שחיטה ביום טוב

מלאכת שוחט היא אחת משלושים ותשע המלאכות שנאסרו בשבת. כחלק מהיתר התורה לבצע 'מלאכת אוכל נפש' ביום טוב, הותרה גם שחיטת בעלי חיים לצורך אכילתם.

שמחה

שִׂמְחָה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח טוב ומרומם. לרוב בעקבות התרחשות או חוויה אותה הוא מפרש כחיובית מבחינתו באחד מהיבטי חייו, או בעקבות היזכרות בחוויה כזו.

השמחה יכולה להשתנות בעוצמתה כעוצמת ההתרחשות או הרגש - משמחה פשוטה המתבטאת כשביעות רצון עבור דבר שיכול להיות בעל משמעות קטנה בחיי האדם, ועד שמחה עוצמתית ומציפה, למשל אדם שפוגש אהוב אחרי שנים רבות, או אדם שצפייה מאוד משמעותית בחייו מתגשמת.

השמחה מקושרת עם רגשות חיוביים אחרים ועוצמתה תהיה קשורה בהם, בהם תחושת חופש, עצמאות, הגשמה עצמית, אהבה, אנרגטיות, תחושת של מוגנות ושייכות, ועוד. הרגש ההופכי לשמחה הוא העצב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.