איל בנבנישתי

איל בנבנישתי (חותם גם בנבנשתי, נולד ב-18 בפברואר 1959[1]) מכהן ב-Global Law School של אוניברסיטת ניו יורק. מינואר 2016 הוא עומד בראש קתדרת Whewell למשפט בינלאומי באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה.

Eyal Benvenisti 2
איל בנבנישתי

ביוגרפיה

איל בנבנישתי נולד וגדל בירושלים, ולמד בגימנסיה העברית רחביה. הוא בנו של הפובליציסט והחוקר ד"ר מירון בנבנשתי ונכדו של חתן פרס ישראל בידיעת הארץ דוד בנבנשתי. למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ולתואר השני והשלישי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל. מנחהו בדוקטורט היה פרופסור מייקל ריסמן. סיים את עבודת הדוקטורט ב-1990, וקיבל עליה פרס מטעם אוניברסיטת ייל. התמחה בבית המשפט העליון אצל השופטת מרים בן פורת ואצל עורך הדין דן אבי-יצחק.

בשנת 1990 החל ללמד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1992 הוענקה לו מלגת אלון. הוא הגיע לדרגת פרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה ע"ש הרש לאוטרפכט. בין השנים 2000 עד 2002 היה המנהל האקדמי של מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית. בשנת 2002 עבר לאוניברסיטת תל אביב. בין השנים 2005-2002 היה מנהל מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט, ועורך ראשי של כתב העת Theoretical Inquiries in Law.

שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, קולומביה, ניו יורק, מישיגן ופנסילבניה וכחוקר אורח במכון מקס פלאנק בהיידלברג ובאוניברסיטאות הומבולדט ומינכן. הוא מרצה אורח בתוכניות השתלמות במשפט בינלאומי מטעם האו"ם, המיועדות ליועצים משפטיים ומרצים ממדינות מתפתחות, בנושא דיני המים במשפט הבינלאומי.

הוא עורך משותף של כתב העת האלקטרוני "International Law in Domestic Courts" שיוצא לאור מטעם אוניברסיטת אוקספורד. בנבנישתי חבר מערכת כתב העת American Journal of International Law.

איל בנבנישתי היה פעיל באגודה לזכויות האזרח, וכיהן שנים רבות בהנהלתה. התמנה כסגן יושבת ראש האגודה עדנה מרגלית ב-1994 וכיהן כיושב ראש האגודה ב-1995 עד 1996. בתקופה בה ניהל את מרכז מינרבה לזכויות האדם בירושלים יזם קורסים למורים בנושא זכויות אדם בשפות עברית וערבית. בשנת 1998 היה יו"ר המועצה לבתי דין מינהליים על פי חוק בתי-דין מינהליים. בשנת 2009 היה חבר בוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.

בפברואר 2008 פרסמה הוועדה לבחירת שופטים את שמו של בנבנישתי כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון. [2]

בנבנישתי הוא זוכה פרס לנדאו למדעים ולמחקר לשנת 2004. [3] בשנת 2004 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב. בנבנישתי הוא זוכה פרס על שם הומבולדט לשנת 2006. [4] בשנת תשע"א זכה בפרס חשין לחוקר בכיר. [5] בספטמבר 2011 נבחר לאגודה של מומחים למשפט בינלאומי Institut de Droit International. [6]

ב-2012 זכה במענק מחקר גדול של ה-European Research Council Advanced Grant. [7] [8] פרויקט המחקר נערך באוניברסיטת תל אביב. [9]. בשנת 2019 פרש מאונ' תל אביב. [10]

מחקריו

תחומי מחקרו

בנבנישתי מנסה לנקז למחקרו שתי מסורות משפטיות: האחת היא המסורת האירופית-קונטיננטלית של ראייה כוללת של המשפט הציבורי ככולל היבטים של משפט חוקתי ומינהלי, וגם של משפט בינלאומי, מתוך הבנה כי הן זכויות האדם והן המגבלות המשפטיות על פעולות רשויות השלטון מושפעות משלוש מערכות הדינים הללו ומיחסי הגומלין ביניהן. כך לדוגמה, הזכות לפרטיות מושפעת גם מההגנה החוקתית הניתנת לה, גם מההגבלה על כוחה של הרשות המבצעת וגם מההגנה המוקנית לזכות הזו במשפט הבינלאומי. מסורת משפטית שנייה שבנבנישתי מנקז לעבודתו היא גישה ביקורתית למשפט שמבוססת על תובנות חיצוניות למשפט כמו תורת המשחקים או הכלכלה הפוליטית. אלו הם תחומי מחקר משיקים, המנתחים מדוע וכיצד נוצרים חוקים. זו גישה שמנסה לזהות את האינטרסים שמניעים את הכוחות הפוליטיים והמשפטיים (לרבות את פעולתם של בתי המשפט). בנבנישתי בוחן את המוטיבציה לחקיקה או לפסיקת בתי המשפט כדי להבחין כיצד החוק משפיע על יחסי הכוחות, וכיצד ניתן לעשות שימוש בחוק כדי לאזן בין הכוחות ולצמצם את פגיעת החזק בחלש. דוגמה לכך הוא מחקרו שמנסה להראות באיזו צורה משתמשות מדינות חזקות בכלים של המשפט הבינלאומי כדי להקטין את היכולת של מדינות חלשות לעשות ביניהן קואליציה נגד המדינות החזקות.

דוגמה למחקר מסוג זה הוא מאמרו משנת 2001 "בלמים ואיזונים בחסות בית המשפט". [11] המאמר משלב ניתוח של שינויים ביחסי הגומלין בין ממשלת ישראל לכנסת יחד עם ניתוח של מגמות בפסיקת בית המשפט העליון בתחומי המשפט הציבורי. ניתוח זה מראה שבניגוד לטענה הרווחת, שבית המשפט מתערב בפעולת הכנסת ובכך מחליש אותה, בית המשפט העליון דווקא תמך לאורך השנים במגמת חיזוקה של הכנסת מול הממשלה, שהיא הרשות החזקה במדינה. המאמר מצביע על כך כשכאשר מתערב בית המשפט בפעילות הכנסת, אין הוא מתערב בפעולות הכנסת אלא בממשלה הפועלת דרך הכנסת כבתוך שלה, ולמעשה מתקיים שיתוף פעולה בין חברי הכנסת לבית המשפט ביחסם כלפי הממשלה, כשבית המשפט מנסה ליצור איזון כלפי הממשלה. הניתוח המשולב של יחסי הגומלין הפוליטיים ושל פסיקת בג"ץ מדגים את חיוניותם של איזונים ובלמים בין הממשלה לכנסת לקיומו של ממשל תקין המכבד את זכויות האדם. מכאן מסקנה נוספת המובעת במאמר, שמנגנונים כגון פריימריס פתוחים שמונעים מראשי המפלגה לקבוע את רשימת המועמדים לכנסת, או "החוק הנורווגי" המחייב שרים להתפטר מהכנסת, יכולים ליצור כנסת עצמאית ובכך לתרום לביצור הדמוקרטיה בישראל.

מחקריו בתחומי המשפט הבינלאומי עוסקים בנושאים בעלי חשיבות כללית אך גם עם השלכה לישראל.

בספרו "International Law of Occupation" שראה אור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון בשנת 1993, מנתח בנבנישתי את המגבלות המשפטיות על צבא בשטח מוחזק תוך סקירה השוואתית של מצבי שליטה על שטח זר במהלך המאה העשרים, ממלחמת העולם הראשונה ועד לתאריך יציאת הספר. ספרו "Sharing transboundary resources: International law and optimal resource use") שראה אור ב-2002 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', מנתח בנבנישתי את הצורך של מדינות לשתף ביניהן פעולה בניצול מקורות מים ושאר משאבי טבע משותפים ובוחן כיצד יכול המשפט הבינלאומי לקדם שיתוף פעולה כזה. הספר מדגיש את חשיבותם של מוסדות משותפים לניהול משאבי הטבע המשותפים ומתאר את דרכי פעולתם ואילוציהם. בכתיבתו עם פרופסור איל זמיר חקר בנבנישתי את נושא תביעות הרכוש במסגרת הסכם שלום ישראלי-פלסטיני ובכלל זה תביעות הפליטים הפלסטינים. בשנים 2002-2005 כיהן כמנהל מרכז צגלה ללימוד בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל אביב, ובמסגרת זאת הקים קבוצות מחקר רב-תחומית בנושא הסדרת התביעות של הפליטים הפלסטינים.

בעוד שבעבר טען בנבנישתי כי כל בתי המשפט במדינות דמוקרטיות ניסו לצמצם ככל האפשר את תחולת המשפט הבינלאומי במשפט מדינותיהן ("Judicial Misgivings regarding the Application of International Norms: An Analysis of Attitudes of National Courts, 4 European Journal of International Law" 159 (1993). ), הרי שבמחקרו הנוכחי "Reclaiming democracy: The strategic uses of foreign and international law by national courts" הוא מצביע על שינויים משמעותיים במגמה זו מאז אמצע שנות התשעים. בתי המשפט מסתמכים כיום יותר ויותר על המשפט הבינלאומי. נוצר דיאלוג בין שופטים בכל העולם, שיוצרים חזית אחידה ושפה משותפת, שהיא השפה של המשפט הבינלאומי. במיוחד בולט המאמץ ליצור שפה משותפת בנושאי ההגנה על זכויות אדם, בהקשר של ההגנה על הסביבה, בהקשר של זכויות פליטים ואפילו בהקשר של הלוחמה בטרור. כלומר, בתי משפט מגינים על זכויות אדם בהקשר של מלחמה בטרור יותר מאשר ממשלות היו רוצות. בצורה דומה מגינים בתי משפט על זכויות פליטים ומהגרים, לא רק יותר ממה שהממשלות היו רוצות, אלא יותר ממה שהציבור היה מוכן לקבל. גם במדינות מתפתחות כמו הודו ופקיסטן ובאמריקה הלטינית משתמשים בתי משפט במשפט הבינלאומי, במסגרת ההגנה על הסביבה במדינות הללו וזה הרבה יותר ממה שהממשלות רוצות ומוכנות לעשות. ההסבר שבנבנישתי נותן לתופעה הזו הוא שבתי המשפט מגיבים כגוף אחד לחוסר תפקודן של ממשלות (כמו בנושא איכות הסביבה) או ללחצים חיצוניים שמופעלים על ממשלות מצד כוחות וארגונים בינלאומיים שמנסים ליצור למעשה עובדה מוגמרת לבתי המשפט ולמחוקקים המקומיים. למשל, כשמדינות חזקות דורשות מממשלות להסכים להגבלות על זכויות אדם בנושא הלחימה בטרור, קשה לממשלה הבודדת להתנגד. אך שיתוף פעולה בין בתי משפט של מדינות רבות יכול להוות גרעין התנגדות שיפעיל לחץ נגדי וישמור על האיזון הראוי בין ביטחון לזכויות אדם.

מחקר זה טוען כי בתי המשפט הלאומיים, שהם הדבר הכי מדינתי שיש, משתתפים אף הם בתהליך הגלובליזציה על ידי יצירת שיתוף פעולה בינם לבין עצמם ופיתוח כללי משפט משותפים. כשמתבוננים בתהליך הגלובליזציה ומערכות קבלת ההחלטות במדינות ומחוץ למדינות, לפי דעתו של בנבנישתי אם בעבר היו בכל מדינה דמוקרטית רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת וביניהן התקיימו בלמים ואיזונים, הרי שהיום ישנם בלמים ואיזונים חוצי גבולות. ממשלה אינה פועלת לבדה, אלא כקבוצת ממשלות, שלעומתה בתי המשפט מתארגנים אף הם כקבוצה.

איל בנבנישתי חיבר חוות דעת לעותרים בנושא "נוהל אזהרה מוקדמת" (או בגרסתו המוקדמת, "נוהל שכן") שאומצה בידי בג"ץ בפסק דין שעורר ויכוח ציבורי. חוות הדעת התבססה על המשפט הבינלאומי, שלפיה חל איסור להשתמש באזרחים כמגן אנושי, ושיש לבחון ולנקוט אמצעים חלופיים לשימוש באנשים כמתווכים אם רוצים להזהיר את מי שמתבצר בתוך מבנה.

פרסומים

ספרים שכתב

  • Legal dualism: The absorption of the occupied territories into Israel (Westview Press, 1989).
  • The international law of occupation (Princeton University Press, 1993) (paperback edition with a new preface, 2004).
  • "אדמות היהודים" ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, (מכון ירושלים לחקר ישראל, תשנ"ד) (עם איל זמיר).
  • הקניין הפרטי בהסדר השלום הישראלי-פלסטיני (מכון ירושלים לחקר ישראל, תשנ"ח) (עם איל זמיר)
  • Sharing Transboundary Resources: International Law and Optimal Resource Use, (Cambridge University Press, 2002).
  • The International Law of Occupation, Second Edition, Oxford University Press, February 2012.[12]

ספרים שערך

  • Challenges to the welfare state in an era of globalization, (Edited book, with Georg Nolte) (Springer Verlag, 2000)
  • The impact of international law on international cooperation Edited book, with Moshe Hirsch) Cambridge University Press, (2004).

מאמרים נבחרים

  • "השלכות שיקולי ביטחון וקשרי-חוץ על תחולת אמנות במשפט הארץ" משפטים כ"א 221-50 (תשנ"ב).
  • Judicial misgivings regarding the application of international norms: An analysis of attitudes of national courts, 4 European journal of international law 159-83 (1993).
  • Harnessing international law to determine Israeli-Palestinian water rights, 33 Natural resources journal 543-67 (1993). (עם חיים גבירצמן).
  • "תחולת המשפט המינהלי על גופים פרטיים" משפט וממשל ב' 11-34 (תשנ"ד).
  • Private claims for property rights in the future Israeli-Palestinian settlement, 89 American journal of international law 295-341 (1995) (עם איל זמיר).
  • Collective action in the utilization of shared freshwater: The challenges of international water resources law, 90 American journal of international law 384-415 (1996).
  • Freedom of Speech in a Divided Society: Reflections after the Assassination of Prime-Minister Rabin 57 ZEITSCHRIFT FUER AUSLAENDISCHES OEFFENTLICHES RECHT UND VOELKERRECHT (Heidelberg J. of Int’l L.) 806 (1997).
  • "נפרד אבל שווה בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים" עיוני משפט כ"א 769-98 (תשנ"ח).
  • The Role of National Courts in Preventing Torture of Suspected Terrorists, 8 European journal of international law 596 (1997).
  • Exit and Voice in the Age of Globalization 98(1) Michigan law review 167 (1999).
  • Margin of Appreciation, Consensus and Universal Standards, 31 NYU journal of international law amd politics 843 (1999). Domestic Politics and International Resources: What Role for International Law? in The role of law in international politics 109 (Michael Byers Ed., Oxford University Press, 2000).
  • "הסדרת חופש הביטוי בחברה מקוטבת" משפטים ל (תשנ"ט) 623.
  • "בלמים ואיזונים בחסות בית המשפט" משפטים לא (תשס"א) 797.
  • "הבחירות המקדימות במפלגות לקראת הבחירות לכנסת והשפעתן על הדמוקרטיה בישראל" משפט וממשל ז' 207 (תשס"ד). (עם מיכל נוי-גינוסר).
  • The US and the Use of Force: Double-Edged Hegemony and the Management of Global Emergencies, invited for a symposium on "The United States and International Law" 15 European Journal of International Law 677 (2004).
  • The Interplay between Actors as a Determinant of the Evolution of Administrative Law in International Institutions, 68 Law & Contemp. Propbs. 319 (2005)
  • Human Dignity in Combat: The Duty to Spare Enemy Civilians 39(2) The Israel law review 2006).
  • United We Stand: National Courts Reviewing Counterterrorism Measures, in Andrea Bianchi and Alexis Keller (eds.), Counterterrorism: Democracy's Challenge (Oxford: Hart Publishing, 2008).
  • The Empire’s New Clothes: Political Economy and the Fragmentation of International Law, 60 Stanford Law Review (2007) (with George W. Downs).

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ http://www.venice.coe.int/site/members/cv/cv_isr_ben_eya_e.asp(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  2. ^ הודעת הנהלת בתי המשפט
  3. ^ רשימת הזוכים בפרס לנדאו למדעים ולמחקר בשנים 2008-2003
  4. ^ פרס הומבולדט
  5. ^ פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  6. ^ רשימת החברים בInstitut de Droit International(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  7. ^ מענק המחקר European Research Council Advanced Grant
  8. ^ ההודעה על הזוכים(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  9. ^ תיאור פרויקט המחקר
  10. ^ דבר הדיקן, דה יורה, ראש השנה תש"ף
  11. ^ "בלמים ואיזונים בחסות בית המשפט" (משפטים לא (תשס"א) 797)
  12. ^ The Book "The International Law of Occupation" in catalogue of Oxford University Press
Theoretical Inquiries in Law

Theoretical Inquiries in Law הוא כתב עת משפטי בשפה האנגלית היוצא לאור פעמיים בשנה על ידי המרכז ע"ש צגלה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. כתב העת מדורג (2017) על ידי מערכת הדירוגים של Washington and Lee Law School, כראשון בעולם מבין כ-600 כתבי העת המשפטיים המתפרסמים מחוץ לארצות הברית, לפי מדד ה-Impact Factor.כתב העת נוסד בשנת 2000 על ידי פרופ' אריאל פורת, שגם ערך אותו עד שנת 2003. עורכיו הראשיים הבאים היו הפרופסורים איל בנבנישתי (2003 - 2005), חנוך דגן (2005 - 2006), אסף לחובסקי (2006 - 2011), שרון חנס (2011 - 2017), ואלון קלמנט (2017 ואילך).

כתב העת עוסק בתאוריה של המשפט ובתחומים משיקים כאשר יש להם השלכה על סוגיות משפטיות כמו סוציולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה וכלכלה. כל גיליון מוקדש לנושא אחר. מאמרי כתב העת נשפטים בשיפוט אקדמי, ונערכים על ידי מערכת סטודנטיאלית, בפיקוח אקדמי של העורך הראשי ועורכים-אורחים.

הגיליון האחרון שפורסם בינואר 2019 הוא The Problem of Theorizing Privacy, בעריכת פרופ' מיכאל בירנהק, פרופ' ג'ולי כהן ופרופ' מיריי הילדברנט.

בית איכסא

בֵּית אִיכְּסָא (ערבית: بيت إكسا) הוא כפר פלסטיני הנמצא בין שכונת רמות בירושלים לבין מבשרת ציון. הכפר שוכן בשטחי B של הרשות הפלסטינית, ומתגוררים בו כ-1,600 תושבים. העומד בראש הכפר הוא עומאר חמדן.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

בית רומנו (חברון)

בית רומנו הוא מבנה גדול מחוץ לקסבה של חברון, המשמש את היישוב היהודי בחברון.

בנבנשתי

האם התכוונתם ל...

בעיית הפליטים הפלסטינים

בעיית הפליטים הפלסטינים היא שאלת מעמדם וגורלם של ערביי ארץ ישראל אשר יצאו את תחומי המנדט הבריטי ומדינת ישראל במהלך מלחמת העצמאות (המכונה על ידיהם בשם הנכבה), אלו שהפכו פליטים ממקום מושבם בגדה המערבית במהלך במלחמת ששת הימים וכן צאצאיהם, שמדינת ישראל מנעה את שיבתם לבתיהם בתום המלחמה. רבים מן הפליטים וצאצאיהם חיים במחנות הפליטים, בערים ובכפרים ברצועת עזה, ביהודה ושומרון, בירושלים המזרחית, בירדן, בלבנון ובסוריה וכן במדינות אחרות בעולם.

מדינות ערב סירבו לסייע ביישוב הפליטים בשטחיהן, מחשש שצעד כזה יתפרש כהשלמה עם קיום מדינת ישראל ויחליש את המאבק בה.להבדיל משאר פליטי העולם המטופלים על ידי נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), בעלי סטטוס של פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA). בערך זה המונח "פליט" מתייחס לפליט לפי הגדרת אונר"א. בתור שכאלה הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבה גם צאצאי הפליטים ובני-זוגם זכאים למעמד של פליט. הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלה מהם שקיבלו אזרחות במקום מושבם החדש או את אלה שביצעו פשעים שונים או אף פעלו נגד מטרות האו"ם (תנאים שיכולים לפסול זכאות של פליטים רגילים). המנדט שניתן לאונר"א, בניגוד למנדט הנציבות, אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום ממנו יצאו.אוכלוסייה נוספת הקשורה במונח הם אלה מערביי ישראל שעזבו את ביתם הקבוע כתוצאה מהמלחמה אך עדיין נותרו בתחומי מדינת ישראל.

סמל מוכר של המאבק על זכויות הפליטים הוא מפתח המייצג את זכויותיהם על הבתים והקרקעות אשר נעזבו.

ברק מדינה

ברק מדינה (נולד ב-6 במרץ 1966) הוא רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור מן המניין למשפטים ומופקד הקתדרה לדיני זכויות האדם ע"ש השופט חיים כהן. חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח. תחומי מחקרו כוללים משפט ציבורי, משפט חוקתי ומשפט מנהלי וניתוח כלכלי של המשפט. בעבר שימש כדיקן הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.

דהיישה

מחנה דהיישה (בערבית: مخيم الدهيشه – תעתיק מדויק: מח'ים אלדהישה) הוא מחנה פליטים פלסטינים מדרום-מערב לעיר בית לחם בשטח הרשות הפלסטינית. אוכלוסיית המחנה מונה כ-9,400 נפש (2006), ושטחו כ-1.5 קמ"ר.

האגודה לזכויות האזרח בישראל

האגודה לזכויות האזרח בישראל היא עמותה שמטרתה הרשומה היא "לפעול למען הגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל ובשטחים הנתונים בפועל לשליטתה ובכל מקום שבו הפגיעה בזכויות נעשית על ידי רשויות ישראליות או מטעמן". האגודה נוסדה ב-1972 (ונרשמה כעמותה בשנת 1983) והיא ארגון זכויות האדם הוותיק בישראל.

האגודה היא ארגון זכויות האדם היחיד בישראל העוסק בכל קשת זכויות האדם: הזכות לחיים, זכויות המיעוטים, חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, הזכות לפרטיות, הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, חופש ההתאגדות, זכויות האדם בהליך הפלילי, הזכות לדיור ועוד. האגודה חברה בליגה הבינלאומית לזכויות האדם (ILHR) מאז 1979, בפדרציה הבינלאומית של אגודות לזכויות האדם (FIDH) משנת 1981, וברשת הבינלאומית של ארגוני חירויות אזרחיות (INCLO) משנת 2015.

בראש האגודה עומד נשיא האגודה, תפקיד אותו ממלא מאז 2001 הסופר סמי מיכאל. קדמו למיכאל בתפקיד זה פרופ' הנס קלינגהופר, נשיא האגודה הראשון, שהחל לכהן כארבע שנים לאחר היווסדה, ולאחריו שופט בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן, נשיא בית המשפט העליון בדימוס שמעון אגרנט ופרופ' רות גביזון.

תקציב העמותה בשנת 2016 היה כ-8.26 מיליון ש"ח.

היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה הוא עובד מדינה העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי בישראל. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי במסגרת שיטת המשפט הישראלית. חרף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נגזרים מחוקים שונים[דרושה הבהרה]. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת 6 שנים. החל מ-1 בפברואר 2016 מכהן בתפקיד ד"ר אביחי מנדלבליט.מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה.

היישוב היהודי בחברון

היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף, למעט הפסקות אחדות, מתקופת המקרא ועד ימינו (המאה ה-21). בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. בקיץ 1929 נערך טבח ביהודים על ידי מוסלמים מקומיים. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות נפרדת, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע הסמוכה. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנו שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שמונתה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי, והוחלפה בשנת 2017 במנהלת שירותים אזרחיים (יהודה והשומרון).

כיום מתגוררים בחברון, לצד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" (הצד הפלסטיני של העיר), כ-1000 אנשי היישוב היהודי (כ-750 תושבים וכ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון) במספר שכונות סמוכות למערת המכפלה, בשטח שבשליטת ישראל המכונה מאז הסכם חברון בשם "H2".

מירון בנבנשתי

מירון בנבנשתי (נולד ב-21 באפריל 1934) הוא איש ציבור ישראלי, פובליציסט והיסטוריון. שימש כסגן ראש עיריית ירושלים.

פסקת ההתגברות

פסקת ההתגברות היא סעיף בחוק יסוד המאפשר לכנסת לתת תוקף לחקיקה הסותרת חוק יסוד זה.

בשנת 1994 נחקקה פסקת התגברות כתיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק (סעיף 8 לחוק היסוד).

במהלך השנים עלו הצעות להוסיף פסקה דומה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן הוצעה הסדרה כללית של סוגיה זו בהצעת חוק יסוד: החקיקה. הצעות אלה לא הבשילו לחוק.

מטרתה של חקיקת פסקת ההתגברות, לפי תומכיה, היא לאזן את הכוח הרב שבידי בית המשפט העליון מאז המהפכה החוקתית וליצור דיאלוג חוקתי בין הרשויות, שיש ביניהן הפרדה. מתנגדי הוספת הפסקה טוענים כי בית המשפט העליון נוהג באיפוק מספק בפסילת חוקים, וכי מתן אפשרות לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט, ובמיוחד אם זה נעשה ברוב קטן, ירוקן מתוכן את הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת.

פרס חשין

פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט הוא פרס בתחום חקר המשפט שמוענק על ידי קרן שניאור זלמן חשין והפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים לזכרו של מ"מ נשיא בית המשפט העליון, השופט שניאור זלמן חשין. הפרס ניתן מדי שנה, מאז שנת 2009, לחוקר בכיר ולחוקר צעיר שמכהנים במינוי מלא במוסד להשכלה גבוהה, בגין הצטיינות אקדמית בתחום המשפט. הזוכים נבחרים על ידי ועדה מיוחדת, שבראשה עמד, מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון ד"ר מישאל חשין.

תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון

שאלת תפיסת הקרקעות ביהודה ושומרון היא סוגיה ביטחונית לאומית, משפטית, מדינית וערכית, המלווה את מדינת ישראל מאז שתפס צה"ל את שטחי יהודה ושומרון בתום מלחמת ששת הימים. הפקעת הקרקעות שמשה בהתחלה לצרכים צבאיים וביטחוניים, אולם עם חידוש מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, הופקעו קרקעות גם לצרכים אזרחיים. תפיסת קרקעות זו הייתה ועודנה מוקד מחלוקת ערכית, משפטית ופוליטית ארוכת שנים.

תרבות דמוקרטית

תרבות דמוקרטית הוא כתב עת אקדמי לענייני חברה, דמוקרטיה ומשפט אשר נוסד בשנת 1999.

כתב העת יוצא לאור על ידי הוצאת אוניברסיטת בר-אילן והפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. עד חוברת 14, אשר ראתה אור בספטמבר 2012, היה גם המכון הישראלי לדמוקרטיה שותף בהוצאת כתב העת.

כתב העת נועד לספק מענה לאתגרים הכרוכים בביסוסה של הדמוקרטיה בחברה הישראלית, ומכוון בעיקר לחוקרים וקובעי מדיניות.

כתב העת מפרסם מאמרים העוסקים בסוגיות של דמוקרטיה על פניה השונות, תוך עיון מעמיק במדינה הישראלית ותכונותיה המיוחדות. המחקרים מגיעים מתחומי מדע מגוונים, ובכללם ספרות, היסטוריה, משפטים, סוציולוגיה, מחשבה יהודית ומגדר. המאמרים עוברים שיפוט אקדמי באמצעות קוראים עמיתים (Peer-Review) ובאמצעות מערכת תלמידים מהפקולטה למשפטים.

הגיליון הראשון של כתב העת ראה אור בינואר 1999, ועד שנת 2016 יצאו לאור 16 גיליונות, מתוכם 4 גיליונות בשפה האנגלית. בכל שנה מפיק כתב העת לפחות גיליון אחד, כאשר בממוצע רואים אור בין 2 ל-3 גיליונות בשנה. מפעם לפעם מפרסם כתב העת גיליון העוסק בנושא מוגדר, כמו צבא וחברה, מגדר, בג"ץ עמנואל ועוד.

על כריכות גיליונות כתב העת מופיעות לרוב יצירות אמנות ישראליות, כמו "היום תור טבי" מאת יהודה מרטון, ו"עץ צבוע בחצר מוזיאון ישראל" מאת מנשה קדישמן. העורכת הגרפית של כתב העת היא רבקה קנלר.

את כתב העת מלווה מערכת מלומדים וכן מערכת תלמידי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.