איכה רבה

מדרש איכה רבה, הוא חיבור דרשני המציג פירושים ודרשות סביב פרקיה ופסוקיה של מגילת איכה המקראית, שעניינה קינות על חורבן בית המקדש והאסונות שהתלוו לחורבן זה.

זמן חיבורו של המדרש

כמו מדרש בראשית רבה וכמו הפסיקתא דרב כהנא, אף איכה רבה שייך לשכבה המוקדמת ביותר של ספרות המדרשים. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי נכתבה בסוף תקופת הסבוראים בשל העובדה כי מוזכרת בה "ממלכת ישמעאל" וזיהויה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל. אחרים הטוענים כי נכתבה בתחילתה (סביבות המאה החמישית).

פתיחתאות לאיכה רבה

המדרש מתחיל ב-36 פתיחתאות, שבוודאות חוברו בידי מחבר המדרש. פתיחתאות אלו כוללות יותר מרבע מן החיבור כולו (עמודים מז:-נב: בדפוס ונציה 1545). פתיחתאות אלו, וכנראה גם רוב הפירושים המדרשיים באיכה רבה הנסמכים על פסוקי מגילת איכה לפי הסדר (עמודים נב, ג - סו: בדפוס ונציה), נוצרו דרך דיונים שהתמקדו מראש בלימודה הישיר של מגילת איכה עצמה. יש הנוהגים לעסוק ולעיין בפסוקיה של מגילת איכה במהלך תשעה באב.

דרשות שאינן פירוש ישיר לפסוקי איכה

חטיבת המדרש המוקדשת לפירוש רץ על פי סדר הפסוקים של מגילת איכה, ודומה במובנים רבים לחטיבה המדרשית של בראשית רבה. לצד פירוש בסיסי של מילים ומשפטים מן המגילה, מופיעים בצמוד זה לזה הסברים מדרשיים שונים בשמם של מחברים ודרשנים שונים, מתקופות שונות. אולם לצד אלה מופיעות גם דרשות שאינן נובעות ישירות מן העיון במגילת איכה דווקא, והקשר אל הפסוק באיכה הוא עקיף או שולי בדרשה. כזו למשל היא הדרשה על הפסוק "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת" (איכה פרק ב, יט) הזהה לדרשה המופיעה בתלמוד הירושלמי מסכת ברכות על המילה 'אשמורת', וכן הדרשה על הפסוק "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם" ( פרק ג, מא) המביאה סיפור המופיע גם בתלמוד הירושלמי מסכת תענית דף נה. אודות רב אבא בר זבדא הדורש על הפסוק הזה במהלך תפילה ביום תענית.

לכמה פסוקים נוספו סיפורים שעל הסיטואציה שעלתה מהן שב ונדרש הפסוק או הקינה של איכה. סיפורים אלה מפרטים אפיזודות שונות בסבלן של ישראל – הן בימי בית ראשון הן בימי בית שני והן בעקבות מרד בר כוכבא – והם מן החלקים המרשימים ביותר של מדרש איכה רבה. כאלה הם למשל הסיפורים המוצמדים לפסוק הראשון של מגילת איכה אודות גדולתה ותפארתה של ירושלים וחכמת תושביה. עשרה סיפורים מעמידים השוואה בין ירושלים לאתונה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מדרש איכה רבה – מהדורות

אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים.

לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

אלעזר בן חרסום

רבי אלעזר בן חרסום היה כהן גדול בתקופת בית המקדש השני. נודע בהתמדתו בלימוד תורה ובעושרו הרב.

חורבת בורגין

חורבת בורגין הוא אתר עתיקות הנמצא בראש גבעה החולשת על סביבותיה, ברום 440 מ' מעל פני הים. החורבה מצויה בתחום פארק עדולם, כקילומטר ממזרח ליישוב נחושה. הארכאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור, שחקרו את האתר, העלו את האפשרות לזהות במקום את היישוב כפר ביש הנזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים" ובספרות חז"ל (ירושלמי, תעניות פ"ד, סט ע"א; איכה רבה ד"ו ב,ד). כפר ביש הייתה עיירה יהודית גדולה שנכנעה ללגיון הרומאי החמישי בעת המרד הגדול (מלחמות היהודים ברומאים ד, ט, ט). הצעת הזיהוי מבוססת בין השאר על עוצמת היישוב במקום ועל השתמרות השם בחורבה סמוכה, ח'ירבת אל-ביס.בשנים 1995, 1996 ו-2008 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות. בסיומן נפתח המקום לביקורי מטיילים. בראש התל נמצאו עדויות ליישוב גדול ומבוצר שבו מבנה ציבור, ככל הנראה כנסייה או בית כנסת ובתי מגורים. בחפירות נתגלו גם שרידי ביצורים, מערכות מסתור מסועפת מימי מרד בר כוכבא, בורות מים, גת, מתקני קולומבריום, מחסנים, בתי בד תת-קרקעיים ומערות קבורה. מגוון מערות קבורה נמצאו באתר: מערת כוכים יהודית מתקופת בית שני, בה נמצאו שברי גלוסקמאות, המאפיינות קבורה יהודית בתקופת הבית השני. מערת מקמרים (ארקוסוליה) עם מדפים להנחת ארונות קבורה (סרקופג), ומערת מקמרים בה נחצבו שקתות להשכבת הנפטר בגוף המערה עצמה. לאחר הנחת הנפטרים, שקתות אלו כוסו בלוחות גדולים של גיר קירטון, שחלקם נותרו באתרם. דו"ח החפירות פורסם בכתב העת "עתיקות".מסלול ההליכה המסומן בסימון שבילים ירוק מתחיל במגרש החנייה, עובר ליד "חורבת פטום", ממשיך ל"מערת העמוד" שבה שני עמודים חצובים בסגנון יווני, שבכותרתם עוטרו שושנות (רוזטה), עובר דרך מערה מימי בית שני - "בית המספד"[דרושה הבהרה] - ומטפס לראש הגבעה בגובה 440 מטר מעל פני הים. בראש הגבעה שרידים שמורים היטב של רצפות פסיפסי ביזנטיות מעוטרות וצבעוניות, מחילת מסתור מסועפת ודרידי מבנים. על הגבעה שרידי הכפר הערבי אום אל בורג' וממנה מבט פנורמי על פארק עדולם. השביל עובר ליד גת חצובה בסלע וחוזר למגרש החנייה.

חנה ושבעת בניה

סיפור האישה ושבעת בניה מתאר מעשה גבורה של אם יהודייה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם כשהם מסרבים להשתחוות לפסל. הסיפור אירע על רקע גזירותיו של אנטיוכוס אפיפנס ומתואר בספר מקבים ב' כאחד הגורמים לפרוץ מרד החשמונאים בידי יהודה המכבי ואנשיו.

סיפור האישה ושבעת בניה נחשב דוגמה לעיקרון "ייהרג ובל יעבור" שבימים כתיקונם חל ביהדות רק על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אך בימי שמד רוחני חל על כל המצוות.

טראיאנוס

מַרְקוּס אוּלְפִּיוּס נֶרְוָוה טְרַאיָאנוּס (בלטינית: Marcus Ulpius Nerva Traianus‏; 18 בספטמבר 53 - 9 באוגוסט 117) היה קיסר האימפריה הרומית משנת 98 ועד מותו. היה השני מבין "חמשת הקיסרים הטובים". תחת שלטונו הגיעה האימפריה לשיא התרחבותה הטריטוריאלית. במסורת היהודית זכור טראיאנוס כמדכאו ביד רמה של מרד התפוצות אשר פרץ בשנת 115 בקרב היהודים בגולה.

כפר ביש

כְּפַר בִּישׁ הייתה עיירה יהודית גדולה בשפלת יהודה, אשר נזכרת מספר פעמים בספרות חז"ל וכן בכתבי יוסף בן מתתיהו.

הראשון להזכירה הוא יוסף בן מתתיהו, בספרו מלחמות היהודים, שם הוא מציין כי במהלך המרד הגדול, אספסיאנוס הטיל מצור על עיר זו באמצעות מפקדו קראליוס, אשר עמד בראש חיל רגלים ופרשים שערך מסע כיבוש של שפלת יהודה. לדברי יוסף בן מתתיהו, חומת העיר הייתה חזקה מאוד, ועל כן ציפו הרומאים כי המצור יארך זמן רב, אך במפתיע נכנעו בני העיר והסגירו עצמם לידי הרומאים.

במקורות חז"ל, נזכר היישוב בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה מאוד ביהודה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא, לצד כפר שחליים וכפר דיכרין:

"אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים, אלו הן - כפר ביש כפר שיחליים כפר דכריא. כפר ביש דלא יהבי ביתא לאושפיזא, כפר שיחליים שהיתה פרנסתן מן שחליים, כפר דכריא אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים".

הארכאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור הציעו לזהות את כפר ביש עם חורבת בורגין שבפארק עדולם בשפלת יהודה, הן בשל ביצוריה המרשימים והממצאים מתקופת המרידות, הן בשל קרבתה לחורבת עתרי המזוהה עם "כפתרא" הנזכרת אצל יוסף בן מתתיהו כסמוכה לכפר ביש, והן בשל השתמרות השם "ביש" בחורבה קטנה השוכנת מדרום לחורבה זו – ח'רבת אלביס.

כפר דיכרין

כפר דִּיכְרִין (גם כפר דיכריא וכפר דכריא) הייתה עיירה יהודית גדולה בשפלת יהודה, אשר נזכרת מספר פעמים בספרות חז"ל.

העיירה נזכרת בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה מאוד ביהודה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא, לצד כפר שחליים וכפר ביש:

"שְׁלשָׁה עֲיָרוֹת הָיוּ בַּדָּרוֹם וְהָיוּ מוֹצִיאוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן: כְּפַר בִּישׁ, כְּפַר שַׁחֲלַיִם, כְּפַר דִּיכְרִין ... כְּפַר דִּיכְרִין לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כְּפַר דִּיכְרִין, דְּכָל אִתְּתָא דַּהֲוַת תַּמָּן הֲוַת יָלְדָה בְּנִין דִּיכְרִין".

מקור שמו של היישוב לפי חז"ל הוא אפוא סברה לפיה נשות היישוב הולידו בעיקר בנים זכרים.

היישוב הקדום מזוהה כיום עם האתר הארכאולוגי הגדול ח'רבת ד'כרין שבשפלת יהודה, בסמוך מצפון מערב לקיבוץ בית ניר, בו ממצאים מן התקופה הרומית.

על שמה של העיירה הקדומה קרוי נחל דיכרין, שראשיתו בח'רבת ד'כרין, והוא עובר תחת כביש 6.

כפר שחליים

כפר שחליים (גם כפר שיחלים וכפר שיחלייא) הייתה עיירה יהודית גדולה בשפלת יהודה, אשר נזכרת מספר פעמים בספרות חז"ל, וכן במקורות מאוחרים יותר.

העיירה נזכרת בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה מאוד ביהודה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא, לצד כפר ביש וכפר דיכרין:

"אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים, אלו הן כפר ביש כפר שיחליים כפר דכריא. כפר ביש דלא יהבי ביתא לאושפיזא, כפר שיחליים שהיתה פרנסתן מן שחליים, כפר דכריא אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים".

מקור שם היישוב מוסבר גם בתלמוד הירושלמי כך: "ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא דהוון מרביין ביניהון כאילין תחלוסייא" (ולמה הוא נקרא כפר שחליים, כיוון שבניהם רבו כמו הירקות הללו). על פי מקורות חז"ל, שחליים הוא סוג של ירק.

באונומסטיקון של אוסביוס מראשית המאה הרביעית לספירה הוזכר יישוב בשם SAALEIM כשבעה מיל ממערב לבית גוברין.

הגאוגרף בן ימי הביניים יאקות אל-חמאווי הזכיר באזור שפלת יהודה יישוב בן זמנו בשם סחלין. יישוב בשם זה נזכר גם במכתב צלבני משנת 1136 לספירה. הרמז המאוחר ביותר להשתמרות השם הוא שם היישוב מנשיה אלסחלין שתועד במפקד העות'מאני משנת 1596, ואשר מתייחס ככל הנראה לעראק אלמנשיה שבאזור קריית גת של ימינו.

מגדל צבעייא

מגדל צבעייא (גם מגדל צבעיה, מגדל דצבעיא, ומגדל צבעים) הייתה עיירה יהודית קדומה בגליל התחתון, אשר נזכרת רבות בספרות חז"ל.

העיירה נזכרת בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא או לאחר מכן, לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון, ובהן שיחין וכבול:

"שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלם בעגלה (מרוב כובדו), כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות ... אמר ר' יוחנן שמונים חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי גם כיישוב ממנו העלו מעשרות לבית המקדש, לצד מהלול וציפורי, ובהקשר אחרת נזכרת בתלמוד הירושלמי ובמדרש בראשית רבה כמקום בו גידלו עצי שקמים, אך נהגו בהם איסור כיוון ששימשו בעבר הרחוק לבניית המשכן: "וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים ... אָמַר רַבִּי לֵוִי מִמִּגְדַל צְבָעֲיָא קְצָצוּם וֶהֱבִיאוּם עִמָּהֶם לְמִצְרַיִם וְלֹא נִמְצָא בָהֶם לֹא קֶשֶׁר וְלֹא פֶקַע. אָעִין דְּשִׁטִּים הֲוָה בְּמִגְדְּלָא וְהָיוּ נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם קְדֻשַּׁת הָאָרוֹן, אֲתוֹן וְשָׁאֲלוּן לְרַבִּי חֲנִינָא חַבְרֵיהוֹן וְרַבָּנָן, אָמַר לָהֶם אַל תְּשַׁנּוּ מִמִּנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם".

העיירה נזכרת אצל חז"ל גם במדרש אגדה חוזר על נערי איוב, לפיו יצאו מכפר קרנוס, ולמעט אחד, כולם מתו במגדל צבעייא.

בנוסף, נזכרת העיירה במדרש קהלת רבה בסיפור מעשה על רבי יונתן: "רַבִּי יוֹנָתָן נְשַׁר שַׂעֲרֵיהּ אֲזַל לַהֲדָה מִגְדְּלָה דְּצַבָּעַיָּה". כמו כן, נזכרת העיירה כמקום בו עבר רבי שמעון בר יוחאי לאחר שטיהר את טבריה מעצמות המתים בה לאחר צאתו מהמערה: "וַעֲבַר בְּהָדֵין מִגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָא".

יש המציעים את זיהויה של העיירה באתר ח'רבת ואדי חמאם שלמרגלות הר ארבל, בו אותרו שרידי כפר ובית כנסת מתקופת התלמוד, או לחלופין בחרבת מג'דל הסמוכה, כהצעת החוקר ישעיהו פרס. מג'דל זו מזוהה כשלעצמה עם מגדל נוניא (בארמית - מגדל הדגים) שבמקורות חז"ל ועם טריכאי (ביוונית – ערימת דגים ממולחים) שבכתבי יוסף בן מתתיהו. מנגד, ולאור המדרש על קרבתה היחסית של העיירה לכפר קרנוס, היו שהציעו לזהותה באתר דרומי יותר, ובפרט בחרבת דובר (ח'רבת א-דוויר) שבעמק הירדן, בסמוך לירמוך.

מדרש רבה

מדרש רבה (רבה בארמית פירושו גדול) הוא שם כולל לעשרה חיבורים של מדרשי אגדה שנוצרו בתקופת האמוראים והועלו על הכתב בזמנים שונים, ובסגנונות מגוונים - בעיקר בארץ ישראל. השם מתייחס למדרשים על חמשת חומשי תורה ועל חמש המגילות.

בראשית רבה, ויקרא רבה ורוב המגילות, הם החיבורים המוקדמים ביותר, ונערכו במתכונתם הנוכחית במאה השישית בערך. שמות רבה, במדבר רבה, דברים רבה ואסתר רבה נחשבים מאוחרים יחסית[דרושה הבהרה], וחלקם נערכו במתכונתם הנוכחית אחרי שנת 1000 לספירה[דרוש מקור]. הפורמט שהכניס את כל עשרת הספרים תחת הכותרת של "מדרש רבה" נוצר במאה השש עשרה, ונדפס לראשונה בוונציה בשנת ש"ה (1545).

מדרשים אלו הם בדרך כלל רחבי ההיקף מבין החיבורים המדרשיים לחומשים ולמגילות, והדפסתם גרמה לדומיננטיות כמעט מוחלטת שלהם ב'שוק' ספרות האגדה הארץ-ישראלית; סדרת המדרשים הגדולה הנוספת, הנקראת מדרש תנחומא לתורה, נדפסו, נפוצו ונתפרשו פחות. רק במאתיים השנים האחרונות נדפסו קבצים מדרשיים אחרים - פסיקתאות ומדרשים קצרים אחרים.

למדרש רבה נתחברו פירושים רבים, בהם פירוש "מתנות כהונה", "יפה תואר", "פירוש מהרז"ו", "עץ יוסף" ו"ענף יוסף", "תפארת ציון", "פירוש רד"ל" ואחרים. סקירה של הפירושים מובאת בספרו של יונה פרנקל על ספרות האגדה.

מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא (בכתבי חז"ל: פולמוס אחרון; בלטינית: expeditio Judaica, "מסע המלחמה ליהודה") היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית, שהתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.בראש המרד עמד שמעון בן כוסבה, שנודע בדיעבד כ"בר כוכבא". בר כוכבא קיבל את תמיכתו של רבי עקיבא, שאף הכריז עליו כמשיח, אם כי נראה שרוב התנאים התנגדו לו. בשלבים הראשונים של המרד זכה צבא המורדים להצלחות ניכרות. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של ארץ ישראל, וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי שבר כוכבא עמד בראשו כשהוא נושא בתואר "נשיא ישראל". ניסיונות השלטון הרומי לדכא את המרד, באמצעות משלוח כוחות צבא מהפרובינקיות הסמוכות, נכשלו בשנתיים הראשונות של המרד. מאזן הכוחות הצבאי החל לנטות לרעת המורדים עם הגעתו לזירה של המצביא יוליוס סוורוס בסוף שנת 133 לספירה בראש כוחות צבא גדולים. במהלך השנתיים הבאות ניהלו הרומאים מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים, כשהם מצמצמים בהדרגה את השטח שבשליטתם ודוחקים אותם לשטח קטן סביב העיר ביתר. בשלהי שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, לאחר מצור ממושך, ובר כוכבא נהרג. דיכוי המרד הושלם, ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.

ההרס שנגרם בעת דיכוי ההתקוממות היה אדיר, והחוקרים מעריכים, שרבבות, אם לא מאות אלפי מורדים ואזרחים יהודיים נהרגו במהלך דיכוי המרד ומאות מקומות יישוב נחרבו, אם כי יהדות ארץ ישראל השתקמה בהדרגה ואף חוותה פריחה זמן קצר לאחר מכן. אבדות כוחות הצבא הרומי שהשתתפו בדיכוי המרד היו כבדות אף הן, והמערכה בארץ ישראל הייתה כנראה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות, שנערכו בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד היה העימות הגדול האחרון בין היהודים בארץ ישראל לבין האימפריה הרומית, על אף שפעולות מרי בהיקפים קטנים המשיכו להתרחש גם אחרי כן. שנות מרד בר כוכבא היו הפעם האחרונה בה התקיימה עצמאות יהודית בשטח ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל.

נווה (עיר בסוריה)

נווה (בערבית: نوى, תעתיק מדויק: נַוָא) היא עיירה[דרושה הבהרה] בסוריה, בה מתגוררים כ-60,000 בני אדם. העיירה נמצאת בגובה 575 מטר מעל פני הים, בסמיכות לגבול עם ישראל בגולן, וליד הכביש המחבר את קונייטרה עם אזור החורן שבדרום סוריה.

בימי המשנה והתלמוד התגוררו בעיר יהודים רבים. המפורסם שבחכמי העיר מאותה תקופה הוא ר' תנחומא בר אבא, מחבר מדרש תנחומא.

ברחבי העיר נתגלו עדויות ארכאולוגיות רבות לעברה היהודי: סמלי מנורה, תבליטי אשכולות ענבים וכתובות בשפה העברית.

בעיר אף נמצא בית כנסת עתיק, שבין שרידיו נמצאו עיטורי מנורה.

העיר נזכרת בתוספתא ובתלמוד, וכן בפסיפס כתובת רחוב (שורה 10), בהלכה המפרטת שמות של עיירות יהודיות ב"תחום נווה" לעניין מצוות התלויות בארץ. בתחילה, היו העיירות "מותרות", כלומר פטורות משמיטה ומעשרות (בשל ריבוי האוכלוסייה הנכרית באזור, חרף היותה של העיר בתחומי הארץ), ולאחר מכן "נאסרו", כלומר חויבו בקיום המצוות (ייתכן בשל ריבוי האוכלוסייה היהודית).

במספר מקומות במדרש (איכה רבה א, יז; א, ס) מוזכרת עיירה בשם "חלמיש" ששכנה בסמוך לעיירה נווה, ושתושביה התנכלו לנווה הסמוכה בשל יהודיה הרבים. מקומה של חלמיש זו אינו ידוע לנו כיום.

מהעיר הגיע גם האמורא רבי שילא דנוה (או רבי שאול), שמסר הלכות בשם ריש לקיש, ואשר רבני קיסריה מסרו הלכות בשמו.

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), קרא לעיר "נינוה", וכינה אותה "עיר של יהודים".

בתקופה המוסלמית הייתה העיר בירת אזור החורן וגם באותה העת התקיימה בה קהילה יהודית. הגאוגרף הערבי יאקות אל-חמאווי, בן המאה ה-13, גרס ששדות העיירה היו שדות המרעה של איוב. כמו כן ישנה אמונה מוסלמית ששם בן נח קבור בעיר והוא מכונה "נבי א-סאם".

בימי הביניים נטו יהודים לזהות את נווה עם שוה קרייתיים הנזכרת בספר בראשית (פרק י"ד, פסוק ה') כפי שכבר אחד מנוסחי התרגום ירושלמי עשה זאת, אך לפי אנציקלופדיה מקראית יש לחפש את מקומה דרומה משם, בגלעד הדרומי.

העיירה נהרסה על ידי מפציצי חיל האוויר הרוסי בנובמבר 2015.

סוללה (צבא)

סוללה היא יחידה צבאית, המאגדת מספר כלי ארטילריה (כיום משתמשים במונח זה גם ביחידות נ"מ) תחת פיקוד משותף. סוללת הארטילריה מורכבת, לרוב, מ-6 עד 8 כלים (כל כלי מכונה "קנה"), כל אחד מהם מופעל על ידי צוות אחר. לעיתים נעשה שימוש במונח "סוללה" לציון יחידה שאיננה מכילה כלים ארטילריים מסוג כלשהו, למשל "סוללת מפקדה" ביחידות ארטילריה (בדומה ל"פלוגת מפקדה" ביחידות-שדה אחרות).

הסוללה עשויה להיות מחולקת למספר פלגות (לרוב רק 2), בעוד שמספר סוללות מהוות גדוד ארטילרי, ואילו מספר גדודים ארטילריים מהווים אגד ארטילרי. הסוללה היא יחידה מקבילה לפלוגה בחיל הרגלים או בחיל השריון, ומפקד הסוללה (מסו"ל) הוא לרוב קצין בדרגת סרן (בצה"ל) או דרגה מקבילה.

סוללה חשמלית

סוֹלְלָה או בָּטֶרְיָה (או בָּטֵרִיָּיה) (מאנגלית: Battery) היא חפץ לייצור חשמל בזרם ישר. הסוללה מורכבת מ"תא חשמלי" אחד או יותר.

ה"תא החשמלי" הנפוץ כיום הוא תא אלקטרוכימי (מכונה גם "תא וולטאי" או "תא גלווני"), שבו החשמל מופק כתוצאה מתהליך כימי (העברת אלקטרונים בין שתי אלקטרודות המחוברות לחומרים שלהם הבדל פוטנציאלי חמצון-חיזור). תא חשמלי העובד בצורה הפוכה הוא תא אלקטרוליטי. בתא זה מגיע חשמל ממקור חיצוני, וגורם לתהליך כימי. "סוללה נטענת" משלבת למעשה תא אלקטרוכימי להפקת חשמל, ותא אלקטרוליטי ל"השבת" אנרגיה לסוללה באמצעות שינויים כימיים, לצורך המשך הפקת החשמל.

סוג נוסף של תאים חשמליים הם תאי דלק, תאים גרעיניים ועוד. ערך זה דן בסוללות האוצרות אנרגיה באופן כימי בלבד.

עשרת הרוגי מלכות

עשרת הרוגי מלכות הוא כינוי לעשרה תנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל באשר לא סרו למשמעתם, והמשיכו ללא מורא לקיים את מצוות התורה וללמד אותה. עשרה הרוגים אלה הפכו לדמויות מופת ולחלק בלתי נפרד מהתודעה היהודית של עמידה גאה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד שהטילו הרומאים.

עשרת ההרוגים, שלהם השפעה כבירה על מסירת התורה וההלכה, היו: רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא בן תרדיון, רבי עקיבא, רבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי חנינא בן חכינאי.

פירוש חלומות

פירוש חלומות, פתרון חלומות או ניתוח חלומות (לועזית: אוניירולוגיה) – הוא תהליך הענקת משמעות לחלומות. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות. בני האדם עסקו עוד מימי קדם בחקר ובפירוש החלום, המשלה אשליה של מאורע מציאותי. תאוריות פסיכולוגיות שונות מתבססות על כך שחלום הוא תוצר של תהליך נפשי, המייצג את אישיותו או את נפשו של האדם. חלק מהוגי תאוריות אלו מאמינים כי חלומות יכולים להיות נבואיים.

קטב מרירי

קֶטֶב מְרִירִי הוא שד המוזכר באגדה ובהלכה היהודית.

קטיעה

קטיעה היא הסרה של איבר או חלק מאיבר מהגוף. במקרים מסוימים הקטיעה מתבצעת בצורה רצונית כדי להועיל לאדם ולעיתים בניגוד לרצונו.

אדם שידו קטועה נקרא גידם.

אדם שרגלו קטועה נקרא פיסח.

רבי אבדימי דמן חיפה

רבי אבדימי דמִן חיפה (רבי אבדימי מהעיר חיפה) היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל. במקומות אחדים הוא נקרא רב דימי דמן חיפה או רבי אבדיא דחיפה.כמה ממאמריו ההלכתיים והאגדתיים נזכרו בתלמוד ובמדרשים. הוא מוסר הלכות בשם לוי בר סיסי וריש לקיש. בשמו מוסרים רבי אבהו, רבי זירא, רבי חלבו ועוד מאמוראי ארץ ישראל. בן דורו הוא רבי יצחק בר נחמן.על קורות חייו לא נמצאו פרטים מלבד מגוריו בחיפה, שם היה פוסק בהלכות עירובין.ציון קברו מזוהה בבית העלמין היהודי הישן של חיפה והוא אחד השרידים מעברה היהודי הקדום של העיר. נוסעים ועולי הרגל מימי הביניים אשר פקדו את חיפה ציינו את קברו של רבי אבדימי. גם כיום פוקדים רבים את ציון קברו, שהפך למוקד עלייה לרגל מכל רחבי הארץ.נכון ל-2013 מנוהל מתחם קברו על ידי נאמני בית הדין הרבני עמותת "והחי יתן אל ליבו" אשר משקיעים בהעלאת ושימור זכרו הקדוש של האמורא כמו כן מקיימים במקום ימי תפילה מיוחדים.

ספרות המדרשים
מדרשי הלכה תנאיים

(200 לספירה עד 400 לספירה לערך)

מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספרי במדברספרי זוטאספרי דבריםמכילתא דברים
מדרשי האגדה הקלסיים

(400 לספירה עד 600 לספירה לערך)

בראשית רבה • איכה רבה • פסיקתא דרב כהנאויקרא רבהאסתר רבה (פרשיות א-ו)
מדרשי תקופת הביניים

(600 לספירה עד 750 לספירה לערך)

שיר השירים רבהקהלת רבהרות רבהדברים רבהמדרשי התנחומאשמות רבה (פרשיות יב-מ) • מדרש שוחר טוב
המדרש המאוחר והילקוטים

(750 לספירה והלאה)

תנא דבי אליהופרקי דרבי אליעזרבמדבר רבהילקוט שמעוניפסיקתא זוטרתאמדרש הגדול • הגדות התלמוד (ילקוט) • עין יעקב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.