איי ריוקיו

איי ריוּקיוּ (ביפן נקראים איי נָאנסֵיי, 南西諸島) הם קבוצת איים ביפן, השוכנים דרום מערבה מהאי קיושו ועד לאי טאיוון במערב האוקיינוס השקט. הגדול מבין האיים הוא האי אוקינאווה. אדמיניסטרטיבית, איי ריקיו הצפוניים, איי סאצוּנָאן, שייכים למחוז קגושימה, בעוד שהאיים הדרומיים, המכונים ריוּקיוּ שוֹטוֹ, שייכים למחוז אוקינאווה. באיים שורר אקלים סובטרופי גשום המאופיין בחורפים נוחים וריבוי משקעים.

על האיים התקיימו מספר ממלכות קטנות, אשר במאה ה-14 התאחדו לשלוש ממלכות. בתחילת המאה ה-15 אחת הממלכות קיבלה את תמיכתה של סין והצליחה לאחד את שלוש הממלכות לממלכת ריוקיו המאוחדת, אשר התקיימה כממלכה עצמאית תחת חסות סין עד לשנת 1609. בשנה זו נכבשו האיים על ידי משפחת סַאצוּמָה היפנית, והמלך המקומי הפך לווסאל של הדאימיו של סאצומה. עם זאת, עד למאה ה-19 נהנתה הממלכה מעצמאות יחסית, היות שקשריה עם סין איפשרו סחר בין האיים לסין, אשר באותה תקופה סחרה רק עם נתינות שלה. בזמן רסטורציית מייג'י האיים הוכרזו רשמית כחלק מיפן. בעת מלחמת העולם השנייה, התנהלו על שטחי האיים קרבות רבים, ביניהם קרב אוקינאווה. לאחר תום המלחמה, המשיכו האיים להיות תחת שליטתה של ארצות הברית עד שנות ה-70. גם היום מהווים מחנות צבא ארצות הברית כ-20 אחוז משטחי האיים.

באיים התפתחה תרבות מקורית, אשר אומנם הושפעה מתרבות סין ויפן, אך נשמרה במשך מאות שנים על ידי האוכלוסייה המקומית. השפות והניבים של איי ריוקיו מהווים את אחד משני הענפים של עץ השפות היפניות, כאשר את הענף השני מרכיבה היפנית וניביה. הדת של איי ריוקיו מתבססת על פולחן מתים, ולנשים תפקיד מוביל בדת. עד היום היחס של תושבי האיים להיותם חלק מיפן אמביוולנטי, כאשר לא פעם קמות שאלות של אפליה נגד תושבי האיים ביפן. ככלל, התושבים הצעירים של האיים פחות מתעניינים ובקיאים בתרבות אבותיהם, ורואים בעצמם יפנים לכל דבר, בעוד שהתושבים הוותיקים נוטים לשמור בקפדנות על מנהגי ושפות אבותיהם.

מריוקיו יצאו אנשים מפורסמים בתרבות יפן כגון אנקו איטוסו מייסד הקראטה ואיקואה אסאזאקי זמרת ריוקיונית בולטת ביפן.

איי ריוקיו
קואורדינטות 26°19′58″N 127°44′56″E / 26.332807°N 127.749023°E
שטח 4,642.11 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
Ryukyu map
מיקום איי ריוקיו

גאוגרפיה

Lastsunsetjapan
שקיעה באיי ריוקיו

הארכיפלג של איי ריוקיו מונה 98 איים, מתוכם 47 מיושבים. האיים הגדולים יותר הם לרוב איי סלעיים ממקור געשי, בעוד שהאיים הקטנים שטוחים ומקורם בשוניות אלמוגים. האורך הכולל של קשת האיים הוא כ-1200 קילומטרים, ושטחם הכולל מגיע ל-4800 קמ"ר.

באיים שורר אקלים סובטרופי, המושפע מרוחות מונסון. הטמפרטורות בקיץ מגיעות ל-30 מעלות, ובחורף נעות בין 5–10 מעלות בצפון הארכיפג ל-16–20 מעלות באיים הדרומיים. האיים הם אזור של יער גשם טרופי, והעולם החי והצומח של האיים דומה לזה של טאיוואן ופיליפינים.

היסטוריה

האזכור הראשון של תרבות באיי ריוקיו מופיעים ברישומי היסטוריה של סין מהמאה ה-7[1], אשר משבחים את טיב הכנסת האורחים של התושבים המקומיים.

על האיים, בעיקר על האי אוקינאווה התקיימו מספר יישובים, אשר בשנת 1322 התאחדו לשלוש ממלכות - הוקוזאן, "ההר הצפוני"; צ'וזאן, "ההר האמצעי"; ונאנזאן, "ההר הדרומי". בשנת 1372 הפך האי למשלם המיסים של שושלת מינג הסינית. בתחילת המאה ה-15 השליט של הממלכה האמצעית קיבל את התמיכה של סין; בשנת 1426 הוא כבש את הממלכה הצפונית, ובשנת 1429 את הממלכה הדרומית. בכך הוא איחד את איי הריוקיו לממלכה מאוחדת אחת; הוא לקח לעצמו את השם שוֹ הָאשִי והקים את שושלת שו, אשר שלטה באיים עד צירופם הרשמי ליפן בשנת 1879. הוא אימץ את ההיררכיה הסינית, ובנה נמל וארמון המלך בנהה.

בסוף המאה ה-16 ביקש טויוטומי הידיושי את עזרת הממלכה במסעו נגד קוריאה; במקרה של הצלחת המסע, התכוון להמשיך ולצאת נגד סין. בהיותה של הממלכה נתינה של סין, בקשתו נתקלה בסירוב. לכן השליט הבא של יפן טוקוגאווה איאיאסו הורה למשפחת סצומה לכבוש את הממלכה. בשנת 1609 כ-3000 לוחמים על מאה ספינות מלחמה יצאו מהאי קיושו וכבשו את איי ריוקיו ללא כל התנגדות: שליט האיים הורה לנתיניו לא להילחם מפאת קדושת החיים. במשך כ-250 שנה לאחר מכן הייתה הממלכה תחת שליטתה של משפחת סצומה, אף על פי שרשמית לא הייתה חלק מאדמות המשפחה. הדבר איפשר לסצומה לנצל את האיים למסחר עם סין, אשר באותה תקופה חתמה על הסכמי מסחר רק עם המדינות הנתינות. מאוחר יותר, כאשר יפן ניתקה את הקשרים עם העולם המערבי, שימשו האיים כפרצה למסחר עם מדינות המערב. היפנים חששו כי במקרה של שליטה גלויה בממלכת ריוקיו תפסיק סין את קשרי המסחר עם המדינה, לכן במהלך התקופה הזאת נהנו האיים מעצמאות יחסית. היפנים יכלו להגיע לאיים רק בהוראתו של השוגון, ועל האוכלוסייה המקומית נאסר לאמץ את מנהגי יפן ותרבותה. עם זאת, משפחת סצומה הכניסה מספר תקנות אשר היו מקובלות ביפן הפיאודלית, כגון האיסור על נשיאת נשק על ידי פשוטי העם. הדבר הביא לפיתוחה של אמנות הלחימה קראטה.

התושבים המקומיים

אוכלוסיית האיים מונה כ-1,5 מיליון איש, כאשר כ-90% מהם גרים על האי אוקינאווה. תושבי ריוקיו ידועים בזכות אריכות ימיהם. ייתכן כי הדבר נובע משילוב של תזונה ומערכת יחסים חמה בתוך המשפחה והקהילה. לאורך ההיסטוריה אנשי ריוקיו היו ידועים כמארחים טובים וכשוחרי שלום: בעוד שביפן הפיאודלית היה מקובל לשים זוג חרבות בטוֹקוֹנוֹמָה (גומחה מיוחדת בחדש יפני), אנשי ריוקיו היו נוהגים לשים בטוקונומה כלי נגינה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ryukyu - Political, Social, Cultural, Historical Analysis Of China -- Research Into Origins Of Huns, Uygurs, Mongols And Tibetans, www.imperialchina.org
אוקינאווה

האם התכוונתם ל...

אוקינאווה (אי)

אוקינאווה (ביפנית: 沖縄本島) הוא האי הגדול היותר מבין האיים בקבוצת האיים אוקינאווה שבקבוצת איי ריוקיו והאי עליו יושבת עיר הבירה של מחוז אוקינאווה, נהה. הוא שוכן כ-640 קילומטרים דרומית לאיי יפן הראשיים וגודלו כ-1,200 קילומטר רבוע.

אוקינאווה (מחוז)

אוקינאווה (ביפנית: 沖縄県) הוא מחוז בדרום מערב יפן. המחוז כולל את האי אוקינאווה, אחד מן האיים הגדולים שבשרשרת איי ריוקיו. בירתו הייתה שורי עד תקופת מייג'י ומאז בירתו היא נהה, אשר ממוקמת בדרום המחוז.

איי מיאקו

איי מִיָאקוֹ (ביפנית: 宮古列島) הם קבוצת איים אשר נמצאת במחוז אוקינאווה, יפן, ממזרח לאיי יאיאמה. איים אלה מהווים יחד עם איי יאיאמה את איי סקישימה, אשר הם חלק מקבוצת איי ריוקיו. האי הגדול ביותר והמאוכלס ביותר בקבוצת איים זו הוא מיאקוג'ימה.

המיושבים שבאיי מיאקו נחלקים מנהלית לשני יישובים: מיאקוג'ימה והכפר טרמה. העיר מיאקוג'ימה כוללת בתחומה את האיים: איקמה, אירבו, קורימה, מיאקוג'ימה, אוגאמי ושימוג'י, ואילו הכפר טרמה כולל את האיים מינה וטרמה.

איי סנקאקו

איי סנקאקו הם ארכיפלג בלתי מיושב בים סין המזרחי, המונה חמישה איים קטנים ושלושה סלעים בשטח כולל של 7 קמ"ר, הנשלט על ידי יפן. האיים מצויים מזרחית לסין היבשתית, צפונית-מזרחית לטאיוואן, מערבית לאי אוקינאווה, וצפונית לקצה הדרום-מזרחי של שרשרת איי ריוקיו.

גוסוקו

גוסוקו (יפנית: グスク, ‏Gusuku) היא המילה האוקינאווית עבור טירה או מבצר. ביפנית רגילה הקנג'י מבוטאת "שירו" (shiro).

הקהילות החקלאיות (גוסוקו) בריוקיו החלו לשגשג בין המאה ה-10 למאה ה-12, ולהקיף את הכפרים שלהן בחומת אבן. קבוצות בשם אג'י החלו להתפתח החל מהמאה ה-12, והן הקיפו את יישוביהן במערכות הגנה יותר מתקדמות, והפכו אותם בסופו של דבר למבצרים ששימשו גם למגורים. קבוצות האג'י נאבקו ביניהן לאורך השנים, ובמאה ה-15 הן התמזגו לתוך שלוש הממלכות העיקריות ששלטו באוקינאווה באותה תקופה: הוקוזאן, צ'וזאן ונאנזאן. בתקופת סאנזאן התרחשו מספר שינויים בחברה ובכלכלה של ריוקיו. כמות התוצרת החקלאית גדלה כתוצאה משיפור בשיטות ובכלי העיבוד של התבואה, וריוקיו החלה לפתח את המסחר עם שושלת סונג הסינית, יפן היבשתית, חצי האי קוריאה, דרום-מזרח אסיה. רמת המסחר הגיעה לשיאה בין שלהי המאה ה-14 לאמצע המאה ה-16. בשנים שלאחר מכן האזור היה נתון לשלטונם של מספר גורמים, עד שלבסוף הסתפח ליפן המודרנית ב-1879.

מספר גוסוקואים ושרידים תרבותיים קשורים באיי ריוקיו הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000. קבוצת הגוסוקואים מייצגת את התקופה שבין המאה ה-12 למאה ה-17 בהיסטוריה של ריוקיו. הריסות המבצרים הן עדות למבנה החברתי לאורך תקופה זו, ואילו האתרים המקודשים הם עדות לשרידתה של הדת המקומית גם בתקופה המודרנית בהיסטוריה של יפן.

האימפריה היפנית

האימפריה היפנית התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת המייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

הלוח הפיליפיני

הלוח הפיליפיני או לוח ים הפיליפינים הוא לוח טקטוני במערב האוקיינוס השקט. הלוח מורכב מקרקעית ים הפיליפינים, ונחשב לאגן השולי הגדול בעולם. בתחום הלוח מצויים איי פלאו, מרבית שטחו של האי טאיוואן וחלקו הצפוני של האי לוזון – הצפוני באיי הפיליפינים. האיים הפיליפיניים האחרים אינם מצויים בשטחו של הלוח אלא ממערב לגבולו הדרום-מערבי.

חזיר בר

חזיר בר (שם מדעי: Sus scrofa) הוא מין חזיר והאב הקדמון של חזיר הבית. הוא יונק אוכל-כול שחי בעדרים. בשנות האלפיים, חזירי הבר חיים בטבע ביערות בצפון אירופה, במזרח התיכון, בדרום אסיה ובאינדונזיה.

חמת לבן-נקודות

חמת לבן-נקודות (שם מדעי: Torquigener albomaculosus) הוא מין של דג ממשפחת הנפוחיתיים שבסדרת הנפוחתאים שהתגלה בשנת 2014. הדג מצוי במי האוקיינוס השקט סביב איי ריוקיו שביפן ועד לחופי האי היפני אממי אושימה (Amami Ōshima).

אורכו של דג זה עד 12 ס"מ, ראשו וגופו חומים עם גב בעל כתמים לבנים, ובטן לבנה-כסופה וגם מנומרת. הדג חי עד לעומק 27 מטר מתחת המים, בקרבה לקרקעית הים החולית.

זכרי הדג יודעים לייצר קנים מעוגלים בקוטר של 2 מטרים בחולות על ידי חפירה בעזרת לסתותיהם ויצירת אזור מוגבה מעט מעל הקרקע בצורה מורכבת. הקנים הללו נמצאו על הקרקעית כבר ב-1995, אך עד 2014 לא התגלה הדג שייצר אותם. מטרת הקנים הוא למשוך את הנקבות, אך הן לא מטילות ביצים בהם. הנקבות מתרשמות מגודלו של הקן וגם מהיכולת להביא גרגירי חול זעירים אליו.

דג זה צולם בסדרה "סיפור החיים", מאת דייוויד אטנבורו שהגדיר את הדג "האמן הגדול ביותר בממלכת החיות", עקב יצירתו המרשימה מבלי שימוש בגפיים. גם הארגון "International Institute for Species Exploration" שם את הדג כאחד מ-10 המינים החשובים ביותר שהתגלו ב-2014.

טאיוואן (אי)

טאיוואן (בסינית מפושטת: 台湾) אשר היה ידוע בעבר בשם פוֹרמוֹזה (מפורטוגזית: Ilha Formosa, "האי היפה") הוא אי במזרח אסיה הממוקם במערב האוקיינוס השקט מול סין היבשתית. מאז שנת 1949 האי מהווה את רוב שטחה של הרפובליקה הסינית, ולכן היא מכונה כיום על שמו. אורכו 394 ק"מ ורוחבו 144 ק"מ. מצר טאיוואן מפריד בין האי לבין יבשת אסיה. מצפון מזרח לאי ממוקם הארכיפלג היפני וים סין המזרחי והקצה הדרום מערבי של איי ריוקיו היפניים ממוקם ממזרח לו. הפיליפינים נמצאים מדרום לטאיוואן, מעבר לתעלת באשי. חוג הסרטן חוצה את האי, והוא מכוסה בצמחייה טרופית וסובטרופית. העיר הגדולה ביותר על האי היא טאיפיי הנמצאת בחלקו הצפוני, וחיים בה כ-2.6 מיליון בני אדם. הקבוצה האתנית הגדולה ביותר על האי היא ההאן, עם 98% מהאוכלוסייה, ואילו התושבים המקוריים של האי, הטאיוואנים האבוריג'ינים מהווים 2% מכלל אוכלוסיית האי.

יונאגוני

יוֹנָאגוּנִי (ביפנית: 与那国島; באוקינאווית: ユナグニ), או דוֹנָאן (ביונאגונית: どぅなん), הוא אי בשוליו הדרומיים של ים סין המזרחי מקבוצת איי יָאאֶיָאמָה. זהו האי המערבי ביותר ביפן, 108 ק"מ מחופי טאיוואן, ובו מתגוררים 1,700 תושבים.

יחסי ארצות הברית–יפן

היחסים בין יפן לארצות הברית (日 米 関係) החלו בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עם משלחות דיפלומטיות מגובות בכוח של קפטני הספינות האמריקאיות, ג'יימס גלין ומת'יו פרי לשוגונות טוקוגאווה. מדינות אלה שמרו על יחסי לבביות לאחר מכן, והעלייה היפנית לארצות הברית הייתה בולטת בעיקר במאה ה-20, עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר פעולות יפניות במהלך מלחמת סין-יפן השנייה גרמו לארצות הברית להטיל סנקציות קשות על יפן, ובסופו של דבר הובילו למתקפת הפתע היפנית נגד בסיס חיל הים האמריקני פרל הארבור, אשר היוותה את פתיחת המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית ובעלות בריתה הביסו בסופו של דבר את יפן, והמלחמה הסתיימה בהטלת פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי. יפן נכנעה, והייתה נתונה לשבע שנים של כיבוש צבאי על ידי ארצות הברית, שבמסגרתה סייעו הכובשים האמריקאים בבנייה מחדש של המדינה, בטכנולוגיה אמריקאית משותפת, וביצעו רפורמות פוליטיות וכלכליות נרחבות כדי להפוך את יפן לדמוקרטיה ופוטנציאל נגד הקומוניזם. לאחר סיום הכיבוש, שוב שגשגו יחסי המדינות. כריתת בריתות בנושא הצבאי, וחילופי הטכנולוגיה והתרבות יצרו שיתוף פעולה והתקרבות בין המדינות. היחסים המסחריים של המדינות שגשגו במיוחד מאז, בעיקר בזכות המכוניות היפניות ותחום האלקטרוניקה שהיה אז פופולרי במיוחד.

החל מסוף המאה ה-20 ואילך, ארצות הברית ויפן מקיימות קשרים פוליטיים, כלכליים וצבאיים יציבים וקרובים. ארצות הברית רואה ביפן את אחת מבעלות בריתה ושותפותיה הקרובות. יפן היא אחת המדינות הפרו-אמריקאיות ביותר בעולם, כאשר 85% מהתושבים היפנים רואים את ארצות הברית בחיוב ו-87% צופים באמריקאים באורח חיובי ב-2011, 73% צופים באמריקנים בחיוב ו-69% רואים את ארצות הברית בחיוב ב-2013. רוב האמריקנים תופסים את יפן באופן חיובי, כאשר 81% צופים ביפן לטובה בשנת 2013, התפיסה החיובית ביותר ליפן בעולם, אחרי אינדונזיה.

ימקגאשי

ימקגאשי (שם מדעי: Rhabdophis tigrinus) הוא מין של נחש בן משפחת הזעמניים הקרוב לנחשי המים ומצוי בטבע במזרח ודרום מזרח אסיה. נחש זה בעל תכונה ייחודית של ייצור ארס שאינו מופרש מפיו כמו שאר הנחשים אלא נמצא על גבו בדומה לקרפדות.

אורך נחש הימקגשי 60-100 ס"מ וצבע קשקשיו ירוק-זית עם רצועות שחורות וצידיים כתומים משורטטים. במראהו דומה הנחש לנחשי המים שוכני אירופה. הוא בעל ראש קטן ועיניים גדולות בעלות טבעות צהובות סביבם.

נחש זה מצוי לאורך גדות נהרות ואגמים רדודים, ערבות עשבוניות ויערות וגם בקרבת יישובים. הוא נפוץ ברוסיה במחוזות פרימוריה וחברובסק, סין, קוריאה הצפונית והדרומית, טאיוואן, וייטנאם, ולאורך יפן עד איי ריוקיו.

נחש זה ניזון ממינים שוכני מים כמו דגים, זוחלים קטנים יותר אך בעיקר מצפרדעים וקרפדות ביניהם מינים רעילים, אם כי באזורים רבים אין מספיק צפרדעים רעילות כדי לייצר רעל. הנחש משתמש ברעל הקרפדות כדי לייצר רעל על גבו. בעוד טורף מתקיף אותו הנחש במקום לברוח זוקף את צווארו וגבו כדי להבליט את בלוטות הרעל שעליהם. הרעל מכיל סטרואיד לעיתים יכולים להרוג אדם אך מדובר בתקריות נדירות הנגרמות בעיקר מתרומבוציטופניה של הננשך.

נהה

נהה (ביפנית: 那覇市) היא עיר הבירה של מחוז אוקינאווה ביפן. העיר המודרנית הוקמה ב-20 במאי 1921. היא הייתה אחד המקומות החשובים באיי ריוקיו כבירת ממלכת ריוקיו, מתחילת המאה ה-15 עד 1879.

נהה נמצאת באזור הדרומי של האי אוקינאווה, האי הגדול ביותר מבין שרשרת איי ריוקיו. היא מרכז פוליטי וחינוכי במחוז אוקינאווה. בתקופה הפאודלית הייתה גם מרכז מסחר גדול לממלכת ריו קיו.

סמור יפני

סמור יפני (שם מדעי: Mustela itatsi) הוא מין של סמור החי בכמה אזורים ביפן בהונשו, קיושו ושיקוקו. הוא הופץ להוקאידו, איי ריוקיו וייתכן שגם לאי סחלין שברוסיה.

זהו סמור קטן שייתכן שהוא תת-מין של החמוס הסיבירי והוא אכן דומה לו במראו, צבעו והתנהגותו. אורכו הממוצע 35 ס"מ והזנב ארוך ומגיע לאורך 17 ס"מ ומשמש לאיזון. הפרווה חומה-כתומה אך הפנים שחורות עם אזורים לבנים.

מין זה חי ליד הנהרות של אזורים הרריים ביפן והוא ניזון מחיות מים כמו צפרדעים, סרטני נהרות, דגים, זוחלים ויונקי מים קטנים.

סריול ריבוליאנה

סריול ריבוליאנה (שם מדעי: Seriola rivoliana) הוא מין דג טורף ממשפחת הצניניתיים הקרוב למין הגדול ביותר במשפחה, סריול אטלנטי.

המין תואר לראשונה ב-1833 בידי החוקרים הצרפתים ז'ורז' קיווייה ואכיל ולנסינס וקיבצו את המידע בספר הכולל מינים רבים, Histoire naturelle des poissons.

אורכו של דג הסריול 90 ס"מ בממוצע אך נמצאו פרטים באורך 160 ס"מ ובמשקל 60 ק"ג. לדג ישנו גוף פחות מוארך מרוב הצניניות וצבעו תכלת ואפור כהה עם פס מעל ראשו וגבו בצבע זית. הבטן בהירה יותר משאר הגוף ועל הצידיים עובר פס לבן דק. הסנפירים הרחבים והזנב חומים וקצה הזנב שחור. הדג בעל גוף זרים וראש מגודל עם עיניים צהובות ופה גדול. לדג סנפיר גבי נמוך המופנה אחורה וסנפירי שת מופנים אחורה גדולים, כמו אצל דגי טונה.

הדג נודד סביב האוקיינוסים הטרופיים בחיפוש מזון והוא נמצא סביב פני הים ויצלול עד עומק 120 מטר. קבוצות סריולים ישחו לאורך שוניות אלמוגים ומדרונות וחלקם פוקדים ספינות טרופות בתדירות גבוהה. הם נפוצים באוקיינוס השקט וההודי מקניה ודרום אפריקה עד לאיי מריאנה, האי וויק, איי ריוקיו, כמה איים מצפון לניו זילנד וקלדוניה החדשה ובשטח שבין קליפורניה ופרו וכן באיי גלאפגוס. באוקיינוס האטלנטי הם יותר נדירים ונמצאים סביב בריטניה, למפדוזה ונכנסים לים התיכון.

דגים אלה הם טורפים הניזונים מדגים קטנים יותר ומדיונונים עליהם הם עטים במהירות. הדגים יתקרבו לכרישים כדי להוריד טפילים מעורם אל עורם הקשה של הכרישים ויעשו אותו דבר לצוללנים. דגים אלה מתרבים במשך כל השנה.

קוצ'ינוארבו-ג'ימה

קוצ'ינוארבו-ג'ימה (ביפנית: 口永良部島) הוא אי השייך לאיי אוסומי (大隅諸島), קבוצת איים המהווה את החלק הצפוני של קבוצת האיים איי סצונן (薩南諸島) השייכים למחוז קגושימה בדרום יפן ומהווים מצדם את החלק הצפוני של איי ריוקיו. שטח האי 38.04 קילומטרים רבועים, ומתגוררים בו, נכון למאי 2015, 137 תושבים. לאי ניתן להגיע בספינה בלבד, כיוון שאין בו שדה תעופה. בינו לבין האי יקושימה, השוכן כ-15 קילומטרים מזרחית לו, יש שירות מעבורות סדיר. זמן ההפלגה כשעה. התושבים מתפרנסים מדיג, חקלאות, ותיירות עונתית. כל האי שוכן בתחומי הפארק הלאומי קירישימה-יאקו.

קזוקו

קזוקו (ביפנית: 華族; מילולית: שושלת מפוארת) הייתה מערכת תוארי אצולה באימפריה היפנית, שהתקיימה מ-1869 ועד 1947.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.