איטלקים

איטלקיםאיטלקית: Italiani), עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" ולאי "איטלי".

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט[1]; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, הממציאים, המדענים והמשוררים בכל הזמנים; בהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס וגוליילמו מרקוני (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).
האיטלקים היהודים[2] היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים; שינה, אוכל משובח, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.[3]

איטלקים
italiani
Famoita1
(מימין לשמאל) שורה עליונה: אלסנדרו וולטה, מיכלאנג'לו, גלילאו גליליי. שורה תחתונה: ג'ורדנו ברונו, לאונרדו דה וינצ'י, גוליילמו מרקוני.
אוכלוסייה
כ-120 מיליון[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
איטליה: 78,000,000
ברזיל: 20-25,000,000
ארצות הברית: 16,600,000
ארגנטינה: 13,000,000
ונצואלה: 1-2,000,000
אורוגוואי: 1,500,000
קנדה: 1,270,000
צרפת: 1,000,000
אוסטרליה: 800,000
שווייץ: 750,000
גרמניה: 611,000
בלגיה: 280,000
בריטניה: 133,000
פארגוואי: 100,000
צ'ילה: 96,000
דרום אפריקה: 35,000
ספרד: 29,000
לוקסמבורג: 20,000
קרואטיה: 19,636
מונקו: 5,000
שפות
איטלקיתדיאלקטים שונים וסיצילינית), שפות המדינות בהן הם חיים
דת
במידה מכרעת נצרות קתולית, חלק אתיאסטים ואגנוסטים
קבוצות אתניות קשורות
עמים לטיניים אחרים:
ספרדים
פורטוגזים
צרפתים
רומנים

מוצא האיטלקים

מקור התרבויות והשבטים העתיקים באיטליה אינו ברור. היוונים – גם היסטוריונים גדולים כמו הרודוטוס – החזיקו בדעה כי ערים ועמים נוסדו בעקבות התיישבות שבטים זרים. מיתוסים בדבר גיבורים שהקימו ערים כמו ייסוד רומא בידי רומולוס היו נפוצים. גם בימינו יש החושבים, שהציוויליזציה באיטליה היא תוצאה של נדידת עמים ולא התפתחות מקומית. אולם הגישה היותר מקובלת ומחוזקת בעדויות ארכאולוגיות היא שפיזור האוכלוסייה ואופיה החברתי והכלכלי לא השתנו רבות מתקופת הברונזה דרך תקופת הברזל עד העידן המתועד, כלומר התרבויות העיקריות עליהן אנו יודעים מקורם מקומי. עם זאת תרבויות אלה הושפעו ממגע עם גורמים חיצוניים שהגיעו בדרך הים בעיקר, כגון המיקנים, הפיניקים ומאוחר יותר היוונים.

המסורת היהודית מזהה את האיטלקים עם צאצאי האדומים שהתגוררו במזרח התיכון בתקופת המקרא[4] או עם בניו של יוון בן יפת, בנו של נח[5].

כל השבטים, הקבוצות אתניות והאימפריות שפלשו לחצי האיטלקי במשך השנים, נטמעו באוכלוסייה המקומית או החליפו אותה והביאו עימם את תרבותם, ויצרו לבסוף את העם האיטלקי.

מיהו איטלקי

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 כל הנתונים בנוגע לכמות הפזורה האיטלקית במדינות השונות, בטבלה ובערך עצמו, לקוחים מאתר משרד החוץ האיטלקי (ראו שם חלוקה לאזורים שונים).
  2. ^ סוג המינוח - "איטלקים יהודים" או "בני יהדות איטליה", נובע מאופן הראייה את היהודים; אם כאיטלקים - חלק מהחברה האיטלקית, שמלבד היותם כאלה הם גם יהודים, ואם כיהודים תחילה, ולאחר מכן איטלקים.
  3. ^ "Italian family and culture". Syracuse University in Florence. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2012.
  4. ^ מסכת מגילה, דף ו', עמוד ב' וראה פירוש רש"י
  5. ^ בראשית רבה, פרשה לז, פסקה א': ובני יון אלישה ותרשיש אלסיטרוס איטלייא דרדנייא.
איטלקית

איטלקית (Italiano) היא שפה רומאנית מערבית מתוך קבוצת השפות הרומאניות של משפחת השפות ההודו-אירופאיות. האיטלקית מדוברת כשפת אם בפי כ-85 מיליון איש, ובהם 59 מיליון איטלקים החיים באיטליה. זוהי שפתה הרשמית של איטליה, ובכ-23 מדינות ישנן קהילות גדולות המדברות את השפה.

כמו רוב השפות הלאומיות, האיטלקית המודרנית היא ניב ש"זכה להצלחה", כלומר שזכה לשמש שפה הרשמית בשטח גדול הרבה יותר מהמחוז שבו דובר בתחילה. במקרה זה הניב הפלורנטיני, היינו הניב שדובר בפירנצה, הוא שגבר על האחרים. שלא כברוב המקרים, שבהם הסיבות לשליטת ניב כלשהו הן פוליטיות, במקרה זה הסיבה הייתה יוקרה תרבותית. למעשה, הניב הטוסקני, ובייחוד זה הפלורנטיני (אשר הועשר במידה רבה על ידי הסיציליאנית, הצרפתית והלטינית), היה השפה שבה כתבו דנטה אליגיירי, פרנצ'סקו פטררקה וג'ובאני בוקאצ'ו - שלושת הסופרים והמשוררים האיטלקיים הנחשבים ביותר באותה תקופה (המאות ה-12 וה-13). ניב זה שרווח בפירנצה, שהייתה במשך שנים מרכז של פריחה תרבותית (ובעיקר בתקופת הרנסאנס), כונה גם שפת המלומדים.

אנריקו פרמי

אֶנְרִיקוֹ פֶרְמִי (באיטלקית: Enrico Fermi;‏ 29 בספטמבר 1901 – 28 בנובמבר 1954) היה פיזיקאי איטלקי-אמריקאי, הידוע בשל עבודתו בנושא התפרקות בטא, פיתוח הכור הגרעיני הראשון ופיתוח תורת הקוונטים. פרמי הוא חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1938.

ברנרדו ברטולוצ'י

ברנרדו ברטולוצ'י (באיטלקית: Bernardo Bertolucci;‏ 16 במרץ 1940 - 26 בנובמבר 2018) היה במאי ותסריטאי איטלקי.

ג'ואקינו רוסיני

ג'ואקינו אנטוניו רוסיני (באיטלקית: Gioacchino Antonio Rossini, ‏29 בפברואר 1792 - 13 בנובמבר 1868) היה מלחין איטלקי.

ג'וזפה גריבלדי

ג'וזפה גריבלדי (באיטלקית: Giuseppe Garibaldi;‏ 4 ביולי 1807 - 2 ביוני 1882) היה גנרל, פטריוט ומנהיג איטלקי. מכונה גם 'גיבור של שני עולמות' בעקבות פעולותיו הצבאיות הן באירופה והן בדרום אמריקה. הוא נחשב לגיבור לאומי איטלקי ולאחת הדמויות המרכזיות במאבק לאיחוד איטליה במאה ה-19.

ג'וזפה ורדי

ג'וזפה פורטונינו פרנצ'סקו ורדי (באיטלקית: Giuseppe Fortunino Francesco Verdi‏; 10 באוקטובר 1813 - 27 בינואר 1901) הוא מלחין איטלקי הנחשב לאחד מגדולי מחברי האופרות בכל הזמנים, שכן עיקר פעילותו המוזיקלית היה חיבור אופרות, מלאכה בה התמיד עד מותו בגיל 87 שנים.

גוליילמו מרקוני

גוליילמו מרקוני (באיטלקית: Guglielmo Marconi; ‏25 באפריל 1874 - 20 ביולי 1937) היה מהנדס חשמל איטלקי וזוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1909 על תרומתו להתפתחות הטלגרפיה האלחוטית - פיתוח שיטה לשידור מידע באמצעות גלי רדיו ונחשב לממציא אנטנת המונופול.

גלילאו גליליי

גַּלִילֵאוֹ גַּלִילֵיי (באיטלקית: Galileo Galilei; ‏15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642) היה פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. פעל בתקופת המהפכה המדעית. הישגיו כוללים גילויים אסטרונומיים רבים שגילה באמצעות הטלסקופ שבנה, וחיזוק המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש. בין היתר חקר גלילאו את מופעי נוגה, גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק (שהיו היחידים שנתגלו אז) ואת הכתמים על פני השמש והירח.

גלילאו, יחד עם מדענים אחרים בני דורו, הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערבית, המבוסס על ניסויים ותצפיות, ובניית תאוריות המסבירות תופעות נצפות. גלילאו נחשב ל"אבי המדע המודרני" ו"אבי הפיזיקה המודרנית" בתקופה הקלאסית שלה, ולאחד מאנשי המדע הדגולים בכל הזמנים, אשר השפעתם ניכרת עד היום.

דינו זוף

דינו זוף (באיטלקית: Dino Zoff; נולד ב-28 בפברואר 1942 באיטליה) הוא שוער כדורגל איטלקי, מגדולי שחקני איטליה בכל הזמנים, והשחקן המבוגר ביותר שזכה בגביע העולם בכדורגל, כשזכה בתור הקפטן של נבחרת איטליה בכדורגל במונדיאל 1982 בספרד.

דנטה אליגיירי

דנטה אליגיירי (באיטלקית: Dante Alighieri, להאזנה (מידע • עזרה), בין ה-14 במאי ל-13 ביוני 1265 - 14/13 בספטמבר 1321), המכונה גם רק דנטה, היה משורר ופילוסוף פלורנטיני. יצירתו הגדולה ביותר, "הקומדיה האלוהית" נחשבת לאחת מהיצירות הספרותיות הגדולות של הספרות העולמית ומהווה בסיס לשפה האיטלקית המודרנית.

טוטו קוטוניו

סלבטורה "טוטו" קוטוניו (באיטלקית: Salvatore "Toto" Cutugno; נולד ב-7 ביולי 1943) הוא זמר, מלחין וכותב איטלקי; זוכה אירוויזיון 1990 עם השיר Insieme: 1992. שירו "L'italiano" מ-1983, זכה להצלחה רבה.

לאונרדו דה וינצ'י

לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ דָה וִינצִ'י (באיטלקית: Leonardo di ser Piero da Vinci, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 15 באפריל 1452 – 2 במאי 1519) היה איש אשכולות איטלקי, מגדולי אמני הרנסאנס, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו.

במהלך חייו הועלה על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומיסט, צייר, פסל ואדריכל. לא אחת מתואר לאונרדו כארכיטיפ של איש הרנסאנס או הגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין־סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. לאונרדו נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים.

ללאונרדו לא היה שם משפחה במובן המודרני של המושג – "דה וינצ'י" פירושו "מווינצ'י", ושמו המלא היה "לאונרדו די סר פיירו דה וינצ'י", שפירושו "לאונרדו, בנו של אדון פיירו מווינצ'י".

לואיג'י פיראנדלו

לואיג'י פּירַאנְדֶלּוֹ (איטלקית: Luigi Pirandello‏; 28 ביוני 1867 - 10 בדצמבר 1936) היה סופר ומחזאי איטלקי, זוכה פרס נובל לספרות ב-1934.

מיכלאנג'לו

מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי (באיטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni; ‏ 6 במרץ 1475 – 18 בפברואר 1564) איש אשכולות איטלקי - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר, ואחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות, נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.

משה מונטיפיורי

סר משה חיים מונטיפיורי (Sir Moses Haim Montefiore, 1st Baronet, Kt;‏ 24 באוקטובר 1784 ט' בחשוון ה'תקמ"ה, ליבורנו, איטליה – 28 ביולי 1885, ט"ז באב ה'תרמ"ה, רמסגייט , קנט, אנגליה) היה נדבן ושדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי", שר במשמעותו העברית המקורית - כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1846.

בחייו הארוכים, 100 שנים, זכה להוקרה ולעיטורי כבוד רבים, בהם תואר אבירות על פעולותיו למען יהודים נרדפים ברחבי העולם.

ניקולו מקיאוולי

נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (איטלקית: Niccolo Machiavelli;‏ 3 במאי 1469 – 21 ביוני 1527) היה מדינאי, פילוסוף פוליטי, סופר ומחזאי, בן העיר פירנצה שבאיטליה. כתאורטיקן, מקיאוולי היה דמות מפתח בתאוריה הפוליטית-ריאלית, והשפיע רבות על המדינאות האירופית בתקופת הרנסאנס והתקופה המודרנית.

ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וכן חיבורו ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נכתבו בתקווה לשפר את התנאים של הנסיכויות הצפון-איטלקיות, אך נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה. "הנסיך" הוא ספר שנכתב בתוך הז'אנר של ספרי הדרכה לנסיכים (מנהיגים) וזכה לאינספור פירושים שונים שעד היום מתקיים עליהם פולמוס אקדמאי ענף. סברה אחת היא שהספר נכתב על מנת לעודד את הופעתו של אדם שיאחד את ערי המדינות האיטלקיות שהיו במצב פוליטי שביר וחלש, ויגן עליהן מפני פלישה מבחוץ. אחת מהתמות המרכזיות של הספר שבזכותן (או בגללן) קיבל מקיאוולי פרסום רב היא הרעיון שעל הנסיך לעשות כל מה שמועיל לשלטונו ולארצו, גם במקרה של סתירה עם עקרונות דתיים ואתיים ובעצם לעשות הפרדה בין המוסר לפוליטיקה. זו הייתה דוגמה מוקדמת של תועלתנות וריאליזם פוליטי.

הצטיין גם כאמן של הפרוזה האיטלקית הקלאסית ושל הקומדיה ("מנדרגולה").

קרלו רוביה

קרלו רוביה (באנגלית: Carlo Rubbia; נולד ב-31 במרץ 1934) הוא ד"ר לפיזיקת חלקיקים, וזוכה פרס נובל לפיזיקה, יחד עם סימון ואן דר מיר, על עבודתם במרכז לחקר פיזיקת חלקיקים CERN שהובילה לגילוי בוזוני Z ו-W המשמשים נושאי הכוח החלש ומהווים חלקיקים אלמנטריים במודל הסטנדרטי. בשנת 1989 רוביה החל את כהונתו כמנכ"ל המרכז לחקר פיזיקת חלקיקים-CERN וכהונתו נמשכה 5 שנים.

ריטה לוי-מונטלצ'יני

ריטה לוי-מוֹנְטַלְצִ'ינִי (באיטלקית: Rita Levi-Montalcini;‏ 22 באפריל 1909, טורינו – 30 בדצמבר 2012, רומא) הייתה ביולוגית התפתחותית איטלקייה-יהודייה. בשנת 1986 קיבלה יחד עם עמיתה סטנלי כהן את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, על גילוי גורמי הגדילה.

לוי-מונטלצ'יני הקימה ועמדה בראשם של מוסדות מדעיים רבים, בהם מרכז המחקר לנוירוביולוגיה של מועצת המחקר הלאומית של איטליה (Consiglio Nazionale delle Ricerche) והמרכז לחקר הביולוגיה של התא של המועצה והמכון האירופאי לחקר המוח (EBRI). הישגיה זיכו אותה בפרסים ובכיבודים רבים: בשנת 1968 היא הייתה האישה העשירית שנבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ב-1974 הייתה האישה הראשונה שמונתה על ידי האפיפיור פאולוס השישי לעמוד בראש האקדמיה למדעים באיטליה, ובשנת 1987 זכתה במדליה הלאומית למדעים – העיטור הגבוה ביותר בעולם המדע האמריקאי.

ריקרדו ג'אקוני

ריקרדו אנתוניו ג'אקוני (באיטלקית: Riccardo Giacconi;‏ 6 באוקטובר 1931 - 9 בדצמבר 2018) היה פיזיקאי איטלקי. הוביל את המחקרים של קרינת X לתקופה ארוכה. חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2002 יחד עם ריימונד דייוויס ג'וניור ומסטושי קושיבה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.