איזמיר

איזמירטורקית: İzmir - נהגה "איז-מיר" וההטעמה על ההברה הראשונה; ביוונית: Σμύρνη - "סמירנָה") היא עיר הנמל הראשית של טורקיה בחלקה האסיתי.

לאיזמיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ובשנת 2004 עמד מספר תושביה על 2,732,700, ואילו בשטחה המטרופוליטני התגוררו 3,371,900 תושבים. העיר שוכנת לחוף מפרץ איזמיר, שהוא שלוחה של הים האגאי.

איזמיר
İzmir
Izmirbeleidyelogo
סמל איזמיר
Izmir (15383066346)
מדינה טורקיה  טורקיה
מחוז מחוז הים האגאי
ראש העיר אזיז קוג'אולו
שטח 855 קמ"ר
גובה 30 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה Yamanlar
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 4,320,519 (נכון ל־2018)
 ‑ במטרופולין 3,371,900 (2007)
 ‑ צפיפות 3,099 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות 38°24′46″N 27°08′18″E / 38.41273°N 27.13838°E 
אזור זמן UTC +2
http://www.izmir.bel.tr

היסטוריה

איזמיר נקראה לפנים בשם היווני "סמירנה" והיא מן הערים הקדומות באסיה הקטנה. היוונים בנו אקרופוליס - מצודה הכוללת כמה מקדשים - על פסגת גבעת פאגוס, שלמרגלותיה הייתה בנויה העיר, אולם מכל אלה כמעט ולא נותרו שרידים.

אחד ממקדשים אלה היה של המשורר היווני, ולפי מסורתם של תושבי סמירנה העתיקה נולד הומרוס בעירם. בסוף המאה השישית לפני הספירה חרבה העיר, אך שוקמה בסוף המאה הרביעית לפני הספירה בידי אלכסנדר מוקדון ונחשבה לאחת הערים המפוארות בעולם.

בשנת 1424 נכבשה העיר ובכך הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית, ובה חיו לצד רוב טורקי מיעוטים כגון יוונים ארמנים ויהודים - כאשר היחס המספרי ביניהם השתנה לאורך השנים. היוונים תמיד היוו רוב משמעותי בעיר, ובינם לבין הטורקים שרר מתח מתמיד, בין היתר בשל הבדלי תרבות ודת.

בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, פרצה מלחמת יוון-טורקיה עקב שאיפותיו של השלטון היווני להשיג דריסת רגל בשטחים שנכבשו זה מכבר על ידי מדינות ההסכמה והובטחו ליוונים תמורת הצטרפותם למלחמה לצידם. במלחמה זו הובס צבא האימפריה העות'מאנית וחיילים יוונים השתלטו על איזמיר וסביבתה. תביעתם על האזור אושרה בהסכם סוור בשנת 1920.

מוסטפא כמאל כבש את העיר בחזרה בשנת 1922. חלק גדול מן העיר עלה בלהבות, ורבבות אזרחים יוונים נמלטו ממנה. כעבור שנה אושרה הריבונות הטורקית במסגרת הסכם לוזאן. לאחר שיוון וטורקיה חתמו על הסכם לחילופי אוכלוסין על בסיס דתי (נוצרים ליוון ומוסלמים לטורקיה), לא נשארו בעיר יוונים כלל.

יהודי איזמיר

קהילת איזמיר הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות באימפריה העות'מאנית, החל מן המאה ה-17. בשיאה, באמצע המאה ה-19, שכנו בעיר כ-40,000 יהודים.

נוכחותם של יהודים באיזמיר (בשמה היווני, סמירנה) בימי קדם מוזכרת בברית החדשה, אך לא התקיימה בעיר קהילה משמעותית בתקופת הביזנטים, וגם לא במאתיים השנה שלאחר כיבוש העיר על ידי העות'מאנים ב-1424. בראשית המאה ה-17, עם עליית חשיבותה המסחרית של איזמיר, החלה להתבסס בעיר קהילה יהודית. רובה הורכבה מצאצאים לגולי ספרד, מהם רבים שהגיעו לאיזמיר מסלוניקי או מאיסטנבול.

הקהילה נהנתה מאוטונומיה ומחופש דת יחסי, וקיימה מערכות חינוך ומשפט נפרדות. לאורך השנים עסקו בני הקהילה במסחר וכן בענפי ייצור שונים, ואף השתלבו במערכות השלטון. ב-1657 נוסד בעיר בית דפוס עברי, ובמאה ה-19 יצאו לאור עיתונים יהודים, ופעלו בה מוסדות תרבות.

שבתי צבי, משיח שקר שסחף קהילות רבות בעולם היהודי במאה ה-17, היה בן העיר והיו לו חסידים רבים בקרב הקהילה.

במאה ה-19 החלה הקהילה מדלדלת, תהליך שהואץ בעקבות הנזקים שנגרמו לעיר במלחמה עם יוון. כ-10,000 מבני הקהילה עלו לישראל לאחר הקמתה.

כיום מונה הקהילה כ-2000 בני אדם.

ערים תאומות

ראו גם

קישורים חיצוניים

אגורה (מקום כינוס)

אגורה (αγορά) ביוון העתיקה הייתה מקום כינוס אספת העם של הפוליס, כיכר השוק ומרכז החיים של העיר.

האגורה הייתה חלל עירוני המוקף במבני ציבור כגון מקדשים, סטואה, בולטריון (מושב מועצת העיר) או מבנים אחרים שאפיינו את התקופה.

על האגורה פיקחו האגורנומים (Agoranomoi), שגם היו אחראים לסדר, למסחר ההוגן ולמסי השוק. הם גם יכלו לקנוס את מפירי הסדר. האגורה הידועה ביותר מן העת העתיקה היא האגורה של אתונה. האגורה שהייתה בעיר סמירנה (איזמיר של היום) שבאסיה הקטנה היא זו שהשתמרה בצורה הטובה ביותר עד היום, וכיום קיים בה מוזיאון המכונה "מוזיאון האגורה הפתוח של איזמיר" (İzmir Agora Open Air Museum).

המילה "אגורפוביה", שפירושה "פחד ממקומות פתוחים", נגזרת ממושג זה במשמעותו כמקום השוק וחלל ציבורי פתוח.

המילה "אגורה" משמשת כיום גם לציון מושב המועצה של מחוזות יוון המודרנית.

אוניברסיאדה

האוניברסיאדה היא אירוע ספורטיבי בינלאומי המאורגן על ידי הפדרציה הבינלאומית לספורט אוניברסיטאי. השם הוא הלחם של "אולימפיאדה" ו"אוניברסיטה". רשמית האוניברסיאדה מכונה "משחקי האוניברסיטה העולמיים" או "המשחקים הסטודנטיאליים הבינלאומיים". בכל מקרה, המונח יכול להתייחס גם למשחקי ספורט בין סטודנטים באוניברסיטאות עצמן.

רק מי שהוא סטודנט ואזרח המדינה או התאזרח בה יכול לייצג מדינה ולהשתתף בתחרויות, למעט זאת - מרבית החוקים והתקנות דומים לאלה של האולימפיאדה. במסגרת האוניברסיאדה מתקיימים אוניברסיאדות קיץ ואוניברסיאדות חורף אחת לשנתיים.

אוניברסיאדת איזמיר (2005)

אוניברסיאדת הקיץ ה-23 נערכה באיזמיר, טורקיה ב-2005; טקס הפתיחה, טקס הנעילה ותחוריות אתלטיקה וכדורגל נערכו באצטדיון אטאטורק ששופץ לקראת האירוע. במשחקים נטלו חלק כ-9,500 ספורטאים.

באוניברסיאדה זו נערכו תחרויות ב-14 ענפי ספורט: אתלטיקה (45 תחרויות), היאבקות (21 תחרויות), התעמלות (כולל התעמלות אמנותית (8 תחרויות) והתעמלות מכשירים (14 תחרויות)), טאקוונדו (16 תחרויות), טניס (5 תחרויות), כדורמים, כדורסל (2 תחרויות), כדורעף (2 תחרויות), כדורגל (2 תחרויות), סיף (12 תחרויות), קפיצה למים (12 תחרויות), קשתות (8 תחרויות), שייט (7 תחרויות) ושחייה (40 תחרויות).

סך הכול הוענקו 637 מדליות, מתוכן 65 לרוסיה.

איוניה

איוניה (יוונית Ιωνία, טורקית İyonya) הייתה ברית ערים בקצה המערבי של אסיה הקטנה, סביב העיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אשר כללה גם את האיים כיוס וסמוס.

איוניה גבלה באיוליס (Aeolis) מצפון, בלידיה ממזרח ובקאריה מדרום, ולפי המסורת היוונית נוסדה על ידי מהגרים איונים שהגיעו מתחום מושבם באטיקה שביוון, ואשר העניקו לה את שמה. לפי מסורת זו התיישבו האיונים באיוניה 140 שנה לאחר מלחמת טרויה, היינו בסביבות שנת 1040 לפנה"ס. סביר שלא רק איונים אלא גם שבטים הלנים אחרים התיישבו באיוניה, והעיר סמירנה (איזמיר) עצמה הייתה במקור יישוב איולי. ברי בכל אופן שהשבטים ההלנים התערבבו אלה באלה ובאוכלוסייה ההודו-אירופית המקומית.

בשנת 800 לפנה"ס לערך הקימו 12 ערי איוניה את "הליגה האיונית", ברית תרבותית-דתית, ללא מאפיינים מדיניים-צבאיים, ומאוחר יותר הצטרפה אליה גם סמירנה, היא איזמיר. איוניה עצמה הייתה חבל ארץ גאוגרפי קטן למדי, וחלק מערי הברית שכנו בחבלים הגאוגרפיים של קאריה ולידיה ושתיים מהן היו היישובים ההלנים באיים כיוס וסמוס. בשל האדמה הפורייה והשטחים החקלאיים בשפכי נהרות מערב אסיה הקטנה, נחשבה איוניה לעשירה מבין הממלכות ההלניות בחוף המזרחי של הים האגאי. העיר מילטוס התבלטה הן כמרכז מסחרי והן כמוקד תרבותי אשר שגשג בין 700 ל-500 לפנה"ס, וממנו יצאה האסכולה המילטית. ערים חשובות נוספות היו אפסוס ופוקיאה (Phocaea).

כשכנותיה סבלה גם איוניה מפלישת הקימרים לאסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. המלך גיגס מלידיה (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), המזוהה לעיתים עם גוג המקראי, פלש לערי איוניה וכבש את שטחן של סמירנה ומילטוס. עם זאת רק בתקופת קרויסוס, מלך לידיה בין השנים 560 עד 545 לפנה"ס, השלימה האחרונה את השתלטותה על ערי איוניה. קרויסוס בנה את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק. עם תבוסת קרויסוס לכורש, נכבשה גם איוניה על ידי הפרסים והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. ערי איוניה נהנו ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הפרסי, אך סבלו מזרועם הקשה של שליטים מקומיים שמונו לתפקידם על ידי הפרסים, מעול המיסים ומחובת השירות הצבאי שנכפה עליהן. בשנת 500 לפנה"ס לערך, מרדו ערי איוניה בפרסים בסיוען של אתונה ושל ארטריה, והמרד התפשט לאורך כל חופי הים האגאי. עם זאת המרד דוכא תוך מספר שנים והוכרע באופן סופי בקרב לאדה בשנת 494 לפנה"ס. מילטוס הושמה במצור וחרבה. הפרסים לא הענישו את הערים המורדות, אלא הרגיעו את התסיסה שגרמה למרד על ידי הדחת שליטיהן הטיראנים וכינון משטר דמוקרטי בחלק מהן.

איסטנבול

איסטנבול (בטורקית: İstanbul, נהגה אֶסְ-טָאמְ-בּוּל כשההטעמה על ההברה האמצעית; בראשיתה נקראה ביזנטיון, והשם הוסב ב-330 לספירה לקונסטנטינופול. במקורות העבריים נקראה בשם קושטנדינא ובקיצור קושטא) היא העיר הגדולה בטורקיה, בעבר שימשה כבירת האימפריה הביזנטית ואחריה כבירת האימפריה העות'מאנית. ההערכות בנוגע למספר תושביה נעות בין 11 ל-15 מיליון איש. איסטנבול היא העיר הגדולה בעולם הנמצאת בשתי יבשות: אירופה ואסיה. רוב תושבי איסטנבול הם מוסלמים מהזרם הסוני.

אליפות העולם בכדורסל 2010

אליפות העולם בכדורסל לשנת 2010, הידועה גם בשם מונדובאסקט 2010 היה טורניר כדורסל בינלאומי שנערך בטורקיה בתאריכים 28 באוגוסט-12 בספטמבר, אורגן על ידי התאחדות הכדורסל הבינלאומית, איגוד הכדורסל הטורקי והוועדה המארגנת.

בפעם השלישית מאז האליפות שנערכה ב-1986 השתתפו בטורניר 24 נבחרות. כתוצאה מכך, שלב הבתים של התחרות נערך בארבע ערים שונות (קייסרי, איסטנבול, אנקרה ואיזמיר), כאשר שלבי הגמר נערכו בעיר איסטנבול.

הגרלת הבתים נערכה ב-15 בדצמבר 2009 באיסטנבול. 24 הקבוצות הוגרלו לארבעה בתים בני שש קבוצות כל אחד. ארבע הראשונות בכל בית העפילו לשלב שמינית הגמר. משלב זה ההתמודדות המשיכה בשיטת נוק אאוט.

אפסוס

אֵפֶסוֹס (טורקית: Efes, יוונית: Έφεσος) הייתה אחת מהערים הגדולות והחשובות של היוונים האיוניים בלידיה שבאנטוליה (כיום בטורקיה). העיר נוסדה בידי יוונים מאתונה סמוך לשפך נהר הקייסטר (Cayster) שעל הים האגאי.

חורבות העיר מהוות אטרקציה מבוקשת במיוחד לתיירים באזור זה של טורקיה. ב-2015 הוכרה אפסוס כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו.

חיים אבולעפיה (השני)

רבי חיים אבולעפיה השני (ה'ת"כ 1660 - ו' בניסן ה'תק"ד מרץ 1744) היה רב, שד"ר ומדינאי ארץ ישראלי, ממחדשי היישוב היהודי בטבריה.

חיים בנבנישתי

רבי חיים בֶּנְבֶנִשְׂתִּי (קושטא, ה'שס"ג, 1603 - איזמיר, י"ט באלול ה'תל"ג, 31 באוגוסט 1673) היה רב באיזמיר, פוסק הלכה ידוע, מחבר ספר כנסת הגדולה על ארבעה טורים.

חיים פלאג'י

רבי חיים פלאג'י (’החבי"ף‘; י"ז בטבת ה'תקמ"ח (28 בדצמבר 1787) - י"ז בשבט ה'תרכ"ח (10 בפברואר 1868)) היה פוסק, פרשן ומקובל, מגדולי חכמי איזמיר.

טרויה

טרויה או איליון (יוונית Τροία או Ίλιον; לטינית Troia או Ilium; טורקית Truva), הייתה עיר קדומה ששכנה באזור שהוא היום צפון מערב טורקיה. הוזכרה לראשונה בכתביו של הומרוס, ובמיוחד באיליאדה העוסקת במלחמת טרויה.

טרויה זוהתה כתל היסרליק (Hisarlık) שבנפת צ'נקלה (Çanakkale), למרגלות הר אידה, סמוך למוצאו הדרומי של מצר הדרדנלים. העיר שכנה לחופו של חצי האי "טרואס", המכונה כיום "ביגה" (Biga), סמוך מצפון לנהר סקמנדר (כיום קראמנדרס - Karamenderes).

בתקופת אוגוסטוס קיסר הוקמה באתר העיר איליום, אשר שגשגה עד להקמת קונסטנטינופול. ב-1870 ערך הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן (Heinrich Schliemann) חפירות באתר, וכתוצאה מהן מזוהה בדרך כלל השכבה של טרויה VII כעיר ההומרית, אך דבר זה עדיין נתון במחלוקת. מנגד, אין חולק כי האתר בהיסרליק הוא העיר ווילושה (Wi-lu-ša) הנזכרת במקורות חתים. טרויה הוכרזה בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית.

יום-טוב אלגאזי

הרב יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי, תפ"ז, 1727, איזמיר - ב' באדר א' תקס"ב, 1802, ירושלים) היה הראשון לציון, שד"ר וראש ישיבת המקובלים בית אל. נודע במיוחד בספרו על הלכות בכורות וחלה לרמב"ן.

לידיה

לידיה (ביוונית Λυδία, בלטינית Lydia בטורקית Lidya ובעברית המקראית לוד) הייתה ממלכה במערב מרכז אסיה הקטנה, סמוך לעיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אך בשיא התפשטותה שלטה על כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה, מנהר קיזילאירמאק במזרח ועד לים האגאי במערב. המצאת המטבע בשנת 660 לפנה"ס לערך מיוחסת ללידיה, ולפי גרסה אחרת למלך קרויסוס אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

לסבוס

לֶסְבּוֹס (ביוונית: Λέσβος, הגייה מודרנית לֶסְווֹס; בטורקית: מידילי אדאסי - Midilli Adası) הוא אחד מאיי יוון, הממוקם בצפון מזרח הים האגאי, ומהווה את אחת מחמש היחידות האזורית של מחוז צפון הים האגאי. לסבוס שוכן בצמוד לחוף המערבי של טורקיה, בקצה המערבי של מפרץ איזמיר, צפון מערבית לעיר איזמיר, וצפונית לאי כיוס.

שטחו של לסבוס הוא 1,630 קמ"ר, ולאי קו חוף שאורכו כ-320 ק"מ, מה שהופך אותו לשלישי בגודלו בקרב איי יוון, והשמיני בגודלו באיי הים התיכון. באי מתגוררים כ- 86,000 תושבים, כאשר כמעט מחציתם חיים במיטילנה, בירת האי והיחידה האזורית, העיר הגדולה בו, והנמל הראשי. מיטלנה, שנוסדה במאה ה-11 לפנה"ס. ממוקמת בדרום מזרח האי. ביחידה האזורית קיימת רק רשות מונציפלית אחת, הכוללת מלבד מיטלנה, גם את שאר הערים באי: קאלוני, פלומרי, איאסוס, ארסוס, כפרי גרה ומוליבוס.

המילה "לסבית" נגזרה משם האי מכיוון שבו נולדה ויצרה המשוררת סאפפו, מהגדולות במשוררי יוון בעת העתיקה, שנודעה בכתיבה עשירה של שירי אהבה לנשים. גם כיום מהווה האי, ובעיקר ארסוס, עיר הולדתה של סאפפו אתר מועדף לתיירות לסבית.

תושביו האי נקראים לֶסְוִויאוֹי.

מלחמת יוון–טורקיה

מלחמת יוון–טורקיה (טורקית Türk-Yunan Cephesi יוונית Ελληνοτουρκικός πόλεμος 1919-1922) הייתה עימות מזוין לאחר מלחמת העולם הראשונה וחלק ממלחמת העצמאות של טורקיה, שהתרחש במערבה של אסיה הקטנה בין התנועה הלאומית הטורקית ולאחר מכן כוחות האספה הלאומית הגדולה של טורקיה מצד אחד, לבין צבא יוון מצד שני. המלחמה נמשכה שלוש וחצי שנים מכיבוש איזמיר בידי היוונים בחודש מאי 1919 ועד חתימת שביתת הנשק של מודניה באוקטובר 1922. מלחמת יוון-טורקיה הסתיימה בניצחונם של הטורקים ובנסיגתם של היוונים מתחומי אסיה הקטנה ותראקיה המזרחית, וביססה במידה רבה את ההסכמות שהיוו יסוד לחתימת הסכם לוזאן ולחילופי האוכלוסייה בין שתי המדינות.

הפלישה היוונית לאיזמיר בתחילתה של המלחמה נחשבת לגורם החשוב ביותר בהיווצרותה וצמיחתה של התנועה הלאומית הטורקית, ומבין שלוש המלחמות שניהלה טורקיה במהלך מלחמת העצמאות שלה, הייתה מלחמה זו הקשה והממושכת ביותר.

נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית

נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית היא נבחרת לאומית המייצגת את מדינת ישראל בתחרויות בינלאומיות בהתעמלות אמנותית ברחבי העולם.

הישג השיא של הנבחרת במשחקים האולימפיים הוא פעמיים מקום שישי (בייג'ינג 2008 וריו דה ז'ניירו 2016). נבחרת ישראל היא סגנית אלופת העולם בתרגיל האלות (איזמיר 2014) וזכייה במדליית ארד בתרגיל חישוקים וסרטים באליפות העולם (מונפלייה 2011). אלופת אירופה בתרגיל האלות והחישוקים (חולון 2016), זכייה במדליית כסף בתרגיל הסרטים באליפות אירופה וזכייה במדליית ארד בתחרות קרב-רב באליפות אירופה שנערכה (חולון 2016), זכייה במדליית ארד בתחרות קרב-רב באליפות אירופה (באקו 2014) וזכייה במדליית כסף בתחרות קרב-רב במשחקים האירופיים (באקו 2015).

פרגמון

פֶרגָמון (ביוונית עתיקה: τὸ Πέργαμον; כיום ברגמה (Bergama) שבטורקיה) הייתה עיר מדינה יוונית עתיקה בצפון-מערב אנטוליה, במרחק של כעשרים וחמישה קילומטרים מהים האגאי. פרגמון הפכה לממלכה חשובה בתקופה ההלניסטית, תחת שלטונה של השושלת האטלידית בין השנים 282 ו-129 לפנה"ס. אף ששטחה של המדינה לא היה גדול במיוחד, נודעה לה חשיבות רבה בעולם ההלניסטי בזכות תרבותה המפותחת.

מייסד השושלת, אטלוס הראשון ויורשיו היו תומכים נאמנים של הרפובליקה הרומית. הם נלחמו לצידה נגד מלך מוקדון פיליפוס החמישי במלחמות המוקדוניות הראשונה והשנייה ולאחר מכן בשלישית, נגד פרסאוס מלך מוקדון. עבור השתתפותם במלחמה נגד בית סלאוקוס, ניתנו לבני פרגמון כחלק משלום אפאמיאה בשנת 188 לפנה"ס שטחים שנכבשו מהאימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה, ובהם לידיה, פריגיה ועוד.

האטלידים שלטו בתבונה ובנדיבות. תעודות ששרדו מעידות שהם היו שולחים בעלי מלאכה מיומנים לעריהם ומקלים עליהן את נטל המס, על מנת שהערים תצמחנה ותשגשגנה. הם אף הותירו לערים היווניות בשליטתם מראית עין של עצמאות ושלחו מתנות לערי יוון החשובות, כגון דלפי, דלוס ואתונה. את האקרופוליס של פרגמון עיצבו מחדש בדמותו של האקרופוליס שבאתונה.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ב-1878 בחסות מוזיאון ברלין, נתגלו אוצרות אמנות רבים ובהם המזבח של זאוס - אחד מן השרידים היפים ביותר של התקופה ההלניסטית את המזבח הגדול ניתן לראות כיום במוזיאון פרגמון באי המוזיאונים שבברלין.

ספריית פרגמון, הספרייה השנייה בחשיבותה בעולם העתיק (אחרי הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), שכנה בעיר. כאשר פסקה אספקת הפפירוס ממצרים התלמאית, השתמשו אנשי פרגמון בקלף לצורכי כתיבה ומכאן שמו הלועזי (באיטלקית: pergamena, באנגלית parchment).

עם מותו בלא יורש של אטלוס השלישי ב-133 לפנה"ס, עברה הממלכה לשלטונה של רומא. בצוואתו כן ביקש המלך למנוע מלחמת אזרחים על הירושה. אולם הירושה העשירה גרמה לסכסוך ברומא, כאשר טיבריוס גרקכוס בהסכמת העם, ביקש להשתמש בעושר שנפל בחלקה של רומא לביצוע הרפורמות שיזם, ואילו רוב חברי הסנאט התנגדו. רומא שלטה ישירות בפרגמון שנקראה כעת פרובינקיית אסיה ורוקנה אותה מכל נכסיה.

בקרבת העיר שכן מקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה. חולים רבים נהרו לרחוץ במעיין הקדוש שבמקום והותירו אחריהם מתנות רבות, שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות, לאות תודה לאל שריפאם.

במאה הראשונה לספירה הייתה בפרגמון כנסייה נוצרית, אחת משבע הכנסיות שאליהן ממוען חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה.

קונסטנטינופול

קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (ביוונית: Κωνσταντινούπολις, בלטינית: Constantinopolis) היא עיר עתיקה שהתקיימה במקום שבו נמצאת כיום איסטנבול. עם התפרקות האימפריה הרומית, הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית משנת 395 עד שנת 1453 (לא כולל תקופה קצרה בין השנים 1204–1261).

שבתי צבי

שַׁבְּתַי צְבִי (ט' באב ה'שפ"ו, 1 באוגוסט 1626 – י' בתשרי ה'תל"ז, 17 בספטמבר 1676) היה יהודי יליד איזמיר, שנחשב לאחד ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה כמעט את כל העולם היהודי במשך מספר שנים, ושהתקיימה בקרב קבוצות מאמינים ניכרות במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו.

שבתי צבי, יליד איזמיר, עסק בצעירותו במיסטיקה ובקבלה ונתן העזתי שכנע אותו בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים".

שבתי צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לשבתי צבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד אפנדי, ואחריו התאסלמו חלק מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. רבים ממאמיניו של שבתי צבי היו ניצולי פרעות ת"ח-ת"ט אשר במהלכן נטבחו כמאה אלף יהודים במזרח אירופה. לפיכך כששבתי צבי נתפס והתאסלם חוו יהודים רבים מטורקיה ואיטליה ועד רוסיה וליטא משבר גדול. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. שבתי נפטר בגלות באולצין שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית וכיום נמצאת במונטנגרו, בגיל חמישים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.