איולים

איולים היו אחד מהשבטים הקדומים ביוון העתיקה. מקור שמם הוא מהעובדה שבני-שבט זה נחשבו לפי האגדות לצאצאיו של איולוס (שאביו הלנוס הוא האב הקדמון המיתולוגי של כל היוונים).

מקור השבט הוא בתסליה, אבל האיולים עברו למקומם הסופי אחרי ששבט הדורים התקיף את האכאים ואז נטש את רוב השטחים שכבש. האיולים השתלטו על חלק מהשטחים הנטושים ובנה בהן מספר ערים, ביניהם דלפי. בני השבט אף עזרו לאחיהם האיונים לבנות את העיר אתונה. הם החלו לבנות את עריהם בצורה טובה יותר רק אחרי שהמיקנים הובסו, והחלו להפיץ את שפתם - הניב האיולי.

ראו גם

הלנים

הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.

מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.

המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יוון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".

לפי המיתולוגיה היוונית מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שהוריד זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו, לאבות השבטים ההלנים השונים.

ההלנים הורכבו מ-4 שבטים עיקריים: איונים, איולים, דורים ואיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס, החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים או מתמזגים עם הילידים המקוריים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית ששלטו עד אז בארץ זו.

בסוף האלף ה-1 לפנה"ס[דרושה הבהרה], גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוך שהוא דוחק בשבטים האחרים,[דרושה הבהרה] לגלי הגירה מיוון גופה אל המערב, אל אסיה הקטנה [דרושה הבהרה]. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטות והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד שלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לכל קצוות העולם המוכר בתקופה ההיא, מהודו ועד ספרד.

השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו כשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, נטבע בעת החדשה על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, (והוא מתועד לראשונה כבר בעת העתיקה, בספר מקבים ב, ככינוי למתיוונים, וכניגוד למונח "יהדות"), נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.

המרד האיוני

בשנת 500 לפנה"ס התמרדו הערים היווניות שבאיוניה (חופה המערבי של אסיה הקטנה) כנגד שלטון האימפריה הפרסית. המורדים נחלו הצלחה בתחילת דרכם, ואף כבשו את העיר סרדיס, בירת אסיה הקטנה, אך הפרסים הצליחו להביס אותם לבסוף ולסיים את המרד בשנת 494 לפנה"ס עם כיבושה ושריפתה של מילטוס, החשובה שבערי האיונים.

המרד האיוני, בו תמכו מספר ערים מיוון גופא (החשובה בהן אתונה), הביא לפלישה של צבא פרסי ליוון, והיה לכן הגורם הישיר למלחמת פרס-יוון.

יוון העתיקה

תולדות יוון העצמאית בעת העתיקה נמשכו כאלף שנים במהלך העת העתיקה, מתקופת המעבר בין התרבות המיקנית לכיבוש יוון על ידי רומא. התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב וזו אשר הייתה בעלת השפעה רבה על תרבות רומא העתיקה, הקיסרות הרומית, וכלל התרבויות האירופאיות עד לימינו.

התרבות היוונית לא הייתה מוגבלת לחלקו הדרומי של חבל הבלקן, אזור גאוגרפי שבו שוכנת יוון המודרנית. תנועת קולוניזציה גדולה שיזמו היוונים הביאה יוונים רבים לחלקים גדולים של הים התיכון. מלבד איי הים האיגאי, ריכוזים יווניים גדולים היו באסיה הקטנה ואילו במערב ידועה יוון הגדולה - אזור התיישבות יווני שכלל את דרום חצי האי האפניני והחלק המזרחי של סיציליה. מלבד הריכוזים האלה היו מושבות יווניות רבות מפוזרות בחלקים נרחבים של הים התיכון ומעט גם בחופי הים השחור, במיוחד באזורים שבהם השלטון המרכזי היה חלש ולא היה מסוגל להתנגד להתיישבות היוונית.

בעת העתיקה יוון לא הייתה מדינה אחת. מדינות רבות, חלקן גדולות כמו אתונה וספרטה שמספר תושביהן עלה לכמה מאות אלפים וחלקן קטנות שמספר תושביהן לא עלה על אלפים ספורים, היו המאפיין של החיים היוונים. חלק מהמדינות היו בעלות חברה עירונית מפותחת והתבססו על עיר מדינה, הידועה בשם הפוליס. הפוליס שלטה על הסביבה הגאוגרפית המידית שלה ובדרך כלל הייתה קטנה בשטחה. חלק מהיוונים לא יצרו פולייס אלא התגוררו במסגרות שבטיות או אגרריות בלי שלטון מרכזי מסודר. כתוצאה מכך לא הייתה צורת משטר אחידה או תרבות אחידה. כל אזור היה בעל מאפיינים המיוחדים לו, אם כי היו ליוונים העתיקים גם מאפיינים משותפים רבים.

היוונים סיווגו את עצמם לכמה קבוצות אתניות: איונים, דורים, איולים ואכאים. כל קבוצה דיברה ניב משלה של השפה היוונית, מלבד האכאים שהשתמשו בניב הדורי.

ססטוס

סֶסְטוֹס (ביוונית: Σηστός, בלטינית: Sestus) הייתה עיר יוונית עתיקה בכרסונסוס התראקי, חצי האי גליפולי של ימינו. היא שכנה לחופי ההלספונטוס, ממול אבידוס, והייתה ביתה של הֶרוֹ, גיבורת האגדה אודות הרו ולאנדרוס, שחיה על פי המסופר במגדל-מצודה המשקיף אל הים. העיר הוקמה על ידי מתיישבים איולים מלסבוס.

כאן חצה ב-480 לפנה"ס צבא קסרקסס את המצר על גבי שני גשרי סירות בדרכו אל ארץ יוון; ובאותו מקום, ב-334 לפנה"ס, עברו מרבית חייליו של אלכסנדר הגדול בסירות את המצר מצדו האירופי אל אסיה הקטנה.

ב-480/479 לפנה"ס, אחרי ניצחונותיהם על הפרסים בקרבות פלטאיה ומיקאלה, הטילו היוונים מצור על העיר שהוחזקה על ידי חיל מצב פרסי והיא נפלה לידיהם. לנפילת ססטוס הייתה חשיבות כפולה: אחיזת הפרסים בהלספונטוס נתערערה, וכתוצאה מכך נשלל מצבאם מעבר נוח אל יוון האירופית וסולק האיום על נתיב המסחר הימי של אתונה עם נמלי הים השחור.

ב-1810 שחזר לורד ביירון את מעללו של לאנדרוס, חצה בשחייה את המצר בארבע שעות ואחר כך כתב את הפואמה אודותיו. מדי שנה מתקיים במקום משחה להנצחת האירוע.מן העיר עצמה נותרו שרידים מעטים בלבד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.