איוואן הרביעי

אִיוואן הרביעי (25 באוגוסט 1530 - 18 במרץ 1584) נודע גם כ"אִיוַואן האיום" (Ива́н Гро́зный, איוואן גרוֹזְנִי). במסורת הרוסית הוא נודע בפשטות כ"אִיאוֹאַן וַאסִילְיֶיבִיץ'" (Иоа́нн Васи́льевич - איוון בן וסילי). היה שליט רוסיה מ-1533 ועד מותו. במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר. בכך הפך את רוסיה למעצמה רב אתנית המתפרשת על פני שטח רב של כ-4 מיליון קמ"ר. איוואן היה אחראי לאינספור שינויים שהובילו את רוסיה להתפתח ממדינה למעצמה אזורית, והיה השליט הראשון שאימץ את תואר הצאר של כל רוסיה.

מקורות היסטוריים הציגו עדויות שונות של אישיותו המורכבת של איוואן: הוא תואר כאינטליגנטי ומסור, אך נתון להתקפי כעס ונוטה להתפרצויות של מחלות נפש. התפרצות אחת בולטת גרמה למותו של היורש הנבחר שלו איוואן איוונוביץ' אשר גרמה להעברת השלטון אל בנו הצעיר: החולה והסובל מפיגור שכלי (לפי מקורות מסוימים)[1] פיודור הראשון. אף על פי ששמו כתוב בדרך כלל בשפה האנגלית כאיוון האיום, המשמעות המקורית שלו קרובה יותר ל "הנורא" ("מעורר יראה") ובכך נשאה קונוטציה של התפעלות, כוח, יכולת, וגם הקפדה, לאו דווקא אכזריות.

איוואן הרביעי
Иван IV Грозный
Kremlinpic4
דיוקנו של איוואן האיום מהמאה ה-16.
לידה 25 באוגוסט 1530
קולומנסקויה, נסיכות מוסקבה
פטירה 18 במרץ 1584 (בגיל 53)
מוסקבה, רוסיה הצארית
מקום קבורה רוסיה קתדרלת המלאך מיכאל, מוסקבה
בת זוג 8 נשים
שושלת רוריק
תואר האיום
אב ואסילי השלישי
אם אלנה וסיליבנה גלינסקיה
צאצאים 2 בנים
נסיך מוסקבה
15331547
(כ־14 שנים)
צאר רוסיה
15471584
(כ־37 שנים)

ילדותו ונעוריו

איוואן נולד בקולומנסקויה. כשהיה בן שלוש, נפטר אביו וסילי השלישי כתוצאה מהתפשטות זיהום ברגלו והוא עלה על כס המלוכה; אך למעשה שימשה אימו, אלנה גלינסקיה, כעוצרת שלו. כשהיה בן שמונה מתה גלינסקיה, ככל הנראה הורעלה[2][3]. בויארים ממספר משפחות רבות עוצמה - שושלת שויסקי ושושלת בלסקי - שימשו עוצריו ולמעשה הגבילו את תנועותיו ובודדו אותו. כשהיה בן שלוש עשרה הפך מודע לכוחו, והחל לנקום בבויארים שהתעמרו בו: ב-29 בדצמבר 1543 פקד על משמרות הקרמלין לעצור את הבויאר אנדריי שויסקי ולתקוף אותו למוות עם כלבי המשמר.

בגיל שש-עשרה הוכתר רשמית לצאר, ב-16 בינואר 1547 בקתדרלת העלייה לשמים.

תחילת שלטונו

Vasnetsov Ioann 4
ויקטור וסנצוב, דיוקן דמיוני של איוואן הרביעי, 1897 מוסקבה.

למרות אסונות עקב השריפה הגדולה של 1547, תקופת שלטונו המוקדמת הייתה תקופה של רפורמות שלוות ושל מודרניזציה. איוואן עדכן את ספר החוקים, בנה צבא יציב (נקרא סטרלצי)[4]. הוא יזם את הקמת הזמסקי סובור שהייתה האספה המייעצת ליד הצאר, וייסד את מועצת האצילים שתפקדה באופן בלתי פורמלי כממשלה, בשנות ה-50 של המאה ה-16, והכפיף את הכנסייה למדינה, ביוצרו מערכת של טקסים ותקנות. הוא נתן למקומיים שלטון עצמי באזורים כפריים, בעיקר בצפון מזרח רוסיה, שאוכלס על ידי איכרי המדינה.

בפקודתו הוקם בשנת 1553 מכבש הדפוס הראשון ברוסיה, אם כי המדפיסים הרוסים הראשונים נאלצו לברוח ממוסקבה לליטא.

איוואן ניהל שלוש מערכות צבאיות כנגד חאנות קאזאן. החל משנת 1547, ובסופו של דבר הצליח בשנת 1552 לכבוש את קאזאן ולספח את המדינה לרוסיה. בהמשך, בשנת 1556 הוא כבש את חאנות אסטרחן וסיפח גם אותם לרוסיה. לציון הניצחון החשוב נגד חאנות קאזאן הוא הקים את כנסיית וסילי הקדוש במוסקבה. האגדה מספרת כי הוא כל כך התרשם מהמבנה, עד כי הורה לעקור את עיניו של האדריכל, פוסטניק יאקובלב, כדי שלעולם לא יוכל לתכנן עוד משהו כה יפה. למעשה, אין אמת באגדה ויאקובלב המשיך לתכנן מבנים לאחר כנסיית וסילי הקדוש. כיבושים אלה האיצו את ההגירה של הנוודים מאסיה לאירופה דרך הוולגה והפכו את רוסיה למדינה רב אתנית.

היבטים אחרים של שלטונו כללו את חקיקת החוקים הראשונים שהגבילו את ניידותם של האזרחים, מה שהוביל בסופו של דבר ליצירת מעמד הצמיתים.

בשנת 1547 גייס סוכן של איוואן אומנים בגרמניה לעבודה ברוסיה. אולם כל האומנים הללו נעצרו בליבק לבקשתן של פולין וליבוניה. חברות הסחר הגרמניות התעלמו מהנמל החדש שנבנה על ידי איוון על נהר נרווה בשנת 1550 והמשיכו לספק סחורות לנמלי הים הבלטי שבבעלות ליבוניה. רוסיה נותרה מבודדת מסחר באמצעות הים.

איוואן ייסד קשרי מסחר חדשים, ופתח את הים הלבן ואת נמל ארכנגלסק לסוחרים אנגלים.

בנוסף איוואן הרביעי התכתב עם מנהיגים אורתודוקסים בחו"ל. בתגובה למכתב של יואכים הפטריארך של אלכסנדריה שביקש מהצאר סיוע כספי עבור מנזר סנטה קתרינה בסיני, אשר סבל מן הטורקים, שלח איוואן הרביעי בשנת 1558 משלחת למצרים בראשות סגן בישוף גנאדי, אשר נפטר בקונסטנטינופול לפני שהספיק להגיע למצרים. מכאן ואילך המשלחת הונהגה בראשות וסילי פזוניאקוב, סוחר מסמולנסק. המשלחת של פוזניאקוב ביקרה באלכסנדריה, בקהיר ובסיני והביאה לפטריארך מעיל פרווה וסמל שנשלח על ידי הצאר.

השינוי באישיותו מקושר באופן מסורתי למחלתו הכמעט קטלנית בשנת 1553 ולמותה של אשתו הראשונה, אנסטסיה רומנובנה, בשנת 1560. איוון חשד בבויארים בהרעלת אשתו ושזממו להחליף אותו בבן דודו ולדימיר. בנוסף, במהלך מחלתו איוואן ביקש מהבויארים להישבע אמונים לבנו הבכור, תינוק באותו זמן. אצילים רבים סירבו, כי העריכו שבריאותו של הצאר רופפת מכדי לשרוד. הדבר הכעיס את איוואן והוסיף לחוסר האמון שלו בבויארים ולכן גרם להתנקשויות בבויארים, כולל אלה של מטרופוליטן פיליפ והנסיך אלכסנדר גורבטיי.

הוא יצר ב-1564 את ה"אופריצ'נינה", אזור ברוסיה שנשלט ישירות בידי איוואן בפיקוח אנשי צבאו, ה"אופריצ'ניקים". על פי חלק מההיסטוריונים נועדה האופריצ'נינה לשמש ככלי נגד מעמד האצולה רב העוצמה שעבר בירושה, שהתנגד לשאיפות האבסולוטיות של הצאר, בעוד חלקם פירשו זאת כסימן לפרנויה ולהתדרדרות הנפשית של הצאר.

המשך שלטונו

תקופת שלטונו המאוחרת הייתה פחות מוצלחת. איוואן יצא למסע כיבושים לעבר הים הבלטי במסגרת מלחמת ליבוניה, אך מצא את עצמו נלחם בשוודים, במסדר הליבוני ובפולנים. המלחמה התמשכה על-פני עשרים וארבע שנים וגרמה נזק לכלכלה ולצבא הרוסי, אך לא הובילה לכיבוש שטחים חדשים. ב-1560 סבלה רוסיה משילוב של בצורת ורעב, ומחיר התבואה גדל פי עשרה. התפרצויות של מגיפות הרגו 10,000 אנשים בנובגורוד. בשנת 1570 מתו מהמגפה במוסקבה מדי יום 600–1,000 אנשים. חברו הטוב ביותר ויועצו של איוואן, הנסיך אנדרי קורבסקי, ערק לפולין, ופגע קשות באיוואן. מצבו הנפשי התדרדר ובשבוע אחד הוא יכול לעבור מהאורגיה המושחתת ביותר לתפילות מיוסרות וצום במנזר מבודד בצפון.

אט אט, הוא הפך אלים ואיבד את שפיות דעתו. האופריצ'ניקים יצאו מכלל שליטה והפכו לכנופיית בריונים רצחנית. הם רצחו אצילים ופשוטי עם וגייסו בכפייה אנשים למלחמה נגד ליבוניה. התוצאה הייתה ירידה במספר התושבים ורעב. האזור, שהיה העשיר ביותר ברוסיה, הפך לעני ביותר. במהלך העימות עם העיר נובגורוד, הורה איוואן לאופריצ'ניקים לרצוח את תושבי העיר. יש אומרים שנהרגו כ–60,000 איש. עם זאת, הגיע מניין ההרוגים הרשמי רק ל-1,500 "אנשים גדולים" (אצילים) ומספר דומה של "אנשים קטנים". חוקרים מודרניים רבים מעריכים כי מספר הקורבנות נע בין 2,000 ל-3,000 (לאחר הרעב והמגפות של 1560 לא עלתה אוכלוסיית נובגורוד ככל הנראה על 10,000-20,000 נפשות)

ב-1579, איוואן הרביעי מצא את עצמו במצב קשה, לאחר שדחה את הצעות השלום של אויביו, כאשר ח'אנות קרים הרסה שטחים מוסקבאים ושרפה גם את מוסקבה. הפליטים שנמלטו מבתיהם במהלך המלחמה סבלו בו זמנית מקשיים נוספים. הבצורת והמגיפות שפרצו כתוצאה מהמלחמה גרמו לאובדן רב של חיי אדם.

המלחמה הממושכת כמעט והרסה את הכלכלה, האופריצ'ניקים שיבשו לחלוטין את הממשלה, בעוד הדוכסות הגדולה של ליטא התאחדה עם ממלכת פולין באיחוד לובלין, והפכה לאיחוד הפולני-ליטאי ורכשה מנהיג נמרץ, סטפאן באטורי, אשר נתמך על ידי האויב הדרומי של רוסיה, האימפריה העות'מאנית (1576). כעת נמחצה ממלכתו של איוואן על ידי שתי המעצמות הגדולות של זמנו.

לאחר שנכשל המשא ומתן עם איוואן, פתח סטפאן באטורי בסדרה של מתקפות נגד נסיכות מוסקבה בשנים 15791581, וניסה לנתק את ממלכת ליבוניה מהשטחים של נסיכות מוסקבה. במהלך המתקפה הראשונה שלו בשנת 1579, הוא כבש את פולאצק עם 22,000 חיילים. במתקפה השנייה, בשנת 1580, הוא כבש את וליקי לוקי עם כוח של 29,000 חיילים. לבסוף, הוא התחיל את המצור של פסקוב בשנת 1581 עם צבא של 100,000 חיילים. באותה שנה נכבשה מחדש נרבה שבאסטוניה על ידי שוודיה.

שלא כמו שוודיה ואיחוד הפולני-ליטאי, התקשה פרידריך השני להמשיך את המאבק נגד נסיכות מוסקבה. הוא הגיע להסכם עם יוהאן השלישי בשנת 1580, שנתן לשוודיה את השליטה בדוכסות ליבוניה. מלחמה נמשכה מ-1577 ועד 1582, ובשנה זו לבסוף נסיכות מוסקבה הכירה בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא בדוכסות ליבוניה.

לאחר שמת מגנוס פון לייפלנד ב-1583, פלשה פולין לשטחים שלו בדוכסות קורלנד ופרידריך השני החליט למכור את זכויותיו לירושה. מלבד האי סארמאה, הייתה דנמרק מחוץ לאזור הבלטי עד 1585.

חיים פרטיים

Grigory Sedov - Ivan the Terrible admiring Vasilisa Melentieva
איוואן מעריץ את אשתו השישית, ציור משנת 1875.
REPIN Ivan Terrible&Ivan
איוואן האיום הורג את בנו, ציור משנת 1885 מאת הצייר איליה רפין

צאצאים

הוא היה נשוי לשמונה נשים. מאשתו הראשונה היו לו שבעה ילדים, וביניהם, הבן איוואן, שנהרג בשנת 1581 ופיודור הראשון שירש אותו בתפקיד. מאשתו האחרונה נולד לו הבן דמיטרי, שנהרג בהיותו ילד בשנת 1591.

  • מאשתו הראשונה אנסטסיה רומנובנה:
  1. אנה איבנובנה
  2. מריה איבנובנה
  3. דמיטרי איוונוביץ
  4. איוואן איוונוביץ
  5. אודוקסיה איוואנובנה
  6. הצאר פיודור הראשון
  7. וסילי איוונוביץ
  • ממריה נאגאיה:
  1. דמיטרי איוונוביץ
  • מאישה לא ידועה
  1. קסניה שסטובה (ייתכן)

בשנת 1581 איוון הכה את כלתו שהייתה בהריון מכיוון שהייתה לבושה לא צנוע, ייתכן והוא גרם לה להפלה. לאחר שנודע על כך לבנו התעורר ויכוח סוער בינו ובין אביו, וכתוצאה מכך איוואן הכה את בנו בראשו עם מקלו, וגרם למותו. אירוע זה מתואר בציור המפורסם של איליה רפין, "איוואן האיום ובנו איוואן ביום שישי 16 נובמבר", הידוע יותר בשם "איוואן האיום הורג את בנו".

אומנות

איוון היה פטרון של האמנויות והיה משורר ומלחין רב כישרון. המזמור שלו לכבודו של פטרוס הקדוס וחלקים ממכתביו שימשו את המלחין הסובייטי רודיון שצ'דרין, ההקלטה פורסמה ב-1988, לאות המילניום לנצרות ברוסיה, והייתה לדיסק הסובייטי הראשון[5][6][7].

מותו

איוון מת משבץ מוחי בעת משחק שחמט עם בוגדאן בלסקי ב-28 במרץ 1584. עם מותו של איוואן, נותרה ממלכתו המתפרקת לבנו ויורשו הלא כשיר וחסר הילדים, פיודור הראשון, והחלה תקופה המכונה "תקופת הצרות".

מורשת

Ivans ivory throne
כס המלכות משנהב של הצאר איוואן הרביעי האיום של רוסיה

במאות שלאחר מותו של איוואן, היסטוריונים פיתחו תאוריות שונות כדי להבין טוב יותר את שלטונו, אך למרות התאוריות הרבות, לא ניתן להכחיש כי איוון האיום שינה את ההיסטוריה הרוסית וממשיך להתקיים בתרבות הפופולרית. המורשת הפוליטית שלו שינתה לחלוטין את מבנה השלטון הרוסי, המדיניות הכלכלית שלו תרמה לסופו של שלטון שושלת רוריק, והמורשת החברתית שלו ממשיכה להתקיים במקומות בלתי צפויים.

ניתן לטעון כי המורשת החשובה ביותר של איוון הייתה השינויים הפוליטיים שהוא חקק ברוסיה. בליבה של המהפכה הפוליטית הזו עומד התואר החדש של הצאר. על ידי כך שהוכתר לצאר, איוון העביר מסר לעולם ולרוסיה: הוא היה עכשיו השליט העליון האחד והיחיד, ועל רצונו לא יערערו. "התואר החדש היה מקביל לתואר המוחזק על ידי הקיסר הביזנטי. השם החדש לא רק איבטח את כס המלכות, אלא גם העניק לאיוון מימד חדש של כוח, הקשור קשר הדוק לדת. עכשיו הוא היה מנהיג "אלוהי" מונה לחוקק את רצון האל, טקסטים מהכנסייה תיארו מלכים בתנ"ך כ" צארים" ואת ישו כ "הצאר השמימי".

באמצעות התרחבות לתוך פולין (למרות מסע כושל), הים הכספי וסיביר, הקים איוואן תחום השפעה שנמשך עד המאה ה-20. כיבושיו של איוואן הציתו גם קונפליקט עם טורקיה שהוביל למלחמות רצופות. "הניצחונות של רוסיה הגבילו את הכיבושים הטורקים לאזורי הבלקן והים השחור, אף על פי שההתפשטות הטורקית המשיכה להטיל צל על כל מזרח אירופה"[8].

ההשתלטות על טריטוריה חדשה גרמה לתחילת יחסים עם אירופה, בעיקר באמצעות סחר. אף על פי שהקשר בין רוסיה ואירופה נותר מצומצם בשלב זה, הוא היה עתיד לגדול, ולאפשר את החלחול של האידיאלים האירופים מעבר לגבול. פטר הגדול בהמשך יהפוך את רוסיה למעצמה אירופית, וקתרין השנייה תקדם את רוסיה להפוך למובילה באזור כולו.

חייו של איוואן האיום היו נושא למספר סרטים בתעשיית הקולנוע הרוסית, כמו "מותו של איוואן האיום" (מ-1909) וכן שני סרטים מפורסמים של הבמאי סרגיי אייזנשטיין (מ-1944) וסרטים כגון "האיום על רוס" מ-1992, "איוון ואסיליביץ' מחליף את משלח ידו", "הצאר איוואן האיום" מאותה שנה וסרט הקולנוע "הצאר" מ-2009 וסדרת הטלוויזיה "איוואן האיום" מאותה שנה.

סטלין נהג לקרוא לו "מורהו" והרבה לקרוא את הביוגרפיה שלו, תוך כדי שהוא רושם הערות בשוליים.

יחסו ליהודים

בשנת 1563 הציב איוון אולטימטום ליהודי פלאצק שבליטא להתנצר או למות. היהודים בחרו למות על קידוש השם, ואיוון הורה להורגם בדרך אכזרית במיוחד: הוא הורה לחייליו לקדוח חורים בקרח שעל נהר דווינה הקפוא, ואליהם השליך את מאות היהודים, והם טבעו למוות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ History International Channel coverage, 14:00–15:00 EDST on 10 June 2008
  2. ^ Martin, 331
  3. ^ Pushkareva, Women in Russian History, 65–67.
  4. ^ Michael C. Paul, "המהפכה הצבאית ברוסיה 1550–1682", היומן של ההיסטוריה הצבאית 68 מס. 1 (ינואר 2004): 9–45, esp. עמ'. 20–22.
  5. ^ "Иван IV Грозный / Родион Константинович Щедрин – Стихиры (Первый отечественный компакт-диск)".
  6. ^ "Raritet-CD".
  7. ^ Kuzin, Viktor. "Первый русский компакт-диск".
  8. ^ Shrynnikov, Ruslan G. "Conclusion" in Ivan the Terrible, translated by Hugh F. Graham. Moscow: Academic International, 1975, 199.
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
דניאל | יורי | איוואן הראשון "שק הכסף" | סמיון איוואנוביץ' | איוואן השני "האדום" | דמיטרי דונסקוי | וסילי הראשון | וסילי השני | איוואן השלישי "הגדול" | וסילי השלישי | איוואן הרביעי "האיום"
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
איוואן הרביעי "האיום" | פיודור הראשון | בוריס גודונוב | פיודור השני | דמיטרי הכוזב הראשון | דמיטרי הכוזב השני | וסילי שויסקי | מיכאיל הראשון | אלכסיי הראשון | פיודור השלישי | איוואן החמישי | פיוטר הראשון "הגדול"
הקודם:
ואסילי השלישי
צארים רוסיים הבא:
פיודור הראשון
1530

שנת 1530 היא השנה ה-30 במאה ה-16. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

18 במרץ

18 במרץ הוא היום ה-77 בשנה (78 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 288 ימים.

25 באוגוסט

25 באוגוסט הוא היום ה-237 בשנה בלוח הגרגוריאני (238 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 128 ימים.

אופריצ'נינה

אופריצ'נינה (ברוסית: Опричнина) – תקופה בהיסטוריה הרוסית שהחלה בשנת 1565 והסתיימה עם מות איוואן הרביעי בשנת 1584, תקופה שהתאפיינה בטרור ממשלתי ובמערכת מיוחדת של אמצעי אכיפת החוק. כמו כן היה זה שמו של חלק מרוסיה הצארית שהועבר לממשל מיוחד ונוהל על ידי "אופריצ'ניקים". מקור השם במילה הרוסית העתיקה опричь (אופריץ') שפירושה "מיוחד".

על פי לאנדרי קורבסקי, אציל רוסי של התקופה הרלוונטית, האופריצ'ניקים היו "צבא השטן".[דרוש מקור]

בויאר

בויאר (ברומנית: Boier, ברוסית: Боярин-בויארין, בבולגרית: Болярин) הוא תואר שניתן לבן מעמד האצולה ברוסיה, בבולגריה וברומניה. ברוסיה הייתה זו השכבה החברתית הגבוהה. לרוב, היה הבויאר גם בעל קרקעות גדול. לשיא חשיבותו הגיע מעמד הבויארים בין המאה ה-10 עד לסוף המאה ה-17.

בוריס גודונוב

בוריס פיודורוביץ' גוֹדוּנוֹב (1552 - 13 באפריל 1605) היה הצאר של רוסיה בשנים 1598 - 1605, באופן מעשי (דה פקטו) היה שליט משנת 1585.

דמיטרי הכוזב הראשון

דמיטרי הכוזב הראשון (? - 17 במאי 1606) (ברוסית: Лжедмитрий I) היה הצאר של רוסיה במשך כשנה, בטענה כי הוא בנו של איוואן הרביעי. הדעות חלוקות באשר לאמיתות טענתו, אולם לפי הגרסה הרווחת היום, הוא לא היה אלא מתחזה.

דמיטרי הכוזב השני

דמיטרי הכוזב השני - (? - 21 בדצמבר 1610, קלוגה) היה נסיך שקר שטען שהוא בן של איוואן הרביעי וניסה להגיע לכס רוסיה הצארית. למרות שתקופה מסוימת שלט בחלק משמעותי של המדינה, לא נחשב צאר לדעת ההיסטוריונים כי לא הצליח להשתלט על מוסקבה ולא הוכתר כצאר בדרך המקובלת.

מיד לאחר הריגת דמיטרי הכוזב הראשון החלו להתפשט שמועות על כך שהוא לא נהרג והצליח לברוח ממוסקבה. כשבוע לאחר האירועים האלימים בהם הוא נהרג, החלו להופיע במוסקבה כרזות שנחתמו כביכול על ידו. בהופעת הנסיך מחדש היו מעוניינים כוחות שונות, בין היתר הפולנים ומתנגדי הצאר החדש ואסילי שויסקי.

דמיטרי הכוזב השני הופיע בפעם הראשונה בשנת 1607 בעיר שדה קטנה בבלרוס. לא ברור מי הוא היה. לפי חלק מהגרסאות הוא היה מטביי וריובקין, בן של איש כמורה מאוקראינה. לפי גרסאות אחרות הוא היה ממוצא יהודי.

עם הזמן מחנה תומכיו גדל. תומכיו לרוב היו פולנים, אצילים מדרום רוסיה וקוזאקים. כאשר צבאו הגיע ל-3,000 לוחמים הוא יצאה לפשיטה וניצח את כוחות הצאר ליד קוזלסק. מיד לאחר הקרב, צבאו כמעט התפזר כתוצאה מהשלל הרב שנתפס. רק הצטרפות מספר אצילים פולנים איפשרה לו להמשיך במהלך. עם זאת, התלות שלו בפולנים גדלה. במהלך קרב שהתרחש ב-30 באפריל - 1 במאי 1608 הוא ניצח את הכוחות של ואסילי שויסקי. בתחילת יוני 1608 הוא התחיל במצור על מוסקבה והקים מחנה בפרבר של העיר - בטושינו. זה היה הבסיס לכינוי - "הגנב מטושינו". ב-25 ביולי 1608 ואסילי שויסקי חתם חוזה עם נציגי המלך הפולני סיגיזמונד השלישי. בחוזה סוכם בין היתר, שכל הפולנים יעזבו את דמיטרי הכוזב השני ומרינה מנישק תחזור לפולין, לא תכיר בנסיך הכוזב כבעלה ותפסיק לקרוא את עצמה כצארינה. בהיוודע שמרינה מנישק עזבה את יארוסלבל בדרכה לפולין דמיטרי הכוזב השני שלח כוח צבאי במטרה לתפוס אותה. הדבר הצליח, אך מרינה מנישק סירבה לבוא אליו והתמקמה במחנה תומכיו הפולנים. לאחר משא ומתן סוכם שמרינה מנישק תכיר בו כבעלה ולאביה יועברו כספים רבים וערים לאחר שדמיטרי הכוזב השני יתפוס את השלטון.

בינתיים המצור על מוסקבה נמשך ללא התקדמות ממשית ולא נרשמו הצלחות בשדה הקרב. מצור על מנזר חשוב בסביבת מוסקבה לא צלח. שוודיה שלחה את כוחותיה במטרה לתמוך בואסילי שויסקי ולכוחות שלו בהנהגת מיכאל סקופין-שויסקי היו מספר הצלחות שהחלו לאיים על עצם קיום המחנה בטושינו. בתחילת 1609 החלו מהומות בערים שתמכו בדמיטרי וזאת כתוצאה מהמיסים שהוטלו לצורך מימון הצבא. בקיץ 1609 מלך פולין החל בפלישה גדולה לשטחי רוסיה הצארית ורוב הפולנים עזבו את דמיטרי הכוזב השני. בסוף 1609 הוא נאלץ לעזוב את טושינו ונמלט לקלוגה.

בסוף שנת 1610 הוא נהרג על ידי אציל ממוצא טטרי.

וסילי הקדוש

וסילי הקדוש (ברוסית: Василий Блаженный - וסילי המבורך; 1468 או 1551-1469) הוא קדוש פרבוסלאבי שנטש את אורח חייו הקודם על מנת להקדיש את עצמו לסיוע לאנשים ולכנסייה.

וסילי הקדוש נולד כצמית ליד מוסקבה, בדצמבר 1468 או 1469. לפי המסורת נולד וסילי על מרפסת הכנסייה המקומית, ליעקב ואנה.

במקור היה חניכו של סנדלר, והוא אימץ מנהג של גניבה מעשירים ונתינה לעניים ולנזקקים. הוא נהג להלך עירום ולקשור את רגליו בשלשלאות, והאשים את איוואן הרביעי בחוסר תשומת לב לכנסייה ובהתנהגותו האלימה כלפי החפים מפשע.

לאחר מותו של וסילי הקדוש, ערך מקריאוס, הפטריארך של מוסקבה, את הלווייתו, ואיוואן הרביעי בעצמו נשא את ארון המתים אל בית הקברות. כיום קבור הקדוש בקתדרלת וסילי הקדוש שנבנתה על ידי איוואן הרביעי, ונקראה על שמו לאחר שהוכר כקדוש בסביבות שנת 1580. יום החג שלו נקבע ליום מותו - 2 באוגוסט לפי הלוח היוליאני, שהיה מקובל באותה תקופה, וה-15 באוגוסט לפי הלוח הגרגוריאני שמקובל כיום ברוסיה.

וסילי השלישי

וסילי השלישי (רוסית: Василий III Иванович) הנסיך הגדול של מוסקבה. (1533-1479) משל בשנים 1505–1533. בנו של איוואן השלישי והנסיכה הביזנטית סופיה פלאולוג. אביו של איוואן הרביעי (האיום)

וסילי שויסקי

וסילי שויסקי (1552 – 12 [22] בספטמבר 1612) (ברוסית :Василий IV Шуйский) היה הצאר של רוסיה עד לכיבוש הפולני. אחרי נפילתו בשבי לא היה צאר שהצליח לשלוט במדינה עד לשנת 1613 – תחילת שלטון משפחת רומנוב ברוסיה.

זמסקי סובור

זמסקי סובור (ברוסית: Земский собор; מילולית: "אספת כל המדינה") הייתה אספת נציגי העם משכבות שונות ברוסיה הצארית שהתכנסה במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17.

האספה הראשונה זומנה על ידי איוואן הרביעי בשנת 1549. באספה השתתפו נציגי הכנסייה כולל ראש הכנסייה, חברי הדומה הבויארית ונציגי הערים השונות. תפקיד האספה היה לדון בשאלות של מדיניות חוץ ומדיניות פנים, היקף המיסים וכיוצא בזה. סמכות והרכב האספה לא היו מוגדרים היטב. במשך פעילות האספה ניתן להבחין בשש תקופות:

1549–1584 האספות מתקיימות לפי החלטת איוואן הרביעי ומהוות מוסד המייעץ לצאר. התקופה מסתיימת עם מות איוואן הרביעי.

1584–1610 האספה בוחרת את הצאר והייתה כלי בידי הכוחות השונים בתקופת הצרות. לאור אי-יציבות בשלטון והופעת נסיכים כוזבים החלפת השלטון מתקיימת בתדירות גבוהה.

1610–1613 בהיעדר צאר האספה מהווה את המוסד העליון של השלטון בכל התחומים.

1613–1622 תחילת שלטון שושלת רומנוב. האספה מהווה מוסד קבוע שמייעץ לצאר בנושאים כלכליים ומנהליים. הרכב האספה אינו קבוע ומותנה בנושאים שמועלים לדיון ודחיפותם. בשנת 1622 הופסקה פעילות האספה ל-10 שנים.

1632–1653 האספה מתאספת בתדירות נמוכה אך משתתפת בהחלטות חשובות ביותר במדיניות חוץ ומדיניות פנים.

1653–1684 פעילות האספה קטנה בהדרגה.זמסקי סובור הראשון (בשנת 1549) נערך במשך יומיים ובו הוחלט על השינויים במערכת המשפטית. הרכבו לא ברור וייתכן שהוא כלל שני בתים עם משתתפים שונים. זמסקי סובור של שנת 1566 הוא הראשון שלגביו קיימות עדויות כתובות על הרכבו והחלטותיו.

השתתפות נציגי הכנסייה הייתה חשובה לצורך מתן לגיטימציה להחלטות שהתקבלו. לקראת האספה הצאר היה מפרסם מודעה שכללה נושאים שיועלו לדיון ומספר משתתפים. בחירת המשתתפים התקיימה בערים ובמקומות ישוב נוספים. הרכב המשתתפים לא היה קבוע ונע בין 200-500 איש. לאור כך שאספה הייתה יכולה לדון בנושאים במשך תקופה ארוכה רק בעלי מעמד ואמצעים היו יכולים להשתתף בה.

חאנות קאזאן

חאנות קאזאן (ברוסית: Казанское ханство, בטטרית: Казан ханлыгы) ממלכה טטרית שירשה את החלקים של אורדת הזהב ונכבשה על ידי רוסיה.

החאנות השתרעה על שטחי בולגריה של הוולגה שהיו מאוכלסים על ידי הטטרים, הצ'ובשים ועמי וולגה נוספים. הדת השולטת הייתה אסלאם והאוכלוסייה שייכה את עצמה ל"אנשי קאזאן".

האצולה המקומית הייתה של בולגרים של הוולגה, אבל החאן עצמו ושומרי הראש שלו היו ממוצא טטרי. המשפחות השולטות היו מהאצולה של אורדת הזהב. רוב שטחי החאנות היו מכוסים ביערות. המקורות הרוסים מציינים שלמרות שהשפה השולטת הייתה טטרית גם שפות אחרות היו נפוצות מאוד.

בראש המדינה עמד חאן ולידו המועצה המייעצת - הדיוואן. מבחינה מנהלית המדינה חולקה ל-5 מחוזות.

במהלך כל תקופת קיומה החאנות ניהלה מלחמות עם נסיכות מוסקבה. החאנות הוקמה על ידי אולו-מוחאמד, שהיה חאן של אורדת הזהב אך הודח. בשנת 1438 הוא הקים חאנות חדשה עם המרכז בקאזאן. בתחילת שלטונות הוא ניהל מערכה מוצלחת נגד נסיכות מוסקבה. במהלך המערכה, נסיך מוסקבה ואסילי השני נלקח בשבי ותמורתו החאן קיבל כופר גדול במיוחד. בתקופת איוואן השלישי המלחמה נמשכה בין השנים 1467–1469. במהלך המלחמה היו תהפוכות ולכל צד היו הצלחות משלו. בסתיו 1469 קאזאן נכבשה לאחר מצור ובהתאם לחוזה שלום כל ההצלחות שהיו לחאנות קאזאן במהלך שנות המלחמה נמחקו. בהמשך במשך מספר שנים היו פשיטות הדדיות והתנגשויות צבאיות באזור עיר ויאטקה. בשנת 1487 הכוחות של הרוסים כבשו את קאזאן פעם נוספת ובתמיכתם הוחלף החאן. גם בהמשך היו מלחמות בתדירות גדולה בין המדינות. בתקופת איוואן הרביעי תחילה היה ניסיון להעמיד בראשות החאנות איש משלו כאשר ניסיון זה נכשל הוא ניהל מספר מערכות ובסופו של דבר בשנת 1552 כבש את קאזאן והמדינה התפרקה תוך סיפוחה לנסיכות מוסקבה. לאחר נפילת עיר קאזאן חלקים אחרים של המדינה הצטרפו לנסיכות מוסקבה ללא קרב.

השלטון החדש הנהיג מדיניות נוקשה נגד האוכלוסייה המקומית. רוסים רבים הועברו לשטחי החאנות לצורך התיישבות.

טטרים

העם המכונה טטרים (בטטרית: татарлар; ברוסית: татары) הוא כיום אומה טורקית-מוסלמית המונה כשבעה מיליון בני אדם, החיה בעיקר ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר. ריכוז גדול של הטטרים נמצא ברפובליקה הרוסית טטרסטן, שבירתה היא קאזאן. כן גרים טטרים גם בחלקים אחרים של רוסיה וגם בקזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן, אלטאי ובארצות הקווקז. הטטרים הקווקזיים היגרו לקווקז בזמן גירושי סטלין ואף קודם לכן, כיום קיימת קהילה של כ-30 אלף טטרים באזרבייג'ן ומספר בלתי ידוע בגאורגיה וארמניה.

ירמק

ירמק - (1532 (1542?) - 6 באוגוסט 1585; ברוסית: Ермак Тимофеевич), מפקד צבאי רוסי ממוצא קוזאקי שהחל בכיבוש סיביר לטובת הרוסיה הצארית.

על מקום ושנת הלידה שלו לא ידוע הרבה. לפי חלק מהעדויות הוא נולד באזור נהר קאמה ולכן התמצא טוב באזור. לפי עדויות אחרות, הוא נולד באזור נהר דון בדרום. לאחרונה התפתחה גרסה חדשה, לפיה הוא נולד באזור ארחנגלסק. שמו מהווה ככל הנראה קיצור של שם רוסי נפוץ "ירמולאי".

במשך שנים הוא היה מפקד של יחידה צבאית קוזאקית באזור וולגה שתפקידה היה הגנת התושבים המקומיים מפשיטות של ח'אנות קרים. בשנת 1579 הוא נשכר על ידי משפחת סטרוגנוב להגנת נקודות מסחר שלהם על נהר קאמה מפשיטות של חאנות סיביר. היחידה כללה 500 לוחמים ופעלה במשך שנתיים.

בהתאם לפקודת איוואן הרביעי, הוא וחבריו החלו בפלישה לשטחי חאנות סיביר בספטמבר 1581. הכוח כלל כ-540 קוזאקים וכ-300 אנשים נוספים של משפחת סטרוגנוב. לאחר מספר קרבות חאן קוצ'ום נמלט וירמק כבש את בירתו. בשנת 1583 ירמק שלח את סגנו לאיוואן הרביעי עם תיאור הצלחות הפשיטה. הצאר שלח לו תגבורת של 300 לוחמים. לאור ההתנגדות הקשה והאבידות הכבדות התגבורת לא הייתה יכולה לשנות באופן מהותי את מהלך המערכה.

ב-6 באוגוסט 1585 ירמק עם חלק מאנשיו נפלו למארב וכולם נהרגו. לאור האבידות הקשות, הרוסים עזבו את סיביר, אך לאחר מספר שנים חזרו והשלימו את כיבוש חאנות סיביר.

מלחמת ליבוניה

מלחמת ליבוניה (ברוסית: Ливонская война) הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית וקואליציות משתנות של מדינות שכנות, בה ניסתה רוסיה להשתלט על שטחים לאורך חוף הים הבלטי. המלחמה התחוללה בשנים 1558–1583 והסתיימה ללא השגת מטרותיה מבחינת הרוסים.

עוצר (שליט)

עוֹצֵר (במלרע) הוא שליט בפועל. במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות, בדרך כלל בריאותיות, או מפאת גילו הצעיר של המלך החוקי. בפינלנד ובהונגריה, קציני צבא שימשו כעוצרים בהיעדרו של המלך, בעוד באיסלנד העוצר ייצג את מלך דנמרק כשליט המדינה עד שאיסלנד הפכה לרפובליקה בשנת 1944.

בסן מרינו, רפובליקה עצמאית המוקפת מכל עבריה על ידי איטליה, "הקצינים העוצרים" הם שניים שנבחרו להיות ראשי המדינה יחד.

בחבר העמים הפולני-ליטאי המלך נבחר לתפקידו בבחירות, מה שגרם לתקופות ביניים ארוכות ללא מלך. הפרימוס הפולני שימש אז כעוצר המדינה.

פיודור הראשון

פיודור הראשון (ברוסית: Фёдор I Иоаннович; ‏11 במאי 1557 - 7 בינואר 1598), היה הצאר הרוסי האחרון משושלת רוריק.

זמן קצר לפני מותו, איוואן הרביעי הרג את בנו איוואן ופיודור נהפך ליורש. הוא התחיל את כהונתו בשנת 1584 בגיל 27. אביו קבע כי הוא מתאים יותר לכנסייה מאשר לניהול המדינה. מאשתו אירינה הייתה לו בת יחידה שנפטרה בגיל 9 חודשים. בתחילת כהונתו הוא היה תחת ההשפעה של אספת האצילים ומאוחר יותר תחת ההשפעה של בוריס גודונוב, אחי אשתו. החל משנת 1587 השליטה במדינה למעשה עברה לבוריס גודונוב. גם נציגי המדינות השכנות היו מודעים למצב וכל ההתייעצויות איתם נערכו אצל בוריס גודונוב. לאחר פטירת פיודור הראשון אשתו אירינה ירשה את השלטון. לאחר 9 ימים היא התפטרה והלכה להיות נזירה במנזר נובודוויצ'י במוסקבה.

עם מותו נפסק הענף המוסקבאי של שושלת רוריק - צאצאים של איוואן הראשון. מייסד שושלת רומנוב מיכאיל הראשון היה בן דודו של פיודור.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.