איגרת יוחנן השנייה

איגרת יוחנן השנייה, המכונה גם יוחנן II, היא איגרת המהווה אחד מספרי הברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות. האיגרת משויכת ליוחנן כותב הבשורה לו משויכת גם הבשורה על-פי יוחנן ושתי האיגרות האחרות (איגרת יוחנן הראשונה ואיגרת יוחנן השלישית).

האיגרת היא הספר הקצר ביותר בברית החדשה ובתנ"ך הנוצרי כולו, וכוללת 13 פסוקים בלבד.

איגרת יוחנן השנייה
הוצאה

תוכן

האיגרת ממוענת אל "הגברת הנבחרה" ומסתיימת במילים "ילדי הגברת הנבחרה מברכים אותה", אולם בחלק מהתרגומים הושארה המילה "גברת" במקור, ולכן האיגרת ממוענת אל "קיריה הנבחרה".

האיגרת מבקשת מנמענתה להיות רחומה, ומזהירה אותה מפני מורי השקר.

יש פרשנים המקשרים בין גברת זו לבין חזון יוחנן בו מסופר על אשת קץ הימים והדרקון הזומם נגדה ונגד ילדיה, אולם היא מגינה עליהם מפניו.

זהות מחבר האיגרת ומטרתה

לשון האיגרת דומה מאד לאיגרת יוחנן השלישית, ולכן מרבית החוקרים סבורים שאותו מחבר כתב את שתי האיגרות. עם זאת, קיים ספק אם אותו מחבר כתב גם את האיגרת הראשונה ואת הבשורה על פי יוחנן וספר ההתגלות.

האזהרה מפני אלו המאמינים כי לישו לא היה גוף מסייעת בתיארוך האיגרת לתקופה בה עלו טענות אלה (המאה השנייה או ראשית המאה השלישית).

קישורים חיצוניים

איגרת (נצרות)

איגרת (ביוונית: επιστολη - אפיסטולה - מכתב) היא מכתב שנשלח על ידי אחד השליחים אל שליח אחר, תלמידו של השליח או אל קהילה נוצרית.

איגרת יהודה

איגרת יהודה היא איגרת המהווה אחת מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות.

איגרת יוחנן הראשונה

איגרת יוחנן הראשונה היא איגרת המהווה חלק מספרי הברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות.

האיגרת נכתבה בין השנים 85–90 לערך, באפסוס, ועל פי המסורת הנוצרית משויכת ליוחנן כותב הבשורה, כותב הבשורה על פי יוחנן ושתי איגרות יוחנן האחרות (איגרת יוחנן השנייה ואיגרת יוחנן השלישית). האיגרת נועדה לתקוף כפירות שנפוצו באותה עת וטענו כי ישו הופיע רק ברוחו ולא בגופו.

איגרת יוחנן השלישית

איגרת יוחנן השלישית היא השלישית מבין האיגרות המהוות ספרים מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות.

האיגרת היא הספר השני הקצר ביותר מבין הספרים מבחינת מספר הפסוקים, והקצר ביותר מבחינת מספר המילים.

האיגרת ממוענת לאדם המכונה גאיוס (או קאיוס), אולם לא ברור אם הוא ממוען לגאיוס ממקדוניה (המוזכר במעשי השליחים י"ט 29) או לגיאוס מקורינתוס (המוזכר באיגרת אל הרומאים ט"ז 23), או לגאיוס מדרבה (המוזכר במעשי השליחים כ' 4).

ככל הנראה, מדובר במכתב פרטי ולא באיגרת ציבורית, הנועד להזהיר את גאיוס, הנמצא בדרכו להטיף לקהילה הנוצרית, מפני קבוצה שבראשה עומד אדם בשם דיוטפס, המסרב לשתף פעולה עם כותב האיגרת.

איגרת פטרוס הראשונה

איגרת פטרוס הראשונה היא איגרת מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות. על פי המסורת הנוצרית נכתבה האיגרת על ידי השליח פטרוס הקדוש בעת כהונתו כבישוף רומא. האיגרת ממוענת לקהילות הנוצריות השונות באסיה הקטנה שסבלו באותה עת מרדיפות דתיות.

איגרת פטרוס השנייה

איגרת פטרוס השנייה היא איגרת המהווה אחת מספרי הברית החדשה - מספרי הקודש של הנצרות. על פי המסורת הנוצרית נכתבה האיגרת על ידי פטרוס הקדוש.

כיום מרבית המומחים סבורים כי האיגרת נכתבה לאחר מותו של פטרוס ורק משויכת לו.

אנטיכריסט

בתאולוגיה הנוצרית, אנטיכריסט או אנטיכריסטוס הוא אדם (או מהות) המייצג את הרוע המוחלט ומהווה את אויבו של ישו. מקור המילה ביוונית (αντίχριστος), ופירושה המקורי "במקום המשיח". המונח העברי הוא צורר המשיח (צר המשיח) או שׂוֹטֵן המשיח. אנטיכריסט מתואר כדמות של משיח שקר שמהווה את הנגטיב של ישו ומתנגד וכופר במשיחיותו, ואף מעמיד לו אלטרנטיבה שקרית. הדמות נוצרה בהשראת נבואת דניאל (פרק ז') בחזיון ארבע החיות, ומתוארת בהרחבה בברית החדשה בחזון יוחנן, באיגרת השנייה אל הקורינתים (יא, ד), ובאיגרת אל הגלטים (א', ו-ז). דמות זו לקוחה מהחיות שבחזיון דניאל, ולכן היא מכונה במסורת הנוצרית גם "החיה".

דמות האנטיכריסט לקוחה מאגדה עממית המספרת שלאחר הגליית היהודים הופיע אנטיכריסט והציע להם להשיב אותם לארצם וכאשר נענו לו השליך אלפים מהם לים. אלברטוס מגנוס ותומאס אקווינס הקדישו תשומת לב רבה לאגדה זו וטענו שאנטיכריסט יוולד בבבל, בשבט דן, יעלה לירושלים, שם ישכנע בקלות את היהודים שהוא המשיח, יבנה מחדש את בית המקדש ויכריז על עצמו כאלוהים.

כשם שבמסורת הנוצרית למשיח ישנן שתי ביאות, כך כנגדו לאנטיכריסט ישנן שתי ביאות. בתקופתו של יוחנן אנטיכריסט נתפס כמלכות רומי שצלבה את ישו ההיסטורי. בתקופה המודרנית היא נתפסת כמלכות רומא המתחדשת, קואליציה של עשר מדינות המכונה "בבל הגדולה" או "הזונה הגדולה" - שסממניה פאר ושחיתות, שמובילות תרבות דתית שקרית, שכופרת במשיחיותו של ישו. הדמות העומדת בראש המלכות מוצגת כדמות ממלכתית בעלת חזות נורמטיבית ועם זאת דמונית ובעל כוחות מטפיזיים, ששואבת את כוחה מהשטן ומייצגת את הרוע הצרוף עלי אדמות, שאמורה להופיע באחרית הימים, לאחר כינון ממלכה יהודית ובית מקדש בתוכה.

לאנטיכריסט אמורים להיות סממנים צורניים דומים למשיח הנוצרי, ולכן הוא אמור להיות אדם כריזמטי ונואם בחסד "פום ממלל רברבן", שיכונן בתחילה תחת משטרו רב-העוצמה שלום עולמי, ויאחד עמים רבים תחת חסותו, כשלצדו נביא שקר דתי. סימנו על פי אותה תפיסה המספר 666, שייחקק על מצחם וידיהם של מאמיניו, ויאפשר להם לסחור ולקנות תחת שלטון אנטיכריסט. בסופו של דבר אמורה להיות מלחמה עולמית נגד כוחות אנטיכריסט, שיובסו בידי המאמינים וישו בראשם. שם המלחמה, "ארמגדון", לקוח מהשם העברי "הר מגידו", אזור שהתרחשו בו מלחמות רבות וחשובות, בעולם העתיק ואף בעת החדשה. יש נוצרים הרואים באיחוד האירופי, ואף באו"ם, את הדמות המכונה אנטיכריסט.

דמויות שונות לאורך ההיסטוריה, שרדפו את הכנסייה ואת המאמינים הנוצרים, הוגדרו כאנטיכריסט. בימי הביניים זיהו אנשי הנצרות אישים שונים ואף בעלי חיים עם אנטיכריסט, וגורלם היה עינויים ואף מוות. בעת החדשה המוקדמת, מרטין לותר ראה באפיפיור את אנטיכריסט, בהשפעת חיבורו של לורנצו ואלה על זיוף מתת קונסטנטינוס. גם בעת החדשה אנשי נצרות שונים ניסו לזהות דמויות היסטוריות עם אנטיכריסט, בהם נפוליאון, אדולף היטלר, בניטו מוסוליני ואפילו רונלד רייגן, שבאנגלית כל שם משמותיו מורכב משש אותיות ומהווה צירוף של המספר 666. בהשראת התפיסה הנוצרית נעשו מספר רב של סרטים העוסקים בהופעתו של אנטיכריסט ובמלחמת אחרית הימים.

האיגרת אל הפיליפים

האיגרת אל הפיליפים היא אחת מאיגרות פאולוס אשר נכתבו על ידי השליח פאולוס. איגרת זו נכתבה עבור הכנסייה הנוצרית בפיליפי. האיגרת מהווה אחד מספרי הברית החדשה הקדושים לנצרות.

האיגרת נכתבה אל הקהילה הנוצרית בפיליפי - אחת הקהילות הנוצריות הראשונות באירופה.

האיגרת אל הקולוסים

האיגרת אל הקולוסים היא איגרת שנכתבה, על פי האמור בה, על ידי השליח פאולוס ומהווה אחת מספרי הברית החדשה -כתבי הקודש של הנצרות.

האיגרת ממוענת לקהילה הנוצרית בקולוסאה.

האיגרת השנייה אל הקורינתים

האיגרת השנייה אל הקורינתים היא איגרת שנכתבה על ידי פאולוס אל הכנסייה הנוצרית בקורינתוס. איגרת זו מהווה אחת מספרי הברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות.

האיגרת השנייה אל התסלוניקים

האיגרת השנייה אל התסלוניקים היא איגרת מבין האיגרות שנכתבו על ידי השליח פאולוס (שאול התרסי). איגרת זו מהווה אחת מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות.

הברית החדשה

הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה (ביוונית: Η Καινή Διαθήκη; בארמית: ܕܝܬܝܩܝ ܚܕܬܐ, דיתקא חדתא; בלטינית: Novum Testamentum) היא החלק השני של אוסף כתבי הקודש הנוצריים. החלק הראשון מכונה "הברית הישנה" וכולל את ספרי התנ"ך, ובחלק מהכנסיות הנוצריות גם את הספרים החיצוניים.

הברית החדשה כוללת ארבעה ספרי בשורה (אוונגליונים), המתארים את חייו ופועלו של ישו. ספר נוסף, "מעשי השליחים", מתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישו, שנים-עשר השליחים.

כמו כן כוללת הברית החדשה את האיגרות ששלח פאולוס (שאול התרסי) אל הקהילות הנוצריות הראשונות (איגרות פאולוס) ואיגרות נוספות (האיגרות הכלליות), וספר המכונה "ההתגלות" או "חזון יוחנן", המתאר את אחרית הימים.

הבשורה על-פי לוקאס

הבשורה על פי לוקאס (ביוונית: Κατά Λουκάν) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה שלישית בבשורות, והיא הארוכה מביניהן. כמו שאר הברית החדשה, הבשורה נכתבה ביוונית, והיא מיועדת לשאינם־יהודים (בדומה לבשורה על-פי מרקוס, ושלא כמו הבשורה על-פי מתי), ומובטח בה שהנצרות היא דת בינלאומית ולא כת יהודית.

הבשורה על-פי מתי

הבשורה על-פי מתי (יוונית: Κατὰ Ματθαῖον εὐαγγέλιον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה ראשונה בכתבי הקודש הנוצריים, לפני הבשורות על-פי מרקוס, לוקאס, ויוחנן.

חזון יוחנן

חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו היווני של הספר, "אפוקליפסי טו יואני" (Αποκάλυψη του Ιωάννη, "חזון יוחנן" ביוונית), נגזרת המילה המודרנית "אפוקליפסה", המציינת את סוף העולם. לתוכנו של הספר ולצורת כתיבתו השפעה פרסית.

יוחנן כותב הבשורה

יוחנן כותב הבשורה, או יוחנן האוונגליסט (נפטר בערך 110), הוא על-פי ההשערה כותב הבשורה על-פי יוחנן, ספר הבשורה האחרון וככל הנראה המאוחר בספרי הבשורה.

זהותו של יוחנן כותב הבשורה נשארה עלומה. מלבד כתיבת הבשורה מייחסים לו גם את כתיבת איגרת יוחנן הראשונה. הייחוס ליוחנן של ספרים אחרים בברית החדשה, כגון איגרת יוחנן השנייה, איגרת יוחנן השלישית וההתגלות, הוא בגדר מסורת נוצרית ארוכת שנים, אך נתון בספק על פי חוקרים רבים.

יש להבדיל בין יוחנן כותב הבשורה לבין יוחנן בן-זבדי, הוא יוחנן השליח, אחד משנים-עשר שליחיו של ישו הנוצרי, ובינו לבין יוחנן כותב ההתגלות. המסורת הנוצרית אמנם מזהה את יוחנן כותב הבשורה עם יוחנן השליח, אך מספר גדול של חוקרים מודרניים ובהם דוד פלוסר, מערערים על הקביעה שמדובר באותו אדם.

לעומתם, יוחנן כותב ההתגלות (חזון יוחנן) מזוהה במידה רבה עם אסיה הקטנה, שלקהילותיה פנה בחזונו. יש הסבורים, גם על פי הכתוב ("הייתי באי הקרוי פטמוס בעבור דבר אלוהים ועדות ישוע", ההתגלות א,9) כי הוגלה לפטמוס על ידי הקיסר דומיטיאנוס, ושם כתב את חזון יוחנן.

במקובץ, הספרים הללו מכונים "ספרות יוחננית" (Johannine). עם זאת, יש דמיון דקדוקי מועט בין הבשורה על פי יוחנן לבין ההתגלות.

מעשי השליחים

ספר מעשי השליחים (ביוונית:Πράξεις τῶν Ἀποστόλων, בלטינית:Actus Apostolorum) הוא הספר החמישי בספרי הברית החדשה, והוא מסודר אחרי ארבע הבשורות כחיבור הסיפּוּרי-היסטורי האחרון בברית החדשה. המסורת מייחסת אותו ללוקאס המבשר, מחבר הבשורה על-פי לוקאס. כמו הבשורה על-פי לוקאס גם מעשי השליחים מוקדש ל"תיאופילוס".

נידוי (נצרות)

בנצרות, נידוי (ביוונית: Ανάθεμα; בלטינית: excommunicatio) הוא הכרזה הבאה להשעות או להוציא אדם מן הקהילה הדתית אליה השתייך, הכרוכה בגינוי רוחני של האדם, או הקבוצה המנודה.

מקורותיו של הנידוי בכתבי הברית החדשה. באיגרת אל הגלטים נאמר: "אֲבָל גַּם־אֲנַחְנוּ אוֹ־מַלְאָךְ מִן־הַשָּׁמַיִם אִם־יָבוֹא לְבַשֵׂר אֶתְכֶם בְּשׂוֹרָה מִבַּלְעֲדֵי זֹאת אֲשֶׁר בִּשַׂרְנוּ אֶתְכֶם חֵרֶם יִהְיֶה". ובאיגרת הראשונה אל הקורינתים נאמר: "מִי שֶׁלּא יֶאֱהַב אֶת־הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ יָחֳרָם מָרַן אֲתָא".בברית החדשה מספר מועט של דוגמאות לנידוי. בבשורה על-פי מתי מסופר שישו הורה להתייחס לאנשים הפוגעים שוב ושוב באחרים כאל גוי או מוכס: "וְאִם־לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם וְהִגַּדְתָּ אֶל־הַקָּהָל וְאִם־לֹא יִשְׁמַע גַּם־אֶל־הַקָּהָל וְהָיָה לְךָ כְּגוֹי וּכְמוֹכֵס". באיגרת אל הרומאים כותב פאולוס: "וַאֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי לָשׂוּם פְּנֵיכֶם בִּמְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמִכְשׁוֹלִים שֶׁלּא כַלֶּקַח אֲשֶׁר לְמַדְתֶּם וְסוּרוּ מֵהֶם׃", ובאיגרת יוחנן השנייה נאמר: "איש אם יבוא אליכם ולא יביא את התורה הזאת, אל תקבלו אותו הביתה ואל תאמרו לו "שלום"; כי המברך אותו בברכת שלום משתתף במעשיו הרעים".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.