איגרות הרמב"ם

איגרות הרמב"ם הוא שם מאגד לכל האיגרות ששלח הרמב"ם, רבי משה בן מימון, לאישים ולקהילות שונות מימי בחרותו ועד לשנותיו האחרונות. המדובר באיגרות ובמאמרים העוסקים בנושאים מחשבתיים-אמוניים, וכן בנושאים אישיים או ציבוריים אחרים. מכתביו, ובהם תשובות לשאלות הלכתיות, מכונסים לרוב תחת השם "תשובות הרמב"ם".

המפורסמות מבין האיגרות שיועדו לציבור הרחב הן "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים" ועוד. כמו כן, בקובצי האיגרות הללו ניתן למצוא גם תכתובות בין הרמב"ם לבין אישים בני תקופתו מכל רחבי העולם היהודי. מטבע הדברים, שמות האיגרות הללו לא ניתן להן על ידי כותבן אלא הוענק להן על ידי מעתיקים, מתרגמים ומדפיסים מאוחרים יותר. חלק מהשמות המקובלים כוללים רק את שם המכותב וחלקם רומז גם לתוכנה של האיגרת. כמו כן, יש ונמצא כי לאיגרת אחת ניתנו במהלך הדורות שמות שונים.

ישנם פערים לשוניים, סגנוניים וניסוחיים בין איגרת לאיגרת, עובדה המעידה על כך כי הרמב"ם התאים את דבריו לקהל היעד.

מרבית האיגרות נכתבו במקורן בערבית יהודית, שפת הדיבור והכתיבה של הרמב"ם, אך חלק מהן נכתבו בעברית במקורן, או בשילוב של שתי השפות. הפילוסוף והמתרגם שמואל אבן תיבון, מכותב בעצמו של הרמב"ם, תרגם כמה מכתבי הרמב"ם לעברית, בהם גם חלק מאיגרותיו, עוד בחייו של הרמב"ם.

איגרת השמד

איגרת השמד (הנקראת גם: מאמר קידוש השם) היא ככל הנראה האיגרת הראשונה הידועה לנו שכתב הרמב"ם. יש המשערים שכתב את האיגרת כשהיה בעצמו בארצות שבהן היה השמד שאליו התייחס (ראו להלן), ויש המשערים שהוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את צפון אפריקה בדרכו לארץ ישראל בשנת 1165 (הרב יצחק שילת משער כי האיגרת נכתבה בהיותו בארצות השמד, ועודכנה על ידו משהגיע לארץ ישראל). באיגרת זו, שמקורה לא נשתמר ובידינו תרגומים שונים שלה בלבד, דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד, שהוא עצמו חווה, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. האיגרת נכתבה כתגובה למאמר שכתב חכם אלמוני, אשר יצא בחריפות כנגד אותם שלא עמדו בשמד וקיבלו בפיהם את הדת האיסלמית. הרמב"ם יצא נגדו בחריפות, וקבע שהאנוסים שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ולא חל עליהם הכלל של ייהרג ואל יעבור. עם זאת, הפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. בשולי האיגרת הוא גם יצא נגד אותם המבכרים להישאר בארצות השמד מתוך ציפייה לביאת המשיח שיגאל אותם, והבהיר ברורות שאין אנו יודעים מתי יבוא המשיח, וכי אל לו לאדם לנהוג כאילו יגיע המשיח מיד.

איגרת תימן

איגרת תימן נכתבה בשנת 1173 כמענה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, מנהיג יהודי תימן, השואל על פשר ייסוריה של הקהילה היהודית בתימן שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. באותה תקופה הופיע בתימן משיח שקר, שהסית והדיח את העם. באגרת זו, הכתובה בערבית יהודית, הסביר הרמב"ם כיצד יש להבחין בין המשיח למתחזה למשיח, ועסק בנביא ובהוכחה שהוא נביא אמת. בנוסף השקיע מאמצים לעודד את רוחם של התושבים, והצביע על עליונותה של הדת היהודית מול האסלאם והנצרות:

ושלושת המערערים האלה, כלומר: הכת האנסית (בכח הזרוע), והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו – כולן יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן – לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא.

לבסוף הוא מעודד את היהודים שביאת המשיח קרובה, ושלמרות הקשיים אל להם להתייאש.

תופעה מעניינת באיגרת היא יציאתו נגד חישוב קיצים, על פי האיסור בתלמוד, תוך סינגור על ר' סעדיה גאון אשר חישב את הקץ בכל זאת. ועם זאת, בהמשך האיגרת מוסר הרמב"ם על מסורת משפחתית סודית שבאמצעותה מחושב הקץ של שיבת הנבואה, אשר לפי הרמב"ם תקדם לבוא הגואל (התאריך שנתן הרמב"ם הוא ד'תתקע"ה-1215, כלומר כ-40 שנה לאחר כתיבת האיגרת[1].)

באגרת, מכונה מייסד דת האסלאם, מוחמד, בשם "משוגע".

איגרת (מאמר) תחיית המתים

מאמר תחיית המתים (הידוע יותר בשם 'איגרת תחיית המתים') נכתב בשנת 1191. בחיבור זה, הכתוב כמו קודמיו בערבית, מייחד הרמב"ם את דבריו לתחיית המתים, שהיא שלב קודם לעולם הבא.

הדעה המקובלת בעניין תחיית המתים אצל רבים עד לרמב"ם, הייתה כי האמונה בהשארות הנפש ועולם הבא קשורה ואחודה בתחיית המתים, ועניינם אחד. לעומת זאת, הרמב"ם הפריד בין הדברים וסבר כי תחיית המתים היא שלב שבו יחיו חיי גוף, ואילו בעולם הבא שהוא עולם הנשמות אין מקום לגופים כלל. בפירוש המשניות[2] הרמב"ם מונה את עיקר תחיית המתים כיסוד מיסודות תורת משה רבינו, וכן בחיבורו משנה תורה[3] כתב כי הכופר בתחיית המתים הוא בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא. אך מה שגרם לרבים לחשוב כי הרמב"ם אינו מאמין בתחיית המתים היו דבריו בהלכות מלכים[4] "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר... וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים", ובפרט מה שכתב בהלכות תשובה[5] "העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת", דברים אלו גרמו לראב"ד שם לומר "דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד. וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה".

בעקבות דברי הרמב"ם נוצרה מבוכה אצל רבים שהבינו את שיטת הרמב"ם כי הגמול הוא רק לנשמות ועניין תחיית המתים הוא משל בלבד. נוצר בלבול גם בקרב יהודי תימן, והיו מביניהם שפנו באיגרת לרמב"ם לשטוח את ספקותיהם בבירור דעתו, ולעומת זאת אחרים פנו אל רבי שמואל בן עלי מבגדד ותיארו בפניו את התרופפות האמונה כתוצאה מדברי הרמב"ם[6]. רבי שמואל בן עלי כתב איגרת תשובה ליהודי תימן ובו הוא תוקף קשות את הרמב"ם[7]. בתגובה כתב תלמידו הקרוב של הרמב"ם יוסף בן יהודה אבן שמעון שישב באותה עת בבגדד, איגרת כנגד רבי שמואל בן עלי[8], וכן ניהל תכתובת עם הרמב"ם בעניין. כתוצאה מכך כתב הרמב"ם איגרת זו בה הוא מסביר באריכות כי הוא אכן מאמין בתחיית המתים כפשוטה; לדבריו, בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה.

התרגום הנפוץ לעברית של האיגרת נעשה על ידי רבי שמואל אבן תיבון. ככל הנראה הוא לא רצה שמתרגמים אחרים יתרגמו את האיגרת ושמר את המקור הערבי אצלו. אולם מכיוון שלשונו של אבן תיבון "סתומה ועמוקה" היו מי שביקשו מסופר בשם ר' יוסף בן יואל לתרגם חזרה את האיגרת לערבית וכך הוא עשה. לאחר מכן בא רבי יהודה אלחריזי ותירגם שוב את האיגרת לעברית[9], אך תרגומו לא נפוץ ונדפס רק לאחרונה על ידי א.ש. הלקין. במאה החמש עשרה תורגמה האגרת לשפה הלטינית, בידיו של היהודי המומר פלביוס מיתרידטס.

היו שטענו שהאיגרת היא זיוף ולא כתב מקורי של הרמב"ם[10]. אך לאחר פרסום האיגרות המקוריות של רבי שמואל בן עלי על ידי לנגרמן, ושל רבי יוסף בן יהודה בידי סטרומזה הוכח בבירור כי האיגרת אותנטית.

אגרות נוספות

ידועות אגרות רבות נוספות של הרמב"ם. כך, כתב איגרת (בעברית) לקהל מונפלייה על אודות האסטרולוגיה (קרואה גם "אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים"), שבו הבהיר את עמדתו השוללת אותה נחרצות; איגרת (בעברית) לר' פנחס הדיין, שבו הסביר את הסיבות לכמה מהחלטותיו בחיבור משנה תורה; איגרות (בערבית) לתלמידו האהוב ר' יוסף, שבהן הוא מתייחס למחלוקות שלו עם שמואל בן עלי ראש הישיבה בעיראק שהיה בר פלוגתא חריף של הרמב"ם; איגרת מסוף חייו לר' שמואל אבן תיבון, מתרגמו של הרמב"ם, שבו הוא מתאר את סדר יומו שאינו מאפשר לו ללמוד כלל, ועוד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך התאריך במקור הערבי; בתרגומים העבריים קדומים ישנן גרסאות מתחלפות, ובהם התאריך הוא ד'תתקע"ו או ד'תתקע"ב.
  2. ^ הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ו'
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"ב, הלכה א'
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ח', הלכה ב'
  6. ^ מ.ד. רבינוביץ, ‏איגרות הרמב"ם - מבוא לאיגרת תחיית המתים, תל אביב תשי"א, עמ' רו, באתר HebrewBooks
  7. ^ צבי לנגרמן, 'אגרת ר' שמואל בן עלי בעניין תחיית המתים', קובץ על יד, ספר טו (כה), עמ' 39 ואילך
  8. ^ שרה סטרומזה, ראשיתו של פולמוס הרמב"ם במזרח: איגרת ההשתקה על אודות תחיית המתים ליוסף אבן שמעון, יד יצחק בן צבי, תשנ"ט
  9. ^ ראו ד.צ. בנעט, ר' יהודה אלחריזי ושלשלת התרגומים של מאמר תחיית המתים לרמב"ם, תרביץ כרך י"א, חוברת ג'-ד', ניסן-תמוז ת"ש, עמ' 260–270 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  10. ^ י. ל. טייכר, ״זיוף ספרותי במאה השלש עשרה״. (״מלילה״ א' קובץ מחקרים, מנצ׳סטר תש"ד)
אברהם בן הרמב"ם

רבי אברהם בן הרמב"ם (הראב"ם, כונה גם "החסיד" ו"הנגיד"; כ"ח בסיון ד'תתקמ"ו, 1186 - י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח, 1237) היה הפרשן הגדול הראשון של תורת אביו הרמב"ם, איש הלכה, פרשן מקרא מקורי על דרך הפשט, פילוסוף והוגה דעות, רופא ומנהל בית החולים הכללי בקהיר, נגיד יהודי מצרים למשך כשלושים שנה, ומנהיג הזרם היהודי-סופי המכונה במחקר זרם חסידי מצרים.

איגרת

האם התכוונתם ל...

דוד הרטמן

דוד הרטמן (11 בספטמבר 1931 - 10 בפברואר 2013) היה רב, פרופסור ותאולוג מן הזרם הליברלי של היהדות האורתודוקסית.

דרכי לימוד התלמוד

התלמוד הבבלי הוא הטקסט הנלמד ביותר מתוך התורה שבעל פה מאז נכתב ועד ימינו. שכיחות לימוד התלמוד, תפוצת הלומדים בארצות שונות ומגוון הלומדים הובילו להתפתחות סגנונות שונים של לימוד ופרשנות שלו ולדרכים דידקטיות רבות.

אופני הלימוד נבדלים זה מזה בסגנון ובכמה שאלות עקרוניות: שינון הטקסט כפי שהוא לעומת חירותו של הלומד להוסיף ולחדש חידושים משלו; התמקדות בלשון הטקסט ודקדוק בו לעומת פרשנות חופשית לפי רוח הטקסט; קושיות ממובאה למובאה לעומת שאלות של הבנה מהותית יותר; דרכים שונות להבחנה ולחילוק בין מקרים דומים, ועוד.

שיטות הלימוד עוצבו בהתאם לאופי הלימוד של תלמידי חכמים שפיתחו כיוון משלהם על פי נטייה אישית או סיבות חברתיות. מכיוון שעד העת החדשה תלמידים למדו אצל רבנים שבתחום מגוריהם, דרכי לימוד רבות הן מבוססות מיקום גאוגרפי. כיום הגבולות בין השיטות מטושטשים יותר והלומדים משלבים בין סגנונות. הדבר נובע מכך שכיום המגבלה הגאוגרפית כמעט אינה קיימת, וכי רוב תלמידי החכמים קרובים זה לזה ומושפעים האחד מהאחר.

בחלקה השני של המאה ה-20 התפתחו גישות העוסקות בלימוד התלמוד בדרכים חדשות מתוך עקרונות מטא-פרשניים ואקדמיים, שהבולטת שבהם היא שיטת הרבדים.

הכותל המערבי

הכותל המערבי (בקיצור: הכותל) הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.

לכותל המערבי חשיבות דתית, לאומית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים. בני מצווה עולים שם לתורה בימי שני וחמישי, חיילים נשבעים אמונים ברחבתו העליונה, ואישים מרחבי העולם מבקרים בו.

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

נתנאל בירב פיומי

רבי נתנאל בירב פיומי (חי במחצית הראשונה של המאה ה-12, נפטר בשנת ד'תתקכ"ה, 1165, לערך) נגיד וראש רבני תימן בראשית המאה ה-12, פילוסוף, מחבר הספר "גן השכלים".

עובדיה הגר

עובדיה הגר (אופידו לוקאנו, איטליה, 1070 - צור (משוער), הח'ליפות הפאטמית, 1150) היה כומר ממוצא נורמאני שהפך לגר צדק בתחילת המאה ה-12. כתבים המיוחסים לו נמצאו בין קטעי הגניזה הקהירית במהלך המאה ה-20, וביניהם מגילה אוטוביוגרפית, קטעים מתוך סידור וספר הפטרה שכתב לעצמו, ומספר פיוטים - ביניהם הפיוט "מי על הר חורב" - ותווי נגינה קדומים הנחשבים למנגינה היהודית הכתובה הקדומה ביותר.

קבר הרמב"ם

קבר הרמב"ם נמצא על פי המסורת היהודית בטבריה. הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204), והאגדה אומרת שהוא ציווה כלשון צוואת יעקב אבינו לבניו: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (ספר בראשית, פרק מ"ז, כ"ט), ובעקבות כך הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו.

בחלקה שבה נמצא קבר הרמב"ם מצוינים גם קבריהם של השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי, וכן האמוראים רבי אמי ורבי אסי. כן קבור שם רבי מיימון, אבי הרמב"ם, ורבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם, ורבים הם הבאים לעלות על קברים אלה.

בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המנציח את פועלו.

קלאודיוס גלנוס

קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוס (ביוונית: Γαληνός; ‏129–200 לספירה לערך), היה רופא יווני קדום, יליד פרגמון שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה).

רמב"ם

רבי משה בן מימוּן (נולד: ד'תתצ"ח, 1138, נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204; מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם, בערבית מוכר כמוסא בן מימון או כאבן עבד אללה, ובלשונות אירופה כמיימונידס) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול" (בגימטריה: רבנו משה). הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף וכרופא גם בתרבות הערבית והאירופית.

כתבי הרמב"ם - רבי משה בן מימון
כתבים בענייני הלכה פירוש המשנהספר המצוותמשנה תורהתשובות הרמב"ם Maimonidessign
כתבים פילוסופיים מילות הגיוןמורה נבוכים
הקדמות לפירוש המשנה הקדמה לפירוש המשנההקדמה לפרק חלקהקדמה למסכת אבות - "שמונה פרקים"
איגרות איגרת השמדאיגרת תימןאיגרת תחיית המתים
כתבים רפואיים פרקי משה • קיצורי גלינוס • על שמות הרפואות • תשובות רפואיות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.