איבריה הקווקזית

איבריה הקווקזיתגאורגית: იბერია, איבֶּריה), או ממלכת איבריה, הוא השם שניתן על ידי היוונים הקדמונים והרומאים לממלכה העתיקה של כארתלי (המאה ה-4 לפנה"ס - המאה ה-5 לספירה), המקבילה בערך לשטח גאורגיה של ימינו.

המונח "איבריה הקווקזית" (או איבריה המזרחית) נועד להבחין אותה מחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל של ימינו). ממלכת איבריה שימשה בסיס לממלכה הגאורגית המאוחרת והבסיס לגאורגים (כרתוולים) של ימינו. מידת היחסים האפשריים עם האיברים המערביים, או במילים אחרות למה לשני העמים יש אותו שם יווני, אינה ידועה כיום. ישנה גישה אטימולוגית הטוענת לקירבה בין העמים.

Early Georgian States Colchis And Iberia he
הממלכות הגאורגיות המוקדמות 600 לפנה"ס - 150 לספירה.

היסטוריה

Ancient kingdoms of Colchis and Iberia 793 BC

היסטוריה של גאורגיה

היסטוריה מוקדמת

בעת העתיקה היה האזור מיושב במספר שבטים בעלי קירבה משפחתית, שנקראו באופן קולקטיבי, איברים (האיברים המזרחיים) במקורות מאותה תקופה. המקומיים קראו לארצם כארתלי על שם המנהיג המיתולוגי, כרתלוס.

ייתכן כי המוסצ'ים (מושקים-Muški או המסחתים), הנזכרים על ידי מספר רב של היסטוריונים קלאסיים, וה"סספרים" (הנזכרים על ידי הרודוטוס), שיחקו תפקיד מכריע בגיבוש של השבטים שישבו באזור. המוסצ'ים נעו באיטיות צפונה והתיישבו שם. על פי כרוניקה מימי הביניים, שנכתבה על ידי לאונטי מרובלי בן המאה ה-11, כרתליס צחוברבה (חיי כארתלי), נמנה "מסחתוס" על בניו של כרתלוס, ולאחר מותו של האחרון מונה על ידי אימו לאב המייסד של מצחתה. עם הזמן השתנה שם העיר מ"מֶסחתה" ל"מצחֶתה", בירתה העתידית של הממלכה האיברית. השבט של מצחתה הונהג מאוחר יותר ונקרא "מַמַסַחליסי" ("בית האב") של מצחתה.

המקור הגאורגי מימי הביניים, "ניצורה של כארתלי", מספר על אזו ואנשיו, שהגיעו מאריאן-כארתלי, ביתם הראשון של הפרוטו-איברים, שהיו תחת שלטון הממלכה האחמנית עד לנפילת האימפריה הפרסית להתיישב במקום בו נוסדה מצחתה. על פי הכרתליס צחוברבה, אזו היה מפקד יווני, שליוה את אלכסנדר הגדול במערכה נגד איבריה הקווקזית. אזו הרג מנהיג של שבט מקומי בשם סאמארה, וניהל את האזור עד שאחיין של סאמארה, פרנוואז הראשון, עלה נגדו. האחרון ניצח בקרב והפך, בסוף המאה ה-4 לפנה"ס, להיות המלך הראשון של גאורגיה.

פרנוואז הראשון וצאצאיו

פרנוואז, המנצח במאבק הכוחות, הפך למלך הראשון של ממלכת איבריה (302 לפנה"ס לערך - 237 לפנה"ס לערך). הוא פלש לאזורים השכנים ושעבד אותן, כולל חלקים משמעותיים של הממלכה הגאורגית המערבית, קולכיס (אגריסי באותם זמנים), ונדמה היה כי קיבלה הכרה מובטחת מהממלכה החדשה שנוסדה על ידי בית סלאוקוס, הממלכה הסלאוקית, באזור סוריה. לאחר מכן התמקד פרנוואז בתוכניות סוציאליות, כולל בניית מצודת ארמזציחה, ופסל של ארמזי. הוא גם קבע את הכתב הגאורגי ככתב הרשמי. יש הסבורים כי הוא המציא את הכתב הגאורגי. על פי סברות אחרות, הוחדר האלפבית האסומטברולי (האלפבית הגאורגי הראשון) בשנת 412 לפנה"ס על ידי כומר גאורגי מכת ה"מטרה" (מיטרה הפרסי), ועברה רפורמה בשנת 284 לפנה"ס על ידי פרנוואז הראשון. כמו כן הוא יצר שיטה מינהלית חדשה לחלוקת מחוזות של הממלכה. בחלק מהמחוזות זה נקרא "סאֶריסתַווֹ". היורש שלו הצליח להשיג שליטה על המעבר ההררי, מעבר דריאל, שידוע גם בשמו "שערי איבריה".

התקופה שבאה לאחר ימי השיגשוג הייתה מלווה במלחמות בלתי פוסקות. האיברים הוכרחו להתגונן מול מספר רב של פולשים. איבריה איבדה חלק משטחיה בדרום לארמניה, והעמים ששכנו על אדמות הקולכיות התנתקו כדי להקים לעצמם את נסיכות "סקפטוצ'אוי" ("sceptuchoi"). בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, המלך פארנאג'ום, משושלת פרנוואז הודח על ידי נתיניו, והכתר ניתן לנסיך הארמני ארשק, שתפס את כס המלוכה בשנת 93 לפנה"ס, וייסד את שושלת ארטאשס.

התקופה הרומית

ההתקשרות הקרובה לארמניה הביאה עימה פלישה של המצביא הרומי פומפיוס, בשנת 65 לפנה"ס. שהיה אז במלחמה מול מיתרידטס השישי, מלך פונטוס. האחרון, לאחר שהובס במלחמת מיתרידטס השלישית, נאלץ לברוח לארמניה, ממלכת חתנו. פומפיוס מונה לנציב הפרובינציה האסיאתית ופתח במלחמה כנגד פונטוס וארמניה. פומפיוס הביס את מיתרידטס ליד העיר ניקופוליס, ומלך פונטוס המובס ברח לקרים. רומא לא לקחה שליטה קבועה על איבריה. תשע עשרה שנה לאחר מכן, בשנת 36 לפנה"ס, הרומאים צעדו שוב לעבר איבריה, והכריחו את המלך פרנוואז השני להצטרף אליהם למערכה מול אלבניה (כיום אזרבייג'ן).

בעוד ממלכה גאורגית אחרת, קולכיס, התנהלה כפרובינציה רומית בשם קפדוקיה, הייתה איבריה חופשיה, וקיבלה את הגנתה של רומי. הקדשה מאבן, שנתגלתה במצחתה, מדברת על השליט של המאה הראשונה מיהדרט הראשון (58-106), כ"חברים של הקווקזים" ומלך "הרומאים אוהב את האיברים". בשנת 75, ביצר הקיסר אספסיאנוס את המבצר שליד מצחתה, ארמזציחה, עבור המלכים הגאורגים.

בשתי המאות הבאות נמשכה השליטה הרומית על האזור, אבל שלטונו של פארסמן השני (116-132) זכתה מחדש בחלק מעוצמתה הקודמת. מערכת היחסים בין קיסר האימפריה הרומית, אדריאנוס, לבין פארסמן השני הייתה מתוחה, כאשר אדריאנוס רצה לפייס את פארסמן. מכל מקום, היה זה יורשו של אדריאנוס, אנטונינוס פיוס, ששיפר את יחסיו עם פארסמן, במידה רבה כל כך שהאחרון ביקר ברומא, כאשר ההיסטוריון, דיו קסיוס, מדווח כי הוקם פסל לכבודו, וניתן האישור להעלות לו קורבנות. התקופה לוותה בשינויים גדולים במעמד הפוליטי של איבריה עם ההכרה של רומא באיבריה כבעלת ברית, שיפור ממעמדה הקודם כמדינת חסות. מצב פוליטי זה המשיך להתקיים גם בתקופת העוינות של רומא מול האימפריה הפרתית.

בין רומא/ביזנטייה ופרס

Sassanid-empire
האימפריה הסאסאנית, כולל אזורי חסות

היווסדותה של האימפריה הסאסאנית, בשנת 226, הייתה גורלית להיסטוריה של איבריה. החלפת האימפריה הפרתית החלשה במדינה ריכוזית חזקה, הביאה לשינוי באוריינטציה הפוליטית של איבריה, ודחקה אותה מרומא. בתקופת שלטונו של שאפור הראשון (241-272), הפכה איבריה למדינה שמשלמת מס לפרסים. מערכת היחסים בין שתי הממלכות הייתה ידידותית בתחילה, כאשר איבריה שיתפה פעולה במערכה הפרסית מול הרומאים, והמלך האיברי, אמאזספ השלישי (260-265), צויין כשליט מכובד בעיני שלטון הסאסאני, ולא כואסל שדוכא בכוח הזרוע. אבל הנטיות התוקפניות של האימפריה הסאסאנית, בהפצת הזורואסטריות, שכנראה נוסדה באיבריה בין שנות השישים לבין שנות התשעים של המאה ה-3, היו ברורות. מכל מקום, בשלום ניסיביס (298), החלה האימפריה הסאסאנית את שליטתה על האזור, אבל הכירה במיריאן השלישי, הראשון מהשושלת הצ'וסרוידית, כמלך איבריה. השלטון הביזנטי היה הפך למכריע, מתקופת שלטונו של המלך מיריאן השני, ואצילים מובילים המירו את דתם לנצרות בסביבות 317. ניצורם של האיברים מיוחס למיסיונרית, נינו הקדושה, שנשלחה לקפדוקיה, שהטיפה, עוד משנת 303, התנצרותה של הממלכה, המזרח גאורגית, איבריה.

Ge iberia100
איבריה בשנת 100

הדת חיזקה את הקשר בין איבריה לבין האימפריה הרומית (מאוחר יותר האימפריה הביזנטית), והייתה לה השפעה חזקה על התרבות והחברה של הממלכה. למרות זאת, הקיסר יוליאנוס הכופר נהרג במהלך מערכת הנפל שלו כנגד הפרסים בשנת 363, רומא העבירה את שליטתה על איבריה לידי הפרסים, והמלך ווארז-באקור הראשון (אספגור) (363-365), הפך לואסל של פרס, תוצאה שאושרה בשלום אסיליסנה (בארמניה), בשנת 387. למרות שהשליט המאוחר יותר של כארתלי, פארסמן הרביעי (406-409), שימר את האוטונומיה של ממלכתו וחדל לשלם מס לפרס. פרס גברה, והמלכים הסאסאנים החלו למנות משנה למלך (pitiaxae/bidaxae) כדי לשים עין על הואסל שלהם. לבסוף עבר התפקיד בירושה בבית השליטים של כארתלי תחתית, כך נחנך הפיטיאך של כארתלי, שחלשה על אזור נרחב. למרות שהיא נותרה חלק מממלכת כארתלי, הפך המשנה למלך את שליטתו למרכז ההשפעה הפרסית. השליטים הסאסאנים העמידו את הנצרות של הגאורגים במבחן רציני. הם קידמו את לימודי זרתוסטרה, ובאמצע המאה ה-5 הפכה הזורואסטריות לדת הרשמית השנייה במזרח גאורגיה לצד הנצרות. למרות זאת, מאמצים להמרת דת של הגאורגים, לא עלו יפה בדרך כלל.

Ge iberia350
איבריה בתקופת וחטנג גורגסלי
מלכי איבריה
שושלת פרנוואז
פרנוואז הראשון
סאורמג הראשון
מיריאן הראשון
פרנג'ום
שושלת ארשקיד
ארשק הראשון
ארטג
פרנוואז השני
נמרודים או
שושלת פרנוואז השנייה
מיריאן השני
ארשק השני
אדרק
מיתרידטס הראשון
פארסמן הראשון
קארטם
קאוס
אזורק
אמאזספ הראשון
פארסמן השני
רדמיסט
פארסמן השלישי
אמאזספ השני
רוו הראשון
וצ'ה
באקור הראשון
מיתרידטס השני
אמאזספ השלישי
אספגור הראשון
צ'וסרודים
מיריאן השלישי
רוו השני
סאורמג השני
אספגור השני
מיתרידטס השלישי
אספגור השלישי
טירידאט
פארסמן הרביעי
מיתרידטס הרביעי
ארצ'יל
מיתרידטס החמישי
וחטנג גורגסלי
דאצ'י
באקור השני
פארסמן החמישי
פארסמן השישי
באקור השלישי

תחייה יחסית מחודשת של הממלכה, חלה בתחילת תקופת מלכותו של המלך וחטנג גורגסלי (447-502). באופן רשמי ואסל של פרסים, הוא איבטח את הגבולות הצפוניים, על ידי כך ששיעבד את ההרריים הקווקזיים, והשתלט על שטחי גאורגיה ממערב ומדרום. הוא ייסד אוטוכפליה (כנסייה היררכית לעיתים בראשות בישוף מטרופוליטני) במצחתה, והופך את טביליסי לבירת הממלכה. בשנת 482, הוא הוביל מרד כללי כנגד פרס. ובמשך עשרים שנה לאחר מכן, מלחמה נואשת לעצמאות, אבל הוא לא הצליח להשיג את תמיכתה של האימפריה הביזנטית, הובס ונהרג כעצמו בקרב בשנת 502.

נפילת הממלכה

התמשכות היריבות בין האימפריה הביזנטית לבין האימפריה הסאסאנית, על העליונות בקווקז, והתקוממות הנפל הבאה (523) של הגאורגים תחת שלטונו של גורגן, הביאה לתוצאה טרגית לממלכה. למלך האיברי נותר רק כח בסיסי, כאשר הממלכה נשלטה למעשה על ידי הפרסים. בשנת 580 מייסד הורמיזד הרביעי (هرمز الرابع), מלך פרס, (שלט בשנים 579-590), מונרכיה אחרי מותו של המלך באקור השלישי, ואיבריה הפכה לפרובינציה פרסית שנשלטה על ידי מארזפן (مرزبان, שליט). בשנת 582 האיצו אצילים גאורגים בקיסר הביזנטי, מאוריצה, להחיות את הממלכה האיברית. אבל בשנת 591, הסכימו ביניהם, האימפריה הביזנטית, והאימפריה הסאסאנית לחלק את איבריה ביניהם, כאשר טביליסי נשארת לפרסים, ואילו מצחתה עוברת לשליטת האימפריה הביזנטית.

בתחילת המאה ה-7 התמוטטה הפסקת האש בין הביזנטים לפרסים. הנסיך האיברי, סטפנוז הראשון (בסביבות 590-627), החליט בשנת 607 להצטרף לכוחות הפרסים, מתוך מטרה לאחד את כל שטחי איבריה. בתחילה נראה כי הצליח. אבל המגננה של קיסר ביזנטיון, הרקליוס, בשנים 627 ו-628, הייתה שמה קץ לכוונות סטפנוז, הפרסים מנצחים את הגאורגים, ומבטיחים את עליונותם במערב ובמזרח גאורגיה עד לפלישה הערבית לקווקז.

התקופה הערבית

הערבים הגיעו לאיבריה בשנת 645 לערך, והכריחו את האריסתווי (הנסיך), סטפנוז השני (637 לערך - 650), לנטוש את נאמנותו לביזנטים והכירו בו כח'ליף. כך הפכה איבריה למדינת חסות שמשלמת מס ונוסדה אמירות בטביליסי, בסביבות שנת 653. בתחילת המאה ה-9, האריסתווי אשוט הראשון (813-830) משושלת בגרטיוני, מבסיסו בדרום-מזרח גאורגיה, ניצל את חולשת השלטון הערבי, לאחר חורבן בגדד בשנת 813, ומינה את עצמו לקואורופלט של איבריה (אחד מתוארי האצולה הביזנטיים). בשנת 888, יורשו אדרנסה השני, באופן רשמי הואסל של הביזנטים, הוכתר כ"מלך הגאורגים". הצאצא שלו בגרט השלישי (975-1014), איחד מספר נסיכויות לממלכה המאוחדת של גאורגיה.

בהתאם לעדויות היסטוריות בשטח הממלכה התגוררו גם חברי קהילה של צאדים שהיו ככל הנראה ממוצא ארמני.

האיברים המזרחיים והמערביים

הדמיון בין השמות של תושבי חצי האי האיברי, האיברים המערביים לבין האיברים המזרחיים, אבות הגאורגים, הוביל לרעיון של קירבה אתנוגנטית (קרבת דם) ביניהם.

טענה זו נתמכה על ידי היסטוריונים עתיקים והיסטוריונים מימי הביניים, אף על פי שנבדלו בגישה לבעיית מיקום היישוב המקורי. התאוריה הייתה פופולרית בגאורגיה של ימי הביניים. המחבר הגאורגי הדתי החשוב, גיורגי מתאטזמינדלי (גיורגי מהר אתוס) (1009-1065), כתב על שאיפתם של אצילים גאורגים מסוימים לטייל בחצי האי האיברי, ולבקר את מה שהוא מכנה "הגאורגים של המערב".

קישורים חיצוניים

132

שנת 132 היא השנה ה-32 במאה ה-2. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 132 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אזו (נסיך גאורגי)

אזו (בגאורגית: აზო) או אזוֹני (בגאורגית: აზონი) היה נסיך גאורגי אגדתי שלכאורה מונה על ידי אלכסנדר הגדול, אחרי שהגיע למצחתה שבכארתלי, כשליט "השבט של מצחתה".

על פי המקור הגאורגי מימי הביניים "ניצורה של גאורגיה" ("მოქცევაჲ ქართლისაჲს"), אזו היה בנו של מלך אריאן-כארתלי שהביא 18 משפחות למה שנקרא כיום מצחתה במזרח גאורגיה. והתיישב שם כדי להפוך לאבא של האומה.

על פי סופר גאורגי ימי ביינימי אחר, לאונטי מרובלי, אזו היה מפקד יווני, שליוה את אלכסנדר הגדול במערכה נגד איבריה הקווקזית. אזו הרג מנהיג של שבט מקומי בשם סאמארה, וניהל את האזור עד שאחיין של סאמארה - פרנאוואז הראשון, עלה נגדו. האחרון ניצח בקרב והפך למלך הראשון של גאורגיה.

חלק מההיסטוריונים הגאורגיים מאמינים כי האגדה משקפת יישוב מחדש של שבטים פרוטו-איבריאנים מאסיה הקטנה לצפון מערב. במקום שבו יצרו סוג של פדרציה שיבטית, שהפכה להיות בסיס לממלכת איבריה בסוף המאה הרביעית לפני הספירה.

תאוריה אחרת מציעה את האפשרות כי אזו היה קצין בצבאו של אלכסנדר הגדול או באחד הצבאות של הדיאדוכים, שתפסו אחיזה באיבריה, אבל הופל על ידי מורדים.

איבריה

האם התכוונתם ל...

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

השם של גאורגיה

השם "גאורגיה" נהוג בשפות רבות בעולם, ומקורו ביוונית: "גֶאוֹרג" (Γεωργ). פירוש השם ביוונית הוא איכר, ולכן גאורגיה ביוונית (Γεωργία) מציינת "אדמה חקלאית".

בעולם המערבי ידועים הגאורגים כ"גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה חקלאות (כמו היוונית). הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לטורקית "גוּרג'וּ" (Gürcü). וברוסית "גרוּזין" (Грузин). שם המדינה בפרסית הוא "גוּרגֶ'סטַן", בטורקית "גוּרג'יסטַן" וברוסית "גרוּזיה".

היסטורית, הפרובינציה ההיסטורית הדומיננטית הייתה כארתלי הידועה גם בשם "כּארתלי האיברית" או "איבריה". הוא היה מקום מושבה של הממשלה הגאורגית ברוב תקופות ההיסטוריה הגאורגית. השם "איבריה" הוא שיבוש של הגאוגרפים של העת העתיקה (סטרבון ואחרים), מכיוון שמערכת היחסים ההיסטורית עם איבריה הקווקזית והאיברים איננה ידועה.

איות נוסף לשם "איבּריה" הוא "איבריה" (האות ב' איננה דגושה), ומדובר בהשפעה ממילים ארמניות לגאורגים ולגאורגיה. "וירק" (Վիրք) ו"וראסטַן" (Վրաստան), בהתאמה. כמו כן, ישנן הרבה מאוד, אגדות ותאוריות לגבי שם המדינה, ורובן לא הוכחו היסטורית. טעות נפוצה היא ייחוס השם לקדוש המגן של גאורגיה (שהוא פטרון המגן גם של אנגליה), גיאורגי הקדוש. לפי אחרים, ייתכן והשם מתייחס למילה הפרסית "גוּרג" שפירושה זאב, דמות בפולחנים העתיקים של אנשי הקווקז (מופיע גם במיתולוגיה הגאורגית בה גיאורגי הוא אל הזאבים), לפיכך "גוֹרג'סטַן" שפירושה "מדינת הזאבים". גישה אטימולוגית אחרת טוענת כי השם הפרסי קשור לשורש פרוטו-אינדו-אירופי, שפירושו הרים.

על פי סברה אחרת השם "סכרתבלוֹ" בא במקורו משם ההר אררט בארמית "קארדוּ" (ניתן למצוא עיגון לכך בתרגום התנ"ך לארמית, תרגום אונקלוס). עם השנים השתבש השם והאות ד' הפכה לאות ת', וכך נוצר השם סכרתואלו, ועל מנת להקל על ההגיה שונתה המילה בלשון היום יום לשם סכתרבלו שפירושה "מדינת הכרתבלים".

וחטנג

האם התכוונתם ל...

וחטנג מלך גאורגיה

האם התכוונתם ל...

כרתלוס

כרתלוס (בגאורגית: ქართლოს) היה, על פי האגדה, אבי האומה של גאורגיה, כארתלי דאז (איבריה הקווקזית). סיפורו מסופר בספר דברי ימי גאורגיה מימי הביניים, שנכתב על ידי לאונטי מרובלי, במאה ה-11.

האגדה מספרת כי הוא היה בנו של תרגמוס (בנו של גומר בן יפת, בן נח) וטוס, אחיהם של האוס (אבי הארמנים), מובקוס, לקוס, הרוס, קווקזוס, ואגרוס שממנו לקחו את השם קווקזים אחרים. כשחילק תרגמוס את אדמותיו, קיבל כרתלוס את אזור כארתלי.

עם קבלתו את האדמה פנה כרתלוס להר שלידו נפגשים נהרות האראגווי והמטקווארי, הארמזי, הקים שם מצודה, ובנה את ביתו. הוא קרא להר כארתלי, על שמו, ועד שנבנה פיסלו של ארמזי נקרא המקום כארתלי. לאחר מכן נקרא כארתלי כל האזור מחונאן ועד לספרי (sper) שלחוף הים השחור. לאחר מכן בנה כרתלוס את "מצודת אוֹרבי" שנקראת כיום סאמצווילדה, ולאחר מכן בנה את "מצודת מטוּאֶרי", שנקראת כיום חוּנאן. הוא חי שנים רבות ומשפחתו התרחבה. מבין ילדיו היו חמישה ענקים: מסחטוס, גרדבוס, קאחוס, קוחוס וגאצ'יוס.

בסך הכול היו לכרתלוס שמונה בנים: מסחטוס, גארדבוס, קאחוס, קוחוס, גאצ'יוס, אופהולס, אוזדרחטוס, ג'וואחוס - שהפכו לאבות המייסדים של מצחתה, גארדאבני, קאחתי, קוחתי, גאצ'יאני, אופליסציחה, אודזרחה וג'אוואחתי, בהתאמה.

עם מותו של כארתלוס הוא נקבר בנקודה בה החלה ממלכתו, ארמזי.

במאה השלישית לפני הספירה, מלך איבריאני - פרנוואז הראשון, תבע את הירושה מכרתלוס, ונקרא בעקבותיו "כרתלוסיאני".

מזרח גאורגיה

מזרח גאורגיה (בגאורגית: აღმოსავლეთი საქართველო) הוא חלקו המזרחי של גאורגיה, שבעת העתיקה היווה את איבריה הקווקזית. בימינו מתייחס מונח זה לאזור שנמצא ממזרח ומדרום-מזרח לרכס הליחי ומסחתי להוציא את מחוז אג'ריה. מזרח גאורגיה כולל את המחוזות ההיסטוריים הבאים: סאמצחה וג'אוואחתי (כיום סאמצחה-ג'אוואחתי), כארתלי, קאחתי, פשאבי, מתיאולתי, תושתי, חבסורתי, חבי והבירה טביליסי.

בעבר במזרח גאורגיה שלטו גם: ממלכת איבריה (שבירתה מצחתה), אמירות טביליסי, ממלכת כארתלי קאחתי, המונגולים ועוד.

מיריאן השני, מלך איבריה

מיריאן (גאורגית: მირიან) או מירוואן (მირვანი) השני, מלך איבריה (90-20 לפנה"ס לערך) היה מלך איבריה הקווקזית, משושלת פרנאווז, שמלך בין השנים 32 לפני הספירה - 23 לפני הספירה לערך.

מיריאן השני נולד בשנת 92 לפנה"ס. בהיותו בן שנה אחת בלבד נרצח אביו, פרנאדג'ום מלך איבריה, בידי חתנו, הנסיך הארמני, ארשק הראשון משושלת ארטאשס. ארשק השתלט על כס המלוכה בכוח ומלך בה שמונה שנים.

מיריאן הקטן הועבר לאימפריה הפרתית, וגדל בחצר המלכות שלה. בהיותו בגיל 60, חזר לארצו עם הצבא הפרתי והרג את המלך ברטום, נכדו של ארשק, בקרב, ומינה את עצמו למלך איבריה בשנת 32 לפנה"ס.

בשנת 23 לפני הספירה, ירש אותו בנו, ארשק השני. מיריאן עצמו מת בשנת 20 לפני הספירה.

מיתרידטה מלך איבריה

האם התכוונתם ל...

מיתרידטס

מיתרידטס היה שמם של 6 מלכים בשושלת שמלכה בפונטוס שבאסיה הקטנה. לטענתם היו צאצאי דריווש.

שושלת מיתרידטס הייתה מהמתנגדים הגדולים של רומא העתיקה. מיתרידטס השישי, מלך פונטוס נחשב כגדול מכולם וכיריב החזק ביותר של רומי. עם מפלתו והתאבדותו הסתיימה שושלת זו ובכך התאפשר לרומא להשתלט על מזרח אגן הים התיכון.

האם התכוונתם ל...

פטר האיברי

פטר האיברי (בגאורגית: პეტრე იბერი, תעתיק: פֶּטרֶה איבֶּרי; או פטר מאיבריה או פטרוס האיברי; 411 לערך - 491) היה נזיר, בישוף ותאולוג גאורגי (איברי), ואחד ממנהיגיה הכריזמטים של התנועה האנטי-כלקדונית בארץ ישראל בתקופת שלטון האימפריה הביזנטית.

פטר זוהה, על ידי הפילוסוף והמתרגם הגאורגי, שלווה נוצובידזה וארנסט הונינגמן כדיוניסוס האראופגוסי המדומה.

פרנוואז הראשון, מלך איבריה

פָּרנַווַאז הראשון, מלך איבריה (בגאורגית: ფარნავაზი) היה המלך הראשון (או השני) של איבריה הקווקזית, מייסד מוסד המלוכה בכארתלי ומייסד שושלת פרנוואז. רוב החוקרים מתארכים את תקופת שלטונו של פרנוואז במאה ה-3 לפנה"ס: 302-276 לפנה"ס על פי וחושטי, 299-234 לפנה"ס על פי סיריל טואמנוף ו-284-219 לפנה"ס על פי פאוולה אינגורוקווה.

צאדים

צאדים (ארמנית: Tzadn) היו קהילה נוצרית שמוצאם היה, קרוב לוודאי, ארמני. הם היו חברי הכנסייה האפוסטולית הארמנית שהמירו את השתייכותם לדתה האורתודוקסית הרשמית של איבריה הקווקזית, זרם אשר תמך בצו שהתקבל בועידת כלקדון.ניתן למצוא תיאור אודותיהם ואודות וחיי הקהילה שלהם ברשומות מהמאה העשירית שנכתבו על ידי ההיסטוריון הארמני, אוחטנס מסבסטיה (935 לערך - 1000).

קווקז

הקווקז הוא אזור גאו-פוליטי בגבול בין אירופה לאסיה (אירואסיה). האזור ממוקם בין הים הכספי לים השחור. באזור מתנשאים הרי קווקז, הכוללים את האלברוס, ההר הגבוה באירופה. הקווקז מאופיין בגיוון דתי ותרבותי.

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים פוליטיים: רוסיה בצפון, טורקיה בדרום-מערב ואיראן בדרום-מזרח והתאפיין ביריבויות פוליטיות וצבאיות רבות. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעיתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים.

קולכיס

קוֹלֶכיס (בגאורגית: კოლხეთი, מילולית: קוֹלחֶתי, ביוונית: Κολχίς, מילולית: kŏl´kĬs) הייתה אזור גאורגי בצורת כמעט משולש, וממלכה בקווקז ששיחקה תפקיד חשוב בגיבוש התרבות האתנית של האומה הגאורגית.

הממלכה כיסתה את רוב חלקה המערבי של גאורגיה כיום. במיתולוגיה היוונית זה היה ביתם של אאטי ומדיאה והיעד של הארגונאוטים. האזור העתיק מייצג בערך את הפרובינציות של גאורגיה, מגרליה, אימרתי, גוריה, אג'ריה, סוואנתי, רצ'ה, אבחזיה, והנפות הטורקיות ריזה, טרבזון וארטווין.

קרב נינווה

קרב נינווה היה הקרב המכריע במלחמה בין האימפריה הביזנטית בראשות הקיסר הרקליוס לבין צבא האימפריה הסאסאנית בראשות כוסרו פרוויז. הקרב התרחש בשנת 627 בסמוך לחורבות העיר העתיקה נינווה, ניצחון הצבא הביזנטי ריסק מוקדי הכוח של האימפריה הסאסאנית וכפה על מנהיגיה כניעה. השפעות הקרב היו מרחיקות לכת, הכאוס השלטוני והתשישות המערכתית הכניסו את האימפריה לסחרור שהוביל להתפרקותה המוחלטת בידי לוחמי האימפריה המוסלמית.

שושניק

שׁוּשַׁנִיק (בארמנית: Շուշանիկ; בגאורגית: შუშანიკი; ‏440 בערך - 475) הייתה מרטירית נוצרייה בכנסיות הארמנית והגאורגית. שושניק שהייתה ארמנית במוצאה עונתה על ידי בעלה עד מוות בכפר צוּרטַאווִי (גאו') שבגאורגיה, כיוון שסירבה לוותר על אמונתה הנוצרית ולהמיר את דתה לזורואסטריות.

פרהיסטוריה
  • תרבות שוּלבַּרִי-שוֹמוּ
  • תרבות קוּרָה-אַרַאכּס
  • תרבות תרִיאַלֵתִית
  • תרבות קוֹלֵכִית
  • דִיאַוֹחִי
העת העתיקה
  • קולכיס ואיבריה
  • גאורגיה בעידן הרומי
  • מסע פומפאי לגאורגיה
  • אגריסי
  • איבריה הסאסאנית
  • ניצורה של איבריה
ימי הביניים
העת החדשה המוקדמת
העת החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.