אטרטו

אטרטו הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מספר פעמים בשלהי שנות השלושים. הפלגותיה אורגנו על ידי תנועות "החלוץ", "הקיבוץ המאוחד" וה"המוסד לעליה ב'" (שהוקם באפריל 1939).

אונית המעפילים אטרטו
"אטרטו ז'"

היסטוריה

הפלגות "אטרטו" יצאו מאיטליה ורומניה. רב-החובל שלה היה יווני ששמו דימיטריו (ג'והן) ורוניקוס פפדאקוס.

לקריאה נוספת

  • יהודה ואלך (עורך ראשי), אטלס כרטא לתולדות ה'הגנה', ירושלים: הוצאת כרטא, המרכז לתולדות כח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, 1991, עמ' 49.

קישורים חיצוניים

  1. ^ יעקד סלומון, בדרכי שלי, פרק 7: "אוניית המעפילי אטרטו וקברניטה", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980, עמ' 93 - 95
ההעפלה

ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934). היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

בהיסטוריוגרפיה מקובלת חלוקת תנועת ההעפלה מ-1934, לשלוש תקופות עיקריות:

תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, והתנהלה בעיקר בשלושה נתיבים: תנועות הנוער היהודיות הציוניות, כגון "החלוץ" במזרח אירופה ואנשי ארגון "ההגנה" בארץ; "עליית אף על פי" בניהול אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וגורמים פרטיים.

תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו, מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.

תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב" וכ-84,000 מעפילים, מהם מעל ל-70,000 באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט של המעפילים, התירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי הספר הלבן, גירשו למעלה מ-52,000 מעפילים למחנות המעצר בקפריסין וגירשו את מעפילי "אקסודוס", חזרה למחנות העקורים בגרמניה. רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. בקיץ 1947 הוחל גם בהברחת מעפילים מארצות המגרב בצפון אפריקה. בנוסף הגיעו לארץ כ-150 מעפילים במטוסים (מבצע כנף).כיום מקובל להתייחס במונח "העפלה" גם לעליה למדינת ישראל לאחר הקמתה, אשר מקורה ביציאת יהודים בניגוד לחוק המקומי במדינות שאסרו על יהודיהן לעלות לארץ. הדוגמה הבולטת לכך היא העלייה ממרוקו. כבר בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נכנסו עולים יהודים לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי, בעקבות מגבלות שהטיל השלטון העות'מאני החל משנת 1881.

יהודה ברגינסקי

יהודה ברגינסקי (17 בנובמבר 1897 - נובמבר 1979), היה פעיל במוסד לעלייה ב' וראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית בשנות העלייה ההמונית, בשנים שלאחר הקמת מדינת ישראל, מ-1948 ועד 1961.נולד בקונוטופ שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). קיבל חינוך תיכוני ולמד מספר שנים לימודי רפואה באוניברסיטה בקייב. היה מראשוני תנועת הנוער "דרור" שקמה בסוף מלחמת העולם הראשונה, והתנגדה להלך הרוח של הנהגת העם היהודי סביב הצהרת בלפור, מתוך אמונה כי העצמאות הלאומית היהודית לא תושג על ידי מתן הכשר מצד אומות העולם - אלא על ידי פעולה אקטיבית יהודית-ציונית של עליה. בעקבות רדיפות של המשטר הסובייטי היגרה מנהיגות "דרור", כולל ברגינסקי, לפולין, שם הצטרף לתנועת "החלוץ" והיה חבר מרכז התנועה בפולין. עלה לארץ ישראל ב-1929 והצטרף לקיבוץ יגור. עבד בייבוש ביצות, במחצבות, בהובלת זיפזיף בגמלים ועוד. שימש גם כמזכיר הקיבוץ.

כתריאל יפה

כתריאל יפה (8 ביולי 1909 – 18 במאי 1941) היה מחלוצי הימיה העברית בארץ ישראל, בין הפעילים הבולטים במפעל ההעפלה לפני מלחמת העולם השנייה, ממקימי נמל תל אביב ורב החובל של ספינת כ"ג יורדי הסירה.

פרץ רוזנברג

פרץ רוזנברג (11 בספטמבר 1919 - 25 באוקטובר 2008) היה ראשון צנחני היישוב, חקלאי וממציא.

צ'וקו (מחוז)

צ'וקו (בספרדית: Chocó) הוא אחד מ-32 המחוזות של קולומביה. המחוז נמצא בצפון-מערב קולומביה והוא גובל בפנמה ובים הקריבי בצפון, במחוזות אנטיוקיה וריסרלדה במזרח, ואיה דל קאוקה בדרום ובאוקיינוס השקט במערב.

המחוז משתרע על שטח של 46,530 קמ"ר. במחוז מתגוררים כ-510 אלף תושבים (הערכה ל-2017). בירת המחוז היא קיבדו.

קולורדו (אוניית מעפילים)

קולורדו הייתה אוניית מעפילים של ארגון ההגנה. היא הגיעה לחופי ארץ ישראל שבועות אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נתגלתה על ידי הבריטים ומעפיליה הושמו במעצר. הבריטים העלו על הספינה מאות מעפילים נוספים שנתפסו על גבי סירות ליד חוף חיפה. מעצרם היה נושא למחאה חריפה של העיתון דבר ולתגובה שנקטו שלטונות המנדט נגד העיתון בסגירתו למשך שבוע ימים.

קיבדו

קיבדו (בספרדית: Quibdó) היא בירת מחוז צ'וקו שבמערב קולומביה, בסמוך לנהר אטרטו. שטחה של העיר הוא 3,337.5 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתה מונה 97,714 תושבים, רובם אפרו-קולמביאנים ובני הקפוזו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.