אטרוסקים

האֶטְרוּסְקִים הם עם שחי באטרוריה, אשר מזוהה כיום עם טוסקנה, אזור בצפון איטליה של ימינו, בטרם היווצרות הרפובליקה הרומית.

Etruscan civilization HE
תחומי ההשפעה האטרוסקית

הגירתם לאיטליה

האטרוסקים הגיעו לאיטליה בערך במאה ה-10 לפני הספירה והתיישבו באזור שבין מקום מושבם של השבטים הקלטים מדרום להרי האלפים ובין לאטיום שבמרכזה של איטליה. מקורם של האטרוסקים לוט בערפל. יש השערה המבוססת על האמור בכתבי הרודוטוס כי הגיעו מאזור לידיה שבאסיה הקטנה.

במאות השנים שחלפו מאז התיישבותם באיטליה פיתחו האטרוסקים תרבות מפותחת מאוד שהתחרתה בתרבותם של היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים, עמים שלאטרוסקים היו קשרים ענפים עמם.

במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה השתלטו האטרוסקים לחלוטין על כל צפון ומרכז איטליה, אזור אשר נקרא מאז על שמם אטרוריה.

האטרוסקים הקימו באטרוריה מספר ערי מדינה שהיו מאוגדות ביניהן בקשרי גומלין. בין הערים הבולטות: ויי, קירה, טרקוויניה (טרחנה), וטולניה, רוסלאי, פופולניה, וולצ'י, קולסיום, ארטיום, בולזנה, פרוסיה, צ'יוסי, וולטרה וקורטונה. בנוסף היו מספר ערים תחת שלטון אטרוסקי שלא היו חברות בהתאגדות זו. אחת מהחשובות שבהן היא טרקוויניה[דרושה הבהרה].

במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נפלו ערים אלו תחת מרותה של רומא באופן סופי.

העלמותם

במאה ה-6 לפנה"ס החלו האטרוסקים להתנגש ביורדי הים הפיניקים שמרכזם היה בקרת חדשת (קרתגו) שבצפון אפריקה. במלחמה שנמשכה עשרות שנים, הגנו האטרוסקים על נחלותיהם, אולם פירודם ופיצולם הרב (מעולם לא היו ממלכה מאוחדת אלא פדרציה רופפת מאוד של 12 ערים ראשיות וכפרים רבים) ומאבקם בגורם החדש בזירה האיטלקית - רומא, החלישו אותם עד מאוד. בשנת 509 לפנה"ס (על פי המסורת הרומית) סילקו הרומאים את שליטיהם האטרוסקים מרומא. כבר ב-474 לפנה"ס הובס הצי האטרוסקי על ידי קואליציה יוונית, ומאז לא הצליחו לחדש את שלטונם בנתיבי ההפלגה. מאז, הובסו האטרוסקים בכל מלחמותיהם עם רומא עד לכיבושם המלא על ידה במאה ה-3 לפנה"ס וסופם שנטמעו בעם הרומי.

השפה האטרוסקית

על פי הכתובים, שם עמם בלשונם היה רסנה (Rásna, Rasenna) אולם לא ידוע מה פירוש השם בלשונם. היוונים כינו אותם טירניאנים והרומאים כינו אותם אטרוסקים, זהו השם המוכר היום עבורם.

השפה האטרוסקית נותרה בלתי מפוענחת. הם כתבו בפיתוח אטרוסקי של האלפבית היווני, אולם שפתם לא הייתה יוונית ועד היום אין הכרעה לאיזו משפחת שפות היא שייכת.

תרבות

נמצאו מספר פסלים המעידים על תרבות מפותחת - פסל של זאבה מוצג במוזיאון הקפיטוליני, וכן כדים וחרסים מעוטרים. על פי ממצאים ארכאולוגיים מסתבר כי המוות והנצחת המתים תפסו מקום חשוב בתרבותם. ליד כל ערי האטרוסקים, נמצאו ערי מתים (נקרופוליס).

מעמד הנשים בחברה האטרוסקית

Terracotta sarcophagus in shape of an etruscan woman
אשה אטרוסקית

מעמד הנשים בחברה האטרוסקית, היה גבוה למדי יחסית למושגים של העת העתיקה. כך לדוגמה, בניגוד לנשים הרומאיות שקיבלו את שמן מבית האב שלהן, לנשים האטרוסקיות היו שמות פרטיים משלהן שהורשו לשמור עליהם גם לאחר החתונה.[1] לעיתים בקברים ובסרקופגים האטרוסקים נכתב שם הנפטר יחד עם שם אביו ואמו, בניגוד לנוהג המקובל אצל היוונים לכתוב את שם האב בלבד. בפסלים רבים נראית האישה מסבה על צידה, תחת לשבת בצניעות כמנהגן של הנשים הרומאיות. לעיתים נראות נשים מסבות עם גברים, ואף משתתפות במשחקים ובהצגות,[2] בעוד באולימפיאדה לדוגמה הכניסה הייתה מותרת לגברים בלבד. לנשות האצולה גם הותר להחזיק ברכוש פרטי, זכות שאצל היוונים הייתה שמורה לפרוצות בלבד. ייתכן גם שלנשים היו זכויות יתר בעולם הבא.[3]

זכויות אלו שניתנו לנשים נתפסו באופן שלילי ביותר בעיני היוונים והרומאים. טיטוס ליוויוס מתאר ביצירתו "דברי ימי רומא", כיצד האטרוסקים נדהמו מפשטותה וצניעותה של לוקרטיה, בעוד נשותיהם שלהם היו שתייניות והוללות.[4] תאופומפוס מתאר באופן שלילי ביותר את נשות האטרוסקים:

הן מטפחות את גופן, את לבושן, ואת שערן. הן מתעמלות עירומות במחיצת גברים, אין להן בושה והן מציגות את גופן העירום ברבים. בסעודות הן מתעסקות עם גברים לעיני בעליהן, ואפילו מרימות כוס יין מנהג גברים מסורתי. הן אוהבות לשתות, והנורא מכל שהן מגדלות את כל ילדיהן, גם את ממזריהן שאביהם אינו ידוע.

תאופומפוס, "דברי ימי ההלנים" מצוטט אצל אתנאיוס ביצירתו "החכמים במשתה".

ככל הנראה ליוויוס ותאופומפוס הגזימו בתיאוריהם, כיוון שבציורים ובפסלים אטרוסקיים אין תיאורי ערום.[5] מה גם שכל מערכות היחסים המתוארות הן מונוגמיות. סרקופגים שונים כדוגמת סרקופג הזוג הנשוי מתארים יחס של קרבה רבה בין הבעל לאשה, ונראה אף שהבעל מפגין כבוד והערכה כלפי אשתו. השמצות היוונים והרומאים נובעות ככל הנראה מכך שהיוונים והרומאים היו מורגלים בנשים צנועות ופשוטות, ונשים בעלות חופש כה רב נחשבו בעיניהם לזונות, ועמים שהעניקו זכויות יתר לנשים נחשבו בעיניהם לברברים. אם כי ככל הנראה בהדרגה אימצו האטרוסקים את מנהגי שכניהם הרומאים והשתנה גם מעמדן של נשותיהם.[6]

לוח השנה

ישנם חוקרים הטוענים כי טרקיניוס פריסקוס, אחד ממלכי האטרוסקים, הוסיף חודשיים לשנה בת עשרת החודשים שהייתה נהוגה עד אז. אך לאחר מותו חזרו ללוח שנה בן עשרה חודשים בלבד, עד נומה פומפיליוס שלו מיוחסת הוספת ינואר ופברואר על שם האל האטרוסקי פברואוס.

לקריאה נוספת

  • ז'ק ארגון, חיי יום יום אצל האטרוסקים, הוצאת עם הספר, תל אביב, 1968

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ז'אק ארגון, חיי יום יום אצל האטרוסקים, עמ' 76.
  2. ^ ארגון עמ' 78.
  3. ^ ראו דיון מורחב על כך בספרו של ארגון עמ' 92.
  4. ^ טיטוס ליוויוס, ספר ראשון, 57.
  5. ^ האטרוסקים - לפני בוא האיטלקים, באתר מסע אחר.
  6. ^ ארגון עמ' 80.
אומברים

אומברים (בלטינית: Umbri) הם עם איטלקי עתיק שהתקיים באלף ה-1 לפנה"ס. נכבשו על ידי רומא העתיקה והיו לחלק מהאימפריה הרומית.

אורקוס (מיתולוגיה)

אוֹרְקוּס (בלטינית: Orcus) היה אל שאול ומייסרן של שבועות השקר במיתולוגיה האיטלקית ובמיתולוגיה הרומית. כמו במקרה של האדס, שם האל משמש גם ככינויו של השאול עצמו. על פי מסורת מאוחרת יותר התמזג אורקוס עם פלוטו, המקביל הרומי של האדס.

אורקוס מתואר בציורים בקברים אטרוסקים כענק מזוקן ושעיר. מקדש לאורקוס היה קיים כנראה בגבעת הפאלאטיום ברומא. קרוב לוודאי שהשם אורקוס הוא תעתיק שמו של הדיימון היווני הורקוס; אורקוס הוא התגלמות השבועות ובנה של אלת המריבה אריס.[דרוש מקור]

אטרוריה

אטרוריה הייתה ארץ עתיקה במרכז איטליה בעת העתיקה, ששטחה בימינו חופף למחוזות של טוסקנה, חלק מאומבריה וצפון לאציו. הארץ הייתה מקור כוחם ומרכז ההתיישבות הראשי של האטרוסקים.

שטח אטרוריה השתנה בהתאם לכיבושי האטרוסקים, ובשיא כוחם השתרעו האטרוסקים באופן לא רציף מעמק הפו, דרך לאטיום ועד לקמפניה. הגבולות של השטח האטרוסקי המצומצם היו בין נהר הארנו בצפון, הטיבר במזרח ובדרום, והים הטירני במערב.

ערי אטרוריה היוו את ערי המדינה החשובות והחזקות ביותר באיטליה לפני עלייתה של רומא. במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נפלו ערים אלו תחת מרותה של רומא באופן סופי. בין הערים הבולטות ניתן

למנות את: ויי, קאירה, טארקוויניי, וטולוניה, רוסלאי, פופולניה, וולסיניי, קולסיום, ארטיום, וולטרה וקורטונה.

שמה של הארץ ניתן בראשית המאה ה-19 לממלכת אטרוריה, ממלכה קצרת-ימים שהתקיימה בשטח טוסקנה, בחסות צרפת הנפוליאונית.

אמנות אטרוסקית

לפני גיבוש החברה הרומית התקיימה באזור טוסקנה החברה האטרוסקית אשר שלטה במרכז איטליה, מהמאה ה-8 עד למאה ה-2 לפנה"ס. בנוסף, פיתחה תרבות עצמאית בתקופה המקבילה להתפתחות מצרים ויוון העתיקה. החוקרים מצאו מגוון ביטויים של השפעות החברה היוונית על התרבות האטרוסקית.

חוקרים משערים כי פגישתם של האטרוסקים עם היוונים התרחשה כבר בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, עם יישובה של יוון. אולם, השפעה ברורה יותר החלה בתקופה שבין 550-460 לפנה"ס, אז ביססו האטרוסקים משטר יציב, במסגרתו התפתחו מאוד קשרי המסחר עם הערים היווניות. בסופה של אותה תקופה התרופפו קשרי המסחר והשפעת האמנות היוונית נעלמה עד לשנת 300 לפנה"ס. רק בשנת 150 לפנה"ס חזרה ההשפעה היוונית לאמנות האטרוסקית, עם כיבוש הערים האטרוסקיות בידי הרומאים.מן הממצאים הארכאולוגים עולה תמונה של אמנות דתית בעיקרה. בין הנושאים הפופולריים באמנות זו היו נושאים הקשורים לאלים, לפולחן המוות ולפולחן אבות המשפחה המתים. יש לציין כי מרבית העדויות על האמנות הגיע מחפירות בשטחי בתי קברות אטרוסקים, על כן יכולה להיווצר תמונה לא שלמה של אמנות זו.

המאה ה-6 לפנה"ס

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

במזרח התיכון - המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של ממלכת בבל לאחר ניצחונה על ממלכת אשור. בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים. לאחר מכן, הודחו הבבלים על ידי האימפריה הפרסית בהנהגת כורש, ששלטה על כל אזור מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, ואסיה הקטנה.

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ממלכת קרתגו הרחיבה את השליטה במערב ים התיכון.

ביוון - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו, לאו דזה מייסד את הדאואיזם.

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, מהווירה מייסד את הג'ייניזם.

המונותאיזם היהודי מגיע לפרקו[דרושה הבהרה] עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה (מדריד)

המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה (ספרדית: Museo Nacional Arqueológico או MAN) הוא מוזיאון לאומי ארכאולוגי השוכן במבנה מהמאה ה-19 שתוכנן על ידי האדריכל פרנסיסקו אלארקון (Francisco Jareño y Alarcón). המוזיאון נוסד בשנת 1867 על ידי צו מלכותי של איזבלה השנייה, מטרת המוזיאון הייתה לאחסן את האוספים של מלכי ספרד בתחומים: נומיסמטיקה, ארכאולוגיה, אתנוגרפיה ופריטי אמנות דקורטיביים. המוזיאון וממוקם ליד פלאסה דה קולון והוא חולק את המבנה עם הספרייה הלאומית של ספרד.

המוזיאון עבר למבנה הנוכחי בשנת 1895. המבנה בסגנון אדריכלי נאו-קלאסי נבנה בין השנים 1892-1866. בשנת 1968 עבר המבנה שיפוץ ושטח המוזיאון הורחב משמעותית. המוזיאון נסגר לקהל ביולי 2011 ופתיחתו מחדש מתוכננת לסוף שנת 2013 או תחילת שנת 2014.

המוזיאון כולל מוצגי אמנות מהתקופות ההפרהיסטוריות ועד המאה ה-19, בעיקר מחצי האי האיברי. בין המוצגים המפורסמים במוזיאון נמצאים מספר פסלים עתיקים, קופסת אחסון עשויה שנהב, חשבוניית כרטיסים של נפייר, חלק מאוצר גוורסאר (Treasure of Guarrazar) ואוסף פסיפסים רומיים, ממצאים קלטים, אטרוסקים וממצרים העתיקה. בנוסף, כולל המוזיאון בתא תת-קרקעי העתקי ציורים מתקרת מערת אלטאמירה.

הרפובליקה הרומית

הרפובליקה הרומית (בלטינית: Res Publica Romanorum, תרגום לעברית: "ענייני המדינה של הרומאים", מה שמסביר את הנהוג להגות ולכתוב את המונח גם רס-פובליקה, כלומר, שלטון הכלל) היא תקופה בהיסטוריה של איטליה שבה נשלטו רומא ושטחיה על ידי מוסדות הסנאט הרומי, אספות העם והמגיסטראטים הנבחרים.

תחילת התקופה מתוארכת לשנת 509 לפנה"ס, שהיא, לפי המסורת הרומית, שנת ייסוד הרפובליקה וגירוש לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, מלכה האחרון של רומא. תאריך סוף המשטר הרפובליקני, ותחילת התקופה הבאה, תקופת הקיסרות הרומית, שנוי במחלוקת, ושני התאריכים המקובלים ביותר הם השנים 44 ו-27 לפנה"ס.

בתקופה זו של כ-500 שנה הפכה רומא מעיר הראשית של לאטיום, לבירת איטליה הקדם-רומית ולשליטה של אימפריה גדולה שכללה, במישרין או בעקיפין, חלק גדול משטחי מדינות הים התיכון.

ויי

וֶיִי או ואי (Veii) היא שמה של עיר אטרוסקית היסטורית שהייתה ממוקמת במרכז איטליה, בחבל אטרוריה, מספר קילומטרים צפונה משפך נהר האניו אל נהר הטיבר.

פריחתה העיקרית של ויי התרחשה בתקופת ההגמוניה האטרוסקית על איטליה, בין המאה השמינית למאה השישית לפנה"ס. בשל קרבתה הגאוגרפית של ויי לרומא חלו מאבקי כוח בין שתי הערים החל מתקופת המלוכה הרומית. המאבקים נסבו בעיקר על השליטה על נהר הטיבר ועל אגני המלח של החוף הטירני.

לפי טיטוס ליוויוס נערכו בין שתי הערים 14 מלחמות שונות, שבהן הניצחון עבר מצד לצד. אובדן ראש הגשר של ויי בצדו המזרחי של הטיבר, העיר פידנאי, היווה את תחילת סופה של העיר. המלחמה האחרונה בין הרומים לבין בני ויי, שהחלה בשנת 405 לפנה"ס, הסתיימה בחורבנה המוחלט של העיר בשנת 396 לפנה"ס. בין הגורמים שהובילו לנפילתה של ווי היה חוסר התמיכה מהערים האטרוסקיות הצפוניות עקב התקפות הגאלים באטרוריה הצפונית.

לפי המסורת הרומית, לאחר שריפתה של רומא בידי הגאלים בשנת 390 לפנה"ס הועלתה הצעה ליישב מחדש את תושבי העיר בחורבות ויי, הצעה שנדחתה לבסוף. לאחר חורבנה חולקו אדמות ויי בין אזרחי רומא וכנראה הוקם מעין ישוב במקום. בימי אוגוסטוס הפכה ויי למוניקפיום. במהלך המאה ה-4 ננטשה העיר.

האתר הארכאולוגי של ויי נתגלה במהלך המאה ה-19 וחפירות שנעשו במקום חשפו מספר שרידים של מבנים אטרוסקים, שרידים שסייעו לגיבוש הידע על התרבות האטרוסקית הקדומה.

זיוף עתיקות

זיוף עתיקות הוא ייצור חפצים כך שיחשבו כ"עתיקות", או שינוי עתיקות כך שמשמעותן תגדל. זיוף עתיקות יכול להיות מונע מבצע כסף, אך גם מניסיון לרכוש יוקרה מדעית או פוליטית. קיימים גם מקרים בהם זייפנים ניסו להוכיח, באמצעות הזיוף, את אמיתותן של אמונות דתיות ("זיוף דתי") ואידאולוגיות. לעיתים זיוף עתיקות נעשה כ"מתיחה". זיוף עתיקות קשור לתחום זיוף האמנות.

לעיתים קרובות, סדרת חפירות ארכאולוגיות מפורסמת מובילה לגל ניסיונות של זייפנים המנסים להפיק רווח מן העניין שהתעורר בעתיקות מאתר זה. בדרך כלל מנסים הזייפנים למכור את העתיקות בשוק החופשי (ובעיקר בשוק ה"שחור"), אך חלק מן הזיופים הגיע למוזיאונים או הפך מוקד למחקר מדעי.

זיוף עתיקות קיים בכל תת-ענפי הארכאולוגיה ובכל התחומים הגאוגרפיים. אחד הזיופים הנפוצים כיום הוא של קדרות פרה-קולומביאנית, אבל זויפו גם "ממצאים" ממצרים העתיקה, מחפירות בכרתים ובאיי יוון, באסיה הקטנה ובאזורים רבים אחרים בעולם. קיימים גם זיופים פליאונטולוגיים, כמו ה"ארכיאורפטור".

באזור ארץ ישראל והמזרח התיכון, היה מוזס וילהלם שפירא סוחר עתיקות, אשר הואשם פעמיים כי זייף עתיקות - פעם אחת מכר למוזיאון בברלין חרסים מואביים כביכול ופעם נוספת נטען כי מגילות שהציע למוזיאון הבריטי היו זיופים (כיום טענת זיוף זה נתונה במחלוקת, לאחר גילוי מגילות ים המלח באותו אזור).

חוקרים מנסים לזהות זיופי עתיקות באמצעות כלי מחקר מסוגים שונים: בדיקות ארכאולוגיות, גאולוגיות ופטרוגרפיות, כגון תיארוך פחמן-14; ובדיקות פליאוגרפיות ואפיגרפיות לבדיקת כתב ותוכן של טקסטים.

ייסוד הרפובליקה הרומית

ייסוד הרפובליקה הרומית הוא האירוע המכונן בתולדות הרפובליקה הרומית, שבו בוטל המשטר המלוכני והוקם במקומו שלטון רפובליקני שהושתת על שיתוף פעולה בין מעמדי בין אצילי רומא, הפטריקים ומעמד צאצאי הגרים בעיר, הפלבס. התאריך המקובל לאירוע זה הוא שנת 509 לפנה"ס.

סאמניום

סאמניום או סאמנטיום הוא שמו של חבל ארץ היסטורי וגאוגרפי בדרום איטליה, שנקרא על שם העם שהתיישב בו בתקופות מוקדמות בהיסטוריה, הסאמניטים.

גבולות החבל היו לאטיום (לאציו) בצפון, לוקאניה (בזיליקטה) בדרום, קמפניה במערב ואפוליה במזרח.

החבל מחולק בין המחוזות האיטלקיים קמפניה, פוליה, מוליזה, אברוצו, ובזיליקטה.

החבל השתרע באזור הרי האפנינים לאורך שפלת קמפניה. הערים המרכזיות בחבל היו בוביאמום (Bovaiamom), שנקראה על ידי הרומאים בוביאנום (כיום העיר בויאנו, מחוז מוליזה), ומאלוונטום (כיום בנוונטו (Benevento) שבמחוז קמפניה).

טבעו ההררי של החבל גיבש את אופיים של השבטים האוסקנים שהתיישבו בו, שלימים הפכו לשבטים הסאמניטיים. הסאמניטים שלטו בחבל במשך כ-300 שנה, משנת 600 לפני הספירה ועד 290. משנה זו, ולאחר שהסאמניטים ניגפו בפני הרומאים במלחמות הסאמניטיות, נשלט החבל על ידי הרפובליקה הרומית.

עם פרוץ מלחמת בעלות הברית בשנת 91 לפנה"ס עמדו הסאמינטים, יחד עם המארסים, בראש המרד האיטלקי ברומא. לאחר מספר הצלחות בתחילת המלחמה הם נוצחו, אך היו השבט האחרון שהחזיק מעמד בלחימה עקשנית. בסיומה של המלחמה הם הצליחו לזכות באזרחות רומית.

במהלך מלחמת האזרחים הרומית צידדו הסאמניטים בסיעה הפופולרית, וכך רכשו לעצמם אויב אכזר בדמות לוקיוס קורנליוס סולה, מנהיג הסיעה האופטימאטית במלחמה, שהיה גם המצביא שנלחם נגדם במלחמת בעלות הברית.

כנקמה ערך סולה, לאחר ניצחונו במלחמת האזרחים, בשנת 80 לפנה"ס, מסע כיבוש והשמד באדמת סאמניום, החריב את עריה, חיסל את עמה, והגלה את שרידיו לצפון איטליה. חבל סאמניום הפך להיסטוריה.

עמים איטליים

העמים האיטליים העתיקים (אנגלית Ancient Italic peoples) הוא שם כולל לכל העמים אשר ישבו באיטליה ועברו לשליטה הרומית. חלק מעמים אלה היו קרובים זה לזה מבחינה אתנית ולשונית, ודיברו שפות איטליות או יוונית כתוצאה מהשפעת ההתיישבות היוונית באיטליה; ואילו אחרים השתייכו לענף הודו אירופי אחר או שלא היו שייכים כלל למשפחת עמים זו. ההשתייכות המדויקת של חלק מעמים אלה אינה ידועה או שמוטלת בספק.

בין העמים האיטליים נמנים (לצד כינויים בלטינית או איטלקית):

אקווים - Aequi

אאורונקים - Aurunci

אאוסונים - Ausoni

ברוטים - Bruttii

אלימים - Elymi

אטרוסקים - Etrusci או Tusci

אאוגנים - Euganei

פליסקים - Falisci

הרניקים - Hernici

יפיגים - Iapyges או Japigi

איטלים - Italioti

לטינים - Latini

לפונטים - Lepontii

ליגורים - Ligures

לוקאנים - Lucani

מרוקינים - Marrucini

מרסים - Marsi

מספים - Messapii

אנוטרים - Enotri

אוסקים - Osci

פליגנים - Paeligni

פיקנים - Piceni

ראטים - Reti

רוטולים - Rutuli

סבינים - Sabini

סמניטים - Samnites

סיקנים - Sicani

סיקליוטים - Siceliotes

סיקולים - Siculi

טאורינים - Taurini

אומברים - Umbri

ונטים אדריאטים - Veneti או Paleoveneti

וסטינים - Vestini

וולסקים - Volsci

פארק אוסטרלי

פארק אוסטרלי (באנגלית: Osterley Park) הוא פארק גדול ובו בניין אחוזה בפרווריה המערביים של העיר לונדון. בעת בניית בניין האחוזה היה האזור כפרי ומרוחק ושימש אזור נופש לעשירי לונדון.

הפארק הוא האזור הפתוח הרחב ביותר במערב לונדון.

פברואוס

פברואוס (באטרוסקית ובלטינית: Februus) היה אל הטהרה האטרוסקי ואל המוות בדת רומא העתיקה.

מקורה של האמונה האטרוסקית באל זה בהאנשה של חג הטהרה פברואה, אשר נחוג באידו של חודש פברואר (החודש נקרא על שם החג, לא על שם האל), והחג הפך לחגו של האל. בחג זה נערכו טקסי ניקיון וטהרה לסמל את תום החורף ותחילת השנה החדשה שהחלה באביב בחודש מרץ.

לימים התפתחה דמותו במיתולוגיה הרומית לדמותה של פבריס - אלת המחלה והחום (ומניעתו). ואילו חגו אוחד עם פסטיבל הרומי הלופרקאליה שנערך באביב.

פסטה

פסטה (באיטלקית: Pasta; מילולית: בצק) הוא שם מקובל בעברית למאכל איטלקי העשוי מקמח, מים ולפעמים גם ביצים. פסטה איכותית מיוצרת לרוב מקמח סולת מחיטה קשה (דורום). הפסטה מבושלת במים מומלחים או באפיה, ומוגשת לרוב עם רוטב.

פירוש השם פסטה באיטלקית הוא בצק.

פסטה ניתן לחלק לשתי קטגוריות רחבות: פסטה יבשה (pasta secca) ופסטה טרייה (pasta fresca). נהוג שביצי עוף שולטות כמקור של

הרכיב הנזיל בפסטה טרייה.

פסטה מיובשת מיוצרת בדרך כלל באופן מסחרי ועוברת תהליך ייבוש ארוך על מנת להקנות לה חיי מדף ארוכים.

פסטה טרייה נשמרת בצינון או בהקפאה כיון שהיא אינה עוברת תהליך ייבוש וזמן הבישול שלה קצר יותר הודות לעובדה זו. רביולי, טורטליני וסוגי פסטה ממולאים אחרים נחשבים לפסטה טרייה כיוון שהם ממולאים במילויים עדינים שלא ניתן לייבש כמו גבינות ובשר. באופן מסורתי פסטה טרייה מיוצרת ביד, לפעמים בסיוע של מכונות פשוטות, אבל כיום סוגים רבים של פסטה טרייה מיוצרים באופן מסחרי על ידי מכונות בקנה מידה גדול ומוצרים רבים זמינים באופן נרחב בסופרמרקטים.

מאכלים דומים התפתחו בכל רחבי העולם והוכנו בצורות שונות במטבח האיטלקי, במטבח הסיני והיפני בפרט ובמטבח האסייתי בכלל.

הפסטה הפכה פופולרית בכל העולם בשל קלות הכנתה.

פרסיוס

אולוס פרסיוס פלאקוס (לטינית: Aulus Persius Flaccus;‏ 4 בדצמבר 34, וולטרה] - 24 בנובמבר 62) היה משורר וסאטיריקן רומאי ממוצא אטרוסקי. ביצירותיו הוא מפגין חוכמה סטואית וביקורת קשה על הלשון הגסה של בני זמנו. יצירותיו פורסמו לאחר מותו על ידי חברו ומורו, הפילוסוף הסטואי לוקיוס אנאוס קורנוטוס והפכו לפופולריים מאד בימי הביניים.

קלואקה מקסימה

קלואקה מקסימה (בלטינית: Cloaca Maxima, מילולית: הביב הגדול) היא אחת ממערכות הביוב המוקדמות ביותר. מערכת ביוב זו נבנתה בימי רומא העתיקה על מנת לנקז ביצות ושפכים מהעיר רומא, ונשפכה לתוך נהר הטיבר. הקלואקה מקסימה נוסדה ככל הנראה בסביבות שנת 600 לפנה"ס על ידי מלכהּ החמישי של רומא, לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס, שנעזר לשם בנייתהּ במהנדסים אטרוסקים מיומנים ופועלים מקרב הפלבאים.

בראשיתהּ הייתה ככל הנראה תעלה פתוחה אליה נוקזו שלושה פלגי מים משלוש גבעות סמוכות שתועלו דרך הפורום עד לשפך הטיבר. התעלה כוסתה במשך השנים לאחר שנבנו מעליה בתים ומבני ציבור בשל הצפיפות ההולכת וגוברת בתוך העיר. מערכת הביוב המסועפת ניקזה שפכים מבתי מרחץ ציבוריים כמרחצאות דיוקלטיאנוס, מזרקות, שירותים ציבוריים ומבני ציבור. בבתים פרטיים נאלצו עם זאת להסתפק בבורות שופכין.

הקלואקה מקסימה תוחזקה היטב במשך השנים ואף עברה שיפוץ כללי תחת כהונתו של אגריפה כאיידיל בשנת 33 לפנה"ס. בתקופה המודרנית מה שנותר מהקלואקה חובר למערכת הביוב המודרנית.

במספר מקרים השליכו הרומאים גופות של בני אדם לתוך הקלואקה במקום לקברם. המפורסמים שבהם הם השלכתם של הקיסר אלאגבאלוס ושל הקדוש הנוצרי סבסטיאן הקדוש: זו של השני מתוארת בציורו הנודע של לודוביקו קראצ'י.

ניתן עדיין לצפות בשפך של הקלואקה ליד פונטה רוטו וליד פונטה פלטינו. ניתן לצפות בגרם מדרגות המוביל אליו בסמוך לבזיליקה יוליה שבמתחם הפורום.

קרב סילבה ארסיה

קרב סילבה ארסיה הוא קרב שהתרחש בשנת 509 לפנה"ס בין הרפובליקה הרומית שזה עתה נוסדה, לבין הכוחות הנאמנים למלך הרומי הגולה לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס וכוחות אטרוסקים. הקרב הסתיים בניצחון רומי. המקורות המצויים בידינו העוסקים בקרב זה הנם ספריהם של פלוטרכוס וטיטוס ליוויוס. עם זאת, במחקר המודרני הקרב נחשב לאגדי למחצה.

רוגם

רוגם (או רוג'ום; בערבית: رُجْم, תעתיק מדויק: רֻגְ'ם, רבים: رُجُوم, רֻג'וּם) הוא תל עפר ואבנים המורמים מעל קבר או קברים. הוא ידוע גם בשמות: תל קבורה, טומולוס, או קורגאן. וניתן למצאו ברחבי העולם. התלים מורכבים בעיקר מאבנים ולעיתים נקראים בשם גלעד. רוגם ארוך הוא תל קבורה פרהיסטורי מהתקופה הנאוליתית המוקדמת, הבנוי בצורת מלבן או טרפז ולרוב משמש עבור מספר קברים.

שיטת ההטמנה בקרקע עשויה להיות משולבת עם דולמן, סיסט (cist), מתחם קבורה או חדר קבורה. דוגמאות לרוגם ארוך ניתן למצוא במיס האו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.