אחשוורוש

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה מלך פרס, על פי מגילת אסתר. המגילה מתארת כיצד גירש את אשתו ושתי ונשא במקומה את אסתר, שניצלה את מעמדה כמלכת פרס כדי לסכל את מזימתו של המן, משריו של אחשוורוש, להשמיד את היהודים בממלכת פרס. רוב החוקרים מזהים את אחשוורוש עם חשיארש הראשון, ששלט בממלכת פרס האחמנית בשנים 486-465 לפני הספירה.

The wrath of Ahasuerus, by Jan Steen
זעמו של אחשוורוש. היצירה מתארת את הרגע שבו אסתר המלכה מתוודה בפני אחשוורוש על יהדותה ומאשימה את המן במזימתו. יאן סטין, 1668

אחשוורוש בתנ"ך

Paolo Veronese - Esther Crowned by Ahasuerus - WGA24784
אחשוורוש ממליך את אסתר כמלכתו. פאולו ורונזה, 1556

לפי מגילת אסתר, אחשוורוש שלט באימפריה שהשתרעה "מהודו ועד כוש", ולפי הסיפור אימפריה זו כללה 127 מדינות. אולם, אחשוורוש התעניין בעיקר בנעשה בארמונו. לאורך המגילה הוא מארגן מספר רב של משתאות בארמון. בנוסף הוא אוסף את כל נערות הממלכה כדי לבחור מהן את אשתו (לבסוף נבחרת אסתר), ומקים "בית נשים" ו"בית פילגשים". הוא גם עסוק במינויים: הוא ממנה את המן לראש השרים, אולם בעקבות האירועים המתוארים במגילה המן נתלה ומרדכי היהודי ממונה במקומו. בסוף המגילה מסופר גם על פעולות אחרות של אחשוורוש מחוץ לתחומי שושן הבירה, כגון הטלת מיסים.

בבחינה שטחית נדמה כי אחשוורוש הוא הדמות הראשית במגילה - הוא נזכר בה כמאתיים פעם (כ-30 פעמים בשמו, ובשאר האזכורים בכינויים כגון: 'המלך', 'אליו' וכו'...). אך עיון בסיפור מגלה כי זוהי אשליה. דמותו של אחשוורוש היא דמות נלעגת של מלך טיפש, הפכפך וחלש אופי הנשלט בידי יועציו. הוא מכנס את שריו הבכירים להתייעצויות דחופות כדי להחליט בעניינים של מה בכך, ואילו החלטות הרות גורל מתקבלות אצלו בקפריזה של רגע, ולעיתים מתוך שכרות. עם זאת, פרשנים רבים מסכימים כי אחשוורוש איננו מצטייר כמלך רשע. אמנם, מרשיעה לכאורה הסצנה שבה הוא מסמיך את המן לעשות ליהודים כטוב בעיניו; חמת זעמו המלודרמטית בעת "גילוי" הקנוניה שהוא עצמו השתתף ברקיחתה מציגה אותו באור מגוחך. חלק מהפרשנים דנים את אחשוורוש לכף זכות, ומניחים שלא היה מודע למלוא משמעותם של דברי המן: יש הסבורים כי היה שיכור לחלוטין בשעה שאישר את הגזירה. סנדרה בת' ברג מצביעה על כך שבדברי המן לאחשוורוש מופיע הנוסח המקוצר: "ייכתב לאבדם", לעומת הנוסח שאינו משתמע לשתי פנים בצו המלכותי עצמו: "להשמיד להרוג ולאבד...". ברג מעלה את הסברה שהמן הטעה את אחשוורוש במתכוון: מדבריו ניתן היה להבין שהוא מבקש למכור את היהודים לעבדות, וזו התוכנית שאחשוורוש הסכים לה. והשוו לדברי המן: "ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול...", ולדברי אסתר: "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו...".[1] בנוסף, המן לא הזכיר במפורש כי העם ה'בעייתי' הוא העם היהודי, וייתכן כי אחשוורוש סבר כי מדובר בבעיה אמיתית ולא במזימה אנטישמית.

אחשוורוש נזכר גם בספר עזרא: "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם"[2]. אולם קיים ספק אם מדובר באותו מלך.

דמותו באגדות חז"ל

Maurycy Gottlieb - Ahasuerus wandering - 1876
התמונה "אחשוורוש", מאת הצייר היהודי פולני מאוריצי גוטליב. הצייר בחר לתארו כבחור צעיר מאוד, הנראה מנומנם עייף ולא מרוכז.

אופי המלך שנוי במחלוקת בתלמוד הבבלי. מחלוקת בין רב לשמואל[3] עוסקת בשאלה האם היה מלך טיפש שנגרר אחרי המן, או שמא מלך ערמומי. מקריאה במגילה עולות ראיות לשני הצדדים, ויש הבוחרים לקבוע שהיה מלך הפכפך, ותמרן את כולם לרצונו בלא אידיאלים מסוימים. לעומת זאת יש הטוענים שהוא היה חסר דעה משל עצמו. באותו הדף, ישנה מחלוקת נוספת לגבי ייחוסו. יש אומרים שהיה הבן של כורש ויש אומרים שהיה פקיד פשוט שקנה את המלוכה בכסף. על פי המדרש שבאותו הדף, כשביקש מושתי לבוא למשתה כדי להראות את יופיה, ושתי סירבה באומרה שהוא היה לא יותר מאשר בנו של שומר הסוסים של סבה (נבוכדנצר).

זיהוי היסטורי

Relief of Xerxes at Doorway of his Palace, Persepolis, Iran
דמותו של חשיארש הראשון, מלך פרס, חקוקה באבן בעתיקות פרספוליס, אירן.

חלק מן החוקרים רואים באחשוורוש דמות ספרותית סטראוטיפית שאיננה משקפת את דמותו ההיסטורית של מלך כלשהו, כשם שדמותו של הנרי השמיני במחזהו של שייקספיר איננה משקפת את דמותו ההיסטורית של מלך זה. זאת מבלי לחלוק על עצם הזיהוי של אחשוורוש עם חשיארש.

חשיארש הראשון

רוב החוקרים מזהים את דמותו של אחשוורוש עם המלך חשיארש הראשון (המוכר גם בצורה היוונית של שמו, כסרכסס הראשון - מופיע לעיתים גם בכתיב "קסרקסס"), ששלט בממלכה האחמנית בשנים 486-465 לפני הספירה. הזיהוי הזה מבוסס על ארבע סיבות:

  1. מוסכם במחקר כי אחשוורוש היא הצורה העברית של השם חשיארש. בהקשר זה הדמיון בין השמות רב אף יותר אם משווים להשמטת האות ו' בשמו של אחשוורוש בסוף מגילת אסתר: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם" (פרק י', פסוק א').
  2. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את חשיארש כשטוף בתאוות נשים ויין, דבר שמתאים מאוד לתיאור אחשוורוש במגילה. הרודוטוס אף מציין שחשיארש ישב בשושן, בארמון מפואר, ומלך מהודו ועד כוש, שוב דמיון רב לכתוב במגילה. עוד בכתבי הרודוטוס, מוזכרת אשתו של כסרכסס - חשיארש, אמיסתריס או אמסוריס, ששמה מזכיר במידת מה את אסתר[4][5].
  3. בעיר הבבלית סִפָר התגלתה תעודה מנהלית בה מוזכר גזבר מלכותי מהעיר שושן, הנקרא מרדוכה, שם דומה מאוד לשם מרדכי.
  4. בספר עזרא מופיע תיאור שיש המפרשים אותו כמתייחס לגזירות המן: "וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה ומבלהים [קרי: וּמְבַהֲלִים] אוֹתָם לִבְנוֹת. וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב..." (ספר עזרא, פרק ד', פסוקים ד'-ז'). יש שטוענים שזוהי התייחסות מסודרת לשושלת האחמנית באותה תקופה: כורש (השני - "הגדול") – דריווש (הראשון) – אחשוורוש – ארתחשסתא (הראשון) (למעט אמנם כנבוזי השני, שמלך בין כורש השני לדריווש הראשון). אם אמנם כך, אזי ברור שאחשוורוש הוא אמנם חשיארש[6].

לעומת זאת, יעקב אשכנזי מונה שש סיבות לטיעון שזיהוי זה איננו נכון[7].

ארתחשסתא הראשון

מקורות אחרים, בעיקר יהודיים, מזהים את אחשוורוש דווקא עם בנו של חשיארש ויורשו במלוכה, ארתחשסתא הראשון. כך למשל תרגום השבעים, יוסף בן מתתיהו וגם חז"ל, במדרש ויקרא רבה, פרשה י"ג, פיסקה ה', שם נאמר שדריווש השני היה בנם של אסתר ואחשוורוש, וידוע שאביו של דריווש השני היה ארתחשסתא הראשון. הדבר גם מתיישב אולי עם המסופר בספר עזרא, פרק ז', בנוגע לסכום כסף עצום שנתן ארתחששתא הראשון לשיקום בית המקדש. גם האמור בספר דניאל, פרק ט', פסוק א' - "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים", תומך בגרסה זו, כשהכוונה היא, שוב, לדריווש השני בן ארתחששתא הראשון. כמו כן, הגישה המקובלת כיום היא לזהות את אחשוורוש המוזכר בספר עזרא, דווקא עם ארתחשסתא הראשון וזאת לכאורה בלי קשר לשאלה אם זהו אותו אחשוורוש הנזכר במגילת אסתר אם לאו, אבל בעצם תוך תמיכה ברורה בגרסה השנייה, שאחשוורוש של המגילה הוא ארתחששתא הראשון.

  • אסתר רבה (וילנא) פרשה א כתוב ששמו של אחשוורוש היה ארתחחששתא:"אחשוורוש ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר אחשוורוש הוא ארתחששתא, ורבנן אמרי אחשוורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח"

ישנם גם זיהויים אחרים של אחשוורוש, המגיעים אפילו עד ארתחשסתא השלישי, אחד המלכים האחרונים לשושלת האחמנית. הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי שלו.

לקריאה נוספת

  • מרדכי וורמברנד, הערך: אחשוורוש, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 37.
  • תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, מהדורה מורחבת, [כפר סבא], תשע"ה. ('אחשוורוש', 28-25).

הערות שוליים

  1. ^ Sandra Beth Berg, The Book of Esther: Motifs, Themes and Structure (Society of Biblical Literature Dissertation Series 44), Missoula, MT: Scholars Press, 1979, pp. 100-103
  2. ^ עזרא ד ו
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד א'
  4. ^ כתבי הרודוטוס ז,61; שם 114; ט,109-112.
  5. ^ מגילת אסתר - רקע היסטורי ד"ר מנחם צוקר
  6. ^ הרב יונתן גרוסמן, זמנה של המגילה: בין בית המלך לבית המקדש
  7. ^ עיון במגילת אסתר, תשנ"ז
אבגתא

אֲבַגְתָא הוא דמות מקראית, אחד מסריסי המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר.

אסתר

אֶסְתֵּר או אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים, לאחר שסיכלה את מזימתו של המן להשמיד את היהודים בממלכת פרס. היא מתוארת במגילה כאשתו של אחשוורוש, לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא, אסתר היא האישה שמסופר על אודותיה בצורה הרחבה ביותר בתנ"ך.

ארתחששתא הראשון

אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הראשון היה מלך הממלכה האחמנית בשנים 465 - 425 לפנה"ס. הוא עלה למלוכה לאחר שאביו, המלך חשיארש הראשון, נרצח על ידי אחד מאנשי חצרו - ארטבון.

החוקרים מזהים את ארתחששתא הראשון עם מלך פרסי בשם זה הנזכר הן בספר עזרא והן בספר נחמיה, שם מסופר כי התיר את בניית בית המקדש השני ואף תרם לכך כספים. יש הטוענים שהוא עשה כן מאחר שאמו הייתה אסתר המלכה. מסופר כי השומרונים הלשינו על היהודים כי הם מקימים את חומות ירושלים, והוא ציווה עליהם להפסיק את העבודה. מאחר שחשש כי הדבר יוביל למרד מצד היהודים במטרה ליטול עצמאות מדינית. יש הטוענים[דרוש מקור] שארתחששתא אף היה המשיח השני לבית דוד, שהוזכר בנבואות בתנ"ך, שיהיה זה שיבנה את בית המקדש השני.

מקורות שונים, בעיקר יהודיים, מזהים אותו גם עם אחשוורוש של מגילת אסתר - כך למשל תרגום השבעים ויוסף בן מתתיהו. הדבר גם מתיישב עם המסופר בספר עזרא, פרק ז', בנוגע לסכום כסף עצום שנתן ארתחששתא הראשון לעזרא, לשיקום בית המקדש. עם זאת, הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי של זהותו, ויש הסבורים שאחשוורוש של המגילה הוא דווקא אביו, חשיארש הראשון. רש"י במסכת מגילה מזהה אותו כבן אחשוורוש ואסתר, ושמו דריווש ארתחשסתא.

וכך כתוב באסתר רבה (וילנא) פרשה א': "אחשורוש ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא, ורבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח".

הגי

הֵגַי (גם הֵגֶא) הוא דמות מתוך מגילת אסתר שבתנ"ך. הוא סריס שממונה על ההרמון של אחשוורוש. מצוין במגילה שאסתר מצאה חן בעיניו והוא הפלה אותה לטובה.

היהודי הנודד

היהודי הנודד או היהודי הנצחי, המכונה גם "אחשוור" (במקור: "אחשוורוש", אם כי לא ברור הקשר בין אחשוורוש שליט פרס בימי אסתר המלכה לדמותו של היהודי הנודד) הוא שמה של דמות מאגדת עם נוצרית.

בימי הביניים התעוררה אגדת היהודי הנודד; שהייתה והתקבלה כמטפורה ליהודים. ברוב גרסאות האגדה, היהודי הנודד היה סנדלר בשם אחשוורוש שסירב לאפשר לישו לנוח על כסאו בדרכו לצליבה ולכן ישו הענישו בקללה, שלעולם לא ימות או ימצא מנוחה אלא ינדוד סובל בעולם עד לחזרתו של ישו ביום הדין הסופי. בדרך כלל, המצב הארור הזה התפרש לאמור שאחשוורוש יכפר על חטאיו בנדידה וקבצנות ממושכת עד שבסופו של דבר ישו יגאל אותו באחרית הימים. הנדודים המתמידים של היהודי מוגברים לאור פחדו מגילוי זהותו האמיתית על ידי הנוצרים, דבר הגורם לו לעבור ממקום למקום ללא הרף ולחוסר יציבות או שגשוג.אם כי במקורות מסוימים, יש הטוענים כי היהודי הנודד הוא בעצם ממלא מקומו ומגלם דמותו של ישו, שבעבר היהודים התנכלו לו והיום הנוצרים או המוסלמים מתנכלים לו. וכי חוסר יציבות זו ונדודיו נועדו בעצם להזהיר אחרים שאם לא יסיעו, יתנו עבודות או תרומות ובעצם לא ילמדו מלקחיו של אותו סנדלר עם ישו לאחר עזיבתו של היהודי הנודד את אותו מקום או אפילו במהלך שהותו שם, המקום יקלע לבזיזות, מחלות, פרעות ואסונות.

הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

המן האגגי

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי היה, על פי מגילת אסתר שבתנ"ך, הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס, אשר הסית את מלכו כנגד האוכלוסייה היהודית בממלכה, במטרה לבצע בה רצח עם. המן מכונה במגילת אסתר "צורר היהודים", וכן "איש צר ואויב המן הרע הזה", שביקש להשמיד את כל היהודים במאה עשרים ושבע מדינות. לבסוף סוכלה מזימתו, בעיקר בזכות אסתר והוא נתלה. בשיח היהודי נשתרש כינויו ל"המן הרשע", שם אמו אמתלאי בת עורבתי.

התך

הֲתָךְ הוא אחד מהסריסים אשר המלך אחשוורוש העמיד לרשות אסתר המלכה.

ושתי

וַשְׁתִּי היא דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשוורוש. על פי המגילה ושתי הודחה, ועל פי המדרש גם נהרגה, בציוויו של אחשוורוש, לאחר שסירבה להופיע במשתה שערך, לאחר מכן נשא המלך את אסתר.

דעות החוקרים חלוקות באשר לפירוש השם "ושתי": "הטובה ביותר" בפרסית עתיקה, "יפה" בפרסית, ו"חוט" בעילמית. או שמקור השם בשפה הפרסית, ופירושו "הנחשקת" (vaš לחשוק; ti - פועל בהווה).על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס (שמזוהה לדעת רוב החוקרים כ'אחשוורוש) הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס", ייתכן שהכוונה היא לאסתר, אולם דבר זה לא מסתדר עם הידיעה שאמסטריס הייתה בתו של אוטאנס, אחד משבעת האצילים שהעלו את דריווש לשלטון.

חרבונה

חַרְבוֹנָה או חַרְבוֹנָא, דמות מקראית, הוא אחד מסריסי המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר.

חשיארש הראשון

חְשְיָארְשָׁ הראשון, מוכר גם בצורה היוונית של שמו - קסרקסס (Ξέρξης, Xerxes), היה מלך פרס האחמנית בשנים 485 עד 465 לפנה"ס.

על פי סברה רווחת, עם חשיארש מזוהה המלך אחשוורוש ממגילת אסתר. אחת הראיות לכך היא כתיבת השם אחשוורוש בסוף מגילת אסתר "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם", ואולם קוראים אותו על פי המסורת "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" בעת קריאת המגילה ביום הפורים.

בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

י"ג באדר

י"ג באדר הוא היום השלושה עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כ"ג בסיוון

כ"ג בסיוון הוא היום העשרים ושלושה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ג בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

מגילת אסתר

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבחלק ה"כתובים" שבמקרא. היא מספרת את סיפור ניסיון השמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם. מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במוקד המגילה עומדת מזימתו של המן האגגי, בכיר השרים בממלכה, להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודתו ולפי הגמרא גם אשתו אסתר, אשר נבחרת בראשית הסיפור להיות למלכה, והודות למעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש מצווה לקרוא את המגילה בחג פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות מקרא מגילה".

מרדכי היהודי

מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הוא דמות מקראית ומגיבוריה הראשיים של מגילת אסתר; בן דודה של אסתר המלכה. מרדכי שירת בחצר המלך הפרסי אחשוורוש, כנראה כשופט, והציל יחד עם אסתר את יהודי ממלכת פרס מרצח המוני שתכנן כנגדם המן. לאחר תלייתו של המן תפס מרדכי את מקומו כמשנה למלך אחשוורוש והפך לבכיר שרי ממלכת פרס וגדול היהודים.

יחד עם אסתר תיקן מרדכי לדורות את חג הפורים.

פורים

חג פּוּרִים הוא אחד מחגי ישראל שנחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") או בט"ו באדר (בירושלים וביתר הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון; "פורים דמוקפים" או "שושן פורים"). החג נקבע כיום הודאה לה' על הצלת היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן, המשנה למלך אחשוורוש.

על פי מגילת אסתר, החג נקרא על שום ה"פור" (גורל בפרסית) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים. בעקבות רצף אירועים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל, ובזכות אסתר סוכלה מזימתו של המן שנתלה, והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם. י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יום תענית אסתר לזכר הצום שהונהג במלחמה. סברה אחרת קושרת למנהג זה את התענית של אסתר המלכה, טרם ניגשה למלך בבקשה לבטל את הגזירה.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים, מסירת משלוחי מנות איש לרעהו וסעודת פורים שבה מקובל להשתכר "עד-דְלֹא-ידע". החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהחוק המקראי, אלא התוקף ההלכתי שלהם הוא מתקנת חכמים (היהדות הרבנית). חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה, הנקרא "דברי קבלה", בשל היותו תקנה מזמן הנביאים. במקורות שונים נעשית השוואה בין פורים ליום הכיפורים.

פורים שפיל

פורים שפיל (מיידיש או מגרמנית: Purimspiel; משחק פורים או מחזה פורים) הוא מופע היתולי לחג הפורים המתבסס על מגילת אסתר. זוהי למעשה דרמה קומית, שבה שחקנים, לעיתים קרובות לא מקצועיים, מופיעים בסגנון הקומדיה דל ארטה. השחקנים מחופשים לגיבורי המגילה כמו מרדכי היהודי, אסתר המלכה, אחשוורוש והמן. המופע כולל שירים היתוליים, מוזיקה, ריקודים וטקסט קומי.

מופעים מסוג זה היו נהוגים בקרב יהודי אירופה מאז המאה ה-16.

שרביט

שרביט הוא מוט מעוטר המשמש כאביזר טקסי, לרוב בידי מלכים או אנשי אצולה.

פרשן התנ"ך הרב יעקב ב. חרר בספרו באר יעקב (אסתר ד, יא), כותב, כי מילת שרביט מורכבת משתי מילות שר - שבט, כלומר שבט הנתון ביד השר והמושל. ומקל זה שונה מן השאר בעיטוריו ובמהותו.

השרביט משמש כאביזר בעל משמעות סמלית המייצג עוצמה וסמכות עוד מזמנים קדומים מאוד.

במצרים העתיקה, צמד שרביטים בדמות מורג ומטה רועים שימש כאחד מסימני ההיכר העקריים של הפרעה.

באיליאדה מוזכר השרביט כסמל הן של מלוכה (לדוגמה, איליאדה א 279) והן של כהונה (לדוגמה, איליאדה א 15).

בתנ"ך מוזכר שרביטו של המלך אחשוורוש, במגילת אסתר. המלך מושיט את שרביטו לאסתר כמחווה סמלית לנכונותו לחון אותה מעונש על־אף שהפרה את הוראתו שלא לראות אותו במשך שלושים יום.

בסיפורי אגדות ופנטזיה, משמש לעיתים שרביט קסמים ככלי לחולל נפלאות בידי מכשפים או פיות. שרביטים משמשים גם כאביזר מקובל במופעי קוסמות.

תוספות למגילת אסתר

תוספות למגילת אסתר הן תוספות מאוחרות המופיעות לראשונה בנוסח תרגום השבעים היווני של מגילת אסתר, והן אינן מופיעות בנוסח המסורה העברי. התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור את הקשיים. התוספות למגילת אסתר מופיעות בכל הנוסחים של הברית הישנה שתורגמו מנוסח תרגום השבעים היווני, וביהדות הן נחשבות כחלק מספרות הספרים החיצוניים.

התוספות נכתבו ככל הנראה במאה ה-1 לפנה"ס ובמאה ה-1 לספירה.

פורים
מצוות החג מקרא מגילהמתנות לאביוניםמשלוח מנותסעודת פוריםשתיית יין בפוריםפרסום הנס Purim22
מנהגים משנכנס אדר מרבין בשמחהאוזן המןרעשןהתחפשות
מגילת אסתר אחשוורוש • ושתיהמןעשרת בני המןזרשבגתן ותרשמרדכי היהודיאסתרחרבונההתךהגיאבגתאתוספות למגילת אסתרתרגומי מגילת אסתר לארמיתהיעדרותו של אלוהים ממגילת אסתר
תפילות ופיוטים למנצח על אילת השחרעל הנסיםאשר הניאויאהב אומןככלות יינימי כמוך ואין כמוךקוראי מגילהרשימת שירים ופיוטים לפורים • פיוטים ושירים נוספים
שירים ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקרחג פורים (שיר)אני פוריםליצן קטן נחמד
שמחת פורים פורים שפילרב פוריםעדלאידעליל שיכוריםפרודיות לפורים
שונות פרשת זכורמצוות זכירת מעשי עמלקמחיית זכר עמלקתענית אסתרסעודת אסתרמסכת מגילהזכר למחצית השקלפורים קטןפורים שניפורים משולשעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נוןבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעירקבר אסתר ומרדכי
חגי ישראל ומועדיו

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.