אחשדרפן

אֲחַשְׁדַּרְפָּן הוא התואר של מושלי הפרובינציות בפרס ומדי בתקופת הממלכה האחמנית, תחת שלטונם של אלכסנדר הגדול ומלכות בית סלאוקוס ובהמשך בתקופת האימפריה הסאסאנית.

מקור המילה

מקור המילה כנראה באיראנית עתיקה: ח'שת'רא-פא- (xšaθra-pā/ă*).[1] בפרסית עתיקה קיימת הצורה ḫšaçapāvan, ובפהלווי štrp. משמעות המונח "מגן הממלכה (או: השושלת)"; הלחם של "ח'שת'רא" שמשמעה "כוח" ו"פאווא" שמשמעה "מגן". בתנ"ך מופיע התואר "אחשדרפן" לתאר בעל תפקיד זה. ביוונית עתיקה המילה תועתקה ל-σατράπης "סאטרפס", מונח שעבר ללטינית כ-satraps ובשלב מאוחר יותר לאנגלית satrap.[2]

בספרות המודרנית משמשת המילה תואר למושל בעל השפעה רבה.

התפתחות היסטורית של תפקיד האחשדרפן

האיזכור הראשון של התפקיד הוא משנות שלטונו של דריווש הראשון שחילק את האימפריה הפרסית ל-20 סטרפיות. תפקיד האחשדרפן הוא תפקיד של מושל השולט מכוח סמכות המלוכה, בפועל הוא נהנה מאוטונומיה רחבה ודבר זה הביא לעצמאות יתר של נושאיה ומרידות כנגד השלטון המרכזי בתקופת שלטונם של מלכים חלשים.

האחשדרפן עמד בראש השלטון המקומי בסטרפיה, היה אחראי על גביית המיסים, המשפט המקומי וכן על פיתוחה הכלכלי של הסטרפיה למען רווחת התושבים. בסטרפיות גדולות הפחות היו כפופים לאחשדרפן.

האחשדרפן מונה מבני משפחת המלוכה או משורות האצולה הגבוהה, המלך מינה לצידו סופר ומפקד צבא שהיו כפופים ישירות למלך, דבר זה נעשה כניסיון להצר את צעדיו של האחשדרפן וליצור איזון בין שלושת הגורמים שיחלישו את נטיית המחוזות המקומיים לפעולה באופן עצמאי.

החלוקה לסטרפיות נשארה על כנה גם לאחר כיבוש הממלכה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול וכינון ממלכת בית סלאוקוס.

אחשדרפנים בתנ"ך

אחשדרפנים מוזכרים בתנ"ך במגילת אסתר:

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

פרק ג' פסוק 12

מפסוק זה ניתן ללמוד שמעמד האחשדרפנים היה רם ממעמד הפחות ששלטו במדינות השונות. וכך גם:

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה- מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ, וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם

פרק ח' פסוק 9

וכן בפרק ט' פסוק 3 במגילת אסתר. האחשדרפנים מוזכרים גם בספר דניאל ובספר עזרא.

המילה "וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" (מגילת אסתר, פרק ט', פסוק ג') היא אחת משלוש המילים הארוכות ביותר בתנ"ך (11 אותיות), יחד עם "וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן" (ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוק מ"ז) ו-"וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם" (ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק מ"ד).

המונח בספרות

  • בסדרת ספרי נרניה הסטרפ הוא השליט של המדינה הדרומית לנרניה - קלורמן.
  • בסדרת ספרי הלווייתן מבבל האחשדרפנים הם רופאים-כוהנים המנהלים את האימפריה של בבל.

הערות שוליים

  1. ^ Wiesehöfer, Josef (Kiel), “Satrap”, Brill’s New Pauly, Antiquity volumes edited by: Hubert Cancik and, Helmuth Schneider.
  2. ^ Rüdiger Schmitt, PERSIAN LOANWORDS AND NAMES IN GREEK, Encyclopedia Iranica, s.v.
510-519 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 519 - 510 לפנה"ס

520-529 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 529 - 520 לפנה"ס

אטרופטנה

אטרופָּטֶנָה (ביוונית Ἀτροπατηνή), ידועה גם בשם אזרבייג'ן (בפרסית: آذربایجان) או Media Atropatene, הייתה ממלכה בעת העתיקה, באזורים שנכללים היום בתחומי ארמניה, אזרבייג'ן ואיראן, היא התקיימה מהמאה ה-4 לפנה"ס עד למאה ה-3. ממלכה זו נוצרה בעקבות התפוררותה של האימפריה של אלכסנדר הגדול וחלוקתה בין הדיאדוכים. גבולותה היו: נהר אראס בצפון ומחוז גילאן והים הכספי במזרח. במערב היא והשתרעה עד ימת אורמיה והרי כורדיסטן. נהר Sefīd-Rūd היה כנראה גבולה הדרומי.. האדמות הפוריות של אטרופנה היו לעיתים קרובות מקור לחיכוכים בין ארמניה לפרס.

אסטיאגס

אסטיאגס (ביוונית: Αστυάγης בפרסית: ایشتوویگو (אשתווגו); המאה ה-6 לפנה"ס) היה אחרון מלכי מדי העצמאיים. ממלכתו נכבשה בידי כורש הגדול.

ארתחששתא השלישי

אַרְתַּחְשַׁסְתְּא השלישי (בפרסית: اردشير سوم; כ-358 לפנה"ס - 338 לפנה"ס) היה המלך הגדול של פרס והקיסר האחד עשר באימפריית השושלת האחמנית, וכיהן גם כפרעה הראשון של השושלת ה-31 של מצרים העתיקה. הוא היה בנו ויורשו של ארתחשסתא השני והוחלף על ידי בנו, ארסס (הידוע גם ארתחשסתא הרביעי). שלטונו חפף לתקופת שלטונו של פיליפוס השני במוקדון ונכתנבו השני (Nectanebo) במצרים.

לפני עלייתו לכס היה ארתחשסתא אחשדרפן ומפקד בצבאו של אביו. ארתחשסתא התגלגל לשלטון לאחר שאחד מאחיו הוצא להורג, אח אחר התאבד, האח האחרון נרצח ואביו, ארתחשסתא השני נפטר בגיל 86. מיד לאחר שהוכתר למלך, ארתחשסתא רצח את כל משפחת המלוכה כדי להבטיח את שלטונו כקיסר. הוא התחיל שני מסעות מלחמה גדולים נגד מצרים. המסע הראשון נכשל, ולאחריו פרץ מרד ברחבי האימפריה המערבית. ב-343 לפנה"ס, ארתחששתא הביס את נכתנבו השני, פרעה מצרים, הגלה אותו ממצרים, ועצר מרד בפניקיה בדרך. במסעו אף הגלה יהודים מיריחו.

בשנות שלטונו המאוחרות, כוחו של פיליפוס השני ממקדוניה התגבר ביוון, והוא ניסה לשכנע את היוונים למרוד בפרס האחמנית. ארתחשסתא התנגד נחרצות לפעילות זו, ובתמיכתו, העיר פרינתוס (Perinthus) הצליחה לעמוד בפני מצור מקדוני. יש ראיות למדיניות בנייה מחודשת בפרספוליס, בה ארתחשסתא הקים ארמון חדש, נבנה בה קברו שלו, והתחילו פרויקטים ארוכי טווח כמו "השער שלא הושלם". לדברי מקור יווני, דיודורוס סיקולוס, בגואס (Bagoas) הרעיל את ארתחששתא, אבל לוח בכתב יתדות (המצוי כעת במוזיאון הבריטי) מרמז על כך שהמלך מת מסיבות טבעיות.האפוס הפרסי שאהנאמה מספר שאלכסנדר הגדול היה בנו של ארתחשסתא השלישי, שקיבל את בתו של פיליפוס השני לאחר שניצח את האחרון בקרב. בלילה הראשון לנישואים הבחין ארתחשסתא בריח הרע שיצא מפיה של בתו של פיליפוס והחזירה בחזרה למוקדון. רק לאחר החזרתה למוקדון התגלה כי האחרונה בהריון והדבר לא נמסר לארתחשסתא. על-מנת לשמור על כבוד משפחת המלוכה ובתו, הסתיר פיליפוס את דבר הגירושים וההיריון, ולאחר היוולדו של אלכסנדר גידל אותו כבנו שלו. כך שלפי סיפור זה היה אלכסנדר פרסי, וכן אחיו החורג של דריווש השלישי.

בית סלאוקוס

שושלת בית סלאוקוס שלטו בממלכה הסלאוקית, שנוסדה בידי אבי השושלת, סלאוקוס הראשון (ניקטור, "המנצח"; חי בשנים 358 עד 281 לפנה"ס לערך). סלאוקוס הראשון היה אחד מהגנרלים של אלכסנדר הגדול, והוא ייסד את הממלכה הסלאוקית לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס. בתחילה השתרעה הממלכה על שטחי מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, המישור האיראני, ועד לנהר האינדוס (בפקיסטן של ימינו). הוא ייסד את בירת הממלכה, סלאוקיה על החידקל, בשנת 305 לפנה"ס בערך.

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

היסטספס

ווישטספה (Vishtaspa; נולד ב-550 לפנה"ס) הידוע בשמו היווני היסטספס (Ὑστάσπης / Hystaspes) היה אחשדרפן פרסי האחראי על באקטריה (Bactria) ועל פרסיס (Persis), ואביו של דריווש הראשון (מלך פרס לאחר כנבוזי השני).

כבנו של ארסמס, היה היסטספס חבר בית המלוכה האחמני. הוא היה הנציב של פרסיס תחת שלטונו של כנבוזי השני וכנראה גם תחת שלטונו של כורש הגדול. הוא ליווה את כורש במסעו נגד מסגתה (Massagetae), אך נשלח חזרה לפרסיס. שם נדרש להשגיח על דריווש בכורו, שכורש חשש כי הוא עומד למרוד בו בעקבות חלום שחלם.

חוץ מדריווש, היו להיסטספס שלושה בנים, ארטבנוס (Artabanus), ארטנס (Artanes), וארטפרנס (Artaphernes).

ההיסטוריון הרומי אמיאנוס מארקלינוס הכתיר אותו כראש המאגים שהיו מאמיני הזורואסטריות. הוא גם תיאר כיצד למד בהודו תחת הברהמינים.

שמו של היסטספס אף מופיע בכתובות בפרספוליס.

המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול (בטורקית: İstanbul Arkeoloji Müzeleri) הם שלושה מוזיאונים לארכאולוגיה הנמצאים בצד האירופי של איסטנבול בטורקיה בשטח ארמון טופקאפי, השוכן ברצועת האדמה שבין קרן הזהב מצפון וים מרמרה מדרום.

שלושת המוזיאונים הם:

המוזיאון לארכאולוגיה – המבנה הראשי. מורכב מהמבנה הישן שנבנה בשנת 1891, ותוספת שנבנתה בסמוך אליו, שנקרא המבנה הראשי, הבניין החדש.

המוזיאון למזרח הקדום

מוזיאון לאמנות אסלאמית – שוכן ב"ביתן הקרמיקה" (בטורקית: Çinili Köşk)אוסף המוזיאונים כולל יותר ממיליון פריטים כמעט מכל הציוויליזציות ברחבי העולם.

הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

המרד האיוני

בשנת 500 לפנה"ס התמרדו הערים היווניות שבאיוניה (חופה המערבי של אסיה הקטנה) כנגד שלטון האימפריה הפרסית. המורדים נחלו הצלחה בתחילת דרכם, ואף כבשו את העיר סרדיס, בירת אסיה הקטנה, אך הפרסים הצליחו להביס אותם לבסוף ולסיים את המרד בשנת 494 לפנה"ס עם כיבושה ושריפתה של מילטוס, החשובה שבערי האיונים.

המרד האיוני, בו תמכו מספר ערים מיוון גופא (החשובה בהן אתונה), הביא לפלישה של צבא פרסי ליוון, והיה לכן הגורם הישיר למלחמת פרס-יוון.

התקופה הפרסית בארץ ישראל

התקופה הפרסית בתולדות ארץ ישראל החלה בשנת 539 לפנה"ס עם השלמתו של המלך כורש את השתלטותה של ממלכת פרס על שטחי האימפריה הבבלית ובתוכם גם ארץ ישראל, והסתיימה בשנת 332 לפנה"ס עם כיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ותחילתה של התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

התקופה הפרסית מצוינת בתולדות עם ישראל כתקופת שיבת ציון וראשית תקופת בית שני.

ידוע הכהן

יַדוּע היה כהן גדול מבית צדוק שכיהן בבית המקדש השני לאחר יוחנן אביו. הוא החל לכהן בשנת 350 לפנה"ס[דרוש מקור], סוף התקופה הפרסית בארץ ישראל, בעת מלכות המלך ארתחשסתא השלישי, ונודע כאיש צדיק ותמים.

ידוע היה הכהן הגדול האחרון המוזכר במקרא, בספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק י"א "וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת-יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת-יַדּוּעַ.". ובפסוק כב: "הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים רָאשֵׁי אָבוֹת וְהַכֹּהֲנִים עַל-מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי"

מאוזולוס

מאוזולוס או מאוסולוס (ביוונית: Μαύσωλος או Μαύσσωλλος) היה סאטרפ (בפרסית: אחשדרפן - נציב) קאריה בין השנים 377 - 353 לפנה"ס.

מאוזוליאום

מאוזוליאום הוא מבנה קבורה מפואר, המשמש לעיתים כמקום סגידה לנפטר או לנפטרים הקבורים או חנוטים בתוכו.

המאוזוליאום הראשון, אשר טבע את המושג, היה המאוזוליאום בהליקרנסוס מהמאה הרביעית לפני הספירה, שהוקם בעיר הליקרנסוס, בירת ממלכת קאריה (בדרום מזרח אסיה הקטנה, כיום בודרום (Bodrum) שבטורקיה). את אחוזת הקבר בנתה ארטמיסיה השנייה, אלמנתו של מאוסולוס, סאטרפ (בפרסית: אחשדרפן - נציב) קאריה, לזכר בעלה. כיום נותרו שרידים מועטים של קבר זה במקום, אך חלק מפסלי הקבר נמצאים במוזיאון הבריטי בלונדון. מאוזוליאום זה נמנה עם שבעת פלאי תבל.

מוקדאדיה

מוקדאדיה (בערבית: المقدادية, תעתיק מדויק: אלמקדאדיה) היא עיר במחוז דיאלא שבעיראק. בעבר הייתה העיר חלק מן האימפריה הסאסאנית, ומכאן מקור שמה הקודם שהרבאן (בערבית: شهربان) שפירושו בפרסית "אחשדרפן". העיר עדיין מוכרת בשמה הקודם, אך היום מכונה בשם "שהרבאן" בעיקר אזור מרכז העיר.

פירוש השם "מוקדאדיה" הוא "ניתן על ידי המאגים" (חכמי דת פרסים בעלי ידע במיסטיקה ובאסטרולוגיה, אמגושים - ראו בערך כישוף). שם זה נפוץ יותר מהשם הישן, אך כאמור לא החליף אותו לחלוטין.

העיר שוכנת כ-70 ק"מ מצפון-מזרח לבגדאד, וכ-30 ק"מ צפונית-מזרחית לבעקובה, בירת מחוז דיאלא.

אוכלוסיית העיר מונה כ-80,000 נפש, 60% מהם מוסלמים סונים.

יהודי שהרבאן - עד קום המדינה חיו בשהרבאן כמאות בודדות של יהודים. רובם עסקו במסחר. לפני העלייה לארץ, עברו רובם לבגדד, תוך שהם נוטשים את רכושם מאחור.

יהודי העיר החזיקו מספר מבני ציבור, בתי כנסת ובית ספר.

בישראל מצוי שם המשפחה "שהרבני" (גם שהרבאני), שמקורו בעיר.

העיר ממוקמת על כביש מרכזי ומסילת רכבת, המחברים את בגדד לצפון מזרח עיראק וגבול פרס.

מסביב לעיר יש מספר גדול של פרדסי הדרים ועצי תמרים המוזנים מתעלות מים מסודרות שמגיעות מנהר הדיאלא הקרוב.

ממלכת ארמניה העתיקה

ממלכת ארמניה, הידועה בדרך כלל גם בשם ארמניה הגדולה (בארמנית:Մեծ Հայք מץ הייךּ, בלטינית:Armenia Major ארמניה מאיור) הייתה ממלכה שהתקיימה בדרום-מערב הקווקז ובמזרח אסיה הקטנה, עם כמה הפסקות, בשנים 321 לפנה"ס - 428 לספירה. ההיסטוריה שלה מתחלקת בשלושה שלבים,לפי שלוש השושלות ששלטו בה:האורונטית (321 - 200 לפנה"ס), הארתשסית (189 לפנה"ס - 12 לספירה) והארשקית (428-52 לספירה).

הממלכה הארמנית התהוותה על בסיס אחת האחשדרפנים של האימפריה הפרסית האחמנית, שנקראה "ארמניה". אחשדרפן זה הוקם בשטח ממלכת אוררטו (אררט) לשעבר, שנכבשה בשנת 590 לפנה"ס על ידי אימפריית מדי. בעקבות כיבוש פרס על ידי אלכסנדר הגדול, האחשדרפן ארמניה הפכה בשנת 321 לפנה"ס תחת הנהגת השושלת האורונטית, לממלכה הלניסטית, במסגרת האימפריה הסלווקית.

בשנות השליטה של האימפריה הסלווקית, ממלכת ארמניה התפצלה לשתיים:"ארמניה הגדולה" ו"סופנה". שני החלקים נכנסו בשנת 189 לפנה"ס תחת מנהיגותם של נציגים שונים של השושלת הארתשסית. בימי ההתפשטות מזרחה של הרפובליקה הרומית, ממלכת ארמניה תחת הנהגת המלך טיגרן הגדול, הגיעה לשיאה בשנים 69-83 לפנה"ס, כשסיפחה את ממלכת סופנה הסמוכה וכבשה את שטחי האימפריה הסלווקית ושמה לה קץ. במשך שנים מועטות הפכה הממלכה הארמנית לאימפריה עד שבשנת 69 לפנה"ס נכבשה על ידי הרומאים. המלכים מהשושלת הארתשסית הפכו לבני חסות של רומא עד שהודחו מכס מלכותם בשנת 12 לספירה, ייתכן בגלל שיתוף פעולה שלהם עם היריבה של רומא, האימפריה הפרתית.

בימי המלחמות בין רומא לפרתים, בשנת 52 לספירה טרדט הראשון מן השושלת הארשקית הפרתית, הכתיר עצמו למלך ארמניה. באותה תקופה הפכה השליטה בארמניה למשך זמן רב לסלע מחלוקת בין רומא ולבין פרס הפרתית, והאצולה הארמנית עצמה התפצלה לפלגים:פרו-רומי, פרו-פרתי ונייטרלי.

בשנים 118-114 לספירה, בימי הקיסר הרומי טראיאנוס הפכה ארמניה לזמן קצר לפרובינקיה של האימפריה הרומית. בהמשך היא זכתה שוב לתקופות של אוטונומיה כמדינת חסות בגבול בין שתי האימפריות ושל יורשיהן - האימפריה הביזנטית מחד, והאימפריה הפרסית הססאנית מאידך.

בשנת 301 הכריז טרדט השלישי על הנצרות כדת רשמית של ארמניה, והפך את ממלכתו למדינה הנוצרית הראשונה.

בימי המלחמות בין הביזנטים לפרסים הססאנים, חולקה ארמניה לארמניה הביזנטית (בשנת 387) וארמניה הפרסית (בשנת 428).

נכתנבו השני

נכתנבו השני (תעתיק של מנטו ממצרית עבור נח'תורב (Nḫht-Ḥr-Ḥbyt) שפירושו "חזק הוא הורוס מִהביט") היה מלך מצרים בין השנים 360–342 לפני הספירה, המלך השלישי והאחרון בשושלת השלושים של מלכי מצרים והמלך האחרון ממוצא מצרי במצרים העתיקה.

בתקופת שלטונו הייתה פריחה כלכלית במצרים, שבה יצרו האמנים המצרים סגנון ייחודי שהשפיע רבות על סגנון הפיסול של התבליטים בתקופה התלמיית. כמו המלך נכתנבו הראשון, גילה גם נכתנבו השני עניין רב בנושא הפולחן המצרי. עדויות לכך נמצאו בלמעלה מ-100 אתרים במצרים. הוא השקיע בשיקום ושחזור המקדש הגדול של איזיס, "האיזיאום".

במשך מספר שנים הצליח נכתנבו השני לשמור על עצמאותה של מצרים מפני האימפריה האחמנית, אך לבסוף נוצח בשנת 343 לפנה"ס בידי ארתחשסתא השלישי, שיצא לקרב לאחר שכרת ברית צבאית עם מספר ערים יווניות. בשנת 342 לפנה"ס נכנסו הפרסים לממפיס, ולאחר מכן כבשו את כל מצרים כשהם מספחים אותה לתוך האימפריה הפרסית. נכתנבו ברח דרומה למצרים העליונה ולאחר מכן לנוביה, שם קיבל מקלט. במשך תקופה מסוימת שמר על כוחו. גורלו הסופי לא ידוע.

את נכתנבו החליף בשלטון ארתחשסתא השלישי שהיה הפרעה הראשון בשושלת ה-31 במצרים.

שאילת מילים

בבלשנות, במילונאות ובאטימולוגיה, שאילת מילים היא הליך בו דוברי שפה אחת, מוסיפים מילים ללקסיקון (אוצר מילים) של שפתם, מלקסיקון של שפה אחרת. עקרונית, מילה, שמקורה בשפה אחרת, מכונה "מילה שאולה". אולם מכיוון, ששאילת מילים היא תופעה נפוצה המתרחשת במגע בין קהילות דוברות (או כותבות) שפות שונות, זיהוי כל המילים השאולות בשפה כלשהי דורש מחקר היסטורי מדוקדק ומעמיק, ובלתי אפשרי לדובר השפה שאינו חוקר או בלשן. כבר בעברית המקראית ניתן לזהות מילים שאולות, כגון "אחשדרפן" - מילה שאולה מהשפה הפרסית, או "מס" ו"שֹר" - מילים השאולות מהמצרית הקדומה. "מילה שאולה" מכונה לעיתים מילה נודדת, וַנדרווֹרט (מגרמנית: Wanderwort) או מילה תועה.

כמעט כל שפה מכילה בלקסיקון שלה מילים שמקורן בשפה אחרת. אך יש תחומים בלקסיקון בהם נפוץ השימוש במילים שאולות, ויש תחומים בהם נדיר למצוא מילים שאולות. מילים שאולות נפוצות בעיקר בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה והמדע, בהם מתקיימת אינטראקציה נרחבת עם שפות דומיננטיות ועם דוברים מארצות אחרות. לרוב, נשאלים מושגי יסוד ומונחים מקצועיים (ז'רגון מקצועי), שמות של טכנולוגיות, שמות של מכשירים מתוחכמים, שמות מכונות, ושמות המצאות.

ישנן תופעות דומות לשאילת מילים - ראו פירוט בהמשך. ישנן גם תופעות מנוגדות לשאילת מילים. דוגמאות לתופעות מנוגדות לשאילת מילים הן: תחדיש (כמו המילה העברית "פרפר"), הפסקת שימוש במילים ארכאיות (כמו המילים העבריות "תולע" ו"אשכר") ושימור השימוש במילים עתיקות, שהתקיימו בשפה האם של השפה בה מדברים (כמו המילה העברית "אב"; דובר השפה המצוי לא יכול לדעת שמילה זו או אחרת הייתה קיימת עוד בשפה האם של שפתו).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.