אחרי מותי

אַחֲרֵי מוֹתִי הוא שיר מאת המשורר חיים נחמן ביאליק. כתיבתו הסתיימה בשנת תרס"ד 1904. השיר הוקדש "לזכר N.".

לחנה של ציפי פליישר הוּשר על ידי הזמרת חוה אלברשטיין.[1]

Hayyim Nahman Bialik 1923
חיים נחמן ביאליק

מילות השיר

אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:
"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!

וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ –
נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה,
וְהַמְשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ
אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ,
וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה,
אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד,
סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ,
נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה,
אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם!
 

וְצַר מְאֹד, מְאֹד!
כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ,
דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה,
אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ,
כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה,
כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְזֻמָּן לוֹ;
וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ
וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ –
וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא,
אַף לֹא-בָא!

וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!
הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶ נּ וּ עוֹד,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!"
 

תכנים ואמירות

השיר המחורז כולל ארבעה בתים. המשורר, הדובר בגוף ראשון יחיד, מתאר את מורכבותם של חיי היצירה ושואל כיצד יוצגו יצירתו ודמותו בזיכרון הקיבוצי. השאלה כרוכה בתיאור ארספואטי - המשורר מתאר את לבטי היצירה ואת החוויות הכרוכות בה; תוך כדי השאלה ניתנות מעין הנחיות להספד שיאמר לאחר מותו והצעה אפיטף על מצבת קברו. השיר, הרצוף במבעי הצער על אובדן העצמי העתיד להתרחש ועל המוות הצפוי, התחבר על ידי המשורר בהיותו בן שלושים ואחת שנים. ויש הסוברים שחיברו בעת הלך רוח קשה. מבעי הצער העצמי, הנאמרים בשיר כביכול בשם הסופדים, מתחזקים מבית לבית: בבית הראשון: „וְצַר!”, בבית השני: „וְצַר מְאֹד!”, בבית השלישי: „וְצַר מְאֹד, מְאֹד!”, בבית הרביעי: „וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!”. עם הצער העצמי ומתוך האמירה האישית, עולה הצעה כוללת להבנת מושגים הקשורים להבנת מהות החיים ובמיוחד של חיי יצירה ולצדם הצעות לניהול חוויות האובדן, המוות והאבלות.

הבית הראשון מתווה את תהליכי האבלות והבניית הזיכרון הנכונים על פי המשורר. האחד הכרה באובדן ובמוות והיישרת מבט אליהם: „הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;”. השני: ההרגשה שבכל קץ החיים ישנה החמצה; וכי כביכול המוות הקדים לבוא לפני הזמן הראוי: „קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה, וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;”, ומפרט את הכאב ואת הסיבה לו: וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ; כלומר, הצער העיקרי על אובדנו של האדם, כל אדם, הוא על מה שאפשר היה שיצור ונגרע בשל סיום חייו.

בבית השני מדגיש המשורר את יכולת היצירה ומשום כך האובדן המשמעותי של כל אדם באשר הוא; הנפש מדומה לכינור. קץ החיים מפסיק את המנגינה הייחודית, או במילות המשורר את „שירת חייו” של האדם, ומנגינות שהיו בדעתו לנגן יגרעו לעד מן היצירה האנושית.

בבית השלישי מתאר המשורר את ההחמצה של היצירה; היא מדומה לאישה שמתגעגעת אל אהובה, או לאומה שמחכה למשיח במילים: „וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ”, המשוחחות עם מילותיו של הרמב"ם בי"ג העיקרים.

בבית הרביעי חוזר המשורר על מילות הבית הראשון בהדגשה (על ידי פיזור האותיות), ומירכאות מצטטות את הנאמר לעיל המבטאות רצונו שמילותיו יתקבלו ויהפכו לחלק מן התודעה והמנהג.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אחרי מותי, באתר שירונט.
אחרי מות (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אפיטף

אֶפִּיטַף (מיוונית עתיקה: epi = על, ‏ taphos = הקבר) הוא כתובת שנחרתת על גבי מצבה. האפיטף בא לספר את שבחי המת ואת תהילתו. בעולם הקלאסי היו לאפיטף גם כללים צורניים. בדרך כלל הוא נכתב בצורת שיר בן שני טורים. האפיטפים, שנחרתו גם כסיפורים וכציורים, שיבחו את הקרבות הגדולים, את מעשי הבנייה, ואת חיי השליטים. אפיטפים היו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. למלל של האפיטפים, בכל התקופות, יש עניין רב - ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ספרות מחקר שלמה נוצרה אודות האפיטף. ממחקרים אלו לומדים החוקרים רבות על אישים, תקופות, לשונות וסגנונות ספרותיים.

כתיבת אפיטפים נהוגה גם בעולם היהודי. אולם בעברית, שפת התפילה והטקס הדתי במשך דורות רבים, לא נוצרה מילה המתרגמת בדיוק את המילה "אפיטף". מנהג כתיבת האפיטף הביא גם ליצירת סוגה ספרותית של יצירת אפיטפים בדיוניים או אמיתיים, אבל בעלי מגמות וכוונות, שנכתבו בידי משוררים שונים. חלקם נחרתו ממש באבני המצבות של המשוררים, וחלקם נכתבו כשירים ונדפסו בספרי המשוררים.

בעברית ידוע שירו של חיים נחמן ביאליק "אחרי מותי" ("אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי"), שיש בו הצעה לכתיבת האפיטף. משורר היידיש הגדול איציק מאנגר כתב מספר סונטות שהן אפיטפים לכל דבר. בתרבות הפופולרית ידוע שירה של להקת קינג קרימזון "Epitaph", מתוך אלבומה In the Court of the Crimson King.

בני ציפר

בני צִיפֶר (נולד ב-21 בינואר 1953) הוא סופר, משורר ועיתונאי ישראלי, עורך מאז 1987 את המדור "תרבות וספרות" של העיתון "הארץ" ובעבר בעל טור דעה בעיתון זה.

ג'ון מקסוול קוטזי

ג'ון מקסוול קוטזי (באנגלית: John Maxwell Coetzee; נולד ב־9 בפברואר 1940) הוא סופר דרום-אפריקאי זוכה פרס נובל לספרות. מאז 2002 מתגורר קוטזי באוסטרליה, ב-2006 קיבל אזרחות אוסטרלית.

האיש ההוא

האיש ההוא הוא שיר ישראלי ידוע, שנכתב על ידי המשורר נתן יונתן והולחן על ידי הזמר-מוזיקאי שלמה ארצי.

השיר פורסם בספר שיריו של יונתן ״שירים לאורך החוף״ (1962), וזכה לפרסום כשהוקלט על ידי הזמר שלמה ארצי לאלבומו ״גבר הולך לאיבוד״ (1978).

את השורה האחרונה של השיר – ״איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא״ – הפך ארצי לפזמון החוזר של הגרסה המולחנת, וזה הפך למטבע לשון שגור בעברית.

כמו רבים משיריו של יונתן, השיר קיבל קונוטציה של שכול והוא מושמע רבות בימי זיכרון. לאחר רצח יצחק רבין, החליט יונתן להקדיש לו את השיר. בראיונות שונים שנערכו עם המשורר, הסביר יונתן שהשיר נכתב כמעין הספד עצמי, המתכתב עם שירו של ביאליק ״אחרי מותי״.לשיר 45 ביצועים רשומים באקו"ם, בהם של שלמה ארצי, דוד ד'אור, הראל סקעת ורן דנקר.

הספד

דברי הספד נאמרים על אדם לאחר פטירתו, לרוב בפני קהל. בדרך כלל נאמר ההספד בטקס הקבורה, או בטקסי האזכרה שנערכים לכבד את זכר המנוח. לעיתים מתפרסם ההספד בכתב.

במהלך ההספד נהוג להזכיר תכונות אופי חיוביות של המנוח, חוויות משותפות משמעותיות וציוני דרך בחייו של המנוח.

זה מכבר

זה מכבר הוא שיר עברי מאת לאה גולדברג, שהתפרסם כשנה לאחר מותה בספר "שארית החיים", לקט שירים מעיזבונה (ספרית פועלים, 1971). השיר הולחן ב-1973 על ידי מתי כספי ובוצע על ידי אושיק לוי.

השיר נמנה עם השירים שכתבה גולדברג לקראת סוף ימיה ועם אלה העוסקים במוות ובבדידות. השיר הוא מעין אלגיה, שבה קובעת המשוררת כי מזה זמן אין איש מחכה לה וכי העולם ינהג כמנהגו לאחר מותה. השיר עוסק באפסות הקיום ובמשמעות החיים, כשגולדברג כותבת כי דבר לא ישתנה בחייה - היא תוסיף להתעורר מדי בוקר ולפקוח את עיניה כשהזמן יחלוף לו - "עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה", ואחרי מותה לא ייוותר חלל בעולם ודבר לא ישתנה - "אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם. מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא".

במהלך מלחמת יום הכיפורים הופיעו מתי כספי ואושיק לוי באחד מבסיסי צה"ל בסיני. לדברי לוי, הוא עיין בספר שיריה של גולדברג והשיר צד את עינו. הוא העביר אותו לכספי להלחנה ועוד באותו יום סיים כספי להלחין את השיר. השיר הוקלט והופיע באלבומו של לוי הנושא את שמו, שיצא ב-1974, וכן באלבומו של כספי "צד א' צד ב'", שיצא בשנת 1978. בתחילת ההקלטה נשמע כספי מתחיל לנגן את השיר בגיטרה ומנהל דין ודברים עם לוי לגבי שימוש באוזניות במהלך ההקלטה.

השיר חודש בשנת 1998 על ידי אסף אמדורסקי במסגרת פרויקט "עבודה עברית" ומופיע גם באלבומו "15 הדקות של אסף אמדורסקי". שמו של אלבום אוסף שהוציא אושיק לוי ב-1998 נושא את שם השיר.

זיכרונות

האם התכוונתם ל...

זיכרונות אחרי מותי

זיכרונות אחרי מותי: סיפורו של יוסף (טומי) לפיד, הוא ספר מאת יאיר לפיד שיצא לאור בהוצאת כתר בשנת 2010.

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יאיר לפיד

יאיר לפיד (נולד ב-5 בנובמבר 1963, י"ח בחשוון ה'תשכ"ד) הוא חבר הכנסת מטעם "כחול לבן", מייסד ויושב-ראש מפלגת "יש עתיד". כיהן כשר האוצר בממשלת ישראל השלושים ושלוש. סופר, בעל טור, תסריטאי, שחקן, מחזאי, פזמונאי ומנחה טלוויזיה לשעבר.

יוסף לפיד

יוסף (טומי) לפיד (לַמפֶּל) (27 בדצמבר 1931 – 1 ביוני 2008) היה סופר, עיתונאי, מחזאי ופוליטיקאי ישראלי, יליד וויבודינה (סרביה). היה ראש מפלגת שינוי, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים בממשלתו השנייה של אריאל שרון.

יעקב יוסף הכהן טראב מסלתון

רבי יעקב ב"ר יוסף הכהן טראב-מסלתון (תרי"א, 1851, דמשק - ליל כ"ב בטבת תרפ"ג, 9 בינואר 1923, ביירות) היה החכם באשי של ביירות ואב בית הדין שלה.

לך אלי תשוקתי

לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי הוא פיוט אשר חיבורו מיוחס לרבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) בן המאה ה-12, אם כי יש המייחסים אותו לרבי יהודה הלוי..

פיוט זה נאמר ביום כיפור על ידי כל הקהל כאיש אחד, על ידי החזן וקהל המתפללים לסירוגין או על ידי החזן בלבד. נהוג לומר את הפיוט בישיבה (אף על פי שהוא ממלא את מקומו של הווידוי, ועל פי ההלכה יש לעמוד בשעת אמירת הווידוי, ואכן יש שהצריכו מטעם זה לומר את הפיוט בעמידה).

מהר"ם מרוטנבורג

רבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג נודע בשם המהר"ם מרוטנבורג (אחרי ד'תתק"פ (1220) - י"ט באייר ה'נ"ג (1293)), מגדולי ראשוני אשכנז בתקופת ימי הביניים ומאחרוני בעלי התוספות.

בשנת ה'מ"ו 1286 נכלא המהר"ם על ידי השלטונות במבצר אנזיסהיים (Ensisheim) לאחר שנתפס כשניסה להגר לארץ ישראל, הקיסר הגרמני דרש סכום כופר עצום כדי לשחררו. על פי המסורת המקובלת, סירב המהר"ם שהקהילה היהודית תפדהו תמורת סכום שכזה מחשש לתקדים שיביא למאסרים ולדרישות כופר דומות נוספות, בסופו של דבר נפטר המהר"ם בכלאו.

נובי סאד

נובי סאד (סרבית קירילית: Нови Сад; סרבית לטינית: Novi Sad; הונגרית: Újvidék) היא העיר השנייה בגודלה בסרביה, בירת הפרובינציה וויבודינה, ומרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי חשוב במדינה.

אוכלוסייתה מונה כ-381,388 תושבים (2010).

עמנואל עמירן

עמנואל עמירן-פּוּגָצ'וֹב (8 באוגוסט 1909 - 18 בדצמבר 1993) היה מלחין ישראלי.

קל וחומר

קַל וָחוֹמֶר (ק"ו) היא אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן לשם פרשנות התורה והסקת הלכות. מדובר בשיטה לוגית להֶחָלַת והעברת דין ממקרה אחד למשנהו, כאשר המקרה האחד קל יחסית, והשני חמור ממנו. מידה זו השתרשה כמטבע לשון בעברית, שמשמעותה היא "על אחת כמה וכמה". לעיתים, כדי לציין קל וחומר חזק במיוחד משתמשים בביטוי קל וחומר בן בנו של קל וחומר, למרות שהמשמעות המקורית של ביטוי זה היא דווקא "קל וחומר" חלש, מאחר שמקור ההשוואה עצמו נלמד ב"קל וחומר".

מידה זו נמצאת באופן מפורש לא רק בפרשנות חז"ל, אלא אף בטקסט המקראי גופו. היא כלולה בשבע המידות של הלל הזקן ובשלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל.

שלום עליכם

שלום (בן מנחם נחום) רבינוביץ' (ביידיש: שלום נחומאָוויטש ראַבינאָוויטש; שלום נחומוביץ' רבינוביץ';‏ 2 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית – 13 במאי 1916, ניו יורק), שנודע בשם העט שלום עליכם (ביידיש נהגה Sholem Aleichem), היה מגדולי הסופרים ביידיש.

חיים נחמן ביאליק
שירים אל הציפורתחזקנה • אם יש את נפשך לדעת • עציץ פרחיםהמתמידהכניסיני תחת כנפךעל השחיטהבעיר ההרגהלא זכיתי באור מן ההפקרשיר העבודה והמלאכהלמתנדבים בעם • ביום קיץ יום חום • בגינהשיר לחמוטלשבת המלכה • פרש • קן ציפורהפרח לפרפרהפרפר לפרח • בין העצים הירקרקים‎ • היא יושבה לחלוןנדנדהמעבר לים • הברכה • מתי מדבר האחרוניםלכבוד החנוכה • בערוגת הגינה • מקהלת נוגניםקומי צאייש לי גןהקיץ גווע • אם יש את נפשך לדעת • אחרי מותי • לבדי
סיפורים ספר האגדהאלוף בצלות ואלוף שוםגילוי וכיסוי בלשון • החצוצרה נתביישה • אריה "בעל גוף"התרנגולים והשועלשירים ופזמונות לילדיםאגדת שלושה וארבעהויהי היוםמסע הדג‎
הנצחה קריית ביאליקבית ביאליקגבעת ח"ןפרס ביאליקכפר ביאליקשדרות ח"ןכיכר ביאליקמוסד ביאליקרחוב ביאליקקמפוס ביאליק-רוגוזיןשדרות ח"ן
ערכים קשורים מאניה ביאליק‎אירה יאןמרדכי עובדיהומשה אונגרפלדראדיאהל שםעונג שבת

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.