אחיה השילוני

אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי היה נביא בראשית תקופת המלוכה בישראל שמילא תפקיד מכריע בעיצוב צורת המלוכה ובהעברת התורה שבעל פה לדורות הבאים. לפי המדרש היה משבט לוי.[1][2] הוא גר בעיר שילה ולכן נקרא כך. לפי המדרש[3] נהרג אחיה על ידי המלך אביה.

Ahijahs and Jeroboam
נבואת אחיה לירבעם 1728.

נבואותיו

בתנ"ך מובאות שתי נבואות שנאמרו על ידי אחיה השילוני.

הנבואה הראשונה[4] נמסרה לאחר שירבעם בן נבט מחה ברבים נגד המלך שלמה על כך שסתם פתחים בחומות ירושלים כדי לבנות בית לבת פרעה וכך הקשה את המעבר של עולי הרגל לתוך העיר או מכיוון שהעביד את העם בבנית המילוא וארמון בת פרעה שעמד עליו, דבר שלא נתפס כמשימה לאומית כמו בניית המקדש.[דרוש מקור] ירבעם שימש אז כגובה המסים מאת שבטי בני יוסף. אחיה מצא אותו מחוץ לירושלים בדרכו לגבות מס, וגילה לו בנבואה שהוא עתיד למלוך על עשרה שבטים. אחיה לקח את השמלה החדשה בה היה לבוש, קרע אותה לשנים עשר חלקים, לציון שנים עשר השבטים, ונתן לירבעם עשרה חלקים. הוא הבטיח לו שאם ילך ירבעם בדרכי ה' מלכותו תיכון לעד. ירבעם לא מימש את האפשרות הזאת. הוא ביטל את העלייה לרגל לירושלים, ויסד חג חדש אותו חגגו בעלייה לרגל אל שני עגלי הזהב שהקים בדן ובבית אל. המדרש[5] מוסיף כי כששמע שלמה על נבואתו של אחיה, ביקש להורגו, ולכן נמלט למצרים.

הנבואה השנייה[6] נמסרה כאשר חלה בנו הבכור של ירבעם. ירבעם שלח את אשתו לאחיה כדי לשאול אותו מה יעלה בגורל בנו. אשת ירבעם התחפשה כדי שאחיה לא יזהה אותה, אך אחיה קיבל נבואה שהיא עומדת לבוא אליו, ומיד בהיכנסה ניבא לה כי המלכות לא תהיה עוד ביד שושלת ירבעם וכל זָכָר במשפחתו ייכחד, מה שאכן קרה כאשר מרד בעשא בנדב בן ירבעם והרג את כל צאצאי המלוכה.

חוליה חשובה בשלשלת הקבלה

הגמרא[2] מונה את אחיה השילוני כמי שראה את עמרם וכרבו של אליהו הנביא. כך כתב גם הרמב"ם בהקדמה ל"משנה תורה" שאחיה היה מיוצאי מצרים והיה זה שמסר את התורה שבעל פה מעמרם לאליהו ולדורות הבאים. הראב"ד (על אתר) השיג על דברי הרמב"ם וכתב כי אחיה היה מדייני בית דינו של דוד ואחראי למסירת התורה רק בתקופה זו. הרב מנחם קרקובסקי בספרו "עבודת המלך", מסייג את השגתו של הראב"ד, לאור סתירתו את דברי חז"ל, ואומר שכוונתו הייתה שאכן ראה אחיה את עמרם, אך לא היה נחשב לחלק מהמסורת עד לדורו של דוד המלך.[7]

אישיותו

על פי המדרש, נחשב אחיה לצדיק גדול, וזכותו גדולה עד כדי שיוכל, יחד עם רבי שמעון בר יוחאי, לזכות את ישראל ולמלטם מצרות עד דורו של משיח למרות עוונותיהם של ישראל.[8] אחיה מתואר בגמרא,[9] יחד עם ירבעם כאנשים "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, וכל טעמי תורה מגולין לפניהם כשדה", כך ששניהם יכלו לחדש חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. על קללתו של אחיה נאמר[10] כי "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע".

עם זאת, לא נמלט אחיה מאחריות חלקית על העגלים שהקים ירבעם.[2] הגמרא מספרת[9] כי אחיה שוכנע על ידי אחד מיועצי ירבעם לחתום לירבעם על אישור שישראל יעשו ככל אשר יורה אותם ירבעם, גם אם הדבר יהיה כרוך בעבודה זרה. בתחילה אחיה סירב לחתום, אך הוא שוכנע כי אין סיכוי ממשי שירבעם ינצל את האישור כדי להדיח את ישראל לעבוד עבודה זרה בפועל, אלא רק לנסות את נאמנותו למלך. הגמרא מוסיפה שהשפעת חתימת אחיה הגיעה עד ימי יהוא, שעל אף שביער את העבודה הזרה מהארץ, עדיין "לא סר מעל חטאות ירבעם"[11] משום שראה את חותמו של אחיה וחשב כי יש היתר לעבודה זרה זו. על הפסוק המתאר את עוורונו של אחיה לעת זקנתו,[12] אומר המדרש[13] כי הדבר בא עליו כעונש על שהעמיד תלמיד רשע כירבעם.

בתורת החסידות ובסיפורי חסידים, מוזכר אחיה השילוני פעמים רבות כמי שהיה רבו של הבעל שם טוב בדרך של מגיד.

בתלמוד

ציטוט מספר אחיה השילוני מופיע בתלמוד בבלי ״מסכת עירובין״ דף סה., אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנא' ״ בצר אל יורה ״ - ציטוט[14] מתוך ספרו של אחיה השילוני.

ספרו

אחיה השילוני כתב, כנראה, את נבואותיו על ספר,[15] אך ספר זה אבד במשך השנים ואינו קיים עוד. בימי הביניים עוד היו קיימות עדויות אצל בני קוצ'ין ואצל בני מרוקו על קיומו של הספר אצלם.[16]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מדרש הגדול, במדבר כו, סג; דברי הימים א', פרק כ"ו פסוק כ' (ע"פ דרי רש"י במסכת בבא בתרא שם)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד ב'
  3. ^ מדרש אגדה במדבר, ל, טו
  4. ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל"ט
  5. ^ תרגום שיר השירים, ח, יב
  6. ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוקים ה'-ט"ז
  7. ^ הרב רפאל וסרטיל, ‏תשובה בעניין אחיה השילוני, באתר ישיבה
  8. ^ בראשית רבה, פרשה ל"ה
  9. ^ 9.0 9.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד א'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', עמוד א'
  11. ^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל"א
  12. ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ד'
  13. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה י'
  14. ^ שנאמר בצר אל יורה - ספר אחיה השילוני - פורום אוצר החכמה, forum.otzar.org (בעברית)
  15. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ"ט
  16. ^ מאיר בר-אילן, ספרי קוצ'ין, באתר אוניברסיטת בר-אילן]
אביה (מלך יהודה)

אֲבִיָּה (אֲבִיָּם) מלך על ממלכת יהודה בשנים 911 לפנה"ס עד 908 לפנה"ס.

אביה בן ירבעם

במקרא, אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם היה בנו של ירבעם בן נבט מלך ישראל.

אחיה

האם התכוונתם ל...

אכזר מכול המלך

אכזר מכול המלך (בכתיב המקורי: אכזר מכֹּל המלך; נכתב לעיתים בתוספת קו מפריד במקום אוגד: אכזר מכל – המלך) הוא מחזה הביכורים של נסים אלוני. זהו מחזה מקראי, המתבסס על סיפור מרידת ירבעם בן נבט ברחבעם, וכתוב בעברית מקראית. הוא הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה בדצמבר 1953, וזיכה את אלוני בשנת 1955 בפרס נחום צמח למחזה ישראלי מקורי (מטעם "הבימה").

אשת ירבעם

אֵשֶׁת יָרָבְעָם, דמות מקראית, על דמותה מסופר בספר מלכים א', פרק י"ד. אשת המלך ירבעם בן נבט היא אחות אשתו של שישק מלך מצרים,[דרושה הבהרה] אשר ניתנה לירבעם לאישה. מנישואים אלו נולד בנו, אביה.

ירבעם, מלך ישראל, שולח את אשתו ששמה נפקד מהסיפור המקראי אל הנביא אחיה השילוני, אשר בעבר הכריז על המלכת ירבעם למלך ישראל. ירבעם הנמנע ממפגש עם הנביא שולח את אשתו כדי לדרוש על גורל בנו אשר חלה. אשת ירבעם מתבקשת על ידי בעלה להתחפש למרות עיוורונו של הנביא על מנת למנוע את זיהויה כאשת המלך, כי אולי ירחם הנביא על אישה המתחננת על גורלו של בנה.אשת ירבעם נשלחת אל הנביא כשהיא מצוידת בתשורה לנביא. אשת ירבעם מבצעת את השליחות.

המחבר המקראי מוסר כי ה' מגלה את אזנו של הנביא. מאמצי בני הזוג להסתיר את זהות האישה עולים בתוהו. הנביא מזהה אותה על פי צעדיה ושואל אותה לפשר התנכרותה, התחפשותה. אשת ירבעם לא מספיקה לענות והנביא מיידע אותה בדבר הפורענות אשר תבוא על בית בעלה. הוא מיידע אותה על מותו העתידי של בנה אביה. הוא מנבא כי הילד יהיה היחידי מבין המשפחה אשר יזכה לקבורה. האישה שבה אל ביתה אשר בתרצה, בירת ממלכת ישראל.

בניגוד לנשים אחרות אשר שמן נפקד ומנסות להציל את בניהן כמו האישה השונמית והאישה הצרפית, אשת ירבעם מקבלת את דברי הנביא בשתיקה. בספרו קדמוניות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו כי האישה ממהרת לספר לבעלה אודות נבואת הנביא. כמו כן מתאר בן מתתיהו את האישה כ"נבוכה ודואבת" ובכך מוסיף פרטים על הכתוב במקרא.

הדד האדומי

הֲדַד הָאֲדֹמִי (נקרא גם "אֲדַד") היה איש ממשפחת המלוכה האדומית בתקופת מלכות דוד ושלמה, שנודע על פי המקרא כאחד המורדים החיצוניים בשלמה.

על פי המתואר במקרא (בספר מלכים א' פרק י"א), ממלכת אדום נכבשה על ידי דוד, שציווה אז להרוג את כל הזכרים אשר באדום. הריגת הזכרים באדום הופקדה בידי יואב בן צרויה שר הצבא של דוד ונמשכה שישה חודשים, שבמהלכם הצליח הדד לברוח עם פמלייתו למצרים לאחר שעברו בארץ מדיין ובמדבר פארן.

פרעה מלך מצרים נתן להדד מקלט לגור בו. הדד שמצא חן בעיני הפרעה חותן על ידו עם גיסתו ("אחות תחפניס הגבירה" (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"ט-כ') - תחפניס הוא שמה של אשת הפרעה הנ"ל) של פרעה, ממנה נולד לו בן שגדל ביחד עם בני הפרעה כאחד מבני האצולה לבנו קראו גנובת.

כאשר שמע הדד שדוד ויואב מתו, ביקש את רשות הפרעה לחזור לאדום, הפרעה מתרצה ושולח אותו לדרכו. הדד חוזר לארצו כמלך וניסה להתנקם בשלמה ונקרא "שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה" (מלכים א' י"א, יד). המקרא לא מספר על תוצאות המרידה שהנהיג הדד בישראל אך מהמשתמע בהמשך הפרק מסתבר שהצליח הדד להדוף את שלטון ישראל מעל ממלכתו ואף להרע לשלמה (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק כ"ה).

קיים דמיון רב בין הדד האדומי למשה: שניהם ניצלו בנערותם מחיסול שיטתי של זכרי עמם בידי שליט זר. שניהם נמלטים ממולדתם, ונקלטים אצל מיטיב - פרעה/יתרו, הדואג למחייתם וגם מחתנם עם בת משפחתו. שניהם גדלים בבית פרעה ונחשבים כמשפחת המלוכה, אך לבסוף מבקשים לשוב אל עמם. שניהם שבים למולדתם לאחר ששמעו כי מת השליט שדיכא את עמם - דוד/פרעה. המקרא אף מציין שבדרכו למצרים עבר הדד בארץ מדיין, לשם ברח משה.

פרשנים מודרניים ראו בדמיון זה ביקורת מקראית מרומזת על דוד ושלמה המשעבדים באכזריות את העמים סביבם בדומה לפרעה ששעבד את ישראל. ביקורת כזו עשויה להתחזק לאור קשרים נוספים בין שלמה ופרעה: שלמה משעבד את ישראל בעבודת פרך (הוא מטיל "מס", "רודה" בעם, ובונה "ערי מסכנות"), מתחתן עם בת פרעה, ומשמש כמתווך בינלאומי בהפצת סוסים מצרים, בעוד התורה אסרה זאת מחשש לשיבתו של העם למצרים.

ירבעם בן נבט

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, דמות מקראית, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

כתבי יד אבודים בתולדות ישראל

בהיסטוריה של עם ישראל מצויים כתבי יד אבודים רבים - עד תקופת המשנה. במהלך השנים שבין יציאת מצרים לבין תקופת המשנה, נכתבו ספרים רבים בידי שליטים, אנשי דת ואנשים פשוטים בעם זה. חלק מהספרים אוגדו בתנ"ך, חלק נשמרו מחוצה לו, וחלק אבדו. ישנם ספרים אבודים שנמצאה ידיעה לגבי זהותם ואילו על אחרים, שאת מספרם קשה להעריך, לא נמצאה ידיעה כזו.

נחל אחיה

נחל אחיה הוא נחל אכזב המהווה את יובלו המערבי ביותר של הירקון, אגן הניקוז של הנחל הוא חלקו הדרומי של עמק גלילות, הנחל עובר במנהרה מתחת לרמת אביב ג'ונשפך לירקוןממערב לדרך נמיר.

על פי מפת ה-PEF ניקז הנחל בעבר גם את האזור שמדרום מערב לצומת גלילות (אזור אזורי חן-שכונת ל') אולם כיום האזור מנוקז לחוף תל ברוך.

בשטח אגן הניקוז של הנחל נמצא עמק הנרקיסים ומערות הקבורה השומרוניות של תל ברוך (מערות אפקה).

הנחל קרוי ככול הנראה על שם הנביא אחיה השילוני אך לא ברור מדוע הוחלט דווקא לקרוא לנחל זה על שמו.

בערבית נקרא חלקו התחתון של הנחל ואדי נימר ואילו חלקו העליון בתחום עמק גלילות נקרא ואדי אל מרג' (נחל העמק).

ספר מלכים

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

עדו הנביא

עִדּוֹ היה נביא מקראי, שחי ופעל בראשית ימי הבית הראשון, בסוף המאה העשירית לפנה"ס.

בגמרא ובמדרש, עדו מזוהה עם הנביא המוזכר בספר מלכים בשם "איש האלהים". לפי ילקוט שמעוני עדו הנביא הוא בנה של האישה השונמית.

עשרת השבטים

עשרת השבטים הם עשרה שבטים מתוך שנים עשר שבטי ישראל, אשר לפי המסורת המקראית הוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור ומאז לא נודע גורלם. העיסוק בגורל עשרת השבטים הוא עתיק יומין ואוניברסלי. במהלך השנים הועלו מספר השערות לגבי שיוך עמים כצאצאים של עשרת השבטים, אולם לא נמצאו הוכחות ברורות.

פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

פילוג ממלכת ישראל המאוחדת הוא אירוע שהתרחש על פי ספר מלכים וספר דברי הימים לאחר מותו של שלמה המלך (בשנת 928 לפנה"ס, ולפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית בשנת ב'תתקס"ד (798 לפנה"ס)). באירוע זה התפצלה ממלכת ישראל המאוחדת המקראית לשתי ממלכות, הממלכה הדרומית – ממלכת יהודה, והממלכה הצפונית – ממלכת ישראל.

רחבעם

רְחַבְעָם הוא מלך יהודה הראשון, בנו של שלמה המלך מאשתו הנוכריה נעמה העמונית. מוזכר בשני מקורות תנ"כיים: מלכים א פרקים יא-יד, ודברי הימים ב פרקים ט-יב. לפי המקרא, רחבעם הומלך לאחר מות אביו, ובתקופתו התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.

רשימת מאחזים

להלן רשימת המאחזים העיקרים ביהודה ושומרון, מצפון לדרום, על פי האזור בו הם נמצאים ויישוב-האם (אם קיים) הקרוב להם ביותר, שלרוב מספק את השירותים המנהליים.

♦ אחיה

♦ איבי הנחל

♦ אש קודש

♦ בית חוגלה (מול נבו)

♦ בני אדם

♦ גבעת אסף

♦ גבעת ארנון (גבעה 777)

♦ גבעת גל

♦ גבעת הרואה

♦ גבעת הראל

♦ גבעת להבה

♦ גבעת תקומה

♦ גינות אריה

♦ הר גדעון

♦ חוות גלעד

♦ חוות יאיר

♦ חוות סקאלי

♦ חורש ירון

♦ חרשה

♦ יד יאיר

♦ יש"א ברכה

♦ ישוב הדעת

♦ מגרון

♦ מעוז אסתר

♦ מעלה שלמה

♦ מעלה רחבעם

♦ מצפה אביחי

♦ מצפה אשתמוע

♦ מצפה דני

♦ מצפה חגית

♦ מצפה יאיר

♦ מצפה יוסף

♦ מצפה יצהר

♦ מצפה כרמים

♦ מרחבי דוד

♦ עשהאל

♦ נווה ארז

♦ עדי עד

♦ עוז ציון

♦ עלי עין

♦ עמונה

♦ פני קדם

♦ קידה

♦ רמת גלעד

♦ רמת השלושה

♦ רמת מגרון

♦ שבות עמי

♦ שדה בועז

♦ שלהבת

♦שלהבת יה

שילוני

שילוני הוא מונח מהמקרא שפירושו "תושב שילה".

האם התכוונתם ל...

שלשלת הקבלה

שלשלת הקבלה הוא מונח תורני שמתייחס לחכמי הדורות שקיבלו והעבירו את התורה שבעל-פה, בעיקר החלק שבה שמפרש ומבאר את הדברים שבמקרא וההלכות הרבות שנוגעים לעיקרי המצוות שמבוארים בתורה בקיצור ולפעמים ברמז בלבד, מדור לדור.

המונח מתייחס בדרך כלל לדורות שבין דור המדבר (משה רבנו) ועד לדורו של האמורא רב אשי, חותם התלמוד בבלי. אחרי דור זה, כאשר הועלתה התורה שבעל-פה כולה על הכתב, השתנה במקצת סדר ההעברה של המסורות מדור לדור.

תחפושת

תחפושת היא בגד המציג את הלובש בזהות שונה מזהותו האמיתית. לעיתים כוללת מסכה או איפור. תחפושת נהוגה בחגיגות מסוימות כמו נשפי מסכות. ובחגים בדתות השונות, ובהן: פורים ביהדות, ליל כל הקדושים ומרדי גרא בנצרות. תחפושת משמשת לעיתים למטרות התחזות.

תנועת החסידות

החסידות היא תנועה רוחנית וחברתית יהודית שקמה באמצע המאה ה-18 במערב אוקראינה של היום, והתפשטה במהירות ביהדות מזרח אירופה. למחוללה של החסידות נחשב הבעל שם טוב. תלמידיו, בראשות המגיד ממזריטש, פיתחו את תורתה והפיצוה. הגותה של החסידות הושפעה בדורותיה הראשונים מקבלת האר"י, תוך הדגשת את נוכחות האל ביקום כולו, את הצורך להידבק בו בכל עת ומקום ואת הממד הרוחני הנסתר של המציאות.

החסידים מאוגדים ב"חצרות" שבראש כל אחת מהן ניצב אדמו"ר, המקבל בדרך כלל את תוארו בירושה. במהלך הדורות נוצרו מאות חצרות עצמאיות, גדולות וקטנות, ולכל אחת מסורותיה ודגשיה. החסידים מחויבים להידבק באדמו"ר שבראש החצר שלהם ולציית לו. הוא נחשב לסמכות רוחנית שיש להיעזר בה כדי להתקרב לאל. ההשתייכות לחצר נשמרת בדרך כלל בתוך המשפחה במשך דורות, והחסיד נולד על פי רוב בחצר מסוימת וגדל על מורשתה.

מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 מתגוררים מרבית החסידים בישראל, בארצות הברית, בבריטניה ובבלגיה. הם מהווים תת-קבוצה בתוך העולם החרדי ונחשבים בדרך כלל כאדוקים ושמרנים. החסידים משמרים רבות ממסורותיה של יהדות מזרח אירופה. הלבוש הישן והדיבור היומיומי ביידיש נעשו מזוהים עמם כמעט בלעדית. ישנן בעולם כתריסר חצרות גדולות עם אלפי בתי-אב ומאות חצרות קטנות יותר, לעיתים עם קהילה סמלית של בודדים. ב-2016 היו בעולם כ-130,000 בתי-אב חסידיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.