אחזיה (מלך ישראל)

אֲחַזְיָה מלך על ממלכת ישראל בשנים 852 עד 851 לפנה"ס. הוא היה בנו של אחאב מלך ישראל ושל איזבל אשתו.

לאחר מות אחאב בשדה הקרב ברמות גלעד, עלה אחזיה בנו על כס המלוכה, ושלט זמן קצר. למרות שנאמר עליו "וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם" (מלכים א', כ"ב, נ"ב), הרי שמלכותו נמשכה, למעשה, חודשים ספורים בלבד, אלא שהיא התפרשה על פני שתי שנים מלכותיות (סוף שנה ראשונה ותחילת שנה שנייה).

המקרא מספר שאחזיה עבד את הבעל וחטאו הוביל למותו.

אחזיהו
Ahaziah of Israel
אחזיה מלך ישראל
לידה ממלכת ישראל
פטירה 851 לפנה"ס
מדינה ממלכת ישראל
שושלת בית עמרי
תואר מלך ישראל
אב אחאב
אם איזבל
מלך ישראל ה־9
852 לפנה"ס – 851 לפנה"ס
(כשנה)

כישלון הקמת צי בעציון גבר

המקרא מתאר את סירובו של יהושפט מלך יהודה לשתף את אחזיה ביוזמה להקים צי מסחר במפרץ אילת. פרשה זו נמסרה בצורה מקוטעת בשני המקורות המקבילים - בספר מלכים ובספר דברי הימים, אך שילוב שתי הנוסחות עשוי לתת תמונה מדויקת יותר.

מלכים א', כ"ב, מ"ט-נ': "יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ כִּי-נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן-אַחְאָב אֶל-יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם-עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט".

דברי הימים ב', כ', ל"ה-ל"ז: "וְאַחֲרֵי-כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת. וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן-דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל-יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם-אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת-מַעֲשֶׂיךָ וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל-תַּרְשִׁישׁ".

משתי הגרסות ניתן להבין כי בתחילה התאחדו יהושפט ואחזיהו למפעל משותף של הקמת צי בעציון גבר על מנת להפליג לאופיר. אולם, לאחר שהספינות התנפצו – אם בשל רוח סערה ואם בשל חוסר התמצאות בבניית ספינות – ראה, כנראה, יהושפט סימן רע בכך, וקיבל חיזוק לכך מדברי הנביא ממרשה, וביטל את התוכנית להליכה משותפת עם אחזיה ובכך בא הקץ לתוכנית זו.

מרד מישע מלך מואב

מאורע נוסף שנזכר בימי אחזיה הוא מרד מואב בשלטון הישראלי. לאחר שיעבודה של מואב בידי דוד ושלמה, מסופר על מואב רק: "וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב"; "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"[1].

ככל הנראה, עם מות אחאב, השתלט מישע מלך מואב על כל ארץ המישור והגיע עד נבו שמצפון למידבא. המקרא איננו מפרט את הרקע למרידה זו, אך 'מצבת מישע' שופכת קצת אור על הפרשה. בימי יורם אחיו של אחזיה נעשה מאמץ משותף של ממלכות ישראל ויהודה לדכא את המרד, אולם זה הסתיים ללא הכרעה.

סיפור מותו

המקרא מספר שאחזיה נפצע בתאונת נפילה בארמונו, ושלח שליחים שישאלו במקדשו של בעל זבוב בעקרון אם ישרוד את פציעתו.

לאור מעשה זה נשלח אליהו הנביא להוכיח את שליחי אחזיה במילים: "הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?! וְלָכֵן, כֹּה אָמַר ה', הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת"[2]. השליחים שבו לאחזיה ומסרו לו את דברי הנביא, ולאחר שהבין שמדובר באליהו שלח גדוד בן חמישים איש ללכוד אותו. שר הגדוד קורא לאליהו להסגיר עצמו אך אליהו עונה באמירה: "אִם-אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ". ואכן, השר וגדודו נשרפים באש שיורדת מן השמים. אחזיה שולח גדוד נוסף שמסיים את דרכו באותו האופן. שר הגדוד השלישי נכנע לפני אליהו ומתחנן על חייו וחיי אנשיו, ואליהו חס עליו ושולח אותו למלכו עם הנבואה שכבר בישר לשליחים. לאחר בואם אחזיה מת, כדברי אליהו.

הערות שוליים

  1. ^ מלכים ב', א', א' ומלכים ב', ג', ה'
  2. ^ מלכים ב, פרק א פסוקים ג-ד
אחז (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אחזיה

האם התכוונתם ל...

אליעזר בן דודוהו

אליעזר בן דוֹדָוָהוּ ממרשה הוא דמות מקראית, נביא אשר ניבא בימי אחזיהו בן אחאב מלך ישראל ובסוף ימיו של יהושפט בן אסא מלך יהודה.

יהושפט

יהושפט היה מלך יהודה הרביעי. בשנים 867-870 לפנה"ס שימש עוצר, ובשנים 846-867 לפנה"ס כמלך יהודה. מקובל לראות בו אחד החשובים, המוצלחים ובדרך כלל גם הצדיקים, שבמלכי יהודה. יהושפט עלה למלוכה כעוצר בשנתו ה-39 של אביו המלך אסא, כשזה חלה ברגליו, במקביל עלה אחאב בן עמרי לכס המלוכה בממלכת ישראל השכנה בשנת 38 למלכות אסא.

כתובת עקרון

כתובת עקרון היא כתובת פלשתית שנחשפה בשנת 1996, במהלך חפירות ארכאולוגיות, בתל מקנה, המזוהה עם עקרון המקראית. הכתובת פורסמה בשנת 1997 והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

מוצא ביתא ישראל

ההתיישבות היהודית לחופי הים האדום החלה כבר בעת העתיקה. המקרא מתאר קשרי סחר בין ממלכת ישראל המאוחדת בימי שלמה המלך לאזור זה, ומאוחר יותר בין ממלכת יהודה לבין ממלכת סבא (היא שבא) ואופיר. אחרי הכיבוש האשורי והבבלי של ארץ ישראל היגרו רבים מבני שבטי ישראל דרומה לחצי האי ערב, למצרים ולממלכת כוש.[דרוש מקור] משערים כי גלי הגירה אלה הם המקור הראשוני להיווצרות קהילות יהדות תימן וביתא ישראל בשטחי תימן, אתיופיה, אריתריאה וג'יבוטי של ימינו ויותר מאוחר להגירת יהודים מאזורים אלו ויצירת קהילות בני ישראל ויהדות קוצ'ין שבהודו. רב הנסתר על הגלוי בשאלת מוצאן של קהילות אלה, שדברי ימיהן מצטלבים לתקופות קצרות ושבים ונפרדים עד מחצית המאה התשע-עשרה.

עציון גבר

עֶצְיוֹן גֶּבֶר (בכתיב מקראי גם עֶצְיֹן גֶּבֶר) היא עיר קדומה ששכנה בארץ אֱדום, בראש מפרץ אילת, סמוך לאילת ועקבה של ימינו. היא נזכרת מספר פעמים בתנ"ך, כתחנה במסלול מסעי בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים, ובהמשך כעיר נמל ששימשה למסחר עם ארצות שונות לאורך חופי ים סוף בתקופת המלכים.

עקרון (עיר מקראית)

עֶקְרוֹן הייתה עיר קדומה בארץ ישראל שיושבה לראשונה על ידי הכנענים בתקופת הברונזה. בתקופת הברזל, עם פלישתם של גויי הים למישור החוף, הפכה לעיר פלשתית חשובה. בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס כבשו האשורים את עקרון והשתלטו עליה. באותה תקופה נודעה העיר כיצרנית שמן זית בהיקף גדול. בשנת 603 לפנה"ס הוחרבה העיר כליל על ידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר. מעט לאחר מכן התקיים במקום יישוב קטן בעיר התחתונה, ולאחר זמן קצר ננטש אף הוא, ומאז לא יושבה העיר יותר.

האתר מזוהה כיום עם התל הארכאולוגי תֵּל מִקְנֶה, הסמוך לקיבוץ רבדים.

שייח' שעלה

שֵׁיח' שֻׁעְלֵה היא כיפה הסמוכה לכפר א-נאקורה שבשומרון. הכיפה נמצאת בגובה 552 מטר מעל פני הים, מול התל של שומרון העתיקה. במקום שרידים של מבנה עתיק. מעל שער הכניסה למבנה נמצאת כתובת יוונית מהמאה ה-4 (התקופה הביזנטית בארץ ישראל) המספרת על הבניין המפואר שהוקם במקום לזכרו של אליהו הנביא:

"ישו המושל הגדול בעולם, עזור לסטפאן... אשר בנה את הבית הנהדר הזה לאליהו הנביא..."אליהו הנביא מכונה בפי הערבים גם בשם "נביא האש". משמעות השם שעלה, "בעל השלהבת" בערבית, מרמזת למסורת המקומית המייחסת לכאן את אירוע האש שירדה ושרפה את שליחי אחזיה מלך ישראל שבאו אל אליהו הנביא.האירוע המדובר מתואר בספר מלכים ב':

פסגה סמוכה, הממוקמת ממזרח לשייח' שעלה, קרויה זהרת א-שייח' שעלה וגובהה 642 מ'.

מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיה יורם
928 907 906 883 882 882 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריה שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 747 747 737 735 732

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.