אחז

אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה, שלט בממלכת יהודה במשך תקופה של כמעט 20 שנה, לאחר שלטונם של עוזיהו סבו ויותם אביו ולפני שלטונו של חזקיהו בנו. בין החוקרים יש מחלוקת לגבי תחילת תקופת מלכותו ולגבי מועד סיומה. לכל הדעות, הן על פי המקרא והן על פי המקורות האשוריים, בתקופה שבין 733 לפנה"ס עד 727 לפנה"ס שימש אחז כמלך יהודה.[1]

אחז
Ahaz
איור משנת 1553
לידה 763 לפנה"ס
פטירה 727 לפנה"ס (בגיל 36 בערך)
מדינה ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
מלך יהודה ה־12
743 לפנה"ס – 727 לפנה"ס
(כ־16 שנים)

שמו

השם אחז הוא קיצור של השם התאופורי "אחזיהו" או "יהואחז" בהשמטת היסודי האלוהי. בכתובת תגלת-פלאסר השלישי מופיע שמו המלא "יאחז".[1]

מלכותו

לפי המסופר במקרא[2] עלה אחז לשלטון בגיל 20 ובמשך 16 שנה שימש כמלך יהודה. אולם, יש בין החוקרים כאלה הסבורים שמספר השנים אינו אלא חזרה על שנות המלוכה של יותם ומספר זה משולל יסוד היסטורי.

יש כאלה המונים את תקופת שלטונו של יותם רק החל ממותו של עוזיהו סבו. לשיטתם, בזמן חיי עוזיהו, שימשו יותם ואחז כמושלים בפועל אך לא כמלכים. לפי שיטה זו מלך אחז בין שנת 733/734לפנה"ס ועד 727 לפנה"ס. בשנת 727 לפנה"ס עלה חזקיהו בן אחז למלוכה.

בניגוד לגישה זו, יש חוקרים הסופרים את ימי מלוכת אחז משנת מות יותם, 735 לפנה"ס ועד 715 לפנה"ס. לשיטתם שנת 715 לפנה"ס היא שנת שלטונו הראשונה של חזקיהו.

מלחמת ארם וישראל ביהודה

המאורע ההיסטורי המשמעותי שהתרחש בתקופת שלטונו של אחז הוא הברית שנכרתה בין פקח בן רמליהו, מלך ישראל, לבין רצין מלך ארם-דמשק. השניים כרתו ברית למלחמה משותפת כנגד ממלכת יהודה.

בין החוקרים יש מחלוקת הנוגעת לסיבת המלחמה ביהודה. יש הסוברים כי דרישת רצין ופקח הייתה שממלכת יהודה תצטרף לברית כנגד אשור (ברית בה לקחו חלק גם הפלשתים, תושבי אשקלון ועזה). ויש הסוברים כי מדובר היה בעניינים פנימיים - הגברת ההשפעה שהייתה לארם ולישראל על השלטון ביהודה ועל קידום ניסיון ההפיכה והעמדת בן טבאל בשלטון.[3]

השלב הראשון בפעולתם של רצין ושל פקח היה לעורר את ממלכת אדום למרוד בשלטון ממלכת יהודה וזאת באמצעות סיוע ארמי לכוחות האדומיים:

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. ... אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

מלכים ב' טו, לז–טז, ו

לפי המסופר בדברי הימים ב, בימים ההם חדרו הפלשתים לשפלת יהודה מהמערב וכבשו ערים רבות, ואדומים חדרו ליהודה מן הדרום.[4]

לאחר מכן, עלו צבאות ארם וישראל להילחם על ירושלים. עם עליית האויבים על ירושלים, שלח אחז מכתב לתגלת-פלאסר השלישי בצרוף מנחת כסף וזהב כדי שיסייע לו בלחימה[5]. מעשהו זה של אחז נעשה בניגוד לדבר ישעיהו, אשר עודד את המלך שלא להיכנע לרצין ולפקח, ודרש ממנו שיבטח באלהי ישראל בלבד.[6]

מסע צבא אשור הגיע למרחב של ארם וממלכת ישראל והציל את ממלכת יהודה מידם. אולם, דבר זה עלה לממלכת יהודה בכך שאחז הפך לשליט-נשלט על ידי ממלכת אשור.

קשה להעריך כיצד השפיעה בקשת אחז ממלך אשור לסייע לו על מסע אשור. האם היא זו שהניעה אותו לצאת נגד דמשק בשנת 733, או שבכל מקרה התכוון לחזור לאזור זה כדי למגר סופית את כוחה של דמשק מתוך מטרה לחזק את שליטתו בסוריה. סביר יותר שבקשת אחז לכל היותר החישה את תגובת מלך אשור, ואילו טיב פעולותיו נגד דמשק וישראל - שכללו ביטול עצמאותה של דמשק ושל חלק מישראל (הגליל) וסיפוחם כפחוות לאשור - מלמדת שדמשק וישראל, שקודם נכנעו לו ושלמו לו מס, חזרו וחטאו נגדו (אם כי חטא זה לא מתואר במקרא ובמקורות האחרים). מסתבר ששליטי האזור לא ייחסו חשיבות רבה לתוצאות המדיניות של המסע הקודם של תגלת-פלאסר ג', המסע ב-734, אולי מחמת חוסר הערכה נכונה את התמורה שחלה במדיניותו של תגלת-פלאסר בהשוואה לקודמיו, והניחו בטעות כי גם הפעם, כבעבר, יסתפק מלך אשור בתשלום מס (חד פעמי) ושאין לראות בכניעה הזמנית כניעה לטווח ארוך. כתוצאה מכך הפרו רוב השליטים של האזור את שבועתם לתגלת-פלאסר ברגע שצבאו התרחק מהאזור. עם זאת, אין כל הצהרה אשורית מפורשת על חטאם של רצין ופקח נגד תיגלת פלאסר.

פולחן דתי בתקופתו

אחז עלה לדמשק לקדם את פניו של תגלת פלאסר השלישי. שם הוא ראה מזבח. הוא שלח את תוכנית המזבח אל אוריה הכהן הגדול ופקד עליו לבנות דומה לו בירושלים. עם שיבת אחז מדמשק הוא הקריב קרבנות על גבי המזבח והורה על שינוי סדרי הפולחן.

תקופת שלטונו של אחז נודעה בשינויים דתיים רבים שנעשו בהשפעת עמי הסביבה. בתוך כך: העברת בנים באש, עבודה בבמות, בניית מסכות לבעל.

עדות נוספת לחומרת המעשים הדתיים שנעשו בימי אחז משתמעת במקרא גם מההערכה למעשי התיקון שעורך בנו חזקיהו אשר הורס מזבחות לאלים זרים בירושלים ומקבל מחמאות על כך מהנביאים.

מותו

חוקרים רבים קובעים את שנת מותו של אחז ל-727/728 לפנה"ס, אולם אדווין תילי קובע את שנת מותו ל-715/716 לפנה"ס וויליאם פוקסוול אולברייט ל-715 לפנה"ס.[1]

לקריאה נוספת

  • אנציקלופדיה מקראית, הערך "אחז".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אנציקלופדיה מקראית, בערך "אחז", כרך א', טור 207
  2. ^ מלכים ב, ט"ז, ב
  3. ^ ישעיהו ז, ג-ו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.
  4. ^ דברי הימים ב, כ"ח, יז-יח
  5. ^ "וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי. וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד. וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ... וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר." (מלכים ב' טז, ז-י; יז-יח); "וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ." (דברי הימים ב' כח, כ-כא).
  6. ^ ישעיהו ז-ח
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586
אוריה הכהן (כהן גדול)

אוּרִיָּה הַכֹּהֵן היה הכהן הגדול שכיהן בימי אחז.

אנטומיה - מונחים

מונחים באנטומיה באים בדרך כלל מהשפה הלטינית או היוונית העתיקה.

אשור

אַשּׁוּר הוא שמה של ממלכה שמית קדומה שהתקיימה בין סוף המאה ה-21 לפנה"ס ועד לסוף המאה ה-7 לפנה"ס עת נפלה לידי האימפריה הבבלית. תחילת הממלכה בעיר אשור באזור החידקל העליון ששמה ניתן לה על שם האל השומרי אשור, בעיראק של ימינו.

ארץ אשור תחומה בין הרי ארמניה בצפון לשפך נהר הזב הגדול בדרום, ובין רמת החבור במערב להרי כורדיסטן במזרח. עיר הבירה של ממלכת אשור שונתה במהלך הזמן. ידועות במיוחד הבירות אשור ונינווה, והעם שחי במקום נקרא אף הוא אשור, או "העם האשורי".

אשור ידעה עליות ומורדות בכוחה ובחשיבותה, וניתן לחלק את תולדותיה למספר תקופות: ראשיתה של אשור הייתה התקופה בה התגבשה עיר מדינה, תקופת אשור הקדומה בה התפתחה העיר להיות מרכז למסחר ארוך טווח עם אנאטוליה שבטורקיה של היום, התקופה האשורית התיכונה - בה התרחבה ממלכת אשור ויסדה את האימפריה הראשונה, והאימפריה האשורית החדשה בה התרחבה האימפריה האשורית בכל רחבי המזרח התיכון והגיעה למצרים ומזרח אנטוליה.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

דנג שיאופינג

דֶנְג שְׂיָאו פִּינְג (סינית מסורתית: 鄧小平, להאזנה (מידע • עזרה), 22 באוגוסט 1904 – 19 בפברואר 1997) היה מהפכן וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, מנהיגה בפועל של סין מ-1976 ועד 1997, אף על פי שמעולם לא אחז בתפקידים הרשמיים של נשיא הרפובליקה, ראש הממשלה, או מזכ״ל המפלגה הקומוניסטית. שיאופינג היווה את גרעין הדור השני בהנהגת המפלגה, לאחר מות מאו דזה דונג. תחת הנהגתו התפתחה הכלכלה הסינית למעמדה ככלכלה מתפתחת ומודרנית, מהגדולות והחזקות בעולם.

חזקיהו

חִזְקִיָּהוּ היה מלך יהודה החל משנת 727 לפנה"ס או 715 לפנה"ס עד 698 לפנה"ס או 686 לפנה"ס. בתקופת מלכותו החריבה האימפריה האשורית החדשה את הממלכה השכנה, ממלכת ישראל, ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו מתואר במקרא כמלך שלחם בפלשתים, מרד נגד אשור, וסילק את פולחן האלילים ואת הפולחן מחוץ למקדש.

יהודה בן טבאי

יהודה בן טבאי היה נשיא הסנהדרין, בן זוגו של שמעון בן שטח, ששימש לצידו כאב בית דין. הם היו הזוג השלישי בתקופת הזוגות. במחלוקת על הסמיכה בחג יהודה בן טבאי אחז בדעה שלא לסמוך.

בתלמוד (חגיגה טז ע"ב) מובע ספק בעניין הזוג השלישי - מי מהם היה נשיא ומי אב בית דין.

יותם (מלך יהודה)

יוֹתָם מלך יהודה היה בנם של עוזיהו ויְרוּשָׁא בַּת-צָדוֹק. שימש כעוצר בממלכת יהודה ולאחר מכן כמלך יהודה בשנים 758 - 743 לפנה"ס, .

ישעיהו

יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ או יְשַׁעְיָהוּ הַנָבִיא, היה נביא שפעל בממלכת יהודה באמצע תקופת בית ראשון. ישעיהו נחשב לאחד הנביאים החשובים, המרכזיים והמשפיעים בנבואה הישראלית הקלאסית. הוא פעל בתקופת הגדולה של ממלכת אשור ותקופת היחלשותה של ממלכת יהודה, ורבות מנבואותיו מתייחסות למהלכים המדיניים בתקופה זו.

ישעיהו התנבא רבות על עמי האזור ועל חורבנם העתידי, זאת בנוסף לנבואותיו על ממלכת ישראל. מספר הסברים ניתנו לסיבה להתנבאות זו על הממלכות, כאשר יש הטוענים כי מדובר בנבואות שנועדו לרומם את רוחו של עם ישראל באמירה כי עמי האזור יפלו בעוד ישראל ישרדו, לעומתם יש הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה. מספר חוקרים אף טוענים כי חלק מהנבואות כלל לא נתחברו על ידי ישעיהו. לפי הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה, ייתכן שהיה נביא מוכר בעמי האזור ולא רק בישראל.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מזבח העולה

מזבח העולה (מכונה גם מזבח החיצון או בפשטות המזבח; בתקופת המשכן כונה גם מזבח הנחושת ומזבח אדמה) היה אחד מכלי-הקודש המרכזיים בפולחן העברי, בתחילה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון והשני. מזבח העולה נקרא גם "מזבח החיצון" כיון שהוא עמד בעזרה מחוץ להיכל בבית המקדש. השם מזבח העולה בא להבדיל בין המזבח העומד בעזרה, ועליו מקריבים קרבנות, ובין מזבח הקטורת, הקטן יותר, שעמד בהיכל, ושימש להקטרת קטורת.

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

מקדחה

מקדחה היא כלי עבודה שתפקידו ליצור חורים בחומרים קשים כגון מתכת, אבן, עץ ועוד.

שיטת הקידוח של רוב המקדחות היא על ידי נעיצת מוט בורגי מחודד ("מקדח") בתנועה בורגית (סיבוב + נעיצה), כאשר המסילות שעל הבורג מאפשרות את פינוי החומר הנהרס בקידוח.

נביא

נביא, בתקופות הקדומות, היה אדם שהיה מתקשר עם אל כלשהו. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר לייעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעיתים רבות מלכים היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. לעיתים תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד או לראיית דברים נסתרים. בישראל מכל מקום הנביא אחז גם בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעיתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא - הוא אחד מהם, ומאידך גיסא - הוא נציג האל בעולם.

ספר ישעיהו

ספר ישעיה הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך, הספר הוא מספרות הנביאים, והוא עוסק בנבואותיו של נביא בשם ישעיהו בן אמוץ. חוקרי המקרא מייחסים את מחבר הספר לשניים או לשלושה מחברים מתקופות שונות.

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר). אולם לדעת חוקרי המקרא חלקו השני של הספר חובר רק בתקופת שיבת ציון, במאה החמישית לפני הספירה.

פקח בן רמליהו

פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ הוא דמות מקראית, מלך על ממלכת ישראל בשנים 735/4 עד 732 לפנה"ס.

שעון שמש

שעון שמש הוא שעון, שמשתמש בתנועת הצל הנופל מעצם דק המוצב באור השמש כדי להציג את השעה המקורבת.

שריר הירך הארבע ראשי

שריר הירך הארבע ראשי (TA: Musculus quadriceps femoris) נמצא בקדמת הירך ומהווה חלק עיקרי במסת השריר שלה. שריר זה הוא הגדול מבין שרירי הגוף האנושי, ומורכב, כפי שניתן להבין משמו, מארבעה חלקים המסתיימים בגיד משותף המחובר לעצם הפיקה. השריר הארבע ראשי הוא הפושט העיקרי של הברך ובחלקו הוא גם כופף של מפרק הירך. כל חלקיו של השריר פועלים בפעולות האופייניות של הרגל, כמו הליכה, ריצה, טיפוס, קפיצה וקימה מכיסא.

תלת-חתרית

תלת-חַתְרִית (גם טריארה או טרירמה; ביוונית: τριήρης, טְריאֵרֵס; ובלטינית triremis, טְרירֵמיס) הייתה ספינת מלחמה ים-תיכונית בעת העתיקה. ספינה זו, שהייתה ספינת המלחמה התקנית בציי הים התיכון במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס, היא סוג של גליאה - ספינה המונעת בעזרת משוטים. המצאת התלת-חתרית מיוחסת לפיניקים, אך היא ידועה בעיקר ככלי השיט המלחמתי של ערי המדינה ביוון.

המספר "שלוש" בשם היווני והלטיני מתייחס למספר החותרים ב"יחידת החתירה". ספינה זו הייתה בעלת שלוש שורות משוטים, זו מעל זו, ובכל אחד מן המשוטים אחז חותר יחיד. יחידת החתירה מנתה אפוא שלושה חותרים - אחד במפלס עליון, אחד במפלס אמצעי ואחד במפלס תחתון. אוניות גדולות ממנה היו אף הן תלת-חתריות, אך בכל משוט אחז יותר מחותר אחד.השם העברי המודרני "תלת-חתרית", כמו השם האנגלי המודרני trireme, אינו מבחין בין "טריארס" יוונית ל"טרירמיס" רומית, אף שהיו הבדלים ביניהן. המבקשים לדייק משתמשים בשמות הלועזיים בלבושם העברי: "טריארה" ו-"טרירמה". את המונח "חתרית" חידש ההיסטוריון הימי מאיר שָׂשׂ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.