אחד במאי

יום הפועלים הבינלאומי, ובשמו הידוע יותר אחד במאי, מצוין ב-1 במאי כביטוי לסולידריות בין ארגוני עובדים וכביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. יום זה הוא אחד מסמליו המרכזיים של הסוציאליזם.

בישראל, איבד החג משנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך את מעמדו וכיום הוא מצוין בצמצום יחסי לעבר, אם כי הוא עודנו בגדר "יום בחירה" בחלק ממקומות העבודה.

אחד במאי
תהלוכת אחד במאי במומבאי, הודו
תהלוכת אחד במאי במומבאי, הודו
שמות נוספים יום הפועלים
נחגג 1 במאי
מתקשר ל סוציאליזם
סיסמאות בישראל
לאחד במאי 1949

יחי האחד במאי, יום הסולידריות של מעמד הפועלים!
תחי המלחמה לעצמאות ישראל, למשטר דימוקראטי ולקידמה סוציאלית!
תחי מלחמת הנוער בקולוניות לשחרור ועצמאות!
תחי מלחמת הכוחות הדמוקרטיים והנוער המתקדם בארצות ערב לשלום ועצמאות!
אנו נשבעים, ארצנו לא תשמש בסיס למלחמה בברית המועצות וארצות הדמוקרטיה העממית!
נלחם נגד סכנת החדירה של ההשפעה האמריקאית למדינתנו!
תחי ברית המועצות, מבצר השלום, החופש ועצמאות העמים!
יחי הח' סטלין, מנהיג העמים במלחמה לשלום!

קול העם, 27 באפריל 1949, הספרייה הלאומית

היסטוריה

May Day Tel-Aviv 1949
דיוקנותיהם של סטלין ולנין נישאים בחוצות תל אביב באחד במאי 1949. סיסמה על הרכב: הלאה מחרחרי המהפכה האימפריאליסטית!

מקורו של החג בהפגנות שנערכו בקנדה ובארצות הברית בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. כיום הוא מצוין ברוב מדינות העולם באופן כלשהו. בעיקר במדינות מערב אירופה (צרפת, גרמניה ועוד), באמריקה הלטינית (ברזיל, מקסיקו ועוד) ובמדינות סוציאליסטיות וקומוניסטיות (הרפובליקה העממית של סין, קובה, ונצואלה, בוליביה ועוד).

ראשיתו של "אחד במאי" בהפגנה שהתקיימה בעיר טורונטו שבקנדה ב-15 באפריל 1872. את ההפגנה ארגנה פדרציה של איגודי עובדים בטורונטו בדרישה לשחרר ממעצר 24 פועלי דפוס שהנהיגו שביתה במטרה להגביל את יום העבודה ל-9 שעות. כיוון שהתאגדות עובדים ושביתות נחשבו אז בלתי חוקיות, הם נעצרו. הפדרציה של איגודי העובדים בטורונטו (Toronto Trades Assembly) ניצלה את האירוע לארגון הפגנה למען זכויות העובדים והגבלת יום העבודה. ההפגנה נקבעה לחג ההודיה הקנדי (שנחוג אז בתאריך שונה מהמקובל היום בקנדה).

ב-1884, בעקבות המאבק המוצלח בקנדה, קבעה הפדרציה של ארגוני העובדים בארצות הברית (Federation of Organized Trades and Labor Unions) את 1 במאי 1886 כמעין אולטימטום בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. כיוון שדרישת איגודי העובדים האמריקניים לא נענתה עד לתאריך שקבעו, הם פתחו בשביתה כללית. ב-4 במאי 1886, בעיר שיקגו הידרדרו ההפגנות שליוו את השביתה למהומות, שבהן נהרגו פועלים מפגינים ושוטרים. מהומות אלה מכונות "מהומות היימרקט". בעקבות ההפגנות, שהסתיימו במותם של כ-60 מפגינים ו-7 שוטרים, הפכה התנועה הסוציאליסטית את הדגל האדום לסמלה הרשמי, לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך".

לזכר אירועים אלה קבעה הוועידה הראשונה של האינטרנציונל השני, שנערכה בפריז ביולי 1889, את אחד במאי כיום הפועלים הבינלאומי. מאז 1890 מצוין היום במדינות רבות. בוועידה השנייה של האינטרנציונל, שנערכה בבריסל ב-1891, התקבלה ההחלטה שביום הפועלים יתארגנו הפגנות בעלות אופי כלכלי בלבד, ואף נקבעה השבתת העבודה לאותו היום, בהתאם לתנאים.

ב-1 במאי 1892 ציינו פועלי האימפריה הרוסית היהודים לראשונה את יום הפועלים, בווילנה.

משטרים טוטליטריים בעלי גון סוציאליסטי כזה או אחר אימצו את אחד במאי כיום חג. המפלגה הנאצית בגרמניה, לאחר עלייתה לשלטון בשנות ה-30 של המאה ה-20, קבעה את היום כחג לאומי שנקרא "יום העבודה", אך אסרה על הפגנות של ארגוני שמאל ביום זה, ופירקה את איגודי העובדים שלא היו קשורים למפלגה הנאצית. גם בברית המועצות, לאחר מהפכת אוקטובר, נקבע אחד במאי כיום חג לאומי, ועד מהרה הוא הפך לחג העיקרי של ברית המועצות ושל המדינות שהיו כפופות לה. בשיאה של ברית המועצות, נהגו לציין את החג במשך יומיים רצופים (1 ו-2 במאי), ולקיים בו תהלוכות ענקיות.

הכנסייה הקתולית ניסתה ב-1955 להעניק לחג גוון נוצרי, וקבעה את 1 במאי כיום חג נוסף לכבוד יוסף, אביו של ישוע. החג נקרא "יום יוסף הקדוש הפועל" (על-פי המסורת הנוצרית, יוסף היה נגר).

התמוטטות הסוציאליזם בברית המועצות ובמדינות מזרח אירופה הביאה לביטול החג ברוסיה ובחלק מהמדינות שהיו נתונות להשפעת ברית המועצות.

כיום

במדינות אחדות בעלות עבר קומוניסטי נותר אחד במאי יום חג, אבל הצעדות והטקסים שהיו נהוגים בו בוטלו. בהונגריה, בצ'כיה ובסלובקיה זהו יום שבתון. ברוסיה נקרא החג כיום "יום האביב והעבודה" והוא מצוין כיום בעיקר על ידי נאמני המפלגה הקומוניסטית. בפולין וברומניה בוטלו צעדות אחד במאי שהיו נהוגות בתקופה הקומוניסטית, אולם הוא נותר יום חג.

במדינות המערב זהו יום שבתון ברוב המדינות, בהן גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, שוודיה ונורווגיה. בפינלנד נחוג ב-1 במאי "ואפו" (Vappu), שהוא חג האביב, העובדים והסטודנטים. ברבות ממדינות המערב, ובהן ישראל, נהוג היה לציין את 1 במאי בצעדות המוניות שארגנו איגודי העובדים והמפלגות הסוציאליסטיות. דווקא בארצות הברית, שממנה מקורו, הוא לא מצוין, ובמקומו נקבע "יום העבודה" ליום שני הראשון בחודש ספטמבר. גם בקנדה, ניו זילנד ובאוסטרליה נקבעו בסופו של דבר מועדים אחרים לציון "יום העבודה". בבריטניה נהוג יום חופשה (Bank Holiday) ביום שני הראשון של חודש מאי, אולם הוא אינו מוגדר באופן רשמי כ"יום העבודה". ברוב מדינות אמריקה הלטינית זהו חג רשמי, לדוגמה בברזיל, בארגנטינה, בצ'ילה, בפרו, במקסיקו, בקולומביה, בוונצואלה ובאל סלוודור.

החג בגרסתו הקומוניסטית, מצוין באופן רשמי במדינות כמו הרפובליקה העממית של סין, קובה וקוריאה הצפונית. בסין החג מצוין היום במשך שבוע, והוא החופשה העיקרית בשנה.

בימינו החג ממשיך להיות מצוין על ידי צעדות ועצרות ענק של ארגוני העובדים בסקנדינביה, צרפת, גרמניה, ספרד, איטליה וארצות השפלה. במקביל ארגוני שמאל רדיקליים, ומתנגדי הגלובליזציה, מנצלים את היום לפעולות מחאה חריפות יותר, במיוחד בברלין ובכמה מעריה המרכזיות של גרמניה.

יום הפועלים בישראל

Flickr - Government Press Office (GPO) - Youth Organizations in May Day Parade
אחד במאי בתל אביב המנדטורית, 1947
PikiWiki Israel 6517 Education in Israel
תהלוכת הנוער העובד באחד במאי בשנות החמישים
May Day NOV 90 years to Histadrut
תהלוכת הנוער העובד והלומד באחד במאי בשנת 2011 - בסימן 90 שנים להסתדרות
PikiWiki Israel 2571 May First demonstration הפגנת אחד במאי
הפגנת אחד במאי בישראל 2009
MayDayInNazarth
עצרת אחד במאי השנתית של מק"י וחד"ש בנצרת
2012 05 01 Haistadrut
עצרת אחד במאי בשנת 2012 בהשתתפות תנועות הנוער בבית הסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב.

ב-1906 צויין היום לראשונה בארץ ישראל. החל משנות ה-20 של המאה ה-20, ציינה הסתדרות העובדים הכללית את יום הפועלים כיום חג כללי בכל שנה. היום צויין בהשבתת מקומות העבודה, כינוסים גדולים ותהלוכה מרכזית. משטרת המנדט אסרה קיום תהלוכות ללא רישיון ופיזרה תהלוכות כאלו במהירות[1][2]. החל משנת 1933 לא יצאו העיתונים באחד במאי[3]. עובדים דתיים לא השתתפו ברובם בחגיגות אחד במאי ולא שבתו ביום זה ממלאכה[4]. משמרות של פועלי ההסתדרות נהגו לפקוד מקומות עבודה שלא שבתו ולדרוש את השבתתם, אך הסכם של ההסתדרות עם הפועל המזרחי התיר למקומות עבודה של הפועל המזרחי לעבוד באחד במאי[5].

על אף הדומיננטיות של תנועות השמאל בשנים הראשונות של קיום המדינה, אחד במאי מעולם לא נקבע כחג רשמי. בכל זאת, 1 במאי היה מקובל כ"יום בחירה" במקומות עבודה רבים, ומשרד החינוך אישר לסגור מוסדות חינוך ביום הזה, אם מנהל המוסד הודיע על כך להורים מראש. בשלושה מחוקי העבודה - חוק חופשה שנתית, חוק פיצויי פיטורים וחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) - ניתן לאחד במאי מעמד זהה לזה של חג. ההסתדרות הכללית נהגה להשבית מקומות עבודה שהיו כפופים לה ב-1 במאי.

בשנת 1956 נוצל אחד במאי לצורך גיוס עובדים ליציאה לביצורים בספר[6].

עד לתחילת שנות ה-80 היה אחד במאי מעין יום חג רשמי כאשר כל המשק הציבורי וההסתדרותי שבת ואלפים השתתפו באופן מאורגן במצעדי אחד במאי שבראשם עמדה ההסתדרות ואנשי מפלגת העבודה. עד לשנות ה-90 של המאה ה-20 היה אופיו של החג בישראל דומה לאופי של חגים כגון פורים או חול המועד, שבהם חלק מהמשק מושבת אבל רוב העסקים והשירותים פועלים כסדרם. משנות ה-90 ואילך איבד החג בהדרגה את מעמדו בישראל. וכיום הוא מצוין בצמצום יחסי לעבר, אם כי הוא עודנו בגדר "יום בחירה" בחלק ממקומות העבודה.

בשנים שעברו מאז המשיכו גורמים שונים לציין את אחד במאי, כגון: המפלגה הקומוניסטית הישראלית כאשר העצרת המרכזית שלה מתקיימת בנצרת, תנועת הנוער העובד והלומד אשר הוסיפה לתהלוכה המסורתית הפנינג שעיקרו עבודה מאורגנת והתאגדות מקצועית. תנועות נוער שונות החלו מדי שנה לערוך ימי עיון.

כיום

מאז שנת 2003, בעקבות המדיניות הכלכלית שהנהיג בנימין נתניהו, התחיל אחד במאי לקבל תשומת לב מחודשת הדומה למגמות כאלו בעולם. התהליך בא כחלק מ"תחייה" יחסית של התארגנויות העובדים בישראל. בשנת 2005 החל ארגון העובדים מען לציין את אחד במאי בתל אביב באירוע שבו השתתפו מספר רב של ארגוני עובדים מקומיים ומהגרי עבודה, עובדי בניין ועובדות חקלאות מהיישובים הערביים. במקביל חודשה בשנת 2008 המסורת של מצעד אחד במאי בתל אביב שבו משתתפים ארגונים חברתיים שונים ותנועות נוער, בהם:ההסתדרות, השומר הצעיר, המחנות העולים, הנוער העובד והלומד, מרצ, נוער מרצ, כוח לעובדים, בינה, מאבק סוציאליסטי, השמאל הלאומי, ובמידה מסוימת גם מפלגת העבודה.

בשנת 2010 קמה "קואליציית האחד במאי" בתל אביב תחת הסיסמה "מתאחדים במאי" בצעדה השתתפו מעל 5,000 אנשים והיא כללה שלוש צעדות שונות שיצאו ממקומות שונים בתל אביב ואשר התאחדו לכדי צעדה גדולה אחת. קואליציות דומות קמו גם בחיפה, ירושלים ובאר שבע. בנוסף התקיימה גם הצעדה המסורתית הגדולה בנצרת ביוזמת חד"ש ומק"י. בקואליציה של האחד במאי היו שותפים כמה עשרות ארגונים, תנועות ומפלגות ביניהם חד"ש, מק"י, מרצ, כוח לעובדים, בינ"ה, עתידנו, מאבק סוציאליסטי, ארגונים חברתיים ותנועות נוער. בבאר שבע התארגנה תהלוכה בשם "יחד צובעים את באר שבע באדום". במקביל ערך ארגון העובדים "מען" מצעד אחד במאי משל עצמו תחת הסיסמה "פועלים מאורגנים צועדים ברחוב".

יום הפועלים בחיפה

חיפה הייתה אחת הערים שבהן נחגג אחד במאי בתהלוכות רבות משתתפים שנערכו בצירי התנועה המרכזיים של הדר הכרמל. הפעם הראשונה בה מתועדת תהלוכת אחד במאי בחיפה היא שנת 1925. הפועלים היהודים המאורגנים בחיפה שבתו מעבודה, והיו גם פועלים ערבים ששבתו (בעיקר ברכבת המנדטורית). כ-1,000 משתתפים, יהודים וערבים, השתתפו בחגיגות ובתהלוכה. בעצרת שהתקיימה נאמו זלמן שזר (אז נקרא עדיין רובשוב), סלים חסון, מרמינסקי ונציגי הוועד הפועל של ההסתדרות. הנאומים בעברית תורגמו לערבית והנאום בערבית תורגם לעברית.

ב-1984, נחוג אחד במאי בפעם האחרונה בחיפה באופן ממסדי, בהשתתפות קרוב ל-100,000 משתתפים ובנוכחות יצחק רבין, שמעון פרס, הנהגת ההסתדרות והנהגת נעמת.

לקראת אחד במאי 2009 הוקמה בחיפה "קואליציית האחד במאי - חיפה האדומה", בהשתתפות חד"ש, מרצ, כוח לעובדים, מאבק סוציאליסטי, המכללה החברתית כלכלית וארגונים נוספים, במטרה להחיות את מסורת ההפגנות בחג הפועלים. ואכן, ב-2009 וב-2010 השתתפו מאות מפגינים בצעדות אחד במאי שיצאו משכונת ואדי ניסנאס לשכונת הדר הכרמל.

לרגל אחד במאי יוזמת המכללה החברתית כלכלית בחיפה מדי שנה פסטיבל סרטי פועלים בינלאומי. הפסטיבל מתקיים בשיתוף סינמטק חיפה והפך מאז התחלתו בשנת 2008 למסורת שמאפשרת לחשוף לקהל הישראלי יוצרים חברתיים מהארץ ומהעולם.

החל מ-2015, מאורגנות צעדות לכבוד האחד במאי בחיפה על ידי הארגון האנרכו-קומוניסטי אחדות במושבה הגרמנית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

| תל אביב 1930 | תל אביב 1937 | תל אביב 1947, לוי אשכול בראש הצועדים | ירושלים 1951 (התחלה 4:58) | חיפה 1954 | תל אביב 1952 | נצרת 1958 | תל אביב 1978, על הבמה: יצחק רבין, שמעון פרס, יגאל אלון | תל אביב 1979, נואם: צ'רלי ביטון | ירושלים 2000 | (יומני כרמל, ארכיון שפילברג, ארכיון AP)

  • סרטונים מצעדים והפגנות באחד במאי ברחבי העולם, בארכיון הסרטונים של AP

| לונדון 1910 | בירמינגהם 1930 | לונדון 1932 | פריז 1933 | פריז 1934 | מוסקבה 1936 | מוסקבה 1939 | טוקיו 1946 | ברלין 1947 | רומא וטריאסטה 1948 | ברלין 1951 | טוקיו 1952 | מינכן 1953 | לונדון 1953 | טוקיו 1954 | בלגרד 1954 | ניקוסיה 1958 | לונדון 1958 | רומא 1963 | קהיר 1964 | זנזיבר 1964 | אתונה 1964 | סינגפור 1965 | סייגון 1966 | בייג'ינג 1966 | רומא 1968 | ניו יורק 1969 | דמשק 1969 | מנילה 1970 | סנטיאגו דה צ'ילה 1971 | הוואנה 1971 | ולטה 1972 | בוקרשט 1973 | האנוי 1975 | מקסיקו סיטי 1975 | איסטנבול 1977 | אדיס אבבה 1977 | ביירות 1978 | אל סלוודור 1980 | אוסלו 1981 | ורשה 1983 |

הערות שוליים

  1. ^ חג האחד במאי בארץ, דבר, 2 במאי 1929; המשך
  2. ^ אחד במאי בארץ, דבר, 4 במאי 1930
  3. ^ אחד במאי בארץ ישראל, דבר, 3 במאי 1933
  4. ^ אברהם ביק, הפועל הדתי באחד במאי, דבר, 30 באפריל 1935
  5. ^ נעמי גוטקינד גולן, מרים אליאש - דרך אמונה בחרתי, הוצאת מורשת, תשנ"א, עמ' 64
  6. ^ 50 אלף בעבודת ביצורים באחד במאי, דבר, 2 במאי 1956
    רבבות פועלי ישראל חגגו את 1 במאי ביציאה לביצורים, דבר, 2 במאי 1956
1 במאי

1 במאי הוא היום ה-121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

אודי אדם

אהוד (אודי) אדם (נולד ב־22 בינואר 1958 בתל אביב) הוא מנכ"ל משרד הביטחון. אלוף במילואים בצה"ל ששימש כמפקד פיקוד הצפון במהלך מלחמת לבנון השנייה. כיהן כיו"ר התעשייה הצבאית וכמנהל הקריה למחקר גרעיני. אביו היה יקותיאל אדם, גם הוא אלוף בצה"ל, שנהרג במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

איטליה

אִיטַלְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הָאִיטַלְקִית (באיטלקית: Repubblica Italiana, ״רֵפּֿוּבְּלִיקָה אִיטַלְיָאנָה״ להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בדרום אירופה, המכסה את רוב חצי האי האפניני, ואזורים נוספים. היא כוללת למעלה מ-20 איים, הגדולים שבהם הם סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, בשווייץ, באוסטריה ובסלובניה. בצפון-מרכז המדינה נמצאת המדינה הזעירה סן מרינו, ובמרכז המדינה, בתוך העיר רומא, נמצאת קריית הוותיקן. בשל צורתה הגאוגרפית המזכירה מגף היא מכונה "ארץ המגף".

ברזיל

הרפובליקה הפדרלית של ברזיל (בפורטוגזית: República Federativa do Brasil, נהגה: ברזיו [bɾaˈziw] להאזנה (מידע • עזרה)) היא המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בשטחה ובאוכלוסייתה בעולם.

ברזיל חולשת על שטח גדול, בין מרכז היבשת לבין האוקיינוס האטלנטי; זו המדינה המזרחית ביותר ביבשת אמריקה. ברזיל גובלת בעשר מדינות: כל מדינות דרום אמריקה, מלבד אקוואדור וצ'ילה. היא גובלת בדרום באורוגוואי, בדרום-מערב בארגנטינה, במערב בפרגוואי, בבוליביה ובפרו, בצפון-מערב בקולומביה ובצפון בוונצואלה, בגיאנה, בסורינאם ובגיאנה הצרפתית.

ברזיל בורכה באדמות חקלאות פוריות יחד עם יערות גשם עצומים, אשר המפורסם שבהם הוא יער האמזונאס. ניצול אוצרות הטבע של המדינה והתיעוש הנרחב שהתפתח בה, הפכו את ברזיל למעצמה כלכלית מובילה בדרום אמריקה ולמנהיגה אזורית. מדד הפיתוח האנושי של ברזיל הוא גבוה, על אף הפערים החברתיים הניכרים השוררים בין שכבות החברה הברזילאית.

המדינה נקראת על שם עץ הברזיל (pau-brasil) שגָּדַל בה בשפע עד אמצע המאה ה-16 (כיום בסכנת הכחדה), שהוערך על ידי ראשוני המתיישבים האירופאים כמשאב טבע חשוב. שם העץ נגזר מן המילה "בראזה" (brasa), שפירושה בפורטוגזית "גחלת", בהשראת הגוון הכתום-אדום של ליבת גזע עץ הברזיל.

בראשיתה, הייתה ברזיל קולוניה פורטוגלית, ועל כן השפה הרשמית בה היא פורטוגזית, בשונה מרוב ארצות אמריקה הלטינית, בהן השפה העיקרית היא ספרדית. בעוד האימפריה הספרדית באמריקה חולקה בין מדינות רבות, נשמרה אחדות האימפריה הפורטוגזית באמריקה תחת מדינה ענקית אחת – היא ברזיל.

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, בראשי תבות בנק"י (ערבית: اتحاد الشبيبة الشيوعية الاسرائيلي ובקיצור: ا.ش.ش.ا) (קומסומול) היא תנועת נוער ישראלית, המתפקדת כמשמרת הצעירה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. התנועה הוקמה באפריל 1924 על ידי צעירים קומוניסטים אשר הזדהו עם המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה וביקשו להקים גוף שנוער קומוניסטי יוכל לפעול ולהתחנך בו. בתנועה חברים מאז ועד היום בני נוער יהודים וערבים. מרבית סניפיה הגדולים נמצאים ביישובים ערביים, ובהם: נצרת, סכנין, טירה, יפיע ועוד.

בניגוד לשאר תנועות הנוער הסוציאליסטיות בישראל, בנק"י איננה תנועה ציונית. בנק"י רואה בציונות תנועה לאומנית וקולוניאליסטית, שלטענתה, נישלה חלק גדול מהעם הפלסטיני. המנון התנועה הוא שיר הנוער הדמוקרטי, אך לרוב מרבים לשיר את האינטרנציונל. עם זאת, יד ביד עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית עברה גם בנק"י תהפוכות ופילוגים והיו תקופות שבהן התנועה האמינה בדברים שונים מהיום. בנק"י היא תנועה הפעילה בפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי.

בסמל התנועה מופיע לפיד, שמסמל את המאבק המתמשך נגד העוולות, היוצא מתוך עיגול ובתוכו עלי זית כסמל לחתירת התנועה לשלום וכוכב אדום שבתוכו פטיש ומגל המסמלים את המאבק לחברה צודקת. במעגל חיצוני יותר כתובים ראשי התיבות של שמה של התנועה בעברית (ב.נ.ק.י.) ובערבית (ﺍ.ﺶ.ﺶ.ﺍ) וכמו כן מופיעה סיסמת התנועה בעברית ("העתיד שלנו") ובערבית ("ﻟﻧﺎ ﺍﻟﻐﺪ" – "לנו המחר").

חולצת התנועה היא חולצה לבנה מכופתרת שמעליה עניבה משולשת אדומה. את חולצת התנועה לובשים חניכי התנועה באירועים מיוחדים כגון: צעידת אחד במאי, יום הניצחון על הנאצים, ועידות בנק"י ומק"י ועוד. לרוב תנועות הנוער הקומוניסטיות חולצת תנועה זהה.

געתון (קיבוץ)

גַּעְתּוֹן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי בגליל המערבי, ממזרח לעיר נהריה וממערב לעיר מעלות-תרשיחא. הוקם בשנת 1948 על ידי חברי גרעין העלייה "אחד במאי" מהונגריה וגרעין "שדה", שהתהווה מלהבות צעיר מירושלים, רחובות וחולון, והיה ההשלמה הראשונה של קיבוץ געתון ב 1953. כמו כן קלט הקיבוץ גם עולים מאמריקה הלטינית, ילדי הקיבוץ מתחנכים בבית חינוך אופק שבקיבוץ עברון.

שמו ניתן לו על שום הנחל העובר סמוך: נחל געתון, החוצה את העיר נהריה לרוחבּה ונשפך לים התיכון.

בקיבוץ "כפר מחול" ובית הספר למחול בו פועלת להקת המחול הקיבוצית.

דוד קלעי

דוד קַלָעִי (גולד) (כ"ט בשבט תרנ"ח, 21 בפברואר 1898 – ח' בחשון תש"ט, 10 בנובמבר 1948) היה פעיל ציוני, איש תנועת העבודה, ממקימי שכונת בורוכוב, ספרן, מתרגם, סופר ומעורכי אנציקלופדיות בהוצאת "מסדה".

הכיכר האדומה

הכיכר האדומה (ברוסית: Кра́сная пло́щадь, תעתיק: "קראסנאיה פלושד") היא הכיכר המפורסמת במוסקבה, ונחשבת פעמים רבות למרכזה של העיר ולמרכזה של רוסיה כולה. שמה המקורי של הכיכר היה "כיכר המסחר", אך במהלך המאה ה-16 שונה השם לכיכר השילוש על שם הכנסייה שניצבה בעבר בחלקה הדרומי (כיום ניצבת במקומה כנסיית וסילי הקדוש).

את השם "הכיכר האדומה" קיבל המקום רק במהלך המאה ה-17, שכן הוראת המילה הרוסית "קראסנאיה" (красная) הייתה "יפה", ולא רק "אדומה" כפי שהיא כיום. השם אינו קשור ללבנים האדומות מהן בנויים חלק מהמבנים סביב הכיכר ואף לא לצבע האדום בהקשרו הסובייטי או הקומוניסטי.

הפגנה

הפגנה היא יציאה אל הרחובות תוך הכרזת ססמאות והנפת שלטים. זוהי דרך של קבוצת אנשים להביע באופן פומבי את דעתה, ובפרט את מחאתה, בנושא מסוים. ההפגנה מהווה מימוש של חופש הביטוי וחופש ההתארגנות. תיתכן גם הפגנה של אדם אחד שאז היא נקראת "הפגנת יחיד". הפגנות נערכות פעמים רבות בכיכרות מרכזיות או במקומות בעלי משמעות סמלית.

הערכות של מספר המשתתפים בהפגנה מציגות תוצאות שונות לעיתים קרובות. מקור להערכת כמות המשתתפים הוא הערכת המארגנים, אך אלו מעדיפים להודיע על מספר רב יותר של משתתפים מזה שהיה בפועל. מקור נוסף הוא הערכת המשטרה, אך גם על הנתונים שהיא מספקת יש המערערים.

הפועל חולון (כדורסל)

הפועל יונט חולון היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר חולון. צבעי הקבוצה הם צהוב וסגול. המועדון נוסד בשנת 1947 כחלק מאגודת הספורט הפועל שהוקמה בשנת 1926.

חולון

חוֹלוֹן היא עיר במחוז תל אביב, התשיעית בגודל אוכלוסייתה בישראל. היא ממוקמת מדרום-מזרח לתל אביב, מצפון לראשון לציון, ממזרח לבת ים וממערב לכביש 4. שטח השיפוט שלה הוא 19,200 דונם ואוכלוסייתה מונה כ-206,000 תושבים. העיר נוסדה בשנת 1940 כאיחוד של חמש שכונות: גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם. חולון הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15, והיא העיר השנייה בגודלה במחוז תל אביב.

חוק חינוך ממלכתי

חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 הוא חוק שאושר בכנסת ב-12 באוגוסט 1953, ואשר נועד לבטל את שיטת הזרמים בחינוך ולעבור לחינוך ממלכתי. החוק נחקק בעקבות דיון סוער שנערך ב-13 בפברואר במליאת הכנסת, ובסופו הורתה הכנסת לממשלה להכין הצעת חוק לביטול הזרמים המפלגתיים ולהנהגת חינוך ממלכתי בעל שתי מגמות – "אחת דתית ואחת אחרת".

יוון

יוון (ביוונית: Ελλάδα (מידע • עזרה), תעתיק: אֵלַדַֿה) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: אֵלִינִיקִי דִֿימוֹקְרַטִיַה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של חבל הבלקן לחוף הים התיכון. יש בה כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה הצפונית, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון. רבים רואים ביוון העתיקה את ערש תרבות המערב.

כ' בתמוז

כ' בתמוז הוא היום העשרים בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. כ' בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

כ' בתמוז, יום פטירת בנימין זאב הרצל הוצע על ידי הציונות הרוויזיוניסטית כ"יום העבודה" במקום אחד במאי.

מבצע ברברוסה

מבצע ברברוסה הוא שם הקוד שניתן לתוכנית המבצעים, שהוכנה על ידי המטה הכללי של הצבא הגרמני, למלחמה נגד ברית המועצות ולכיבוש שטחה על ידי צבאות גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במלחמת העולם השנייה. מטרת המבצע הייתה להכניע את ברית המועצות באמצעות השמדת כוחות הצבא האדום, כיבוש מרכזי השלטון של ברית המועצות, והשתלטות על משאביה הכלכליים והתעשייתיים. תוכנית המבצע קבעה שיש להשיג יעדים שאפתניים אלו תוך כארבעה חודשים בלבד, לפני כניסת החורף של שנת 1941, באמצעות שורת מבצעי בזק צבאיים.

ב־22 ביוני 1941 פלשו כארבעה מיליון חיילים של מדינות הציר, במסגרת שלוש קבוצות ארמיות, לתחומי ברית המועצות ללא כל התרעה מוקדמת, בהתאם לתוכנית "מבצע ברברוסה", ובכך פתחו בעימות צבאי קשה וממושך בין ברית המועצות למדינות הציר, שארך כמעט ארבע שנים (1941-1945). המתקפה הגרמנית הפתיעה לחלוטין את הנהגת ברית המועצות ואת הצבא האדום, ובמהלך החודשים הראשונים שלה, הצליח הצבא הגרמני להשתלט על חלקים גדולים משטח ברית המועצות האירופאית ולהנחיל שורת תבוסות קשות לצבא הסובייטי. אולם אף על פי כן, מבצע ברברוסה נכשל בהשגת יעדו העיקרי, הכנעת ברית המועצות.

מתקפת הנגד הסובייטית באזור מוסקבה, שהחלה בראשית דצמבר 1941, סתמה את הגולל על התוכנית הגרמנית להשיג הכרעה מהירה של המלחמה נגד ברית המועצות. הצלחת הצבא האדום לבלום את התקדמות הצבא הנאצי לעבר מוסקבה, ולאחר מכן אף לאלץ אותו לסגת מאות קילומטרים לאחור במסגרת קרב מוסקבה, הייתה אחת מנקודות המפנה המרכזיות במלחמת העולם השנייה.

מהומה

מהומה (riot) מתרחשת כאשר המון של אנשים נאסף ומבצע פשעים או מעשי אלימות; לרוב מדובר בונדליזם, הצתות ופגיעה ברכוש. מהומות רבות מתחילות כהפגנות פוליטיות או אידאולוגיות בעוד שישנן מהומות שהן התפרעות על רקע מצב כלכלי קשה. מהומות מהסוג האחרון מתבטאות בעיקר בביזה והשחתת רכוש. מהומות רבות עלולות להגיע לעימותים אלימים בין המשתתפים בהן לבין כוחות המשטרה המשתתפים בפיזורן, ולעיתים אף מסתיימות עם הרוגים. במדינת ישראל השם הרשמי למהומות הוא הפרות סדר, או בראשי תיבות: הפס"ד.

צ'ילה

הרפובליקה של צ'ילה (בספרדית: República de Chile) או צ'ילה (מקור השם מפרו – "ארץ השלג") היא מדינה בחוף הדרום מערבי של אמריקה הדרומית, בשטח האדמה שבין הרי האנדים והאוקיינוס השקט. אורכה כ-4,300 ק"מ ורוחבה נע בין 170 ק"מ ל-370 ק"מ. צ'ילה גובלת במדינות ארגנטינה במזרח, בוליביה בצפון מזרח ופרו בצפון.

שוודיה

ממלכת שוודיה (בשוודית: Konungariket Sverige – "קוניניאריקט סווריה" או בקיצור סווריה להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בסקנדינביה אשר בצפון אירופה, הגדולה מבין המדינות הנורדיות והשישית בגודל שטחה באירופה. היא גובלת בנורווגיה ממערב, בפינלנד מצפון-מזרח ובים הבלטי ובמפרץ הבוטני ממזרח. בדרום-מערב מפריד מצר קטגט את המדינה מדנמרק. בשל צפיפות האוכלוסין הנמוכה במדינה, נשמרו הנופים המייחדים את שוודיה ובהם היערות והשממות ההרריות.

תנובה

תנובה היא חברה ישראלית ליצור ושיווק מזון. החברה מחזיקה בנתח שוק משמעותי בתחום ייצור חלב לשתייה, מוצרי חלב ושיווקם. ב-1988 הוכרזה כמונופול בתחומים אלה. תנובה בולטת גם בתחום מוצרי הבשר, הביצים והמזון הקפוא. בשבעים שנותיה הראשונות הייתה תנובה אגודה שיתופית חקלאית בבעלות 620 אגודות שיתופיות של קיבוצים ומושבים. בשנת 2008 נמכרה תנובה לקבוצת משקיעים בראשות קרן אייפקס הבריטית. במאי 2014 הוסכם שקרן אייפקס תמכור את חלקה בתנובה (56%) לחברת ברייט פוד מסין לפי שווי חברה של 8.6 מיליארד ש"ח, והעסקה הושלמה במרץ 2015.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.