אזרחות

אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית, בדרך כלל במדינה. בניגוד לנתינות, שמשמעותה היא כפיפות לשלטון, האזרחות מניחה שותפות במערכת הפוליטית הכוללת מערכת מוגדרת של זכויות וחובות.

למונח אזרחות מגוון של משמעויות בתחום המשפט ובתחומים של מדעי החברה.

Serbian ID front
תעודת זהות סרבית (דוגמה)

אזרחות במשפט הבינלאומי

מקובל במשפט הבינלאומי כי אזרחות היא מעמד הניתן לאדם פרטי, המגדיר את יחסיו כפרט עם מדינה כלשהי. על פי גישה זו, כל האזרחים של מדינה כלשהי שווים במעמדם כלפי אותה מדינה, ואין סוגים שונים של אזרחות. גישה זו מתבססת על המושג מדינת לאום, והיא התגבשה במהלך המאה ה-19 באירופה.

האזרחות כוללת חובות ואחריות של המדינה כלפי האדם האזרח, וזכויות וחובות של האזרח כלפי המדינה. לאור זאת, האזרחות נחשבת לאחת מזכויות האדם (כך בהצהרת האו"ם בנושא זכויות האדם ובנושא זכויות הילד). כיוון שמעבר בני אדם ממדינה למדינה מוסדר באמצעות הסכמים בין מדינות, חייב אדם להיות בעל אזרחות כדי לנוע בעולם. לפיכך, האזרחות חיונית גם למימוש חופש התנועה, שאף הוא נחשב לאחת מזכויות האדם.
על פי אותה גישה, מקובל כי אדם שנולד בתחומיה של מדינה, גר בה מגורי קבע, ואין לו אזרחות אחרת, זכאי לאזרחות במדינה שבה נולד ושבה גר. בפועל, מדינות שונות קובעות כללי התאזרחות שונים (וראו להלן). לעיתים ניתנת אזרחות לכל מי שנולד בתחומי המדינה, לעיתים ניתנת אזרחות למי שהוריו הם אזרחי המדינה, וקיימים קריטריונים נוספים. חלק מהמדינות מתירות לאזרחיהן להיות גם אזרחים של מדינה אחרת במקביל. מצב שבו אדם אינו מקבל אזרחות מאף מדינה נחשב בעייתי מאוד, אולם הוא קיים, במיוחד באזורים ששרויים בסכסוך והריבונות בהם אינה ברורה. בני אדם כאלה מקבלים בדרך כלל חסות מארגון בינלאומי (האו"ם או ארגון אחר), עד שתוסדר אזרחותם. יש מדינות שמוכנות להעניק לבני אדם כאלה מעמד מיוחד של פליט עד שתוסדר אזרחותם.

הגדרה מתחום מדעי החברה

המחקר הסוציולוגי בנושא האזרחות בוחן את האזרחות לא רק בצורה בינארית, דרך קבלתה או אי קבלתה של אזרחות פורמלית, אלא בוחן גם את אופי האזרחות - את אופי הזכויות והחובות הניתנים לתושבי המדינה. מכיוון שהזכויות והחובות אינן מתחלקות באופן שווה בין כלל האזרחים, הגדרה זו של אזרחות מאפשרת להתייחס לא רק לקיומה או אי קיומה של אזרחות, אלא אף לסוגים שונים ורמות שונות של אזרחות.

בעקבות כך, מקובל להתייחס גם לאזרחות של קבוצות - חוקרים רבים מצביעים על העובדה כי העובדה שלקבוצות חברתיות שונות מאפיינים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים שונים גורמים לכך כי האזרחות של קבוצות אלו היא שונה ומרובדת. לדוגמה, אופיין של קצבאות ילדים משפיע על הזכויות של קבוצות אוכלוסייה מסוימות, המאופיינות במשפחות מרובות ילדים.

היסטוריה של האזרחות

התקופה הקלאסית

יוון העתיקה 
האזרחות הופיעה לראשונה בפולייס היווניות. באתונה זכו לסטטוס זה בני שבעת השבטים ששלטו בה, ובני שבטים אלה היו זכאים, מתוקף היותם אזרחים, להשתתף באסיפות העיר ולהשפיע על ההחלטות שהתקבלו בה. באתונה התפתחה התפיסה, השלטת במידה זו או אחרת עד ימינו, כי קבלת האזרחות מחייבת השלת זהויות פרטיקולריסטיות קודמות - מרגע שאדם הפך לאזרח, הוא מחויב להשיל מעליו את מחויבויותיו הקודמות, ובמקרה האתונאי - את מחויבותו לשבט שלו.
רומא 
ברומא שינתה האזרחות את פניה והייתה סטטוס משפטי - רק מי שהיה אזרח (civitas, מילולית: שייך לציוויליזציה, כלומר בן תרבות) היה פרסונה משפטית, והיה זכאי לתבוע לדין אחרים ולהיתבע בעצמו. כל מי שלא היה אזרח היה תחת אחריות חוקית של אזרח - עבד תחת אחריותו של בעליו, אישה תחת אחריותו של בעלה וכדומה.
ימי הביניים 
לאחר התקופה הקלאסית חלה נסיגה הן בתפוצתו והן בתכולתו של מעמד האזרחות. במסגרת הפיאודלית סטטוס זה לא היה קיים, והוא התקיים רק בחלק מן הערים, שלתושביהם הייתה אוטונומיה מסוימת מהשלטון הפיאודלי. בערים אלו החזיקו המעמדות החזקים - בעיקר הסוחרים - באזרחות, שהקנתה להם הן זכויות פוליטיות והן זכויות משפטיות.

העת החדשה

עם עליית חשיבותם של הסוחרים, במאות ה-16 וה-17, הם דרשו וקיבלו את הרחבת הסטטוס לו זכו בערים גם מחוץ להן. בשלב זה האזרחות הייתה מוגבלת לבעלי רכוש בלבד, וכללה את מה שנקרא היום זכויות אזרחיות, כמו חופש הדיבור, זכות הקניין ועוד.

סטטוס זה התרחב לאיטו במאות השנים שלאחר מכן, בתהליך שכלל הן את הרחבת הקבוצות הנכללות באזרחות והן את אופי הזכויות שהוענקו. שתי התפתחויות משמעותיות חלו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 - צירופו של מעמד הפועלים לאזרחות ולאחר מכן הענקת אזרחות לנשים. (לתיאור מפורט יותר של תהליך היסטורי זה, ראה\י ההיסטוריה של זכויות האדם).

במחצית המאה ה-20 טען הסוציולוג תומאס המפרי מרשל כי תהליך ההתפשטות של האזרחות עומד להגיע לסיומו. סיבה אחת לכך הייתה השתייכותו לגישת המודרניזציה ששלטה בסוציולוגיה באותם ימים, אך גם העובדה כי ברוב מדינות המערב, כמעט כל הקבוצות נהנו מאזרחות מסוג זה או אחר, ורמת הזכויות (בעיקר החברתיות) הגיעה לשיאים שטרם נודעו.

סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21

התהליך העיקרי שהשפיע על אופי האזרחות מאז שנות השבעים של המאה ה-20 הוא הגלובליזציה. עיקרו של תהליך זה הוא הרחבת הקשרים הבינלאומיים, ובכך הוא מקטין את תלותו של היחיד במדינה ומקטין את חשיבותה ואת היקפה של האזרחות.

אחד מביטויי הגלובליזציה הוא התרחבותה חסרת התקדים של הגירת עבודה. חוסר בידיים עובדות באירופה המערבית הביא לתנועה של הגירת פועלים מארצות עניות יותר, בעיקר ארצות אסלאמיות. לאחר מספר שנים, היה ברור כי חלק מפועלים אלו אינם זמניים, אלא נשארים במדינות אלו יותר ממספר שנים, ואף מקימים בהן משפחות. שאלת אופי האזרחות של מהגרי העבודה ויותר מכך - של צאצאיהם, היא שאלה שאיתה עדיין מתמודדות מדינות אירופה, ומנסות למצוא לה פתרון.

סוגים שונים של אזרחות

הבדל בין מדינות

מדינות שונות מעניקות אזרחות באופן שונה ועל בסיס קריטריונים שונים.

הבדל ראשון נובע מאופן קבלת האזרחות. בעוד במדינות רבות (צרפת, לדוגמה) נהוג אופן הענקת אזרחות טריטוריאלי - תושבי המדינה מקבלים אזרחות מעצם העובדה שהם חיים בתחום הטריטוריה שלה, במדינות אחרות (כמו בגרמניה) אופן הענקת האזרחות הוא תרבותי - זכאי לאזרחות גרמנית כל מי שמשתייך לתרבות הגרמנית, לפי קריטריונים מסוימים - בדרך כלל קריטריונים אתניים. כך, גרמני אתני שמשפחתו חיה באוסטריה מזה מספר דורות זכאי לאזרחות גרמנית אך מהגר עבודה טורקי, שנולד בגרמניה וזו התרבות היחידה אותה הוא מכיר, אינו זכאי לאזרחות.

הבדלים תוך-מדינתיים

גם לגבי מדינה ספציפית, האזרחות אינה סטטוס אחיד. קבוצות שונות מוכלות באזרחות באופן שונה ונהנות מזכויות שונות ומחובות שונות. יש להדגיש כי אופן החלה שונה אין משמעו בהכרח רמה שונה של אזרחות - שתי קבוצות יכולות ליהנות מסוג שונה לחלוטין של אזרחות, אך אף אחד מהשניים לא יהיה עדיף על משנהו.

אופני הכלה שונים באזרחות, ועצם עובדת ההכלה או ההדרה, יכולים ליצור זהויות חברתיות חדשות או לעצב את הזהויות הקיימות באופן שונה. כך, טקטיקה מסוימת של הענקת הטבות עשויה להפוך אוסף אנשים בעלי מכנה מסוים, שהיה חסר משמעות חברתית עד אז, לקבוצה חברתית בעלת זהות משותפת. בישראל, לדוגמה, הביאו הטיפול והיחס הדומים לעולי ארצות האסלאם ליצירת מעמד חברתי חדש ובעקבותיו ליצירת קבוצה בעלת זהות ייחודית, שלא הייתה קיימת לפני תהליך זה - המזרחים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אודין (קומיקס)

אודין (באנגלית: Odin) הוא דמות בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס תור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #85 מאוקטובר 1962, פרי עטו של הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי. דמותו מבוססת על פי האל אודין מהמיתולוגיה הנורדית.

אודין הוא בנם של בור, אחד מאלי אסגרד הראשונים, ובֵּסְטְלַה, ענקית כפור. הועלה הטיעון כי בור יצר את בני האדם כיוון שהרגיש שהעולם בודד וגלמוד בהיעדרם. אולם, בזעמו הוא גם יצר את האיומים השונים שרדפו אחר האנושות. בעזרת אחיו, אודין הצעיר הביל את שד השאול סירטיר, אך הם נהרגו בידי השד וכוחותיהם עברו לאודין. אודין כרת ברית עם הטרולים וכלא את השד במעמקי כדור הארץ למשך עידנים. בהמשך, הוא הופך לשליט אסגרד ומתאהב בגאיה. השניים מביאים לעולם את אל הרעם תור, משום שאודין חפץ בבן אשר יהיה חזק גם באסגרד וגם בכדור הארץ. אודין הוא גם אביו המאמץ של לוקי, ילד בעל דם ענקי הכפור שאביו לאופי נהרג בקרב בידי אודין. חרף כוונותיו הטובות של אודין, בניו הופכים לאויבים מרים. אודין הוא גם אביו של בלדר מאשתו פריגה, מה שהופך את בלדר לאחיו החורג של תור.

העניין הרב שתור רוחש למידגארד (השם האסגרדי לכדור הארץ) מפריע לאודין, שנוטל את כוחותיו של תור כעונש בשלושה מקרים לפחות. אולם, תור מקבל עליו את מרותו של אביו, ואומץ ליבו ואצילותו הרבה משכנעים את אודין לשחזר את כוחותיו של בנו. כשליטו ומגינו של העם האסגרדי, אודין היה מעורב במספר משברים שאיימו על שלומה של אסגרד, ולעיתים גם כדור הארץ.

את דמותו של אודין ביקום הקולנועי של מארוול, ובפרט בסרטי הלייב אקשן "תור","תור: העולם האפל" ו"תור ראגנארוק" גילם השחקן אנתוני הופקינס.

אורי קליין

אורי קליין (נולד ב-1946) הוא מבקר קולנוע ישראלי, זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות (2007).

אלי אשד

אלי אשד (נולד ב-9 באוגוסט 1965) הוא עיתונאי ותחקירן ישראלי. הוא פרסם ספרים אחדים ועשרות מאמרים העוסקים ברובם בחקר התרבות הפופולרית בישראל.

אריאנה מלמד

אריאנה מלמד (נולדה ב-16 במרץ 1958) היא עיתונאית, סופרת, בעלת טור, עורכת, מבקרת ספרות וטלוויזיה ישראלית.

בן שלו

בן שלו (נולד ב-5 בנובמבר 1971) הוא עיתונאי ישראלי, כתב התרבות ומבקר המוזיקה של העיתון "הארץ".

גילי איזיקוביץ

גילי איזיקוביץ (נולדה ב-29 במאי 1980) היא עיתונאית, כתבת ספרות ומבקרת קולנוע וטלוויזיה ב"הארץ".

חוקי נירנברג

חוקי נירנברג היו חוקי גזע בימי שלטון גרמניה הנאצית, אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני ("בעלי דם גרמני או קרוב לו"). חוקים אלו נוסחו בכנס ועידת המפלגה הנאצית השנתי בעיר נירנברג, ב־15 בספטמבר 1935, ומטרתם הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו מכיוון שאיננו ממוצא ארי. ב־14 בנובמבר אותה שנה פורט החוק הבסיסי, וכוּון ספציפית נגד היהודים. ב-3 בינואר 1936 הורחבה תחולת החוקים כך שיכללו גם את הצוענים שבשטח הרייך.

ישראלים

ישרְאלים (בערבית: إسرائيليون. תעתיק: אִסְרַאִילִיוּן) הם אזרחי מדינת ישראל, תושָבי ישראל או כאלו השוהים במדינות אחרות. על פי חוק האזרחות, התואר ישרְאלי ומתן האזרחות נקבעים בדין דם, ועל כן עוברים מדור לדור (בהגבלה לדור אחד) בשונה ממתן אזרחות על פי דין הקרקע.

במישור ההיסטורי, המונח ישראלים נגזר מהמקרא בהקשר ליהודים כבני ישראל, המהווים גם רוב אוכלוסיית המדינה. מדינת ישראל אף יצאה לעצמאות תחת הגדרתה כמדינה יהודית, אך בד בבד התחייבה לקיים שוויון זכויות דמוקרטי מלא לכל אזרחי המדינה. המתח שבין הגדרת המדינה הבנויה בצורה דמוקרטית למדינה המהווה בית לבני העם היהודי, כדת וכלאום גם יחד, מקשה על גיבוש זהות ישראלית חד משמעית, מעבר למעמד האזרחי, והוביל לגישות שונות ביחס לאופי המדינה.

ישראל היא מדינה רב-תרבותית, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. במהלך שנות היווסדה והתפתחותה כמדינה יהודית, פתחה את שעריה לגלי עלייה מאזורים שונים בעולם, מאירופה, צפון אמריקה, ארצות ערב, איראן, ברית המועצות לשעבר ואתיופיה. בקיבוץ גלויות זה עודדה תרבות כור היתוך, והחיבור בינם לבין תושבי הארץ הוותיקים (עיקרם ערביי ארץ ישראל ואנשי היישוב הישן) יצר אופי ישראלי רב תרבותי. גם בהקשר הזה ישנו פולמוס סביב אפשרותה של תרבות כזו להתגבש במתח שיוצר אופייה הדואלי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית.

מחוץ לישראל עיקר תפוצת הישראלים וצאצאיהם היא בצפון אמריקה וברחבי אירופה. מספרם המוערך של הישראלים הגרים מחוץ לישראל נאמד בכ-750,000, כעשירית מכלל הישראלים.

מכשפת (מארוול קומיקס)

מכשפת (באנגלית: Enchantress) היא דמות בדיונית של נבלת-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. מכשפת המקורית הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #103 מאפריל 1964 ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי. המכשפת השנייה הופיעה לראשונה בחוברת Dark Reign: Dark Avengers #1 מיולי 2009, ונוצרה על ידי הכותב פול קורנל והמאייר מארק ברוקס.

מכשפת המקורית, אמורה, הייתה יריבתו המושבעת של תור. מכשפת השנייה, סילבי לאשטון, היא נערה צעירה מברוקסטון, אוקלהומה, שקיבלה את כוחות הכשף מידיו של לוקי, שיצר אותה כדי שתשמש ככוח הכאוס בזמן פלישת אסגרד לכדור הארץ. סילבי עיצבה את עצמה בדמותה של המכשפת המקורית אמורה.

שלא כמו שאר האסגרדיים ביקום מארוול, המכשפת לא מבוססת על דמות מהמיתולוגיה הנורדית. אולם, במיני סדרה "תור: עידני הרעם", נאמר שהמכשפת נקראה בכינויים שונים לאורך ההיסטוריה, כמו פריה, גפיון ואידון, ועצם קיומה נקשר למיתוסים רבים הסובבים את הדמויות הללו. בהמשך התברר שסיפורים אלו התרחשו במחזורי זמן שקודמים לראגנארוק, וכי דמויות המתבססות על האלות הנורדיות קיימות בנפרד ביקום מארוול.

מנטיס (מארוול קומיקס)

מנטיס (באנגלית: Mantis, גמל שלמה) היא דמות בדיונית של גיבורת-על המופיעה בחוברות הקומיקס האוונג'רס ושומרי הגלקסיה ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Avengers #112 מיוני 1973 ונוצרה על ידי הכותב סטיב אנגלהרט והמאייר דון הק.

את דמותה של מנטיס בסרטי הלייב אקשן "שומרי הגלקסיה: חלק 2", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק" מגלמת השחקנית פום קלמנטיף, ועתידה להמשיך בכך בסרט "שומרי הגלקסיה" חלק 3". בגרסה זו, מנטיס מוצגת כחוצנית שמקורה מגזע דמוי חרק, שהפרטים בו בעלי כוחות אמפתיה. מנטיס התייתמה מהוריה כזחל ואומצה בידי אגו, שנעזר בה כדי להירדם. בהמשך, בגדה מנטיס באגו לאחר ששומרי הגלקסיה חשפו את תוכניתו הזדונית, סייעה להם נגדו והצטרפה אליהם בהרפתקאותיהם.

מרב יודילוביץ'

מרב יוּדילוביץ' (נולדה ב-19 בנובמבר 1970) היא עיתונאית ומבקרת תרבות ישראלית.

מרי ג'יין ווטסון

מרי ג'יין ווטסון (באנגלית: Mary Jane Watson) היא דמות משנה בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת The Amazing Spider-Man #25 מיוני 1965, ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ון רומיטה האב.

מרי ג'יין ווטסון היא נערה אדומת שיער ובעלת עיניים ירוקות שהייתה מושא אהובתו של פיטר פארקר, גיבור-העל הידוע בזהות ספיידרמן, ואף הייתה אשתו בנקודה מסוימת בהיסטוריית הקומיקס. מעט לפני מותה של גוון סטייסי, התפתחה בין השתיים יריבות על ליבו של פארקר כאשר שלושתם למדו באוניברסיטת אמפייר סטייט.

דמותה של מרי ג'יין ווטסון הופיעה במגוון עיבודים שונים לקומיקס. את דמותה בטרילוגיית סרטי ספיידרמן גילמה השחקנית קירסטן דאנסט. נודע כי שיילין וודלי אמורה הייתה לגלם את דמותה בסרטי הלייב אקשן "ספיידרמן", אולם תפקידה נדחה לסרט השלישי שלבסוף בוטל. בסרט ספיידרמן: ממד העכביש השחקנית זואי קרביץ מדבבת את מרי ג'יין ווטסון

ניר חסון

ניר חסון (נולד ב-15 בספטמבר 1975) הוא עיתונאי, כתב ירושלים וארכאולוגיה ועורך מדור הסביבה בעיתון "הארץ".

נירית אנדרמן

נירית אנדרמן (נולדה ב-1 בינואר 1970) היא עיתונאית ישראלית.

סילבר סייבל

סילבר סייבל (באנגלית: Silver Sable) היא דמות בדיונית של אנטי גיבורה שכירת חרב המופיעה בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול קומיקס. דמותה הופיעה לראשונה בחוברת Amazing Spider-Man #265 מיוני 1985 ונוצרה על ידי הכותב טום דפאלקו והמאייר רון פרנז.

סילבר סבלינובה היא שכירת-חרב ומלכת האומה הבדיונית סימאקריה, הממוקמת ליד לאטבריה. סייבל היא מנהיגת צוות שכירי-החרב "הפראיים", שנוסד במקור בידי אביה על מנת לצוד נאצים. היא פיקדה על כמה וכמה גיבורי ונבלי-על, ביניהם באטלסטאר, פאלאדין, הוקאיי, פומה, סאנדמן, דת'לוק, מאדקאפ וספיידרמן.

עופר אדרת

עופר אדרת (נולד ב-6 במרץ 1981) הוא עיתונאי ישראלי, כתב "הארץ" לענייני היסטוריה, כותב את מדור ההספדים "אחרי מות". בעבר כתב אדרת את החידה ההיסטורית השבועית של "מוסף הארץ", "מי היה האיש שהיה".

עמוס הראל

עמוס הראל (נולד ב-1968) הוא הפרשן הצבאי של העיתון "הארץ".

צרפתים

צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה.

רשות מקומית

רשות מקומית היא גוף העוסק בניהול העניינים המקומיים של יישוב או קבוצת יישובים. עם השירותים שמעניקה רשות מקומית לתושביה נמנים תכנון היישוב ומתן היתרי בנייה בו, רישוי עסקים, הפעלת מערכת החינוך, ניקוי הרחובות ופינוי פסולת, אירועי תרבות, כבאות ועוד.

ברוב מדינות העולם, הרשות המקומית היא היחידה המנהלית הקטנה ביותר של המדינה המנוהלת על ידי מנהיגים נציגי ציבור הנבחרים בבחירות דמוקרטיות.

ברבות ממדינות אירופה נהוג המושג "קהילה" (מלטינית - "Communis") לכינוי עבור יחידה שלטונית מקומית, שהיא ארגון פוליטי שנבחר במישרין בידי התושבים. כך באיטליה (Comune), בנורווגיה ובדנמרק (Kommune), בגרמניה - Gemeinde, ובאחרות. בארצות מערביות שונות, כצרפת, נעשית הבחנה בין הסטטוס של הרשות המקומית - כיחידה טריטוריאלית, לגוף המנהל אותה; כך, לצורך תיאור הסמכות השלטונית המופקדת על הקהילה, רווח השימוש במושג המוּנִיקִיפֶּה הלטיני, שבמקורו התייחס לערים הרומיות שבהן התושבים הוכרו כאזרחי האימפריה. היום המוניקיפ הוא הדרגה המינהלית הנמוכה הקיימת (לרוב תחת מחוזות) וכולל, למעשה, את מוסדות העירייה. בברזיל, לדוגמה, המוניסיפיו נמצא תחת החלוקה למדינות, ונושא רק בשתי סמכויות - הביצועית והתחיקתית-מקומית.

מספר התושבים המקובל ברשות מקומית יכול להשתנות מאוד מרשות לרשות וממדינה למדינה. כך, למשל, עיריית ירושלים היא רשות מקומית ענקית. היא סיפחה אליה רשויות מקומיות שכנות והגיעה למצב בו כל אדם עשירי, שיש לו אזרחות ישראלית, הוא תושב שטח עירייה זו - בשנת 2011 היו כ-801,000 תושבים בירושלים. מנגד, בצבר הרשויות המקומיות השווייצריות, שקרוי "הלוזאנאים המערביים" יש 71,838 תושבים, שמתחלקים בין שמונה רשויות מקומיות. באחת הרשויות האלו ישנם, נכון לדצמבר 2014 רק כ-670 תושבים.

בישראל נהוגה חלוקה לרשויות מקומיות, ונכון ל-2012 קיימות בישראל 256 רשויות מקומיות, כולל עיריות, מועצה מקומית, מועצה אזורית ומועצה מקומית תעשייתית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.