אותיות סופיות

אותיות סופיות או אותיות מנצפ"ך הן אותיות אשר נמצאות בסוף המילה, ומחמת כך יש להן צורה שונה. בשפה העברית ישנן חמש אותיות סופיות: כ"ף, מ"ם, נו"ן, פ"א וצד"י. בתלמוד נקראות אותיות אלו בשם 'מנצפ"ך'.

אלפבית עברי

כאמור, בשפה העברית יש חמש אותיות שלהן צורה אחרת בסוף מילה - כף, מם, נון, פא וצדי.
במקרים מועטים משמרות האותיות פ״א וכ״ף את צורתן גם בסוף מילה: פ״א דגושה בסוף מילים ושמות לועזיים (מיקרוסקופ, פִילִיפּ), כ״ף בתעתיק האות הערבית ك (מובארכ), או בסלנג (חָרַפּ).

אות באלף בית בכל המילה בסוף המילה הערות
בדפוס בכתב בדפוס בכתב
כף כ האות כ' בכתב יד ך האות ך' (סופית) בכתב יד בתיעתוק של האות ﻚ מהאלפבית הערבי נהוג לכתוב כ גם בסוף המילה, על אף שהצורה "ךּ" קיימת, לדוגמה בברכת הכוהנים: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ"
מם מ האות מ' בכתב יד ם האות ם' (סופית) בכתב יד  
נון נ האות נ' בכתב יד ן האות ן' (סופית) בכתב יד
פא פ האות פ' בכתב יד ף האות ף' (סופית) בכתב יד ף נכתבת רק בלי דגש; עם דגש נכתבת פּ (מלבד במקום אחד בתנ״ך: "אַל-תּוֹסְףְּ עַל-דְּבָרָיו: פֶּן-יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ." (משלי ל' ו'))
צדי צ האות צ' בכתב יד ץ האות ץ' (סופית) בכתב יד בכתיבה לא רשמית, אות צד"י גרושה נכתבת לפעמים בסוף מילה באות לא סופית. לדוגמה: טאצ', קראנצ'. תופעה זו נפוצה מאז תחילת המאה ה-21.

היסטוריה

לדעת החוקרים, מקור שתי הצורות של אותיות מנצפ"ך הוא באות קדומה אחת שדומה לצורה הסופית. מקורו של הכתב העברי המודרני בכתב הסופרים הארמים שכתבו עבור האימפריה הפרסית בה שימשה השפה הארמית כלינגואה פרנקה. בכתב זה הייתה לכל אות צורה אחת בלבד. בעברית הייתה מסורת של כתיבה בלתי פורמלית ואותיות מנצפ"ך המופיעות באמצע מילה קיבלו צורה חדשה, "מעוגלת" יותר, ללא ה"זנבון" שהפריע למהירות הכתיבה. בסוף מילה צורת האותיות הללו לא הפריעה שכן בלאו הכי היד נעצרת, ועל כן הצורה הסופית של אותיות מנצפ"ך כמעט זהה לצורת האות בארמית. יוצאת מן הכלל היא מ"ם שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.

פרשנות יהודית

לדעת התלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד א' אותיות מנצפ"ך חודשו על ידי הנביאים, או בלשון התלמוד: "מנצפך צופים אמרום". למסקנת הדיון בתלמוד, הנביאים לא חידשו מעצמם את האותיות מאחר 'ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה' אלא רק חידשו מסורת קדומה שנשכחה ("שכחום וחזרו ויסדום"). בעלי התוספות שם דנים בשאלה מדוע קוראים לאותיות אלו מנצפ"ך ולא כסדרן כִּמְנַפֵּ"ץ, ועונים שמנצפך מבטא במשמעותו 'מן צופים', כהשכוונה לנביאים המכונים 'צופים' שחידשו את אותיות אלו.

פייטני התפילה אף הם עשו שימוש בייחודן של אותיות מנצפ"ך. כך, בנוסח תפילת העמידה למוסף של שבת נפתחת ברכת היום, ברכת השבת שבתפילת העמידה, במילים הסדורות לפי האות הפותחת כל מילה, וזאת על פי סדר הא"ב מן הסוף אל ההתחלה (בסדר תשר"ק), מן האות תי"ו, שי"ן, קו"ף ואילך: תכנת שבת רצית קרבנותיה צוית פקודיה וכו' עד לאות א' במילה 'אז'. מכאן ואילך ממשיך הנוסח לפי סדר אותיות מנצפך: מ'סיני נ'צטוו צ'יוויי פ'עליה כ'ראוי' (ברוב הנוסחים מלבד נוסח אשכנז).

הגר"א הסביר שאלו ראשי תיבות של חמש ההלכות שנשתכחו ממשה רבנו: מקושש (עצים), נוקב (שם ה'), צלפחד (בנות צלפחד שביקשו נחלה), פסח (שני), כזבי (בת צור וזמרי בן סלוא).

אלפבית ערבי

בשפה הערבית ישנה תופעה דומה, בה אותיות מסוימות נכתבות בצורה שונה על פי מיקומן במילה. בנוסף על העברית, בערבית יש לאותיות מסוימות צורה שונה לא רק באמצע המילה או סופה אלא גם בתחילתה.

אלפבית יווני

האות היוונית סיגמא מופיעה כאות קטנה בשתי צורות: בתחילת מילה או באמצעה: σ וכאות סופית: ς.

לקריאה נוספת

  • דוד קליינר, "מנצפ"ך. אותיות הגאולה", בתוך קולמוס - משפחה (שבועון), גיליון 110 (ניסן תשע"ב), עמ' 4-9.

קישורים חיצוניים

ערך אותיות מנצפ"ך באתר אור צח תת-נושא ויקיקבלה

אותיות סת"ם

אותיות סת"ם או כתב אשורי הוא גופן אותיות האלפבית של הכתב העברי.

לכתב זה מיוחסת קדושה מיוחדת, והוא משמש בייחוד לכתיבת תשמישי קדושה יהודיים, כגון ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

אלפבית עברי

האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק, ומקורו בכתב הארמי. האלפבית העברי מונה 22 אותיות ועוד 5 אותיות סופיות. כתב זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה העברית, שפת היידיש, לאדינו וערבית יהודית.

ז

ז' היא האות השביעית באלפבית העברי, שמה זי"ן (זַיִן) נגזר מכלי זין, וצורתה כשל חרב. בפי יהודי תימן נקראת האות זאן.

בכתב הפיניקי העתיק נראתה כאות Z, ובספר תולדות המלחמה בארצות המקרא של יגאל ידין הוקדש פרק למציאת כלי מלחמה עתיק בעל צורה זו. על פי ממצאים הוא שיער שמדובר בכלי דמוי בומרנג עתיק, ששימש לציד.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ז' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי (z/ ‏:IPA/). זי"ן גרושה מייצגת עיצור בתר-מכתשי, חוכך, קולי (ʒ/ ‏:IPA/), והגייתה היא כשל J בצרפתית כמו בשם ז'בוטינסקי, וכך גם הגייתה בפי יהודי צפון אפריקה ותימן, כאשר היא מודגשת.

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ז' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ד': הזדמן, הזדקר.

בגימטריה ערכה 7, ובהתאם לכך כיתה ז' היא הכיתה השביעית בבית הספר. כשהאות ז' מופיעה בראש מספר, פירושה 7,000, למשל: ז'תשנ"ד הוא 7754‏.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ז' היא כ־0.88% מכלל אותיות האלף-בית. זו האות הנדירה ביותר בשימוש מבין האותיות ללא אותיות סופיות.

ז' הוא הקיצור של המילה "זכר".

המילה "זין" בסלנג היא כינוי לאיבר המין הגברי, הפין, ובהתאם לכך, ביטוי הסלנג סוג ז' פירושו מוצר באיכות ירודה ביותר.

ח

ח' היא האות השמינית באלפבית העברי. שם האות: חי"ת (חֵית).

ט

ט' היא האות התשיעית באלפבית העברי, ושמה טי"ת (טֵית).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ט' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית היא ייצגה במקור עיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום (/tˤ/ ‏:IPA) - עיצור נחצי כמו טא (ط) הערבית, אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כמו ת"ו - או עיצור מכתשי, סותם, אטום (/t/ ‏:IPA)

בגימטריה ערכה 9, ובהתאם לכך כיתה ט' היא הכיתה התשיעית בבית הספר. כשהאות ט' מופיעה בראש מספר פירושה 9,000, למשל: ט'תתנ"א הוא 9,851.

המספר 15 נכתב באופן חריג בצורה ט"ו, כדי להימנע מכתיבת אותיות המרכיבות את השם המפורש. מסיבה דומה נכתב המספר 16 בצורה ט"ז.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ט' היא כ־1.08% מכלל אותיות האלף-בית.

ט' הוא קיצור של המילה "טון".

י

י' היא האות העשירית באלפבית העברי, שמה יו"ד (יוֹד/יוּד), משום שהתפתחה מצורת היד (מכתף עד אמה).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, י' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור חכי, מקורב (/j/ ‏:IPA). בנוסף, היא אחת מארבע אותיות אהו"י, שהן אמות הקריאה. כאם קריאה היא משמשת כחיריק, כאות I במילה האנגלית Sing, לעיתים כצירי (למשל במילה "היכל") וגם לתנועת A כמו במילים "בגדיו", "סתיו" או "עכשיו".

בגימטריה ערכה 10, ובהתאם לכך כיתה י' היא הכיתה העשירית בבית הספר.בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות י' היא כ־10.78% מכלל אותיות האלף-בית, והיא השכיחה ביותר מהאותיות.האות י' מופיעה בביטוי העברי "קוצו של יוד": דבר פעוט וחסר ערך, דיוק שאין לו חשיבות. "מקפיד על קוצו של יוד" הוא מי שמדקדק בקטנות.

בספרות חז"ל היא מייצגת את העולם הבא, כנראה בשל מספרה השלם בגימטריה ובשל זעירותה.

כ

כ' היא האות ה-11 באלפבית העברי. האות קרויה כ"ף (כָּף) משום שצורתה מזכירה את צורת כף היד.

כ' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, כ' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק. מבחינה פונולוגית כ' דגושה מייצגת עיצור וילוני, סותם, אטום ([k] ‏:IPA), וכ' רפה מייצגת עיצור ענבלי, חוכך, אטום ([χ] ‏:IPA) ומזדהה עם הגיית חי"ת מודרנית.

כ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה כזו: "ך".

בגימטריה ערכה 20. ערכה של ך הוא 500, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 500 מיוצג על ידי הצירוף ת"ק.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות כ' היא כ־2.29% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ך היא כ־0.41%.

כ' הוא הקיצור של המילה "כבוד" או "כבודו".

ל

ל' היא האות השתים עשרה באלפבית העברי. שמה, למ"ד (לָמֶד), ממלמד הבקר, שתפקידו היה לזרז ולהמריץ את הבקר ללכת בכיוון מסוים. מכאן נגזר הפועל למד, שמשמעותו לימוד והתפתחות מעבר למה שהיה קיים עד כה.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ל' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם). מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, מקורב צדי (/l/ ‏:IPA).

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ל' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלף-בית. ערכה של האות בגימטריה הוא 30.

במסורה ל' מסמן מילה יחידאית.שלט ובו האות ל' על-גבי כלי רכב מציין שכלי רכב זה משמש תלמיד נהיגה.למד הפועל הוא כינויה של האות השלישית בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות ל' שהיא האות השלישית במילה "פעל".

מ

מ' היא האות השלוש-עשרה באלפבית העברי. שמה, מ"ם (מֵם) (בפי יהודי תימן מִים), נגזר משמה הקדום מים, והתפתחה מצורת גלים בגלל תנועת המים.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, מ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בומ"פ. כמו כן, היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם). מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור דו-שפתי, אפי (/m/ ‏:IPA).

מ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שמשתנות כשהן מופיעות בסוף מילה. כאשר היא מופיעה בסוף המילה צורתה כזו: "ם". יחד עם זאת, בתנ"ך קיימת הופעה אחת של האות ם באמצע מילה: "לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ..." (ישעיהו, ט', ו').

בגימטריה ערכה 40. ערכה של ם הוא 600, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 600 מיוצג על ידי הצירוף ת"ר.

בעברית מודרנית שכיחות השימוש באות מ' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ם היא כ־2.85%.

הקיצור מ' פירושו מטר, מספיק.

מ' היא האות הראשונה של המילה "מפקד", וכך היא מופיעה בראשי תיבות שונים כגון מ"פ (מבוטא מם-פא), שהוא מפקד פלוגה.

מ' תחילית היא סימן היכר של זמן הבינוני (ההווה) של הבניינים הפעיל, הופעל, פיעל, פועל, התפעל, וגם של משקלים רבים, המייצגים בעיקר כלים ומקומות לדוגמה.

נ

נ' היא האות הארבע-עשרה באלפבית העברי. שמה, נו"ן (נוּן) בא כנראה מהמילה "דג" בארמית (ראו אמנון).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נון נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי אפי קולי (/n/ ‏:IPA).

נ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שמשתנות בסוף מילה. נ' היא אחת מאותיות מ"נפח. כאשר היא בסוף המילה, צורתה היא "ן" (כמו במילה "כן").

בגימטריה ערכה 50. ערכה של ן הוא 700, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 700 מיוצג על ידי הצירוף ת"ש.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות נ' היא כ־3.34% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ן היא כ־1.27%.

נו"ן הפוכה היא היפוך של האות נ' (בכתב ראי), כפי שנכתבת בתשעה מקומות בתנ"ך. צורתה: ׆.

הקיצור נ' פירושו נקבה.

בספרות העברית של ימי הביניים, בהשפעת הערבית, משמש הקיצור ן' לציון בן או אִבְּן, כגון שלמה ן' גבירול.

בסלנג העברי "נון" הוא כישלון (קיצור לנכשל), ובעגה הצה"לית נון-נון הוא כלי רכב להובלת חיילים.

ס

ס' היא האות ה-15 באלפבית העברי, שמה סָמֵ"ך (בפי יהודי תימן סְמָך) קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ס' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏/s/).

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ס' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל: הסתרק, הסתדר.

בגימטריה ערכה 60.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ס' היא כ־1.55% מכלל אותיות האלף-בית.

הקיצור ס' בסלנג הצבאי פירושו סְגן, והוא מופיע גם בצירופים כגון "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מ"פ,

וכן בחיל הים מתקיים קורס ושמו ס', המכשיר חיילים להיות מכונאים בסטי"לים.

האות ס' מופיעה בביטויים אחדים:

ס"ט (מבוטא סמך-טית): סיפיה טב – בעברית 'סופו טוב', (לא ספרדי טהור – יהודי שמוצאו מספרד).

ס"מ (מבוטא סמך-מם): קיצור שמו של סמאל, מלאך המוות.

ע

ע' היא האות ה-16 באלפבית העברי, שמה עי"ן (עַיִן) (בפי יהודי תימן עאן) הוא בהתאם לצורתה, צורת עין (האיבר), בכתב העברי הקדום.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ע' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות אהח"ע. נהגית כ-א' בדחיקה בלוע, הגייה הדומה לאות עין (ع) הערבית. הגייתה הלועית נשתמרה בישראל רק בפי בני עדות המזרח, ובפרט בפי יוצאי תימן. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור לועי, חוכך, קולי (IPA: ‏/ʕ/).

בגימטריה ערכה 70.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ע' היא כ־2.97% מכלל אותיות האלף-בית.

האות ע' היא קיצור המילה "עוזר".

עין הפועל הוא כינויה של האות השנייה בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות ע' שהיא האות השנייה במילה "פעל". מכאן גם השם "גזרת עין-עין", שהוא שם אחר לגזרת הכפולים – פעלים שבהם האות השנייה נכפלת, כגון גזז.

פתח (ניקוד)

פַּתָּח הוא סימן בניקוד טברני, שמסמן בעברית החדשה את התנועה /a/.

צופן אתב"ש

כתב אתב"ש, הנקרא גם "צופן אתב"ש", הוא צופן החלפה. בצופן זה מוחלפות האותיות הראשונות בסדר האלפבית העברי באותיות האחרונות בו. לפי כלל הא-ת ב-ש, אל"ף מוחלפת באות ת"ו, בי"ת מוחלפת באות שי"ן, גימ"ל מוחלפת באות רי"ש וכן הלאה. הרעיון הוא לחלק את עשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי (לא כולל אותיות סופיות) לשני טורים מקבילים - האחד מתחיל מאל"ף והשני מתחיל מת"ו כבתמונה משמאל:

במקום כל אות במילה אותה מצפינים, כותבים את האות המקבילה בטור ההפוך. לפיכך במקום המילה "שלום" נכתוב "בכפי". הפענוח נעשה בדרך זהה. בצופן החלפה, כאשר ידוע ההיסט, דהיינו הטבלה המתוארת, מלאכת הפענוח קלה מאוד.

את ההיסט ניתן להשיג על ידי ניתוח תדירויות מופע של כל אות ואות. לרוב מספיק לפענח אות אחת (בתנאי שהמסר ארוך מספיק), בדר"כ זו בעלת תדירות ההופעה הגבוהה ביותר בשפה, ואז ניתן לחשב את ההיסט.

ק

ק' היא האות התשע-עשרה באלפבית העברי. שמה קו"ף (קוֹף/קוּף).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ק' נמנית עם ארבע האותיות החכיות גיכ"ק. מבחינה פונולוגית היא ייצגה במקור עיצור ענבלי, סותם, אטום (/q/ ‏:IPA) - נחצי כמו קאף (ق) הערבית (בהגייה התימנית (מלבד השרעבים) הגייתה כהגיית גימ"ל דגושה - עיצור וילוני, סותם, קולי (/g/ ‏:IPA)), אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כמו כ"ף דגושה - או עיצור וילוני, סותם, אטום (/k/ ‏:IPA).

בגימטריה ערכה 100. על שרה אמנו מסופר בבראשית רבה "בת ק' כבת כ' שנה לחטא".

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ק' היא כ־1.95% מכלל אותיות האלף-בית.

ק' הוא הקיצור של קדוש, קְרי.

האות ק' מופיעה בביטוי העברי

בשין-קוף-ריש: בשקר. נאמר, בשפת הילדים, לאחר דברים שאינם אמת.

קבוצה (מתמטיקה)

קבוצה היא מושג יסודי במתמטיקה. בגישה הנאיבית לתורת הקבוצות, קבוצה היא אוסף כלשהו של איברים (ללא חשיבות לסדר). בתורת הקבוצות האקסיומטית מושג הקבוצה אינו מוגדר, ותכונותיו מתקבלות מרשימת האקסיומות.

נהוג להציג קבוצה באמצעות סוגריים מסולסלים, שבתוכם מפורטים כל איברי הקבוצה (למשל {כלב, חתול, צרצר} ), או מופיע כלל לפיו נוצרים כל איברי הקבוצה (למשל {x :x אזרח סין} ). לעיתים מוצגת הקבוצה באמצעות רשימה של חלק מאיבריה שבסופם '...' (שלוש נקודות), מתוך הנחה שהקורא יסיק מהחלק הנתון את יתר איברי הקבוצה.

עצמים הנמצאים בקבוצה הם איברי הקבוצה. בין האיברים לא חייב להיות קשר כלשהו מעבר לכך. כאשר עצם כלשהו הוא איבר בקבוצה נאמר שהוא שייך לקבוצה, על כל עצם אחר נאמר שהוא לא שייך לקבוצה זו. אפשר שגם עצם השייך לקבוצה הוא קבוצה בעצמו.

ר

ר' היא האות העשרים באלפבית העברי. התפתחה מצורת הראש, מכאן שמה – רי"ש (רֵיש).

המבטא המקורי של רי"ש היה כנראה עיצור מכתשי, מקיש (IPA: ‏[ɾ]) בנדנוד חוד הלשון ליד השיניים כמו בשאר השפות השמיות. הגייה זו נשתמרה ברוב עדות ישראל עד קום המדינה.

במאות האחרונות הפך ההגה /r/ בכמה לשונות אירופאיות, כגון צרפתית וגרמנית (מלבד ניבים דרומיים), וכן בהרבה להגים של היידיש, לעיצור ענבלי [ʀ].

עם זאת, ההגיות הנפוצות בישראל נשמעות כעיצור חוכך קולי ענבלי מקורב [ʁ̞], כוילוני מקורב [ɰ] ובסופי מילים אף כתנועה אחורית, סגורה ובלתי-מעוגלת, [ɯ]. מעטים מקפידים להשתמש בהגייה הענבלית הרוטטת.

בדיבור פורמלי מאוד, כגון ברדיו, עדיין מקפידים על ההגייה המקורית. אילן אלדר ("תורת הקריאה במקרא"), מביא עדות שבארץ ישראל בימי הביניים הייתה הרי"ש ענבלית, אך ההיסטוריה של תופעה זו אינה ברורה.

בחלוקתן של אותיות בספר יצירה לחמשת מוצאי הפה שייכת הרי"ש לעצורי השיניים: זשסר"צ. ראיה זו משקפת את הגייתה המקורית כעצור קדמי ולא ענבלי. אך בספר יצירה (פרק ד') יש התייחסות לקבוצת אותיות בג"ד כפר"ת להבדיל מבג"ד כפ"ת כמקובל בדקדוק העברי, דבר המרמז על הגייה כפולה לאות זו כמו שאר אותיות בג"ד כפ"ת.

ש

ש היא האות ה-21 באלפבית העברי. התפתחה מצורת השיניים, ומכאן שמה שי"ן (שִׁין או שִׂין).

ת

ת היא האות ה-22 והאחרונה באלפבית העברי, שמה תי"ו (תָּו) ומקורה כשמה מלשון תו - צורה וסימן, כנאמר בספר יחזקאל, פרק ט', פסוק ד': "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ:"

האות ת' היא אחת משש אותיות בג"ד כפ"ת המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נמנית ת' עם חמש האותיות הלשוניות דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית מייצגת תּ' דגושה עיצור מכתשי, סותם, אטום

(/t/ ‏:IPA). ת' רפה ייצגה במקור עיצור שיני, חוכך, אטום (/θ/ ‏:IPA) - כמו Th במילה האנגלית Think או כת'א (ث) הערבית, ומצויה בהגייה התימנית, ובהגייה האשכנזית הגייתה התרופפה לסמ"ך (/s/ ‏:IPA), אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כדגושה. כיום, כשרוצים לשעתק שמות אנגליים המכילים Th, נוהגים להצמיד לת"ו גרש. בעבר, היה הבדל בהגייה בין תּ' דגושה לבין טי"ת, שנהגתה כעיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום (/tˤ/ ‏:IPA) - או עיצור נחצי.

בגימטריה ערכה 400. בערכה זה היא מופיעה במושגים כגון תרי"ג מצוות, ת"ק פרסה.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ת היא כ־5.32% מכלל אותיות האלף-בית.

הביטוי "מאלף ועד תו" בא לציין דבר כוללני, שמקיף מקצה אחד עד הקצה השני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.