אוררטו

אוּרָרְטוּאנגלית: Urartu, אוררטית ביאינילי Biainili) הייתה ממלכה קדומה שמרכזה סביב ימת ואן בטורקיה, ואשר השתרעה במזרח אנטוליה, צפון מסופוטמיה והקווקז (לימים נודע האזור כולו בשם רמת ארמניה). הממלכה התקיימה החל בשנת 1,000 לפנה"ס לערך ועד שנת 585 לפנה"ס. בשיאה, בשנת 743 לפנה"ס, השתרעה אוררטו על פני שטח של כחצי מיליון קמ"ר (כשטחה של ספרד) מנהר קורה בצפון (כיום בגאורגיה) ועד מישורי צפון מסופוטמיה בדרום, וממפרץ איסכנדרון בים התיכון במערב ועד לימת אורמיה במזרח. על בסיס קרבה לשונית רווחת הסברה כי מוצאם של האוררטים הוא מהחורים שהגיעו, ככל הנראה, לצפון מסופוטמיה ולאזורים הסמוכים לה מהקווקז, החל בשנת 2500 לפנה"ס לערך. למעט באוררטו, נטמעו החורים בעמים אחרים עד תחילת האלף הראשון לפנה"ס.

Turkey nemrut dagi 3

ערך זה הוא חלק מסדרת הערכים
העוסקים בהיסטוריה של טורקיה

תקופת האבן:
צ'טלהויוק, גבקליטפה, הג'ילר, צ'איאונו
תקופת הברונזה:
טרויה
הממלכה החתית הקדומה
האימפריה החתית
תקופת הברזל:
אוררטו
הממלכות החתיות החדשות
פריגיה, לידיה, קאריה, ליקיה, איוניה
אסיה הקטנה בתקופת הממלכה האחמנית
אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
אסיה הקטנה בתקופה הרומית
ימי הביניים:
האימפריה הביזנטית
סולטנות רום
ממלכת קיליקיה הארמנית
האימפריה של טרפזונטס
האימפריה של ניקאה
האימפריה הלטינית
הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה
האימפריה העות'מאנית
הרפובליקה הטורקית
מלחמת העצמאות של טורקיה
תקופת המפלגה הבודדת
התקופה הרב-מפלגתית
Flag of Turkey
Urartu860-840
אוררטו - 860 עד 840 לפנה"ס
Urartu820-785
אוררטו - 820 עד 785 לפנה"ס
Urartu743
אוררטו בשיאה - 743 לפנה"ס
Urartu735-715
אוררטו - 735 עד 715 לפנה"ס
Urartu680-610
אוררטו - 680 עד 610 לפנה"ס
Urartu610-585
אוררטו - 610 עד 585 לפנה"ס (צהוב-מדי, אדום-בבל)

אטימולוגיה

אוררטו

אוררטו היה שמה של הממלכה בפי האשורים, שכניה מדרום ואויביה העיקריים, והוא קשור אטימולוגית לשמו של הר אררט השוכן בתחומיה. גם בתנ"ך מיוחס השם אררט לממלכה קדומה ששכנה מצפון למסופוטמיה, וכך גם במקורות עתיקים אחרים. חוסר הבהירות באשר לדרך הגייתו המדויקת של השם (אוררטו, אררט או באופן אחר), נובע מכך שהמקורות העתיקים כתובים בכתב אבג'די (כתב עיצורי) כך ששם הממלכה נכתב "ררט".

ארמניה

גם מקורות ארמנים מהמאות החמישית עד השביעית לספירה מציינים כי שמה המקורי של ארמניה היה ארץ ארראד (Ararad), וריאציה של המילה הארמנית איירראט (Ayrarat), שפירושה ארץ הארמנים או ארצם של האמיצים. מקורות עתיקים עשו לעיתים שימוש מקביל בשמות אוררטו ואררט בהתייחסם לאותה ארץ. כך לדוגמה בכתובת ביסותון (Behistun Inscription) שנחקקה בפרסית עתיקה, עילמית ובבלית בתקופת דריווש הראשון (בשנת 520 לפנה"ס). בכתובת זו "ארמיניה" בפרסית היא "הארמינויה" בעילמית ו"אוררטו" בבבלית. היוונים, והרומאים בעקבותיהם, כינו את הממלכה בשם ארמניה, ככל הנראה בשל כך שמגעיהם עם אוררטו נעשו בעיקר עם שבט ארמן (Armen).

ביאינילי או חאלדיני

בפי האוררטים עצמם, נקראה ממלכתם ביאינילי, שם שהשתמר בשם המודרני ואן (ימה, נפה ועיר בטורקיה) ויש האומרים שגם בשמה של ימת סוואן בארמניה. יש הסוברים כי האוררטים כינו עצמם בשם "חאלדיני", על-שם האל חאלדי או על שם העם החאלדי שישב בתקופת הברונזה לאורך חופו הדרום מזרחי של הים השחור.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

מוצאם של האוררטים הוא מהחורים שהגיעו ככל הנראה לצפון מסופוטמיה ולאזורים הסמוכים לה מהקווקז, החל בשנת 2500 לפנה"ס לערך. החורים נשלטו על ידי החתים עד נפילת ממלכתם ב-1200 לפנה"ס לערך ותחילת ההתפשטות האשורית צפונה. סביר אף שבין אבותיהם של האוררטים היו גם שבטים הודו-אירופים שהגיעו ממערב אנטוליה ונטמעו באוכלוסייה המקומית.

כתובת אשורית מתקופת שלמנאסר הראשון (1273 לפנה"ס לערך) מאזכרת את האורואטרי (או אורואטרו) כאחת ממדינות נאירי או נהירי (באכדית: ארץ -Nair הנהרות או המים i-), ברית של ממלכות קטנות ומדינות שבטיות ברמת ארמניה במאות ה-13 עד ה-11 לפנה"ס. הכתובת מציינת כי שלמנאסר הראשון לחם בשמונה מלכים. אוררטו עצמה הייתה האזור שסביב ימת ואן, ויחד עם שאר מדינות נאירי הייתה יעד להתקפות חוזרות ונשנות מצד האשורים.

המקורות האשורים ממשיכים ומאזכרים את פלישת תגלת פלאסר הראשון (1126 עד 1090 לפנה"ס) לרמת ארמניה והגעתו עד לים השחור. לפי מקורות אלה נלחמו האשורים בשישים ממלכי נאירי, שבו אותם אך ריחמו עליהם ושלחו אותם לחופשי. עם זאת, במקורות אלה לא נזכר אזור ימת ואן, דבר המרמז על כך שהאשורים נמנעו מלהיכנס לאזור שנשלט על ידי השבטים הנאירים החזקים ביותר.

עלייתה של אוררטו

מלכי אוררטו תקופת מלוכה (לפנה"ס)
אראמו 858-844
לוטיפרי 844-834
סרדורי הראשון 834-828
אישפואיני "המייסד" 828-810
מינואה "הכובש" 810-785
ארגישטי הראשון 785-753
סרדורי השני 753-735
רוסא הראשון 735-714
ארגישטי השני 714-680
רוסא השני 680-639
סרדורי השלישי 639-635
ארימנא 635-629
רוסא השלישי 629-590 או 615–629
רוסא הרביעי 598-590

במאה התשיעית לפנה"ס שוב מוזכרת אוררטו במקורות אשורים, אך הפעם כיריבתה החזקה של אשור מצפון. תחת הנהגת המלך אראמו (858 עד 844 לפנה"ס), אוחדו מדינות נאירי לממלכה אחת. בירת הממלכה, ארזאשקון, נכבשה בידי שלמנאסר השלישי, והמלך סרדורי הראשון (834 עד 828 לפנה"ס) העביר את הבירה אל טושפה (כיום העיר ואן), וביצר אותה. בנו, המלך אישפואיני (828 עד 810 לפנה"ס), כבש את העיר השכנה מוסאסיר, מערבית לימת אורמיה, ויסד את פולחן האל חאלדי, אך נאלץ להתמודד עם התקפות מלך אשור שמשי-אדד החמישי. כיבוש מוסאסיר תועד בכתובת האבן של קלאשין (Kelashin או Kelishin), שנמצאה בכפר בשם זה בצפון עיראק, סמוך למעבר ההרים לאיראן. יורשו, המלך מינואה (810 עד 785 לפנה"ס), המשיך והרחיב את גבולות הממלכה שהגיעה לשיא כוחה הצבאי בתקופת בנו הצעיר, המלך ארגישטי הראשון (785 עד 753 לפנה"ס). בנו הבכור של מינואה, אינושפואה, היה ככל הנראה לכהן הבכיר של האל חאלדי. במחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס התרחבה הממלכה מזרחה לעבר ימת סוואן ולאורך נהר אראקס, והייתה לאחד הכוחות המשמעותיים במזרח הקדום באותה עת. ארגישטי הראשון הצליח להדוף את התקפות אשור בהנהגת שלמנאסר הרביעי וצבאותיו אף הגיעו עד לעיר בבל וכבשו אותה מידי האשורים. הוא ייסד מספר ערים חדשות, ובהן את ארבוני (Erebuni) היא ירוואן בירת ארמניה של ימינו בשנת 782 לפנה"ס, ואת ארגישיטינילי בשנת 776 לפנה"ס. בתקופה זו התרחבה השפעת אוררטו אל צפון סוריה והיא שלטה על דרכי המסחר העיקריות ממערב אסיה למסופוטמיה. השפעות התרבות האוררטית ניכרו בחופי הים התיכון, באסיה הקטנה ואפילו ביוון.

בשנת 714 לפנה"ס סבלה הממלכה הן מהתקפות הקימרים והסקיתים שהגיעו מאזור הקווקז שמצפון לה, והן מהתקפות האשורים בהנהגת סרגון השני מדרום. המלך רוסא הראשון (735 עד 714 לפנה"ס) הובס בידי סרגון השני בסמוך לימת אורמיה, ומקדשו של האל חאלדי בעיר מוסאסיר נהרס ונבזז. לפי רשומות אשוריות נמצאו בארמון במוסאסיר למעלה מטון זהב וחמישה טון של כסף, ובמקדש חאלדי בעיר נמצאו כמויות דומות של שתי המתכות, וכן 109 טון של ארד. סך הכול בזזו האשורים מהעיר 335,000 פריטים שונים. רוסא הראשון התאבד בעקבות התבוסה, אולם תחת מלכותו של ארגישטי השני (714 עד 680 לפנה"ס) אשר ביסס יחסי שלום עם אשור, שבה הממלכה והתאוששה. תקופת השגשוג נמשכה בשנות מלכותו של רוסא השני אשר ייסד בירה חדשה ברוסאחינילי (ולפחות ארבע ערים נוספות, שתיים מהן נקראו גם הן על שמו), ובאה לכלל סיום בתקופת שלטונו של המלך סרדורי השלישי (639 עד 635 לפנה"ס) עת הפכה אוררטו למדינת חסות של אשור. סרדורי השלישי הוא המלך האוררטי האחרון הנזכר במקורות אשוריים (מתקופת אשורבניפל.

שקיעה

Van-Ruins at site of old Van-2005
שרידי טושפה לחוף ימת ואן

במקביל לשקיעת אשור בסוף המאה השביעית לפנה"ס, חלו תמורות גם באוררטו. מקורות בכתב יתדות אוררטי מדווחים על שלושה מלכים שמלכו בממלכה לאחר סרדורי השלישי (החל בשנת 635 לפנה"ס) - ארימנא, רוסא השלישי ורוסא הרביעי. עוד ידוע כי בתקופה זו פלשו הסקיתים והמדאים לאוררטו, ובאתרים אוררטים רבים נתגלו עדויות להרס בשריפה. עדויות אלה מעלות שתי סברות אפשריות: לפי הראשונה כבשה מדי את אוררטו והביאה לחיסולה; ולפי השנייה שימרה אוררטו את עצמאותה וכוחה, ועברה תהליך של חילופי שושלות מלוכה. לפי סברה זו נתפס השלטון בממלכה על ידי שושלת ארמנית מקומית (שלאחר מכן נודעה כשושלת האורונטידית ונחשבה לשושלת המלוכה הארמנית הראשונה), וזו סלקה את השושלת השלטת בעזרת מדי. גרסה זו הנתמכת במספר מקורות עתיקים:

  • לפי קסנופון נשלטה "ארמניה" בידי מלך מהשושלת האורונטידית ולא נכבשה על ידי מדי, אלא בתקופת המלך המדאי אסטיאגס שמלך מ-585 לפנה"ס.
  • ברוח דומה ציין גם סטראבון כי "ארמניה הגדולה" שלטה בכל אסיה לאחר שהביסה את האשורים, ושלטון זה נשלל ממנה רק בתקופתו של המלך אסטיאגס.
  • הנביא ירמיהו קרא בשנת 593 לפנה"ס לערך לממלכות אררט ומדי לעלות על בבל:
"שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכֹות אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סָמָר: קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם אֶת מַלְכֵי מָדַי אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתֹּו: וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבֹות ה' לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב" (ירמיהו, נ"א, כ"ז-כ"ט).
ייתכן כי אשכנז הוא כינוי לסקיתים.
  • גם בכתביו של מובסס חורנאטסי הארמני נאמר כי הנסיך הארמני פרוייר סקאיורדי סייע בידי מלך מדי כסרכסס הראשון לכבוש את אשור, ובתמורה הכיר בו האחרון כמלך ארמניה.

ממקורות אלה עולה כי ארימנא, רוסא השלישי ורוסא הרביעי היו שמותיהם האוררטים של המלכים הראשונים בשושלת הארמנית האורונטידית, וכי ממלכת אוררטו המשיכה להתקיים עד תחילת המאה השישית לפנה"ס, ונקראה במקורות שונים בשמות אוררטו, ארמניה או אררט. בשנת 585 לפנה"ס הייתה אוררטו/ארמניה לחלק ממדי, אף שיכול שתהליך הסיפוח החל עד שלושה עשורים קודם לכן.

לאחר אוררטו

במאה השישית לפנה"ס, לאחר היעלמות אוררטו ככוח פוליטי, ירשו הארמנים את מקומה - במזרח שכן פלג ה-האי (Hay) אשר הקים את ממלכתו הייק (Hayq) או האיאסטן (Hayastan, השם השתמר כשמה של ארמניה בארמנית), ובמערב שכן הפלג הארמני (Armens), שהיוונים, והרומאים אחריהם, אימצו את שמו כשמה של ארמניה. הארמנים ספגו חלק מההתרבות האוררטית, ולשפה ולמיתולוגיה האוררטים נודעה השפעה על שפתם ותרבותם (ובמידה פחותה מזו - גם על אלה הגאורגיות); אולם הלכה למעשה זכרה של אוררטו נשתכח משך כ-2500 שנה. רק בתחילת המאה ה-19 החלו חוקרים לקשר בין אתרים ארכאולוגיים ברחבי רמת ארמניה לבין ממלכת אוררטו שנזכרה בכתבים האשורים ובמקורות עתיקים אחרים. על בסיס סברת חילופי שושלות המלוכה הנ"ל, טוענים הארמנים המודרניים כי הם צאצאי האוררטים.

כלכלה וחברה

Urartu Locket 2
מדליית זהב אוררטית בה נראית האלה ארובאני

האוררטים היו בעיקרם עובדי אדמה. הם עיבדו את העמקים והמישורים שבין ההרים, וגידלו עדרי צאן, בקר וסוסים. הם רכשו ידע ומומחיות בבנייה באבן ובעיבוד מתכות, ועמדו בקשרי מסחר עם הפריגים, המצרים והאטרוסקים. האוררטים בנו אמות מים, סכרים ודרכים וכרו מכרות, וקיימת סברה כי הם היו הראשונים שעשו שימוש בקמרון חבית במזרח הקדום. המחצבים הרבים שבאדמות רמת ארמניה, כגון זהב, כסף, נחושת, בדיל, מנגן, פחם חום וברזל, נוצלו על ידי האוררטים; וחפצי מתכת מארד, כסף וזהב שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות מעידים על כך. בערי אוררטו היו מערכות לאספקת מים ולניקוז ביוב, וחפירות ארכאולוגיות חשפו מבני מגורים בני שתי קומות, עם חלונות ומרפסות.

בניית מרכזי השלטון המבוצרים נעשתה בעיקר במאה השמינית והשביעית לפנה"ס, ואלה כללו מקדשים לאל חאלדי בעלי מתאר אחיד (ראו להלן). פעולות התפשטות ובנייה רבות מיוחסות למלך ארגישטי הראשון אשר חקק על קירות קברו בעיר טושפה את מסכת חייו ופועלו למען אוררטו. כתובת זו שהיא הכתובת האוררטית המקיפה ביותר שנמצאה עד כה, מעידה כי המלך הגיע מערבה לעבר הים הגדול (כנראה הים התיכון), והשתלט על דרכי המסחר שהיו בשליטת האשורים.

למרות המלחמות המתמשכות עם אשור הייתה לתרבות האשורית השפעה רבה על האוררטים אשר אימצו את כתב היתדות האכדי. מאידך הוכנס חיל הפרשים לשורות צבא אשור עקב השפעה אוררטית שחיל זה עמד במרכז כוחה הצבאי, והאשורים אף אימצו סגנונות בנייה ועיצוב אוררטים.

שפה

שפתם של האוררטים, האוררטית, שייכת יחד עם השפה החורית (הוריאנית), למשפחת השפות החורו-אוררטית. מעט מאוד ידוע על המשפחה שכללה שתי שפות בלבד, שתיהן מתות, אך ברור שאלה אינן קשורות לשפות שמיות או לשפות הינדו-אירופיות. בדומה לחורית, כללה אוררטית יחסת ארגאטיב (ראו לדוגמה גאורגית או בסקית) והתאפיינה במבנה אגלוטיננטי. שני יסודות דקדוקיים אלה הביאו לתאוריה הקושרת בין משפחת השפות החורו-אורארטית לשפות צפון מזרח קווקזיות או לשפות דרום קווקזיות (כרתווליות) כמו גאורגית, אך ניתן להסביר את הדמיון גם בהשפעה שנבעה מיחסי השכנות בין דוברי השפות ותו לא. באוררטית אופיינו מילים שאולות משפות אחרות ומספר המילים השאולות הגדול ביותר הוא מארמנית - שבעים שורשים.

Urartian language stone, Erebuni museum 3
לוח אורארטי בכתב יתדות המתעד את הקמת ארברוני (ירוואן)

כתובות רבות בכתב יתדות אכדי התגלו באזורים שנשלטו על ידי האוררטים, רובן כתובות באוררטית (כ-500 כתובות סה"כ המכילות מילים מ-350 עד 400 שורשים), ומיעוטן באכדית. אף שלאוררטים היה כתב לוגוגרמות משלהם, השימוש בו הוגבל למטרות דתיות ולחישובים. מאחר שכתב הלוגוגרמות האוררטי לא פוענח באופן מלא, חלוקות הדעות באשר לזהות השפה בה נכתב. בשנות התשעים של המאה ה-20 העלה ארטאק מובסיסיאן הארמני סברה לפיה כתב הלוגוגרמות האוררטי נכתב בארמנית עתיקה.

קיימות שתי סברות באשר למעמדה של הלשון האוררטית באוררטו:

  • לפי הסברה הרווחת דוברה אוררטית על ידי המלוכה והעילית בלבד, ואילו העם, ערב של שבטים, דיבר שפות שונות, ובתקופה מאוחרת יותר בעיקר ארמנית.
  • לפי הסברה האחרת הנתמכת בעיקר על ידי מקורות ארמנים, הייתה אוררטית שפה ספרותית בלבד בעוד שהשפה המדוברת בפי כל הייתה ארמנית. לפי סברה זו אימצו מלכי אוררטו דוברי הארמנית ניב חורי כשפה כתובה. התומכים בתאוריה זו מצביעים על דלות השפה בה נכתבו הלוגוגרמות האוררטיות (מילים משורשים מעטים), על כך שהשפה בלוגוגרמות אלה לא השתנתה במשך 250 שנה וכן על שיעורן הגבוה של מילים שאולות מארמנית (ובכלל זה, שמות אנשים, מקומות ובעלי חיים).

דת

Urartu God Chaldi
האל חאלדי
Urartu God Teshejba
האל טיישבה

האל האוררטי הבכיר היה חאלדי, והאוררטים האמינו כי הוא אביהם ופטרונם הלאומי. במאה התשיעית לפני הספירה, כשהמלך האוררטי אישפואיני כבש את העיר מוסאסיר, מערבית לימת אורמיה, הוא אימץ את דמותו של חאלדי שהיה אל מקומי באזור, והעניק לו מעמד לאומי (בדומה לזה של האל אשור בממלכת אשור). מקדשו החשוב ביותר של חאלדי הוקם במוסאסיר, בת ליוויתו הייתה באגבארטו והוא תואר בדמות גבר רכוב על אריה. המלך שימש גם ככהן הגדול של האל חאלדי. לעיתים נכלל מקדש האל בארמון המלכותי, ולעיתים שכן במבנה נפרד, אך הוא נבנה לפי מיתאר קבוע.

יתר האלים בפנתיאון האוררטי היו משותפים לזה החורי: אל הרעם הרכוב על שור - טיישבה (Teisheba) שעל שמו נקראה העיר טיישבאני והוא בן דמותו של תשוב (Teshub) החורי. זוגתו של טיישבה, הובה (Huba), בת דמותה של האלה החורית חבת (Hebat), אל השמש שיוויני (שימיגי החורי, ושאמאש המסופוטמי) וסלארדי אלת הירח.

האוררטים קידשו את העץ, וממצאים רבים נושאים את דמותו של העץ הקדוש לצידם של דמויות אלוהיות ומלאכים השומרים עליו (לעיתים נכללו בהם גם דמויות מלכים). העץ הופיע גם על חותמות, גביעים, קסדות וחגורות, וכמובן על אבנים, ועל קירות ועמודים במבנים ציבוריים ואחרים.

ממצאים ואתרים אוררטים

Van kalesi
טירת ואן (טושפה) - השרידים בתמונה הם מימי הביניים ולא מתקופת אוררטו

ממצאים אוררטים מוצגים בין היתר במוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה, במוזיאון ואן ובמוזיאון לארכאולוגיה ואתנוגרפיה באלזי - כולם בטורקיה; וכן במוזיאון הלאומי להיסטוריה ארמנית בירוואן, ובמוזיאון מצאמור מערבית לה.

בין האתרים האוררטים החשובים שנחשפו:

  • טושפה (ואן קאלסי Van Kalesi (טירת ואן), סמוך לעיר ואן, טורקיה) הייתה בירת אוררטו החל במחצית השנייה של המאה התשיעית לפנה"ס. האתר כלל מצודה בשטח של 40 דונם שניצבה מעל העיר ששטחה היה 300 דונם לחופי ימת ואן. בניית המצודה הציבה משימה קשה בפני בוניה בשל אופיה של רצועת הקרקע באורך של כקילומטר וברוחב של בין 50 ל-125 מטרים עליה ניצבה. חומות המצודה עוגנו היטב בסלע וגובהם השתנה ממקום למקום בשל תכתיבי התבליט. רוחבה של החומה היה כשלושה מטרים ולאורכה הוקמו מגדלי שמירה, כולל מגדל סרדורי הנושא כתובת יתדות באקאדית בשבחו של סרדורי הראשון. חלק מאבני החומה שקלו למעלה מעשרים טון. המבנים שבשטח המצודה התנשאו לגובה של 20 מטרים, וגגותיהם נתמכו בקורות עץ. המבנים שניצבו בגבהים שונים חוברו זה לזה בחצרות ובגרמי מדרגות. בשטח המצודה מספר אולמות קבורה חצובים בסלע, כולל זה של המלך ארגישטי הראשון שהותיר באתר את כתובת היתדות האוררטית הארוכה ביותר שנתגלתה עד כה (ראו לעיל). בסמוך לעיר בנה המלך מינואה תעלת השקיה באורך של יותר מ-50 ק"מ וזו עדיין פעילה כיום.
  • טיישבאני (ליד העיר קארמיר בלור בסמוך ירוואן, ארמניה) הייתה העיר הראשה בחלק הצפון מזרחי של אוררטו. המלך רוסא השני בנה מצודה באתר במחצית הראשונה של המאה השביעית לפנה"ס, במטרה להגן על אוררטו מפלישות הקימרים והסקיתים. המצודה ניצבה על גבעה, שטחה היה 40 דונמים והיא כללה כ-150 חדרים, אולמות מלאכה וממגורות שנבנו סביב חצר מרכזית, וכן שמונה מרתפי יין. למצודה היו שתי קומות - קומת הקרקע שמשה למלאכה ולאחסון והקומה שמעליה למגורים. ממצאים הראו כי במקום אוחסנו דגנים, פירות, יין, שמן ובירה - עדות לשגשוג האזור באותה עת. הגג נבנה בצורת קמרון חבית והקירות אותרו בציורי קיר. חומת המצודה הייתה ברוחב של שלושה מטרים והתנשאה לגובה של תשעה מטרים. העיר נכבשה על ידי הסקיתים והמדאים ב-590 לפנה"ס והועלתה באש. באתר נמצאו ממצאים ארכאולוגיים רבים, ובכלל זה פסלי ארד ושנהב וכלי נשק ושריון מארד וברזל. העיר נתגלתה על ידי בוריס פיוטרובסקי בשנת 1939.
Erebuni
עתיקות ארבוני
  • ארבוני (ארמנית Էրեբունի, כיום ירוואן, ארמניה) נוסדה כמצודה בשנת 782 לפנה"ס על ידי המלך ארגישטי הראשון. סמוך לאתר נבנו תעלות השקיה ומאגר מים. המצודה ניצבה סביב חצר פנימית ובין היתר כללה אולם כתר ובית תפילה.
  • טופראקקאלה (Toprakkale), כארבעה ק"מ צפונית מזרחית לעיר ואן, טורקיה, נבנתה על ידי רוסא השני (680 עד 639 לפנה"ס) כבירתו החדשה ונקראה על שמו (רוסאחינילי) כמו שתי ערים נוספות שייסד. טופראקקלה הייתה האתר האוררטי הראשון שנחשף בשנת 1827 על ידי פרידריך אדוארד שולץ.
  • פנטוס בנפת אארי, טורקיה, יושבה כבר ב-1300 לפנה"ס. סמוך לה נמצאת טירת אזנאבורטפה (Aznavurtepe) שנבנתה על ידי ארגישטי הראשון, והמקומיים מכנים אותה כיום "קבר האב אזנבור".
  • ארגישטיונא (או טיטומניה, כיום זרנקיטפה Zernakitepe) נבנתה על ידי ארגישטי הראשון לחופיה הצפוניים של ימת ואן, והייתה העיר הראשונה באנטוליה שנבנתה בתבנית שתי וערב.
  • צ'בושטפה (Çavuştepe) נקראה סרדורחינילי בפי האוררטים. באתר שבנפת אארי, טורקיה ניצב ארמון ומקדש לאלים חאלדי ואירמושיני.
  • ארגישיטינילי (ליד ארמאוויר במערב ארמניה) הייתה מיושבת לפני בוא האוררטים. המלך ארגישטי הראשון בנה במקום מצודה ובה ארמון, מקדשים ואולמות אחסנה.
  • באשקאלה (Başkale) בנפת ואן, טורקיה, כ-110 ק"מ דרומית לעיר ואן.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אור (עיר)

אוּר (בשומרית: אור=עיר, באכדית אוּרוּ או אור) הייתה עיר מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, שהייתה ממוקמת ליד שפכי הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וליד ארידו. בשל נסיגת הים, שרידי העיר עכשיו נמצאים רחוק מהים, בעיראק, דרומית לחידקל, על גדתו הימנית ונקראת תל אל־מוקיאר, ליד העיר נסארייה מדרום לבגדאד.

השרידים של הזיגוראת, שעדיין עומד ברובו וממוקמים על יד התל, בולטים באזור. הזיגוראת הוא מקדש לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית, והוא מורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי. בשנת 1927 הארכאולוג סר לנרד וולי ביצע חפירות בעיר ושיער כי ייתכן שאור היא למעשה אור כשדים, אך קביעתו זו שנויה במחלוקת.

אור כשדים

העיר אוּר כַּשְׂדִּים היא עיר מקראית במזרח הקדום; היא מוזכרת בסיפורי המיתולוגיה של התנ"ך ארבע פעמים. ספר היובלים מציין שאוּר כשדים הוקמה בשנת 1688 לבריאת העולם על ידי בנו של אוּר בן כשד, ככל הנראה מצאצאי ארפכשד, ומוסיף כי באותה שנה החל על כדור הארץ עידן המלחמות: ""וגם" אוּר, בנו של כשד, בנה את העיר ארה של כשדים, ויקרא את שמה בשמו ובשם אביו, כלומר, אוּר כשדים." בספר בראשית, אוּר כשדים נרמזת כמקום לידתו של אברהם, בעיר הגדולה בשנער והמרכז המסחרי של האזור כמו גם המרכז הפוליטי. יחד עם זאת, יש החולקים כי אברהם אכן נולד באוּר כשדים, ובהם הרמב"ן, שטוען כי אברהם נולד בחרן. אוּר כשדים מוזכרת בנחמיה, ט', ז', בציטוט מספר בראשית.

על פי ספר בראשית, תרח, אביו של אברהם, השתקע בחרן לאחר שיצא מאוּר כַּשְׂדִּים. אברהם ואחיינו לוט נדדו מחרן לארץ כנען ואילו נחור אחיו נשאר בחרן. אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם אליעזר , כדי לחפש אישה ליצחק ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור. לחרן ברח יעקב מפני עשו אחיו ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל.

ידוע כי אוּר כשדים הייתה ממוקמת בארץ ארם נהריים, אך זיהויה הוודאי שנוי במחלוקת. לפי דעות שונות מזהים את אור כשדים עם אורפה (דרום טורקיה), אור (תל אל-מקיר שבמרכז עיראק), ארך (דרום עיראק), אוררטו (מזרח טורקיה) או אורקש (צפון מזרח סוריה).

אכד

אַכַּד הוא שמם של עיר, עם וארץ במסופוטמיה, בין אשור בצפון, שומר בדרום והנהרות פרת במערב וחידקל במזרח. הממלכה האכדית נוסדה בסביבות שנת 2350 לפני הספירה. הלשון האכדית (שם כולל לאשורית ולבבלית) היא שפה שמית מזרחית שנכתבה בכתב יתדות, והייתה השפה השלטת במסופוטמיה ובסוריה והשפיעה רבות על שפות שמיות אחרות כמו הארמית וכמו העברית.

העיר שלא נמצאה עד היום שכנה ככל הנראה כ-50 קילומטר דרום-מערבית לבגדאד. היא הגיעה לשיא גדולתה במאות ה-22 עד ה-18 לפני הספירה, לפני עלייתה של בבל. אכד נתנה את שמה לארשכיגל, היא אלת המוות והשאול המסופוטמית, שמופיעה באמונה השומרית והאכדית.

ארדהאן (נפה)

נפת ארדהאן (בטורקית Ardahan ili, בגאורגית: არტაანი, ארטאאני) היא נפה בצפון מזרח טורקיה. בירת הנפה בעיר ארדהאן, והיא מחולקת מבחינה מנהלית לשש יחידות. הנפה גובלת בגאורגיה מצפון ומזרח, בנפת קארס מדרום ובנפת ארזורום ונפת ארטווין ממערב. שטחה של הנפה 5,576 קמ"ר וברובו הררי. במזרחה של הנפה שוכן אגם צ'ילדיר המהווה את האגם הגדול בצפון מזרח טורקיה. בנפת ארדהאן מתגוררים 121,616 תושבים, רובם טורקים, אך ישנן גם קבוצות של גאורגים, לאזים, כורדים וצ'רקסים.

אשור

אַשּׁוּר הוא שמה של ממלכה שמית קדומה שהתקיימה בין סוף המאה ה-21 לפנה"ס ועד לסוף המאה ה-7 לפנה"ס עת נפלה לידי האימפריה הבבלית. תחילת הממלכה בעיר אשור באזור החידקל העליון ששמה ניתן לה על שם האל השומרי אשור, בעיראק של ימינו.

ארץ אשור תחומה בין הרי ארמניה בצפון לשפך נהר הזב הגדול בדרום, ובין רמת החבור במערב להרי כורדיסטן במזרח. עיר הבירה של ממלכת אשור שונתה במהלך הזמן. ידועות במיוחד הבירות אשור ונינווה, והעם שחי במקום נקרא אף הוא אשור, או "העם האשורי".

אשור ידעה עליות ומורדות בכוחה ובחשיבותה, וניתן לחלק את תולדותיה למספר תקופות: ראשיתה של אשור הייתה התקופה בה התגבשה עיר מדינה, תקופת אשור הקדומה בה התפתחה העיר להיות מרכז למסחר ארוך טווח עם אנאטוליה שבטורקיה של היום, התקופה האשורית התיכונה - בה התרחבה ממלכת אשור ויסדה את האימפריה הראשונה, והאימפריה האשורית החדשה בה התרחבה האימפריה האשורית בכל רחבי המזרח התיכון והגיעה למצרים ומזרח אנטוליה.

היסטוריה של טורקיה

שורשיה של ההיסטוריה של טורקיה נעוצים בתולדותיו של שטח המהווה כיום את הרפובליקה של טורקיה, וכונה באופן מסורתי בכינויים "אסיה הקטנה" או "אנטוליה" בהתייחס לחלקו הארי שבאסיה, בעוד שתראקיה תיארה את חלקה האירופי של המדינה.

האזור הוא בין הראשונים שבהם התפתחו יישובי קבע חקלאים בעולם. תולדותיו שזורים בתולדות המזרח התיכון מן העת העתיקה ועד ימינו. לעיתים שימשה אסיה הקטנה צומת חשוב בין אימפריות שונות ולעיתים הייתה בעצמה מרכזה של אימפריה חשובה שחלשה על שטחים שגבולם חרג בהרבה מגבולותיה של אסיה הקטנה.

האימפריה האחרונה ששלטה על אסיה הקטנה היא האימפריה העות'מאנית וממנה נוצרה המדינה הטורקית המודרנית במחצית הראשונה של המאה ה-20. טורקיה התנערה באופן חלקי מהעבר העות'מאני שלה ואימצה זהות מודרנית יותר וכיום היא בין המדינות החשובות במזרח התיכון.

המאה ה-8 לפנה"ס

המאה ה-8 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 800 לפני הספירה והסתיימה בשנת 701 לפנה"ס. זוהי המאה השמינית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במצרים העתיקה החלה השושלת ה-25 של הפרעונים השחורים מנוביה.

במסופוטמיה נוסדה האימפריה החדשה של אשור והטילה את חיתתה על כל עמי האזור לאורך המאה כולה.

ביוון התפתח האלפבית היווני והופיעו יסודותיה של תרבות יוון ביצירותיהם של משוררים כהומרוס והסיודוס. המשחקים האולימפיים נוסדו, ומתיישבים יוונים הקימו מושבות רבות בארצות הים התיכון והים השחור. בתחום הפוליטי, התעצבה החוקה הספרטנית בידי המחוקק האגדי ליקורגוס, ואילו באתונה חל מעבר משלטון מלוכני לשלטון אצילים ארכוני.

באיטליה נוסדה העיר רומא ואופיה עוצב בידי מלכיה הראשונים והאגדיים. במקביל צמחה באיטליה התרבות האטרוסקית.

באירופה גופה התרחשו נדידות עמים שונות. שבטים גרמאנים חצו את הנהר נמן אשר ליד הים הבלטי בחיפושם אחר שטחי מרעה, וגם החלה ההתיישבות הקלטית בבריטניה.

בסין שלטה שושלת ג'ואו, אך במאה זו היא החלה לאבד בהדרגה את שלטונה הממשי.

באמריקה החלו האולמקים לבנות פרמידות, ובני המאיה החלו להתיישבותם בחצי האי יוקטן.

בהיסטוריה המקראית חלו תמורות גדולות ומרחיקות לכת במהלך המאה ה-8 לפנה"ס.

בראשית המאה הביס המלך יואש את הארמים בעידודו של הנביא אלישע, ושם קץ לשנים רבות של לחץ ארמי קשה על ישראל. בימי בנו ירבעם השני הגיעה ממלכת ישראל לשיא התפשטותה הטריטוריאלית בעידודו של הנביא יונה בן אמיתי. במקביל, עוזיהו מלך יהודה הוביל את ממלכתו לשיאים של עצמה צבאית ושגשוג כלכלי. שגשוג זה הוביל לבסוף לשחיתות וסיאוב שעוררו את תוכחות הנביאים הושע, עמוס ומיכה.

לאחר מות ירבעם השני ורצח בנו זכריהו באמצע המאה, נכנסה ממלכת ישראל לרצף מרידות ומשברים פנימיים שערערו את היחסים עם יהודה והובילו לבסוף לנפילת הממלכה בידי אשור והגליית אוכלוסייתה. ממלכת יהודה סבלה גם היא מהכיבוש האשורי בימי המלך חזקיהו והנביא ישעיהו, ובסופה של המאה הנהיג בה חזקיהו רפורמה דתית שריכזה את הפולחן בירושלים וביערה כל שריד לעבודה הזרה בממלכה.

הממלכות החתיות החדשות

הממלכות החתיות החדשות, הממלכות הנֵאוֹ־חתיות או הממלכות הסוריו־חתיות הוא שמן של מספר ערי מדינה אשר מוקמו בשטח בין נהרות הקיזיל אירמק והפרת, והתקיימו בתקופת הברזל בין שנת 1178 לשנת 700 לפנה"ס לערך.

על אף שמן המרמז, מדינות אלו, אשר תפקדו כגופים שלטוניים עצמאיים ונפרדים, לא היו חתיות במלוא מובן המילה. קיים קשר תרבותי בין האימפריה החתית לגופים הללו. הקשר בולט בכתב שהיה בשימוש הממלכות: הכתב ההיירוגליפי החתי. כתב זה, כפי הנראה, שימש את דוברי השפה הלווית בימי האימפריה, מנגד לדוברי החתית אשר השתמשו בכתב היתדות. הלווית לא הייתה שפה חתית, אלא חדרה לאימפריה ממקור אחר.

התואר "חתיות" אשר ניתן לערי המדינה על ידי חוקרים מוקדמים, נובע משמן האשורי "חַתִי הגדולה", כמו גם ממסורת מלכיהם להתכנות בשמות חתיים כגון שוּפִּילוּלְיוּמַש, לַבַּרְנַש, מוּוַאתַלִיש וחַתוּשִילִיש. לפי רשומות סוריו־חתיות, יורשיו של קוּזִי־תֵשוּבּ, בן לקו הדם החתי המלכותי ושליט כרכמיש, שלטו במדינות החתיות החדשות. בתיאור זה גוזמה מסוימת, אולם כרכמיש, החזקה שבמדינות הסוריו־חתיות, נמשלה על ידי יורשי המלכים החתיים. מלכי כרכמיש אשר נתכנו בתואר "המלך הגדול", שלטו באזורים נרחבים באזור סוריה המודרנית, בעוד שקיליקיה נשלטה על ידי שרידים אחרים לבית המלוכה החתי. אוכלוסיית המדינות הללו הייתה ברובה לווית־קיליקית ותרבותה לווית תחת השפעה חורית; אחוז החתים בממלכות, אם בכלל, היה זעיר.

המלוכה הסורית לא שמרה על איחודה הפנימי והתפלגה למספר גופים פוליטיים; השליטים החתיים נדחקו לשלטון מוגבל יותר באזור מִילִיד והחלו מתעוררות שושלות לוויות. דומה שלאשור בימי הזוהר של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר הראשון הייתה השפעה באזור שהתבטאה בגביית־מיסים ממיליד. כוח האשורים הצטמצם באזור עם הפלישה הארמית של המאה ה-10 לפנה"ס. פלישה זאת חדרה לעומקי המדינות החתיות החדשות, צבאית ותרבותית. ערי מדינה סוריו־חתיות חשובות כתל בַּרְסִיףּ, שַמַאל, אַרְפַּד, אַמַתוּ וחַלְמַן נפלו לידי הארמים.

אחר שפל קשה באשור, המלכים אַשוּר־דַן השני ואַדַד־נִירָרִי השני השני נקטו בצעדי שיקום כלכלי ולאחר מכן החלו לדחוק את הארמים מגבולותיהם. הארמים, כך נראה, נתקלו בהתנגדות ניכרת מצד ממלכת ישראל המאוחדת בימי דוד המלך, ומכה קשה נפלה עליהם בימי המלך האשורי אַשוּר־נַצִירפַּל השני. אשור־נצירפל הגיע לפאתי כרכמיש וקיבל את מסיה. שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי עשה כאביו עם כרכמיש, גוּרְגוּם וחַתֵנוּ, אולם ערים אחרות ניסו להתנגד ללא הצלחה. מאבק נוסף ומפורסם במלך האשורי בא בקרב קרקר בו השתתפו מספר ערים, אולם תוצאתו הייתה בלתי־מכרעת, למרות הקטל הרב בשדה. שלמנאסר זכה בתל ברסיף ובשקט קצר.

מותו של שלמנאסר בישר על בואה של מלחמת ירושה אשר סיפקה לאוררטו, כוח חיצוני, את ההזדמנות לפלוש לאשור. אַרְגִישְתִי הראשון וסַרְדוּרִי השני מאוררטו הכניעו את מיליד וכּוּמוּחִי, אך האחרון כרת ברית עם ערים סוריו־חתיות אחרות דוגמת גורגום וארפד. דומה שבתקופת הברית המדוברת התקיימו קשרי מסחר ודיפלומטיה בין כרכמיש למצרים ובבל, כפי שמשתמע מכתובות יַרִירִיש, שר כרכמיש.

הברית הסוריו־חתית השיגה את מטרותיה לראשונה, אך באשור תפס פּוּל, הוא תגלת פלאסר השלישי, את הכתר. גאוניותו הצבאית והמדינית הניסה את אוררטו והכתה את הברית הסוריו־חתית. ארפד, חתנו ודמשק סופחו לאשור וערים רבות נכנעו או נוצחו, והוכרחו לשלם מס לאשור. שמל וקְוֵה סופחו בימי שַלְמַנְאֶסֶר החמישי; סַרְגוֹן השני הוסיף לספח את כרכמיש, מיליד, גורגום, כומחו ותוּבַּל עד לשנת 700 לפנה"ס, בה תמו ימי הממלכות החתיות החדשות.

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

ואן (טורקיה)

ואן (בטורקית: Van, בארמנית: Վան, בכורדית: Wan, בטורקית עות'מאנית: وان) היא עיר בנפת ואן שבמחוז מזרח אנטוליה שבטורקיה. העיר שוכנת על הגדה המזרחית של ימת ואן. לעיר היסטוריה רבת שנים, עוד מהאלף הראשון לפנה"ס, ושימשה כבירת אוררטו, אז נקראה בשם טושפה. העיר הייתה מרכז חשוב לארמנים עד לשואת הארמנים ב-1915. כיום בעיר רוב כורדי.

ואן (נפה)

נפת ואן (טורקית: Van ili, כורדית: Wan, ארמנית: Վան) היא נפה במזרח טורקיה. בירת הנפה בעיר ואן והיא נחלקת ל-12 יחידות אדמיניסטראטיוויות. שמו של האזור בא ככל הנראה מהמילה ביאינילי (Biainili) שהיה שמה של ממלכת אוררטו באוררטית. אוכלוסיית הנפה מונה 988,260 תושבים (2005), ומורכבת מכורדים וטורקים, וכן מעט קירגיזים וארמנים. ואן ידועה, בין היתר, בגזע חתולים ייחודי (בעל פרוות גוף לבנה וזנב וראש בצבע אחר) שמקורו באזור והמכונה ואן טורקי (Van kedesi).

חורים

החורים הם עם שחי בצפון מסופוטמיה החל משנת 2500 לפנה"ס לערך בתקופת הברונזה הקדומה. היעלמם של החורים התרחש בסוף תקופת הברונזה המאוחרת בסוף המאה ה-13 לפנה"ס לערך. ההערכה הרווחת היא שמקור העם הוא בקווקז. מרכזם היה באזור שנקרא סורבטו באזור צפון החידקל ובאזור נהר החבור. לאחר מכן הקימו החורים מספר ממלכות קטנות בצפון מסופוטמיה וסוריה. הממלכה הידועה ביותר שלהם נקראה ממלכת מיתני. החורים נזכרים בתעודות אכדיות, תעודות שנמצאו באל-עמארנה, באוגרית, בחתושש ובתל תענך שבעמק בית שאן, בתעודות שנכתבו בחורית במארי, וכן במקרא.

ימת ואן

ימת ואן (בטורקית: Van Gölü, בארמנית: Վանա լիճ, בכורדית: Gola Wanê) היא ימה ממקור געשי במזרח טורקיה בין נפת ואן ונפת ביטליס. שמה של הימה התפתח ככל הנראה מהמילה ביאינילי (Biainili) שהיה שמה של ממלכת אוררטו באוררטית.

ממלכת ארמניה העתיקה

ממלכת ארמניה, הידועה בדרך כלל גם בשם ארמניה הגדולה (בארמנית:Մեծ Հայք מץ הייךּ, בלטינית:Armenia Major ארמניה מאיור) הייתה ממלכה שהתקיימה בדרום-מערב הקווקז ובמזרח אסיה הקטנה, עם כמה הפסקות, בשנים 321 לפנה"ס - 428 לספירה. ההיסטוריה שלה מתחלקת בשלושה שלבים,לפי שלוש השושלות ששלטו בה:האורונטית (321 - 200 לפנה"ס), הארתשסית (189 לפנה"ס - 12 לספירה) והארשקית (428-52 לספירה).

הממלכה הארמנית התהוותה על בסיס אחת האחשדרפנים של האימפריה הפרסית האחמנית, שנקראה "ארמניה". אחשדרפן זה הוקם בשטח ממלכת אוררטו (אררט) לשעבר, שנכבשה בשנת 590 לפנה"ס על ידי אימפריית מדי. בעקבות כיבוש פרס על ידי אלכסנדר הגדול, האחשדרפן ארמניה הפכה בשנת 321 לפנה"ס תחת הנהגת השושלת האורונטית, לממלכה הלניסטית, במסגרת האימפריה הסלווקית.

בשנות השליטה של האימפריה הסלווקית, ממלכת ארמניה התפצלה לשתיים:"ארמניה הגדולה" ו"סופנה". שני החלקים נכנסו בשנת 189 לפנה"ס תחת מנהיגותם של נציגים שונים של השושלת הארתשסית. בימי ההתפשטות מזרחה של הרפובליקה הרומית, ממלכת ארמניה תחת הנהגת המלך טיגרן הגדול, הגיעה לשיאה בשנים 69-83 לפנה"ס, כשסיפחה את ממלכת סופנה הסמוכה וכבשה את שטחי האימפריה הסלווקית ושמה לה קץ. במשך שנים מועטות הפכה הממלכה הארמנית לאימפריה עד שבשנת 69 לפנה"ס נכבשה על ידי הרומאים. המלכים מהשושלת הארתשסית הפכו לבני חסות של רומא עד שהודחו מכס מלכותם בשנת 12 לספירה, ייתכן בגלל שיתוף פעולה שלהם עם היריבה של רומא, האימפריה הפרתית.

בימי המלחמות בין רומא לפרתים, בשנת 52 לספירה טרדט הראשון מן השושלת הארשקית הפרתית, הכתיר עצמו למלך ארמניה. באותה תקופה הפכה השליטה בארמניה למשך זמן רב לסלע מחלוקת בין רומא ולבין פרס הפרתית, והאצולה הארמנית עצמה התפצלה לפלגים:פרו-רומי, פרו-פרתי ונייטרלי.

בשנים 118-114 לספירה, בימי הקיסר הרומי טראיאנוס הפכה ארמניה לזמן קצר לפרובינקיה של האימפריה הרומית. בהמשך היא זכתה שוב לתקופות של אוטונומיה כמדינת חסות בגבול בין שתי האימפריות ושל יורשיהן - האימפריה הביזנטית מחד, והאימפריה הפרסית הססאנית מאידך.

בשנת 301 הכריז טרדט השלישי על הנצרות כדת רשמית של ארמניה, והפך את ממלכתו למדינה הנוצרית הראשונה.

בימי המלחמות בין הביזנטים לפרסים הססאנים, חולקה ארמניה לארמניה הביזנטית (בשנת 387) וארמניה הפרסית (בשנת 428).

סרגון השני

סַרְגוֹן השני (באכדית: שָרוּ-כּינוּ שמשמעותו המלך החוקי, המלך הלגיטימי) היה מלך אשור בין השנים 722 - 705 לפנה"ס. נחשב לאחד מגדולי מלכי אשור ואחד מהמצביאים הגדולים בתקופה העתיקה. לפי רוב הדעות היה בנו הצעיר של תגלת פלאסר השלישי.

עלה לשלטון לאחר מותו הפתאומי של אחיו שלמנאסר החמישי. על תקופת שלטונו השתמרו מסמכים רבים. מטרתו הייתה מתחילה לבסס את שלטונה של אשור באזורים נוספים על אלה ששלטה בהם בתחילת מלכותו. בראשית שלטונו ערך מסעות לסוריה וארץ ישראל ולקראת 718 לצפון לאוררטו ולממלכות השכנות. בבירתו דור שרוכין השתמרו תיאורים רבים של מסעותיו ומכתביו, במיוחד מכתבי ריגול על אוררטו.

פריגיה

פריגיה (ביוונית Φρυγία - "פרייה"; בטורקית Frigya) הייתה ממלכה במערב חלקה המרכזי של אסיה הקטנה שנמצא כיום במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור החל מ-1200 לפנה"ס והקימו את ממלכתם במאה ה-8 לפנה"ס. פריגיה נשטפה על ידי שבטים קימריים בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת לידיה, שכנתה ממערב, עד לכיבושה בידי הפרסים, באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

שלמנאסר הרביעי

שלמנאסר הרביעי היה מלך אשור בתקופת האימפריה האשורית החדשה הוא מלך בין השנים 773-783 לפנה"ס.

שלמנאסר היה בנו ויורשו של המלך אדד-ניררי השלישי, מעט מאד ידוע על תקופת מלכותו. על פי הקאנון האפונימי של אשור הוא הוביל מספר מסעות מלחמה כנגד אוררטו ממלכה מצפון לאשור. בשנת 773 יצא למסע מלחמה כנגד ארם דמשק. מסע מלחמה זה הוא שאיפשר לירבעם השני מלך ממלכת ישראל להשתחרר מעולה של ארם דמשק. שלטונה של אשור נחלש מאז מותו של אבי סבו שלמנאסר השלישי ותקופת שלטונו המשיכה מגמה זו. שלטונו הוגבל על ידי השפעתם החזקה של נכבדים חשובים ובמיוחד מפקד הצבא האשורי שמשי-אילו.

את שלמנאסר הרביעי, ירש אחיו אשור-דן השלישי.

תגלת-פלאסר השלישי

תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר השלישי, מלך באשור בשנים 745 עד 727 לפנה"ס. על פי ספר מלכים ב' הוא הגלה חלק מעשרת השבטים של ממלכת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.