אורנה פורת

אורנה פורת (6 ביוני 1924 - 6 באוגוסט 2015) הייתה שחקנית תיאטרון ובמאית ישראלית. כלת פרס ישראל ופרס א.מ.ת. בין השאר, הקימה פורת את התיאטרון לילדים ולנוער הקרוי על שמה בתל אביב.

אורנה פורת
Orna porat
פורת בינואר 2005
סוגה מועדפת תיאטרון
שנות הפעילות 19482015
עיסוק שחקנית תיאטרון
פרסים והוקרה פרס ישראל לתיאטרון תשל"ט 1979
שלושה פרסי כינור דוד (1970, 1974 ו-1980)
פרס ברנר
פרס מאיר מרגלית
פרס א.מ.ת (2005)
פרופיל ב-IMDb
Orna Porat 1957
אורנה פורת, 1957
Flickr - Government Press Office (GPO) - ACTRESSES HANA MERON AND ORNA PORAT
אורנה פורת (משמאל) עם חנה מרון על במת הקאמרי, 1949
נתן ואורנה
עם נתן כוגן ב"הו אבא אבאל'ה עלוב, אמא תלתה אותך בארון ואני כל כך עצוב", הקאמרי, 1966

ביוגרפיה

תחילת דרכה בגרמניה

פורת נולדה בשם אירֶנֶה קליין בעיר קלן שבגרמניה ב-1924 למשפחה גרמנית נוצרית. אביה היה בן למשפחה קתולית, בעוד אמה נולדה במשפחה פרוטסטנטית- לותרנית, אך בחרה להיות אתאיסטית והתעניינה ברעיונות סוציאליסטים. בגיל 10 עברה עם משפחתה לעיר פורץ (Porz; בשנות האלפיים, חלק מן העיר קלן), שם התקבלה לאגודת הנערות הגרמניות (הארגון המקביל ל"הנוער ההיטלראי"), למרות הסתייגות מפורשת של הוריה. בתום לימודי התיכון, בשנים 1940 - 1942 למדה משחק בבית ספר לתיאטרון בקלן. ב-1942 התקבלה לתיאטרון מקצועי בשלזוויג, ושם עוד בזמן השלטון הנאצי, התוודעה לדבריה לראשונה לגורל היהודים בשואה:

בעלה של אחת העובדות בתיאטרון חזר לעיר עם התמוטטות עצבים. הוא היה שומר במחנה ברגן בלזן והוא סיפר וסיפר ובכה וסיפר וכך נודעו לנו כל הפרטים הכי מזעזעים. ואני חשבתי שזה לא יתכן, הוא לא נורמאלי. אבל קלטתי שבכל זאת משהו היה נכון. ואם יש בזה משהו אני לא יכולה להישאר בגרמניה. בבי בי סי לא דיברו על מחנות הריכוז.

דן לחמן, ראיון עם אורנה פורת, באתר "e-mago",‏ 12 בינואר 2006

דעותיה הושפעו באותה תקופה גם קריאה בספרים "אסורים" מאת תומאס מאן, פרנץ ורפל ויאקוב וסרמן.

לאחר סגירת התיאטרון נשלחה לעבוד בתעשייה הצבאית הנאצית, והפעילה זרקורים על מנת לגלות מטוסי אויב. בהשפעת פועלי הכפייה הרוסים והפולנים שפגשה שם, ביקשה לאחר המלחמה להגר לרוסיה. עקב כך נחקרה במודיעין הצבאי הבריטי, אצל קצין דובר גרמנית בשם יוזף (יוסף) פרוטר, חייל הבריגדה היהודית שמוצאו היה בעיר קלן. הם התאהבו, והיא החליטה לעשות צעד חד ולעלות עמו לארץ ישראל.

כשחקנית תיאטרון בישראל

בשנת 1947 עלתה פורת ארצה יחד עם יוסף, וקשרה את גורלה עם ישראל. צעדה זה זכה לתהודה חיובית ביישוב, שקלט אותה בזרועות פתוחות. השניים השתקעו תחילה בקיבוץ חצור. אורנה ויוסף לא הצליחו להביא צאצאים לעולם, וביקשו לפתוח בתהליכי אימוץ. היה חשש שלא יאשרו לאם שאינה יהודיה לאמץ ילדים יהודים, לכן החליטה פורת לעבור תהליך גיור. בתום תהליך זה הם אימצו שני ילדים.

ב-1948, זמן קצר לאחר עלותה ארצה, הצטרפה פורת לתיאטרון הקאמרי. תפקידה הראשון בקאמרי היה בהצגה כזאת הייתה אמא, ביצעה תפקידים גם במסגרת תיאטרון הבימה, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון באר שבע ותיאטראות בחו"ל.[1] ב-1951 השתתפה לראשונה בסרט "עיר האוהלים" של אריה להולה.[2]

בין התפקידים הרבים שביצעה: "אהבתה של יובל אור" (יובל אור), "ז'אן דארק" (תפקיד ראשי), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (שן-טה/שוי-טה), "מרי סטיוארט" (מרי סטיוארט ואליזבת), "הלילה השנים-עשר" (ויולה), "אלקטרה" (אלקטרה),[3] "חתונת הדמים" (האם), "המלט" (גרטרוד), "היער" (ראיסה פבלובנה גורמיז'סקאיה), "ביקור הגברת הזקנה" (קלייר זאכנסיאן), "קוריולנוס" (וולומניה), "נשות טרויה" (הקובה), "בית ברנרדה אלבה" (ברנרדה), "הנהג של מיס דייזי" (מיס דייזי), "מירל'ה אפרת" (מירל'ה), "שיינדלה" (הרעבעצן), "אכזר מכל המלך" (צרועה), "אחרון ימיה" (תפקיד ראשי), "הנשים הפיניקיות" (יוקסטה), "הדיבוק" (הצדיק).

שימשה גם כבמאית, בין היתר בהצגות "אנה פרנק" ו"ז'אן דארק".

מלבד היותה שחקנית מוכרת, פורת הקימה וניהלה את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי" שפעל בשנים 19651970,[4] ולאחר סגירתו הקימה ב-1970 תיאטרון לילדים ולנוער הנושא את שמה ופועל עד היום, וכיהנה עד למותה כנשיאת התיאטרון.

הייתה ממייסדי ארגון אסיטז' העולמי (המרכז לתיאטרון ילדים ונוער) והקימה את הסניף הישראלי של הארגון.[5]

פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ט (1979),[6] וכמו כן זכתה בשלושה פרסי כינור דוד (1970, 1974.[7] ו-1980), בפרס ברנר,[8] פרס רמח"ל לאמנות הבמה (1956),[9] פרס "ורד הכסף" מטעם "מעריב" 1979,[10] פרס מאיר מרגלית (1983),[11] פרס א.מ.ת (2005),,[8] פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים ובפרס הוקרה מיוחד בשנת 2007/8 במסגרת פרס הבמה לילדים ונוער. כמו כן, זכתה בתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת חיפה,[12] אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב ועוד שורה של פרסים ועיטורים שהוענקו לה על ידי מוסדות בישראל ובחו"ל.

בשנת 1979 הופק על ידי הטלוויזיה הישראלית הסרט "אורנה" - סרט תעודה בן 50 דקות על חייה של פורת בת ה-55, שהפיק איציק קול וביים יגאל שילון. בסרט השתתפו גם שמעון פינקל, חנה מרון, מרים ברנשטיין-כהן ועוד. הסרט שודר בינואר 1980 במסגרת תוכניות התעודה של הטלוויזיה הישראלית.

בשנת 1984 שיחקה בסרטו של איתן גרין "עד סוף הלילה", לצידם של יוסף מילוא ואסי דיין. ב-1997 שיחקה בסרט "אהבה אסורה". בשנת 2000 שיחקה בסרט "שקרים לבנים" לצד שרון אלכסנדר וסמדר קילצ'ינסקי.[13] בשנת 2010 שיחקה בסרט "התפרצות X" בבימויו של איתן צור.

אורנה פורת נפטרה בביתה ב-6 באוגוסט 2015, בגיל 91, והובאה למנוחות לצד בעלה במושב חדיד. פורת השאירה אחריה בת ובן.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

בעקבות מותה:

הערות שוליים

  1. ^ דן פחטר, אורנה פורת מספרת, דבר, 5 בינואר 1955
  2. ^ סרטונים "עיר אוהלים", הסרט הראשון בו הופיעה אורנה פורת. במאי: אריה להולה, מוזיקה: ידידיה אדמון, תסריט והפקה: ברוך דינר, 1951, ארכיון שפילברג
  3. ^ "אלקטרה" לאוריפידס – בתיאטרון הקאמרי
  4. ^ נסגרה הבימה לילדים של "הקאמרי", דבר, 19 במאי 1970
  5. ^ אודות ארגון אסיטז' ישראל באתר אסיטז' ישראל
  6. ^ "זוכי פרס ישראל לשנת תשל"ט". אתר משרד החינוך.; פרס-ישראל לתיאטרון לאורנה פורת ור. קלצ'קין, דבר, 8 באוקטובר 1978; פרס ישראל לתיאטרון – לאורנה פורת וקלצ'קין, מעריב, 8 באוקטובר 1978.
  7. ^ שר החינוך העניק פרסי "כינור דוד", דבר, 17 בדצמבר 1975
  8. ^ 8.0 8.1 אורנה פורת באתר פרס א.מ.ת.
  9. ^ ששה שחקנים יזכו בפרס רמח"ל: הזוכים: ד. ורדי, מ. מרגלית, א. מסקין, ח. מרון, א. פורת, וש. פינקל, דבר, 1 ביולי 1956; פרס רמח"ל של עירית ת"א הוענק לששה אמני התיאטרון העברי, דבר, 8 ביולי 1956; הוענק "פרס רמח"ל לאמנות הבמה", חרות, 8 ביולי 1956.
  10. ^ השמחה המשולשת של ארנה, מעריב, 3 בינואר 1980
  11. ^ כל פרסי אורנה פורת, מעריב, 12 במאי 1983
  12. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  13. ^ "שקרים לבנים" באתר טרנספקס
הקודם:
1995 - נסים אלוני
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
1996 - יוסי ידין, אורנה פורת, שמעון פינקל
הבאים:
1997 - יוסי בנאי, חנה מרון
אבי חדש

אבי חדש (נולד ב-23 בספטמבר 1959) הוא שחקן ומדבב ישראלי.

חדש, ששירת בתיאטרון צה"ל, הוא בעל תואר ראשון מהחוג לתיאטרון (מגמת משחק) באוניברסיטת תל אביב משנת 1984. התפרסם לראשונה בתפקיד פרויקה בסרט הקולנוע "אסקימו לימון" (1978), ואף שיחק במספר מסרטי ההמשך - "שפשוף נעים" (1981), "רומן זעיר" (1983) ו"הרימו עוגן" (1985).

כשחקן תיאטרון, החל חדש את דרכו בתיאטרון הבימה, שם שיחק בשנים 1984–1985 בהצגות "יומן חוף ברייטון" ו"טירונות" (בדמות הגיבור יוג'ין ג'רום) וכן בהצגות "המשפט", "מקום קטן בצד" ו"הבית ברחוב שינקין". בהמשך שיחק חדש גם בהצגות "האביב המתעורר" (תיאטרון החאן, 1989) ו"אשתי הנצחית לשעבר" (תיאטרון הסימטה), וכן במספר הצגות בתיאטרון הנפש ובתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.

חדש השתתף גם במספר מחזות זמר, ביניהם "פיטר פן" ב-1989 ו"כנר על הגג" ב-1997, וכן העלה בשנת 1991 הצגת יחיד בשם "התפסן", אותה כתב בהתבסס על הספר "התפסן בשדה השיפון".

כיום הוא משחק בתיאטרון "הסימטה" בהצגה "גאווה ודעה קדומה" שעלתה בשנת 2012.

בטלוויזיה התפרסם בעיקר בסדרה החינוכית "Seven in Heaven" וכן בתפקידים שונים בסדרת הטלוויזיה "זהו זה!". כמו כן, החל משנת 1989 עוסק חדש בדיבוב סדרות וסרטי אנימציה, ודיבב בין היתר את דמותו פינקי בסדרת הטלוויזיה "פינקי והמוח".

בנוסף להיותו שחקן, חדש משמש כיום גם כמורה למשחק בתיכון א' לאמנויות בתל אביב, ובבית הספר למשחק של ענת ברזילי.

אודי בן-משה

אודי בן משה (נולד ב-28 בספטמבר 1966) הוא במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון ישראלי.

איציק סיידוף

איציק (יצחק) סיידוף (נולד ב-20 בנובמבר 1952) הוא שחקן, במאי תיאטרון, מורה למשחק, מנחה דרמה טיפולית ומדבב ישראלי.

דניאלה מיכאלי

דניאלה מיכאלי (נולדה ב-1952) היא כוריאוגרפית, במאית תיאטרון ושחקנית ישראלית.

זיו וולושין

זיו ווֹלוֹשין (נולד ב-1975) הוא מעצב תאורה ישראלי לתיאטרון.

חגית רכבי ניקוליבסקי

חגית רכבי ניקוליבסקי (נולדה ב-1 בינואר 1951) היא במאית, מחזאית, תסריטאית, דרמטורגית ומורה לתיאטרון ישראלית.

חיים אידיסיס

חיים אידיסיס (נולד ב-24 בפברואר 1959) הוא תסריטאי, מחזאי ובמאי ישראלי.

טלי בן-יוסף

טלי בן-יוסף היא שחקנית, קומיקאית, מנחה ומדבבת ישראלית.

יואב בר-לב

יואב בר-לב (נולד ב-2 בפברואר 1966) הוא שחקן, מחזאי, מדבב ובמאי ישראלי.

יוסי בן נון

יוסי בן נון הוא פסנתרן ומלחין תיאטרון.

בן נון הוא בוגר תואר ראשון בÉcole normale supérieure בפריז, בוגר תואר שני ב Manhattan School of Music.

הופיע כסולן עם כל התזמורות הסימפוניות בארץ.

הלחין וניהל מוזיקלית הצגות בתיאטראות רבים בארץ. בין עבודותיו:

התיאטרון הקאמרי – "אשכבה", "נורה", "הבכיינים", "כטוב בעיניכם", "קברט חנוך לוין", "מעיין הכבשים" בשיתוף תיאטרון חיפה, "אמא קוראז'", "המלט", "היה או לא היה", "שמו הולך לפניו", "גפן בלאדי", "ג'וני הלך", "ינטל", "גטו", "איחש פישר", "האריסטוקרטים" ו"רומן משפחתי". מנצח ומנהל מוזיקלי של "המפיקים", "כנר על הגג", "קברט" ו"קזבלן"

תיאטרון הבימה – "ירמה", "ההולכים בחושך" בשיתוף תיאטרון חיפה, "בית ברנרדה אלבה", "קופסה שחורה", "הנאהבים והנעימים", "חודש בכפר", "העז או מי זאת סילביה", "מלחמה", "אנה קרנינה", "החגיגה", "כל החיים לפניו", "איולף הקטן", "כמעט נורמלי", "גברתי הנאווה", "אדיפוס- תיאור מקרה", "אוויטה",פליישר", ״עלובי החיים״ ו״סימני דרך״ (מחזמר המבוסס על הביוגרפיה והשירים של נעמי שמר), "מיקה שלי" (מחזמר המבוסס על שירי יאיר רוזנבלום), "מאוחרי הגדר", "בעלה של אשתי", "ורסצ'ה", "הרובוטית", "מקווה".

הפקות משותפות של הקאמרי והבימה - "אנטיגונה", "המורדים" ו"שלוש אחיות".

תיאטרון בית ליסין – "מתנקשים", "עשו עליך פעם סרט", "אלטלנה", "חשמלית ושמה תשוקה", "יומנים", "אוליבר טוויסט", "הדוד וניה", "פרינסס מרי 7", "מלאכת החיים", "סוסים על כביש גהה", "אז בפראג", "בית מרקחת שטרנבלום".

תיאטרון באר שבע – "כשאת אומרת לא", "בלדה ספרדית", "קומדיה של טעויות", "השחף".

תיאטרון חיפה – "מחיר הכבוד".

תיאטרון הסמטה - "השמשים".

פסטיבל עכו - "פרומות".

תיאטרון המדיטק – "אוזו ומוזו", "ציפור הנפש", "לרקוד עם אבא", "פרדיננד פדצור", "נחמן".

תיאטרון אורנה פורת – "הברווזון המכוער".זוכה קרן שרת במשך 12 שנים ברציפות. פרס אקו"ם להלחנה לתיאטרון. פרס מאיר מרגלית להלחנה לתיאטרון. פרס התיאטרון 2004. פרס מלחין השנה לילדים 2008.

יוסף מילוא

יוסף ("פפו") מילוא (פסובסקי) (29 במאי 1916–2 בפברואר 1997) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, ממייסדי תיאטרון הקאמרי. חתן פרס ישראל בתחום תיאטרון לשנת 1968.

לורן סביר

לורן סביר (נולדה ב-1 במאי 1986) היא שחקנית ומדבבת ישראלית.

מרים יחיל-וקס

מרים יחיל-וקס (נולדה ב-12 ביוני 1946, בבוקרשט) היא חוקרת תיאטרון וספרות, מתרגמת, סופרת ומשוררת ישראלית, ילידת רומניה. דרמטורגית תיאטרון החאן. הייתה דרמטורגית של תיאטרון גשר בשנים 1992-2000, מנהלת אמנותית של תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער בשנים 1991-1989 ומייסדת פסטיבל חיפה להצגות ילדים.

משחקים בחצר האחורית

משחקים בֶּחצר האחורית הוא מחזה מאת עדנה מזי"א, שהוצג לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1993. המחזה נכתב בהשראת פרשת האונס בקיבוץ שמרת שזעזעה את המדינה בראשית שנות ה-90. במהלך הפרשה אנסה חבורת נערים, חלקם בני הקיבוץ, לאורך מספר ימים נערה בת 14 וחצי בת הקיבוץ. הפרשה עוררה הדים רבים בישראל והביאה לשינוי בהתייחסות החוק למעשה אונס.

עדנה מזי"א צמצמה את הדמויות ותחמה את ההתרחשות לאירוע בודד, המתרחש בגן המשחקים של הקיבוץ, במהלך אחר צהריים אחד, קייצי, דחוס ומהביל.

המחזה הפך עם השנים לאחד המחזות הישראליים המצליחים ביותר בכל הזמנים. הוא זכה לאין ספור ביצועים, בארץ ובעולם, הוא עורר הדים, הכה גלים, הוליד מאמרים ופולמוס ציבורי.

בשנת 2007 זכה המחזה להפקה בימתית שנייה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של נועם שמואל ובהשתתפות חני פירסטנברג, יפתח אופיר, מורן קל, רוני שובל, ליאור רוכמן וארז כהנא.כיום המחזה רץ בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בבימוי של נועם שמואל ובהשתתפות רוני שובל/דפי אלפרן, יפתח אופיר/נדב נייטס/עמית אפשטיין/גל אמיתי, מורן קל/רמי קאשי, ארז כהנא/ עידן ממן, ליאור רוכמן/דן קיזלר.

פרס הבמה לילדים ונוער

פרס הבמה לילדים ונוער הם פרסים שמעניקה עמותת אסיטז' ישראל (המרכז הישראלי לעידוד הצגות תיאטרון לילדים ונוער), הסניף הישראלי של ארגון אסיטז' העולמי, להצגות לילדים ונוער, ליוצרים ולשחקנים שלהן. הפרסים הם פרי יוזמה משותפת של עמותת אסיטז' ומשרד התרבות והספורט. הפרסים מחולקים מדי שנה מאז שנת 2005/6.

צביה הוברמן

צביה הוברמן היא מחזאית ובמאית ישראלית. כתבה וביימה עשרות הצגות, בעיקר לילדים ולנוער וכן תוכניות טלוויזיה רבות. ייסדה את המגמה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות תל אביב, שאותה גם ניהלה במשך שנים ארוכות. הייתה המנהלת האמנותית של "תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער" ושל פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים. חברת הנהלת איגוד ארגון תיאטראות הילדים העולמי אסיטז'.

רזי אמיתי

רזי אמיתי (נולד ב-14 ביולי 1948) הוא במאי ומנהל תיאטרון ישראלי. חוקר תחום תיאטרון הילדים בישראל, מכהן כיו"ר "אסיטז' המרכז הישראלי לתיאטרוני ילדים". בעברו ניהל את תיאטרון באר שבע, תיאטרון אורנה פורת ותיאטרון מדיטק בחולון.

רפי ניב

רפי ניב (נולד ב-1965) הוא מורה למשחק, במאי, לשעבר המנהל האמנותי של תיאטרון באר-שבע והמנהל הפדגוגי-אמנותי של גודמן - בית ספר למשחק בנגב.

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער הוא תיאטרון ילדים ונוער שהוקם בשנת 1970 על ידי השחקנית אורנה פורת (שהקימה וניהלה קודם לכן את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי", שפעל בשנים 1965–1970), נחום שמיר ושר החינוך יגאל אלון.

התיאטרון הוא הוותיק מסוגו בארץ ומוקם בתחילה באולם ע"ש ירון ירושלמי (אחיו של מיקי ירושלמי - יו"ר התיאטרון) במרכז סוזן דלל בתל אביב-יפו.

התיאטרון הוא מלכ"ר וכל הכנסותיו מיועדות לקידום מטרותיו ומימון פעילותו. הוא זוכה לתמיכת משרד החינוך ונמצא בבעלות של עיריית תל אביב-יפו. ייעודו הוא הבאת קהל צעיר וחשיפתו לאמנות התיאטרון, על ערכיה ההומניים, הלאומיים והאוניברסליים במפגש עם יצירה אמנותית.

מדי שנה מועלים בו כ-20 מחזות, בפני קהל של כ-400 אלף צופים. הצגותיו מופיעות באולמות התיאטרון השונים בישראל ובחו"ל, ובפעילויות שונות. לתיאטרון מחלקה חינוכית המעבירה סדנאות, ימי תיאטרון ומפגשים לפני ואחרי ההצגות בשם "תיאטרון סיפור" לילדים מגילאי 2–6.

בשנת 2010 התיאטרון יזם את הקמתו של "פסטיבל ירון - עולם של תיאטרון" שמתקיים בפורים ובו מועלות הצגות בבכורה עולמית, מתקיימות סדנאות ונערכים מפגשים עם סופרים.

ב-2011 עבר התיאטרון לבניין אהל שם ברחוב בלפור בתל אביב.

מנכ"ל התיאטרון היה רן גואטה עד יולי 2018.

המנהל האמנותי הוא גיל צרנוביץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.