אורן הצנובר

אורן הצנובר (שם מדעי: Pinus pinea) הוא מין ממשפחת האורניים, אשר גדל באופן טבעי בדרום אירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. בעבר נקרא המין אורן הגלעין ואורן הסלע (תרגום של השם הלועזי של העץ[2]), עד שהאקדמיה ללשון העברית קבעה את השם אורן הצנובר.

אורן הצנובר
אורן הצנובר
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: מחטנאים
מחלקה: מחטניים
סדרה: מחטיים
משפחה: אורניים
סוג: אורן
מין: אורן הצנובר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pinus pinea
ליניאוס, 1753
תחום תפוצה
Mapa Pinus pinea
פסיפס בית הכנסת השומרוני סמארה 10
אורן הצנובר בפסיפס מהמאה ה-4 לספירת הנוצרים מבית הכנסת השומרוני בח'ירבת סמארה ליד היישוב עינב (הפסיפס כיום במוזיאון השומרוני הטוב)

תיאור הצמח

האורן יכול להתנשא לגובה של יותר 25 מטרים, אך הגובה הממוצע נמוך יותר ועומד על גובה ממוצע בין 12 ל-20 מטר. צורתו האופיינית היא צורת מטרייה, עם גזע יחסית קצר וחופה רחבה, כמעט שטוחה. העלים דמויי מחטים, באורך של 10–20 סנטימטרים, צבעם ירוק והם באים בזוגות, כאשר העץ צעיר (5–10 שנים) העלים שונים והם קצרים (2–4 ס"מ) וצבעם ירוק-כחול. ההחלפה בין סוגי העלים מתרחשת באופן הדרגתי בין השנה החמישית לעשירית. האיצטרובלים גדולים ומכילים זרעים, שהם הצנוברים. זמן ההבשלה של האצטרובל הוא כ-36 חודשים – יותר מכל אורן אחר – ויש להמתין כ-15 שנה לקבלת יבול של אצטרובלים. הפצת הזרעים נעשתה בעבר בעיקר על ידי ציפורים, וכיום נעשית בעיקר על ידי פעילות אנושית.

מוצא הצמח ותפוצתו

קיימת מחלוקת במחקר מהו מוצאו המקורי של העץ לאור העובדה שהעץ הוא אחד הראשונים שתורבת ונסחר, מחקרים הראו שמוצאו של הצנובר באירופה ולא באסיה, שכן הפעילות הקמביאלית (ע"ש שכבת קמביום, היוצרת תאים בגזע) התגלתה כתואמת אקלים אירופי לח ולא אסיאתי[3]. העץ גדל בר בסביבות אגן הים התיכון באזורי החוף באדמות חוליות ולדעת החוקרים אורן הצנובר גדל בארץ ישראל רק באופן תרבותי. מוסכם בין החוקרים שהאזכורים של האורן בדברי חז"ל, באמצעות הביטויים 'אצטרובלין' ו'בנות שוח' מתייחסים אל אורן הצנובר ולכן סבורים שכבר בתקופה הרומית, מהמאה הראשונה לסה"נ, גידלו את עצי אורן הצנובר בארץ ישראל. ;לדעת חוקר המקרא יהודה פליקס זוהי ה"תרזה" הנזכרת בתנ"ך (ישעיהו מ"ד י"ד). בלבנון ניתן למצוא חורשות רבות של מין זה[4]. כיום לא ניתן למצוא בארץ פרטים עתיקים יותר מעבר למאה ה-19, הפרט הגדול ביותר מצוי בגנים הבהאיים בעכו, ונראה שהטמפלרים הם שחידשו את גידולו בארץ.

העץ גדל בצורה מתורבתת מזה כ-6,000 שנה, בשל זרעיו האכילים. העץ שימש בעת העתיקה כגידול חקלאי וגם השתמשו בפרותיו בקטיף מן הבר. זרעיו, הצנוברים, שימשו למאכל כבר במצרים העתיקה כתבלין לבישול ושימשו למאכל גם ביוון וברומי בשל תכולת השמן הגבוהה שלהם. ישנן עדויות למסחר בו מזה זמן רב; שמו בתקופה הרומאית – "פינוס דומסטיקוס" – מעיד על כך. כיום נפוץ העץ במדינות רבות שיש בהן אקלים ים-תיכוני, והוא מגודל באמריקה הצפונית, בדרום אפריקה ובאזורים באירופה.

אורן הצנובר באמנות

רק מעט עיטורים של אורן הצנובר עוצבו בתקופת בית שני בירושלים ובעיקר על מונומטים גדולים ומושקעים שהיו שייכים לאצולת ירושלים ועשיריה, לכן כנראה שהעיטור באצטרובלי האורן וענפיו סימל סטטוס גבוה ועושר. מקורו האמנותי של המוטיב בתיאורים מהאמנות של הנבטים והאמנות הרומית.

גם במהלך התקופה הביזנטית הופעותיו של האורן אינן מרובות. אך בכל ההופעות מתואר דווקא אורן הצנובר התרבותי ולא אורן ירושלים הגדל בר בארץ ישראל. תיאורים אלו של אורן הצנובר על הפסיפסים ביחד עם הידיעות מהספרות היוונית והרומית הקדומות מאששים את הכתובים בעניין גידול מלאכותי של אורן הצנובר בחקלאות של העת העתיקה בארץ ישראל, לפחות החל מהמאה הראשונה.

אורן הצנובר עוצב רק בפסיפסים אחדים מהתקופה הרומית והביזנטית מארץ ישראל: הווילה בעין יעל, הווילה בשכם, בקרן השפע של טיכה בפסיפס מבית שאן, בבית הכנסת השומרוני בסמארה ובכנסיית המולד בבית לחם. ההופעה הייחודית של האצטרובלים בפסיפסים יוקרתיים מרמזת על נדירותם ויוקרם של זרעי אורן הצנובר בדיאטה של אנשי התקופה.

שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו

במצרים ובמסופוטמיה (אשור ובבל) שימש שרף האורנים מרכיב בתרופות למחלות עיניים, אוזניים, כליות, שרירים ומין וכן למחלות בדרכי הנשימה. דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לסה"נ, תיאר שימוש באצטרובלי אורן לטיפול בכליות ובשלפוחית השתן. זרעי האורן שימשו לטיפול בשיעול ולריפוי מחלות ריאה. חלקי הצמח האחרים שימשו לטיפול בכאבי שיניים, עפעפיים, פצעים וכבד. בימי הביניים שימשו הזרעים, בין היתר, לריפוי קצרת, שיתוק, עיוותים ורעידות, צהבת, עור בקוע, מחלות כליות וריאה, דלקות בדרכי השתן וטחורים, וכן שימשו מעוררי תאווה. הזרע מכיל שמן רב וחומרי מזון ומשמש בימינו כחומר מרפא עממי, בעיקר לחיזוק הגוף[5].

Pinus pinea foliage

עלה צעיר (שמאל) ועלה בוגר של אורן הצנובר

StonePine

אורן הצנובר, אצטרובל וזרעים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורן הצנובר באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Stone pine במשמעות גלעין, תורגם בטעות ל'סלע'
  3. ^ יעל גרטי, איך מפשיטים צנוברים?, ynet
  4. ^ אורן הצנובר, באתר "צמח השדה"
  5. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 62.
אורן

אורן (אֹרֶן, שם מדעי: Pinus) הוא סוג של עץ מחטני ירוק-עד ממשפחת האורניים. ישנם 166 מינים של עצי אורן, שעיקר תפוצתם משתרעת באזורים הקרים, הממוזגים ובהרים הטרופיים בחצי הכדור הצפוני.

אורניים

אורניים (אָרְנִיּים, שם מדעי: Pinaceae) הם משפחת עצים מסדרת המחטיים. לעליהם צורת סרגל או מחט, והם מתפתחים על ענפים קצרים. ענף קצר אינו גדל באורכו, וכעבור שנה או שנתיים הוא מת ונושר עם עליו המחטניים. פרחיהם הזכריים הם בעלי אבקנים. יערות של עצים בני משפחה זו משתרעים על פני שטחים עצומים, בעיקר בחצי הכדור הצפוני. הסוגים החשובים ביותר של אורניים הם אורן, ארז, אשוח, אשוחית ועוד.

בישראל צומחים שלושה מינים של אורניים: אורן הצנובר, אורן קפריסאי ואורן ירושלים.

גדעון ביגר

גדעון בִּיגֶר (נולד ב-30 באפריל 1945) הוא גאוגרף והיסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה היסטורית ומדינית בחוג לגאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב.

גן בן שפר

גן בן שפר הוא גן ציבורי שנקרא על שם צבי בן-שפר, שהוא מראשוני הרצליה ומעסקניה הבולטים, השוכן ברחוב סוקולוב. על הקמת הגן החליטו חברי המועצה המקומית הרצליה בשנת 1955.

גן מנשה

גן מנשה (או בשמו המלא - גן הברון מנשה) הוא גן בצפון-מערבה של העיר כפר סבא, ממערב למושב גן חיים ומצפון לשכונת עליה. שטחו 218 דונם ובלבו גבעה עליה נטועים עצים גדולים בני כ-90 שנה, בהם אורן הצנובר, פיטולקה דו ביתית עם גזע ענק ושורשים גדולים וטקסודיון דו-טורי (Taxodium distichum - ברוש הביצות). אל הגן מובילה שדרת ברושים ארוכה ומרשימה. הגן קרוי על שמו של הברון פליקס דה מנשה, מנהיג בכיר בקהילה היהודית במצרים, דמות מרכזית בכלכלת מצרים ומהפעילים הציונים הבולטים בקרב יהודי צפון אפריקה.

הגן נבחר להיות תחנה מספר 12 בשביל הראשונים כפר סבא.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

ז'ואן-לה-פן

ז'ואן-לה-פן (בצרפתית: Juan-les-Pins) הוא רובע תיירותי בעיר אנטיב שבצרפת, בריביירה הצרפתית בין ניס לקאן. הוא נמצא בדרום העיר, ממערב לחצי האי של אנטיב, לחוף הים התיכון.

ז'ואן-לה-פן מצטיין בחוף הים החולי המפורץ שלו. יש בו מועדוני לילה וקזינו והוא מהווה יעד פופולרי לידועני ה-Jet set [דרושה הבהרה].

בחודש יולי מתקיים במקום, מדי שנה, פסטיבל הג'אז הבינלאומי Jazz a Juan. ברחוב שבו מתקיים הפסטיבל מונחים אריחים קרמיים עם טביעות כף היד של יותר מ-50 מוזיקאים שהופיעו בפסטיבל, ביניהם בי בי קינג, צ'יק קוריאה, דייב ברובק, אלווין ג'ונס, פאטס וולר, ג'ק דז'ונט, ג'ק דז'ונט, קית' ג'ארט, ריצ'רד הקטן, מילט ג'קסון, אוסקר פיטרסון, פט מתיני, ריי צ'ארלס, רישאר גליאנו, רוי היינס, סאני רולינס, סטפן גרפלי, סטיבי וונדר וסטיבי וונדר.

ח'ירבת סמארה (שומרון)

ח'ירבת סמארה הוא אתר ארכאולוגי המצוי בשוליו המערביים של השומרון, 9 ק"מ מזרחית לטייבה, מדרום מערב ובסמוך ליישוב עינב. באתר התקיים יישוב שומרוני מהמאה ה-4 לספירה שישב על שרידי יישוב מהתקופה הרומית.

האתר נסקר לראשונה על ידי הקרן לחקר ארץ ישראל בסוף המאה ה-19, וזוהה אז, בטעות, ככנסייה. בחפירותיו של ידי יצחק מגן בשנים 1992-1991, זוהה המבנה שבשוליו המזרחיים של האתר כבית כנסת שומרוני מפואר. בנוסף נמצאו באתר בור מים ומקווה, שער בעל קשת, מערות קבורה ומבני ציבור.

יער להב

יער לַהַב הוא יער נטוע בדרום ישראל הממוקם בין הנגב הצפוני לדרום שפלת יהודה ודרום הרי חברון.

שטח היער כיום הוא 30,000 דונם. היישובים הסמוכים אליו הם דביר, להב, להבים, לקיה ואשכולות.

מוזיאון השומרוני הטוב

מוזיאון השומרוני הטוב הוא מוזיאון ארכאולוגי לפסיפסים, השוכן לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח. המוזיאון ממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. בנוסף מוצג בו פסיפס בודד מבית הכנסת העתיק בעזה. המוזיאון הוא מוזיאון הפסיפסים היחיד בארץ ישראל.

נחל לוטם

נַחַל לוֹטֶם (בערבית: ואדי טאטר) הוא נחל אכזב היורד במדרונו המערבי של הר הכרמל. מוצאו של הנחל בגן האם, במרכז הכרמל שבחיפה, ומהלכו צפון-מערבה. אורכו של הנחל כ-3 ק"מ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.