אורי בלאו

אורי בלאו (נולד ב-1977) הוא עיתונאי חוקר ישראלי.

אורי בלאו
מדינה ישראל  ישראל
מעסיק כל העיר, הארץ

ביוגרפיה

בלאו למד בתיכון ליד"ה‫ בירושלים[1]. בשנים 20002002 שימש ככתב הצבאי של המקומון הירושלמי "כל העיר"[2]. בתפקיד זה הרבה לכתוב על טענות להתנהגות בעייתית של צה"ל וחייליו, במיוחד במהלך האינתיפאדה השנייה, כמו פרסום עדויות חיילים שטענו להריגת שוטרים פלסטינים בפעולת נקמה בעקבות הריגת חיילים ישראלים במחסום עין עריק[3], או דיווח על חיילים שהצטלמו עם ראש כרות של מחבל מתאבד תוך כדי תחיבת סיגריות לפיו[4]. אופי הסיקור שלו היה שונה מהמקובל בקרב כתבים צבאיים, הן מפני שעבד בשבועון מקומי בו לא היה צורך בדיווח שוטף, והן מפני שסירב להצטרף לתא הכתבים הצבאיים ולא פיתח קשרים עם קצינים בכירים, אלא העדיף לשאוב מידע מחיילים וקצינים זוטרים בשטח[4]. חלק מהחשיפות שלו התבססו על מסמכים סודיים שהגיעו לידיו תוך עבירה על החוק[6]. באחד המקרים הועמדה חיילת לדין משמעתי ונדונה ל-35 ימי מחבוש, באשמה שהדליפה מסמכים מסווגים לבלאו[7].

עבודתו ב"הארץ"

החל מסוף 2005 כותב בלאו ב"הארץ". בין השאר פרסם שם שורה של תחקירים על אישי ציבור. בפברואר 2006, זמן קצר לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה פרסם כתבת פרופיל על אהוד אולמרט בשם "ראש ממשלה מחוסר ראיות"[8] שיחד עם תחקיר של יואב יצחק הייתה התייחסות כמעט יחידה לפני הבחירות לפרשיות השחיתות שאפפו לכאורה את אולמרט[9]. באוגוסט 2006 פרסם יחד עם יוצא "כל העיר" נוסף, גידי וייץ, תחקיר על יחסיו של אולמרט עם עורך הדין אורי מסר[10], תחקיר שתרם להעמדתו לדין של אולמרט[11].

באפריל 2007 פרסם כתבה על קבלת מיליוני שקלים על ידי אביגדור ליברמן דרך חברות ייעוץ שפתחה בתו[12]. ביולי אותה שנה, זמן קצר אחרי שאהוד ברק חזר לפוליטיקה, פרסם יחד עם וייץ תחקיר על עסקיו של ברק בתקופת היותו מחוץ למערכת הפוליטית בהם צבר עשרות מיליוני דולרים[13], ובסוף 2009 פרסם לבדו תחקיר המשך בו חשף כיצד ברק העביר לבנותיו את הבעלות על החברה "אהוד ברק בע"מ" שהקים לצורך עסקיו[14]. זמן קצר אחר כך פרסם תחקיר גם על עסקיו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי בתקופת היותו אזרח, ועל המשך עסקיו של בנו בתעשיות הביטחוניות כאשר הוא התמנה למנכ"ל משרד הביטחון ואחר כך לרמטכ"ל[15].

תחקירים וכתבות נוספים של בלאו בנושאים דומים כוללים, בין השאר, חשיפות על ישראל חסון וקשריו העסקיים אחרי שפרש מהשב"כ[16], על יו"ר ארגון המורים רן ארז ותנאי העסקתו[17], על תנאי השכר וההוצאות בעמותות בולטות בישראל[18], ועל בזבוז הכספים בבניית הבניין של מרכז פרס לשלום[19]. כמו כן, כתב תחקירים בנושאי כלכלה וחברה, דוגמת חשיפת הכת הירושלמית[20] וחשבונות הבנק הסודיים של ישראלים בסניף בנק HSBC בשווייץ.[21]

גם ב"הארץ" המשיך בלאו לפרסם ידיעות ותחקירים ביקורתיים על פעילות צה"ל ומערכת הביטחון, שכללו בין השאר חשיפה על סכנת הפגיעה במכלי האמוניה במפרץ חיפה בעת מלחמת לבנון השנייה;[22] פרסום על מאגר נתונים סודי של מערכת הביטחון על בנייה לא חוקית בהתנחלויות, כולל על קרקעות פרטיות של פלסטינים;[23] תחקיר על ניהול המצור הכלכלי על רצועת עזה;[24] והחשיפה, בעזרת מסמכים סודיים שהגיעו לידיו, שצה"ל אישר מראש, לטענתו, חיסול של מבוקשים ב"מבצע שני מגדלים" בניגוד לסייגים שקבע בית המשפט העליון בבג"ץ הסיכולים הממוקדים[25].

אורי בלאו גם פנה לצנזורה שבוע לפני מבצע עופרת יצוקה בבקשה לפרסם את התוכנית הצבאית של המבצע[26].

הרשעתו בהחזקת ידיעות סודיות

בספטמבר 2008 העבירה ענת קם חיילת בתפקיד עוזרת לראש לשכת אלוף פיקוד מרכז, דיסק ובו למעלה מאלף וחמש מאות מסמכים לאורי בלאו, שנעזר בהם לצורך פרסום כתבה בעיתון 'הארץ' בה נטען שהצבא פועל בניגוד להנחיות בג"ץ.

במהלך חקירה שערך השב"כ התגלה כי בלאו החזיק במסמכים סודיים של צה"ל[27]. בהתאם להסכם שנחתם בין עורך דינו לבין השב"כ בספטמבר 2009, החזיר בלאו עשרות מסמכים, בתמורה להבטחה שלא יועמד לדין באשמת החזקת אותם מסמכים. בנוסף סוכם על השמדת מחשבו האישי על ידי השב"כ בתמורה למימון מחשב חדש. ענת קם, נעצרה בחשד שהעבירה את המסמכים לבלאו. חקירתה עוררה את השב"כ לחשוד שבידי בלאו מסמכים סודיים רבים נוספים, שעליהם לא סיפר לאנשי השב"כ ולא העבירם כפי שהתחייב לכאורה[28]. בתחילת דצמבר יצא בלאו לחופשה בסין, ובמהלכה החליט, בעצת עורך דינו, שלא לחזור לישראל, מחשש שייעצר, והוא שהה בלונדון[29]. עורך "הארץ", דב אלפון, ציין כי "יישאר שם ככל שיידרש"[30]. בלאו עצמו התייחס לכך, וכתב: "כשהוסבר לי שאם אשוב ארצה אני עלול להיות מושתק לעד, ושהאמצעי יהיה הגשת כתב אישום נגדי על עבירות מתחום הריגול, החלטתי להילחם. וסליחה על המליצה, אבל לא מדובר פה רק במלחמה על חירותי האישית, אלא על "פרצופה של המדינה"[31]. משטרת ישראל הגדירה את בלאו "עבריין נמלט הדרוש לחקירה" והוציאה צו מעצר נגדו[32].

מועצת העיתונות פרסמה, בתום דיון סוער בפרשת המסמכים הסודיים, הודעה ולפיה "אין זה מן הראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק במסמך סודי במהלך מילוי תפקידו העיתונאי."[33]

ב-3 במאי 2010, לאחר שקם ויתרה על החיסיון העיתונאי שלה, נפגשו פרקליטי "הארץ" עם אנשי פרקליטות מחוז תל אביב, ומסרו את יתרת המסמכים שקיבל בלאו מקם[34]. ב-24 באוקטובר 2010 שב בלאו לישראל[35] לאחר חתימת הסכם עם הפרקליטות[36].

בגין המסמכים שהחזיק ולא העביר לשב"כ במסגרת ההסכם, בלאו הועמד לדין באשמה של החזקת ידיעות סודיות על ידי מי שאינו מוסמך לכך. הוא הורשע בהתאם להסדר טיעון, ונגזרו עליו ארבעה חודשי עבודות שירות[37], אותם סיים לרצות בראשית 2013[38].

ביוני 2012, טרם גזירת דינו, נערך דיון בכנסת בעניינו וחברת הכנסת זהבה גלאון, יו"ר מפלגת מר"צ הביעה את הסתייגותה מהחלטת היועץ המשפטי מני מזוז בעניינו של בלאו וקראה לכל התומכים בהעמדת בלאו לדין: "אתם רוצחים את השליח"[39].

בעבר היה נשוי למדריכת צלילה יפנית. כיום הוא נשוי ואב לילד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ערן סויסה, המקור: מי את ענת קם?, באתר nrg‏, 10 באפריל 2010‬
  2. ^ uri blau בבלוג "Decline and Fall of Western Civilization", ‏23/5/05
  3. ^ יעקב לזר, משרד הביטחון דחה את בקשתם של הורים שכולים לרשום על מצבת בנם: "נפל במלחמת שלום ההתנחלויות", באתר nrg‏, 27 בפברואר 2002
  4. ^ 4.0 4.1 אביב לביאסודות מאחורי הקו הירוק, באתר הארץ, 20/2/02
  5. ^ יהונתן דחוח-הלוי, "חפרפרת" בלשכת אלוף הפיקוד?, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 30 בנובמבר 2008
  6. ^ [5]
    חנוך מרמרימקורות זה לא רק מים, באתר העין השביעית, 10 בינואר 2010
  7. ^ פליקס פריש, חיילת נשלחה לכלא כי "הדליפה מסמכים לעיתונאי", באתר ynet, 29/10/02
  8. ^ אורי בלאו, ראש ממשלה מחוסר ראיות, באתר הארץ, 24/6/06
  9. ^ ארי שביטהמחדל התקשורתי הגדול, באתר הארץ, 28/3/07
  10. ^ גידי וייץ ואורי בלאו, מסר שאולמרט לא ישכח, באתר הארץ, 31/8/06
  11. ^ המלחמה על הקרדיט, באתר העין השביעית, 11 במאי 2008
  12. ^ אורי בלאו, הבוסית, באתר הארץ, 6/4/07
  13. ^ גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 25 ביולי 2009
  14. ^ אורי בלאו, תחקיר: גילויים חדשים על העסקים של אהוד ברק, בימיו כאזרח מן השורה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2009
  15. ^ אורי בלאו, הרמטכ"ל ובנו בע"מ: כך התחבר איתי אשכנזי, הבן של, עם האנשים הנכונים בצמרת התעשייה הביטחונית, באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2009
  16. ^ אורי בלאו, השותף, באתר הארץ, 05/01/06
  17. ^ אורי בלאו, משכורתו השנתית של רן ארז: 450 אלף שקל ברוטו, באתר הארץ, 16/10/06
  18. ^ אורי בלאו, לאן באמת הולכים כספי התרומות? מוסף "הארץ" בדק את הדו"חות של 32 עמותות רשומות, באתר הארץ, 2 בינואר 2010
  19. ^ אורי בלאו, הגירעון של בניין מרכז פרס לשלום עוד יקבור איתו את החזון, באתר הארץ, 14/08/09
  20. ^ חשיפת מוסף "הארץ", המחול המטורף של מנהיג הכת הירושלמית, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2011
  21. ^ אורי בלאו, כך נחשפו חשבונות הבנק הסודיים בז'נווה, באתר TheMarker‏, 15 במרץ 2015
  22. ^ אורי בלאו, בגלל החלטה של אלוף פיקוד העורף, עשרות אלפים באזור חיפה נחשפו לסכנת מוות, באתר הארץ, 23/8/06
  23. ^ אורי בלאו, הדו"ח הסודי של מערכת הביטחון על הבנייה הבלתי חוקית בהתנחלויות, באתר הארץ, 30/1/09
  24. ^ אורי בלאו ויותם פלדמן, המצור על עזה הוא שעתם היפה של הספסרים והמאכערים שהשתלטו על מעברי הגבול, באתר הארץ, 13/6/09
  25. ^ אורי בלאו, מסמכים סודיים של צהל: הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע, באתר הארץ, 28/11/08
  26. ^ לונדון את קירשנבאום, ערוץ 10, 8/4/10
  27. ^ עמוס הראלראש השב"כ יובל דיסקין: זה חלום של כל מדינת אויב לשים יד על מסמכים מהסוג הזה, באתר הארץ, 8/4/10
  28. ^ ורד לוביץ', חיילת נשלחה לכלא כי "הדליפה מסמכים לעיתונאי", באתר ynet, 8/4/10
  29. ^ אלכסנדר כץ, ענת קם דורשת 2.6 מיליון ש' מ'הארץ': "העיתון הפקיר את המקור של אורי בלאו", באתר "אייס", 4 באפריל 2013
  30. ^ Israeli woman detained on military leak accusation - ידיעה של Associated Press,‏ באתר "huffingtonpost.com", ‏1 באפריל 2010
  31. ^ אורי בלאו, אורי בלאו שחשף חלק מהמסמכים של ענת קם: לא ברחתי, החלטתי להילחם, באתר הארץ, 9/4/10
  32. ^ נועם שרביט ואבי אשכנזי, הערכות: קם תחתום על עסקת טיעון עם מאסר, באתר nrg‏, 11 באפריל 2010
  33. ^ אורן פרסיקו, מועצת העיתונות: קיימת, באתר העין השביעית, 15 באפריל 2010
  34. ^ פרקליטי "הארץ" מסרו מסמכי ענת קם למדינה, באתר הארץ, 3.5.2010
  35. ^ אביעד גליקמן, פרשת ענת קם: העיתונאי אורי בלאו שב ארצה, באתר ynet, 24 באוקטובר 2010
  36. ^ הארץהודעת "הארץ" בנוגע לאורי בלאו, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2010
  37. ^ ת"פ (ת"א) 10677-07-12 מדינת ישראל נגד אורי בלאו, ניתן ב-3 בספטמבר 2012
    גלעד גרוסמן‏, 4 חודשי עבודות שירות לעיתונאי אורי בלאו, באתר וואלה! NEWS‏, 3 בספטמבר 2012
  38. ^ אורי בלאו, יומן עבודות השירות של אורי בלאו, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2013
  39. ^ זהבה גלאון בהצעה לסדר בעניין אורי בלאו (יוטיוב)
אהוד אולמרט

אֵהוּד אוֹלְמֶרט (נולד ב-30 בספטמבר 1945) הוא פוליטיקאי ישראלי אשר כיהן כראש הממשלה ה-12 של מדינת ישראל מטעם מפלגת קדימה, בין השנים 2006–2009. קודם לכן היה שר בממשלות ישראל מטעם מפלגות קדימה והליכוד וראש עיריית ירושלים (1993–2003). האירועים הביטחוניים המרכזיים במהלך כהונתו של אולמרט בראשות הממשלה השלושים ואחת היו מלחמת לבנון השנייה, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע גשמי קיץ ומבצע עופרת יצוקה. על תפקודו במלחמה ספג ביקורת ממבקר המדינה ומ"ועדת וינוגרד".

בעקבות עדות מוקדמת שנגבתה בפרשת מעטפות הכסף דרשה מפלגת העבודה, השותפה העיקרית בקואליציה, את התפטרותו והוא התפטר מתפקיד ראש הממשלה. במרץ 2015 הורשע בפרשה זו בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובהמשך נגזרו עליו 8 חודשי מאסר וקנס. במשפט נוסף הורשע בקבלת שוחד ב"פרשת חברת הזרע" ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. נגזר עליו גם חודש מאסר בפועל נוסף, בגין שיבוש מהלכי משפט. ב-2 ביולי 2017 סיים לרצות את עונש המאסר לאחר שנוכה שליש ממנו. אולמרט הוא ראש ממשלת ישראל היחיד שהורשע בעבירה פלילית.

אמיר אורן

אמיר אורן (נולד בשנת 1950) הוא עיתונאי, פובליציסט, שדרן רדיו ופרשן צבאי ישראלי. כתבותיו פורסמו בעיתונים נחשבים בישראל ומחוצה לה. שימש כפרשן צבאי גם בטלוויזיה וברדיו בישראל ובארצות הברית. חתן פרס "המצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית" על שם שלום רוזנפלד לשנת 2011.

בלאו

בלאו (Blau) הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית ומשמעותו כחול.

האם התכוונתם ל...

ברוך שפיגל

ברוך שפיגל (נולד ב-1948) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל, כיהן כמפקד חטיבת גולני וסגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

המכון הישראלי לדמוקרטיה

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה שנוסדה בשנת 1991 על ידי ד"ר אריק כרמון ואיש העסקים ברנרד מרכוס, כגוף מחקר העוסק בתכנון מדיניות ורפורמות במערכת השלטונית של ישראל. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב.

מטרתו העיקרית של המכון, לפי פרסומיו, היא "חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל וגיבוש ערכיה".

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס.בשנת 2014 התמנה יוחנן פלסנר לתפקיד נשיא המכון במקומו של אריק כרמון, שביקש לסיים את כהונתו לאחר 22 שנים ולהתמקד במחקר.

חננו

עמותת חֹנֵּנוּ היא עמותה ישראלית שהוקמה בשנת 2001 ועוסקת בהענקת ייעוץ וסיוע משפטי לאזרחים, לחיילים ולשוטרים שנעצרו או שמעורבים בהליכים משפטיים על רקע לאומי.

העמותה מסייעת בסוגיות של, מעצרים מנהליים של יהודים ביהודה ושומרון, סיוע לישראלים החשודים בפעולות תגובה ונקמה כלפי ערבים וכן באירועים שבהם מעורבים חיילי צה"ל שנקלעים להליכים משפטיים בשל תביעות על שימוש בכוח מופרז.

יאיר נוה

יאיר נָוֶה (נולד ב-5 בספטמבר 1957) הוא אלוף במילואים בצה"ל שבתפקידו האחרון כיהן כסגן הרמטכ"ל. בעבר כיהן בין היתר כמפקד פלחה"ן גולני, כמפקד חטיבת גולני, כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, כמפקד אוגדת עזה, כמפקד פיקוד העורף וכמפקד פיקוד המרכז.

יצחק גרשון

יצחק (ג'רי) גרשון (נולד בשנת 1958) הוא אלוף בצה"ל בדימוס. שימש כמפקד חטיבת הצנחנים, כמפקד עוצבת האש, כמפקד אוגדת איו"ש וכאלוף פיקוד העורף.

ישראל חסון

ישראל חסון (נולד ב-27 באפריל 1955), הוא מנכ"ל רשות העתיקות. בעבר היה חבר הכנסת מטעם סיעות ישראל ביתנו וקדימה וסגן ראש שב"כ.

כפר חסידים

כְּפַר-חֲסִידִים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי מועצה אזורית זבולון.

מבצע שני מגדלים

מבצע שני מגדלים הוא מבצע של צה"ל ומשמר הגבול שנערך בלילה שבין 19 ל-20 ביוני 2007, ובו נהרגו המחבלים זיאד צובחי מחמד מלאישה, ראש תשתית הטרור של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בג'נין שהיה יעד המבצע, ואברהים אחמד עבד-אל לטיף עאבד, פעיל הארגון.

ב-20 ביוני 2007, מיד לאחר המבצע, הודיע דובר צה"ל (בלי לנקוב בשם הקוד של המבצע) כי שני המחבלים נורו לאחר שפתחו באש לעבר כוח צה"ל בעת פעילותו, ועל גופותיהם נמצאו כלי נשק.בתחקיר מאת העיתונאי אורי בלאו, שפרסם העיתון "הארץ" כשנה וחצי מאוחר יותר, נטען שבתכנון המבצע ניתן אישור לסיכול ממוקד, על ידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי, מפקד פיקוד המרכז יאיר נוה, וקצינים בכירים נוספים, וזאת לטענתו בסתירה לסייגים שקבע בג"ץ לעניין סיכולים ממוקדים.דובר צה"ל שהגיב לכתבה דחה את מסקנות "הארץ" וטען כי הפעולה עולה בקנה אחד עם חובותיה המשפטיות של ישראל, בכלל זה אלו הנוגעות לביצוע סיכול ממוקד. גם היועץ המשפטי לממשלה קבע, בינואר 2009, כי "אין כל יסוד לטענה לפיה צה"ל 'התעלם' מהוראות בג"ץ בנוגע לפעולות 'סיכול ממוקד'."

מסמכי פנמה

מסמכי פנמה הם אוסף של 11.5 מיליון מסמכים חסויים של חברת עורכי הדין מוסאק-פונסקה מפנמה. המסמכים, שהודלפו בידי אלמוני, מכילים מידע על יותר מ-200,000 חברות מכל העולם ועל בעלי המניות שלהן, ובהם מספר שליטי מדינות. כמו כן, הם כוללים ראיות לפעילות פיננסית ענפה של פוליטיקאים ממדינות שונות במקלטי מס שונים ברחבי העולם, לרבות הלבנת הון, לקשרים פסולים בין גופים שונים, ועוד.

המסמכים הודלפו בידי אלמוני לעיתון הגרמני "זידדויטשה צייטונג", ועובדו במשך כשנה בידי ה-ICIJ‏ (International Consortium of Investigative Journalists), בשיתוף עם כמאה כלי תקשורת ברחבי העולם ויותר מ-370 עיתונאים, בהם העיתון הישראלי "הארץ". הפרשה פורסמה באופן פומבי בכלי התקשורת בעולם ב-3 באפריל 2016, וחשיפה מלאה של רשימת החברות הכלולות בה נעשתה במאי 2016.

נפש בנפש

נפש בנפש הוא מוסד ללא כוונת רווח המעודד עלייה של יהודים לארץ ישראל מצפון אמריקה וארצות דוברות השפה האנגלית. הארגון הוקם בשנת 2002 על ידי הרב יהושע פס וטוני גלברט. נכון לשנת 2016, עלו בעזרת נפש בנפש לארץ ישראל, כ-45,000 יהודים, לפי נתוני הארגון.

עבודות שירות

עבודות שירות הוא סוג של עונש שגוזר בית משפט על נאשם בעבירות פליליות. ישנם שני סוגים של עבודות:

נגזרה על הנאשם תקופת מאסר, אותה הוא מרצה בעבודות שירות במקום בכלא.

עונש שירות לתועלת הציבור (של"צ) שמטיל בית משפט ואינו חלופה לעונש מאסר (בשונה מעבודות שירות). לעיתים נקבע של"צ ללא הרשעה בדין.בשני הסוגים, העבודות נעשות במסגרות ציבוריות או במוסדות ללא כוונת רווח, כגון בתי חולים, מפעלי צדקה, מוסדות לילדים, שיקום לנכים, ארגוני מתנדבים, עבודות ניקיון במקומות ציבוריים וכדומה.

עמותה

בישראל, עמותה היא סוג של תאגיד המורכב מקבוצה של בני-אדם או תאגידים אחרים אשר חברו יחד למען מטרה מסוימת (לרוב מטרה ציבורית), ונרשמו בפנקס העמותות על ידי רשם העמותות שבמשרד המשפטים שמפקח על פעילותן. פעולתן של עמותות מוסדרת באמצעות חוק העמותות, תש"ם-1980. לפני שחוקק חוק העמותות, בתחילת שנות ה-80, המבנה התאגידי הדומה לעמותה היה אגודה עות'מאנית ("אגודה"). העמותות נכללות "במגזר השלישי" להבדיל מהעסקי והציבורי. נכון ל-2014 רשומות בישראל כ-33,000 עמותות רשומות, כ-15 אלף מהן פעילות. לצידן רשומות בישראל כ-900 חברות לתועלת הציבור. בכל שנה נרשמות כ-1,500–2,000 עמותות חדשות בממוצע.

ענת קם

ענת קם (נולדה ב-18 באפריל 1987) היא עיתונאית ישראלית, שהתפרסמה כאשר בעת שירותה בצה"ל כעוזרת ראש לשכת מפקד פיקוד המרכז אגרה 2,085 קובצי מחשב שבחלקם מסמכים סודיים, ומעט לאחר שחרורה מסרה את רובם לעיתונאי אורי בלאו. לאחר חשיפת הפרשה היא הודתה והורשעה, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של ריגול חמור ומסירת ידיעה סודית ללא היתר, וריצתה עונש מאסר.

צנזורה

צֶנְזוּרָה (מלטינית: censere להעריך) היא פיקוח ושליטה על הפצת מידע, דעות וספרות; היא מוטלת לרוב על ידי גופי ממשל. לעיתים קרובות צנזורה מופעלת על ניסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. הדיון סביב הצנזורה, כולל לעיתים קרובות אמצעים פחות רשמיים של שליטה בתודעה, כגון הדרה של רעיונות מסוימים מאמצעי תקשורת ההמונים. המידע המצונזר נע בין מילים מסוימות למושגים ורעיונות שלמים.

הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהן.

כיום יש חמישה סוגי צנזורה עיקריים:

מוסרית (סרטים, מחזות), כשהנימוק הוא "מניעת תועבה" מהצופים.

מדינית, בנוסף לסרטים ולמחזות גם ספרים, כתבי-עת, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, לשם מניעת ביקורת על המשטר.

ביטחונית (צבאית), שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים וביטחוניים.

משפטית, המתבטאת בצווי איסור פרסום (של שמות חשודים, מהות העבירה, או הגנה על פרטיותו של הקורבן).

צנזורה כלכלית, המוטלת על ידי גופים מסחריים, במטרה לשרת אינטרסים כלכליים או עסקיים.לעיתים מתקיימת צנזורה פנימית שאותה מטיל אמצעי התקשורת על עצמו, על-פי אינטרסים שלו, שעומדים בסתירה לעיקרון של זכות הציבור לדעת.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הציע הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי תחת המילה צנזורה את המילים בּידוּק או בִּדֹּקֶת – ותחת צנזוֹר הציע בַּדָּק; תחת הפועל מצנזר חידש מְבַדֵּק, ותחת משרד הצנזוֹרים – מִבְדקה. כיום משמשת המילה בידוק במיוחד במשמעות בידוק ביטחוני.

שי טובלי

שי טובלי (נולד ב-31 ביולי 1976) הוא מורה רוחני, מרצה, סופר ועיתונאי.

תומר פרסיקו

תומר פרסיקו (נולד ב-7 במאי 1974) הוא חוקר ומרצה בתחומי דתות העולם, העידן החדש והיהדות. פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, ולימד במשך שמונה שנים (ללא תקן) בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא מרצה במכון למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה. הוא פעיל חברתי למען חופש דת ובעל בלוג "לולאת האל", העוסק בנושאים אלה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.