אורי אליצור

יחיאל אוריהו (אורי) אליצור (26 בפברואר 1946, כ"ה באדר א תש"ו - 22 במאי 2014, כ"ב באייר תשע"ד) היה פובליציסט, עיתונאי זוכה פרס סוקולוב ואיש ציבור ישראלי. כיהן כעורך הראשי של "מקור ראשון" בשנים 2013 - 2014.

אורי אליצור
אורי אליצור
אורי אליצור, תשע"ב
מדינה ישראל
עיסוק עיתונאי, עורך
מעסיק מקור ראשון
פרסים והוקרה פרס סוקולוב

ביוגרפיה

נולד בירושלים, בן לפרופ' יהודה אליצור וסופרת הילדים רבקה אליצור.

בצעירותו למד בישיבת נתיב מאיר בירושלים. לאחר מכן היה מתלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת מרכז הרב. התגייס לגדוד 50נח"ל המוצנח). לאחר שירותו הצבאי שימש מורה למתמטיקה בבית ספר תיכון "קריית נוער" בירושלים. אליצור היה בעל תואר שני במתמטיקה מטעם האוניברסיטה העברית.

בשנת 1975, כשהוקמה ההתנחלות עפרה, הצטרף אליצור ליישוב, והיה ממנהיגיו הבולטים. מתקופה זו החל להיות פעיל בתנועת גוש אמונים. מאז פעל בעמדות מפתח חשובות בציבור הדתי-לאומי, ובהן: מזכ"ל מועצת יש"ע, ממלא מקום מזכ"ל המפד"ל, ועורך העיתון "נקודה".

בבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984 היה מועמד במקום התשיעי (הלא ריאלי) ברשימת מורשה לכנסת[1].

בשנת 1998 שימש ראש לשכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לאחר בחירות 1999, חזר לערוך את העיתון "נקודה", אותו ערך עד שנת 2006. מאז שימש אליצור כעורך המשנה של העיתון "מקור ראשון", כשתפקידו העיקרי הוא עריכת ה"יומן", המוסף הפוליטי השבועי. בשנת 2013 מונה לעורך העיתון. בתקופת שלמה בן-צבי כתב אליצור גם טור פוליטי ב"מוספשבת" של מעריב.

אליצור היה בעל טור בעיתון "ידיעות אחרונות", ונחשב לאחד מחשובי הפובליציסטים בציבור הדתי-לאומי. זוכה פרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונאות הכתובה, "על כתיבתו העיתונאית הבהירה, הרהוטה והמנומקת ועל תרומתו הייחודית לשיח הרב-קולי בספירה הציבורית בישראל בתפקידיו כעורך".

אליצור נפטר ממחלת סרטן המעי הגס בגיל 68[2][3].

כתיבתו

אליצור הציג במאמריו גישה לפיה הסכסוך הישראלי פלסטיני לא ייפתר לעולם, שכן הפלסטינים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה, דהיינו, על השמדת ישראל. לפיכך, טען אליצור, כי ישראל אינה צריכה לשאוף לשלום — שאיפה שלדעתו לא תתממש לעולם, ותביא רק לתשלום מחיר מיותר בדמות איבוד נכסים אסטרטגיים ועקירת יישובים — אלא לשמור את הסכסוך "על אש קטנה", מצב שלדעתו מהווה את הרע במיעוטו. כמו כן, הרבה אליצור לכתוב על נפשעותו של הטרור הפלסטיני ועל הצורך המוסרי לנקום במחבלים. בתחום הכלכלי הציג תפיסה קפיטליסטית של התנגדות לריבוי קצבאות.

אליצור נמנה עם החבורה הוותיקה של אנשי גוש אמונים, וייצג את העמדה הפרגמטית והממלכתית בתוכם. במשך שנים מספר אף ראה בפשרה טריטוריאלית כורח הנובע מהמציאות הפוליטית הישראלית, וספג ביקורת חריפה על כך מבני חוגו. עם זאת, בתהליך ההתנתקות תמך אליצור בסירוב פקודה ובהתנגדות לא אלימה אך עיקשת.

כתיבתו וטיעוניו של אליצור התאפיינו בטענות המתייחסות להיגיון ולשכל הישר. הוא שימש ככותב נאומים וסופר צללים למספר אנשי ציבור, בכללם בנימין נתניהו.

עם זאת, לצד ההיגיון, נתן אליצור משקל מסוים גם לרגש. כך למשל, לאחר חיסולו של השייח' יאסין כתב אליצור:[4]

אילו היה הרוצח הישיש הזה מת בשלווה במיטתו או בעגלה שלו, זה היה אי-צדק משווע. עכשיו, כשהוא נשלח לגיהנום בדם ובאש, העולם נעשה צודק יותר. העולם בסוף השבוע הזה הוא מקום טוב יותר מהעולם של סוף שבוע שעבר. קודם כל מבחינה מוסרית, ואחר-כך מבחינה ביטחונית ומדינית. וזה הסדר הנכון. השאלה הביטחונית היא הוויכוח השני והפחות חשוב, כי המלחמה הזאת היא מלחמה על הצדק.

אליצור תמך בפתרון מדינה אחת. ב-1990 כתב מאמר ב'נקודה' שבו צידד בסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל והענקת זכויות אזרח לתושביהם הפלסטינים, שיהוו, על פי חזונו, מיעוט ערבי גדול במדינת ישראל (עד 25% מכלל האוכלוסייה בהינתן עלייה גדולה), בתום תהליך תלת-שלבי ארוך טווח. בשלב הראשון, ההסברתי שעשוי להימשך שנים, על מדינת ישראל להניח בפני העולם את הדילמה לבחור בין התביעה הישראלית לתביעה הפלסטינית לבעלות על יש"ע. בשלב השני יתבצע סיפוח הדרגתי של שטחי יש"ע תוך מתן אזרחות וזכות בחירה לכנסת לכל ערבי שיצהיר הצהרת נאמנות למדינת ישראל. בשלב השלישי תסופח גם רצועת עזה למדינת ישראל לאחר תוכנית הגירה בינלאומית שתסייע לתושבים ערבים שיחפצו בכך - להגר[5].

אליצור התנגד באופן עקבי לניסיון להפריד בין ישראלים ופלסטינים, שנראה לו חסר סיכוי, ותקף את בניית גדר ההפרדה כאיוולת:

ואת הגדר ממשיכים לבנות כמו הגולם מפראג ששואב מים מהבאר ושופך אותם שוב ושוב ללא הפסקה... המלחמה הבאה היא של קטיושות וטילים, ואלה יעופו בקלילות מעל הגדר באזור כפר סבא ויתפוצצו מצחוק ברחובות תל אביב.

כשנה לאחר פטירתו, יצא הספר "בדעה צלולה", שנערך בידי משפחתו וצור ארליך, ומקבץ כמה עשרות ממאמריו הבולטים.

משפחתו

לאליצור ארבעה אחים: תמר בן-ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור, פרופ' יואל אליצור ופרופ' ורד נעם, חוקרת תלמוד באוניברסיטת תל אביב.

היה נשוי ליעל אליצור, מייסדת ומנהלת מרכז שפר להנחיית הורים וייעוץ. להם שישה ילדים.

קישורים חיצוניים

עם מותו

הערות שוליים

  1. ^ רשימת המועמדים
  2. ^ דוד אברהם‏, עורך "מקור ראשון" אורי אליצור הלך לעולמו, באתר וואלה! NEWS‏, 22 במאי 2014
  3. ^ עידן יוסף, אורי אליצור מת בגיל 68, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 22 במאי 2014
  4. ^ אורי אליצור, נקמה ושמחה, באתר ynet, 26 במרץ 2004
  5. ^ אורי אליצור, של מי האדמה הזאת, לעזאזל?, נקודה, אלול תש"ן, ספטמבר 1990
1946

שנת 1946 היא השנה ה-46 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1946 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2014

שנת 2014 היא השנה ה-14 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2014 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

למרות קור עז בתחילת השנה, 2014 הייתה שנה חמה במיוחד ועל פי פרסום NOAA באוקטובר, היו עשרת החדשים הראשונים החמים ביותר שתועדו אי פעם.

22 במאי

22 במאי הוא היום ה-142 בשנה (143 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 223 ימים.

26 בפברואר

26 בפברואר הוא היום ה-57 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 308 ימים (309 בשנה מעוברת).

אל בורות המים

אל בורות המים הוא סרטו התיעודי של מוטי קירשנבאום בשני חלקים משנת 1982 ששודר בערוץ הראשון.

בסרט מסייר הבמאי מוטי קירשנבאום עם נעמי שמר ועמוס קינן ברחבי ארץ ישראל ומשוחח איתם על אהבתם לארץ ישראל. במהלך הסרט הם עוברים בהתיישבות ביהודה ושומרון בראשיתה ופוגשים את הדמויות במקום. בין הדמויות שמרואיינות בסרט הם ראשי המתיישבים דאז ישראל הראל, אורי אליצור, פנחס ולרשטיין והרב יואל בן נון.

בנוסף בסרט מוצגים דיונים בנושאי ארץ ישראל ומדינת ישראל בין עמוס קינן, נעמי שמר, עמוס עוז ואברהם יפה.

קטע מפורסם מהסרט הוא האמירה של עמוס עוז שמתח ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל 'היעדרם' של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר ("כיכר השוק ריקה", "אין יורד אל ים המלח"). שמר הגיבה על כך בסרט: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו [...] ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".שירה המפורסם של נעמי שמר "אל בורות המים" נכתב בראשית שנות השמונים בעבור הסרט.הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של מוטי קירשנבאום ובהלווייתו רונה קינן ביצעה את השיר "אל בורות המים".

אמנה (ארגון)

אמנה היא תנועת ההתיישבות של "גוש אמונים". נוסדה בשנת 1979, במטרה ליישב את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה (יש"ע), הגולן, הגליל והנגב. התנועה פועלת בעיקר להקמת התנחלויות חדשות ולפיתוח התנחלויות קיימות. מזכ"ל הארגון והאיש הדומיננטי בו הוא זאב חבר ("זמביש").

עיקר פעילותה של אמנה מתבטא ביזמות בנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון, באמצעות חברת הבת "בנייני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ".

חברה בת נוספת של אמנה היא "אל-ווטן", העוסקת ברכישת נדל"ן בשטחים.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

ה'תש"ו

ה'תש"ו (5706) או בקיצור תש"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-8 בספטמבר 1945, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 25 בספטמבר 1946. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

ה'תשע"ד

ה'תשע"ד (5774) או בקיצור תשע"ד

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-5 בספטמבר 2013

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 24 בספטמבר 2014

.המולד של תשרי חל ביום חמישי, 16 שעות ו-830 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג השג, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים.זו שנה שישית לשמיטה, ושנת 17 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 6 במחזור השמש ה-207.שנת ה'תשע"ד היא שנת 1,945 לחורבן הבית, ושנת 2,325 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשע"ד 66 שנות עצמאות.

זאב גלילי

זאב גלילי (נולד ב-1936) הוא עיתונאי ישראלי. גלילי עבד כ-30 שנה ב"ידיעות אחרונות" כמשכתב ראשי בדסק החדשות, ראש כתבים, מרכז מערכת וממלא מקום העורך. הוא מלמד כתיבה עיתונאית, מחבר ספרי ילדים ומשמש כסופר צללים. הוא היה בעל טור בעיתון "מקור ראשון" מ-1996 עד 2007. כיום מפרסם את טורו באתר האינטרנט שלו.

יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)

פרופסור יואל אליצור (נולד ב-1949) הוא חוקר ומרצה בתחומי הגאוגרפיה המקראית, תנ"ך, הלשון העברית והלשונות השמיות.

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר היא ישיבה תיכונית בירושלים. נקראת גם תיכון עירוני ד' ע"ש לואיס ואטה שיף של עיריית ירושלים. משתייכת למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.

כ"ב באייר

כ"ב באייר הוא היום העשרים ושניים בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

כ"ה באדר

כ"ה באדר הוא היום העשרים וחמישה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

מקור ראשון

מקור ראשון הוא שבועון ישראלי שנוסד ב-1997. מאז 2014 נמצא בבעלות קבוצת ישראל היום.

עורכו הראשי של העיתון הוא חגי סגל.

נקודה (כתב עת)

נקודה היה ירחון שיצא לאור בידי תנועת אמנה ולאחר מכן בידי קבוצת "הירש מדיה". "נקודה" יצא לאור לראשונה בשנת 1980 ביישוב עפרה שבבנימין. ב-2010 נסגר הירחון ומוזג עם "מקור ראשון".

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

צור ארליך

צור ארליך (נולד ב-1974) הוא עיתונאי, משורר, פובליציסט, מתרגם ואיש ספרות, המשנה לעורך כתב העת "השילוח".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.