אורי אור

אוֹרי אור (נולד ב-22 באפריל 1939), שירת בצה"ל כמפקד פיקוד המרכז וכמפקד פיקוד הצפון, איש ציבור, חבר הכנסת ה-13 וה-14 (מטעם מפלגת העבודה) וסגן שר הביטחון לשעבר.

אורי אור
Ori or
אורי אור, 2012
לידה 22 באפריל 1939 (בן 80)
אייר ה'תרצ"ט
כפר מעש, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב, MIT
סיעה מפלגת העבודה
חבר הכנסת
13 ביולי 19927 ביוני 1999
(6 שנים ו-47 שבועות)
כנסות 13 - 14
יו"ר ועדת החוץ והביטחון ה־8
22 ביולי 199227 בנובמבר 1995
(3 שנים ו-18 שבועות)
אורי אור
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19571987
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע אנטבה
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית
Uri Or and Levi Mann
אורי אור (מימין) כמפקד חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים (משמאל: לוי מן, סגן מפקד החטיבה)

שירותו הצבאי

אור נולד בשנת 1939 בכפר מעש שבשרון, גדל בכפר חיים ולמד במדרשת רופין. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1957 ושובץ בחיל השריון. עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים, ובהמשך השלים קורס קצינים ושימש מפקד מחלקת טנקים. בתקופת המלחמה על המים היה מפקד פלוגת טנקים בגדוד 82, ובמלחמת ששת הימים (1967) פיקד על פלוגת הסיור של חטיבה 7 באוגדה 84 ("אוגדת טל", תחת פיקודו של האלוף ישראל טל), במסגרתה התקדמו בחזית חצי האי סיני לאורכו של החוף הצפוני, ועד סוף המלחמה הגיעו עד גדת תעלת סואץ. במלחמת ההתשה (19691970) היה מג"ד 82, גדוד טנקים שלחם בסיני ובבקעת הירדן. פיקד על קורס קציני שריון.

באוגוסט 1973 הועלה אור לדרגת אל"ם, וקיבל את הפיקוד על חטיבה 679 הצעירה, חטיבת שריון במילואים, שהייתה מצוידת בטנקי צנטוריון מיושנים. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, כחודשיים לאחר קבלת הפיקוד על החטיבה, הצליח אור לארגן את חטיבתו במהירות ועלה איתה לרמת הגולן, שם נערכו באותה העת קרבות בלימה קשים בין הכוחות הסדירים המעטים שהיו לצה"ל בקו (חטיבה 7 ושני גדודים של חטיבה 188) לבין 3 דיוויזיות ממוכנות סוריות. על הלחימה הנואשת ברמה צוטט אור באומרו:

לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב.

"הארץ", 1 בדצמבר 2004

הטנקים הספורים של חטיבה 679 נתקלו בסורים בצומת נפח, קילומטרים ספורים מגשר בנות יעקב, ונכנסו עמם לקרב עקוב מדם. הסורים נעצרו, והחלו לסגת. הקרבות התחדשו בימים הבאים - החטיבה נלחמה יום-יום, הדפה את הסורים עד חזרה לקו הסגול ואחר-כך השתתפה בכיבוש המובלעת הסורית, תוך ניהול קרבות כבדים מול הסורים ומול חיל המשלוח העיראקי. בתום המלחמה ישבה ב"מובלעת הסורית", כ-40 קילומטר בלבד מדמשק.

לאחר המלחמה החליף אור את אביגדור בן-גל בפיקודו על חטיבה 7 שבה צמח. ב-1976 קיבל את הפיקוד על עוצבת נתיב האש - אוגדת מילואים משוריינת בדרגת תא"ל ואחר כך על עוצבת געש ברמת הגולן. ב-1979 מונה לראש מטה (רמ"ט) פיקוד המרכז, וב-1981 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד פיקוד המרכז[1]. באוקטובר 1983 מונה לפקד על פיקוד הצפון[2], ובמסגרת תפקיד זה פיקד על יציאת צה"ל מלבנון, והתייצבותו ברצועת הביטחון. בריאיון שנערך איתו בעיצומו של הפינוי, אמרו עליו חייליו כי לא היה "אלוף של משרד" ושהה הרבה שעות בשטח. "האבא של החיילים בלבנון, חיוך שלו מעניק כוח לשעת לחימה נוספת". ביחס לוויכוח שליווה את מלחמת לבנון הראשונה, אמר:

על החיילים לזכור כי אנו צבא של מדינה דמוקרטית. יש בין האזרחים ויכוח על הדרך לשמירת ביטחון הצפון, אבל הוויכוח הזה לא פגע, ואסור היה לו לפגוע, בביצוע הפקודות. היו סרבנים, שמספרם בסה"כ היה מועט מאוד, ולעומתם היו הרבה מאוד מתנדבים שבאו לעזור לצה"ל בגבול-לבנון, בזמן חופשתם השנתית, כי הבינו שיש הרבה משימות קשות לביצוע - וגנזו את דעתם הפוליטית.

ביוני 1986 הוחלף אור בפיקוד הצפון בידי יוסי פלד ויצא לחופשת לימודים[3] בהמתנה להחלטה על זהות הרמטכ"ל הבא[4]. ב-1987 פרש אלוף אורי אור מצה"ל, לאחר שלא מונה לרמטכ"ל[5].

אור נשוי ואב לשלושה. בעל תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה ומדע המדינה[6], ותואר שני במינהל עסקים מ-MIT.[7]

תפקידיו הציבוריים והפוליטיים

מיד עם שחרורו פנה אור לפעילות ציבורית ופוליטית: ב-1987 מונה למנכ"ל הקרן הקיימת לישראל (תפקיד אותו מילא עד היבחרו לכנסת ב-1992). ב-1988 היה לדירקטור בתעשייה האווירית (עד 1991). כמו כן, עם שחרורו היה לחבר במפלגת העבודה, ובבחירות לכנסת ה-12 (1988) שימש כיו"ר המטה הצעיר של המפלגה, ושותף לייזום, גיבוש ועיצוב תוכניות לבחירות מקדימות ("פריימריס") ב-19901991, ונחשב לאחד הפעילים המרכזיים במחנהו של שמעון פרס.

בבחירות לכנסת ה-13 נבחר אור כנציג מחוז שרון-שומרון, והיה חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (1992-1995). בממשלה ה-26 בראשותו של שמעון פרס, שקמה בעקבות רצח יצחק רבין, כיהן בתפקיד סגן שר הביטחון (1995–1996). אור רמז בכמה הזדמנויות על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה ואף החל לגבש חוג בראשותו ("חוג חופית"), אולם הוא ויתר על הרעיון עם הצגתו של אהוד ברק את מועמדותו לתפקיד לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996), ונעשה לפעיל במחנהו. הוא נבחר לכנסת ה-14 ברשימת מפלגת העבודה, במקום השביעי ברשימה הארצית, וכיהן מטעמה כחבר הכנסת (עד 1999).

ב-1998 פרסם העיתונאי דניאל בן סימון כתבה בהארץ בה ציטט התבטאות פוגענית כלפי מרוקאים שאמר לו כביכול אור, אור צוטט במילים הללו:

כל פעם שאתה אומר משהו, הם מיד קופצים ומתחילים להשתולל. יש להם רגישות ובעיות של כבוד...הם (המרוקנים)העדה הכי גדולה והכי פרובלמטית, אני עצוב כי אין בקרב השכבות האלה סקרנות לדעת מה קורה סביבן ולמה זה קורה

צוטט בעיתון הארץ, 29.7.1998

כתוצאה מכך ספג אור ביקורת ציבורית קשה, הוא הורחק על ידי אנשי מפלגתו מכל תפקידיו בכנסת ובצמרת המפלגה, ונשללה ממנו זכות הנאום בשם המפלגה בכנסת, סנקציות שבוטלו בעקבות "מסע התנצלות" שערך ברחבי ישראל. אור הכחיש שאמר את הדברים שיוחסו לו וטען כי בן-סימון שיקר בכתבתו[8]. בבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999 לא זכה במקום ריאלי ולא נבחר עוד לכנסת.

באוגוסט 1999 מונה לכהונת יושב-ראש מועצת המנהלים של התעשייה האווירית, כמועמדו של ראש הממשלה אהוד ברק. הוא שימש בתפקיד זה עד אוגוסט 2002 והמשיך לנהל את ישיבות הדירקטוריון עד מינוי יאיר שמיר כיו"ר קבוע של החברה ב-2005.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תא"ל אורי אור יהיה אלוף פקוד מרכז, מעריב, 23 באוקטובר 1981
  2. ^ טלי זלינגר, חילופי אלופים בפיקוד מרכז, דבר, 21 באוקטובר 1983
    אלוף חיים ארז - לאג"א, דבר, 10 בנובמבר 1983
  3. ^ מנחם רהט, פנינו נשואות לשלום (תמונה), מעריב, 11 ביוני 1986
  4. ^ עמוס גלבוע, שניים אוחזים בשרביט הרמטכ"ל, מעריב, 31 באוקטובר 1986
  5. ^ יעקב ארז, רמטכ"לים: רצים למרחקים ארוכים, מעריב, 6 בפברואר 1987
  6. ^ "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.
  7. ^ אורי אור באתר "מחלקה ראשונה".
  8. ^ אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 223-247.
1939

שנת 1939 היא השנה ה-39 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1939 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

22 באפריל

22 באפריל הוא היום ה-112 בשנה (113 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 253 ימים.

אורי ששון

אורי (אור) ששון (נולד ב-18 באוגוסט 1990) הוא ג'ודוקא ישראלי, זוכה מדליית ארד באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו 2016 ופעמיים ברציפות סגן אלוף אירופה (באקו 2015 וקאזאן 2016) בקטגוריית המשקל מעל 100 ק"ג.

אלוף

אלוף היא דרגת קצונה צבאית בכירה, השנייה בחשיבותה בסדר ההיררכי בצבא ההגנה לישראל. דרגה זו מקבילה לדרגת מייג'ור גנרל ("גנרל שני כוכבים") הנהוגה ברוב צבאות העולם. כמו כן, המונח "אלוף" משמש בכל חמש דרגות הקצונה הבכירות בצה"ל (בדומה לשימוש במונח "גנרל") – דרגת סגן־אלוף (סא"ל), אלוף־משנה (אל"ם), תת־אלוף (תא"ל), אלוף ורב־אלוף (רא"ל).

הכנסת השלוש עשרה

כהונתה של הכנסת השלוש עשרה החלה ב-13 ביולי 1992, בעקבות הבחירות שנערכו ב-23 ביוני אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה חיים הרצוג, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, יצחק שמיר, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה. לאחר השבעת חברי הכנסת, נבחר חבר הכנסת שבח וייס ליושב ראש הכנסת, לאחר שגבר על יושב ראש הכנסת השתים עשרה, דב שילנסקי, ברוב של 72 מול 44. עוד באותו היום הציג יושב ראש מפלגת העבודה, יצחק רבין, את ממשלתו, והיא זכתה לאמונם של 67 מחברי הכנסת, בעוד 53 מתנגדים לה. כהונת הכנסת השלוש עשרה הסתיימה ב-17 ביוני 1996.

הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי ב-12 באוקטובר 1973

הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי הוא קרב שריון שנערך ב-12 באוקטובר 1973 בשטח המובלעת הסורית, ונמשך עד בוקר המחרת. בקרב השתתפו כוחות צה"ל שכבשו את המובלעת בצפון רמת הגולן הסורית לבין חטיבת שריון עיראקית שנשלחה כחלק מחילות המשלוח שהצטרפו לסוריה במלחמת יום הכיפורים.

בסופו של יום הקרבות הצליח צה"ל להדוף את העיראקים, אך קרבות אלה העסיקו את כוחות השריון הישראלים ובכך אפשרו התארגנות מחדש של צבא סוריה ועצירה של תנופת הכיבוש הישראלית בסוריה.

הקרב על נפח

הקרב על נפח במלחמת יום כיפור היה קרב שריון גדול, שנערך ב-7 באוקטובר 1973. הקרב היה אחד הקרבות המכריעים במסגרת קרבות הבלימה שניהלו כוחות צה"ל נגד כוחות סוריים עדיפים, שחדרו לשטח שבשליטת ישראל ברמת הגולן. מחנה נפח היה ועודנו המחנה הצבאי המרכזי ברמת הגולן. באותה העת הוא שימש כמפקדת אוגדה 36 בפיקודו של תא"ל רפאל איתן, שהייתה האוגדה הסדירה של פיקוד הצפון.

במהלך הקרב הצליחו כוחות שריון ישראליים בסדיר ובמילואים לבלום את המאמץ הסורי להשתלט על מרכז רמת הגולן, ועל צומת הדרכים החשוב סמוך למחנה נפח, למרות שספגו אבדות כבדות במהלכו. במהלך היומיים הבאים המשיכו הסורים לנסות להשתלט על מחנה נפח ועל הרכסים השולטים עליו, אך כל התקפותיהם נבלמו על ידי כוחות צה"ל בגזרה זו. כוחות צה"ל אף עברו למתקפת נגד ועד 10 באוקטובר הדפו את הכוחות הסוריים אל מעבר לקו הסגול.

ועדת החוץ והביטחון

ועדת החוץ והביטחון (ועדת החו"ב) או ועחו"ב של הכנסת היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות ונחשבת לאחת משתי החשובות בהן (יחד עם ועדת הכספים). סעיף 13 (א) (4) לתקנון הכנסת קובע שתחומי עיסוקה הם מדיניות החוץ של מדינת ישראל, כוחותיה המזוינים וביטחונה. מתפקידה של הוועדה לבצע חקיקה בנושאי חוץ וביטחון, וכן לפקח ולבקר את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולאשר את סעיפי תקציביהם.

חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים

חטיבה 679 היא חטיבה שריון במילואים אשר לחמה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן והשתתפה בקרבות בחזית הסורית. החטיבה הוקמה בשנת 1970 וצוידה בטנקי שוט עם מנוע בנזין. החטיבה הייתה חלק מאוגדה 36, ומפקדה היה אל"ם אורי אור, שמונה חודשיים קודם.

נלחמה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, בקרב על נפח ואחר כך לקחה חלק בהבקעה לסוריה ובלחימה במובלעת הסורית.

חטיבה 7

חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש") בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-16 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

בעשור השני של המאה ה-21 משתמשת החטיבה בטנקים מדגם מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח". מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה אודי צור.

מיליטריזם

מיליטריזם או צְבָאָנוּת היא אידאולוגיה, אשר מדגישה את חשיבותו של הכוח הצבאי, אף בלי קשר לצורכי הביטחון, ורואה באלמנט הצבאי מטרה ויעד שעליו מתבקשת החברה האזרחית להסתמך. בעוד הכנות מיליטריסטיות, יכולות להתפרש כהכרח פרקטי הקשור להגנה על המדינה, מיליטריזם הוא מושג רחב יותר, והוא דוקטרינה, הרומזת על כך שיש לשאוף לעליונות צבאית (בצד השאיפה לרגיעה ביטחונית), אף אם הדבר לא יביא שלום. מדינות מיליטריסטיות הן מדינות בהן הצבא הוא מרכזי וסביבו סובבת החברה. בנוסף, האלמנט הצבאי הוא סוג של זרוע אסטרטגית גם ביחסי החוץ של מדינות מיליטריסטיות עם שכנותיהן.

מיליטריזם נאמד במידה שבה מלחמה והכנות למלחמה נתפסות כפעולות חברתיות נורמאליות, אפילו רצויות. מיליטריזציה של החברה נותנת לגיטימציה לנטל הכבד, אשר ההכנות למלחמה (ובמיוחד ביצועה בפועל) מטילים על החברה.

מיליטריזם מצביע על מגוון רחב של התנהגויות: נטייתו של הצבא להתערב בפוליטיקה, גיוס החברה לצרכים צבאיים עד כדי בזבוז משאביה החומריים והאנושיים, התערבות הצבא בחיים האזרחיים, העלאה על נס של ערכים כגון כוחניות, אומץ לב, הקרבה עצמית, כבוד ותהילה ועוד.

קלאוזוביץ ציין כי מיליטריזם הוא מצב לפיו המלחמה או הפתרון הצבאי הופכים למדיניות עצמה, וזאת בניגוד לעמדה ההפוכה ממיליטריזם, הפציפיזם.

אולם, לא כל שימוש בכוח צבאי ולא כל יציאה למלחמה מעידים על קיומו של מיליטריזם, ועל קיומה של פוליטיקה מיליטריסטית, מיליטריזם מתקיים רק כאשר השימוש בכוח הצבאי נתפס כערך וכמעלה, מוצג כנכון ורצוי, ולעיתים הוא תולדה של מצב של "אין ברירה".

מיליטריזציה היא תהליך הדגשתם של ערכים צבאיים, מדיניות צבאית וכוננות צבאית מתוך העברה תכופה של פונקציות אזרחיות לידי הרשות הצבאית. מיליטריזציה מניחה שכשחברה נמצאת במשבר או כשהיא מאויימת, הדרך הטובה ביותר להתגבר על המשבר או על האיום היא לחזק את הצבא. שני סממנים חשובים של מיליטריזציה הם הוצאות ציבוריות לצורכי ביטחון, ובעיקר אחוז ההוצאות המופנות לתכליות צבאיות, והדיון על נקיטת אמצעים צבאיים או נקיטתם בפועל כפתרון לבעיות ועימותים פוליטיים או כלכליים ביסודם.

מלחמות ישראל

מיום הקמתה, ידעה מדינת ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות וגלי טרור פלסטיני, והייתה מעורבת במספר רב של מבצעים צבאיים, פעולות תגמול, עימותים צבאיים, וסבבי לחימה, שאינם מוגדרים כמלחמות. כל אלה מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

משרד הביטחון

משרד הביטחון (או בראשי תיבות: משהב"ט) הוא המשרד הממשלתי האמון על ביטחונה של מדינת ישראל. זהו המשרד הממשלתי בעל התקציב הגדול בישראל, אחריו משרד החינוך. מטה המשרד ממוקם במחנה רבין (הקריה) בתל אביב-יפו.

עוצבת געש

עוצבת געש (אוגדה 36) היא אוגדה משוריינת סדירה בפיקוד הצפון בצה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף אבי גיל.

עוצבת יפתח

עוצבת יפתח (חטיבה 679, בהמשך חטיבה 434, מוכרת גם כעוצבת עקבות הפלדה), היא חטיבת שריון במילואים של צה"ל השייכת לעוצבת הבשן בפיקוד צפון. החטיבה הוקמה בשנת 1970 על בסיס טנקי צנטוריון, ומוכרת במיוחד בשל חלקה בקרבות הבלימה ברמת הגולן במהלך מלחמת יום הכיפורים, החטיבה השתתפה בלחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה והייתה חטיבת המילואים הראשונה שהוסבה לטנקי מרכבה סימן 3.

פיקוד המרכז

פיקוד המרכז (בראשי תיבות: פַּקְמָ"ז) הוא פיקוד מרחבי בצבא ההגנה לישראל. הפיקוד אחראי לכל היחידות והחטיבות הממוקמות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), ירושלים, השרון, גוש דן והשפלה.

מפקדת הפיקוד ממוקמת בצפון ירושלים בין השכונות נווה יעקב ושועפט. מחנה המפקדה נקרא בעבר "מצודת כפיר", אך כיום שמו הוא "מחנה נחמיה", על שם האלוף נחמיה תמרי, שנהרג במקום בהתרסקות מסוק בשנת 1994.

מפקד הפיקוד הנוכחי הוא האלוף נדב פדן.

פיקוד הצפון

פיקוד הצפון (בר"ת: פָּצָ"ן) הוא פיקוד מרחבי בצבא ההגנה לישראל. הפיקוד, אשר מפקדתו הראשית נמצאת בצפת, הוא האחראי על כל היחידות הממוקמות בין החרמון לנתניה. משימתו של פיקוד הצפון היא הגנה על גבולותיה הצפוניים של ישראל עם סוריה ולבנון. מפקד הפיקוד הנוכחי הוא אלוף אמיר ברעם.

צבי פולג

צבי פולג (פרקש) (נולד ב-24 באפריל 1948) הוא ראש עיריית נתניה השביעי (מטעם מפלגת העבודה) בין השנים 1993–1998, מפקד חטיבת גולני ותת-אלוף במילואים. מכהן כדירקטור במספר חברות וגופים ציבוריים.

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישר • אורי אור • חגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקיןיריב לויןצחי הנגביאבי דיכטר
מפקדי עוצבת יפתח Logo-hativa-434.png
אהרון גל • אורי אור • עמיר יפהאמציה חןאלי גבעיצחקי חןשלמה ינאיאיל בן ראובןחנן ברנשטייןאבי מזרחייוסי סילמןהלל קוברינסקיגיל מעוזארי סינגראמיר חמודאופיר לוירפי וולפסוןנריה ישורון
מפקדי חטיבה 7 7thArmoredBrigade.svg
שלמה שמירבן דונקלמןיוסף איתןשמואל גודריצחק פונדקאורי בן אריאהרון נחשוןדוד (דדו) אלעזרישראל טל (טליק) • אריה שחר (שוורצמן)אברהם (ברן) אדןהרצל שפירשלמה (צ'יץ') להטשמואל גונן (גורודיש) • יעקב אבןגבריאל עמיראביגדור (יאנוש) בן-גל • אורי אור • אביגדור קהלנייוסי בן-חנןנתי גולןאיתן קינןמאיר זמיררפי נויאמי פלנטאפרים לאורדוביק טל (רוזנטל) • צבי גנדלמןיצחק (חקי) הראלגרשון הכהןדן ביטוןשמואל רוזנטליעקב איישחלוצי רודויאייל זמיראמנון אשלרועי אלקבץיעקב בנג'ועודד בסיוקנדב לוטןדן נוימןרומן גופמןאודי צור
מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png
אברהם יפהצבי זמירעוזי נרקיסאלעד פלדשמואל גונןרפאל איתןאביגדור בן-גלאמיר דרורי • אורי אור • אורי שגיאעמרם מצנעאביגדור קהלנימתן וילנאייהודה פלדנתי גולןמאיר דגןעמירם לויןיצחק בריקמשה עברי-סוקניקשי אביטלבני לידורצבי גנדלמןאבי מזרחיגרשון הכהןאלי רייטרסמי תורג'מןאייל זמירתמיר הימןיצחק תורג'מןיעקב בנג'ואבי גיל
מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן) PazanLogo.svg
משה כרמליוסף אבידרמשה דייןאסף שמחוני (ממלא מקום)משה צדוקיצחק רביןמאיר זורעאברהם יפהדוד אלעזרמרדכי גוריצחק חופימרדכי גוררפאל איתןאביגדור בן-גלאמיר דרורי • אורי אור • יוסי פלדיצחק מרדכיעמירם לויןגבי אשכנזיבני גנץאודי אדםגדי איזנקוטיאיר גולןאביב כוכבייואל סטריקאמיר ברעם
מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז)
צבי איילוןיוסף אבידרצבי איילוןצבי צורמאיר עמיתיוסף גבעעוזי נרקיסרחבעם זאבייונה אפרתמשה לוי • אורי אור • אמנון ליפקין-שחקאהוד ברקעמרם מצנעיצחק מרדכידני יתוםנחמיה תמריאילן בירןעוזי דייןמשה יעלוןיצחק איתןמשה קפלינסקייאיר נוהגדי שמניאבי מזרחיניצן אלוןרוני נומהנדב פדן PakmazLogo.svg

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.