אוריה החתי

אוּרִיָּה הַחִתִּי, דמות מקראית, היה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד[1], ובעלה הראשון של בת שבע, אימו לעתיד של שלמה המלך.

King David Handing the Letter to Uriah 1611 Pieter Lastman
דוד מוסר את המכתב לאוריה, ציור מאת פיטר לאסטמן, שנת 1611.

דוד המלך ואשתו של אוריה

לפי פשטות הסיפור התנ"כי המופיע בספר שמואל ב', פרק י"א, דוד יצא באחד הלילות לגגו ומשם ראה את בת-שבע מתרחצת. דוד חשק בה, זימן אותה אליו ושכב עימה. כתוצאה מכך בת שבע הרתה. היא הודיעה זאת לדוד, שהחזיר את אוריה משדה הקרב וציווהו לשוב לביתו כדי שישכב עם אשתו והוולד ייוחס אליו. אך אוריה סירב להיכנס לביתו בנימוק: "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה." דוד ערך לו משתה ושכרו, אך עדיין אוריה ישן עם החיילים האחרים בפתח הארמון. דוד שלחו חזרה לחזית עם הוראה כתובה ליואב לשלוח אותו "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה" כדי שיהרג. יואב מילא את הפקודה והשתמש בבשורת מותו של אוריה בשביל להמתיק לדוד את הדיווח על אבדותיו במערכה. בגמר אבלה של בת-שבע על אוריה, דוד נשאה והיא ילדה לו בן.

סיפור זה רע בעיני ה', ששלח את נתן הנביא להוכיח את דוד. דוד שב בתשובה, אך נענש במות הילד, בכך שתקום עליו רעה מביתו ונשיו יילקחו ממנו לעיניו ויישכבו בידי אחר בפרהסיה ובכך שלא תסור חרב מביתו "עד-עולם".

שמו של אוריה "החתי" מעיד על מוצאו הנוכרי. לפי פרשנות חז"ל, אוריה נקרא חתי רק מפני שישב בארץ חת. אך לפי פירוש הרמב"ם הוא היה גר תושב ונישואיו לבת-שבע היו חסרי תוקף[2]. לפי פירוש חז"ל לחטא דוד ובת שבע, חיילי דוד ובכללם אוריה נתנו לנשותיהם גט (והראשונים בסוגיה זו נחלקו האם זהו גט גמור או על תנאי[3]) לפני צאתם למערכה, כך שבת-שבע הייתה גרושה כשדוד שכב עימה. הצד השוה בפירושים אלו הוא שלפיהם דוד לא עבר על איסור ניאוף, שלפי ההלכה אחת מתוצאותיו הוא שבת שבע הייתה נאסרת לדוד לעולם.

סירובו של אוריה

התלמוד[4] רואה בדברי אוריה התרסה כלפי דוד. הוא אף מגדיר אותו כמורד במלכות עקב דבריו "אדני יואב" (רש"י שם) או לדברי התוספות עקב סירוב פקודתו של דוד לסור לביתו, ומצדיק בכך את הוצאתו להורג על ידי דוד.

גם היסטוריונים מודרניים כגון מנחם פרי או מאיר שטרנברג רואים בהתנהגות אוריה התרסה נזעמת כלפי המלך דוד כאלו אומר: "ואתה בא אל ביתך לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי!" וסבורים הם שהכתוב במכוון לא פרש את הספור בצורה חד-משמעית: ייתכן כי אוריה כבר חשד בדוד ובאשתו ודבר זה, ולא רגשות סולידריות, הוא שהפריע לו לשכב עם אשתו. אוריה משתמש בביטוי חריף כלפי המלך: "חייך וחי נפשך" כך אולי הוא רומז למלך שעל מעשה כזה עליו לשלם בחייו. כותב יהודה קיל:

"אפשר שמרוב השידולים של דוד בא אוריה לכלל חשד שיש דברים בגו, ולא על חינם מתאמץ דוד להשפיע עליו שיבוא אל ביתו. ועוד אפשר שקלטה אוזנו שמץ מרינון כלשהו מפי משרתי הארמון שידעו מהשלוחים ששלח דוד לבת שבע ומהשליח ששלחה בת שבע אליו, והחליט לא לתת לדוד לטשטש את המעשה".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל ב' כ"ג.
  2. ^ "דויד ובת שבע - הספור שלא שמעתם", הרב מרדכי הוכמן, פורסם באתר דעת
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט', עמוד ב', לדברי רש"י המדובר בגט על תנאי אך לדעת רבינו תם המובא בתוספות ולדעת הרשב"א מדובר בגט גמור
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עמוד א'.
II (אלבום)

II הוא שם אלבומו השני של הזמר-יוצר הישראלי אריק ברמן, שיצא ב-2 בפברואר 2009. שם האלבום ותאריך יציאתו מהווים המשך לאלבומו הראשון של ברמן, "I", שיצא ב-1 בינואר 2007.

אוריה

האם התכוונתם ל...

בת שבע

בת שבע היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של אוריה החתי. בת שבע הייתה פילגשו ולאחר מכן הפכה לאשתו של דוד המלך, והייתה אמו של שלמה המלך, יורשו של דוד. שמה היה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל. ייתכן והייתה נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.

גיבורי דוד

גיבורי דוד הם עשרות גיבורי מלחמה ששירתו בצבאו של דוד המלך והיו הגדולים שבלוחמיו וכנראה גם ראשי הצבא וקציניו.

ככל הנראה היו מחבורת הלוחמים שהתגבשה סביב דוד בעת שברח ממפני שאול במדבר יהודה בתחילת דרכו.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

דוד ובת שבע

מעשה דוד ובת שבע הוא סיפור תנ"כי, המתואר בספר שמואל ב', פרק י"א ובפרק י"ב. התנ"ך מתאר כיצד דוד המלך רואה מגג ארמונו את בת שבע מתרחצת על גג ביתה. דוד מזמין אותה אליו, שוכב עימה, והיא הרה לו. כל זאת בשעה שבעלה, אוריה החתי, נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. למרות שיש אלו שטוענים שדוד שלח את אוריה לקרב כדי להסתיר את המעשה, חז"ל מסבירים שאוריה היה חייב מיתה בעבור מרידה במלכות כאשר סירב לחזור לאשתו. אחד משיאי המעשה הוא תוכחתו הקשה של נתן הנביא אל דוד, חרטתו של דוד והעונש הכבד שנגזר עליו.

חטאו של דוד במעשה זה, אשר מטיל צל כבד על דמותו הרוחנית, משך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות. לפי חז"ל שאמרו; כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, לא ייתכן שדוד חטא באופן חמור כל כך, והם מציעים פירוש המנקה את דוד הן מאיסור הניאוף והן מאיסור שפיכת הדמים, ומציג את המעשה ככישלון מוסרי בלבד. פירושם התקבל על ידי חלק מהפרשנים בימי הביניים ובימינו, בעוד אחרים חולקים עליו ומציעים הסברים שונים. הדיון בהסבר המעשה ובהבנת דברי חז"ל מהווה דוגמה לדיון במשמעות הפשט, דיון שהתעורר מחדש גם בתחילת המאה ה-21 וכונה "תנ"ך בגובה העיניים", ובו היווה מעשה דוד ובת שבע סוגיה מרכזית.

החתים במקרא

החתים הם עם קדום המוזכר במקרא כאחד מעמי כנען. מחקרים ארכאולוגים מודרניים ניסו לזהות אותם כעם הודו-אירופאי שחי באזור אנטוליה והקים ממלכה ששגשגה בין 1680 ל-1180 לפנה"ס, שבהתאם לזיהוי זה מכונה כיום הממלכה החתית.

עם זאת, זיהוי זה מוטל בספק, ומהווה נושא למחלוקת בקרב בחוקרים. רבים סבורים שאין כל קשר בין החתים המוזכרים במקרא לבין העם האנטולי המכונה כיום באותו השם, וכי מדובר בשני עמים שונים.

המלך דוד (סרט)

המלך דוד (אנגלית: King David) הוא דרמה היסטורית המגוללת את סיפורו של דוד שמלך בחברון ובירושלים בסביבות שנת 1000 לפסה"נ. הסרט בכיכובו של ריצ'רד גיר צולם בסאסי במטרה ובקיקרו שבאיטליה ויצא לאקרנים בשנת 1985.

חבת

חֶבָת (מוכרת גם בשמות חֵפָה, חֵפָאת, חֱבָּה) היא אלת אם בדת החורית והחתית וזוגתו של בכיר האלים החורי, תֱשוּבּ. פירוש שמה הוא "הגבירה, מלכת השמים".

חלה (מתנות כהונה)

תרומת חלה (או נתינת חלה או הפרשת חלה) היא מצווה מהתורה להפריש מכל מאפה עשוי בצק (מחמשת מיני דגן) חלק שיינתן לכהן על מנת שיאכל אותו בטהרה, בדומה לתרומה. מאחר שבימינו לא ניתן להכין חלה בטהרה, הכהנים לא יכולים לאכול את החלה, ולכן נוהגים לא לתת בפועל את החלה לכהן. ניתן לקיים את המצווה גם אם העיסה כבר נאפתה. עיסה החייבת בהפרשת חלה היא כזו ששיעור הקמח שבה הוא לפחות עשירית האיפה. מצוות החלה מהתורה, בדומה לשאר התרומות והמעשרות, היא מעיסה שלשו אותה בארץ ישראל בלבד, ורק בזמן שישראל יושבים על אדמתם, כפי שהיה עד גלות עשרת השבטים. חכמים תיקנו להפריש חלה גם מעיסה שנעשתה לאחר מכן, ואף בחוץ לארץ.הוצאת ה"חלה" מהבצק על מנת לתת לכהן נקראת "הפרשת חלה". אסור לאכול מהעיסה לפני שהופרשה ממנה חלה, בדומה לדין טבל האוסר אכילת יבולים שלא הופרשו מהם התרומות או המעשרות.

מצוות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנמסרו לנשים (חלה, נידה והדלקת הנר), אף על פי שגברים חייבים במצווה זו כמו הנשים.

יואב בן צרויה

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוא דמות מקראית, שר צבאו של דוד המלך. צרויה, אימו של יואב, הייתה אחותו של דוד והוא נקרא אחריה כנראה מפני הייחוס אחרי המלך. במסגרת תפקידו נלחם בארם, בעמון ובאדום, ומילא תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנימית בחצר מלכותו של דוד. יואב נזכר בעיקר בספר שמואל. מקור שמו ("יהו-אב") "האל הוא האב". יואב מאופיין באישיות עצמאית וחזקה, ומתואר כמקבל הכרעות אישיות וכאחד שאינו מהסס לסטות מפקודותיו של דוד המלך ואף לנזוף בו כאשר הוא חושב שהדבר נדרש.

יוסף אבן כספי

ר' יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (ארל 1280- מיורקה 1345), פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש וספרד. כספי היה נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו.

כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו. פירושיו לא זכו להיקלט בקרב קהל הלומדים, ורק בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, כאשר פירושיו על ספרי הנביאים נכללו במהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן - מקראות גדולות הכתר.

כבשת הרש

כִּבְשַׂת הָרָשׁ הוא משל תנ"כי מספר שמואל ב' פרק י"ב אותו מציג נתן הנביא לדוד המלך על מנת להוכיח אותו על מעשיו.

המשל מספר על איש עשיר בעל צאן ובקר, שבא אליו אורח. העשיר החמדן לוקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשוחטה כמאכל עבור האורח. בתגובה אומר דוד כי העשיר הוא בן מוות וכי עליו לפצות את הרש, ונתן הנביא משיב כי מדובר במשל לפשעו של דוד עם בת שבע, כאשר דוד משול לאותו עשיר.

בעברית הושאל מהמשל המונח 'כבשת הרש' המתאר מצב שבו לוקחים לאדם עני את הדבר היחיד שנשאר לו.

מלון ניו אימפריאל

מלון ניו אימפריאל הוא בית מלון הממוקם בכיכר עומר אבן אל ח'טאב שליד שער יפו שבעיר העתיקה של ירושלים. בשנים הראשונות לאחר הקמתו היה מהמפוארים והמשוכללים במלונות ירושלים.

ניאוף

ניאוף הוא קיום יחסי מין בהסכמה, בין אדם נשוי לאחר שאינו נשוי לו. מעשה זה נתפס כלא-מוסרי בעיני רוב התרבויות עוד משחר האנושות, ובתרבויות אלה הוא מהווה עילה חוקית לדרוש את פירוק קשר הנישואין. בתרבויות מסוימות דבר זה נתפס כפשע המחייב ענישה, לעיתים חמורה עד כדי מוות. בעברית מודרנית, הניאוף נקרא בגידה, בעיקר בהקשר החברתי-סוציולוגי ובשיח היומיומי.

נישואי תערובת ביהדות

נישואים של יהודי עם גויה או של יהודיה עם גוי, המכונים נישואי תערובת, נחשבו במשך הדורות לטאבו בקרב יהודים ונתפסים לרוב כאיום משמעותי בשל החשש מהתבוללות.

מבחינה הלכתית, נישואים בין יהודים לגויים כלל אינם אפשריים. במקביל, אסור ליהודים לקיים יחסי מין עם גויים, ומסגרת יחסים אישותית, אף שאינה תקפה כנישואין, מחמירה, לדעות מסוימות, את האיסור. איסור זה מופקע במקרה של גיור בן הזוג, ולפי הפרשנות המסורתית, נישואי שמשון, דוד ושלמה לנוכריות התקיימו רק לאחר גיורן.

סיפורי התנ"ך

סיפורי התנ"ך הם טקסטים סיפוריים הכלולים בתנ"ך, בעיקר בתורה ובנביאים ראשונים.

חלק מהסיפורים נראים כמיתיים, ובהם כאלה שיש להם מקבילות במיתוסים של עמים קדומים במצרים ובמסופוטמיה ולפיכך יש חוקרים הרואים בהם פולמוס עם דתות ואמונות אחרות שרווחו במזרח הקדום. בין הסיפורים האלה אפשר למנות את סיפור גן עדן, המבול, מגדל בבל ועוד.

סיפורים אחרים הכלולים בתנ"ך הם סיפורי עלילה הכתובים בפרוזה (למשל: סיפור יציאת מצרים והנדודים במדבר או ספר שופטים, ספר שמואל ומגילת רות), לצד תיאור ענייני של תקופות שונות בהיסטוריה האנושית והישראלית, כפי שאלו נתפסות במסורת העברית, למשל: תיאור שושלות של אישים ומלכים ופירוט של מִפקדים.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

תהילים נ"א

תהילים נ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהילים (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-40 במספר).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.