אוריגנס

אוריגנס מאלכסנדריהיוונית: Ὠριγένης, בלטינית: Origenes, בקופטית: Ϩⲱⲣⲓⲕⲉⲛ[1]; נולד בסביבות 185–186[2][3] ונפטר בין 253–255), ידוע גם בשם אוריגנס אדמנטיוס, (ביוונית: Ὠριγένης Ἀδαμάντιος[4]) היה מלומד נוצרי קדום, סגפן, ותאולוג שנולד ובילה את המחצית הראשונה של הקריירה שלו באלכסנדריה. הוא היה מחבר וכותב פורה שכתב כ-2,000 חיבורים בענפי תאולוגיה מרובים, כולל ביקורת טקסטואלית, פרשנות והרמנויטיקה תנ"כית, דרשות ורוחניות. הוא היה אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתאולוגיה הנוצרית המוקדמת. הוא תואר כ"גאון הגדול ביותר שהכנסייה הקדומה הפיקה אי פעם".

אוריגנס ביקש לעצמו מות-קדושים יחד עם אביו, אך נמנע מלהסגיר עצמו לשלטונות בהשפעת אימו. כשהיה בן שמונה-עשרה, הפך אוריגנס לקתכיסט בבית הספר הקתאטי של אלכסנדריה. הוא הקדיש את עצמו ללימודיו ואימץ אורח חיים סגפני כצמחוני. הוא הסתכסך עם דמטריוס, הבישוף של אלכסנדריה, בשנת 231 אחרי שהוא הוסמך בתור כומר ידי חברו, הבישוף של קיסריה, בעודו במסע לאתונה דרך פלסטין. דמטריוס גינה את אוריגנס על סרבנותו והאשים אותו שהוא סירס את עצמו, וכי לימד שאפילו השטן יגיע בסופו של דבר לגאולה, האשמה שאוריגנס עצמו הכחיש בתוקף. אוריגנס ייסד את בית הספר הנוצרי של קיסריה, שם הוא למד לוגיקה, קוסמולוגיה, ידיעת הטבע, ותאולוגיה, והפך בעיני הכנסיות של סוריה פלשתינה וערביה לסמכות העליונה בכל ענייני התאולוגיה. הוא עונה בגין אמונתו במהלך הרדיפה של דציאן בשנת 250 ומת כעבור כמה שנים מהפציעות שלו.

אוריגנס היה מסוגל לחבר כמות עצומה של כתבים בשל חסותו של חברו הקרוב אמברוז, שסיפק לו צוות לבלרים להעתיק את יצירותיו, מה שהפך אותו לאחד הסופרים הפוריים ביותר בכל העת העתיקה. המסה שלו "על העקרונות הראשונים" שוטחת באופן שיטתי את עקרונות התאולוגיה הנוצרית והפכה לבסיס לכתבים תאולוגיים מאוחרים יותר. הוא גם חיבר את "נגד קלסוס" היצירה המשפיעה ביותר על האפולוגטיקה הנוצרית המוקדמת, בה הגן על הנצרות נגד הפילוסוף הפגאני קלסוס, אחד המבקרים הראשונים שלה. אוריגנס הפיק את "הקספלה", המהדורה הסינופטית הראשונה של התנ"ך העברי, שהכילה הן את הטקסט העברי המקורי וכן חמישה תרגומים יווניים שונים, כולם כתובים בטורים, זה לצד זה. הוא כתב מאות דרשות שכיסו כמעט את כל כתבי הקודש, ופרשו קטעים רבים באופן אלגורי. אוריגנס לימד כי, לפני בריאת העולם החומר, אלוהים ברא את נשמותיהם של כל היצורים התבוניים. נשמות אלה, המוקדשות במלואן לאלוהים, נפלו ממנו ונתנו לו גוף פיזי. אוריגנס היה הראשון שהציע את תורת הכפרה בצורתה המפותחת במלואה, ואף על פי שהוא היה כנראה סובוודאידיניסט , הוא תרם רבות להתפתחות המושג השילוש הקדוש. אוריגנוס קיווה כי כל בני האדם עשויים בסופו של דבר להגיע לישועה, אך תמיד הקפיד לטעון שזו רק השערה. הוא הגן על הבחירה החופשית וקרא לפציפיזם נוצרי .

אוריגן הוא מאבות הכנסייה והוא נחשב כאחד התאולוגים הנוצריים החשובים ביותר בכל הזמנים. תורתו השפיעה במיוחד במזרח, כאשר אתנסיוס מאלכסנדריה ושלושת האבות הקפדוקים היו בין חסידיו המסורים ביותר. הוויכוח על האורתודוקסיה של תורתו של אוריגנס הוליד את המשבר האוריגניסטי הראשון בסוף המאה הרביעית לספירה, שבו הותקף על ידי אפיפניוס מסלמיס והירונימוס, אך הוגן על ידי טירניוס רופינוס וג'ון מירושלים. בשנת 543, הקיסר יוסטיניאן הראשון גינה אותו ככופר והורה לשרוף את כל כתביו.

Origen3
אוריגנס

ביוגרפיה

אוריגנס ערך את ה"הקספלה" (Hexapla), מהדורה של התנ"ך בשישה טורים המכילה את נוסח המקרא ואת תרגומיו ליוונית.

בשנת 248 כתב את החיבור "נגד קלסוס" (Contra Celsum) - התנגדות לכתביו של קלסוס הפלאטוניסט, פילוסוף יווני שכתב סביב שנת 177, חיבור התוקף את הנצרות.

אוריגנס מנציח בכתביו מחלוקת שהתקיימה כבר מן המאה הראשונה לספירה בדבר מקום הולדתו של ישו:

"אם אין מישהו מסתפק בנבואת מיכה ובתולדות המשיח הכתובות ב'בשורות' בידי תלמידי ישו עצמם, והוא מבקש סימוכין בעדויות ממקור נוסף לידיעה שישו נולד בבית לחם, עליו לדעת שבהתאם לנאמר ב'בשורה' מראים בבית לחם את המערה שנולד בה"[5].

תלמידיו של אוריגנס פיתחו את תורת אוריגנס או האוריגניזם. תורה זו גרמה למחלוקות רבות בכנסייה המזרח תיכונית ובעיקר בארץ ישראל במאה ה-4 וכן מחלוקת נוספת בתחילת המאה ה-6, כפי שמעיד קירילוס מסקיתופוליס בכתביו[6].

כחלק מהפילוג היהודי-נוצרי, התנגד אוריגנס למנהג העלייה לרגל שכוון לבית המקדש ואמר שאין צורך בצליינות, כי "מקום קדוש הוא הנשמה הטהורה"[7]. שימושו התכוף של אוריגנס באלגוריה כדי לפרש את כתבי הקודש, והברית הישנה בפרט, הוביל ליחס מהוסס כלפיו בכנסייה המאוחרת והוא מעולם לא הוכרז כקדוש. הוא היה אחד מהוגיה הבולטים והקיצוניים של אסכולת אלכסנדריה בנצרות, ובתגובה לסגנונו התגבשה אסכולת אנטיוכיה שדגלה בהיצמדות לפשט הכתוב.

השקפותיו

אוריגנס פיתח את "דוקטרינת השלום" בנצרות, וסבר כי אף שעל הנוצרים להתפלל להצלחת מלחמתו ה"מוצדקת" של המלך, אסור להם להשתתף בעצמם כלוחמים[8].

יחסי אוריגנס וחז"ל

אוריגנס חי בארץ ישראל במהלך המאה השנייה והיה המחבר הראשון של פרשנות סדורה למקרא. דבר זה הוביל למחקר נרחב באקדמיה בנוגע להשפעות שהיו לפרשנות חז"ל למקרא עליו ולהשפעות הפוכות, השפעות שלו על הפרשנות החז"לית.

בחלק מפירושיו אוריגנס מתפלמס מפורשות עם "פירושי היהודים" ובמקומות אחרים נראה שמתפלמס עם פירושיהם באופן עקיף בלבד. בנוסף, חלק מן החוקרים, ובתוכם מארן ניהוף, מצביעים על ההשפעות שהיו לתפיסתו על פירושיהם של חז"ל בתקופה הזו. ניהוף טוענת שעל אף שחז"ל אינם מציינים במפורש את שמו של אוריגנס במדרשיהם, חלק מפירושיהם הם התפלמסות ישירה עם דברי אוריגנס ובמקרים אחרים (שגם אותם הם אינם מציינים) הם מאמצים את פירושיו.[9]

לקריאה נוספת

  • אלכסיי אליהו יודיצקי, דקדוק העברית של תעתיקי אוריגנס, הוצאת האקדמיה ללשון, 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פירוש שמו ביוונית הוא כנראה "בנו של הורוס"
    "Trismegistos People". www.trismegistos.org.
  2. ^ Prestige, G. L. (1940). "Origen: or, The Claims of Religious Intelligence". Fathers and Heretics. Bampton Lectures. London: SPCK. עמ' 43.
  3. ^ Litfin, Bryan M. (2016) [2007]. Getting to Know the Church Fathers: An Evangelical Introduction. Grand Rapids, Michigan: Baker Academic. עמ' unpaginated. ISBN 978-1-4934-0478-0.
  4. ^ פירושו "בלתי שביר" או "בלתי מנוצח"
  5. ^ אוריגנס, נגד קלסוס, ספר 1, פרק 51.
  6. ^ קירילוס מסקיתופוליס, חיי סבאס, פרקים 90-83; חיי קיריאקוס, פרקים 14-12.
  7. ^ 243 .P. Maraval, Le Christianisme de Constantin a la conquete arabe, Paris, 2006, p
  8. ^ רפאל בן לוי, ‏להשיב את הצדק למלחמה, השילוח 13, פברואר 2019
  9. ^ Maren Niehoff, Origen’s Commentary on Genesis as a key to Genesis Rabbah in Genesis Rabbah in Text and Context
אוסביוס מקיסריה

אֵוסֵביוס איש קיסריה (ביוונית: Εὐσέβιος, סביבות 265/260 – 340/339; כונה גם "אֵוסביוס פמפילי", קרי: "אוסביוס חברו של פמפילוס") היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית (בפרט חיבורו תולדות הכנסייה). היסטוריה מוקדמת יותר מאת הגסיפוס אותה מצטט אוסביוס, לא שרדה.

אחאב בן קוליה

אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה היה נביא שקר שפעל במאה ה-6 לפנה"ס, בימי מלכותו של צדקיהו מלך יהודה. בתלמוד מסופר שהוצא להורג בפקודת נבוכדנצר מלך בבל.

בספר ירמיהו הנביא ירמיהו מקלל את אחאב ועמיתו נביא השקר צדקיה בן מעשיה, שיהיו לקללה לכל גלות יהודה הנמצאת בבבל:

אוריגנס כתב שאחאב וצדקיה בן מעשיה היו שני הזקנים שהעלילו על שושנה בת חלקיהו בסיפור המופיע בתוספות לספר דניאל. גם בספר יוחסין כתוב שאולי אחאב וצדקיה היו המעלילים.

אלכסאים

האלכסאים (ביוונית: ῾Ελκεσαιταί‏) היו כת יהודית-נוצרית שפעלה בארץ ישראל ובעבר הירדן מסוף המאה הראשונה עד תחילת המאה הרביעית לספירה. רוב הידע שלנו על הכת בא מאבות הכנסייה – היפוליטוס (Hippolytus), אפיפניוס מסלמיס, אוריגנס ואוסביוס מקיסריה – אשר ביקרו אותם ואת אמונתם.

אנדראס הקדוש

אנדראס הקדוש או אנדריאס הקדוש (ביוונית: Ανδρέας) הוא אחד משנים עשר השליחים של ישו ואחיו הצעיר של פטרוס הקדוש. השם "אנדראס" נובע מן המונח היווני ל"גבריות" או "אומץ" והיה ככל הנראה נפוץ בתקופה של המאה ה-2 לפנה"ס. לא ידוע מה היה שמו העברי או הארמי.

על פי הברית החדשה, אנדראס היה בנו של אדם בשם יונה או יוחנן (מתי 16:17; יוחנן 1:42). הוא נולד בבית צידה ליד הכנרת. אנדראס ואחיו שמעון (פטרוס) היו דייגים, וישו פנה אליהם בעת שהיו בסירתם, והבטיח להם כי אם ילכו אחריו יהיו "דייגי אנשים" (מתי, ד, 19). השניים אף חלקו עם ישו בית בכפר נחום.

על פי אוסביוס מקיסריה, שציטט את אוריגנס, אנדראס עבר להטיף באסיה הקטנה ובסקיתיה, והגיע בנדודיו עד לים השחור. כך הפך לפטרונן של רוסיה ורומניה (נקרא שם אנדריי). לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה התיישב בקייב והקים בה את הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

הוא אף מינה את איסטכיס לבישוף הראשון של ביזנטיון.

אנדראס נצלב בעת שהותו בעיר פטרס שביוון.

אנדראס הקדוש נחשב לפטרונה של סקוטלנד, והעיירה הסקוטית סנט אנדרוס נקראת על שמו.

צורת צליבתו של אנדראס הקדוש - צלב בצורת האות X, הביאה לקריאת צלב בצורה זו על שמו - הצלב של אנדראס הקדוש. דגל סקוטלנד מעוצב בתבנית הצלב.

אנסטסיוס הראשון (אפיפיור)

אנסטסיוס הראשון (בלטינית: Anastasius I; מת ב-19 בדצמבר 401) היה יורשו של סיריקיוס על כס האפיפיור וכיהן בערך בין השנים 399-401.

אנסטסיוס ידוע בעיקר בגלל הגינוי לכתבי אוריגנס, התאולוג מאלכסנדריה לאחר תרגומם ללטינית. עם ידידיו נמנו אוגוסטינוס, הירונימוס ופאולינוס. הירונימוס מתארו כאדם בעל קדושה רבה, שהיה עשיר בעוניו.

אפיפניוס מסלמיס

אפיפניוס ( Ἐπιφάνιος, ‏310 לערך – 402) היה אחד מאבות הכנסייה הנוצרית ואחד ממגניה הנוקשים של האורתודוקסיה הנוצרית, הידוע ברדיפתו חסרת הפשרות אחרי תורות כפירה ומינות בעת ביקורו בארץ ישראל.

אתנסיוס

אתנסיוס הקדוש (ביוונית: Ἀθανάσιος, מכונה גם אתנסיוס המוֹדֶה;‏ 296/298 - 2 במאי 373) היה אחד מאבות הכנסייה והבישוף ה-20 של אלכסנדריה. הוא החזיק בתפקיד 45 שנים (373-328), מתוכן שהה 17 שנים בגלות בחמש תקופות שונות שנגזרו עליו על ידי ארבעה קיסרים רומים. אתנסיוס פעל והשפיע רבות בתחומי תאולוגיה נוצרית והתפרסם במלחמתו נגד האריאניות.

הכנסייה האשורית

הכנסייה האשורית, פלג בנצרות, אשר התפלג משאר הכנסייה במאה ה-4 בעקבות המינות הנסטוריאנית.

המאה ה-3

המאה ה-3 היא התקופה שהחלה בשנת 201 והסתיימה בשנת 300. היא המאה השלישית של המילניום הראשון. במהלך המאה התרחשו מספר אירועים מדיניים הראויים לציון:

שקיעת האימפריה הרומית (משבר המאה השלישית): האימפריה מאוימת על ידי שבטים גרמאניים. שרי צבא באזורי הגבול מוכרזים על ידי יחידותיהם כקיסרים (תקופה המכונה גם תקופת שלושים הרודנים ברומי). לאחר הירצחו של טרבוניאנוס גלוס בידי כוחותיו באוגוסט 253 באזור מואסיה, הפך איימליאנוס לקיסר, אך זה שלט רק כשלושה חודשים עד שנרצח גם הוא בידי כוחותיו, אשר מינו את גליאנוס ואביו ולריאנוס לקיסרי רומא

הגותים פולשים לאסיה הקטנה (בניגוד להסכם שלהם עם הרומאים); האלמאנים כובשים את ביריקיאנה, מבצר גבול באזור דרום בוואריה של ימינו

תקופת שלוש הממלכות בסין: בצ'נגדו נרצח המפקד הבכיר של כוחות ממלכת שו; מפקד כוחות שושלת וו מוצא להורג עם כל בני משפחתו לאחר הפסד קשה של הלה לממלכת ואי

העיבור ללא חטא

העיבור ללא חטא (לטינית Immaculata Conceptio) הוא דוֹגמה נוצרית-קתולית, ומתייחס לעיבורה של מרים ברחם אמה, חנה, וזאת כשהיא נקייה מהחטא הקדמון.

מושג זה שונה מהמושג לידת הבתולין, המתייחס ללידת ישו, שהוא אלוהים וקדם לכל דבר, לאחר שהתאנש (לא התעבר) ברחמה של הבתולה באמצעות רוח הקודש.

ב-8 בדצמבר מדי שנה מציינים הקתולים את חג העיבור ללא חטא של מרים. החג נקבע לראשונה על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי ב-1476, אך זו לא הייתה דוֹגמה מחייבת שהפכה את מפיריה למינים. ב-1854 קבע האפיפיור פיוס התשיעי את ההתעברות ללא חטא כדוֹגמה מחייבת. במספר ארצות, כדוגמת אוסטריה, שווייץ, ספרד, איטליה, פורטוגל, ואמריקה הצפונית והדרומית יום זה הוא יום חופשה.

הקספלה

הקספלה (Hexapla, Εξαπλά, מצוי גם בכתיב: הכספלה, הכסאפלה; ביוונית: "משושה") היא מהדורה רב-לשונית של המקרא שערך אב הכנסייה אוריגנס בקיסריה באמצע המאה השלישית לספירה. בכל דף בהקספלה היו שישה טורים, לפי הסדר הבא:

נוסח המקרא באותיות עבריות

תעתיק של נוסח המקרא באותיות יווניות

התרגום היווני של עקילס

התרגום היווני של סומכוס המתרגם

תרגום השבעים

התרגום היווני של תאודוטיוןהמהדורה של אוריגנס נועדה כנראה לצרכים פנים-כנסייתיים, כדי להקל על המלומדים הנוצרים את לימוד המקרא. הטור השלישי נועד לסייע בהבנת המילים, והטורים הרביעי, החמישי והשישי להבנת המשמעות. אוריגנס גם סימן בטור החמישי במפורט את ההבדלים בין נוסח תרגום השבעים לנוסח המקרא היהודי, והשתמש בסימנים מיוחדים להדגשת מקומות שבהם תרגום השבעים מוסיף מילים שאינן בנוסח העברי או משמיט מילים מהנוסח העברי.

ספר ההקספלה לא השתמר במלואו, ורק קטעים ממנו מצויים היום לפני החוקרים ויצאו במהדורות מדעיות, שהעדכנית בהן היא מהדורתו של פרדריק פילד משנת 1875. אבל תרגום של הטור החמישי של ההקספלה לסורית מן המאה השביעית, המכונה "סירו-הקספלה", נמצא היום ומאפשר לעמוד על נוסח תרגום השבעים שהשתמש בו אוריגנס.

התעתיק של העברית לאלפבית יווני, המופיע בטור השני, הוא בעל חשיבות רבה להכרת אופן ההגייה של העברית במאה השלישית, תקופה קרובה מאוד לזמן הדיבור החי בלשון חז"ל. יש בו כמה מילים המופיעות בצורה שונה מהצורה המוכרת מכתבי היד העבריים של המקרא בנוסח המסורה, ומשתקפות בו תופעות פונטיות כמו ערעור העיצורים הלועיים ומעתקי תנועות. חוקרי לשון חז"ל חלוקים בשאלה אם התופעות הללו משקפות דיבור עממי ולא מדויק או שיש בהן עדות לניב שונה של העברית. לתופעות הפונטיות האלה יש עדויות גם ממקורות אחרים, ראו כאן.

יוחנן כריסוסטומוס

יוחנן כריסוסטומוס (χρυσόστομος‏) מילולית - "פה הזהב" (347–407) היה אחד הבישופים, המטיפים וההוגים הנוצריים הבולטים במאה הרביעית והחמישית בסוריה ובקונסטנטינופול. הוא ידוע במיוחד בזכות רהיטות דיבורו בציבור ובזכות גינויו לשימוש לרעה שעשתה הכנסייה בכוחה באימפריה הרומית באותה עת. כריסוסטומוס ידוע גם כמחבר דרשות חריפות במיוחד נגד היהדות, במאמץ לחדד את הבידול הטרי בין שתי הדתות.

כריסוסטומוס זכה לשם זה, שפירושו "בעל פה הזהב" אחרי מותו. הוא נחשב לאחד משלושת ההיררכים הקדושים של הכנסייה והוכר כקדוש גם על–ידי הכנסייה הקתולית. שרידיו נגנבו מקונסטנטינופול במהלך מסע צלב בשנת 1204 והובאו לרומא, אך הושבו בצו האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2004.

לוגוס

לוגוס (ביוונית: λόγος) הוא מונח יסוד בפילוסופיה יוונית, שמשמעותו רחבה ומורכבת ומתייחסת כללית להגיון, תבונה, דיבר ושיח ולשכנוע באמצעותם. מושג הלוגוס הושאל על ידי התאולוגיה הנוצרית כדי לתאר את מערכת היחסים בין ישו, שלפני ואחרי האינקרנציה, לאל האב בתוך השילוש הקדוש.

סטארגייט מקורות

סטארגייט מקורות (באנגלית: Stargate Origins) היא סדרת רשת אמריקאית מסוגת המדע בדיוני וההרפתקאות שהופקה כחלק מזיכיון סטארגייט של מטרו גולדווין מאייר. הסדרה מבוססת על הסרט "סטארגייט" משנת 1994 של רולנד אמריך ודין דבלין וסדרת ההמשך "סטארגייט SG-1". הסדרה הוכרזה ב-20 ביולי 2017 בכנס קומיק-קון, סן דייגו לציון 20 שנה ליציאת הסדרה. הסדרה כוללת 10 פרקים קצרים באורך של עשר דקות כל אחד. הסדרה מרחיבה על היקום המקורי של סטארגייט ובעיקר על סיפור מציאתו של הסטארגייט על כדור הארץ. הקרנת הבכורה של הסדרה התרחשה ב-14 בפברואר 2018 בשירות בתשלום של MGM הנקרא "סטארגייט קומאנד". הסדרה משמשת כסדרת פריקוול לסרט הקולנוע ולסדרת הטלוויזיה.

פאטריסטיקה

פאטריסטיקה או פאטרולוגיה (Patristics או Patrology; מלטינית: pater, אבא) הוא תחום מחקר העוסק בחקר כתביהם של הסופרים הנוצריים הקדומים הקרויים "אבות הכנסייה". הפאטריסטיקה עוסקת בתקופה שלאחר שנים-עשר השליחים במאה הראשונה לספירה, כלומר התקופה שלאחר כתיבת הבשורות, ובערך עד תקופת ועידת כלקדון ב-451. יש המאחרים עד לוועידת ניקיאה השנייה ב-787, האחרונה משבע הוועידות האקומניות הראשונות.

הפאטריסטיקה עוסקת בחקר כתבי אבות הכנסייה, שהבולטים שבהם מונים את יוסטינוס מרטיר, אירנאוס, קלמנס מאלכסנדריה, טרטוליאנוס, אוריגנס, קיפריאנוס איש קרתגו , אתנסיוס מאלכסנדריה, האבות הקפדוקיים בזיליוס הגדול, גרגוריוס מנזיאנזוס וגרגוריוס מניסה, תיאודור ממופסואסטיה , אוגוסטינוס הקדוש, וינצנטוס מלרה , קירילוס האלכסנדרוני ועוד.

נושאי המחקר הם הקנוניזציה של הברית החדשה, האפולוגטיקה הנוצרית, התגבשות התאולוגיה הנוצרית, היווצרות דוקטרינת השילוש הקדוש וחקר טבעו של ישו (כריסטולוגיה). הגישות המסורתיות לפאטריסטיקה נעשו כחלק מלימודי התאולוגיה של הממסד הדתי והניחו מראש עקביות ושיטתיות בכתבי האבות בנושאי אמונה. מאז תחילת המחקר הביקורתי, אקדמאים חותרים להציג את דעותיהם ותפישותיהם בהקשרם ובגיוונם ולאו דווקא מתוך הנחת רצף ואחידות.

רבים מהטקסטים הקלאסיים הנחוצים ללמידה של אותה תקופה נמצאים באוספים Patrologia Latina בלטינית ו-Patrologia Graeca ביוונית שנערכו על ידי ז'אק פול מינייה בסוף המאה ה-19 וכן באוסף Patrologia Orientalis שבו נמצאים בטקסטים בשפות מזרחיות. בנוסף לאלו, התגלו ומתגלים כתבי-יד שנעלמו.

בין כתבי העת המובילים העוסקים בתחום נכללים: Journal of Early Christian Studies, Studia Patristica, Vigiliae Christianae, Church History ו-Journal of Ecclesiastical History.

פלגיאניזם

הפלגיאניזם הייתה השקפת עולם נוצרית קדומה לפיה החטא הקדמון לא השחית כליל את הטבע האנושי וכי האדם מסוגל לבחור מרצונו בטוב גם ללא חסד האל שיסייע בעדו. הכנסייה סימנה את הפלגיאניזם כמינות.

מנסחה של פילוסופיה זו היה פלגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס, שטבע והגדיר את רעיון החסד האלוהי. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חוה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחוה, שותפים לאשמה ורק בחסדו המיוחד בן האלוהים הם יכולים להינצל מטבעם. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלגיוס. בעקבות הוויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.

עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי זוסימוס, זוכה פלגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר בוועידת אפסוס, בשנת 431, הוקעה ההשקפה הפלגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה מינות.

קדוש (נצרות)

בנצרות, הקדושים הם בני אדם שעברו קאנוניזציה (הוכרזו כקדושים) על ידי רשויות הכנסייה לאחר מותם, בזכות הקשר החריג שלהם עם האל, מעשיהם המיוחדים או הצטיינותם המוסרית. בני אדם חיים אינם יכולים להיחשב קדושים, משום שכל עוד הם חיים הם עלולים לחטוא. אולם זרמים מסוימים בנצרות הפרוטסטנטית, לעומת יתר הכנסיות (הקומוניונים הקתולי, האורתודוקסי והאוריינטלי), אינה מכירה בפולחן קדושים ומכנה בשם "קדושים" את כל המאמינים הנוצרים.

קלמנס מאלכסנדריה

טיטוס פלאביוס קלמנס, הידוע גם כקלמנס מאלכסנדריה (ביוונית: Κλήμης ὁ Ἀλεξανδρεύς, בלטינית: Clemens Alexandrinus;‏ 150 לספירה לערך – 215 לספירה לערך), היה תאולוג נוצרי איש אסכולת אלכסנדריה. נולד להורים פגנים והמיר את דתו לנצרות, והיה משכיל שהכיר על בוריין את הפילוסופיה היוונית וספרות יוון העתיקה.

כפי שמדגימים שלושת חיבוריו העיקריים, קלמנס הושפע מהפילוסופיה ההלניסטית יותר מכל הוגה נוצרי אחר בן-זמנו, ובפרט מאפלטון ומהאסכולה הסטואית. חיבורים שלו ששרדו רק למקוטעין מצביעים על כך שהוא הכיר גם תורות סוד וגנוסטיקה יהודיות קדם-נוצריות. באחד מחיבוריו הוא טען שהפילוסופיה היוונית מקורה בקרב לא-יוונים, ושאת אפלטון ופיתגורס לימדו מלומדים מצריים. בין תלמידיו היו אוריגנס ואלכסנדר מירושלים .

קלמנס נחשב בדרך כלל כאחד מאבות הכנסייה. הוא מוכר כקדוש בכנסייה הקופטית, בכנסייה האתיופית ובנצרות האנגליקנית . בעבר היה נערץ בכנסייה הקתולית, אולם שמו הוסר מרשימת המרטירים הקתוליים בשנת 1586 מאחר שרבות מדעותיו נחשבו בדיעבד לא-אורתודוקסיות.

קלסוס

קלסוס (ביוונית: Κέλσος) היה פילוסוף יווני בן המאה ה-2 לספירה ויריב לנצרות הקדומה. הוא ידוע בשל עבודתו הספרותית, היחידה הידועה לנו, "על הדוקטרינה האמיתית" (ביוונית: Λόγος Ἀληθής, לוגוס אלתס; או לחלופין: "הדיון האמיתי", "השיחה", "התיאור", "המילה"), ששרדה רק בציטוטים מתוכה בנגד קלסוס , חיבור הפרכה שנכתב בשנת 248 על ידי אוריגנס מאלכסנדריה. חיבורו של קלסוס מהוה את הביקורת המקיפה המוקדמת ביותר הידועה לנו כלפי הנצרות. הוא נכתב בסביבות השנים 175–177, מעט לאחר מותו של יוסטינוס מרטיר (שככל הנראה היה האפולוגטיקן הנוצרי הראשון), והיה ככל הנראה תגובה לחיבורו.

תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
האלוהות

השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש
קרדו · ומן הבן · אריאניות
הסבליאניות · המקדוניות

כריסטולוגיה

לוגוס · אינקרנציה
דיופיזיטיות · מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות
דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם
הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייה

האדם והאל

החטא הקדמון · כפרה · פלגיאניזם
חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה
פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש
הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציה

תאולוגים חשובים

טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס
אתנסיוס · בזיליוס הגדול · גרגוריוס מנזיאנזוס
הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס
יוחנן כריסוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני
ברנאר מקלרבו · תומאס אקווינס · אנסלם
לותר · צווינגלי · קלווין · וסלי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.