אורטוריה

אוֹרָטוֹרְיָה (Oratorio) היא יצירה גדולה למקהלה, זמרים סולנים ותזמורת. פירוש המילה: "הרצאת דברים", דרשה (אורו = מדבר). ראשית התפתחותה הייתה באיטליה. העלילה מתבססת, בדרך כלל, על תוכן דרמטי, אך בניגוד לאופרה, היא מיועדת לביצוע קונצרטנטי. האורטוריה נוצרה כמעט במקביל לאופרה ולקנטטה והיא נמצאת ביניהן. המשותף לאופרה ולאורטוריה הם אריות סולו, רצ'יטטיבים, מקהלות והרכבים ווקאליים. העלילה היא דרמטית, אך בניגוד לאופרה, האורטוריה אינה מציגה את העלילה אלא "מספרת" עליה, כמרומז משמה. באורטוריה, בניגוד לאופרה, אין תפאורות ותלבושות, ובמקרים מסוימים ישנה תפאורה מינימלית ומרומזת ותלבושות, שתפקידן למקם את המבצעים ולהשרות את רוח התקופה על הצופים. המשחק גם הוא מינימלי ומרומז בלבד, בין הסולנים בלבד, והמקהלה ניצבת מאחור ואינה לוקחת חלק בעלילה פרט לשירה.

בניגוד לאופרות, שהיו מבוססות על עלילות גיבורים, מיתוסים שונים, ענייני אהבים, תככים ומאבקי כוח, האורטוריות המוקדמות התבססו על סיפורים מהתנ"ך ומהברית החדשה. עלילותיהן של האורטוריות נכתבו כך שיתאימו לביצוע כנסייתי בחגים הנוצריים.

אורטריות קתוליות

  1. אורטוריה לחג מולד.
  2. אורטוריה לחג הפסחא.
  3. אורטוריות passion על חייו של ישו.

המקור של הז'אנר נמצא ב"דרמה הליטורגית", שמטרתה הייתה להסביר לקהל את התוכן הדתי ואת הטקסט הלטיני (מכיוון שרוב המתפללים לא הבינו את השפה ורבים מהם לא ידעו קרוא וכתוב).

ראשית תולדות האורטוריה

בשנת 1551 יסד פיליפו נרי (בעל תפקיד בכנסייה) אסיפות באולמות תפילה, במטרה לקדם את הפצת הדת הקתולית. קהילות דתיות החלו ליצור תוכניות מוזיקליות משוכללות יותר להתכנסויות ומפגשי תפילה. האולמות שנועדו לעבודת האל נקראו "אורטוריות" והשם דבק בצורת האמנות. תקופת הזוהר של האורטוריות הייתה במאות ה-17 וה-18. במאה ה-17 היו ניסיונות לאין מספר של מלחינים ליצור אופרה דתית, שתענה הן על טעמו של הקהל והן על מגבלות הכנסייה. אמיליו דה קבליירי נודע במשימה הנועזת ביותר שלקח על עצמו ב- Rappresentatione di Anima, et di Corpo, יצירה אלגורית שדמויותיה ייצגו תכונות מושפטות של האדם, אבל היצירה לא זכתה להצלחה.

במחצית השנייה של המאה ה-17 הופיעו מגמות חילון באורטוריות הדתיות. ראיה לכך אפשר למצוא בביצועיהן הסדירים מחוץ לכנסיות, בחצרות אצולה ובתיאטראות ציבוריים. אם דתיות ואם חילוניות, נושאי האורטוריות אמורים להיות כבדי-משקל. בין נושאיהן יכולים להופיע בריאת העולם, חיי ישו, או חייו של גיבור קלאסי או נביא תנ"כי. עם הזמן חלו תמורות נוספות, אולי משום שרוב מחברי האורטוריות היו גם מלחיני אופרות פופולריים. הם החלו לפרסם את הליבריות של האורטוריות כמו את אלה של האופרות פרי עטם. עד מהרה הושם דגש על אריות ואילו השימוש במקהלה פחת והלך. זמרות הועסקו יותר ויותר והחליפו את המספר בשימוש ברצ'יטטיבים. בסופו של דבר חיבר מונטוורדי את "קומבטימו", הנחשבת לאורטוריה החילונית הראשונה.

ג'אקומו קריסימי היה בין מלחיני האורטוריה הראשונים, והוא זכור כיום בעיקר הודות ל"יפתח" שלו, אורטוריה לטינית המביאה את סיפורה התנכ"י של בת יפתח, שאביה נאלץ להקריבה משום שנדר להקריב את היצור החי הראשון שייצא לקראתו בשובו מנצח מן המערכה.

הנדל, המפורסם היום בעיקר ב"משיח" שלו, כתב אורטוריות חילוניות, המבוססות על נושאים מן המיתולוגיה היוונית והרומית. עוד נזקפת לזכותו האורטוריה הראשונה בשפה האנגלית.

באמצע המאה ה-17 התפתחו שני טיפוסי אורטוריה:

  • אורטוריה וולגרה (באיטלקית) - בין הדוגמאות המייצגות לצורה זו:
"דניאל" של קריסימי
"טומאזו" של מרקו מאראצולי
יצירות דומות שכתבו פרנצ'סקו פוג'ה ולואיג'י רוסי

אורטוריות וולגרה נמשכו בין 30 ל-60 דקות ובוצעו בשני חלקים וביניהם דרשה; המוזיקה שלהן דומה לזו של אופרות וקנטטות קאמריות מאותה תקופה.

  • אורטוריות לטינו (בלטינית) - שראשיתן ב- Oratorio del SS. Crocifisso, הקשור לכנסיית סאן מרצ'לו אל קורסו ברומא.

המלחין החשוב ביותר של אורטוריו לטינו הוא ג'אקומו קריסימי, ש"יפתח" שלו נחשבת ליצירת המופת הראשונה בסוגה זו. כמו רוב האורטוריות הלטיניות בתקופה זו, היא כתובה בפרק אחד בלבד.

מבנה

אורטוריות מכילות בדרך כלל:

  • פתיחה אינסטרומנטאלית.
  • אריות שונות, בביצוע סולנים ווקאליים.
  • רצ'יטטיב, שנועד על פי רוב לקדם את העלילה.
  • פרקי מקהלה, מונומנטליים על פי רוב, שתפקידם להשרות תחושת הוד והדר. במקרים רבים, הליווי הכלי למקהלות אורטוריה כוללים תופי טימפאני וחצוצרות.

אורטוריות מפורסמות

הנדל, "הללויה" מתוך "המשיח"

(בסדר כרונולוגי על פי שנת הבכורה)

מראי מקום וקריאה נוספת

  • Bukofzer, Manfred F. Music in the Baroque Era. New York, NY: W.W. Norton and Co., Inc, 1947.
  • Deedy, John. The Catholic Fact Book. Chicago, IL: Thomas Moore Press, 1986.
  • Grove Music Online, ed. L. Macy, grovemusic.com (subscription access).
  • Hardon, John A. Modern Catholic Dictionary. Garden City, NY: Double Day and Co. Inc., 1980.
  • New Catholic Encyclopedia. New York: McGraw-Hill, 1967.
  • Randel, Don. "Oratorio". The Harvard Dictionary of Music. Cambridge, MA: The Belknap Press, 1986.
  • בוקופזר, מנפרד פ., "מוזיקה בתקופת הבארוק", ניו יורק: ו. ו. נורטון ושות', 1947
  • דידי ג'ון, "ספר העובדות הקתולי", שיקגו: הוצאת תומאס מור, 1986
  • מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים, ממוחשב, הוצאת ל. מייסי
  • הארדון, ג'ון א., "מילון קתולי מודרני", גרדן סיטי, ניו יורק: הוצאת דבלדיי ושות', 1980
  • "אנציקלופדיה קתולית חדשה", מקגרו-היל, 1967
  • רנדל, דון "אורטוריה", "מילון הרווארד למוזיקה", קיימברידג', מאסצ'וסטס: הוצאת בלקנאפ, 1986

ראו גם

1903 במוזיקה

ערך מורחב – 1903

אוברטורה

אוּבֶרְטוּרָה (מצרפתית: Ouverture, "פתיחה") היא הקדמה אינסטרומנטלית ליצירה מוזיקלית, על פי רוב יצירה דרמטית (כגון מחזמר או אופרה), יצירה למקהלה (כגון אורטוריה) ולעיתים אף ליצירה אינסטרומנטלית.

בקולנוע ובמחזמר האוברטורה מהווה על פי רוב מחרוזת של השירים הקליטים ביצירה.

בעבר שימשה המילה לציין גם קובץ פרקים או ריקודים, הידוע גם כסוויטה. יצירות מאוחרות יותר, כגון האוברטורה של בטהובן "לאונורה מס' 3", מציינות מעבר בין התפיסה של האוברטורה כהקדמה לבידור דרמטי לבין צורות מוזיקליות כפואמה סימפונית, שהן יצירות העומדות בזכות עצמן.

אורטוריה לחג המולד

האורטוריה לחג המולד (בגרמנית: Weihnachts-Oratorium היא אורטוריה מאת יוהאן סבסטיאן באך, מס' 248 ברשימת יצירות באך. היא מורכבת משש קנטטות. האורטוריה בוצעה לראשונה בשישה אירועים הסובבים את חג המולד - בשלושת הימים הראשונים של חג המולד, מ-25 עד 27 בדצמבר 1734, בחגיגת ברית המילה, 1 בינואר 1735, ביום א' הראשון של השנה החדשה, 2 בינואר 1735, ובחג ההתגלות, 6 בינואר 1735. הקנטטות בוצעו לסירוגין בכנסיית תומאס ובכנסיית ניקולאי בלייפציג.

איגור סטרווינסקי

איגור פיודורוביץ' סטרווינסקי (ברוסית: Игорь Фёдорович Стравинский, בתעתיק לטיני: Igor Fyodorovich Stravinsky; ‏17 ביוני 1882 - 6 באפריל 1971) היה מלחין רוסי ואמריקני של מוזיקה קלאסית מודרנית.

בין יצירותיו הנודעות ניתן למנות את הבלטים המוקדמים "פולחן האביב" ו"ציפור האש", וכן את "סימפוניית תהילים" הניאו קלאסית, "מזמורי רקוויאם" והאופרה-אורטוריה "אודיפוס רקס".

סטרווינסקי היה אחד מבכירי המלחינים במאה ה-20, בעל כוח ההשפעה הגדול ביותר במוזיקה בת זמננו. הוא זכה בפרסים רבים ובאותות כבוד, ביניהם מדליית הזהב של התזמורת הפילהרמונית של לונדון ב-1951, פרס סיבליוס בסך 27,000 דולר מן "הקרן הפינית לאמנויות ולמדעים" ב-1963 ועוד.

סטרווינסקי נודע במעברים שביצע בין סגנונות. ביצירות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" חנך את הפרימיטיביזם במוזיקה של המאה ה-20. יצירות אלו עוררו עליו את חמת המבקרים, שלא הצליחו לקבל את החידוש שבהן ושפכו עליו קיתונות של לעג וגינוי. רק מאוחר יותר, כאשר נטש את הפרימיטיביזם לטובת הנאו-קלאסיציזם, חזרו בהם רבים מן המגנים והחלו לראות במוזיקה זו יצירות מופת, בעוד שכתיבתו הנאו-קלאסית נראתה להם כשמרנית ומיושנת. כאשר שינה שוב את סגנונו ונטש את הנאו-קלאסיציזם לטובת הכתיבה הסריאלית, נתקל שוב בביקורת נוקשה מצד המבקרים, שתיארוהו כרפה שכל ותשוש, בעודם מהללים את המוזיקה שכתב הנאו-קלאסיקן.

אליהו (אורטוריה)

אליהו (באנגלית: Elijah) היא אורטוריה, שחיבר פליקס מנדלסון בשנת 1846 לפסטיבל ברמינגהם באנגליה. האורטוריה מתארת אירועים שונים בחיי הנביא אליהו, מתוך הספרים מלכים א' ומלכים ב'.

אריה (מוזיקה)

אַרִיָה (Aria) (משמעות באיטלקית: 'אוויר') הוא מונח הקשור לעולם המוזיקה ופירושו חיבור שירי באופרה או אורטוריה. קיימות אריוֹת למגוון קולות רחב.

החל מראשית דרכה התבססה האופרה על שילוב בין אריה, שהיא קטע סולו של אחד הזמרים המבטא בדרך כלל מצב-רוח או הלך רגשי, לבין הרצ'יטטיב, קטע מושר או מדובר המשמש לקידום העלילה.

בין האריות הידועות ניתן למנות את "שיר הטוראדור" מאת ביזה, מתוך האופרה "כרמן"; או "האישה היא יצור הפכפך" (לה דונה א מובילה) מאת ג'וזפה ורדי, מתוך האופרה "ריגולטו".

בתקופת הבארוק היה שימוש נרחב באריות מסוג "אריה דה קאפו". בסוג זה, שפותח על ידי המלחין האיטלקי אלסנדרו סקרלטי, יש שלושה חלקים, שהאחרון בהם מהווה חזרה (מוזיקלית ומילולית) על החלק הראשון.

גאורג פרידריך הנדל

גאורג פרידריך הנדל (בגרמנית: Georg Friedrich Händel (מידע • עזרה); באנגלית: ג'ורג' פרידריק הנדל - George Frideric Handel;‏ 23 בפברואר 1685 – 14 באפריל 1759) היה מלחין בן תקופת הבארוק, יליד סקסוניה שחי רוב ימיו באנגליה. יצירתו המפורסמת ביותר היא משיח – אורטוריה לסולנים, מקהלה ותזמורת, ונהוג לבצעה בחג הפסחא ובחג המולד.

הבריאה (אורטוריה)

הבריאה (בגרמנית: Die Schöpfung) היא אורטוריה, שכתב יוזף היידן בין השנים 1797 ל-1798 (הובוקן 21/2). רבים רואים בה את יצירת המופת שלו. האורטוריה מתארת וחוגגת את בריאת העולם כפי שהיא מתוארת בספר בראשית ובגן העדן האבוד של ג'ון מילטון, משורר בין המאה ה-17.

הטקסט של היצירה "בריאת העולם" נמסר להיידן כאשר ביקר בלונדון, ותורגם מאנגלית לגרמנית על ידי הברון גוטפריד ואן שוויטן, שמימן את הפקת הבכורה של היצירה בווינה ב-29 באפריל 1798. זהותו של מחבר הטקסט המקורי לא ידועה. הטקסט מבוסס על קטעים מספר בראשית, קטעים מתהילים והשיר "גן העדן האבוד" מאת ג'ון מילטון. היצירה כתובה לזמרי סופרן, טנור ובס, (סולנים המייצגים את המלאכים גבריאל, רפאל ואוריאל בחלק השלישי, אדם וחווה), מקהלה ותזמורת סימפונית, ובנויה בשלושה חלקים.

התזמורת מנגנת לעיתים קרובות לבדה, בעיקר בקטעים של ציור מילים: הופעת השמש, בריאת החיות השונות, ומעל לכל בפתיחה, התיאור המפורסם של התוהו ובוהו לפני בריאת העולם.

הרכב קאמרי

במוזיקה קלאסית, הרכב קאמרי הוא הרכב מוזיקלי קטן יחסית, הכולל קבוצה קטנה של נגנים/זמרים (לרוב שלושה עד שמונה). קיימים הרכבים רבים בשילובים שונים ומגוונים; עם זאת, במוזיקה הקלאסית נשתרשו כמה הרכבים הנחשבים "מקובלים" כמו רביעיית מיתרים או שלישיית פסנתר.

קטעים מתוך יצירה קולית ארוכה (אופרה, אורטוריה וכיוצא בזה) הכתובים למספר זמרים נקראים "קטעי אנסמבל". דוגמה ליצירה בהרכב יוצא דופן היא שירי עם של בריו, לסופרן, חליל צד, קלרינט, נבל, צ'לו וכלי הקשה.

יורם (אורטוריה)

"יורם" הוא שמה של אורטוריה לסופרן, טנור, בריטון, באס, מקהלה מעורבת ותזמורת סימפונית - אופוס 18 שכתב פאול בן חיים. היא נכתבה בשנים 1933–1932 במינכן, בהשראת "ספר יורם" של המשורר הגרמני רודולף בורכארט, לאחר שבן חיים, אז "פרנקנבורגר", פוטר מתפקידו כמנהל מוזיקלי של האופרה של אאוגסבורג, ככל המוזיקאים היהודים שם.

יפתח

האם התכוונתם ל...

יפתח (אורטוריה, קריסימי)

יפתח (Jephte או Historia di Jephte) היא דוגמה חשובה לצורת האורטוריה של אמצע המאה ה-17 שחיבר ג'אקומו קריסימי בסביבות 1650 (כנראה 1648), על פי סיפורו של השופט יפתח מספר שופטים. היצירה תואמת למה שנחשב לצורת האורטוריה הקלאסית של ראשית תקופת הבארוק, לטקסט תנ"כי שנמסר בפי זמרים סולנים ומקהלה עם דברי קישור של קריין. הפרטיטורה היחידה מזמן חיבור האורטוריה היא לעוגב קונטינואו בלבד, אם כי יש ומתגברים אותו בכינורות וקונטרבס, שסימוכין לשימוש בהם קיימים ביצירות אחרות של המלחין.

קריסימי ביסס את המוניטין שלו כאמן האורטוריה הלטינית בשנת 1650, כשחיבר את "יפתח", הנחשבת ליצירה המשובחת ביותר שלו בצורה זו. תאורטיקאי המוזיקה אתאנאזיוס קירשר הזכיר ב"מוזורגיה אוניברסליס" שלו את האורטוריה וציין את יכולתו של קריסימי להטות "את רוח המאזינים אל כל רגש שיחפוץ בו".גרסה של האנס ורנר הנצה משנת 1976 היא עיבוד ל-7 קולו סולו, מקהלה ב-6 קולות, חלילים, כלי הקשה ופיציקטו בכלי מיתר.

ישראל במצרים (אורטוריה)

ישראל במצרים (HWV 54 ברשימת יצירותיו של הנדל) היא אורטוריה תנ"כית בשלושה חלקים מאת גאורג פרידריך הנדל. הליברית נערכה, לדעת היסטוריונים רבים, על ידי Charles Jennens והיא מורכבת מקטעים נבחרים מהתנ"ך, בעיקר כאלו הנוגעים ליציאת מצרים, מספר שמות ומתהילים.

היצירה הוצגה בבכורה בתיאטרון המלך בלונדון ב-4 באפריל 1739. הנדל העלה אותה על בימת התיאטרון זמן קצר לאחר ביטול העונה בתיאטרון מחמת מיעוט מנויים. סביר להניח, שהקונצ'רטו לעוגב בפה מז'ור, "הקוקיה והזמיר", שהנדל סיים לפני האורטוריה, נוגן בין המערכות, יחד עם יצירות אחרות. הקהל לא התלהב מן האורטוריה, אף כי זכה לשבחי ה"דיילי פוסט" הלונדוני, וההצגה השנייה קוצרה; היצירה המקהלתית ברובה תוגברה עכשיו באריות איטלקיות.

קטע ממנה נודע כהקלטה המוקדמת ביותר הידועה של מוזיקה קלאסית, מ-29 ביוני 1888, על גליל שעווה. בהקלטה זו, ב"קריסטל פאלאס" בלונדון שרה מקהלה בת כמה אלפי זמרים את "משה ובני ישראל" [1] . מחמת מגבלות טכנולוגיית ההקלטה של אותם ימים, יחד עם המספר העצום של הקולות, מרחק מכשיר ההקלטה מן הזמרים והאקוסטיקה של קריסטל פאלאס, הייתה ההקלטה רחוקה מלהיות איכותית, ומאז התדרדרה עוד יותר. על אף האיכות הירודה, אפשר עדיין לעמוד על נוהלי הביצוע שהיו מקובלים בשיאה של תופעת פסטיבל הנדל.

לברית

לִבְרִית, ובלעז לִיבְּרֶטּוֹ (libretto), היא השם הכולל לטקסט של יצירה מוזיקלית ווקאלית-בימתית, כגון: אופרה, אופרטה, אורטוריה או מחזמר.

מקור המילה באיטלקית ופירושה "סִפרון". בלברית נכלל התמליל בקטעים המוזיקליים ובקטעים שאינם מוזיקליים. מחבר לברית נקרא בעברית לִבְרִיתָן, או בלעז לִיבְּרֶטִיסְט. לעיתים המלחין עצמו משמש גם כלבריתן, כדוגמת ריכרד וגנר, אשר חיבר את הטקסט לכל יצירותיו הבימתיות. עם הלבריתנים הנודעים ביותר בתולדות האופרה נמנים פייטרו מטסטאזיו, לורנצו דה פונטה, פרנצ'סקו מריה פיאבה, אריגו בויטו, לואיג'י איליקה, ג'וזפה ג'אקוזה ואז'ן סקריב.

עם הלבריתנים העיקריים במחזות הזמר ובאופרטות בשפה האנגלית נמנים ויליאם שוונק גילברט, אוסקר המרשטיין, איירה גרשווין, אירווינג ברלין, גאי בולטון, דורותי פילדס וקול פורטר.

מרק לברי

מרק לַבְרִי (Lavry;‏ 22 בדצמבר 1903, ריגה – 24 במרץ 1967, חיפה) היה מלחין ומנצח ישראלי.

משיח (אורטוריה)

משיח (במקור Messiah) הוא אורטוריה מאת גאורג פרידריך הנדל משנת 1741 והיצירה הנודעת ביותר של מלחין זה. היא נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הווקאלית המערבית, והיא ככל הנראה היצירה הווקאלית המפורסמת ביותר במוזיקה הקלאסית בשפה האנגלית. סימנה ביצירות הנדל הוא HWV 56.

מתאוס פסיון

מתאוס-פסיון (בגרמנית: Matthäuspassion) או "הפסיון על פי מתי", 244 ברשימת יצירות באך, היא אורטוריה מאת יוהאן סבסטיאן באך, לקולות סולו, מקהלה כפולה ותזמורת כפולה, לליברית מאת פיקאנדר (כריסטיאן פרידריך הנריצי). היצירה כתובה לפרקים 26 ו-27 של הבשורה על פי מתי, בשילוב כוראלים ואריות.

סימפוניה

סימפוניה (מיוונית: "סינ-" = יחד, ו"פון" = צליל) היא צורה מוזיקלית לתזמורת, המבוססת לרוב על ארבעה פרקים. עד התקופה הקלאסית ציין המושג באופן רופף יצירות כליות ליותר מכלי אחד; מהתקופה הקלאסית ואילך הכוונה בדרך כלל ליצירה תזמורתית בצורת סונאטה.

תיקון חצות (אורטוריה)

"תיקון חצות" היא אורטוריה מאת המלחין הישראלי מרדכי סתר. היצירה נכתבה במשך מספר שנים לתמליל של המשורר מרדכי טביב. לדעת רבים זוהי פסגת המוזיקה הקלאסית הישראלית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.