אורות הקודש

אורות הקודש הוא כותר אחד מספריו העיקריים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ובו מרוכז חלק ניכר ממשנתו הרוחנית של הרב. הספר סודר ונערך על ידי תלמידו של הרב קוק, הרב דוד כהן ("הנזיר"), מתוך כתבי היד שהרב קוק מסר לו. הספר נחשב לאחד העמוקים והמורכבים ביותר מבין כתבי הראי"ה. המהדורה הראשונה של "חכמת הקודש" - השערים והמאמרים, הודפסה לראשונה בשנת ה'תרצ"ח. השערים לחלק השני שנקרא "מוסר הקודש" הודפסו לראשונה בשנת תש"י 1950. המאמרים של "מוסר הקודש" הודפסו לראשונה 18 שנה לאחר פטירת הנזיר בשנת 1990. בשנת 1963 יצאה מהדורה שנייה של חכמת הקודש והשערים של מוסר הקודש.

אורות הקודש
מאת הראי"ה קוק
שפת המקור עברית
סוגה עיון, מחשבת ישראל
הוצאה
הוצאה מוסד הרב קוק
מספר עמודים 1,600
עורך הרב הנזיר
מספר כרכים 4
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט אורות הקודש א'
היברובוקס
הספרייה הלאומית 002056497

עריכת הספר

מעטים הם ספריו של הרב קוק שנכתבו מלכתחילה בצורת ספר. חלק גדול של כתבי הרב קוק נכתבו בפסקאות במחברותיו הרבות, ללא סדר שיטתי בהם. ספרים רבים של הרב קוק נערכו כקבצים של ציטטות מכתביו בנושאים מסוימים, על ידי תלמידיו המובהקים (בהם: אורות, אורות התשובה, אורות התורה ואחרים), או הדפסת כתביו כסדר שנכתבו במחברותיו, (תחת כותרים ערפלי טוהר בחיי הרב, ושמונה קבצים בצירוף הגהתם של המוצאים לאור), ומעטים מהם נכתבו כספרים מלכתחילה על ידי הרב (חבש פאר, עין אי"ה ועוד).

גם הספר אורות הקודש אינו יצירה מקורית של הרב קוק, אלא עריכה של כתביו על ידי תלמידו הרב דוד כהן ("הנזיר"). בשונה משאר ספרי הרב, אורות הקודש אינו מתמקד באספקט בודד מתורתו, אלא מבקש להקיף את כלל הגותו והשקפתו של הרב על העולם, האדם והאלוהות.

המניע לכתיבת "אורות הקודש", כפי שמספר הרב הנזיר בהקדמה לספר, הוא הדחף שלו לפענח, לברר ולהסביר את שיטתו של הרב קוק. הוא כותב כיצד לאחר פגישתו הראשונה עם הרב קוק התפעל ממנו רבות, ומאז ראה בו כרבו. אולם גם לאחר שלמד אצל הרב קוק במשך תקופה של שבע שנים, עדיין לא ידע להסביר באופן שיטתי את תורתו של הרב. וכך מתאר הרב הנזיר את הדברים:

ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסוים, מה, שיטה? והתשובה: כן, ודאי. מאז גמלה החלטתי, לברר תורת הרב, כשיטה אלוקית שלמה, יסודותיה, ויסודי היסודות, ועל פיהם לבחור כתביו ולסדרם, במאמרות. הרב מסר לידי כתבי קדשו, ועודד אותי בדבריו, כי הוא סומך עלי בסידורי...

אורות הקודש, מבוא, הוצאת מוסד הרב קוק, עמוד 18

מבנה הספר

הספר פורש את הגותו של הראי"ה בשני מישורים: הגותי ("חכמת הקודש") ומוסרי ("מוסר הקודש"). נראה שהחלק השלישי, שאת עריכתו לא הספיק הרב הנזיר לסיים בחייו, התעתד לעסוק במישור הכלל ישראלי (ראו להלן). כל חלק נפתח במבואות ("שערים"), ולאחריהם מופיעים עיקרי השיטה ("מאמרים").

מבנה הספר:

חכמת הקודש:

כרך ראשון - שני שערים: חכמת הקודש, הגיון הקודש.

כרך שני - חמישה מאמרים: הקודש הכללי, החיות העולמית, האחדות הכוללת, הטוב הכללי, התעלות העולם.

מוסר הקודש:

כרך שלישי - שני שערים: מוסר הקודש, דרך הקודש.

כרך רביעי - חמישה מאמרים: האהבה הכוללת, הדבקות הכללית, הענווה האצילית, השלום, העלאת העולם.

הכרך החמישי, שעריכתו לא הושלמה על ידי הרב הנזיר, אמור היה לכלול שלושה שערים, שעניינם, כדבריו: "חלק שלישי, נעילת שערים, מיוחד ליסוד היסודות, אור תורה, אור ישראל, וארץ ישראל. וגולת הכותרת, אורו של משיח."[1]

תוכן הספר

סידור תוכני הספר נעשה, על פי תיאורו של העורך,[2] מתוך התייחסות לשלושה ממדים שונים בהם הוא עוסק:

א. הצגת השיטה המחשבתית הכללית של הרב קוק.

ב. בירור כל תת־נושא הנידון בספר, כשלעצמו, מכל צדדיו, ביחס לגישות השונות המובאות בחוכמה העברית (התלמוד והמדרשים, חכמת הקבלה וספרות המחקר).

ג. בירור כל תת־נושא ביחס לחוכמה הכללית, למן הפילוסופים המוקדמים ועד לדורו של הרב קוק - אך לא באופן מפורש בדרך כלל.

חכמת הקודש

החלק הראשון, העוסק בשיטה הפילוסופית־מחשבתית של הרב, נפתח בשני מבואות.

המבוא הראשון, חכמת הקודש, עוסק במהותה וסגולתה של חכמת התורה. התורה היא החוכמה העליונה שמוצאה מן הקב"ה, והיא כוללת את כל החוכמות כולן, ומתוך ראייתה הכוללת מלמדת כיצד בכל חוכמה יש גרעין של אמת. מתוך כלל יסודי זה, נובעות סגולותיה הייחודיות של חכמת התורה: איחוד מחשבתי של התכנים הנגלים עם תכנים נסתרים, איחוד מחשבתי של תכנים פרטיים עם תכנים כלליים, איחוד של תוכני קודש עם תוכני חול, ומתוך אלו הבנת הרבדים הנסתרים של המציאות. חכמת התורה מתגלמת באופן השלם ביותר על ידי הופעת רוח הקודש ונבואה בארץ ישראל, אז מתאחדים חוכמת הקודש והגיון הקודש: מכאן המעבר למבוא השני.

המבוא השני, הגיון הקודש, עוסק בהשראה האלוקית המופיעה באדם, לדרגותיה השונות. היצירה הרוחנית האנושית היא שריד, הד קלוש, של הנבואה. הוודאות באמיתות התוכן המופיע על ידי השראה פנימית לאדם, מתבררת שלב אחרי שלב במדרגות רבות ושונות, החל מסינתזה של התוכן ההשראתי עם בירור ומחקר שכלי, ועד לכדי הכרת וודאות עליונה בדבר תכנים שהם ממעל לאפשרות בירור שכלי, על ידי 'השערה ודמיון עליון', שמקורם הכמוס בנבואה. ועל ידי השתלמות כוחות הדמיון, השכל, הרגש והרצון, כשכל אחד מהם מזוקק מטעויות ועסוק כולו בקודש, יכול האדם לעלות במעלות קדושה עד לכדי השראת רוח הקודש, ולעתיד לבוא אף נבואה למדרגותיה השונות.

לאחר שני מבואות אלו, עוסק הספר בשיטתו המחשבתית של הרב קוק, המורכבת מחמישה יסודות:

א. הקודש הכללי: ביסוד המציאות מצויה הוויה של קודש, שאי אפשר להגדירה במונחים הלקוחים מהעולם הזה כיוון שהיא ממעל לו. הקדושה הנובעת מקודש זה מופיעה באדם ובעולם, בצורה של אידיאלים, ומרוממת אותם לתכליתם.

ב. החיות העולמית: כל החיים המצויים בעולם הם הופעה של כח חיים אלוקי אחדותי המתפרט לפרטי החיים כולם. החיים שואפים לעליה מתמדת.

ג. האחדות הכוללת: המציאות כולה היא אחדות שלמה ומושלמת. עניין זה יכול להיות מובן לאשורו רק על ידי העמקה בחכמת הקבלה.

ד. הטוב הכללי: מתוך הבנת האחדות הכוללת, מתברר שהכל טוב במציאות לגמרי, ואין שום רע כלל. לשם השלמת ההבנה של יסוד זה, נדרש היסוד החמישי:

ה. התעלות העולם: העולם מצוי בתהליך תמידי של התעלות, התקנות, באופן שכל מציאות הרע בעולם מטרתה הבאת טוב עליון יותר לעולם. העולם עתיד להגיע לכדי שלמות גמורה.

מוסר הקודש

גם החלק השני של אורות הקודש, העוסק בהשקפתו של הרב קוק על תורת המוסר, נפתח בשני מבואות.

המבוא הראשון, מוסר הקודש, עוסק בלימוד עיוני של תורת המוסר. מקור המוסר בציווי האלוהי, ולא הבנה אנושית כלשהי כשיטתם של רוב הפילוסופים. המוסר האנושי הטבוע באדם הוא הכנה בלבד למוסר השלם, שמקורו אלוקי. על כן, חיים על פי מצוות התורה הם החיים השלמים והמאושרים, וככלל לא ייתכנו חיי מוסר שלמים ללא קיום מצוות התורה. התכונה של האדם עליה פועלת העבודה המוסרית היא הרצון, כשם שטיעונים הגיוניים פועלים על השכל. חופש הבחירה של האדם, הוא ניצוץ מהחופש האלוקי. מכאן שמטרת העבודה המוסרית היא לעשות את הרצון חופשי, והחופש האמיתי של הרצון הוא הדבקות במקורו האלוהי, והאהבה לכלל המציאות, שכן היא הופעה של החיות האלוקית. תכליתו של המוסר היא הטוב העליון, שהוא תענוג הדבקות האלוהית, והוא יושג לכלל האנושות לעתיד לבוא עם תיקון העולם, אולם יחידים יכולים להגיע אליו גם כעת.

המבוא השני, דרך הקודש, עוסק ביסודות העבודה המוסרית המעשית של האדם מישראל, שתכליתה להגיע לידי נבואה, שזהו המצב הנפשי־הרוחני השלם ביותר. ישנם חמישה יסודות, המסודרים לפי סדר עולה:

א. הקדשת חיי האדם לעבודת הקב"ה. משמעות הדבר היא שכל דרכיו יהיו שווים לדרכי הקב"ה.

ב. תיקון המידות, על ידי שימוש בכל מידה לטובה.

ג. פרישות מדרכי העולם הזה (ליחידי סגולה).

ד. חסידות - אהבה לכל, עשיית חסד לכל וסבלנות.

ה. תודעה קבועה של ציפיה לישועה.

לאחר שני מבואות אלו, עוסק חלק זה במידות הנפש העיקריות המגלמות באופן מעשי את העקרונות המוסריים שהובאו לעיל. גם מידות אלו מסודרות לפי סדר עולה:

א. האהבה הכוללת: אהבת העולם כולו, מתוך דבקות באלוקים שהוא מקור העולם.

ב. הדבקות הכללית: קישור נפשי עמוק ותדירי לאלוקים, המתבטא בכל רובדי החיים.

ג. הענווה האצילית: הענווה היא הטובה שבמידות ויסוד כל המידות הטובות, ועניינה הוא הכרת ערכו האמיתי של האדם.

ד. השלום: הבאת שלום, לאומה הישראלית ולעולם כולו, שיתממש במלואו באחרית הימים.

ה. העלאת העולם: עבודתם המשיחית של יחידי סגולה, לתיקונו השלם של העולם כולו.

'נעילת שערים'

אף על פי שהחלק השלישי של הספר לא הושלם על ידי הרב הנזיר, כאמור, יש לציין את הנושאים בהם הוא התעתד לעסוק, לצורך השלמת סקירת תורתו ההגותית של הרב (נושאים אלו מופיעים בהרחבה בספרו של הרב קוק "אורות", שנערך בחייו על ידי בנו הרב צבי יהודה קוק):

אור תורה, אור ישראל וארץ ישראל: עם ישראל הוא העם שנבחר להופיע לעולם את אותם האידיאלים שהוצגו בשני החלקים הראשונים של הספר. הדרך של עם ישראל לקיים את ייעודו היא על ידי ישיבתו בארץ ישראל, שסגולתה הרוחנית מיוחדת לעם ישראל, וקיומו את התורה.

אורו של משיח: המטרה הכללית של עם ישראל, גאולת העולם כולו, יוצאת אל הפועל על ידי תהליך ביאת המשיח, שהחל באופן גלוי בתקופה שמאז קום התנועה הציונית (המכונה "עקבתא דמשיחא").

עריכה, הוצאה לאור, מהדורות

עבודת העריכה של הרב הנזיר נמשכה יותר משלושים שנה[3] וכללה סידור שיטתי של יסודות שיטת הרב קוק, וקיבוץ פסקאות נבחרות מכתבי הרב על פי יסודות אלו. במהלך העריכה התייעץ הנזיר עם הרב קוק לעיתים רחוקות.[4] בסוף העבודה על 'חכמת הקודש' הנזיר הראה לרב קוק את הגליונות המוכנים לדפוס והרב קוק העיר כמה הערות בכתב ידו, למשל הוא הוסיף פסקאות בסוף פרקים מ"ה וק"א - בכך ראה הנזיר את הסכמתו המלאה של הרב קוק לפעולת העריכה.[5] בנוסף לכך הנזיר התייעץ גם עם הרב חרל"פ.

הרב הנזיר הוסיף מבואות לספר, המודפסים בתחילת הכרך הראשון ובסוף הכרך הרביעי, ובהם התוויית קווים כלליים לשיטתו של הרב כפי שהיא מופיעה בספר.

המהדורה הראשונה של אורות הקודש הודפסה בפעם הראשונה בשנת תרצ"ח 1938.[6] מהדורה זו כללה את שני כרכים בהם שני החלקים של "חכמת הקודש", השערים והמאמרים. על חלק זה עבד הנזיר 12 שנה. בשנת תש"י 1950 ראה אור הכרך השלישי הכולל את השערים ל"מוסר הקודש".

בשנת תש"ן הוציא הרב יוחנן פריד את הכרך הרביעי, שנערך עוד בימי הנזיר, ונשאר בכתב יד, הכולל את המאמרים של מוסר הקודש.

מהדורה שנייה של חכמת הקודש והשערים של מוסר הקודש ראתה אור בשנת ה'תשכ"ג (1963), כמעט שלושה עשורים אחרי פטירתו של הרב קוק, נעשו בה שינויים בין שני הדפוסים, שינויים טכניים: נפתחו ראשי תיבות, הוסרה הנקודה שהייתה בסוף כל כותרת במהדורה הראשונה, וגם שינויים קלים בתוכן שיסודם כנראה בטעויות דפוס.

מלבד ארבעת הכרכים המוכרים בהוצאת "מוסד הרב קוק", הודפסה על ידי הרב הראל כהן ראש מכון "נזר דוד" טיוטה ראשונית מהחלק החמישי 'אור תורה בישראל' שתוכנן על ידי הרב הנזיר אך לא יצא אל הפועל, שמודפסת בספר "נשמה של שבת".[7]

פירושים לספר

החלק הראשון של אורות הקודש מלווה במקורות אותם ליקט הרב הנזיר, והביאם בסוף הכרך השני, שחותם את החלק הראשון של אורות הקודש: "חכמת הקודש". מדובר ברשימת הפניות בלבד, ללא גוף המקורות. חלק גדול מן המקורות מפנים ישירות לספרות הקבלה על ספריה השונים.

הרבנים שלמה ואהרון טולדאנו הוציאו על ספר "אורות הקודש" פירוש דיבור ומחשבה (2 כרכים). שני הכרכים מכילים פירוש על השער הראשון "חכמת הקודש" בספר הראשון מתוך ארבעת כרכי אורות הקודש. פירוש דיבור ומחשבה מפענח את השפה המיוחדת לרב קוק ואת מושגיו, תקציר כל פרק והסברו בשפה המותאמת למושגים של דורנו, והערות "חוויות הקודש" המפענחות את מקורותיו הפילוסופיים והקבליים של הרב קוק.

בשנת תשע"א (2011) יצא לאור "אורות הקודש המבואר", ובו פירושו של הרב יששכר היימן על חלק ב' של אורות הקודש, זהו פירוש על מספר פיסקאות מתוך הספר והחומר בו אינו רב.

בשנת תשע"ג (2013) יצא לאור "אורות הקודש עם פירוש רז תורה" מאת הרב שלמה גילת. פירוש זה הוא בעצם הרחבה של המקורות שציין הרב הנזיר עצמו בסוף הכרך השני של אורות הקודש. הפירוש תמציתי מאוד, ומכוון להשמת אורות הקודש בהקשר של המקורות אותן ציין הרב הנזיר, ולהבהרה קצרה של הקשר בין הפרקים למקורות. הפירוש מקיף כל החלק הראשון של אורות הקודש על שני שעריו וחמשת מאמריו, המתפרשים על פני הכרך הראשון והשני. לחלק השני של אורות הקודש הרב הנזיר עצמו לא הספיק להכין מקורות.

בשנת תשע"ד (2014) יצא לאור פירוש וביאור מקיף ושיטתי לשער חכמת הקודש, פרק אחר פרק, מתוך עיון במקורותיו בקבלה ובפילוסופיה מאת הרב זאב סולטנוביץ'.

לקריאה נוספת

  • דוד כהן ("הנזיר"), חוג הראי"ה : מתוך קובץ שיעורים ב"אורות הקודש" למרן הראי"ה קוק, ירושלים : הוצאת נזר דוד, תשמ"ח־1988.
  • גרשם שלום, דברים בגו, א, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ן־1990, עמודים 76–77.
  • הרב ד"ר יהודה ביטי, "בין פילוסופיה לקבלה בהגותו של הרב דוד כהן (תרמ"ז-תשל"ב): עיון בספר "קול הנבואה", עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה ע"ש בן-גוריון בבאר שבע, 2007.
  • הרב ד"ר מאיר מוניץ, "חוג הראי"ה ועריכת כתביו של הרב קוק", עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר־אילן, תשס"ט
  • הרב אוריאל עיטם, 'סקירת כתבי ההגות של הראי"ה', צוהר, י"ח (תשס"ד), עמודים 19–38

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורות הקודש, כרך א', עמוד 24.
  2. ^ אורות הקודש, א', עמוד 23.
  3. ^ הרב ש' גורן, 'קדושת נזרו', שאר ישוב כהן (עורך), נזיר אחיו א, עמוד ד'.
  4. ^ משנת הנזיר, הוצאת נזר דוד תשס"ה, עמ' צ"ב
  5. ^ ראו: אורות הקודש, כרך א', עמוד 23.
  6. ^ ספר חדש מהרב קוק, ז"ל, הצופה, 18 באפריל 1938, עמ' 3
  7. ^ נשמה של שבת, נכתב לזכרו של הרב אליהו שלמה רענן, נכד הרב קוק ובן חתנו הרב שלום נתן רענן, שנרצח בביתו בחברון (בעריכת מנחם אריאלי), חברון תשנ"ט).
אברהם יצחק הכהן קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוּק (ט"ז באלול ה'תרכ"ה, 7 בספטמבר 1865 - ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935. מכונה גם הראי"ה) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.

הרב קוק שימש ברבנות בלטביה, עלה לארץ ישראל בכ"ח אייר תרס"ד (1904), בימי העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית־קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. התמנה לרבן של יפו והמושבות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב בירושלים ועמד בראשה.

פסיקותיו מהוות יסוד לפסיקה בענייני היחס לשלטון יהודי בימינו, מצוות התלויות בארץ ועוד בקרב הציונות הדתית וחוגים נוספים. ועוד. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי ההלכה, האגדה, הפילוסופיה והמוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, בהגות הציונית הכללית, ובהגות היהודית בכללה, ובכלל זה באורתודוקסיה המודרנית. לעומת זאת ספג התנגדות חריפה באגפיו הקנאיים של העולם החרדי.

אגרות הראיה

ספר אגרות הראיה (ראשי תיבות של אגרות הרב אברהם יצחק הכהן) הוא סדרת ספרים המקבצים מכתבים שכתב הרב קוק. ככלל חולקו מכתביו של הרב קוק למכתבים בעלי תוכן הלכתי, שנתפרסמו בספרי השו"ת שלו (משפט כהן, דעת כהן, עזרת כהן ואורח משפט), לבין המכתבים העוסקים בעניינים ציבוריים, הגותיים ועוד, שנתפרסמו בספרי אגרות הראיה. לעיתים, אותו מכתב עצמו, נתפרסם חלקו באגרות הראיה וחלקו באחד מספרי השו"ת.

אהבת חינם

אהבת חינם הוא מושג שהופיע לראשונה בספרות הרבנית במאה ה-20 כהופכי למושג שנאת חינם, המוזכר בתלמוד כסיבה לחורבן בית שני.

בריאת העולם (יהדות)

סיפור בריאת העולם הוא סיפור מקראי שמופיע בתחילת ספר בראשית ומתאר כיצד נברא העולם על ידי האלוהים. סיפור זה מקובל על היהדות ועל הנצרות, ואף בסיפור בריאת העולם במסורת האסלאם יש דמיון רב לתיאור זה.

במסורת היהודית נמנות השנים בלוח השנה העברי מהשנה שלפני יום בריאת האדם, (שהוא היום הששי מתחילת בריאת היקום) ולפיה השנה הנוכחית היא שנת ה'תשע"ט (5779) לבריאת העולם.

דוד כהן (הנזיר)

הרב דוד כהן (אלול ה'תרמ"ז - כ"ח באב ה'תשל"ב; ספטמבר 1887 בערך - 8 באוגוסט 1972) היה הוגה דעות יהודי וחוקר תלמוד, קבלה והפילוסופיה היהודית. מתלמידיו הבולטים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומהחשובים שבעורכי כתביו. כונה "הרב הנזיר" בשל מנהגי נזירות שקיבל על עצמו.

יחס היהדות לתורת האבולוציה

תורת האבולוציה, המקובלת כיום כקונצנזוס מדעי, מאתגרת את תפיסת בריאת העולם כפי שהיא מתוארת במסורת היהודית. ביהדות לזרמיה יש גישות שונות כלפי תורה זו, חלק מהן שואב השראה מגישות שהתפתחו כלפי תורת האבולוציה בהגות הנוצרית. גישות אלה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: זו השוללת את תורת האבולוציה מכל וכל בטענה שהיא מתנגשת עם האמונה היהודית ולכן יש לדחותה, וזו המצדדת בתורת האבולוציה מתוך אמונה כי היא אינה משנה את מעורבותו של אלוהים באמצעות השגחה.

הגישה הראשונה, המכונה "בריאתנות" בשל דבקותה בסיפור הבריאה התנ"כי, שוללת את הממצאים המדעיים של תורת האבולוציה ומקבלת באופן מלא את תיאור הבריאה בספר בראשית על דרך הפשט. חלק ממצדדי גישה זו מקבלים ברוח דומה גם את התיאורים הכרונולוגיים המפורטים בתנ"ך, ולפיכך מאמינים שגיל העולם הוא כפי שמקובל במניין השנים בלוח העברי, כלומר כ-5,800 שנה. גישה זו היא הגישה המקובלת ברובו הגדול של הציבור החרדי בישראל.

הגישה השנייה, המקבלת את האפשרות להיתכנות הטענות שהעולם נברא בתהליך אבולוציוני, ושהעולם קיים מיליארדי שנים, נחלקת לפרשנויות פילוסופיות שונות, המיישבות את תורת האבולוציה עם היהדות על פי השקפות דתיות שונות. ההשקפה העיקרית בתוך קבוצה זו קוראת תיגר על מאפיין האקראיות בתורת האבולוציה, וטוענת כי יש ריבוי של הוכחות על קיומן של חוכמה, תוכנית ומגמה מאחורי תהליך ההתפתחות. אף שתפיסתם של רוב ההוגים היהודיים הדוגלים בגישה זו דומה לרעיון התכנון התבוני, אין לתפיסה זו יומרה להוות תאוריה מדעית שאמורה להחליף או לרשת את תורת האבולוציה. בניגוד לנצרות, מצדדי האבולוציה ביהדות אינם מחשיבים את תפיסתם כרעיון מדעי, אלא כרעיון רוחני שביכולתו לגשר בין האמונה הדתית באל ובהשגחה לבין התפיסה המדעית המקובלת.

כנפי רוח

כנפי רוח הוא סינגל שהוציא ושר הזמר ביני לנדאו (בשיתוף מקהלת ישיבת ירושלים לצעירים) שיצא לאור בשנת תשע"ה (2015) לזכר שמונת התלמידים שנרצחו בפיגוע בישיבת מרכז הרב, וזכה לפופולריות רבה בציבור הדתי והחרדי.

הלחן של השיר הוא של אביגיל עמר (עוזיאל), שהלחינה אותו במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 במהלך לימודיה באולפנת סגולה בקריית מוצקין. לחן זה התפרסם מעט במהלך השנים, אך מעולם לא עובד והוקלט קודם ל־2015, אז עיבד אותו הרב אלישיב ברלין, ר"מ בישיבה ומוזיקאי.

מילות השיר הן של הרב אברהם יצחק הכהן קוק מתוך כתבי הראי"ה (אורות הקודש א', ס"ד):

בתחילה הושמע הסינגל ברדיו, והשדרן ידידיה מאיר השמיע אותו רבות בתוכנית הבוקר שלו ברדיו קול חי, לאחר מכן הוא העלה את השיר לרשת. את השיר שרים בנוסף לביני לנדאו גם ישי לפידות יחד עם מועצת השירה היהודית בביצוע אבי סינגולדה. הזמר יצחק מאיר, יוסף קרדונר, איציק דדיה. הביצוע של ביני לנדאו ביוטיוב נצפה מעל 5 מיליון צפיות.

הזמר גדעון לוין הוציא גרסה משולבת עם יידיש והשיר הגיע למקום הראשון במצעד החסידי "שירים במעלות" של קובי סלע המשודר ברדיו קול חי ובערוץ 7.

ב-2019 הוציאה הזמרת שרה אלחיאני גרסה נוספת לשיר בהלחנתה.

כתבי הראי"ה

המושג כתבי הראי"ה משמש כשם כולל להגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) שעלתה על הכתב. נמצא בשימוש בעיקר על ידי תלמידי ישיבות, כמו גם השם "הראי"ה" עצמו.

חלק מן הכתבים ראו אור בחייו (כגון אדר היקר, עץ הדר, ריש מילין, חלק גדול מהספר מאמרי הראי"ה, אורות התורה, אורות האמונה, מהדורות ראשונות של חבש פאר, אורות התשובה, אגרות הראי"ה ושבת הארץ); אולם רוב כתביו יצאו לאור לאחר פטירתו.

חלק מאותה ספרות הם חיבורים שיצאו ללא עריכה שהם בעיקר חיבורים מקוריים שלו (כגון ספרי ההלכה, החידושים, ערפילי טהר, עין איה, עץ הדר וראש מילין) וכן ספרי השו"ת והאגרות (שאמנם סדרם נערך אך לא הנוסח), וחלק גדול מהווה ליקוט ועריכה של דברי הגות שכתב הרב קוק (כגון אורות, אורות הקודש, אורות התורה, אורות האמונה, ארץ חפץ, משנת הרב וחזון הגאולה). ישנם ספרים שיצאו לאחר פטירתו במהדורות מורחבות עם הוספות (כגון חבש פאר, שבת הארץ, אורות התשובה, אגרות הראי"ה ומאמרי הראי"ה).

כתביו עוסקים בתחומי הלכה ופסיקה, אגדה, פילוסופיה, הגות, פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד הבבלי, מוסר, קבלה ועוד.

כיום הכתבים המחשבתיים של הרב קוק מהווים מוקד משמעותי לדיון ביחס להשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, ונלמדים כחלק משמעותי מסדר היום בעשרות ישיבות ומכינות. חלק מהכתבים זכו לכינוי "הש"ס הלבן" על שום הפופולריות שלהם בזרמים מסוימים, הדומה בחלק מהם לפופולריות של ש"ס הגמרא, ועל שום צבע כריכתם בחלק מההוצאות.

מאמרי הראיה

מאמרי הראי"ה היא סדרת ספרים המקבצים מכתבים שכתב הרב קוק ושנתפרסמו בעיתונות ובבטאונים שונים.

מוסד הרב קוק

מוסד הרב קוק הוא מוסד הוצאה לאור, הממוקם בכניסה לעיר ירושלים בשכונת קריית משה.

המוסד הוקם בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון, ממנהיגי המזרחי ולימים שר הדתות הראשון של מדינת ישראל.

מכון מאיר

מכון מאיר הוא בית מדרש ומרכז תורני בירושלים ללימודי יהדות בדרכו של הרב קוק, המיועד בעיקר לחוזרים בתשובה. ממוקם בשכונת קריית משה. משתייך לזרם הדתי לאומי.

המכון קרוי על שם אליעזר מאיר ליפשיץ שנפל במלחמת יום כיפור. הוא הוקם בשנת תשל"ד (1974) על ידי הרב דב ביגון הממשיך לעמוד בראשו. במכון קיימות מחלקות לדוברי עברית, רוסית, אנגלית, ספרדית וצרפתית. לומדים בו כארבע מאות תלמידים. כמו כן ישנו במכון אולפן גיור, מסגרת נפרדת לבנות הנקראת מכון אורה שבה לומדות כשישים בנות, ואולפן לעולים חדשים בשיתוף עם משרד החינוך.

נזיר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

נפש

נפש (באנגלית: psyche או mind, בצרפתית: esprit = רוח, בגרמנית: Geist, ברוסית: Ум) היא מכלול ההתנסויות האישיות והייחודיות שיוצרות את עולמו הפנימי של האדם, וכוללות מודעות, חשיבה, הבנה, תפיסה, זיכרון וקשב, כמו גם דחפים, מצב רוח, רגשות וריגושים, הנעה, איפיוני אישיות וביטויים התנהגותיים, המאפשרים לאדם להכיר את עצמו ואת העולם ולפעול עליהם. הפסיכולוגיה היא המחקר המדעי או האובייקטיבי של התהליכים הקוגניטיביים והמוחיים העומדים בבסיס הנפש. קיומה ומהותה של הנפש נדונים גם בתחומי הפילוסופיה והתאולוגיה. בעוד הפילוסופיה עוסקת בעיקר בשאלת יחסי גוף-ונפש, התאולוגיה עוסקת בנפש ככח המזין את ההוויה החומרית ונותן לה חיות. הפסיכולוגיה היא תחום בגבול בין מדעי הטבע למדעי החברה העוסק בחקר הנפש וההתנהגות, והפסיכיאטריה היא תחום במדע הרפואה העוסק בבריאות הנפש לרבות הפרעות נפשיות.

עולת ראיה (סידור)

עולת ראיה הוא סידור תפילה המפורש בידי הרב קוק. הסידור נערך על ידי בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה קוק, ויוצא לאור על ידי מוסד הרב קוק בשני כרכים, כחלק מכתבי הראי"ה. הפירוש על הגדה של פסח המופיע בסידור יצא לאור גם בכרך נפרד.

עין איה

עין איה הוא חיבור הגותי של הרב קוק אשר מבאר את אגדות התלמוד: מסכת ברכות, מסכת שבת ומשניות מסדר זרעים (הנזכרות בעין יעקב).

בהקדמת הספר המחבר כותב כי בא לכתוב ספר זה בגלל המיעוט (באיכות ובכמות) של ספרי יהדות "קלים לקריאה" בתקופתו.

הביאור מובא בפסקאות ממוספרות ללשון הטקסט התלמודי, ומהן מתרחבים נושאים רבים ומגוונים בסגנון אלגורי.

מגמת הספר מנוסחת בהקדמה, שרבים מייחסים לה חשיבות גם ללא קשר לתכני הספר. בין השאר מציג בה הרב קוק תפיסה היסטורית ופילוסופית של תקופת בית המקדש השני.

פטישיזם

פֶטישיזם (מצרפתית: fétiche, דרך הפורטוגזית: feitiço, ובמקור מן הלטינית: facticius – מלאכותי) היא נטייה לייחס תכונות מדומות לעצמים, ובייחוד לעצמים מעשה ידי אדם. עצם המהווה מושא לפטישיזם מכונה פֶטיש.

את המונח במשמעותו הפולחנית טבע שארל דה-בּרוֹס ב-1757, במסגרת השוואה בין אמונות דתיות במערב אפריקה לבין האספקטים המאגיים של הדת במצרים העתיקה. לשם כך שאל את הכינוי שהעניקו ימאים פורטוגזים לחפצי כישוף שבזזו ממערב אפריקה.

קול הנבואה

קוֹל הַנְּבוּאָה: הַהִגָּיוֹן הָעִבְרִי הַשִּׁמְעִי הוא ספרו המרכזי של הרב דוד כהן, המכונה "הרב הנזיר". בספר זה מנוסחים עיקרי שיטתו בדבר "ההגיון העברי השמעי" - דרך המחשבה העברית, התלויה בשמיעה וששיאה הוא הנבואה. זוהי חלופה לדרך החשיבה של הפילוסופיה המערבית.

החלק הראשון בספר סוקר את הפילוסופיה העברית לדורותיה, בהשוואה למקורות פילוסופיים כלליים, כדרכו של המחבר. החלק השני הוא סקירה של תורת הסוד לתולדותיה. חלק שלישי הוא נספח קטן אך ממצה של שיטת המחבר בדבר ספירת הבינה, העומדת ביסוד ההגיון העברי השמעי. הספר מסכם עשרות שיטות וספרים שנכתבו במהלך ההיסטוריה.

הספר כפי שהוא בידינו הוא חלק קטן מההיקף המתוכנן. כתיבתו נמשכה לכל אורך חייו הבוגרים של הרב הנזיר. הכתיבה התעכבה פעמים רבות, בעיקר בעקבות מלאכת העריכה של ספרי אורות הקודש, שנמשכה גם היא עשרות שנים ולא הסתיימה במלואה.

בידי יורשיו של הרב הנזיר קיימים כתבי יד רבים, ומלאכת הוצאתם לאור והגהתם מסורה למכון "נזר דוד" שנקרא על שמו. בין כתבי היד ישנן הרחבות וטיוטות של המשכים ל"קול הנבואה".

שמעון סטרליץ

הרב שמעון סטרליץ (תרס"ו - ז' בטבת תשט"ו) היה ממייסדי "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד" ומראשי האנציקלופדיה התלמודית.

שנאת חינם

שנאת חינם היא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם אחר או קבוצה ללא כל סיבה מעשית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או בשל העובדה שהם שייכים לקבוצה אחרת משלו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.