אוקראינה

אוּקְרָאִינָהאוקראינית: Україна) היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון-מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון-מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב וברומניה ובמולדובה בדרום-מערב.

למרות שאוקראינה אינה חלק מרוסיה, הן המנטליות והן השפה בה נחשבות כדומות לשכנתה הרוסית, אך היחסים המדיניים בין המדינות נמצאים בשפל שיא, בעיקר לאור משבר אוקראינה והמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים באוקראינה.

אוקראינה שוכנת על שטחים שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, לאימפריה הרוסית ולברית המועצות. הישויות המדיניות הראשונות באזור היו רוס של קייב, נסיכות גאליץ'-וולין והאוטונומיה הקוזאקית. אוקראינה הפכה עצמאית בשנת 1917 בעקבות מהפכת פברואר ומלחמת העולם הראשונה, אך תוך שנתיים הצטרפה כאחת הרפובליקות לברית המועצות. אוקראינה קיבלה את עצמאותה המדינית המלאה לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 1991.

אוקראינה
Україна
Flag of Ukraine Lesser Coat of Arms of Ukraine
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקוUkraine (claims hatched) in Europe (-rivers -mini map).svg
מוטו לאומי חופש, הסכמה וטוב לב
המנון לאומי תהילת אוקראינה לא אָבַדה, ולא חרותה
יבשת אירופה
שפה רשמית אוקראינית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
קייב
50°27′N 30°30′E / 50.450°N 30.500°E
משטר משטר נשיאותי-פרלמנטרי
ראש המדינה
- נשיא
- ראש הממשלה
נשיא
וולודימיר זלנסקי
אולכסיי הונצ'ארוק
הקמה

- תאריך
פירוק ברית המועצות
24 באוגוסט 1991
ישות קודמת אוקראינה SSR אוקראינה הסובייטית
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
603,550 קמ"ר[2]
47 בעולם
זניח
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

43,952,299 נפש[2] 
32 בעולם
72.82 נפש לקמ"ר
132 בעולם
תמ"ג (PPP)[4]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

369,600 מיליון $ 
50 בעולם
8,409 $
147 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2017)

- דירוג עולמי

0.751 
88 בעולם
מטבע הריבניה ‏ (UAH)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .ua
קידומת בינלאומית 380

מקור השם

ישנן דעות שונות לגבי מקור השם "אוקראינה":

היסטוריה

התיישבות אנושית באזור החלה מהתקופה הכלקוליתית באלף השלישי לפני הספירה. בתקופת הברזל התיישבו באזור שבטים סימריאנים, סקיתים וסמארטיאנים כמו גם שבטים נוודים אחרים.

קולוניות יווניות נוסדו באזור דרום-מזרח אוקראינה של היום, לחופי הים השחור, והתיישבויות אלו הפכו לערים רומאיות וביזנטיות, עד למאה ה-6 לספירה. במאה ה-3 לספירה הגיעו לאזור שבטים גותים שנקראו "אוייאום". באמצע המאה ה-5 לספירה הותקפו וגורשו הגותים על ידי שבטים הונים, שניצחו אותם בקרב נדאו. הגותים הורשו להתיישב באזור פאנוניה (הונגריה של היום).

בעקבות הוואקום שנוצר במאה ה-6 לספירה התבססו באזור שבטים סלאבים, שפשטו למרבית אוקראינה, פולין ואזור הבלקן. באותו הזמן ממלכת הכוזרים התרחבה לאזור מזרח אוקראינה כשהיא מייסדת או כובשת את העיר קייב.

"רוס של קייב"

Kievan Rus en
רוס של קייב המאה ה-9 לספירה

בהתאם לכרוניקה הרוסית הראשונה, בין השנים 882 ועד 1204 שימשה קייב כבירת ממלכת רוס של קייב (קייב-רוס) שהייתה אבן היסוד למדינות הסלאביות המזרחיות. במאה ה-9 פלשו או הוזמנו (תלוי במקורות) הוארנגים בהנהגתו של אולג (ויקינג שוודי) אשר נמנה עם שבט הרוס (RUS/RHOS) וביססו את הממלכה שהפכה אחת הגדולות והחזקות באירופה עד סוף המאה ה-11. שושלת רוריק (עליה נמנה אולג מנובגורוד, נסיך קייב) המשיכה לשלוט בממלכה ובהמשך ברוסיה הצארית, עד להתפרקות השושלת בתקופת איוון האיום. בסוף המאה ה-10 אזרחי הנסיכות התנצרו לנצרות ביזנטית, שהפכה מאוחר יותר לנצרות האורתודוקסית.

במהלך המאה ה-13, נחלשה אחיזת נסיכי קייב באזור, במקביל להתחזקותם של נסיכי הצפון ובמיוחד נסיכי ולדימיר. באמצע המאה ה-13 נכבש האזור על ידי האימפריה המונגולית, ורוס של קייב הפסיקה להתקיים כישות מדינית.

האיחוד הפולני-ליטאי

Rzeczpospolita2nar-he
האיחוד הפולני-ליטאי
  כתר פולין
  דוכסות פרוסיה (וסאלית פולנייה)
  הדוכסות הגדולה של ליטא
  דוכסות קורלנד (וסאלית ליטאית)
  ליבוניה

בשטחה של אוקראינה המשיכו נסיכות האליץ ונסיכות ולודימיר-וולינסקי את שלטון קייב-רוס, ומאוחר יותר חוברו יחד למדינה בשם נסיכות גאליץ'-וולין. באמצע המאה ה-14 הייתה המדינה נתונה תחת שלטונו של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, בעוד אזור המרכז של קייב היה תחת שליטתו של גידימינדיס מן הדוכסות הגדולה של ליטא. בשנת 1386 התמזגה ליטא עם פולין, ורוב שטחה של אוקראינה נשלט על ידי שליטים ליטאים בעלי תרבות רותינית (השם הלטיני לעם "רוס"). ב-1569 התקיים איחוד לובלין, שאיחד שטח עצום במזרח אירופה לממלכה בשם האיחוד הפולני ליטאי ומרבית שטחה של אוקראינה נשלט מעתה על ידי שליטים פולנים תחת הכתר הפולני.

תחת לחץ תרבותי מרבית האצולה הרותינית של אוקראינה המירה את דתה לקתולית (מעבר זה היה הכרחי לפולין על מנת לחזק את השליטה על אוקראינה). מהמפורסמים שבהם היה המלך מיכאל של פולין ששלט מ-1669 ועד 1673 והגיע ממשפחת וישניווצקי הרותינית.

עם זאת, מרבית האוכלוסייה הכפרית שמרה על אורח החיים ששרר לפני האיחוד הפולני-ליטאי. הנצרות האורתודוקסית הביאה להגברת המתחים הסוציאליים, במיוחד באיחוד בריסט ב-1596 כאשר זיגמונט ה-3 ואסה ניסה להמיר את דתם של האוקראינים לנצרות קתולית על ידי הקמת הכנסייה האוקראינית-יוונית הקתולית. ניסיון מעורר מחלוקת זה נכשל ובמיוחד כשגם חלקים מהאצולה הקתולית-אוקראינית התנגדו למהלך. עם חלוף הדורות חיזקה האצולה באוקראינה את אמונתה בכנסייה הקתולית וראתה את הניסיון ליצור כנסיית כלאיים או כנסיית מעבר מיותר. כתוצאה מכך מרבית האוכלוסייה האוקראינית ראתה את האצולה הרותינית מתרחקת ממנה והאוקראינים פנו לעבר הקוזאקים, שדבקו בכנסייה האורתודוקסית.

המאה ה-17 והמאה ה-18

באמצע המאה ה-17, הסיץ' הזפורוז'י, ישות עצמאית-בפועל, הוקם על ידי הקוזאקים מאזור הדנייפר וכפריים רותנים (השם הכולל אז לסלאבים מזרחים) שמאסו בפיאודליזם ובכפיפות לאדוניהם האצילים. לאיחוד הפולני-ליטאי הייתה שליטה רופפת על אזור מרכז אוקראינה, שהתבסס עם השנים כאוטונומיה צבאית בשליטה מקומית שמדי פעם כרתה עמו ברית במערכות צבאיות. ההחלה הגוברת של חוקי צמיתות מצד האצולה מסוף המאה ה-16 – באזור התקיימה אחת האוכלוסיות האחרונות באירופה שלא שועבדה – הרדיפה של הכנסייה האורתודוקסית על ידי הממסד הקתולי והדיכוי שהפעילו בעלי-האדמות הגדולים נגד כל יתר שכבות האוכלוסייה, כולל עירוניים ואצולה זוטרה, עוררו התמרמרות עזה. השאיפה של הרותנים שנותרו בדתם הייתה ייצוג בסיים, הכרה בכנסייה שלהם והשבת חירויות הקוזאקים. האצולה הקתולית ודוברת-הפולנית התנגדה לכל אלו.

במאה ה-17 כבשה האימפריה העות'מאנית את דרום אוקראינה. ב-1648 תקופה פתחו הקוזאקים, בהנהגת בוגדן חמלניצקי, במרד נגד השלטון המרכזי. הם טבחו באוכלוסייה הקתולית, האוניאטית והיהודית, במה שנודע בקרב האחרונים כגזירות ת"ח-ת"ט. חמלניצקי חיפש בעלי-ברית נגד הכתר הפולני-ליטאי, ולבסוף הגיע לסיכום עם הצאר. אוקראינה ממזרח לדנייפר, שהייתה תחת הסיץ' הזפורוז'י, נעשתה לגרורה של מוסקובי ב-1654. הגדה המערבית נותרה בשלטון הכתר. בין השנים 1649- 1794 נהנתה מרכז אוקראינה מסוג של אוטונומיה תחת השלטון הרוסי. שורה של שליטים מקומיים ניהלו את ענייניה, האחרון שבהם היה קיריל רזומוסקי.

במהלך המאות ה-17 וה-18 התנהלו מלחמות על אדמת אוקראינה בין טורקיה לפולין, ורוסיה הצטרפה אליהן בהמשך. ב-1795 חולקו שטחי אוקראינה של היום סופית בין האימפריה הרוסית, האימפריה ההבסבורגית והאימפריה העות'מאנית.

תקופת האימפריה הרוסית והשלטון הקומוניסטי

במאה ה-19 הסתמן סוף האוטונומיה על ידי פירוק החיל הקוזאקי. אז החלה התפתחות מואצת של הכלכלה. עם המהפכה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה הכריזה אוקראינה על עצמאותה כרפובליקה העממית של אוקראינה, אך הסיעות השונות בתוך המדינה ומחוצה לה, לא הניחו למצב זה לשרוד לאורך זמן. על אדמת אוקראינה התנהל מאבק עיקש בין מצדדי אוקראינה העצמאית, הצבא האדום, הצבא הלבן, הצבא השחור הגרמנים ופולנים. באותו זמן סבלו היהודים מאוד מהפרעות בידי כנופיות.

בשנת 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ולאחר שהוכנעו קבוצות בדלניות של לאומנים אוקראינים, הייתה אוקראינה המזרחית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה, כאשר מערב אוקראינה צורף לפולין, וחבל בוקובינה צורף לרומניה.

6 aug top daily express Holodomor Genocide
דיווח בעיתון דיילי אקספרס על ההולודומור, 1934

לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, פעלה הממשלה הסובייטית לחיזוק התעשייה וריכוז העבודה החקלאית בקולחוזים וסובחוזים. ב-1928 סטלין הגה את תוכנית החומש שהביא לתיעוש מהיר מאוד של המדינה, הפיכת החוות החקלאיות הפרטיות לקולחוזים. בעקבות מהלך זה עשרות מיליוני חקלאים איבדו את רכושם, חלקם נשלחו לעבוד בגולאגים בסיביר וקזחסטן ומיליוני חקלאים נוספים (בעיקר בדרום-מרכז אוקראינה) מתו מרעב.

במשך 5 השנים בשנות ה-30 אוכלוסיית אוקראינה קטנה ב-3 עד 6 מיליוני בני אדם (מתו כ-10 מיליון, שליש מאוכלוסיית המדינה[6]), תקופה זאת נקראת בפי האוקראינים הולודומור. זהו הרעב הגדול ביותר, מעשה אדם, שפקד את אירופה בכל תקופת ההיסטוריה. ישנה מחלוקת כיום אם מעשים אלה עונים על ההגדרה של רצח עם כפי שסוברים מרבית האוקראינים.

בתחילת שנות ה-30 באוקראינה המערבית, שהייתה תחת השלטון הפולני, התארגנה והתחזקה תנועת לאומנים אוקראינים. הם ארגנו מספר פעולות טרור בהם נהרגו פקידים פולנים, כולל הריגת שר הפנים הפולני בשנת 1934. בעקבות גל המעצרים ראשי התנועה נעצרו ונשפטו במשפטים גדולים שנערכו בוורשה ובלבוב. על מספר ראשי הארגון כולל סטפן בנדרה הוטל עונש מוות שהומר למאסר לכול החיים.

מלחמת העולם השנייה

Bundesarchiv Bild 169-0864, Russische Kriegsgefangene
נאצים מוליכים שבויי מלחמה סובייטים שנתפסו בקרבות

אחרי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (1939), אוקראינה המערבית שוב אוחדה עם המזרחית, ואוקראינה קיבלה את צפון חבל בוקובינה ואזורים בדרום ובצפון בסרביה מרומניה. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, אוקראינה נכבשה כולה על ידי הצבא הגרמני והוכפפה לקומיסריון הרייך אוקראינה. על שטחה הוקמו גטאות, יהודיה נהרגו בהמוניהם בבורות על ידי יחידת האיינזצגרופן של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים. אוקראינים רבים (במיוחד במערב אוקראינה) קיבלו בתחילה את הכובשים הגרמנים כ"משחררים" מהשלטון הקומוניסטי, והיו בהם גם משתפי פעולה בתפקידים זוטרים שנטלו חלק ברדיפת היהודים וגם בהשמדתם. בסך הכול על פי ההערכות נרצחו בזמן הכיבוש הנאצי כ-1.5 מיליון יהודים מכלל 2.7 מיליון יהודים אוקראינים שהיו בה לפני השואה. אחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר, בפאתי קייב.

לצד משתפי הפעולה היו רבים באוקראינה שהתנגדו לכיבוש הנאצי, משום שלא רצו כובש זר על אדמת אוקראינה, והבינו כבר בתחילת המלחמה שגרמניה לא תאפשר לאוקראינים להקים מדינה עצמאית משלהם. כתוצאה מכך, התארגנו יחידות צבאיות של אוקראינים לאומיים שדחפו לעצמאות המדינה, ונקראו " צבא ההתנגדות האוקראיני", שמנה כ-100,000 איש ופעל בעיקר במערב אוקראינה נגד הנאצים.

הנאצים התנגדו בתוקף לעצמאות אוקראינית. על פי התפיסה הנאצית היו האוקראינים עם סלבי, כלומר אנשים מ"גזע נחות" שיש לשעבדם לצורכי הרייך הגרמני כחלק מתפיסת מרחב מחיה לו זקוק העם הגרמני. הנאצים הביאו לעקירתם של כפריים אוקראינים מאדמתם, ומתיישבים מגרמניה הגיעו לתפוס את נחלותיהם. כמו כן, הנאצים שלחו כמיליון אוקראינים למחנות עבודה בכפייה בשטחי גרמניה הנאצית.

Ruined Kiev in WWII
הריסות קייב בזמן מלחמת העולם השנייה

"צבא ההתנגדות האוקראיני" ניהל מלחמת גרילה לא רק נגד הנאצים אלא גם נגד הארמייה קריובה הפולנית ונגד הסובייטים בעת ובעונה אחת. בנוסף היו פרטיזנים אוקראינים פרו-קומוניסטים שפעלו נגד הנאצים בלבד. בשנת 1944, לקראת סוף המלחמה, שוחרר רוב שטחה של אוקראינה על ידי הצבא הסובייטי. עם סיום המלחמה המשיכו יחידות גרילה של ארגון צבא ההתנגדות להילחם בצבא האדום הסובייטי ובצבא האדום הפולני באזור הרי הקרפטים.

בסך הכל נהרגו 6.8 מיליון אוקראינים, אזרחים וחיילים, בזמן מלחמת העולם השנייה, מתוכם כ-2.7 מיליון חיילים בצבא האדום שנהרגו בקרבות או שנרצחו על ידי הנאצים כאשר היו שבוי מלחמה וכ-1.5 מיליון יהודים. ממדי ההרס במדינה היו עצומים. בניינים רבים בערים קרסו, וכפרים שונים חרבו. מלאכת השיקום לאחר המלחמה ארכה זמן רב.

מסיום המלחמה ועד התפרקות ברית המועצות

Kharkov 1981 Vedmedik
רחוב בעיר חרקוב בשנת 1981

עם הקמת האומות המאוחדות התקבלה אוקראינה כחברה מלאה בארגון יחד עם בלארוס על אף שהיו חלק מברית המועצות (שהייתה חברה גם היא). צעד זה נועד להגביר את כוחה של ברית המועצות בתוך הארגון העולמי החדש. בשנת 1954, צוינו 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה, ולכבוד האירוע הוחלט להעביר את חבל קרים מרוסיה לידי אוקראינה. אוקראינה נבחרה כחברה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות בשנים 1948–1949 ושוב בשנים 1984–1985.

לאחר מותו של יוסיף סטלין בשנת 1953, התמנה למנהיג ברית -המועצות ניקיטה חרושצ'וב שנולד ברוסיה סמוך לגבול עם אוקראינה, ושימש בעבר בתפקיד מושל אוקראינה. מדיניותו הרפורמית והסתייגותו ממעשי סטלין בעבר עזרו לקרב את האוקראינים לתחושת שייכות לברית המועצות. בשנת 1964 התמנה במקומו לתפקיד ליאוניד ברז'נייב שנולד בדניפרודזרז'ינסק באוקראינה.

עצמאותה המחודשת של אוקראינה

במהלך סוף שנות ה-80 גברה באוקראינה הדרישה לעצמאות. אסון צ'רנוביל, התמוטטות החומה בברלין וניצחון תנועת סולידרנושץ׳ בהנהגת לך ואלנסה בפולין, נתנו דחיפה חזקה לתנועות הלאומניות של מערב אוקראינה. בשנת 1991, עם התפרקותה של ברית המועצות זכתה אוקראינה לעצמאות מלאה.

RIAN archive 848095 Signing the Agreement to eliminate the USSR and establish the Commonwealth of Independent States
החתימה על ההסכם שהוביל להתפרקות ברית המועצות והקמת אוקראינה בשנת 1991

בשנות ה-90 של המאה ה-20 חוותה אוקראינה ירידה משמעותית באיכות החיים של אזרחיה, תוחלת החיים ירדה, מספר הלידות והתוצר המקומי הגולמי ירדו גם כן. בשנת 1989 התוצר המקומי הגולמי לנפש באוקראינה היה גבוה יותר משכנותיה ממערב (פולין) וממזרח (רוסיה), אך התמוטטות ברית המועצות פגעה בכלכלה המקומית יותר מבכל מדינה אחרת. רוסים, בילורוסים ויהודים רבים, שכעת שופר חופש התנועה שלהם, עזבו את המדינה במהלך שנות התשעים. בסוף שנות ה-90, לאחר כעשור של ירידה בתוצר המקומי, הגיע התמ"ג לכ-40% מגודלו לפני פירוק ברית המועצות- ירידה גדולה יותר מהשפעת השפל הגדול על כלכלת ארצות הברית.

בשנים הראשונות של המאה ה-21, לעומת זאת, חוותה אוקראינה פריחה כלכלית שהתבטאה בצמיחת התוצר המקומי, שהייתה גבוהה אף מזו של רוסיה.

המהפכה הכתומה

בסוף 2004 חוותה אוקראינה את "המהפכה הכתומה" שהביאה להפלת הממשלה המושחתת של ליאוניד קוצ'מה והעלתה לשלטון את ויקטור יושצ'נקו ויוליה טימושנקו, בעלי נטיות פרו-מערביות, שתמכו בהצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, על חשבון הברית עם רוסיה. יושצ'נקו הצליח לחזק את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הפרט בתקופת שלטונו, כמו את הקשרים התרבותיים והכלכליים עם האיחוד האירופי ובמיוחד עם פולין.

Joesjtsjenko Marion Kiev 2004
מפגינים בקייב

הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות, בראשות יוליה טימושנקו, החזיקה מעמד פחות משנה בעקבות מריבות והתנצחויות פוליטיות בין שני בעלי הברית. טימושנקו נאלצה לעזוב את המשרד וכבר בספטמבר 2005 קמה ממשלה בראשות מושל מחוז דניפרופטרובסק, יורי יחנורוב. עם זאת, עקב הסכמים פרלמנטריים, גם ממשלה זאת הוחלפה תוך פחות משנה על ידי ויקטור ינוקוביץ', יריבו לשעבר של ויקטור יושצ'נקו שניצח בבחירות לפרלמנט. באוקטובר 2007, בעקבות הצלחת המחנה הכתום בבחירות לפרלמנט, יוליה טימושנקו התמנתה לראשות הממשלה בשנית וכיהנה בתפקיד עד 2010, אז הפסידה ממשלתה בהצבעת אי אמון, זמן קצר לאחר הפסדה בבחירות לנשיאות אוקראינה מול ויקטור ינוקוביץ'. בשנת 2011 אף נדונה טימושנקו לשבע שנות מאסר באשמת שחיתות. משפטה זכה לגינויים מצד ממשלת ארצות הברית וממשלות נוספות ולהחרמה חלקית של משחקי יורו 2012 אותם אירחה אוקראינה יחד עם פולין.

המצב הפוליטי המעורער לא הסתיים עם סופה של המהפכה הכתומה. בבחירות שנערכו בשנת 2007, היה נראה שהמדינה מפולגת על פי הקווים הטריטוריאליים ההיסטוריים של המאה ה-17, כאשר המזרח והדרום תומכים במדיניות פרו-רוסית (אזורים אלו גם מאוכלסים באוכלוסייה אתנית רוסית רבה) והמערב והמרכז תומכים במדיניות פרו-מערבית (אזורי האיכלוס של הקבוצה האתנית האוקראינית, עם מיעוט רוסי זניח). כלומר, אזור השליטה התרבותי של פולין בימי האיחוד הפולני ליטאי תומך באיחוד האירופי והצטרפותה של המדינה לברית נאט"ו, ואזור השליטה התרבותי של רוסיה תומך בעמדותיה ורואה בה כפטרונה.

משנת 1991 ועד 2007 קטנה האוכלוסייה האוקראינית בכ-6 מיליון תושבים (מ-52 מיליון ל-44). בשנת 1991 היוותה האוכלוסייה ממוצא רוסי כ-23% מסך תושבים וכיום מתקרב חלקה לכ-15%. האזורים המזרחיים והדרומיים של אוקראינה איבדו כ-30% מסך תושביהם מאז 1991 בעיקר בשל הגירה לרוסיה. לעומת זאת, אוכלוסיית מערב אוקראינה כמעט ולא השתנתה ובאזורים מסוימים אפילו גדלה מעט. במטרה להגדיל את שיעור הילודה יצרה הממשלה תוכנית כלכלית המטיבה עם משפחות מרובות ילדים ומציעה מענקי לידה נכבדים ליולדות.[7]

מלחמת האזרחים

Odessa Russian Sring 20140413 02
מפגינים פרו-רוסים בעיר אודסה, 2014

בדצמבר 2013 פרצו הפגנות ענק של תומכי האופוזיציה, הפגנות שבפתח שנת 2014 התדרדרו לכדי התנגשויות אלימות מאוד עם המשטרה, על רקע סירובה של ממשלת אוקראינה לחתום על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי. במהלך הפגנות שכונו בשם יברומאידן, נהרגו מאות מפגינים כתוצאה מירי צלפים של הכוחות המיוחדים של משטרת אוקראינה לאחר שהמפגינים שדרשו את התפטרותו של הנשיא ויקטור ינוקוביץ'.[8] בפברואר 2014 הודח ינוקוביץ' מתפקידו והוכרז על עריכת בחירות חדשות ב-25 במאי 2014. האירועים הביאו לשחרורה של ראש הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו ממעצר ולחשש ממשי מפני פרוץ מלחמת אזרחים במדינה, עקב הכרזת תושבי חצי האי קרים על חוסר הכרתם בשלטון החדש בקייב ורצונם להסתפח לרוסיה, צעד שחוזק עם הנפת דגל רוסי מעל בית הפרלמנט בסימפרופול והורדת הדגל האוקראיני.

הבית העליון של הפרלמנט הרוסי אישר ב-1 במרץ 2014 פה אחד את בקשתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להשתמש בכוחות מזוינים בשטח אוקראינה, על מנת להגן על אזרחים רוסיים ועל אינטרסים רוסיים, בכל מקום בשטח אוקראינה. בינתיים התעצם המשבר ואלפי אזרחים אוקראינים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו ונפצעו בקרבות.[9]

ב-17 במרץ 2014 הודיעו ראשי חצי האי קרים לאחר משאל עם שערכו על הסתפחותם לרוסיה. דבר זה נעשה באופן חד צדדי ללא הסכמת הממשלה האוקראינית ובניגוד לכללי המשפט הבינלאומי. כתוצאה מכך הטילו מדינות המערב סנקציות כלכליות על רוסיה.

במאי 2014 נבחר פטרו פורושנקו לנשיא אוקראינה ובאוקטובר 2014 נערכו הבחירות לפרלמנט שהביאו לחיזוק המפלגות הלאומניות הפרו-מערביות שממערב אוקראינה על חשבון התנועות הפוליטיות הפרו-רוסיות שהודחו מכל עמדה בממשל ובפוליטיקה המדינית. ארסני יאצניוק שמונה כראש הממשלה הזמני בפברואר המשיך לשמור על תפקידו. עקב כיבוש חצי האי קרים על יד רוסיה לא נערכו הבחירות בסבסטופול ובחצי האי. כמו כן לא נערכו בחירות במחוז דונצק ובמחוז לוהנסק (שטחים שהכריזו באופן חד צדדי על הקמת נובורוסיה).

נערכו ניסיונות שונים להשגת הסכמי הפסקת אש בספטמבר 2014 ובפברואר 2015 אך הם קרסו, וקרבות פרצו מדי פעם בין הצבא האוקראיני לבין מורדים שביקשו להסתפח לרוסיה. המערב האשים את רוסיה שהוא שולח עזרה צבאית למורדים. בספטמבר 2015 ארגון האומות המאוחדות הודיע ​​על מספר משוער של כ-8,000 הרוגים כתוצאה מהמלחמה, וציין כי הסכסוך מוחרף כתוצאה מהתערבות לוחמים זרים וסיוע בנשק המגיע מרוסיה.

פוליטיקה

Виступ Віктора Галасюка у Верховній Раді України
הפרלמנט האוקראיני
Ukrainian parliamentary election, 2007 (first place results)-he
תוצאת הבחירות לפרלמנט 2007. בכחול - מפלגתו הפרו-רוסית של ויקטור ינוקוביץ', שקיבלה את רוב הקולות במזרח; בבורדו - בלוק יוליה טימושנקו; ובכתום מפלגתו של ויקטור יושצ'נקו

אוקראינה היא דמוקרטיה עם מערכת נשיאותית למחצה בעלת רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת הנפרדות אחת מהשנייה. נשיא אוקראינה הנבחר אחת לחמש שנים עומד בראש הרשות המבצעת. בפרלמנט, הראדה העליונה, חברים 450 צירים אשר נבחרים בבחירות כלליות אחת ל-4 שנים. ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא, והבחירה בראש הממשלה מתאפשרת רק כאשר יש רוב מוחלט בפרלמנט של אוקראינה.

בבחירות לפרלמנט שהתקיימו ב-30 בספטמבר 2007 השתתפו עשרות מפלגות, אך רק חמש הצליחו לעבור את אחוז החסימה, 3%, ולקבל ייצוג. 5 המפלגות הן:

  • "מפלגת האזורים" (Партія регіонів) של ויקטור ינוקוביץ', עם 34.37% מהקולות או 175 מושבים.
  • "בלוק יוליה טימושנקו" (Блок Юлії Тимошенко), עם 30.71% מהקולות או 156 מושבים.
  • "גוש אוקראינה שלנו - הגנה עצמית עממית" (Блок Наша Україна–Народна Самооборона) של ויקטור יושצ'נקו (יושצ'נקו לא חבר בה אבל היא מייצגת את דעותיו), עם 14.15% מהקולות או 72 מושבים.
  • "בלוק ליטווין" (Блок Литвина), עם 3.96% מהקולות או 20 מושבים.
  • המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה, עם 5.39% מהקולות או 27 מושבים.

שלוש המפלגות האמצעיות נמנות יחד עם תומכי המהפכה הכתומה, והן הקימו קואליציה שאישרה ברוב דחוק את מינויה של יוליה טימושנקו לראש הממשלה.

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות אוקראינה, שנערך ב-17 בינואר 2010, זכו ויקטור ינוקוביץ', מנהיג האופוזיציה, ויוליה טימושנקו, ראש הממשלה, במירב הקולות. בסיבוב השני שהתקיים בין השניים ב-7 בפברואר 2010 זכה ינוקוביץ' ב-48.95% מהקולות, ובכך גבר על טימושנקו וזכה בבחירות לנשיאות. הוא החל בכהונתו כנשיא אוקראינה ב-25 בפברואר, זאת לאחר שטימושנקו משכה את ערעורה בנוגע לתוצאות הבחירות.

בנובמבר 2013 פרצה במדינה מחאה, שהתבטאה בהפגנות המוניות שבפתח שנת 2014 אף התגלגלה לעימותים אלימים של ארגוני אופוזיציה כנגד שלטונו של ויקטור ינוקוביץ'. בפברואר 2014 הוא הודח מתפקידו על ידי הפרלמנט ובמקומו מונה יושב ראש הראדה העליונה אולכסנדר טורצ'ינוב לנשיא בפועל ולראש הממשלה בפועל מונה ארסני יאצניוק. במאי 2014 נבחר פטרו פורושנקו לנשיא קבוע, ברם הוא כיהן קדנציה אחת בלבד ובאפריל 2019 הוחלף בבחירות מסוקרות במיוחד על ידי וולודימיר זלנסקי, שהפך לנשיא היהודי הראשון בתולדות אוקראינה.

בבחירות לפרלמנט שהתקיימו ב-25 באוקטובר 2014 השתתפו עשרות מפלגות, אך רק שש הצליחו לעבור את אחוז החסימה ולקבל ייצוג. 6 המפלגות הן:

  • "גוש פטרו פורושנקו" (Блок Петра Порошенка), עם 21,82% מהקולות או 132 מושבים.
  • "החזית העממית" (Народний фронт) של ארסני אצניוק, עם 22,14% מהקולות או 82 מושבים.
  • "תנועת הסיוע העצמי" (Об'єднання Самопоміч), עם 10,97% מהקולות או 33 מושבים.
  • "גוש האופוזיציה" (Опозиційний блок), עם 9,43% מהקולות או 29 מושבים (שבחרה לעבור לאופוזיציה ולא לשבת בקואליציה).
  • המפלגה הרדיקלית של אולג ליאשקה (Радикальна партія Олега Ляшка), עם 7,44% מהקולות או 22 מושבים.
  • "תנועת המולדת" (Батькивщина) של יוליה טימושנקו עם 5,69% או 19 מושבים.

כלכלה

Flag colors
שדות חיטה ושמים כחולים: צבעי דגל אוקראינה

המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות החיטה הגדולות בעולם. גידולים נוספים בענף החקלאות הם: תפוחי אדמה, סלק, סוכר, חמניות, פירות וכותנה. מאז סוף המאה ה-20 חל פיתוח מואץ של תעשיית המזון המקומית, תוך כניסת חברות בינלאומיות לתחום.

אוקראינה מנסה לייצב את עצמה מאז היפרדותה מברית המועצות לשעבר, אז הייתה ביחד עם רוסיה המדינה המתועשת בברית המועצות. לאחר פירוקה של ברית המועצות והכרזת העצמאות ב-1991 התכווצה כלכלתה של אוקראינה ב-60% כאשר הירידה החריפה ביותר הייתה בענפי התעשייה הכבדה. בשנים הראשונות התבצעה הפרטה מהירה, ומדיניות מוניטרית חסרת אחריות שהובילה להיפראינפלציה בין השנים 19931995.

מאז שנת 2000 הייתה צמיחה כלכלית חיובית הנובעת ממחירי סחורות גבוהים, בייחוד מוצרים מוטי אנרגיה המהווים מרכיב חשוב בכלכלה. בדומה לרוסיה, עליית המשכורות המהירה הובילה את ענף הקמעונאות להציב שיאי צמיחה חדשים כל שנה (מאז שנת 2000). השכר החודשי הממוצע לשכיר הוא כ-250 דולר, מחצית מהשכר הממוצע של שכנתה ממזרח.

אוקראינה מייצאת מוצרי תזקיק נפט ופחם, מוצרי כימיה. בנוסף עד שליש מהתמ"ג מבוסס על תעשיית מתכת אשר אחראית על 40% מהכנסת המט"ח של המדינה. ענף מכונות וכלי תחבורה אחראי על כ-20% מהתפוקה התעשייתית, כאשר כמחציתו מופנה ליצוא. תחום נוסף שאוקראינה בולטת בו הוא חלל, באמצעות מפעל "יוז'מאש", אשר בעבר יצר טילים בליסטיים ובתחילת המאה ה-21 עיקר תוצרתו מיועדת לשיגורים מסחריים כגון שיגורים ימיים.

הייצוא של המדינה מתבצע בעיקר בעזרת נמלי הים השחור שלה, ורשת מסילות ברזל ענפה. אף על פי מספרם הרב של נמלי תעופה במדינה, רובם מושבתים עקב תשתיות מיושנות והתיישנות צי המטוסים. חברות תעופה בולטות הן: אירוסויט, דונבאסאירו ואוקראין אינטרנשיונל איירליינס. בנוסף פועלת במדינה חברת המטען "אנטונוב" הידועה במטוסי ענק שלה "ruslan" שרוב פעילותה היא שינוע מטענים חריגים מחוץ לגבולות מדינה.

המדינה מייבאת בעיקר מוצרי אנרגיה למיניהם מרוסיה ומכונות וכלי תחבורה מאירופה. הכנסה לא מבוטלת מתקבלת ממתן שירותי שינוע של גז טבעי ונפט באמצעות מערכת צינורות מרוסיה למערב אירופה.

התמ"ג האוקראיני (הנומינאלי) מוערך בכ-100 מיליארד דולרים, נכון לשנת 2006. עם זאת אומדן זה לוקה באי דיוק הודות לנתח גדול של שוק אפור במדינה ושימוש נפוץ במקלטי מס.

מספר מצומצם של תאגידים מחזיקים בנתח גדול של הכלכלה וביניהם:

  • "scm" - קבוצה בבעלות רינט אחמטוב, האיש העשיר במדינה, הונו מעורך ב-5 מיליארד דולר, והבעלים של קבוצת הכדורגל "שחטיור דונייצק". פועלת במספר תחומים של כלכלה כמו תעשיות כבדות, תקשורת, מלונאות, נדל"ן, אנרגיה, קמעונאות ובנקאות.
  • "איגוד תעשייתי של דונבאס" שעיקר פעילותו בתחום המתכות.
  • קבוצת "פריווט-בנק" - קבוצה בבעלותם של איגור קלמויסקי וגינאדי בגלובוב, הקבוצה מפעילה את הבנק הגדול במדינה ופועלת בתחומי התעשייה הכבדה, נדל"ן, מזון וכימיה.
  • קבוצת אינטרפייפ - הפועלת בעיקר בתחום התעשייה והבנקאות כאשר בעל הקבוצה - ויקטור פינצ'וק נשוי לבתו של הנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה.

ב-16 במאי 2008 הצטרפה המדינה רשמית לארגון ה-WTO, ארגון הסחר העולמי ובכך הצליחה להקדים את רוסיה בכניסה לארגון.

תיירות היא אחד מענפי הכלכלה החשובים במדינה. בשנת 2012 ביקרו בה 23 מיליון תיירים, רבים מהם מארצות מזרח-אירופה.

שלטון מקומי

UkraineNumbered
מחוזות אוקראינה

מבחינת שלטון מקומי, אוקראינה מחולקת ל-24 אובלסטים (מחוזות), רפובליקה אוטונומית אחת, קרים ושתי ערים בהן עיר הבירה-קייב וסבסטופול בעלות סטטוס מיוחד. המחוזות מחולקים בחלוקה פנימית ל-494 אזורים (ראיון).

המחוזות והרפובליקה האוטונומית:

מחוזות ורפובליקה אוטונומית
1 מחוז צ'רקסי 10 מחוז חמלניצקי 19 מחוז סומי
2 מחוז צ'רניהיב 11 מחוז קירובוגרד 20 מחוז טרנופול
3 מחוז צ'רנוביץ 12 מחוז קייב 21 מחוז ויניצה
4 קרים (בשליטת רוסיה דה פקטו) 13 מחוז לוהנסק 22 מחוז ווהלין
5 מחוז דניפרופטרובסק 14 מחוז לבוב 23 זקרפטיה
6 מחוז דונצק 15 מחוז מיקולאייב 24 מחוז זפוריז'יה
7 מחוז איוונו-פרנקיבסק 16 מחוז אודסה 25 מחוז ז'יטומיר
8 מחוז חרקוב 17 מחוז פולטבה
9 מחוז חרסון 18 מחוז רובנו

גאוגרפיה

Ukraine topo en
מפה טופוגרפית של אוקראינה

אוקראינה ממוקמת לחוף הים השחור והיא שוכנת בדרום מזרח אירופה. המדינה גובלת במזרח עם רוסיה, בצפון בלארוס ובמערב פולין, סלובקיה, הונגריה, רומניה ומולדובה.

שטחה של אוקראינה הוא 603.7 אלף קמ"ר, מה שעושה אותה למדינה ה-44 בגודלה בעולם, ולמדינה השנייה בגודלה באירופה, למעט חלקה האירופי של רוסיה ואחרי צרפת. אוקראינה קטנה אך במעט מטקסס.

רוב שטחה של אוקראינה הוא מישורי, ורק כ-5% הם הרים במערב ודרום המדינה. הצפון עשיר בביצות, והמדינה כולה עשירה בקרקע שחורה ופורייה (Chernozem). כ-15% משטחה של אוקראינה מיוער, בעיקר במערב ובצפון.

במערב המדינה מתנשאים הרי הקרפטים, אזור שבו שוכן ההר הגבוה במדינה, הר הוברלה, שגובהו 2061 מטר. בדרומה גובלת המדינה בים השחור ובים אזוב, כאשר בינם מפריד חצי אי - קרים (krim) והרי קרים.

אוקראינה עשירה בנהרות גדולים וידועים: הדניפר, הבוג הדרומי, הבוג המערבי, הדניסטר והדנובה, הנהר הגדול באירופה.

אקלימה של אוקראינה ממוזג, בדומה לרוב מדינות אירופה. רוב הגשמים יורדים בצפון ובמערב, ופחות במזרח ובדרום. האקלים החמים ביותר בחורף הוא על שפת הים השחור, ואילו האקלים הקריר ביותר נמצא בצפון ובמערב. בקיץ חם יותר בדרום.

דמוגרפיה

Ukraine census 2001 Ukrainian
אחוז דוברי אוקראינית לפי מחוזות בשנת 2001, המערב מאכלס בעיקר דוברי אוקראינית מול דוברי רוסית בעיקר במזרח המדינה

האוכלוסייה באוקראינה מונה כ-44 מיליון איש (יולי 2012) וזאת לעומת כ-52 מיליון בשנת 1992. מתוכם כ-78% אוקראינים, כ-17% רוסים ומיעוטים רבים אחרים בהם יהודים (0.2%). לפני מלחמת העולם השנייה כ-5% מאוכלוסיית אוקראינה היו יהודים.

במערב המדינה, שלא היה תחת שלטון ברית המועצות עד מלחמת העולם השנייה, חזק היסוד האוקראיני הלאומי, ואילו במזרח יש מיעוט רוסי גדול.

מאז התפרקות ברית המועצות ובעקבות משבר כלכלי אוכלוסיית המדינה נמצאת במגמה מתמדת של ירידה, מ-52 מיליון ב-1990 ל-46.8 מיליון ב-2006. עם זאת, ב-5 השנים האחרונות בעקבות צמיחה כלכלית חל גידול בילודה במדינה, אך התמותה עדיין גבוהה מן הילודה בכ-300 אלף איש בממוצע.[11] רוב האוכלוסייה נמנית עם הכנסייה האורתודוקסית. ישנה קהילה קתולית קטנה במערב המדינה.

ב-4 ערים הגדולות מתגוררים יותר ממיליון תושבים (קייב, חרקוב, אודסה ודניפרו). בתחילת שנות ה-2000 גם בדונצק היו יותר ממיליון תושבים, אך לאור ההגירה השלילית מספר תושבי העיר ירד.

שפה

השפה האוקראינית היא שפה רשמית באוקראינה, על אף שקיים שימוש נרחב ברוסית בעיקר בדרום ובמזרח. על פי מפקד 2001 יותר מ-67% מאזרחי המדינה הכריזו על אוקראינית כשפת אם אל מול כ-30% שהכריזו על רוסית.

מרבית האוקראינים יודעים רוסית והיא מדוברת בעיקר בערים: קייב, אודסה, חרקיב, דונצק ודניפרו. באזורי הכפר השפה האוקראינית היא הדומיננטית.

השפה באוקראינה מהווה מוקד לסכסוך פוליטי ואתני, משום שבתקופת ברית המועצות מרבית מוסדות הציבור התנהלו ברוסית ורוסית הייתה דה-פאקטו השפה הרשמית, בעוד השפה האוקראינית נדחקה אל מחוץ לחיים הציבוריים.

רוסים, יהודים ועמים אחרים באוקראינה אשר דיברו ברוסית אפשרו למדינה לעבור רוסיפיקציה ובכך פגעו בשאיפות התנועות הלאומיות באוקראינה לחזק את הזהות האוקראינית.

דת

תפוצת המאמינים

דת כמות מאמינים במיליונים כמות מאמינים
בהתאם למשאל משנת 2003 בהתאם למשאל משנת 2010 בהתאם למשאל משנת 2003 בהתאם למשאל משנת 2006 בהתאם למשאל משנת 2010 על פי נתוני ארגונים דתיים
הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית (כפופה לפטריארך של קייב) 0,6-0,7 1,1-1,2 4,7-5,2 3,8-4,5 6,3-6,5 אין נתונים
הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית (כפופה לפטריארך של מוסקבה) 0,55-0,65 0,5-0,6 3,5-4,0 5,3-6,0 4,0-4,2 אין נתונים
הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית העצמאית 0,1 אין נתונים 0,4 0,76 0,23-0,25 אין נתונים
הכנסייה הקתולית-יוונית האוקראינית 0,9-1,0 0,8-0,9 2,2-2,7 1,6-2,4 2,1 4,09[12]
הכנסייה הקתולית הרומית 0,15 אין נתונים 0,5 0,61 אין נתונים 0,85
הכנסייה הנוצרית הפרוטסטנטית 0,6-0,7 אין נתונים 0,8-1,3 0,72 0,50-0,53 אין נתונים
אסלאם 0,1 אין נתונים 0,5 0,46 0,24 0,5[13]
יהדות 0,06 אין נתונים 0,2 0,42 0,03 אין נתונים
בודהיזם - אין נתונים - 0,40 0,03 אין נתונים
כנסיות אחרות, דתות אחרות ומאמינים ללא דת 0,11 0,73 10,5-11,9 15,3-16,0 12,8-13,4 אין נתונים
אחרים 34,2-35,6 31,2-32,6 10,9-12,2 8,0-8,7 10,6-11,1 -

נצרות אוקראינה

הכנסייה הפרבוסלבית

מרבית הנוצרים באוקראינה הם פרבוסלבים. הכנסייה בקייב הייתה חלק מהכנסייה הפרבוסלבית של קונסטנטינופול עד נובמבר 1686, שאז הוכפפה לפטריארך של מוסקבה.

לאחר התפרקות ברית המועצות הוקמו כמה כנסיות נפרדות, אך לכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית שכפופה לפטריארך של מוסקבה, יש מעמד מיוחד. בשל התדרדרות היחסים בין אוקראינה לרוסיה, הרשויות באוקראינה שואפות לנתק את הכנסייה האוקראינית מהכנסייה הרוסית. בשנת 2018 הם פנו לפטריארך קונסטנטינופול שיכיר בעצמאות של הכנסייה האוקראינית מהפטריארך של מוסקבה.[14]

הכנסיות העיקריות באוקראינה עד 2019:

  • הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית של הפטריארך של מוסקבה — כפופה לכנסייה הפרבוסלבית הרוסית. נכון ל-2015 כללה 12,700 קהילות באוקראינה.
  • הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית של הפטריארך של קייב (UOC-KP; Украї́нська Правосла́вна Це́рква – Ки́ївський Патріарха́т (УПЦ-КП) — נכון ל-2015 כללה 4,900 קהילות.
  • הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית העצמאית — כללה 1,200 נכון לשנת 2015 (UAOC; Українська автокефальна православна церква (УАПЦ).
  • אדוקי האמונה הישנה — נכון ל-2015 הם כללו 70 קהילות.

מאז הכרזת העצמאות האוקראינית וביתר שאת מאז משבר אוקראינה השלטונות במדינה מנסים להביא להקמת כנסייה עצמאית נפרדת שתהיה מופרדת מהשפעת הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית.[15] בפועל זו הוקמה בדצמבר 2018 ככנסייה פרבוסלבית אוטונומית מקומית (Автокефальна помісна православна церква України).[16][17]

ב-5 בינואר 2019 חתם פטריארך קונסטנטינופול, ברטולומאוס על טומוס (מסמך כנסייתי רשמי) שייסד את הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית האוטוקפאלית לאחר סינוד שדן בהתנתקות הכנסייה של אוקראינה מן הכנסייה האורתודוקסית הרוסית-פטריארכיית מוסקבה. בכך אוחדו "ההכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית של הפטריארך של קייב" ו"הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית העצמאית" תחת המטרופוליט אפיפניוס הראשון, המטרופוליט של קייב וכל אוקראינה (Митрополити Православної церкви України). עצמאות הכנסייה הלאומית מהווה צעד נוסף בעצמאות המדינה והתנתקותה ממוסקבה. נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו, השווה צעד לזה למשאל העם שנערך במדינה ב-1991 ושאישר את הצהרת העצמאות שלה מברית המועצות.[18]

נצרות קתולית

מספר המאמינים הקתולים באוקראינה, על פי נתוני Annuario Pontificio (שבועון האפיפיור) נכון לשנת 2009 עמד על 4,801,879 איש ב-4,293 קהילות. הכנסיות העיקריות הן:

נצרות פרוטסטנטית

נכון לשנת 2013 באוקראינה היו 10,613 כנסיות פרוטסטנטיות, שמהווה 28.7% מכלל הקהילות הדתיות במדינה. הכנסייה המשפיעה ביותר היא "האיחוד הכל-אוקראיני של הכנסיות האוונגליסטיות-בפטיסטיות נוצריות".

יהדות אוקראינה

אוקראינה הייתה מקום מושבם העיקרי של יהדות תחום המושב, אך מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, עקב חוקי מאי והפוגרומים שבוצעו בהוראתו של אלכסנדר השלישי צאר רוסיה, היגרו מאוקראינה יהודים רבים עד שבסוף שנות ה-30 הם היוו רוב בקהילות ארצות הברית, בריטניה וארגנטינה.

חלקם הארי של העולים בעליות הראשונות לארץ ישראל הגיע מחבל ארץ זה של מזרח אירופה. בהם חובבי ציון, ארגוני הפועלים והחלוצים הראשונים אשר הקימו את הקיבוצים, מערך הבריאות, המשפט ואת צורת הממשל. היסודות עליהם נבנתה תדמיתה הסוציאליסטית והלאומית של מדינת ישראל היו על פי חזונם של ילידי אוקראינה. מהמפורסמים שבהם היו: גולדה מאיר, לוי אשכול, משה שרת, ישראל גלילי, יצחק בן צבי, פנחס רוטנברג, יהושע חנקין, חיים נחמן ביאליק, יוסף טרומפלדור, חיים ארלוזורוב, יצחק בן-אהרן, מרדכי נמיר, ליאו מוצקין, אהרון דוד גורדון, רחל בלובשטיין סלע, אברהם שלונסקי, נפתלי הרץ אימבר, שאול טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, חיים בוגר, אפרים קציר, זאב ז'בוטינסקי, דב בר בורוכוב, יוסף חיים ברנר, אחד העם, שלום עליכם, שמואל יוסף עגנון, אבא קובנר, יעקב דורי ורבים אחרים.

אוקראינה ידועה כמולדת תנועת החסידות, מייסדה הבעל שם טוב, וצאצאו רבי נחמן מברסלב. היא מולדתם של רבנים מפורסמים רבים.

לפני התפרקות ברית המועצות מנתה אוכלוסיית היהודים באוקראינה כחצי מיליון איש. מאז, כתוצאה מהגירה שלילית, ירד המספר לכ-200 אלף. רוב יהדות אוקראינה היגרה בשנות ה-90 של המאה ה-20 לישראל אך קהילות גדולות קיימות גם בארצות הברית, רוסיה, קנדה וגרמניה.

בשנת 2004 מונה הרב משה ראובן אסמן לתפקיד הרב הראשי לאוקראינה.

האסלאם באוקראינה

האסלאם נפוץ בעיקר בקרב הטטרים של קרים, אשר מנו 220 ארגונים מוסלמיים נכון לשנת 2015.

בנוסף פעילים באוקראינה ארגונים כמו המחלקה הרוחנית של המוסלמים האוקראיניים, ארגון "אומה", המרכז הרוחני של המוסלמים של קרים והמופתיאת של קייב.

יחסי חוץ

אוקראינה-ישראל

יחסי אוקראינה-ישראל מוסדו לראשונה ב-26 בדצמבר 1991, לאחר פירוקה של ברית המועצות וקבלת עצמאותה של אוקראינה.

נכון לשנת 2013 שתי המדינות מחזיקות בשגרירויות במדינה השנייה, כאשר שגרירות אוקראינה ממוקמת בתל אביב ושגרירות ישראל ממוקמת בקייב. נוסף לשגרירות, בתאריך 16 במאי 2013 מונה עופר קרז'נר, יזם ואיש עסקים ישראלי הפועל באוקראינה בתחום הנדל"ן, כקונסול הכבוד של אוקראינה בירושלים.[19]

במהלך השנים היחסים ההדדיים בין שתי המדינות הלכו והתחממו, במידה רבה כתוצאה ממספרם הרב של תושבי ישראל שמוצאם באוקראינה (שבאו במסגרת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90).[20] ההתקרבות ביחסים באה לידי ביטוי בחתימת הסכם מעבר חופשי בין שתי המדינות, שנחתם בתאריך 9 בפברואר 2011 ומאפשר לאזרחי כל מדינה לבקר במדינה השנייה ללא צורך בוויזה, וזאת לפרק זמן מוגבל ולמטרות תיירותיות בלבד.[21]

גלריה

Kirill Razumovsky Tokke

קיריל רזומוסקי, שליט במאה ה-18

Lesya Ukrainka

פסלה של לסיה אוקראינקה, המשוררת הלאומית של אוקראינה

Propaganda UPR3

תעמולה אוקראינית 1917, העיט הרוסי מנסה לחטוף את התינוק האוקראיני

Kraina Mriy Ukraine folk costume flower wreath

ילדה בפסטיבל התרבות האוקראינית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. ^ 2.0 2.1 נכון לשנת 2017, כ-7.1% משטח אוקראינה מוחזק בפועל על ידי רוסיה
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  6. ^ חוק אושר באוקראינה: הרעב בשנות ה-30 "טבח עם", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2006
  7. ^ Earth Times,‏ Ukraine`s birth rate shows first positive signs in decade, באתר UNIAN,‏ 5 באוקטובר 2007
  8. ^ סוכנויות הידיעות, קייב: 'יותר מ-100 הרוגים', שוטרים בני ערובה, באתר ynet, 20 בפברואר 2014
  9. ^ אוקראינה: הרגנו 300 מורדים ב-24 שעות, באתר ynet, 4 ביוני 2014
  10. ^ geonames.org
  11. ^ Новини
  12. ^ Annuario Pontificio 2010
  13. ^ Духовное управление мусульман Крыма
  14. ^ ההיסטוריה חוזרת? הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה מפלג את הנצרות המזרחית
  15. ^ חשש למלחמה: אוקראינה מקימה כנסייה עצמאית
  16. ^ קרע בעולם הנוצרי: הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית התפצלה מרוסיה
  17. ^ הפיצול הושלם: אוקראינה הקימה כנסייה עצמאית למרות איומי רוסיה
  18. ^ רויטרס,אי-פי, גרדיאן, קרע בעולם הנוצרי: הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית התפצלה מרוסיה, באתר הארץ, 5 בינואר 2019
  19. ^ מידע על המינוי באתר קונסול הכבוד של אוקראינה בירושלים
  20. ^ עדנה ביחסי ישראל ואוקראינה באתר ישראל היום
  21. ^ דני שדה, אוקראינה מחכה לישראלים: ממחר גם ללא ויזה, באתר ynet, 8 בפברואר 2011
אודסה

אוֹדֵסָה (באוקראינית: Одеса; ברוסית: Одесса) היא עיר נמל אוקראינית לחוף הים השחור, ומרכז מחוז אודסה. אוכלוסייתהּ מונה כ-1,010,783 נפש (נכון ל-2017), ובכך היא העיר הרביעית בגודלהּ (מבחינת האוכלוסייה) באוקראינה, אחרי קייב, חרקוב ודניפרו.באודסה נמל הים מסחרי הגדול ביותר באוקראינה והיא מהווה עיר מרכזית בתחומי מסחר, תעשייה, תיירות ומדע.

במאה ה-19 הייתה אודסה העיר השלישית בגודלה גם באימפריה הרוסית, אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג. בהיסטוריה האדריכלית שלהּ השפעה של הסגנונונות הצרפתיים והאיטלקיים, כמו הבארוק, הרוקוקו והגותי, שהיו נפוצים יותר במערב אירופה.

אודסה הייתה עיר נמל חופשית מ-1819 ועד 1858. בתקופה הסובייטית היא הייתה עיר הנמל החשובה ביותר של ברית המועצות וגם בסיס של הצי הסובייטי. ב-1 בינואר 2000 הוכרז הנמל של אודסה כנמל חופשי וכאזור סחר חופשי לעשרים וחמש שנה.מימיו של נמל אודסה אינם קופאים בחורף, אך הוא בעל ערך צבאי מוגבל בלבד. השליטה של טורקיה על הדרדנלים והבוספורוס איפשרה לנאט"ו לשלוט על התעבורה הימית בין אודסה לים התיכון. למעשה, באודסה יש שני נמלים גדולים: באודסה עצמה, ויוז'ני (שהוא גם נמל נפט בינלאומי חשוב), הנמצא בפרברי העיר. נמל חשוב נוסף, צ'ורנומורסק, נמצא מדרום מערב לאודסה. יחד הם מהווים מרכז תחבורה גדול, המתחבר גם לקווי מסילות ברזל. מפעלי זיקוק ועיבוד הנפט והכימיקלים של אודסה מקושרים לקווי הצינורות האסטרטגיים של רוסיה ושל האיחוד האירופי והיא משמשת גם בסיס מרכזי לצי האוקראיני.

אופ"א

איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות (באנגלית Union of European Football Associations, בראשי תיבות UEFA) הוא הגוף המנהל של הכדורגל האירופי. הגוף מייצג את התאחדויות הכדורגל של אירופה, ומארגן 9 תחרויות לנבחרות ו-4 תחרויות למועדונים באירופה, עם שליטה על הפרס הכספי, לוח זמנים וזכויות השידור לתחרויות האלו. הוא אחד משש הקונפדרציות היבשתיות של פיפ"א.

אופ"א היא הגדולה והחזקה ביותר בצד הכספי ובהשפעתה על המשחק העולמי משאר הקונפדרציות. כמעט כל הכדורגלנים הטובים בעולם משחקים בליגות אירופה עקב המשכורות המשולמות ממועדוני הכדורגל העשירים בעולם, בפרט באנגליה, איטליה, ספרד וגרמניה. רבות מהנבחרות החזקות בעולם נמצאות באירופה, ומתוך 32 הנבחרות במונדיאל 2018, 13 הן מאופ"א. בעבר אף היו הנבחרות מאירופה רוב של המשתתפות במונדיאל.

אוקראינית

אוקראינית (Українська мова) היא שפה סלאבית מזרחית מתוך קבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו־אירופיות וככזו דומה במידה רבה לרוסית ולבלארוסית. היא מדוברת בפי 51 מיליון איש, מהם 41 מיליון באוקראינה המהווים 83% מהאוכלוסייה.

ברית המועצות

ברית המועצות (ברוסית: Союз Советских Социалистических Республик (מידע • עזרה) (סוֹיוּז סוֹבְיֶטסקִיך סוֹצְיָלִיסְטִיצֵ'סְקִיך רֶסְפּוּבְּלִיק), ידועה גם בראשי התיבות СССР או סססר. בתרגום לעברית: ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות) הייתה מעצמת על שהשתרעה על פני כ-15% מכלל היבשה בכדור הארץ, על פני מזרח אירופה וצפון-מרכז אסיה. לאחר מלחמת העולם השנייה היא הייתה אחת משתי מעצמות-העל בעולם (יחד עם ארצות הברית). בברית המועצות שלטה המפלגה הקומוניסטית ושיטת הממשל הייתה ריכוזית, אף כי ניתנו סמכויות מסוימות גם ל-15 הרפובליקות דוברות-הרוסית שמהן הורכבה המדינה.

ברית המועצות הייתה למנהיגת הגוש המזרחי-סובייטי בעולם. היא הוקמה ב-30 בדצמבר 1922 בעקבות ניצחון הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה, כאיחוד בין רוסיה הסובייטית לרפובליקות הסובייטיות של עבר הקווקז, אוקראינה הסובייטית, ובלארוס הסובייטית, שהוקמו אף הן בזמן המלחמה, והתקיימה עד להתפרקותה הסופית ב-25 בדצמבר 1991. בשטחים שהשתייכו לברית המועצות חיים כ-100 עמים שונים.

בשנת 1985 התמנה מיכאיל גורבצ'וב למנהיג ברית המועצות, והוא נקט בשורה של רפורמות משמעותיות. ב־1991 התחוללה התמוטטות המשטר הקומוניסטי, שהביאה להתפרקות ברית המועצות למספר מדינות עצמאיות, כולן בעלות כלכלה קפיטליסטית ורובן בעלות משטר המוצהר כדמוקרטי או כדמוקרטי למחצה. מקומה של ברית המועצות במוסדות הבינלאומיים, לרבות באומות המאוחדות, נתפס על ידי רוסיה, שהייתה הגדולה ברפובליקות והיוותה את מרכזה הפוליטי והתרבותי של ברית המועצות. לשתיים מן הרפובליקות שנכללו בברית המועצות (אוקראינה ובלארוס) היה ייצוג נפרד באו"ם עוד לפני התפרקותה של ברית המועצות.

גליציה

גליציה (באוקראינית: Галичина; בפולנית: Galicja; בגרמנית: Galizien; ביידיש: גאליציע; ברוסית: Галиция) או גליציה ולודומריה (ישות גאופוליטית אשר הייתה מורכבת מאוקראינים, פולנים ויהודים) היא חבל ארץ במזרח ובמרכז אירופה, הנחלק כיום בין אוקראינה לפולין.

גליציה הייתה נסיכות עצמאית מ-1087, ומאז חלוקת פולין בשנת 1772 עד 1918 הייתה ארץ כתר אוטונומית בקיסרות האוסטרו-הונגרית. בין שתי מלחמות העולם הייתה גליציה חלק מפולין, ולאחר מלחמת העולם השנייה נחלקה בין ברית המועצות (גליציה המזרחית, כחלק מהרפובליקה הסובייטית של אוקראינה כשבירת מחוז לבוב משמשת העיר לבוב, כיום באוקראינה), ופולין (גליציה המערבית שבירתה קראקוב). מדרום לה שוכנים הרי הקרפטים.

בחלקה המזרחי של גליציה היו הרותנים (אוקראינים) רוב האוכלוסייה, והפולנים מיעוט ניכר בגודלו, ואילו בחלקה המערבי, מעבר לנהר הסן, היו הפולנים הרוב עם מיעוט אתני-לינגוויסטי אוקראיני.

במאה ה-19 נמצאו במקומות שונים בגליציה מרבצי נפט.

האזור היה מרכז רוחני ותרבותי יהודי חשוב, ראו רשימת ערכים העוסקים בערי גליציה.

דונצק

דונצק (באוקראינית: Донецьк) היא עיר באוקראינה, בירת מחוז דונצק, המשמשת בפועל כבירת המדינה הלא מוכרת הרפובליקה העממית של דונצק.

בעיר מתגוררים קרוב למיליון תושבים והיא מהווה מרכז תעשייתי חשוב במזרח אוקראינה.

דניפרו

דניפרו (אוקראינית: Дніпро -‏ IPA‏: [dɲiˈproˌ]; רוסית: Днепр או Днипро) היא העיר השלישית בגודלה באוקראינה, ובירת מחוז דניפרופטרובסק. העיר שוכנת על נהר הדנייפר, שהעניק לה את שמה. העיר, שאוכלוסייתה מונה 1,049,000 תושבים, היא אחד המרכזים התעשייתיים של אוקראינה.

הים השחור

הים השחור (טורקית: Karadeniz; רוסית: Чёрное море; אוקראינית: Чорне море; גאורגית: შავი ზღვა; רומנית: Marea Neagră) הוא ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית.

אורכו 1,200 קילומטרים ממזרח למערב, רוחבו המרבי 610 קילומטרים, ושטחו 436,400 קמ"ר (לא כולל ים אזוב). עומקו המרבי 2,206 מטרים. אל הים מתנקזים חלק גדול מנהרות מזרח אירופה, לרבות הדנייפר, הדניסטר, הבוג הדרומי והדנובה. הוא מקבל מים גם מנהרות חלקה המזרח אירופאי של רוסיה כמו נהר הדון אשר זורם אל ים אזוב וגם מהקווקז המערבי כמו נהר הקובן אשר זורם גם הוא לים אזוב, כמו כן מגיעים אליו עוד כמה נהרות קטנים. לכן מליחות הים השחור נמוכה משמעותית ממליחות הים התיכון, והוא אגן דילול.

ערים חשובות לחופו של הים השחור הן אודסה, איסטנבול, סמסון, קונסטנצה, בורגס, ורנה, סבסטופול, בתומי, אורדו, ילטה וסוצ'י. בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה, הפכו עשרות ערים ועיירות לאורך חופי הים השחור לאתרי נופש ותיירות פופולריים.

בעת העתיקה כונה הים ביוונית בשם "Εὔξεινος Πόντος" (אפקסינוס פונטוס) - "הים הידידותי", כנראה לשון נקייה לעובדת היותם של חופיו מאוכלסים בשבטים עוינים ליוונים בטרם תהליך הקולוניזציה. הרומים כינו אותו Pontos Axeinos (הים האואקסיני).

הים השחור הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית ובשפות נוספות על שם צבעים נפוצים - כשהאחרים הם הים הלבן, הים האדום, והים הצהוב.

חצי האי קרים

חצי-האי קרים (באוקראינית: Піво́стрів Кри́м, ברוסית: Полуо́стров Кры́м, באנגלית: Crimea) הוא חצי אי הממוקם בדרום אוקראינה, לחופו של הים השחור, דרומית-מערבית לשטחה של הפדרציה הרוסית. במרץ 2014 הכריזה רוסיה על סיפוחו באופן חד-צדדי, מהלך שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית ואשר זכה לגינוי מצד האומות המאוחדות.

במרץ 2014, בעקבות הדחתו של הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' במהפכה האוקראינית (2014), פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה ובדלנים פרו-רוסיים אל מבני ממשלה מרכזיים, בסיסים צבאיים ומתקני תקשורת של מדינת אוקראינה, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית. רוב הקהילייה הבינלאומית (למעט זימבבואה, סוריה, ניקרגואה, סודאן, ארמניה, צפון קוריאה ובוליביה) אינה מכירה בסיפוח ומחשיבה את קרים כטריטוריה אוקראינית. אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח הלא-חוקי, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.

חרקוב

חַרְקוֹב (באוקראינית: Харків, חַרְקִיו; ברוסית: Харьков) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, לאחר קייב, הבירה. חרקוב היא מרכזו של מחוז חרקוב. היא נמצאת בצפון-מזרח אוקראינה ואוכלוסייתה מנתה ב-2010 כ-1,449,000 נפש. חרקוב מהווה את אחד ממרכזי התעשייה, התרבות וההשכלה החשובים של אוקראינה.

יהדות אוקראינה

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו.

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: רבי מנחם מנדל שניאורסון, הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, לוין קיפניס, חיים הזז, אבא קובנר, אברהם שלונסקי, חיים נחמן ביאליק, אפרים קציר ולוי אשכול.

ישנם 250,000 יהודים החיים באוקראינה נכון לשנת 2013. אליהו בירנבאום, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם, סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית.

יורו 2012

יורו 2012 הוא שמה של אליפות אירופה בכדורגל, אשר התקיימה בשנת 2012 בפולין ובאוקראינה. זוהי הפעם השלישית שהיורו נערך בשתי מדינות במקביל, לאחר יורו 2000 ויורו 2008. הטורניר נפתח בשמונה ביוני, ומשחק הגמר נערך באחד ביולי.

ההחלטה שמדינות אלו תארחנה את יורו 2012 התקבלה ב-18 באפריל 2007, בקרדיף שבוויילס. שלוש מועמדויות הוצעו לאירוח היורו ב-2012: אחת של איטליה, אחרת של קרואטיה והונגריה במשותף והשלישית של פולין ואוקראינה במשותף. יו"ר אופ"א, מישל פלאטיני, הכריז כי האחרונות זכו באירוח.

בדומה לארבעת הטורנירים הקודמים, גם ב-2012 השתתפו 16 נבחרות, לאחר שנדחתה הצעה להגדיל את הטורניר ל-24 נבחרות ורק החל מיורו 2016 ישתתפו 24 נבחרות.

נבחרת פולין ונבחרת אוקראינה העפילו אוטומטית ליורו בעקבות היותן מארחות הטורניר. שאר 14 הנבחרות עלו משלב המוקדמות, שהחל ב-2010. ספרד זכתה באליפות בפעם השנייה ברציפות, לאחר שגברה 0-4 במשחק הגמר על איטליה. אנדרס אינייסטה, נבחר על ידי אופ"א לשחקן המצטיין של הטורניר.

ים אזוב

ים אָזוֹב (רוסית: Азо́вское мо́ре) הוא ים רדוד המהווה שלוחה צפונית של הים השחור ומחובר אליו במצר קרץ' (Керч). הוא תחום ממזרח על ידי חצי האי טאמאן (רוסיה), ממערב על ידי חצי האי קרים, ומצפון על ידי אוקראינה.

ים אזוב נוצר עם עליית המפלס של הים השחור בכמאה מטרים. על קרקעית הים התגלו שרידים של התיישבות נאוליתית באזורים המוצפים בימינו במים. על פי תאוריית המבול של הים השחור, עליית פני הים השחור התרחשה בפתאומיות בסביבות שנת 5600 לפני הספירה, ומאורע זה קשור לאגדות עם המספרות על אירוע מסוג המבול. בימי קדם היה ים אזוב ידוע בשם אגם מאוטן או ים מאוטן.

הסברה העממית המקובלת היא שמקורו של השם הנוכחי של הים לקוח משמו של נסיך בשם אזום או אסוף, שנהרג בזמן שהגן על עיר באזור זה בשנת 1067 לספירה. רוב המלומדים סוברים כי שם הים לקוח משמה של העיר אזוב או מהמילה אזק, שפירושה "נמוך" בטורקית, לאור מיקומה.

אורכו המרבי של ים אזוב הוא 340 קילומטר, רוחבו המרבי 135 קילומטר ושטחו 37,555 קילומטר רבוע. הנהרות העיקריים הנשפכים לים אזוב הם הנהר דון והנהר קובן. בשל נפח הזרימה של נהרות אלה, רמת המליחות בים נמוכה יחסית ובמקומות מסוימים המים כמעט מתוקים. הנהרות אף מביאים אל הים כמות סחף גדולה.

ים אזוב הוא הים הרדוד בעולם, עם עומק מים ממוצע של 13 מטר בלבד. עומקו המרבי של הים הוא 15.3 מטר. במקומות שבהם סחף הנהרות רב, כגון במפרץ טגנרוג, עומקו הממוצע של הים מגיע לפחות ממטר. הזרם הבולט בים הוא סיבובי, בניגוד לכיוון השעון. רמת הגאות בים משתנה, אולם יכולה להגיע לחמישה מטרים. בחורף קופאים חלקים נכבדים מפני הים.

הנמלים העיקרים בים אזוב הם טגנרוג, מריאופול, רוסטוב על הדון וייסק.

כלי שיט העוברים בתעלת הוולגה-דון המחברת בין נהר הדון לוולגה, יכולים להגיע עד לים אזוב דרך שפך נהר הדון. בים אזוב קיימים אתרי קידוח לגז טבעי ולנפט.

תוכניות סובייטיות שאפתניות לחיבור הים הכספי לים אזוב באמצעות פרויקט תעלת אירואסיה המכונה לעיתים "תעלת מניץ'", נדונו במרץ רב משנת 1932, אך העבודה מעולם לא הושלמה. בתחילת המאה ה-21 נחשבת התוכנית לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, אם כי הנושא חוזר ועולה מדי פעם.

בעבר הייתה בים אזוב דגה עשירה: למעלה מ-80 מיני דגים זוהו בו וכן כ-300 מיני חסרי חוליות. במאה ה-20 פחת עושר הדגה עקב הדיג ורמות הזיהום הגוברות.

לבוב

לְבוּב (באוקראינית: Львів Львів (מידע • עזרה); בפולנית: Lwów Lwów (מידע • עזרה) ; ברוסית: Львов (לְבוֹב); בגרמנית: Lemberg; ביידיש: לעמבערג, לימבעריק, לװיװ) היא עיר במערב אוקראינה, בירת מחוז לבוב. אוכלוסיית העיר מונה 735,000 איש. רוב התושבים אוקראינים, אך בעיר גם מיעוטים רוסי, פולני ויהודי. במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית (1918-1772) והרפובליקה הפולנית הראשונה (1939-1919) הייתה לבוב בירת גליציה המזרחית שבפולין. היא סופחה לאוקראינה בתום מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, לאחר החלוקה מחדש של גבולות פולין.

מונדיאל 2006

מונדיאל 2006 (או בשמו הרשמי: גביע העולם של פיפ"א - גרמניה 2006) נערך בין ה-9 ביוני ל-9 ביולי 2006, והסתיים בניצחונה של איטליה על צרפת בדו-קרב פנדלים 3-5, לאחר שמשחק הגמר הסתיים בתיקו 1-1.

הייתה זו הפעם השנייה שגרמניה אירחה את המונדיאל, לאחר שמערב גרמניה אירחה אותו ב-1974, אך בשונה ממנו, נערך על אדמת גרמניה המאוחדת.

מזרח אירופה

מזרח אירופה הוא אזור גאוגרפי במזרחה של אירופה. גבולותיו של אזור זה אינם מוגדרים באופן חד-משמעי. יש המגדירים את האזור כאזור המערבי להרי האורל ולהרי הקווקז עד גבולה המערבי של רוסיה, יש המוסיפים את המדינות הצמודות לגבול זה (מדינות שהיו בעבר חלק מברית המועצות ויש הכוללים באזור זה את כל מדינות ברית ורשה. מכיוון שחלק מרוסיה נמצא באסיה, רק חלק ממנה נחשב למזרח אירופי ולא כל שטחה. המזרח אירופאיים הם ברובם המכריע ממוצא אתני משותף- הסלאבים, ובני הדת הנוצרית-אורתודוקסית.

מחוזות אוקראינה

מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולקת אוקראינה ל-24 מחוזות (область, אובלסט), רפובליקה אוטונומית אחת ושתי ערים בעלות מעמד מיוחד. בעקבות האירועים בקרים ב-18 במרץ 2014 רוסיה הודיעה על סיפוח חד-צדדי של חצי האי קרים.

קייב

קייב (באוקראינית: Київ -‏ IPA: [kɪjiwˈ] (מידע • עזרה). ברוסית: Киев, נהגה קִייֵב) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר של אוקראינה. העיר נמצאת בצפון המדינה על גדות הנהר דנייפר, שחוצה אותה לאורכה. בעבר שימשה כבירת רוס של קייב, המדינה הראשונה של העמים הסלאבים. בשנת 2013 חיו בה באופן רשמי 2,847,200 תושבים, אך ישנן הערכות שבפועל האוכלוסייה גדולה יותר. מבחינה מנהלית העירייה מנותקת ממחוז קייב שסובב אותה.

קייב היא מוקד חשוב של תעשייה, מדע, השכלה ותרבות במזרח אירופה. בית למספר רב של תעשיות היי טק, מוסדות להשכלה גבוהה ומוקדים היסטוריים בעלי חשיבות עולמית. בעיר יש תשתית רחבה ומאוד מפותחת של תחבורה אזרחית, במיוחד מערכת הרכבת התחתית של העיר הנקראת קייבסקיי מטרופוליטן. בשנת 1990 הוכרזו קתדרלת סופיה הקדושה ולאוורת קייב-פצ'רסק בעיר, כאתרי מורשת עולמית.

רומניה

רומניה (ברומנית: România (מידע • עזרה)) היא רפובליקה בצפון-מזרח חצי האי הבלקני, הנמצא בדרום-מזרח אירופה. המדינה גובלת עם אוקראינה בצפון וגם בדלתת הדנובה בדרום; עם רפובליקת מולדובה במזרח, עם הונגריה במערב, ועם סרביה ובולגריה בדרום לאורך נהר הדנובה. כמו כן, בדרום מזרח הארץ יש לרומניה רצועת חוף לאורך הים השחור. בשנת 2004 הצטרפה רומניה לברית נאט"ו וב-2007 גם לאיחוד האירופי.

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 15.95%
גילאי 15 - 24 9.57%
גילאי 25 - 54 44.03%
גילאי 55 - 64 13.96%
גילאי 65 ומעלה 16.49%
הערים הגדולות של אוקראינה
[10]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
קייב

קייב
חרקוב

חרקוב
1 קייב קייב 2,814,258 11 לוהנסק לוהנסק 431,109 אודסה
אודסה
דניפרו
דניפרו
2 חרקוב חרקוב 1,441,622 12 ויניצה ויניצה 370,800
3 אודסה אודסה 1,003,705 13 מקייבקה דונצק 358,156
4 דניפרו דניפרופטרובסק 1,001,962 14 סבסטופול סבסטופול 340,297
5 דונצק דונצק 962,024 15 סימפרופול הרפובליקה האוטונומית של קרים 336,330
6 זפוריז'יה זפוריז'יה 772,600 16 חרסון חרסון 302,526
7 לבוב לבוב 760,026 17 פולטבה פולטבה 298,652
8 קריבי ריה דניפרופטרובסק 654,900 18 צ'רניהיב צ'רניהיב 296,836
9 מיקולאייב מיקולאייב 498,518 19 צ'רקאסי צ'רקאסי 286,037
10 מריאופול דונצק 486,856 20 הורליבקה דונצק 279,637
מדינות אירופה
אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1איטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניה 2בולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהגאורגיה 1גרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתהרפובליקה הצ'כיתותיקןטורקיה 1יווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונקומונטנגרומלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסן מרינוסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקזחסטן 1קפריסין 2קרואטיהרומניהרוסיה 1שוודיהשווייץ

חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיהדרום אוסטיהטרנסניסטריהנגורנו קרבאךקוסובוקטלוניהקפריסין הצפונית 2


שטחים תלויים: אולנדאקרוטירי ודקליה 2איי פארוגיברלטרגגאוזיהגרנזייאן מאייןג'רזיהאי מאןסבאלברדחצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

אירופה
מדינות חבר המדינות
אוזבקיסטן • אוקראינה • אזרבייג'ןארמניהבלארוסטג'יקיסטןמולדובהרוסיהקזחסטןקירגיזסטן חברות חבר המדינות
מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה • בוסניה והרצגובינהבולגריהבלארוסטרנסניסטריה (בלתי מוכרת) • מונטנגרומקדוניה הצפוניתסלובניהסלובקיהסרביהפוליןצ'כיהקרואטיהרוסיה מפת אירופה הסלאבית
מדינות ברית המועצות לשעבר
רוסיה רוסיה - ארמניה ארמניה - אוקראינה אוקראינה - בלארוס בלארוס - לטביה לטביה - ליטא ליטא - טורקמניסטן טורקמניסטן - גאורגיה גאורגיה - אסטוניה אסטוניה - אזרבייג'ן אזרבייג'ן - קזחסטן קזחסטן - קירגיזסטן קירגיזסטן - מולדובה מולדובה - אוזבקיסטן אוזבקיסטן - טג'יקיסטן טג'יקיסטן מדינות ברית המועצות לשעבר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.