אוצר מדרשים

'אוצר מדרשים', בשמו המלא 'אוצר מדרשים בית עקד למאתים מדרשים קטנים אגדות ומעשיות', הוא לקט מדרשים קטנים שליקט וערך יהודה דוד איזנשטיין, ויצא לאור בשנת תרע"ה (1915) בהוצאת המחבר. הקובץ מחולק לשני חלקים (בחלק מהמהדורות בשני כרכים נפרדים), והוא מכיל מדרשים קטנים, רקע למדרשים ארוכים (כמדרש רבה) וכן מדרשים מלוקטים מדברי רש"י בפירושו לגמרא ומהתוספות.

אוצר מדרשים
Ozar Midrashim
מידע כללי
הוצאה
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001205250, 001175329

הדפסת הספר ותפוצתו

לדברי איזנשטיין, הסיבה לעריכת המדרשים בקובץ חדש הייתה כפולה: ראשית, הוא חשש כי מדרשים קטנים עלולים ללכת לאיבוד, וכי יש צורך להעלותם על הדפוס כדי לשמרם; שנית, איזנשטיין ראה ערך היסטורי ואף תרבותי בלקיטתם. לדבריו, על ידי מדרשים אלו ניתן להבין את הצורה שבהּ חיו יהודים בשנים שבהן נוצרו המדרשים, ועל כן יש חשיבות רבה בהבאתם לדפוס.

חלק מהמדרשים מלוקטים מאוספי מדרשים אחרים, כגון "בתי מדרשות"; אולם איזנשטיין טוען כי 'אוצר מדרשים' עולה על הקבצים הקודמים (מבוא ל'אוצר מדרשים', עמ' XI). לטענתו, בקובצי המדרשים הקודמים שלוקטו לא היה סידור שיטתי של מדרשי-האגדה השונים:

אך חסרון מורגש בחיבוריהם, הוא כי לקחו מכל הבא בידם והדפיסו אותו בלי סדר, ובדרך הזה נתפזרו המדרשים השונים המדברים מעניין אחד, כי נמצא מדרש על אברהם אבינו או שלמה המלך או על גהינם וגן עדן בחלק ראשון, ונוסחה שנייה בחלק שני, ונוסחה שלישית בחלק שלישי...

נראה כי על אף שהמפעל הספרותי של 'אוצר מדרשים' זכה לפופולריות רבה כשיצא לאור, הוא עדיין נזקק לתרומות כספיות על מנת לצאת לאור. באחד העמודים הראשונים של אוצר האגדות (עמ' XIII) מודה איזנשטיין לרב של הקהילה היהודית בדרום אפריקה דאז, הרב ד"ר יהודה ליב לנדא, על כי "פעל ועשה הרבה לטובת האוצר בין הקהילות במדינתו". סביר להניח כי טיבהּ של עזרה זו היה סיוע כספי להוצאת 'אוצר מדרשים'.

מהימנות המדרשים

הרב חיים קנייבסקי חיבר סדרת הערות על הספר, שתוכנן העיקרי הוא עריכת סלקציה בין המדרשים. בהערותיו קובע הרב קנייבסקי מי מהם נכון ומקורי לדעתו, ומי מהם מזויף ויש להתייחס אליו כבדיה. הערותיו של הרב קנייבסקי צורפו לספר 'אוצר המדרשים' שיצא לאור בהוצאת מישור. יש לציין שככלל מתייחס הרב קנייבסקי למדרשים ככאלו שיצאו מידם של גדולי ישראל, תנאים, אמוראים או גאונים, שעה שיש חוקרים הסבורים שרבים מהמדרשים נכתבו בדורות מאוחרים למדי ואינם כה מוקדמים כפי שמקובל במסורת[דרוש מקור].

רשימת המדרשים

להלן רשימה מלאה של המדרשים ומקורותיהם:

המדרש מקור
מעשה אברהם אבינו ע"ה ממה שאירע לו עם נמרוד יעלינעק, בית המדרש חדר א'
פרק אדם הראשון נוסחא א' מס' כבוד חופה
ואלה תולדות אהרן ומשה בתי מדרשות בית ג'
מדרש אל יתהלל בית המדרש חדר ו'
ספר אלדד הדני: שאלה ותשובה בין אנשי קירואן ור' צמח גאון עפשטיין, אלדד הדני, ספור א'
ספר אליהו בית המדרש חדר ג'
ספר ארחות חיים מהוצאת ר' גרשון חנוך העניך מראדזין
אלפא ביתא דבן סירא ע"פ דפוס שטיינשניידר
מדרש מגילת אסתר מדפוס קושטא רע"ט ונדפס שנית בקובץ מדרשים קטנים למר הורוויץ
מסכת אצילות בסוף אגדת בראשית דפוס לובלין תרמ"ג
מאמר ארבעה מלכים
סדר ארקים
מעשה (רבי) בוסתנאי מה שבא לישראל על ידו ועל אשר חותמים בית דוד בחותמו צורת זבוב מסדר הדורות
מדרש ביום השמיני
דרשת ר' בנאה בית עקד האגדות חוברת ב'
מדרש גדול וגדולה בית המדרש ח"ג
מדרש גלית הפלשתי
מסכת גן עדן בסוף ברייתא דשמואל הקטן ובית המדרש ח"ב
אגדות של דורשי רשומות מאוצר ישראל ומאמר לויטערבאך
מעשה דניאל ע"ה
מדרש ה' בחכמה יסד ארץ בית המדרש ח"ה
מסכת היכלות ארזי לבנון; בית המדרש ח"ב
מדרש הלל הנקרא ספר המעשים בית המדרש חדר ה'
מדרש השכם מספר הלקוטים של ר"א גרינהוט, ח"א
מדרש אשה אחת מנשי בני הנביאים
מדרש ויושע ע"פ מונק בדברי חכמים צד א'
מדרש ויכלו מספר הלקוטים
ספר זרובבל בית המדרש חדר ב'
חולדה ובור מספר הערוך השלם ע' חלד
שבע חופות או חופת אליהו מספר כבוד חופה לרח"מ הורוויץ
עניין חירם מלך צור מבית עקד האגדות כ"ט, והוא מכ"י מינכען (מינכן)
חיי חנוך ספר הישר פ' בראשית, ובית המדרש חדר ד' קכ"ט
מגלת אנטיוכס הנקראת מגלה יונית ע"פ הוצאת דוד סלוצקי
מדרש מעשה חנוכה (נוסח א') בית המדרש חדר ה'
מדרש מעשה חנוכה נוסח ב', ועוד "מדרש לחנוכה" בית המדרש חדר א' בשם "מדרש לחנוכה"
מדרשי חסר ויתר מס' פליטת סופרים לר"א ברלינר צד ל"ו
פרק ר' יאשיהו בית המדרש חדר ו'
מעשה יהודית בית המדרש חדר א' ק"ל
אגרת יהושע בן נון ספר יוחסין השלם בסוף
מעשה דר' יהושע בן לוי ספר מעשיות לרבנו נסים גאון; בית המדרש ח"ו
מדרש רבותינו על הפסוק והוא עבר לפניהם מבית המדרש ח"ה צד נ"ב
מכתב ר' יוחנן בן זכאי מירושלם מספורי מחוקקי דת הנוצרים
מדרש יונה מפרקי דר"א פרק עשירי
קונדריס אחרון ממדרש ילמדנו בית המדרש חלק ו'
ברכת יעקב אבינו לבניו בסוף משפטי שבועות ודיני מקח וממכר
ספר יצירה מהוצאת לאזארוס גאלדשמידט
סדר יצירת הולד בית המדרש ח"א קנ"ג
אגדה ממדרש איכה רבתי בית עקד האגדות ח"א ל"ז
ברייתא דישועה מס' שלשה ספרים נפתחים
אגדת רבי ישמעאל בית עקד האגדות ח"א נ"ט
מדרש יתברך בתי מדרשים ח"א מ"ג
מעשה ברב כהנא בתי מדרשות ח"ד
מדרש כונן מס' ארזי לבנון
מסכת כלים (כלי המקדש) מהקדמת רב פעלים ט"ז
מדרש כתפוח בעצי היער בתי מדרשות ח"ד כ"ב
ברייתא דל"ב מדות ממדרש תנאים ומשיב דבר
מדרש לעולם בית המדרש חדר ג' ק"ט
מעשה ברבי מאיר קאהוט, מנצור אלדאמרי צד ו'
ברייתא דמזלות אוצר מדרשים כתבי יד ח"א
חנוך הוא מטטרון בית המדרש חדר ה' ק"ע
לקוטים מברייתא דמ"ט מדות ספר הלקוטים ח"ב
ברייתא דמלאכת המשכן הוצאת מאיר איש שלום
מדרש מנין אוצר מדרשים כ"י
ספר מעין חכמה מספר ארזי לבנון דף מ"ו ע"ב
סדר רבה דבראשית דמרכבה דר"י כ"ג בתי מדרשים ח"א
מעשה ביכניהו המלך קאהוט מנצור אלדאמרי ג'
מעשיות בית המדרש ח"ד קמ"ב, ועוד מקומות רבים שם
מספר המעשים נוה שלום צד ע"א
מרגניתא דבי רב מבית המדרש ח"ב ק"כ
דברי הימים למשה רבינו מדפוס לבוב תרכ"ה
אגדת משיח בית המדרש ח"ג קמ"א
נבואת הילד הוצאת סטנוב, ברלין תרנ"ג
נדה ברייתא דמסכת נדה פ"א הלכה ו' צד ח'
ספר נח בית המדרש ח"ג קנ"ה
אגדת עולם קטן בית המדרש ח"ה נ"ז
אלפא ביתא דרבי עקיבא נוסחא א', בית המדרש ח"ג י"ב
מדרש עשר גליות מספר הלקוטים על פי גירסת הראב"ד
מדרש אלה אזכרה (על עשרת הרוגי מלכות) בית המדרש ח"ב; סוף רב פעלים צד קנ"ז
מדרש עשרת הדיברות בית המדרש ח"א ס"ב, והוצאת גאלדבלאט
מדרש עשרת מלכים בית עקד האגדות חוברת א'
עשרת השבטים, טופס הכתב ששלח פרישטי יואן לאפיפיור ברומאה מקובץ על יד ענייני עשרת השבטים
ברייתא דרבי פנחס בן יאיר או מדרש תדשא בית המדרש חדר ג' קס"ד; מקדמוניות היהודים
פסיקתא חדתא בית המדרש חדר ו'
פרק צדקות בתי מדרשים ח"ג דף כ"ה
קדושא ליחיד מסדור רב עמרם גאון, קודם ברכו לשחרית
מדרש קרי ולא כתיב בית המדרש ח"ה כ"ז
אגדת קרני ראמים קובץ מדרשים קטנים להורוויץ צד ל"ז
פרקי רבינו הקדוש ספר הלקוטים ח"ג דף ל"ג
מדרש רות ס' ילקוט הרועים רמ"ו
טעם שבע נקודות בס' כבוד חופה צד כ"ב
פרק שירה סדר עבודת ישראל צד תקמ"ז
דמות כיסא של שלמה המלך ע"ה בית המדרש ח"ב צד פ"ג
מדרש שלשה וארבעה
ברייתא דשמואל הקטן מדפוס פפד"מ תרכ"ג
סדרי דשמושא רבא וסדרי היכלות בית המדרש חדר ו' ק"ט
שמחזאי ועזאל בית המדרש חדר ד' קכ"ז
הגדת שמע ישראל בית המדרש חדר ה' קס"ה
תפלת רבי שמעון בן יוחאי בית המדרש חדר ד' קי"ז
אגדתא דשמעון כיפא בית המדרש ח"ה ס'
מדרש שני כתובים בתי מדרשות ח"ד
שעור קומה בספר רזיאל דפוס אמשטרדם דף ל"ז ע"ב
ספר תגין דפוס פאריס תרכ"ו, ומחזור ויטרי צד תרע"ד
אשרי תמימי דרך מדרש תהלים הוצאת רש"ב צד תפ"ח
שאלות ר' אליעזר (בעניין התחיה) בית המדרש ח"ו קמ"ח
מדרש תמורה בית המדרש ח"א ק"ו; ילקוט הרועים מ"ח
אגדת תפילת שמונה עשרה בית המדרש ח"ה נ"ד

קישורים חיצוניים

אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים.

לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

אלוהים (יהדות)

על פי היהדות, אלוהים הוא האלוהים היחיד, בורא העולם כולו ושליטו, שציווה על כלל בני האדם ז' מצוות ולעם ישראל נתן את התורה ובה תרי"ג מצוות. המילה "אלהים" היא אחת משבעת שמותיו המקודשים של אל יחיד זה, אך משמשת גם במשמעויות אחרות. בשל קדושתה, נוהגים דתיים ואחרים לומר אלוקים בהקשרים מסוימים.

בוסתנאי בן חנינאי

בוסתנאי בן חנינאי (618–670), היה ראש הגולה בבבל, ולפי מקורות מסוימים אף שימש כגאון ישיבת פומבדיתא, אשר קורות חייו עטופים באגדה.

גאולה

גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד. במשמעות המקראית יש יחס קרבה בין הגואל למושא הגאולה.

יהודה דוד אייזנשטיין

יהודה דוד אייזנשטיין (בכתיב יידי: אייזענשטיין; בלועזית: Julius (Judah David) Eisenstein; כ"א בחשוון תרט"ו, 12 בנובמבר 1854, מזריטש, פולין הקונגרסאית – ז' בסיוון תשט"ז, 17 במאי 1956, ניו יורק, ארצות הברית), היה סופר, עורך ומוציא לאור יהודי; נודע בכינוי "בעל האוצרות" (ראו להלן).

יהושע הגרסי

רבי יהושע הגרסי הוא תנא בן הדור הרביעי.

במקורות הוא מופיע בעיקר בתור משמשו של רבי עקיבא במהלך מאסרו בכלא הרומאי בעקבות לימוד תורה.

כלאב

כלאב (נקרא גם דניאל) היה בנו השני של דוד המלך, בנה של אביגיל הכרמלית. הוא נולד בחברון, בתקופה בה מלך דוד בעיר.

מגילת אנטיוכוס

מגילת אנטיוכוס או אנטיוכס (נקראת גם מגילת בני חשמונאי, מגילת חנוכה ומגילה יוונית) היא מדרש אגדה קצר המתאר את נס החנוכה ואת מרד החשמונאים. המגילה היא החיבור היחיד המוקדש למאורעות אלה שהשתמר בספרות חז"ל. אף שאיננה חלק מהתנ"ך, בקהילות רבות נהוג היה לקוראה בחנוכה, בדומה לקריאת מגילת אסתר בפורים.

מדרש ויסעו

מדרש ויסעו הוא מדרש חז"ל קדום המופיע בילקוטים מאוחרים (ילקוט שמעוני וילקוט מעם לועז) ונזכר בפירוש הרמב"ן לתורה. מדרש זה מוסיף על המסופר בספר בראשית ומספר על מלחמותיהם של בני יעקב באמוריים ובצבאו של עשו, שבע שנים לאחר הרס שכם על ידי שמעון ולוי, שבא בעקבות אונס דינה אחותם.

על פי הכרונולוגיה המקראית, התיארוך המשוער בו ממקם המדרש מלחמות אלו הוא שנת 2223 לבריאת העולם, כאשר יעקב היה בן 115 שנה.

מדרש פליאה

מדרש פליאה הוא כינוי ל"מדרש" מוזר ומתמיה. במאות הט"ז-י"ז, היו דרשנים שהמציאו חידות מעוררות עניין שניתן לבסס עליהן את הדרשה בפני הקהל וכינו אותן "מדרש פליאה". חלקם אף ייחסו את דבריהם למדרשים קדומים ועלומים, ביודעם שהציבור לא מכיר את כל ספרי המדרש.בשלהי המאה ה-19 התחברו כמה ספרים בשם "מדרש פליאה", שתכליתם לרכז ולפרש את המדרשים הללו. בספרים אלו שלובים מדרשי חז"ל מקוריים עם "מדרשים" מאוחרים שחוברו מלכתחילה כחידות, לעיתים מתוך הנחה שגויה שגם אלו האחרונים הם מאמרי חז"ל מקוריים. לצד מאמרים אלו, נדפסו פירושים שניסו לפצח את החידות. הספר הראשון מסוג זה נכתב על ידי הרב יצחק ליפיעץ משדליץ והוא ראה אור בוורשה בשנת 1891.

נבוכדנצר השני

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי היה מלך בבל בתקופת האימפריה הבבלית החדשה. חי בין השנים 634–562 לפנה"ס, ועלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. הוא היה המלך שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

נועדיה

נוֹעַדְיָה היא דמות מקראית, נביאת שקר בימי נחמיה. שמה מופיע בספר נחמיה, פרק ו', פסוק י"ד. נועדיה היא אחת מחמש נשים הנזכרות במקרא בתואר נביאה: מרים, דבורה, חולדה ואשת ישעיהו. חז"ל המונים שבע נביאות (שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר) אינם מונים את נועדיה, שכן לא נאמר שהייתה נביאת אמת, אלא נביאת שקר.

יש האומרים כי נועדיה כלל אינה נביאה בפני עצמה, אלא כינוי נוסף לנביא השקר שמעיה בן דליה, שפעל אף הוא בתקופה זו.

ענר, אשכול וממרא

עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא הם שלושה אחים המוזכרים בספר בראשית כ"בעלי ברית אברם" וכשותפים לניצחונו במלחמתו נגד ארבעת המלכים.על פי המדרש אחת הסיבות לכינויה של חברון בשם קריית ארבע הוא משום "שדרו בה ד' צדיקים, ענר אשכול ממרא ואברהם, ונימולו בה ד' צדיקים אברהם ענר אשכול וממרא". המדרש מספר עוד כי גם בנותיהם של ענר, אשכול וממרא היו צדקניות ולמרות זאת העדיף אברהם שלא להשיא את בנו יצחק להן בשל היותם של ענר, אשכול וממרא אמוריים המיוחסים לזרעו של כנען שקולל על ידי נח.

עשרת הרוגי מלכות

עשרת הרוגי מלכות הוא כינוי לעשרה תנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל באשר לא סרו למשמעתם, והמשיכו ללא מורא לקיים את מצוות התורה וללמד אותה. עשרה הרוגים אלה הפכו לדמויות מופת ולחלק בלתי נפרד מהתודעה היהודית של עמידה גאה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד שהטילו הרומאים.

עשרת ההרוגים, שלהם השפעה כבירה על מסירת התורה וההלכה, היו: רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא בן תרדיון, רבי עקיבא, רבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי חנינא בן חכינאי.

קווינטוס טיניאוס רופוס

קווינטוס טיניאוס רופוס (בלטינית: Quintus Tineius Rufus‏; ? - 134), מכונה בתלמוד טורנוסרופוס הרשע) היה נציב רומא ביהודה בשנים 130-134. רופוס היה בונה העיר האלילית איליה קפיטולינה ובתקופתו פרץ מרד בר כוכבא.

רבי אלעזר בן שמוע

רבי אלעזר בן שמוע (הוא מי שמכונה "רבי אלעזר" סתם, בדרך כלל, במשנה ובברייתות) היה תנא בדור הרביעי - באמצע המאה השנייה לספירה, כהן, והיה בעל השפעה מרובה על המשכיות מסירת התורה שבעל פה. היה האחרון שבחמשת תלמידיו הצעירים של רבי עקיבא ונחשב לתלמיד מובהק שלו, נסמך להוראה על ידי רבי יהודה בן בבא, אך למד גם אצל רבי יהושע ורבי טרפון. לפי מדרש "אלה אזכרה" נמנה עם עשרת הרוגי מלכות.

רבי חוצפית המתורגמן

רבי חוּצְפִּית הַמְּתוּרְגְּמָן היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה, מעשרת הרוגי מלכות.

שלמה אהרן ורטהיימר

הרב שלמה אהרן ורטהיימר (י' בכסלו תרכ"ז, 18 בנובמבר 1866 בהונגריה – י' בתמוז תרצ"ה, יולי 1935 בירושלים) היה דיין ומחבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, הלכה, אגדה, דרוש, דקדוק לשון הקודש, ועוד. עמד בראש ישיבת אור המאיר שעל יד כולל שומרי החומות. ראשון מפרסמי כתבי גניזת קהיר.

שקר אין לו רגליים

שקר אין לו רגליים, או כפי שהאמרה ידועה יותר בדורות המאוחרים: "לשקר אין רגליים" - הוא פתגם, שמקורו במדרש ובתלמוד, ופירושו: לשקר אין בסיס איתן, ועל כן הוא מתקשה לעמוד זמן רב, והוא מתמוטט. מה שאין כן בדברי אמת. "דבר שקר אין לו קיום והשקרן סופו שיתגלה".המקורות השונים מסבירים את משל הרגליים בשלוש דרכים: לאותיות המילה "אמת" יש זוג "רגליים" התומכות במילה, בעוד שלאותיות המילה "שקר" יש רק תמיכה של רגל אחת; הפתגם הארמי אומר שהאמת עומדת והשקר אינו עומד; הפתגם הלטיני מבוסס על הסיפור המיתולוגי על השוליה של פרומתאוס שיצר פסל של שקר ללא הרגליים, כי אזל לו החומר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.