אופריצ'נינה

אופריצ'נינהרוסית: Опричнина) – תקופה בהיסטוריה הרוסית שהחלה בשנת 1565 והסתיימה עם מות איוואן הרביעי בשנת 1584, תקופה שהתאפיינה בטרור ממשלתי ובמערכת מיוחדת של אמצעי אכיפת החוק. כמו כן היה זה שמו של חלק מרוסיה הצארית שהועבר לממשל מיוחד ונוהל על ידי "אופריצ'ניקים". מקור השם במילה הרוסית העתיקה опричь (אופריץ') שפירושה "מיוחד".

על פי לאנדרי קורבסקי, אציל רוסי של התקופה הרלוונטית, האופריצ'ניקים היו "צבא השטן".[דרוש מקור]

0NevrevNV Oprichniki BISH
האופריצ'ניקים, ציור מאת ניקולאי וסילייביץ' נברב
Iioan4
איוואן הרביעי
Alexandrov Kremlin 01
הקרמלין של אלכסנדרוב, מעון הצאר בתקופת האופריצ'נינה
Filipp and Ivan IV
המטרופוליט פיליפ מברך את איוואן הרביעי

רקע

בינואר 1558 איוואן הרביעי התחיל במלחמת ליבוניה במטרה להגיע לחופי הים הבלטי. במהלך שנת 1559 הוא מצא את עצמו במלחמה נגד קואליציה של פולין, הדוכסות הגדולה של ליטא ושוודיה. גם בחזית הדרום הוא היה צריך להתמודד עם הפשיטות של ח'אנות קרים. בנוסף למלחמה כוללת במספר חזיתות, רוסיה הייתה צריכה להתמודד עם תקופות של אירועים קשים באקלים ומגפות. כתוצאה מכך המדינה נכנסה למצב כלכלי קשה במיוחד.

כבר בתחילת מלחמת ליבוניה הצאר האשים את הצבא באי-רצון להלחם ובכך שמפקדיה לא מכירים בו כסמכות צבאית. בשנת 1564 מפקד הצבא המערבי אנדרי קורבסקי ערק לליטא ואף השתתף בפשיטות נגד הרוסים.

כל זה הביא את איוואן הרביעי לרעיון של שינוי מהותי בשלטון תוך הקטנת זכויות הבויארים והגדלת כוח של המעמד הנמוך בין האצילים.

הנהגת אופריצ'נינה

ב-3 בדצמבר 1564 איוואן הרביעי עם משפחתו עבר לפרבר מוסקבה אלכסנדרובו וב-3 בינואר 1565 הודיע על סיום כהונתו כצאר. לאחר יומיים הגיעה למשכנו משלחת בראשות ראש הכנסייה וביקשה ממנו לחזור בו. בפברואר 1565 הוא חזר למוסקבה והודיע על הסכמתו לחזור לשלטון תוך הנהגת שינויים בשלטון:

  • הוא קיבל זכות לעריכת דין ללא התערבות של אף אחד כולל אנשי הכנסייה.
  • הונהג מעמד של "אופריצ'ניק" שתפקידם לשמור על יעדי הצאר והם כפופים לו ישירות. מעמד זה קבלו כ-1000 איש.
  • אופריצ'ניקים מקבלים לרשותם חלקים של מוסקבה ושטחים בפרובינציה. הבעלים הקודמים גורשו.
  • יתר חלקי המדינה מועברים לשלטון הבויארים ורק במקרים מיוחדים הם צריכים לפנות לצאר.

בשנת 1570 איוואן הרביעי עם אופריצ'ניקים יצא לנובגורוד לאור החשד שעיר זו מתכוונת לעבור לשליטת פולין. תוך חודש וחצי כל סביבת נובגורוד נבזזה ואלפי אנשים נהרגו. קיימת הערכה שבפשיטה זו נהרגו כ-10 אלפים תושבים, כשליש מתושבי האזור. הוצאות להורג המשיכו גם במוסקבה. רק ביולי 1570 הוצאו להורג כ-200 אנשים. בנוסף להריגת אצילים גם משפחתם סבלה וגורשה תוך העברת הרכוש לקופת הצאר.

לקראת שנת 1572 התברר לאיוואן הרביעי שהשיטה אינה תורמת להצלחות צבאיות ואף גורמת להעמקת המשבר הכלכלי. השיטה לא בוטלה באופן רשמי אך יצא צו מיוחד שאסר על הזכרת השם "אופריצ'ניק" והורגשו הקלות משמעותיות.

השלכות

בהתאם לעדויות הכרוניקות, לאחר ה"אופריצ'נינה" המדינה נראתה כאילו עברה פשיטה עוינת אכזרית במיוחד. אלפי אנשים נהרגו וקשרי מסחר נותקו. המשבר הכלכלי-חברתי היה אחד הסיבות לתקופת הצרות של תחילת המאה ה-17. גם מהיבט הצבאי לא היו שום הצלחות. מלחמת ליבוניה הסתיימה ללא שום הצלחות לרוסיה הצארית.

יחד עם זאת מהיבט פוליטי אופריצ'נינה תרמה רבות לחיזוק שלטון הצאר ללא מגבלות חוקיות.

רוב ההיסטוריונים הרוסים של המאה ה-19 ראו באופריצ'נינה תופעה שלילית ותוצאה ישירה של האופי החולני והברוטאלי של הצאר. חלק אחר ראו בה תוצאה של חשד הצאר מפני הבויארים שלדעתו לא תמכו במדיניותו במהלך מלחמת ליבוניה ובמיוחד תגובה לעריקתו של אנדרי קורבסקי. בתקופה הסובייטית העמדה השולטת הייתה עמדה שתמכה בתופעה. זאת לאור העובדה שאופריצ'נינה חיזקה את השלטון המרכזי וכתוצאה מכך, בהתאם לעמדה זו, תרמה לחיזוק המדינה הרוסית. בשנת 1946 פורסם גילוי דעת של המפלגה הקומוניסטית שתיאר את התופעה כתופעה פרוגרסיבית במיוחד.

בתרבות הפופולרית

  • ב-1863 יצא לאור ספרו של אלכסיי טולסטוי, נסיך הכסף המגולל את קורות התקופה.
  • ב-4 בנובמבר 2009 יצא לאקרנים סרטו של פאבל לונגין, צאר (Царь) על שנתיים מחייו של הצאר איוואן הרביעי, מלחמתו במתנגדיו ויחסיו עם המטרופוליט המוסקבאי פיליפ, אותו גילם השחקן אולג יאנקובסקי בתפקידו הקולנועי האחרון.
  • בשנת 2006 יצא הספר יום האופריצ'ניק מאת המחבר ולדימיר סורוקין המגולל עתיד דיסטופי ברוסיה של שנת 2027 והשתלטותם של אנשי כוח בדמות האופריצ'נינה. בשנת 2008 יצא ספר ההמשך קרמלין הסוכר.

קישורים חיצוניים

בוריס גודונוב (אופרה)

בוריס גודונוב (ברוסית: Борис Годунов) היא אופרה מאת מודסט מוסורגסקי. האופרה הולחנה על ידי מוסורגסקי בין השנים 1868–1873 בסנקט פטרבורג שברוסיה. היצירה היא האופרה היחידה שמוסורגסקי השלים את כתיבתה ונחשבת לאחת מיצירות המופת שלו.

האופרה מתארת את שלטונו של הצאר הרוסי בוריס גודונוב ששלט בין השנים 1598- 1606, ומתארת את התקופה שבין עלייתו לשלטון ועד פטירתו.

הליברית, בשפה הרוסית, נכתבה על ידי מוסורגסקי עצמו, והיא מבוססת על המחזה הדרמטי "בוריס גודונוב" מאת אלכסנדר פושקין, וכן, בגרסת האופרה משנת 1872, על ספרו של ניקולאי קרמזין "ההיסטוריה של המדינה הרוסית".

מוסורגסקי הלחין לאופרה זו שתי גרסאות - הראשונה משנת 1869 לא הופקה על ידי האופרה הקיסרית, ולכן כתב מוסורגסקי גרסה אחרת בשנת 1872, אשר הוצגה לראשונה בסנקט פטרבורג בשנת 1874.

המלחינים ניקולאי רימסקי-קורסקוב ודמיטרי שוסטקוביץ' יצרו גרסאות משלהם, שבהן תיקנו חלקים מהאופרה של מוסורגסקי.

האופרה בוריס גודונוב היא האופרה הרוסית המוצגת ביותר על ידי בתי אופרה ברחבי העולם, והיא האופרה הרוסית שזכתה להקלטות הרבות ביותר.

דמיטרי פוז'ארסקי

דמיטרי פוז'ארסקי (ברוסית: Дми́трий Миха́йлович Пожа́рский;‏ 30 באוקטובר 1577 – 3 במאי 1642) היה נסיך, מדינאי ומפקד צבאי רוסי במאה ה-17, בין מובילי התנגדות להשתלטות פולנית על רוסיה הצארית בתקופת הצרות.

משפחת פוז'ארסקי היא בין צאצאים של יורי דולגורוקי ובהתאם לכך הם שייכים לצאצאי משפחת רוריק. האחוזה שלהם הייתה בתחום נסיכות ניז'ני נובגורוד. עד לדמיטרי פוז'ארסקי לא היו במשפחה מנהיגים ברמה ארצית.

במהלך משטר אופריצ'נינה של איוואן הרביעי המשפחה הוגלה לאחוזה נידחת. כאשר דמיטרי היה בן 10 בלבד האב שלו נפטר. בתקופה זו המשפחה עברה למוסקבה. בשנת 1593 הוא התחיל לשרת בחצר הצאר כמקובל באותה תקופה. בתחילת כהונה של בוריס גודונוב היה לו תפקיד זוטר בחצר. בשנת 1602 הוא התקדם ואימו קבלה תפקיד משמעותי בחצר הבת בוריס גודונוב - קסניה. בהמשך היא התקדמה וקבלה תפקיד חשוב בפמלית אשתו של בוריס גדונוב. לאחר הגעת דמיטרי הכוזב הראשון לשלטון, משפחת פוז'ארסקי ממשיכה את השרות בחצר הצאר.

מלחמת ליבוניה

מלחמת ליבוניה (ברוסית: Ливонская война) הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית וקואליציות משתנות של מדינות שכנות, בה ניסתה רוסיה להשתלט על שטחים לאורך חוף הים הבלטי. המלחמה התחוללה בשנים 1558–1583 והסתיימה ללא השגת מטרותיה מבחינת הרוסים.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.