אונר"א

אונר"א ראשי תיבות של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרובאנגלית: UNRWA, ראשי תיבות: United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East) היא גוף של האומות המאוחדות שעוסק בפליטים פלסטינים. הגוף הוקם בנפרד מנציבות האו"ם לפליטים (UNHR), שמטרתה לטפל בכלל הפליטים בעולם, והיא סוכנות האו"ם היחידה המוקדשת לטיפול בקבוצה מסוימת של פליטים.

סמליל אונר"א

הקמת הארגון

אונר"א הוקמה 5 ימים בלבד לאחר ייסוד ארגון ה-UNHCR - נציבות הפליטים העליונה של האו"ם, וזאת משום שמטרת ארגון ה-UNHCR הייתה שילוב הפליטים בעולם במדינות בהן הם שוהים - מטרה לה התנגדו מדינות ערב שסירבו ליישב את הפליטים הפלסטינים בתחומן. אונר"א, בעידודן של מדינות ערב, הוקמה במטרה שלא ליישב את הפליטים הפלסטינים באורח קבע במדינות אליהן הגיעו.[1]

הסוכנות הוקמה בעקבות מלחמת העצמאות, במטרה לספק קורת גג ושרותי סעד ובריאות, על סמך החלטה 302 של העצרת הכללית של האו"ם מתאריך 8 בדצמבר 1949, ונטלה עליה את פעולותיה של סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו"ם (UNRPR) שהוקמה ב־19 בנובמבר 1948 על פי החלטה 212 של העצרת הכללית.[2] הסוכנות החלה לפעול בשטח ב־1 במאי 1950,[3] כסוכנות סעד זמנית, בהנחה שבעיית הפליטים תיפתר עד שנת 1952. המנדט של אונר"א מחודש כל 3 שנים.

אונר"א פועל גם בשטחים שבהם שולטת ישראל על פי הסכם קומיי-מיצ'למור (Comey-Mitchelmore) שנחתם בשנת 1967 בין הצדדים.

הגדרת הפליט לפי אונר"א

UNRWA Jerusalem
אונר"א במזרח ירושלים

להבדיל מההגדרה של פליט על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים אשר חלה על כלל הפליטים בעולם, נקטה אונר"א אמת מידה שונה לגבי חלון הזמן והגדרתו של פליט פלסטיני:

פליטי פלסטין הם אנשים אשר מקום מגוריהם הרגיל, מיוני 1946 עד מאי 1948, היה פלסטין, ואשר איבדו הן את בתיהם הן את מקור מחייתם כתוצאה מן הסכסוך הישראלי-ערבי ב-1948.

לפי הגדרת אונר"א - צאצאי פליטים פלסטינים נחשבים גם הם לפליטים, באופן ייחודי השונה מההגדרה הרגילה של פליט.[4] הבדל נוסף הוא שקבלת אזרחות מדינה אחרת איננה פוגעת במעמד הפליט הפלסטיני על פי אונר"א.[5] בשנת 2004 נכללו בקטגוריה זו של פליטים פלסטינים, לפי רישומי אונר"א, 4 מיליון אנשים הזכאים לסיועה. המנדט שניתן לאונר"א, בניגוד למנדט נציבות האו"ם לפליטים אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום ממנו יצאו.[1]

פעילות אונר"א

את שירותי הארגון מספקים 23,000 עובדים, רובם פלסטינים, ביניהם גם חברי חמאס.[6][7]

מימון

על פי אונר"א, תקציבה השנתי בשנים 2014–2015 היה כמיליארד דולרים,[8] שמקורם בעיקר במדינות תורמות, שהעיקריות שבהן הן ארצות הברית, קנדה, האיחוד האירופי, בריטניה ושוודיה. רובו של התקציב מוצא על תשלום לאנשי הצוות (ב-2007 - 328.2 מיליון דולר) ומיעוטו לפעולות של הארגון (ב-2007 73.8 מיליון דולר). נטען ששכרו של עובד ממדינה אחרת בשליחות ברצועת עזה יכול להגיע ל-20,000 דולר בחודש.[9]

בינואר 2018 הקפיא ממשל דונלד טראמפ 65 מיליון דולר מתקציב אונר"א מתוך 125 מיליון דולר שתוכננו במקור. גורמים בממשל ודוברת מחלקת המדינה של ארצות הברית הודיעו שכספי התקציב שיעברו לאונר"א אמורים לשמש לתוכניות חיוניות של חינוך ובריאות, ואילו יתר הכסף יושהה עד לבחינה מעמיקה של התנהלות אונר"א, כולל האופן שבו היא פועלת וממומנת.[10] ב-31 באוגוסט 2018 הודיעה ארצות הברית על הפסקת המימון לאונר"א[11] וכן על רפורמה במעמד ה"פליטות" של הפלסטינים.

באוגוסט 2019 הודיעו בלגיה, הולנד ושווייץ, שיקפיאו את המימון שלהן לאונר"א, בעקבות דו"חות פנימיים של הארגון שדלפו לאל-ג'זירה והצביעו על שחיתויות חמורות שלכאורה מתקיימות בצמרת הארגון.[12]

תוכנית הומניטרית

UNRWA Gaza
חלוקת חלב במרכז של אונר"א בעזה, 1957

השירותים שמספקת אונר"א כוללים טיפול רפואי, חינוך, מזון וביגוד.

אונר"א מטפלת ב-59 מחנות פליטים פלסטינים, הנמצאים בסוריה, בלבנון, בירדן, בירושלים, באזורי יהודה ושומרון וברצועת עזה. במחנות אלה מתגוררים כשליש מסך כל הפליטים הרשומים. פליטים לא רשומים ופליטים שחיים מחוץ למדינות אלו לא מטופלים על ידי אונר"א. הארגון מקיים קייטנות קיץ ברצועת עזה בהן מתקיימות פעילויות ספורט ונופש.[9]

אונר"א פועלת בשיתוף פעולה עם תוכנית המזון העולמית לצמצום הונאה וכפל-ניצול בתוכניות חלוקת המזון שהארגונים מפעילים בקרב הפלסטינים.

תוכניות נוספות

בנוסף לפעילות ההומניטרית והחינוכית, לאונר"א מחלקה של מיקרו מימון לעסקים קטנים, הלוואות, ופרויקטי תשתיות - בעיקר במחנות הפליטים.

סיוע לטרור

בשנת 2003 פרסמה ישראל לעיתונים מסמך שהניו-יורק טיימס כינה "damning intelligence report" (דו"ח המודיעין המרשיע), אשר תיעד פעולות של אונר"א המשמשות ככיסוי לפעולות חבלניות פלסטיניות, לרבות הברחת נשק באמבולנסים של האו"ם וקיום פגישות של התנזים במבנים של האו"ם.[13] אונר"א, מצדה, האשימה את ישראל בהפרעה לפעילותה ההומניטרית.

ביקורת נמתחה על הארגון בעקבות הפצת סרטונים רבים המתעדים שימוש של אמבולנסים של אונר"א בידי מחבלים להובלת מחבלים ואמצעי לחימה במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחריה, וכן בשל הודאתו של מזכ"ל אונר"א פיטר האנסן כי הארגון מעסיק פעילי חמאס.[14][15] במבצע עופרת יצוקה הופגז מטה אונר"א ב-15 בינואר 2009 לאחר שלטענת צה"ל, נורו ממנו טילים אל עבר כוחותיו.[16] אך התברר כי מערכת איכון של צה"ל זיהתה שיגור רקטה מחצר בית הצמודה לחצר בית הספר של אונר"א שבו שהו האזרחים ולא מחצר בית הספר עצמו.[17]

בשנת 2006, אונר"א ספגה ביקורת רשמית על כך מחברי הקונגרס האמריקאי. במכתבם, שנשלח למזכירת המדינה האמריקאית קונדוליזה רייס, צוין בין השאר: "לאחר סקירה ממצה של הביקורת העצמית של האו"ם, זוהי עובדה ברורה שאונר"א מעוצבת על ידי ניהול כושל, מדיניות לא-יעילה, וכישלון בהבטחת ענייניה הכספיים. עלינו לשדרג את הבקרה הכספית של אונר"א, ולנהל אכיפת חוק בארצות הברית כדי למנוע מכספם של משלמי המיסים לתמוך במחבלים".[18]

בדו"ח שפורסם, היועץ המשפטי של אונר"א לשעבר, שהוא גם חוקר עבור מכון המחקר: מדיניות המזרח הקרוב של וושינגטון, ג'יימס ג' לינדזי,[19] ציין: "אונר"א לא נקטה בצעדים כדי לזהות ולדחות מחבלים משורות הסגל שלה או ממקבלי השירות שלה, ולא בצעדים כדי למנוע מחברי ארגונים כמו חמאס מלהצטרף אל הצוות שלה. לאונר"א אין שום בדיקות ביטחוניות לפני העסקת עובדים ואינה מפקחת על ההתנהגות מחוץ לזמן העבודה של עובדיה כדי להבטיח תאימות עם החוקים נגד טרור של הארגון". לינדזי גם ציין כי "ארצות הברית, למרות המימון של כמעט 75 אחוז מהתקציב הראשוני של אונר"א, ההופכים אותה לתורמת הגדולה ביותר שלה, נכשלה באופן רב בלהתאים את אונר"א למטרות מדיניות החוץ של ארצות הברית."[20]

בשנת 2014, במהלך מבצע צוק איתן, נתגלו על ידי אנשי אונר"א רקטות בבתי ספר של הארגון, דבר שגונה על ידי הארגון. הרקטות ככל הנראה הוחזרו לידי החמאס.[21] כמו כן, במבנה ששימש כמרפאה של אונר"א היה פיר מנהרה והמבנה היה ממולכד. שלושה חיילי יחידת מגלן נהרגו בפיצוץ המבנה.[22]

במהלך 2017 מצא הארגון כי מתחת לשלושה בתי ספר שונים של הארגון ברצועת עזה נחפרו מנהרות טרור.[23]

ביקורת על פעילות אונר"א

תפקידו של הארגון בעיני רבים, כולל בעיני הפלסטינים עצמם, שנוי במחלוקת. ישנה ביקורת נרחבת על אמינות הרישום, טכניקות איסוף הנתונים, וההגדרות הנוגעות לפליטים הפלסטינים על ידי אונר"א. נטען גם כי היא מעסיקה טרוריסטים פלסטינים ידועים, מנציחה את תלות הפלסטינים, מבצעת השטנה לישראל, ומנתבת כסף מממשלות מערביות אל הרשות הפלסטינית על-מנת שזו תוכל לרכוש נשק למחבלים. מדינת ישראל אף תיעדה מקרים בהם אונר"א שימשה ככיסוי לפעילות מחבלים.[24]

בדצמבר 2018 מסרה ועדת אתיקה מטעם סוכנות של האו"ם למזכ"ל האו"ם דו"ח חריף נגד מנכ"ל אונר"א ובכירים נוספים, ואף קראה להדיח את צמרת אונר"א.[25]

ביקורת על הגדרת הפליטים של אונר"א

  1. בהגדרת נציבות האו"ם לפליטים, פליט הוא מי שאינו יכול לחזור למקום מגוריו הטבעי והקבוע הקודם. לעומת זאת בהגדרת אונר"א, פליט הוא מי שמקום מגוריו הרגיל משנת 1946 ועד שנת 1948 היה פלסטין. על-פי המבקרים, תיחום הזמן לשנתיים (תנאי סף נמוך לקבלת מעמד של תושבות יחסית לתנאי הסף של הנציבות) נועד לעקוף את ההגדרה של הנציבות וליצור הגדרה יחידאית לזרם הגדול של מהגרי עבודה ערבים מרחבי המזרח התיכון שנכנס לארץ בשנים הללו ולא היו יכולים להחשב פליטים ע"פ הגדרת הנציבות כי ארץ ישראל לא הייתה מקום מגוריהם הטבעי והקבוע. בו בזמן שאפשרו את הזרם הגדול של מהגרי עבודה ערבים סגרו הבריטים את שערי הארץ בפני שארית הפליטה.[26] לעומת זאת הפליטים היהודים ממדינות ערב ענו להגדרה של הנציבות, מכיוון שמדינות ערב היו ביתם הטבעי הקודם מאז אלפי שנים, עד שגורשו בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות.
  2. רק לאדם חסר אזרחות הזכות להקרא פליט על פי הגדרת הנציבות. ומכיוון שישנה אוכלוסייה נרחבת של פליטים מקרב ערביי ארץ ישראל אשר קבלו אזרחות במדינה מוכרת (כמו בירדן) הם אינם זכאים (לפי החוק הבינלאומי ואמנת הפליטים) להכלל במצבת הפליטים. לעומת זאת, ההגדרה של אונר"א אינה מבדילה בין פליט חסר אזרחות לבין פליט שזכה לאזרחות - כולם פליטים עד עצם היום הזה.
  3. הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלו שביצעו פשע מלחמה או פשע נגד האנושות, אוכלוסייה שנציבות האו"ם לפליטים שוללת מהם את מעמד הפליט. כפועל יוצא לטרוריסטים פלסטינים נשמר מעמד הפליט.[1]
  4. מעמד הפליט בהגדרת נציבות האו"ם לפליטים אינו יכול לעבור גם אל ילדי הפליטים. לעומת זאת, כשהופיע הדור השני של הפליטים הפלסטינים, אונר"א החליטה להמשיך להעניק להם את מעמד הפליט, ולמעשה נותנת מעמד נצחי לצאצאי הפליטים הפלסטינים.[27][28]

ביקורת על הרישומים וטכניקות איסוף הנתונים

בשנת 2004 היו לפי רישומי אונר"א, 4 מיליון אנשים הזכאים לסיועה. אונר"א מטפלת ב-59 מחנות פליטים פלסטינים, הנמצאים בסוריה, לבנון, ירדן, ירושלים, אזורי יהודה ושומרון ורצועת עזה. במחנות אלה מתגוררים כשליש מסך כל הפליטים הרשומים. בראיונות רשמיים הודו פקידי אונר"א כי הם לא בודקים לעומק את זהותם של הנזקקים לשירותיהם ומטפלים ביו"ש גם בערבים שאינם במעמד של פליטות.[דרוש מקור] נוסף על כך, היסטוריונים, כמו מרתה גלהורן ודוקטור וולטר פינר, מאשימים את אונר"א בעיוות מכוון של הסטטיסטיקה על הפליטים, ואף בהונאה גמורה. פינר למשל, כתב כי בשנת 1959 בפועל מספר הפליטים היה אז רק 367,000.‏[29] נכון ל-2018 רשומים באונרא 449,957 בני אדם כפליטים בלבנון.[30] לעומת זאת על פי מפקד האוכלוסין הלבנוני רשומים 174,422 בני אדם כפליטים.[31] לדברי נציגת אונר"א בלבנון רשומים אצלם כלל הנרשמים מכלל השנים, אבל אין מידע ורישום על העוזבים ועל מי שנמצא בפועל כיום בלבנון.[32][33] נכון ל-2018 אונרא מדווחת כי היא מטפלת בכ-5 מיליון בני אדם, כשב-1948 הוגדרו על ידיה 700,000 בני אדם כפליטים כתוצאה מהסכסוך הערבי ישראלי.[34] ב-2018 פורסם כי בדו"ח פנימי של מחלקת המדינה בממשל האמריקאי מוערך המספר האמיתי בכ-20,000 בני אדם.[35]

ביקורת על הוצאת כספים

בשנת 2000, אונר"א הוציאה יותר מ-$72 בממוצע לכל פליט פלסטיני, בעוד שנציבות האו"ם לפליטים הוציאה בערך $53 בממוצע לכל פליט משאר העולם, דבר המצביע כי הפליטים הפלסטינים זוכים ליחס טוב יותר על ידי האומות המאוחדות מכל פליט אחר בעולם.[36] עוד נטען על ידי מבקרים כי אונר"א היא דוגמה להטייה של האומות המאוחדות נגד מדינת ישראל, ושעל הפליטים הפלסטינים לקבל יחס זהה ליחס הפליטים משאר העולם.[37] כמות העובדים של UNHCR עומדת על בין 5,000-8,000 המטפלים ב-17 מיליון פליטים ואילו אונר"א מעסיקה בין 25,000-30,000 עובדים המטפלים לטענתם בכ-5.2 מיליון בני אדם. מדובר על כמות עובדים של פי חמישה, המטפלת באוכלוסייה קטנה בהרבה.[38]

על פי לינדזי, "אין גם שום הצדקה לבזבוז של מיליוני דולרים לסיוע הומניטרי הניתנים כתרומה עבור אלו שיכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שירותי אונר"א, וישנם רבים כאלה".[39]

ביקורת על הנצחת מצב הפליטות

רבים, בעיקר בישראל, אך גם במדינות ערב, רואים בארגון גוף המנציח את בעיית הפליטים הפלסטינים, מאחר שבמקום לסייע להם להיקלט במדינות בהן נמצאים מחנות הפליטים (כמו בלבנון ובירדן), הם מסייעים למעשה בשימור מצבם. אונר"א מעניקה שירותי חינוך, תעסוקה, בריאות ורווחה במסגרות המשרתות בלעדית את צאצאי הפליטים, ומעודדת את הזכאים לשירותיה שלא לפנות למערכות הסיוע המקומיות במדינות מושבם לקבלת שירותים מקבילים. כפילות מערכתית זו יוצרת פערים כלכליים עמוקים בין תושבים המקבלים את עזרת הארגון לבין אזרחי המדינה, והאיבה הטבעית הנוצרת מפערים אלו מנותבת להנצחת השאיפה העממית לחיסול מדינת ישראל, בהיותה ה"חטא הקדמון" האשמה בנכבה. על פי לינדזי, "אונר"א מעדיפה להיות כבולה למחשבה הפוליטית הפלסטינית שמועלית על ידי אלו המתכוונים להגשים את תביעת שיבתם לאדמה שהיא כיום מדינת ישראל".[40]

תכליתה של הנציבות האו"ם לפליטים היא שילוב הפליטים במדינות בהן הם שוהים, תכלית אליה התנגדו מדינות ערב. מבחינה זאת, על פי מבקריה, אונר"א (שהוקמה בלחץ מדינות ערב) אכן הוקמה במטרה שלא ליישב את הפליטים באורח קבע במדינות אליהן הגיעו. על פי ד"ר עינת וילף אונר"א הוא "ארגון פלסטיני עוין הפועל להנצחת חלום השיבה... תחת כסות דקיקה של פעילות הומניטרית מקיים אונר"א פעילות פוליטית מובהקת, שכל מטרתה להנציח את מצב הפליטות הפלסטיני ולטפח את חלום השיבה. כך אונר"א מקיים ומפתח את התשתית הרעיונית שעליה גדל הדור הבא של מי שנאבקים נגד ישראל.".[41]

ביקורת על ספרי הלימוד והתכנים הנלמדים

על פי דוחו"ת שנכתבו על ספרי הלימוד של אונר"א, חלק מהספרים מכילים תכנים לאומניים ומדגישים את זכות השיבה, ואינם מציגים את מדינת ישראל על המפה ואת הישראלים כאנושיים או דנים באפשרות ריאלית של שלום בין העמים.[42][43][44] חלק מספרי הלימוד הרשמיים בבתי הספר של אונר"א, מחנכים לג'יהאד נגד ישראל.[7] בעקבות הביקורת, הפחית הארגון את כמות התכנים הקוראים מפורשות למאבק מזוין, אך הם עדיין כוללים דברי שבח למחבלים שביצעו פיגועי טרור.[דרוש מקור]

דו"ח חסר תקדים של ועדת האו"ם למיגור אפליה גזעית ב-2019 מציג תכנים המכילים הסתה לשנאה, אלימות ואנטישמיות בתוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית ושל אונר"א, וקורא להסירם[45].

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל המזרח התיכון
ההיסטוריה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Legal Aspects of the Palestinian Refugee Question;
    יפה זילברשץ ונמרה גורן-אמיתי, שיבת פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל, עמוד 29
  2. ^ Mitchell Geoffrey Bard, The Complete Idiot's Guide to Middle East Conflict, מהדורה שנייה (שנת 2003) בהוצאת Alpha, עמ' 161–162
  3. ^ שאלות ותשובות באתר אונר"א (בעברית)
  4. ^ מיהו פליט פלסטיני - מתוך אתר אונר"א
  5. ^ יפה זילברשץ, נמרה גורן-אמיתי, בעריכת רות גביזון, שיבת פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל - נייר עמדה, מרכז מציל"ה, למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, ירושלים, תש"ע-2010, עמ' 10
  6. ^ דיאנה בחור-ניר, ראש אונר"א: יש בארגון אנשי חמאס, זו לא בעיה, באתר ynet, 4 באוקטובר 2004
  7. ^ 7.0 7.1 ישראל היום (מוסף ישראל השבוע),22.8.14., נדב שרגאי, עמוד 10
  8. ^ PROGRAMME BUDGET 2014 - 2015
  9. ^ 9.0 9.1 Islamists torch summer camp in Gaza, May-24-2010, Newsfeedresearcher Site
  10. ^ עמרי נחמיאס‏, אחרי האיומים: ארה"ב תעביר רק מחצית מכספי הסיוע לפלסטינים, באתר וואלה! NEWS‏, 17 בינואר 2018
    רויטרס, אונר"א מגיבה להקפאת הסיוע: "פגיעה בביטחון באזור", באתר ynet, 17 בינואר 2018.
  11. ^ יותם רוזנוולד, ארה"ב הודיעה כי מהיום תפסיק את המימון לאונר"א, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 31 באוגוסט 2018.
  12. ^ https://www.makorrishon.co.il/news/161081/, מקור ראשון
  13. ^ מייקל ויינס (4 בינואר 2003). "Killing of U.N. Aide by Israel Bares Rift With Relief Agency". ניו יורק טיימס. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2009.
  14. ^ משה אלעד (טור דעה), לייבש את אונר"א, באתר ynet, 19 במרץ 2006
  15. ^ פעילי חמאס מקבלים משכורות מאונר"א, באתר וואלה! NEWS‏, 4 באוקטובר 2004
  16. ^ ליאור רותם, גורמי צבא: מטה אונר"א הותקף כי נורו משם טילים, באתר nrg‏, 15 בינואר 2009
  17. ^ עמוס הראלבצה"ל מודים: טעינו בבחירת אמצעי התגובה לירי המחבלים, באתר הארץ, 11 בינואר 2009
  18. ^ UNRWA fails to comply with US anti-terrorism law, ג'רוסלם פוסט, 29 בספטמבר 2006
  19. ^ James G. Lindsay "Policy Focus #91 - Fixing UNRWA: Repairing the UN’s Troubled System of Aid to Palestinian Refugees", January 2009
  20. ^ UNRWA staff not tested for terror ties', Jerusalem Post
  21. ^ הודעת הארגון, אתר אונר"א; ברק רביד, בפעם השנייה בתוך שבוע: אנשי אונר"א מצאו מצבור טילים בבית ספר בעזה, הארץ, 22 ביולי 2014
  22. ^ מלכודת במרפאת אונר"א, ישראל היום.
  23. ^ "אונר"א חשפה: מנהרה של חמאס עברה מתחת לבית ספר שלה" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018.
  24. ^ דוד בדין - סוכנות ידיעות מקור ישראלי, אונרא והפליטים הפלסטינים, באתר ערוץ 7, 17 במרץ 2009
  25. ^ דו"ח של האו"ם: להדיח את צמרת אונר"א, באתר ישראל היום, 29 ביולי 2019
  26. ^ הפלשתינים: מהגרים חדשים וצאצאי ותיקים, www.news1.co.il
  27. ^ http://tchelet.org.il/article.php?id=306
  28. ^ http://www.cfnepr.com/ב.html
  29. ^ Pinner, Dr. Walter (1967) [1959]. How many refugees? and The Legend of the Arab Refugees. McGibbon & Kee. עמ' ?.
  30. ^ "Lebanon | UNRWA". UNRWA. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.
  31. ^ כמה "פליטים" פלסטינים יש בלבנון?, ערוץ 7 (בעברית)
  32. ^ رقم مفاجئ عن عدد الفلسطينيين في لبنان!, www.alarabiya.net (בערבית)
  33. ^ לאן נעלמו הפלשתינאים של לבנון, www.gplanet.co.il
  34. ^ "Who We Are UNRWA". UNRWA. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.
  35. ^ "State Department Hiding 'Game Changer' Report on Myth of Palestinian Refugees". Washington Free Beacon (באנגלית). 18 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2018.
  36. ^ משה אפרת. "UNRWA." The Continuum Political Encyclopedia of the Middle East. Ed. אברהם סלע. New York: Continuum, 2002. p.887.
  37. ^ [1] לדוגמה: הצהרתו של הסנאטור בונד על אנטישמיות
  38. ^ "כל האמת על אונר"א: נתונים ומידע שימושי". mako. 30 באוגוסט 2016. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.
  39. ^ [2] Fixing UNRWA: Repairing the UN’s Troubled System of Aid to Palestinian Refugees
  40. ^ James G. Lindsay "Policy Focus #91 - Fixing UNRWA: Repairing the UN’s Troubled System of Aid to Palestinian Refugees", January 2009, p. 65
  41. ^ עינת וילף, לחשוף את הבלוף של אונר"א, באתר ישראל היום, 31 באוגוסט 2014
  42. ^ James G. Lindsay "Policy Focus #91 - Fixing UNRWA: Repairing the UN’s Troubled System of Aid to Palestinian Refugees", January 2009, p. 43; p. 61
  43. ^ ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית (רש"פ): ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום, עיון, איסוף ותרגום: ד"ר ארנון גרויס וד"ר רוני שקד, בהוצאת מרכז שמעון ויזנטל, פורום המזרח התיכון, ספטמבר 2017
  44. ^ נדב שרגאי, ‏שיעור בהסתה, באתר ישראל היום, 11 בינואר 2018
  45. ^ איתמר אייכנר, האו"ם דורש מהפלסטינים: הסירו תכנים מסיתים מספרי הלימוד, באתר ynet, 31 באוגוסט 2019
אל-עזה

אל-עזה (ערבית: مخيم العزة‎, ידוע גם בשם מחנה הפליטים בית ג'יברין) הוא מחנה פליטים פלסטיני שבנפת בית לחם, הממוקם במרכז העיר בית לחם. מחנה זה, הוא הקטן מבין 59 מחנות הפליטים בגדה המערבית ובמדינות ערב האחרות. הוא הוקם בשנת 1950 על שטח של 20 דונם, והוא מקבל שירותים מעובדי אונר"א שבמחנה עאידה הסמוך, אך בתוך המחנה אין שירותים רפואיים או חינוכיים, ולכן הוא מוזג עם מחנה עאידה

.

המחנה נקרא על שם משפחה ערבית בולטת מהכפר בית ג'יברין, ממערב להרי חברון. אונר"א מנתה אוכלוסייה של 2,025 בשנת 2005, ואילו הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מנתה אוכלוסייה של 1,924 בשנת 2016.

מחנה הפליטים נמצא תחת שליטתה של הרשות הפלסטינית מאז 1995.

בית הספר לשוטרים (ירושלים)

בית הספר לשוטרים הוא מבנה שנבנה על ידי ממשלת המנדט על מנת לשמש כבית ספר לשוטרים. המבנה שוכן בסמוך אל הר הצופים, בצמוד לשכונת מעלות דפנה, בית הספר רנה קסין ואתר הנצחה ממלכתי גבעת התחמושת. כיום משמש המבנה את אונר"א.

בלאטה

מחנה בלאטה (בערבית: مخيم بلاطة) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במבואותיה המזרחיים של העיר שכם, בשטחי הרשות הפלסטינית (שטח A) ולפי צו אלוף פיקוד מרכז הכניסה לישראלים אליו אסורה. המחנה מאכלס רשמית (על פי נתוני אונר"א) 23,600 פליטים פלסטינים, אף שהערכות אחרות אומדות את אוכלוסייתו בכ-30,000 ומעלה. במספר תושביו, בלאטה הוא מחנה הפליטים הגדול ביותר בשטחי יהודה ושומרון. המחנה בנוי כריבוע שאורך צלעו כ-500 מטר, ומכאן שעשרות אלפי תושביו יושבים על שטח של כרבע קמ"ר - בכך מהווה בלאטה את אחד ממקומות היישוב הצפופים ביותר בעולם.

בעיית הפליטים הפלסטינים

בעיית הפליטים הפלסטינים היא שאלת מעמדם וגורלם של ערביי ארץ ישראל אשר יצאו את תחומי המנדט הבריטי ומדינת ישראל במהלך מלחמת העצמאות (המכונה על ידיהם בשם הנכבה), אלו שהפכו פליטים ממקום מושבם בגדה המערבית במהלך במלחמת ששת הימים וכן צאצאיהם, שמדינת ישראל מנעה את שיבתם לבתיהם בתום המלחמה. רבים מן הפליטים וצאצאיהם חיים במחנות הפליטים, בערים ובכפרים ברצועת עזה, ביהודה ושומרון, בירושלים המזרחית, בירדן, בלבנון ובסוריה וכן במדינות אחרות בעולם.

מדינות ערב סירבו לסייע ביישוב הפליטים בשטחיהן, מחשש שצעד כזה יתפרש כהשלמה עם קיום מדינת ישראל ויחליש את המאבק בה.להבדיל משאר פליטי העולם המטופלים על ידי נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), בעלי סטטוס של פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA). בערך זה המונח "פליט" מתייחס לפליט לפי הגדרת אונר"א. בתור שכאלה הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבה גם צאצאי הפליטים ובני-זוגם זכאים למעמד של פליט. הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלה מהם שקיבלו אזרחות במקום מושבם החדש או את אלה שביצעו פשעים שונים או אף פעלו נגד מטרות האו"ם (תנאים שיכולים לפסול זכאות של פליטים רגילים). המנדט שניתן לאונר"א, בניגוד למנדט הנציבות, אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום ממנו יצאו.אוכלוסייה נוספת הקשורה במונח הם אלה מערביי ישראל שעזבו את ביתם הקבוע כתוצאה מהמלחמה אך עדיין נותרו בתחומי מדינת ישראל.

סמל מוכר של המאבק על זכויות הפליטים הוא מפתח המייצג את זכויותיהם על הבתים והקרקעות אשר נעזבו.

ג'לזון

מחנה ג'לזון (בערבית: مخيّم الجلزون, תעתיק מדויק: מח'ים אלג'לזון) הוא מחנה פליטים פלסטינים בקרבת רמאללה, בשטח הרשות הפלסטינית. על פי הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה במחנה היו בשנת 2012 כ-8,900 תושבים.

זכות השיבה

זכות השיבה (בערבית: حق العودة الفلسطيني) היא מונח המשמש לציון תביעת הפלסטינים והעולם הערבי שתינתן לכ-4.4 מיליון (נכון ל-2007) פליטים פלסטינים האפשרות לשוב לבתיהם בתחומי ארץ ישראל, אותם עזבו, הם או אבותיהם, לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה ולאחר מלחמת ששת הימים.התביעה לשיבת הפליטים היא מחלוקת מרכזית בסוגיית הפליטים הפלסטינים, סלע מחלוקת מרכזי במכלול נושאי הליבה בסכסוך הישראלי-ערבי.

ממשלות ישראל לדורותיהן הביעו התנגדות מוחלטת לדרישה זו, אם כי במסגרת המשא ומתן לשלום שהחל בהסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993 היה ברור לצדדים הנושאים ונותנים שבעיית הפליטים הפלסטינים היא אחד מנושאי הליבה שיש לדון עליהם לקראת הסדר שלום של קבע. במהלך השנים אף הועלו רעיונות שונים על ידי שני הצדדים שבבסיסם מתן אפשרות לשיבה של כמות מוגבלת של פליטים, ומתן פיצוי כספי לאחרים בתמורה לויתור על הזכות.

ב-14 בדצמבר 2010 פרסם סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, מאמר בעיתון "הגרדיאן" בו כתב כי כל הסדר שלום שלא יפתור את סוגיית הפליטים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם - ייכשל. הוא אף נקב במספר שבעה מיליון כמספרם של הפליטים ברחבי בעולם. במאמר תגובה שפורסם באותו גיליון, הזהיר העיתונאי והפרשן עקיבא אלדר כי משמעותה המעשית של הצהרה זו על מימוש זכות השיבה, היא חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי: "עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר "לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל", שכן הוא רומז שבעבור הזמן, ישראל תיעלם ולא תהיה עוד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967".

מבצע ימי תשובה

מבצע ימי תשובה הוא מבצע צבאי שערך צה"ל בצפון רצועת עזה בין ה-30 בספטמבר 2004 ל-15 באוקטובר 2004. המבצע התמקד באזורים של בית חאנון, בית לאהיא ומחנה הפליטים ג'בליה שהיוו אתרי השיגור העיקריים של רקטות קסאם על העיר שדרות והיישובים הישראלים באזור. המבצע נפתח בתגובה להרג שני ילדים בשדרות על ידי רקטת קסאם. במבצע נהרגו סה"כ 5 ישראלים (3 אזרחים ו-2 חיילים) ובין 104 ל-133 פלסטינים.

מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (יום שבת, ל' בכסלו תשס"ט) ל-18 בינואר 2009 (יום ראשון, כ"ב טבת תשס"ט), בעקבות ירי רקטות בלתי פוסק מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.שם המבצע, שהחל במהלך חג החנוכה, לקוח מהשיר "לכבוד החנוכה", של חיים נחמן ביאליק.

מגן אנושי

מגן אנושי היא טקטיקה של שימוש בבני אדם, לרוב אזרחים, כדי להגן על מטרות צבאיות (כגון תשתיות וחמושים). טקטיקה זו איננה חוקית והיא מנוגדת לאמנות ז'נבה.

ההיגיון שמאחורי טקטיקה זו היא שצבא מערבי, המתיימר להיות מוסרי, יימנע מלפגוע במתכוון באזרחים, ולכן אם החמוש יקיף את עצמו באזרחים, הצבא ימנע מלירות לעברו. עוד יתרון בטקטיקה זו היא שאם אכן נהרגים אזרחים ששימשו כמגן אנושי, הצד שהשתמש בטקטיקה יכול להשתמש במות האזרחים כחומר תעמולה לערעור התדמית של הצבא והמורל שלו.

בטקטיקה נעשה שימוש במדינות מוסלמיות כמו עיראק, לבנון ואפגניסטן.

מחנה הפליטים ג'באליה

מחנה הפליטים ג'באליה (בערבית: مخيّم جباليا) הוא מחנה פליטים פלסטיני הממוקם בצפון רצועת עזה כ-3 קילומטרים מצפון לעיר ג'באליה. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2006, 93,455 נפש. על פי אתר אונר"א מונה האוכלוסייה במחנה 110,000 נפש. שטח המחנה הוא 1.4 קילומטר רבוע, עובדה העושה אותו אחד ממקומות היישוב הצפופים ביותר בעולם.

בשלהי מלחמת העצמאות הוקם מצפון לכפר ג'באליה מחנה פליטים אליו הגיעו כ-35,000 פליטים שברחו מהערים והכפרים בשפלת יהודה. בתחילה, סיפקה להם אונר"א אוהלים ולאחר מכן הוקמו במחנה בתים מבלוקים המחופים בגגות אזבסט. גודלו הרגיל של בית משפחתי הוא כ-40 מטר רבוע והסמטאות במחנה צרות מאוד, לעיתים, ברוחב הקטן ממטר.

במשך כל שנות השלטון הישראלי היה מחנה הפליטים ג'בליה מוקד לאי שקט ולהתנגדות לשלטון הישראלי. ב-9 בדצמבר 1987 החלה במחנה הפליטים האינתיפאדה הראשונה לאחר שלווית ארבעה פועלים פלסטינים, שנהרגו כתוצאה מפגיעת משאית ישראלית ברכבם, הפכה להפגנת זעם כלפי השלטון הישראלי. משם התפשטו המהומות לשאר רצועת עזה וליהודה ושומרון. בהמשך, היה מחנה הפליטים ג'בליה מוקד פעילות של תנועת החמאס. המחנה נחשב כמעוז התנועה ורבים ממנהיגי החמאס הגיעו ממנו.

מחנה הפליטים קדורה

מחנה הפליטים קדורה (בערבית: مخيم قدورة) הוא מחנה פליטים פלסטינים בנפת רמאללה ואל-בירה, השוכן בסמוך למרכז העיר רמאללה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, במחנה היו 1,558 תושבים באמצע שנת 2006. המחנה הוקם בשנת 1948, אך אינו מוכר כמחנה פליטים רשמי של אונר"א.

מחנה הפליטים שועפאט

מחנה פליטים שועפאט (בערבית: مُخَيَّم لاجِئين شعفاط, תעתיק מדויק: מח'ים לאג'אין שעפאט) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם בצפון-מזרח ירושלים, בין השכונה הערבית ראס ח'מיס במערב, השכונה היהודית פסגת זאב בצפון, השכונה הערבית דחיית א-סלאם במזרח, ושכונת הגבעה הצרפתית בדרום. זהו מחנה הפליטים הפלסטיני היחיד בתחומה הריבוני של מדינת ישראל (הוא ממוקם בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מעבר לקו הירוק). גדר עוטף ירושלים מקיפה את המחנה מצפון, ממערב ומדרום תוך השארתו בפועל מחוץ לתחומי העיר. אין להתבלבל בין מחנה הפליטים שועפאט לבין שכונת שועפאט, הממוקמת כקילומטר אחד מערבה לו ומהווה מתחם עירוני שונה ממנו באופיו ובאוכלוסייתו.

מחנה פליטים פלסטינים

מחנה פליטים פלסטינים הוא יישוב קבע המאוכלס על ידי פלסטינים שנמלטו או שגורשו בנכבה מבתיהם, בתים שהיו על שטחים שכיום בגבולות מדינת ישראל, או פלסטינים שנמלטו או שגורשו במלחמת ששת הימים מבתיהם, בתים שהיו ברצועת עזה או בגדה המערבית, ועל ידי צאצאיהם.

מחנות הפליטים הוקמו תחילה, בדומה למחנות פליטים אחרים, לשיכון זמני של פליטים. עם השנים, משלא נמצא פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים, הפכו המחנות ליישובי קבע.

פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA).

נוסייראת

מחנה הפליטים נוסייראת (בערבית: مخيّم النصيرات) הוא מחנה פליטים פלסטינים הנמצא ברצועת עזה בין עזה לדיר אל-בלח ומשתייך מוניציפלית למחוז דיר אל-בלח. ממזרח למחנה, מעבר לדרך סלאח א-דין (המשכו של כביש 4), נמצא מחנה הפליטים אל-בורייג'. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2007 27,677 נפש. היישוב הסמוך נוסיראת מנה באותה עת 36,123 נפש על פי אתר אונר"א, מונה אוכלוסיית המחנה כ-66,000 נפש.נכון למרץ 2005, רשת ביוב מוסדרת קיימת רק בחלק מהמחנה והביוב בחלקים האחרים זורם בצמוד לדרכים ולכבישים שבמחנה ומתנקז דרך שטחים חקלאיים לוואדי עזה. תופעה זו מהווה מפגע בריאותי מהותי במחנה. כל בתי המחנה מחוברים לרשת מים המקבלת את מימיה מחברת המים הישראלית, מקורות ומבארות פרטיות.

עד סגירת מעברי הגבול בין הרשות הפלסטינית בעזה ובין ישראל ב-2004 הייתה מבוססת פרנסת רוב תושבי המחנה על עבודה במשק הישראלי ועל עבודה בחקלאות בשטחים הסמוכים.

נחאלין

נַחָאלִין (או: נחלין, ערבית: نحالين) הוא כפר פלסטיני בנפת בית לחם, מדרום-מערב לעיר בית לחם. תושבי הכפר מוסלמים, ומספרם נאמד בכ-6,300. 150–200 מהם מוגדרים על ידי אונר"א כפליטים וכ-35% מתושבי הכפר הם צעירים מתחת לגיל 18. כ-90% מן התושבים בגילאים 18-35 מובטלים.

הכפר ממוקם (יחד עם הכפר חוסאן) בתוך מובלעת בגוש עציון והוא מוקף כיום בהתנחלויות גבעות, ראש צורים, נווה דניאל וביתר עילית. לאחר הסכם אוסלו, נחאלין סווג כחלק משטח B.

פליט

אמנת הפליטים קובעת כי פליט הוא מי שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום, השקפתו הפוליטית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת (קבוצה חברתית מסוימת היא קטגוריה עמומה במידה מסוימת אך ברוב מדינות העולם נהוג להכניס נשים לקטגוריה זו).

פלסטינים

פלסטינים (בערבית: فلسطينيون; תעתיק מדויק: פלסטיניון) הם ערבים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהיו תושבי ארץ ישראל לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וצאצאיהם. בישראל, כמו גם בשיח הזרם המרכזי בשאר העולם המערבי, המונח מבחין בין קבוצות אלה לבין אזרחי ישראל הערבים, שנקראים ערביי ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" (בערבית: فلسطين, תעתוק מערבית: פַלַסְטִין. באנגלית: Palestine) לציון ערבים ויהודים כאחד, אולם מאז 1948 כינוי זה בדרך כלל מתייחס רק לבני העם הערבי.

באמנה הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן שהוצג לראשונה בשנת 1964 והורחב בשנת 1968, נכתב כי "הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947. אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה, [וגם] מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה, הוא פלסטיני". המונח פלסטיני כולל קבוצות אתניות נוספות מלבד ערבים, בסעיף 6 של האמנה הפלסטינית נכתב: "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים". המשמעות המקובלת של פַלַסְטִין באמנה הפלסטינית הוא שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הגדרה זו כוללת ערבים המתגוררים בתחומי ארץ ישראל (למעט ערבים שלא שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947 ושאינם צאצאים של אלה) וכן פליטים שברחו או גורשו ממנה במלחמת העצמאות (ומעט גם במלחמת ששת הימים) וצאצאיהם.לפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה בשליטתם. לאחר ועידת רבאט, שנערכה באוקטובר 1974, הוכר אש"ף כמייצג הרשמי של הפלסטינים, והוא אף מייצג אותם בעצרת הכללית של האו"ם, במעמד של משקיף. בעקבות הכרה עולמית זו, החלו בשנת 1993 מגעים דיפלומטיים בין נציגים ישראלים לנציגי אש"ף, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי אוסלו, ולהקמת הרשות הפלסטינית.

ניב הערבית שבו מדברים הפלסטינים מכונה ערבית פלסטינית.

קלנדיה

קלנדיה (בערבית قلنديا - קלנדיא או قلنديه - קלנדיה) הוא שמו של כפר ערבי באזור עטרות בצפון ירושלים וכן שמו של מחנה פליטים פלסטינים סמוך. בין הכפר המקורי שאוכלוסייתו כאלף תושבים לבין מחנה הפליטים שבו אוכלוסייה של כ-10,000 איש, חוצצים שדה התעופה עטרות וכביש ירושלים-רמאללה.

הן הכפר קלנדיה והן מחנה הפליטים נכללים בשטחי הרשות הפלסטינית ומחוץ לגדר ההפרדה. בצד מחנה הפליטים פועל מעבר קלנדיה (ידוע גם כ"מחסום קלנדיה"), אחד המרכזיים והחשובים במעברים לאורך גדר ההפרדה, ובו מתנקזת מרבית התנועה הפלסטינית בין ירושלים ורמאללה.

"קלנדיה" הוא גם השם הערבי של אזור עטרות כולו, ושמו הערבי של שדה התעופה עטרות. עד 1967 היה זה שמו הרשמי של שדה התעופה.

תל אל-הווא

תל אל-הווא (בערבית: تل الهوى) היא שכונה הנמצאת בדרום מערב העיר עזה. בגבולה הצפוני של השכונה נמצא מתחם האוניברסיטה האיסלאמית בעזה. כמו כן, נמצאים בשכונה בניין משרד הפנים הפלסטיני ובניין שהיה מפקדת שירות הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, עד השתלטות תנועת חמאס ב-2007 על עזה. בעקבות ההשתלטות שונה ייעוד המבנה לתחנת משטרה. צמוד למתחם האוניברסיטה האיסלאמית, ממזרח לו, מצוי מתחם גדול של ארגון הסיוע אונר"א, ולידו בית החולים אל-קודס. מאז שנות ה-90 של המאה העשרים התפתחה השכונה ונבנו בה מבני ציבור ובתי מגורים מודרניים. הרחובות בשכונה רחבים, בדרך כלל, בהשוואה לרחובות ברוב שכונות עזה.

העיתונאי הבריטי אלן ג'ונסטון הוחזק בשכונה זו כבן ערובה על ידי משפחת דוע'מוש עד לשחרורו.

בלילה שבין 28 ו-29 בדצמבר 2008, במסגרת מבצע עופרת יצוקה, הפציץ חיל האוויר הישראלי את מבני האוניברסיטה האיסלאמית וגרם להם נזק רב בטענה כי במקום פותחו ונאגרו אמצעי לחימה. בהמשך המבצע, ב-15 בינואר 2009, בעת שכוחות צה"ל כיתרו את העיר, נפגע מתחם אונר"א משלושה פגזי ארטילריה שגרמו לדליקה במחסני המזון של הסוכנות. צה"ל הודיע כי האש נורתה בעקבות ירי מהמקום על כוח של חטיבת גבעתי שפעל באזור. בסיום המבצע, נמסר על ידי אמצעי תקשורת, כי לשכונה נגרם נזק כבד.

ב-9 במרץ 2012 נהרג זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, בתקיפה שביצע כלי טיס של צה"ל, בעת שנסע במכוניתו בשכונת תל אל-הווא. יחד אתו נהרג מוחמד אחמד אל-חנני, ששוחרר בעסקת שליט. לדברי צה"ל פעולת סיכול ממוקד זו נעשתה בעת שאל-קייסי עסק בתכנון פיגוע נגד ישראל.

ב-24 במרץ 2017 נורה למוות בראשו, ליד ביתו בשכונה, פעיל החמאס, מאזן פוקהא, ממשוחררי עסקת שליט. חמאס ייחס את ההתנקשות לישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.