אוניברסיטת ייל

אוניברסיטת יילאנגלית: Yale University) היא אוניברסיטה פרטית הנמצאת בניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית. נוסדה בשנת 1701 בשם "בית הספר הקולגיאלי", והיא המוסד להשכלה גבוהה השלישי בקדמותו בארצות הברית, וחברה בליגת הקיסוס. ייל היא מהאוניברסיטאות היוקרתיות והסלקטיביות ביותר בעולם.

מוסדותיה הנודעים ביותר הם פקולטת ייל למדעים ואמנויות, בית הספר לתואר ראשון – מכללת ייל, ופקולטת ייל למשפטים. משתי האחרונות יצאו מספר נשיאים אמריקאיים וראשי מדינות זרות. בשנת 1861, הפקולטה למדעים ואמנויות הייתה לבית הספר הראשון בארצות הברית שהעניק תואר דוקטור. ראויות לציון הן פקולטת ייל לדרמה, שהכשירה מספר שחקנים וכותבים בולטים בהוליווד וברודוויי, ונוסף על כך הפקולטות לאמנות, תאולוגיה, יערנות וסביבה, מוזיקה, רפואה, ניהול, סיעוד ואדריכלות.

נכסיה של האוניברסיטה מוערכים בכ-22.9 מיליארד דולר כספי תרומות (השניים בגודלם מכל מוסד אקדמי) וביותר מתריסר ספריות שמחזיקות 12.5 מיליון כרכים (ההופכים את ייל למערכת הספריות השנייה בגודלה בעולם). בייל מועסקים 3,300 חברי-צוות הוראה, שמלמדים 5,300 סטודנטים לתואר ראשון ו-6,000 סטודנטים בפקולטות. ייל מאורגנת כארגון ללא מטרות רווח.

70 החוגים הראשיים בתואר ראשון של ייל ממוקדים בעיקר בשבע האמנויות החופשיות, ומעט ממחלקות התואר הראשון הן קדם-מקצועיות. חלוקת הסטודנטים לתואר ראשון היא 20% במדעים, 35% במדעי החברה, ו-45% באומניות ומדעי הרוח. כל הפרופסורים בעלי הקביעות באוניברסיטה מלמדים קורסים לתואר ראשון. בכל שנה מתקיימים בייל יותר מ-2,000 קורסים לתואר ראשון.

שיטת הדיור של ייל היא מכללת-מגורים, או מעונות, כדוגמת אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג'. בכל מעון דרים חתך-רחב ייצוגי מגוף הסטודנטים לתואר ראשון ונמצאים בו מתקנים ושירותים, סמינרים, מורי הפקולטה, עמיתים ללימודים, וצוות תומך. נכון לשנים 2008–2009, ישנם 12 מעונות, וקיימת תוכנית לפתוח שניים נוספים ב-2013. המעונות הקיימים קרואים על שם נשיאי ייל קודמים, מקומות המשכן הקודמים של הקמפוס, ודמויות היסטוריות מקומיות.

תוכניות הלימודים הגבוהים של ייל כוללות את הפקולטה למדעים ואמנויות – הכוללת 53 תחומים כגון מדעי הרוח, מדעי החברה, ביולוגיה, מדעי הפיזיקה, והנדסה – ואת הפקולטות המקצועיות לאדריכלות, אמנות, תאולוגיה, דרמה, יערנות ומדעי הסביבה, משפטים, ניהול, רפואה, מוזיקה, סיעוד, ובריאות הציבור.

ייל ואוניברסיטת הרווארד היו יריבות כמעט בכל תחום אפשרי במשך רוב ההיסטוריה שלהן, במיוחד בתחומים האקדמיים, במרוצי חתירה ובפוטבול. בספורט, מרוץ הרווארד-ייל בחתירה ו"המשחק" (פוטבול) הם אירועים שנתיים.

נשיא ייל ריק לוין סיכם כך את סדר העדיפויות של המוסד למאה הרביעית שלו: "קודם כול, כאחת מאוניברסיטאות המחקר הטובות ביותר של האומה, ייל מחויבת באופן מובהק למצוינות במערכת החינוך לתואר ראשון. שנית, בפקולטות הגבוהות והמקצועיות, וכן במכללת ייל, אנחנו מחויבים לחינוך המנהיגים העתידיים."

בכינויים "אליים" (Elis, על שם אליהוא ייל) ו"ייליים" (Yalies) משתמשים לעיתים קרובות, הן בתוך ייל והן מחוצה לה, ככינוי לסטודנטים בייל.

אוניברסיטת ייל
Yale University
Yale University Shield 1
Yale Law School in the Sterling Law Building
מוטו בשפה העברית - "אורים ותמים". בלטינית - "אור ואמת"
תאריך ההקמה 1701
סוג אוניברסיטה פרטית
הון עצמי 22.5 מיליארד דולר
נשיא פטר סאלווי
סגל 3,300
סטודנטים 11,400
סטודנטים לתואר ראשון 5,300
מיקום ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית  ארצות הברית
כינוי קבוצת הספורט "בולדוגס" Yale bulldog y logo.jpg
קואורדינטות 41°18′40″N 72°55′36″W / 41.311111111111°N 72.926666666667°W
www.yale.edu

היסטוריה

Original Yale College Building
הבניין המקורי, 1718–1782

תחילתה של ייל בחוק "למען החירות, להקים בית ספר קולגיאלי" שעבר בבית המשפט הכללי של המושבה קונטיקט ב-9 באוקטובר 1701. מיד לאחר מכן, קבוצה של עשרה מנהיגים נוצרים פרוטסטנטים בהנהגתו של ג'יימס פיירפונט, כולם בוגרי הרווארד (הרווארד הייתה המכללה היחידה בצפון אמריקה בזמן לימודיהם), נפגשו בחדר העבודה של הכומר סמואל ראסל בברנדפורד, קונטיקט, ואספו את ספריהם שלהם למאגר אחד ויצרו את הספרייה הראשונה של האוניברסיטה. הקבוצה הזו ידועה בשם "המייסדים". ייל נוסדה על מנת להכשיר אנשי דת פרוטסטנטים.

המוסד נקרא במקור "בית הספר הקולגיאלי", ונפתח בביתו של הרקטור הראשון שלו, אברהם פיירסון, בקילינגוורת' (קלינטון). מאוחר יותר הוא הועבר לסייברוק, ואז לוות'רספילד. בשנת 1718, המכללה הועברה לניו הייבן, קונטיקט.

בה בעת נוצר קרע בהרווארד בין נשיאה השישי אינקריס מיית'ר לבין שאר כמורת הרווארד, שראתה את מיית'ר כליברל מתקדם, והאשימה אותו בהזנחת שלטון הכנסייה. היחסים החמירו לאחר שמיית'ר התפטר, וההנהלה דחתה שוב ושוב את בנו ועמיתו האידאולוגי, קוטון מיית'ר, לתפקיד נשיא הרווארד. הסכסוך גרם לבני מיית'ר להצטרף אל בית הספר הקולגיאלי בתקווה שבית ספר זה יחזיק בראייה דתית אורתודוקסית-פוריטנית, שלא כמו הרווארד.

Old Brick Row, Yale College
שורת הלבנים העתיקות, 1807

בשנת 1718, קוטון מיית'ר יצר קשר עם איש עסקים מצליח מוויילס בשם אליהוא ייל וביקש ממנו תמיכה כלכלית בבניית בניין חדש למכללה. ייל, שצבר את הונו דרך מסחר שעסק בו בזמן שחי בהודו כנציג של חברת הודו המזרחית, תרם תשע חבילות של סחורה, שנמכרו ביותר מ-560 פאונד, סכום עצום באותם ימים. ייל תרם גם 417 ספרים ודיוקן של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה. קוטון מיית'ר הציע שבית הספר ישנה את שמו למכללת ייל כהכרת טובה לנדבן שלו, וגם כדי להגדיל את הסיכויים שהמכללה תקבל עוד תרומה גדולה מייל או את עזבונו. אליהוא ייל היה בהודו כשהחדשות על שינוי שמו של בית הספר הגיעו לביתו בבריטניה, אך ייל מעולם לא חזר לביתו. אף על פי שהוא באמת הוריש את הונו ל"בית הספר הקולגיאלי שבמושבת הוד מלכותו קונטיקט", האוניברסיטה מעולם לא הצליחה לקבל את העיזבון.

סטודנטים בולטים לתאולוגיה ומדעי הרוח בניו אינגלנד החשיבו את השפה העברית כשפה קלאסית, ביחד עם יוונית ולטינית, כיוון שהיא נחוצה ללימוד התנ"ך בשפתו המקורית. הכומר עזרא סטילס, נשיא המכללה בשנים 1778–1795, הביא עמו את העניין בשפה העברית כאמצעי ללימוד טקסטים תנ"כיים בשפתם המקורית, והנהיג את חובת לימוד העברית לתלמידי השנה הראשונה, זאת בניגוד להרווארד, שבה רק תלמידי השנים המתקדמות היו חייבים ללמוד עברית. סטילס אחראי גם להוספת המילים "אורים ותמים" בעברית לחותם ייל. מאורע מכריע בתקופת כהונתו של סטילס התרחש ביולי 1779, בזמן מלחמת העצמאות האמריקאית, כשכוחות בריטיים עוינים כבשו את ניו הייבן ואיימו להרוס את המכללה. בוגר ייל אדמונד פנינג, שהיה מזכירו של הגנרל הבריטי שפיקד על התקיפה, תיווך בין הצדדים והמכללה ניצלה. מאוחר יותר הוענק לפנינג תואר כבוד על מעשהו.

Woolsey Hall, Yale University
אולם וולס, 1905

הדגש על הקלאסיקה גרם לעלייה במספר מועדוני הסטודנטים הפרטיים, הפתוחים בהזמנה בלבד, שהוקמו בעיקר כפורומים לדיון בלמידה מודרנית, ספרות ופוליטיקה. הארגונים הראשונים מסוג שכזה היו מועדוני דיון: קרוטוניה ב-1738, לינוניה ב-1753, ו"אחים באחדות" (Brothers in Unity) ב-1768.

מכללת ייל התרחבה בהדרגה. היא כוננה את פקולטת ייל לרפואה (1810), פקולטת ייל לתאולוגיה (1822), פקולטת ייל למשפטים (1843), פקולטת ייל לאמנויות ומדעים (1847), הפקולטה המדעית ע"ש שפילד (1847), ופקולטת ייל לאמנות (1869). הפקולטה לתאולוגיה הוקמה על ידי נוצרים שחשו כי פקולטת הרווארד לתאולוגיה הפכה לליברלית מדי. צעד זה דומה למרד של אוקסברידג', שבמהלכו משכילים בדלנים פרשו מאוניברסיטת אוקספורד וייסדו את אוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1887, בעוד המכללה המשיכה לגדול תחת נשיאותו של טימות'י דוויט החמישי, מכללת ייל שינתה את שמה לאוניברסיטת ייל. לאחר מכן המשיכה וגדלה, ונוספו לה פקולטת ייל למוזיקה (1894), פקולטת ייל ליערנות וללימודי הסביבה (1901), פקולטת ייל לבריאות הציבור (1915), פקולטת ייל לסיעוד (1923), פקולטת ייל לדרמה (1955), תוכנית אגודת הרופאים של ייל (1973) ופקולטת ייל לניהול (1976).

עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 רק גברים יכלו ללמוד באוניברסיטה (נשים יכלו החל מהמאה התשע עשרה ללמוד לימודים לתארים מתקדמים). מכללת ואסר, שהייתה מיועדת לנשים, נחשבה למכללת האחות של ייל. בשנת 1966, ייל החלה בדיונים עם ואסר, בנוגע למיזוג שני המוסדות, וכך ליצור חינוך מעורב אפקטיבי. בסופו של דבר האיחוד לא יצא לפועל ושני המוסדות החליטו להתחיל לקבל את בני שני המינים, החל משנת 1969.

ייל, כמו שאר המוסדות בליגת הקיסוס, נקטה החל מתחילת המאה העשרים במדיניות קבלה מכוונת שנועדה לשמר את כמות התלמידים שמוצאם ממשפחות מכובדות, נוצריות לבנות (נומרוס קלאוזוס). היא הייתה מבין האחרונות בליגת הקיסוס שביטלה במידה רבה את ההעדפות הללו, החל ממחזור 1970, אם כי העדפות מסוימות עדיין קיימות היום.

נשיא מכללת ייל ועמיתים של המכללה, שביחד נודעים גם בשם "תאגיד ייל", הם הוועד המנהל של האוניברסיטה.

ייל ופוליטיקה מודרנית

העיתון בוסטון גלוב כתב: "אם יש מוסד אחד להשכלה שיכול לתבוע לעצמו את האחריות על חינוך המנהיגים הלאומיים הגדולים ביותר של האומה במשך שלושת העשורים האחרונים, זהו ייל." בכל מערכת בחירות נשיאותית בין השנים 1972 עד 2004 היו מועמדים דמוקרטים או רפובליקנים בוגרי ייל. נשיאי ארצות הברית שהיו בוגרי ייל, לאחר מלחמת וייטנאם, הם ג'רלד פורד, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. מועמדים לנשיאות באותה תקופה שלא ניצחו במירוץ והיו בוגרי ייל כוללים את ג'ון קרי (2004), ג'ו ליברמן (מועמד לסגנות, 2000) וסרג'נט שריבר (מועמד לסגנות, 1972). עוד בוגרי ייל שהתקרבו מאוד למירוץ על הנשיאות באותה תקופה הם הילרי קלינטון (2008,2016), הווארד דין (2004), גארי הארט (1984 ו-1988), פול טסונגס (1992) וג'רי בראון (1976, 1980, 1992).

מספר הסברים עלו לשאלת הייצוג הנרחב של ייל במערכות הבחירות מאז סוף מלחמת וייטנאם. מספר מקורות מזכירים את רוח האקטיביזם בקמפוס ששררה בייל מאז שנות השישים, וכמו כן את השפעתו האינטלקטואלית של הכומר ויליאם קופין על רבים מהמועמדים העתידיים. ריצ'רד ברודהד, שהיה דיקן מכללת ייל ולאחר מכן נשיא אוניברסיטת דיוק, הצהיר: "אכן אנו מעניקים תשומת לב גדולה לסעיפי התרומה לקהילה בתנאי הקבלה שלנו, וישנה מסורת חזקה מאוד של התנדבות בייל." גאדיס סמית', היסטוריון ייל, מציין "אתוס של אקטיביזם מאורגן" בייל במהלך המאה העשרים, שהוביל את ג'ון קרי להוביל את מועדון הוויכוחים ולג'ו ליברמן לנהל את עיתון "ייל דיילי ניוז". קמיל פאגליה, סופרת אמריקאית בוגרת ייל, מצביעה על היסטוריה של קשרים ואליטיזם, ומוציאה לאור רשת של חברויות וסניפים שנבנו באוניברסיטה. זאת ועוד, סי.אן.אן מניחים כי ג'ורג' בוש הבן הרוויח מתנאי קבלה מיוחדים, בעצם היותו "בן ונכד של בוגרי ייל", ולהיותו "בן למשפחה מעורבת פוליטית". כתבת ה"ניו יורק טיימס" אליזבת' בומילר וכתב ה"אטלנטיק מאנט'לי" ג'יימס פאלוס מאמינים כי תרבות הקהילתיות ושיתוף הפעולה שקיימת בין סטודנטים, חברי צוות וההנהלה ממעיטה בערכי האינטרסים האישיים ומחזקת את המחויבות לאחרים.

במהלך מערכת הבחירות בשנת 2004 הצהיר הווארד דין כך: "במובן מסוים, אני מבדיל את עצמי משלושת המועמדים האחרים (בוגרי ייל) של 2004. ייל השתנתה כל כך בין מחזור 68' למחזור 71'. המחזור שלי היה הראשון שכלל בו נשים; זה היה המחזור הראשון שבו היו סימנים משמעותיים לניסיון לגייס אפרו-אמריקאיים. אלו היו זמנים בלתי רגילים, ובמרווח הזמן שבין מחזורים אלו השתנה דור שלם."

ייל הנהיגה לימודי "אסטרטגיה מקיפה", מונח מקיף שכולל בתוכו היסטוריה צבאית, מדעי המדינה, מנהיגות ותחומי מחקר אחרים שעשויים להיות שימושיים למנהיגים אמריקאיים עתידיים. בכל שנה הפרופסורים צ'ארלס היל, פול קנדי וג'ון גאדיס מעבירים סמינר של שנה ב"אסטרטגיה מקיפה" לקבוצה שנבחרה בקפידה של סטודנטים (לתואר ראשון ולתארים גבוהים) בכוונה להכין אותם לתפוס עמדות כוח בממשל, בעסקים, ובחיים הציבוריים. ארגוני בוגרים של התוכנית ל"אסטרטגיה מקיפה" כבר קיימים בוושינגטון די.סי ובניו יורק.

הנהלה

משרת הפרובוסט של ייל שימשה כקרש קפיצה למספר נשים לתפקידי נשיאות באוניברסיטאות בולטות. בשנת 1977, חנה גריי מונתה לנשיאת ייל בפועל לאחר שהייתה פרובוסט, והמשיכה ומונתה להיות נשיאת אוניברסיטת שיקגו, והייתה לאישה הראשונה בארצות הברית שמונתה לתפקיד נשיאותי מלא באוניברסיטה גדולה. בשנת 1994, הפרובוסט ג'ודית רובין מונתה להיות לנשיאת אוניברסיטת פנסילבניה והייתה לאישה הראשונה המכהנת כנשיאה של מוסד בליגת הקיסוס. בשנת 2002, הפרובוסט אליסון ריצ'רד מונתה לסגנית-קנצלר באוניברסיטת קיימברידג' (התפקיד הביצועי הבכיר באוניברסיטה). ב-2004, הפרובוסט סוזן הוקפילד מונתה לנשיאת המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

קבלה

Sterling Memorial Library 2, September 1, 2008
אחת מספריות ייל, המצולמת מפסל 'שולחן הנשים', המתעד את מספר הנשים שלמדו בייל

למחזור 2015, ייל קיבלה רק 2,006 תלמידים מתוך 27,282 תלמידים שהגישו מועמדות ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה, ובכך שברה שיא חדש של כל הזמנים בשיעור הקבלה הנמוך לאוניברסיטה העומד על 7.35%.

בתנאי הקבלה ייל אינה מתייחסת למצבו הכלכלי של המועמד ותנאי הקבלה לא כוללים בתוכם שאלות המתייחסות ליכולות המועמד לעמוד בתנאים הכלכליים, כולל למועמדים מארצות אחרות. ייל מתחייבת לענות על הצורך הכלכלי המוצג באופן מלא, ויותר מ-40% מתלמידי ייל מקבלים סיוע כלכלי. רוב הסיוע הכלכלי מגיע בצורת מענקים ומלגות שלא צריך לשלם אותם בחזרה לאוניברסיטה. סכום המלגה הממוצע לשנת הלימודים 2010–2011 היה 35,400 דולר (כאשר שכר הלימוד עומד על 55,580 דולר לשנה).

חצי מהסטודנטים בייל לתואר ראשון הן נשים, 30% מיעוטים, ו-10% הם תלמידים מארצות אחרות. 55% למדו בתיכון בבתי ספר ציבוריים, ו-45% למדו בבתי ספר עצמאיים, דתיים, או מארצות אחרות. בנוסף, מכללת ייל מכניסה בשעריה קבוצה קטנה של תלמידים לא שגרתיים בכל שנה, באמצעות תוכנית הסטודנטים אלי ויטני. אחוז המתקבלים דרך תוכנית זו עומד על פחות מ-10%, וסך התלמידים בייל שלומדים דרך תוכנית זו עומד על 13. גיל הסטודנטים הממוצע בתוכנית זו עומד על 29.

אוספים

ספריית אוניברסיטת ייל, שמחזיקה יותר מ-12 מיליון כרכים, היא האוסף האוניברסיטאי השני בגודלו בארצות הברית. הספרייה הראשית, הספרייה ע"ש סטרלינג, מכילה בסביבות 4 מיליון כרכים, ושאר האוסף מפוזר בספריות לפי נושאים.

ספרים נדירים נמצאים במספר אוספי ייל. בספריית הספרים הנדירים ע"ש ביינק יש אוסף גדול של ספרים וכתבי יד נדירים. ספריית הרפואה ע"ש קושינג וויטני מכילה טקסטים רפואיים היסטוריים חשובים, שכוללים אוסף מרשים של ספרים נדירים, ובנוסף כלים רפואיים היסטוריים. הספרייה ע"ש וולפול מכילה את האוסף הגדול ביותר של עבודות ספרותיות בריטיות מהמאה ה-18.

גם מבחר המוזיאונים של ייל הם בעלי חשיבות בינלאומית. גלריית האומנות של אוניברסיטת ייל היא מוזיאון האומנות הראשון בארצות הברית שהוקם בתוך אוניברסיטה. היא מכילה יותר מ-180,000 עבודות, וכוללת גם עבודות של אמנים היסטוריים ואוספים חשובים של האומנות המודרנית, בבניינים סווארטט וקאן. הבניין האחרון, העבודה הראשונה האמריקאית (1953) בקנה-מידה גדול של האדריכל היהודי לואיס קאן, שופץ ונפתח מחדש בדצמבר 2006. מרכז ייל לאמנות בריטית, האוסף הגדול ביותר לאומנות בריטית מחוץ לממלכה המאוחדת, התחיל ממתנה שהעניק הפילנתרופ פול מלון, וכעת מוצג בבניין אחר שעוצב על ידי קאן.

המוזיאון לידיעת הטבע ע"ש פיבודי הוא המוזיאון הפופולרי ביותר בניו הייבן וכולל אוסף גדול של מאובני דינוזאורים, בהם גולגולות מקוריות של טריצרטופס וטורוזאורוס. המוזיאון מבוקש מאוד בקרב תלמידי בית ספר יסודי, ובנוסף לכך גם מכיל אוסף מחקרים באנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, והסביבה הטבעית. האוסף האוניברסיטאי של ייל לכלים מוזיקליים, שלוחה של הפקולטה למוזיקה, הוא כנראה הפחות ידוע מבין אוספי ייל, בשל שעות הפתיחה המוגבלות שלו.

אדריכלות ייל

Yale Harkness Tower
מגדל הארקנס
Connecticut Hall
אולם קונטיקט

ייל ידועה בקמפוס ההרמוני והאוטופי שלה, האופייני לתחייה הגותית. כמו כן היא ידועה במספר בניינים מודרניים אייקונים, הנלמדים בחוגי סקר אדריכליים: גלריית ייל לאומנות והמרכז לאומנות בריטית שנבנו על ידי לואיס קאן, הקולג'ים ע"ש רינק, עזרא ומורס שעוצבו על ידי אירו סארינן, ובנייני האומנות והאדריכלות של פול רודולף. בבעלותה של ייל גם מספר אחוזות ראויות לציון מהמאה ה-19 לאורך שדרת הילהאוס (שדרה בניו הייבן, שעליה כתב מרק טווין: "הרחוב היפה ביותר באמריקה").

רבים מבנייניה של ייל נבנו בסגנון הנאו-גותי בין השנים 1917 עד 1931. פסלי אבן שנבנו לתוך קירות הבניינים מתארים דמויות אוניברסיטאיות עכשוויות כמו סופר, אתלט, איש החברה הגבוהה השותה תה, וסטודנט שנרדם בעודו קורא ספר. באותו אופן, האפריזים הקישוטיים שעל הבניינים משרטטים סצנות עכשוויות כמו שוטר רודף אחר שודד, ועוצר פרוצה (אפריז על קיר הפקולטה למשפטים), או תלמיד שנרגע עם ספל בירה וסיגריה. האדריכל, ג'יימס רוג'רס, זייף את גיל הבניינים בכך שהתיז על הקירות חומצה, וניפץ בכוונה תחילה את חלונות הבדולח והתקין במקומם חלונות בסגנון ימי הביניים. רוג'רס יצר נישות לפסלים לקישוט אך השאיר אותן ריקות, כדי לדמות אובדן או גניבה, שלכאורה קרה עם חלוף השנים. הבניינים רק מדמים אדריכלות מימי הביניים, ולמרות שהם נראים כאילו נבנו מגושי אבן מוצקים, רובם מבוססים על שלד פלדה כפי שהיה מקובל בבניינים מ-1930. יוצא מן הכלל מגדל הארקנס, שגובהו 66 מטרים, שבמקור נבנה באופן חופשי על שלד אבן. המגדל חוזק ב-1964 כדי להתקין את מערכת פעמוני הזיכרון של ייל – הכוללת 54 פעמונים.

אחוות הגולגולת והעצמות

החל מ-1832 מתקיימת באוניברסיטה אחוות סטודנטים רבת השפעה, במתכונת של אגודת סתרים, שבה היו חברים, בשעתם כסטודנטים, נשיאי ארצות הברית, שופטים וראשי תעשייה המהווים את עמוד השדרה הכלכלי, הפוליטי והחברתי של ארצות הברית.

בוגרים בולטים

בוגרי אוניברסיטת ייל שיש עליהם ערך בוויקיפדיה

גלריה

Original Yale College Building

הבניין המקורי, 1718–1782.

Old Brick Row, Yale College

מבני האבן הישנים בשנת 1807.

Connecticut Hall

בניין קונטיקט

Walter Camp Gate 1

שערי ואלטר קאמפ' במתחם הספורט של ייל.

Woolsey Hall, Yale University

1905

קישורים חיצוניים

אילנה דיין

אילנה דיין-אורבך (נולדה ב-8 במאי 1964) היא עיתונאית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית, בעלת תואר דוקטור במשפטים. פעילותה העיתונאית הבולטת היא תוכנית התחקירים "עובדה" בעריכתה, אותה היא מובילה מאז 1993.

אירווין רוז

אירווין רוז (באנגלית: Irwin Rose;‏ 16 ביולי 1926 - 2 ביוני 2015) היה ביולוג יהודי אמריקאי, שזכה בפרס נובל לכימיה לשנת 2004, יחד עם אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו מישראל.

אליזבת בלקברן

אליזבת (ליז) הלן בלקברן (באנגלית: Elizabeth (Liz) Helen Blackburn; נולדה ב-26 בנובמבר 1948) היא ביולוגית אמריקאית ילידת אוסטרליה, החוקרת באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2009, יחד עם קרול גריידר וג'ק שוסטק, בזכות מחקריהם על הטלומר, שהוא אזור הקצה של הכרומוזומים ביצורים איקריוטיים. שנה אחת קודם לכן קיבלו היא וגריידר את פרס פרל מייסטר גרינגרד, למדעניות בולטות בגין עבודתן זו.

בלקברן היא שותפה בתגלית הטלומראז, שהוא אנזים המוסיף רצף נוקלאוטידים ספציפי (TTAGGG) אצל כל בעלי החוליות. בלקברן אף פעילה בתחום האתיקה הרפואית. היא זכתה בפרס נובל לרפואה יחד עם קרול גריידר וג'ק שוסטק על שגילו כיצד הכרומוזומים מוגנים על ידי הטלומר ותגלית האנזים טלומראז.

בלקברן היא זוכת פרס לסקר בתחום הרפואה לשנת 2006 (במשותף עם גריידר ושוסטק). זוכת המדליה המלכותית לשנת 2014. עמיתה בחברה המלכותית ובאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

אלפרד גילמן

אלפרד גודמן גילמן (Alfred Goodman Gilman; ‏1 ביולי 1941 - 23 בדצמבר 2015) היה פרמקולוג וביוכימאי יהודי אמריקאי. זכה ביחד עם מרטין רודבל בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1994 על גילוי חלבוני G ותפקידם של החלבונים הללו בשרשרת מעבר האותות בתא.

אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה

אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה (באנגלית: The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe; ביידיש: ייִוואָ-ענציקלאָפּעדיע פֿון די יִידן אין מיזרח-אייראָפּע) היא אנציקלופדיה העוסקת בתולדות יהדות מזרח אירופה ותרבותה.

האנציקלופדיה הוכנה על ידי מכון ייִוואָ (מבוטא: "ייִווֹ"; ראשי תיבות ביידיש: ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט, 'המכון המדעי היהודי'; ובאנגלית: YIVO), או בשמו כיום: "המכון למחקר יהודי" (באנגלית: Institute for Jewish Research), ויצאה לאור בשנת 2008 בהוצאת אוניברסיטת ייל.

האנציקלופדיה במהדורתה המודפסת משתרעת על 2,400 עמודים, המכילים יותר מ-1,800 ערכים שנכתבו על ידי 450 כותבים; בתוך הערכים משולבים יותר מ-1,000 איורים ו-55 מפות.

עורכי האנציקלופדיה חתומים בשמותיהם על הערכים. בין העורכים: דוד אסף, עמנואל אטקס, זאב גריס, אבנר הולצמן, דב לוין, מרק סלובין, שאול שטמפפר, חוה טורניאנסקי, לאון וולוביץ' ומרדכי זלקין.

הגרסה המקוונת של האנציקלופדיה הושקה ב-10 ביוני 2010 והיא זמינה בחינם.

אריק פ. וישהאוס

אריק פרנסיס ווישהאוס (אנגלית: Eric Francis Wieschaus‏; נולד ב-8 ביוני 1947) הוא ביולוג וגנטיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1995.

נולד בסאות בנד, אינדיאנה שבארצות הברית. הוא קיבל תואר ראשון בביולוגיה מאוניברסיטת נוטרדאם ותואר דוקטור לביולוגיה מאוניברסיטת ייל.

בשנת 1995 זכה ווישהאוס בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם אדוארד ב. לואיס וכריסטיאנה ניסליין-פולהרד, על גילוי הגנים המעורבים בהתפתחות זבוב הפירות.

החל מ-1981, ווישהאוס הוא פרופסור לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת פרינסטון, ופרופסור נספח לביוכימיה בניו ג'רזי.

הוא נשוי לגרטרוד שופבאך, אף היא פרופסור לביולוגיה מולקולרית, ואב לשלוש בנות. הוא מגדיר עצמו כאתאיסט.

ג'ורג'ה אמיל פאלאדה

ג'ורג'ה אמיל פאלאדה (ברומנית: George Emil Palade;‏ 19 בנובמבר 1912 יאשי, רומניה - 8 באוקטובר 2008) היה רופא וחוקר אמריקאי בתחום הביולוגיה של התא, יליד רומניה, זוכה פרס נובל לשנת 1974.

ג'וש האולי

ג'ושוע דייוויד האולי (באנגלית: Joshua David Hawley; נולד ב-31 בדצמבר 1979) הוא פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי המכהן כנציגה של מיזורי בסנאט של ארצות הברית. קודם לכן כיהן כתובע הכללי ה-42 של מדינת מיזורי בשנים 2017–2019. ב-8 באוגוסט 2018 נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לסנאט מטעם מיזורי, ובמהלך הבחירות אל הסנאט באותה השנה הביס את הסנאטורית המכהנת מטעם המפלגה הדמוקרטית, קלייר מקסקיל.

ג'יימס רותמן

ג'יימס רותמן (באנגלית: James Rothman, נולד ב-3 בנובמבר 1950) הוא ביוכימאי יהודי-אמריקאי ופרופסור באוניברסיטת ייל. רותמן עומד גם בראש המחלקה לביולוגיה תאית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה ומנהל המכון לננוביולוגיה בקמפוס המערבי של ייל. בשנת 2013 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, עבור מחקרו על תנועת בועיות, יחד עם רנדי שקמן (Randy Schekman) ותומאס סודהוף (Thomas C. Südhof). כמו כן הוא זכה ב-2002 בפרס לסקר למחקר בסיסי ברפואה.

דיק צ'ייני

ריצ'רד ברוס "דיק" צ'ייני (באנגלית: Richard Bruce "Dick" Cheney; נולד ב-30 בינואר 1941) היה סגן נשיא ארצות הברית ה-46 במספר, שכיהן תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש.

בניגוד לרוב סגני הנשיא לפניו, צ'ייני נחשב לבעל השפעה רבה בממשל והיה מראשי המחנה הניצי והנאו-קונסרבטיבי שהוביל את ארצות הברית למלחמת עיראק. צ'ייני נוקט בעמדה פרו-ישראלית, אנטי סורית ואנטי איראנית ברורה.צ'ייני היה ראש הסגל של הבית הלבן בשנים 1975–1977, חבר בית הנבחרים מטעם ויומינג בשנים 1979–1989, מזכיר ההגנה בשנים 1989–1993 ומנכ"ל ויושב ראש חברת האנרגיה הליברטון.

דלברט מאן

דלברט מאן (אנגלית: Delbert Mann; ‏30 בינואר 1920 - 11 בנובמבר 2007) היה במאי קולנוע וטלוויזיה אמריקני, זוכה פרס האוסקר על הסרט "מרטי".

ויליס לם

ויליס יוג'ין לם (באנגלית: Willis Eugene Lamb, Jr;‏ 12 ביולי 1913 – 15 במאי 2008) היה פיזיקאי אמריקאי זוכה פרס נובל לפיזיקה בשנת 1955 יחד עם פוליקרפ קוש על קביעתו הניסויית המדויקת שהמומנט המגנטי של האלקטרון גדול מהערך התאורטי הצפוי. לם היה פרופסור באוניברסיטת אריזונה.

חנן חבר

חנן חֶבר (נולד ב-14 בינואר 1953) הוא מופקד הקתדרה ע"ש יעקב והילדה בלאושטיין ללשון וספרות עברית וספרות השוואתית באוניברסיטת ייל ופרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

לארס אונסאגר

פרס נובל לכימיה (1968)המדליה הלאומית למדעים (1968)

חבר החברה המלכותית (1975)}}

לארס אונסאגר (באנגלית: Lars Onsager;‏ 27 בנובמבר 1903 - 5 באוקטובר 1976) היה מדען אמריקאי יליד נורווגיה, עיקר עיסוקו בכימיה פיזיקלית ובפרט תרמודינמיקה, ובפיזיקה תאורטית. חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1968 על השגיו בתחום התרמודינמיקה של תהליכים לא הפיכים.

מריל סטריפ

מרי לואיז "מריל" סטריפ (באנגלית: Mary Louise "Meryl" Streep, נולדה ב-22 ביוני 1949‏) היא שחקנית אמריקאית, הנחשבת לאחת השחקניות המצליחות והידועות ביותר בכל הזמנים.הופעת הבכורה של סטריפ על הבימה הייתה בשנת 1971 במחזה The Playboy of Seville, ועל המסך הקטן בסרט הטלוויזיה "העונה הקטלנית ביותר" (1977); באותה שנה היא ערכה גם את הופעת הבכורה של על מסך הקולנוע - בתפקיד שולי בסרט "ג'וליה". בשנת 1978 סטריפ זכתה בפרס אמי הראשון שלה על משחקה במיני-סדרה "שואה"; באותה שנה היא התפרסמה גם כשחקנית קולנוע בעקבות הופעתה ב"צייד הצבאים" (1978), שזיכתה אותה במועמדות הראשונה שלה לפרס אוסקר כשחקנית המשנה הטובה ביותר; שתי ההופעות הללו זיכו אותה גם בשבחים מצד המבקרים. בשנת 1979 סטריפ זכתה בפרס האוסקר הראשון שלה כשחקנית המשנה הטובה ביותר על משחקה ב"קרמר נגד קרמר" (1979). מאוחר יותר היא זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על הופעותיה ב"בחירתה של סופי" (1982) ו"אשת הברזל" (2011).

סיגורני ויבר

סיגורני ויבר (אנגלית: Sigourney Weaver; נולדה ב-8 באוקטובר 1949) היא שחקנית קולנוע אמריקאית הידועה בתפקידה כאלן ריפלי בסרטו של רידלי סקוט, הנוסע השמיני (1979), שובו של הנוסע השמיני (1986), שבוים על ידי ג'יימס קמרון, ושני סרטי המשך אחרים בסדרת סרטי הנוסע השמיני, תפקיד שבו היא זכתה להכרה ברחבי העולם. היא ידועה גם בשל תפקידיה כדיינה בארט בסדרת הסרטים מכסחי השדים, דיאן פוסי בגורילות בערפל, ג'ייני קארבר בסופת קרח, מקס קונרס בשוברות הלבבות (2001), המפקחת וולקר בבורות (2003), ודוקטור גרייס אוגוסטין באווטאר (2009).

ויבר הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס האוסקר בשל הופעותיה בשובו של הנוסע השמיני (1986), גורילות בערפל (1988), ונערה עובדת, זוכה פרס גלובוס הזהב בשני הסרטים האחרונים.

סידני אלטמן

סידני אלטמן (באנגלית: Sidney Altman, ‏ נולד ב-7 במאי 1939) הוא ביולוג מולקולרי אמריקאי, יהודי יליד קנדה, פרופסור לביולוגיה מולקולרית, וביולוגיה של התא והתפתחותית באוניברסיטת ייל. אלטמן הוא חתן פרס נובל לכימיה בשנת 1989 יחד עם תומאס צ'ק בעד חקר התכונות הקטליטיות של ה-RNA") RNA הקטליטי"). תגליתו של אלטמן משנת 1983 הייתה כי ה-RNA, וליתר דיוק tRNA איננו רק משא של מידע גנטי אלא יכול להפעיל תגובות ביולוגיות - פועל כביו-קטליזטור. תגלית זו פתחה אפשרויות מחקר, כולל לגבי מוצא החיים.

פול גרינגרד

פול גרינגרד (באנגלית: Paul Greengard,‏ 11 בדצמבר 1925 - 13 באפריל 2019) היה נוירולוג אמריקאי, ממוצא יהודי, שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000, יחד עם ארוויד קרלסון השוודי ואריק קנדל.

קרל המפל

קַרְל גּוּסְטַב הֶמְפֶּל (בגרמנית: Carl Gustav Hempel‏; 8 בינואר 1905 - 9 בנובמבר 1997) היה פילוסוף של המדע, שהושפע מזרם הפוזיטיביזם הלוגי. הרים שתי תרומות עיקריות לחשיבה המדעית: אישוש והסבר מדעי.

איגוד האוניברסיטאות האמריקניות - ארגון אוניברסיטאות מחקר מובילות בארצות הברית וקנדה
אוניברסיטאות ציבוריות אריזונה • באפלו • קליפורניה-ברקליקליפורניה-דייוויסקליפורניה-באירווייןקליפורניה-לוס אנג'לסקליפורניה-סן דייגוקליפורניה-סנטה ברברהקולורדופלורידהג'ורג'יה טקאילינויאינדיאנהאיווה • איווה סטייט • קנזסמרילנדמישיגןמישיגן סטייטמינסוטהמיזוריקרוליינה הצפוניתאוהיו סטייטאורגוןפנסילבניה סטייטפיטסבורגפרדוראטגרס • סטוני ברוק • טקססטקסס A&Mוירג'יניהוושינגטוןויסקונסין-מדיסון
אוניברסיטאות פרטיות אוניברסיטת בוסטוןברנדייסבראוןCaltechקרנגי מלוןקייס וסטרן ריזרבשיקגוקולומביהקורנלדיוקאמוריהרווארדג'ונס הופקינסMITנורת'ווסטרןניו יורקפנסילבניהפרינסטוןרייסרוצ'סטרדרום קליפורניהסטנפורד • טוליין • ואנדרבילטוושינגטון בסנט לואיס • ייל
אוניברסיטאות בקנדה מקגילטורונטו

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.