אונומסטיקון

אוֹנוֹמַסְטִיקוֹןיוונית: ὀνομαστικόν), מבוטא: Onomastikon, דהיינו משמעות השמות, עוסק באיסוף וניתוח של שמות ומונחים בדיסציפלינה מסוימת. לדוגמה: בתחום הגאוגרפיה האונומסטיקון מכיל ריכוז שמות יישובים ומקומות אחרים (כגון שמות הרים, חורבות או מעיינות) בתקופות נתונות באזור מוגדר מראש. בדרך כלל מובא מקור השם ותיאור קצר של המקום לאור מקורות היסטוריים, עדויות אישיות של בני המקום וכדומה. בדרך כלל מסודרת רשימת השמות לפי אלפבית.

באונומסיטיקון היסטורי נאסף החומר מספרי היסטוריה, כרוניקות ספרות תאולוגית כגון כתבי אבות הכנסייה וחיבורים פרשניים, כתובות יהודיות ומסמכים דתיים ומשפטיים אחרים, רשימות אדמיניסטרטיביות ושלטוניות, תיאורים של עולי רגל וממצאים ארכאולוגיים כגון מטבעות.

האונומסטיקון של אוסביוס

האונומסטיקון הידוע של ארץ ישראל הוא של אחד מאבות הכנסייה, אוסביוס מקיסריה, אשר חיבר רשימה של יישובים ומקומות גאוגרפיים אחרים בארץ בתקופה הביזנטית. בספר מזהה אוסביוס אתרים המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה עם יישובים ומקומות בשטח, כפי שהיו במאה הרביעית. ככל הנראה ערך אוסביוס כחמישה מקורות היסטוריים שהיו לפניו ואף שוטט בארץ וראה את האתרים במו עיניו ושוחח עם אנשי הסביבה. כך מהווה האונומסטיקון של אוסביוס מקור אמין המתעד את שימור השמות בארץ ישראל במאה הרביעית.

הספר נכתב ביוונית. לכל שם יישוב נרשמו שלושה מאפיינים:

  1. מרחקו מירושלים
  2. גודלו - קטן, בינוני, גדול
  3. מיהם רוב תושביו - יהודים, נוכרים, נוצרים

בהשוואה לשמות המקומות במפת מידבא, שנערכה באותה תקופה, נמצא דמיון לשמות היישובים המופיעים ברשימותיו של אוסביוס[1]. בעת החדשה, בארץ ישראל, נעשה שימוש באונומסטיקון בעת עריכת סקרים ארכאולוגיים. בין השאר, בעקבות ספרו התגלה כי אזור דרומא היה עשיר ביישובים בתקופתו. על יסוד כך בוצעו באזור חפירות ארכאולוגיות אשר תמכו בפרטים המופיעים ברשימותיו.

האונומסטיקון של ארץ ישראל

האקדמיה הישראלית למדעים יזמה ומכינה, החל משנות השישים, הפקת אונומסטיקון של ארץ ישראל. האונומסטיקון אמור להביא בפני הקורא כל מקור המוסר מידע על ארץ-ישראל ומאזכר יישוב, מקום גאוגרפי או קבוצה אתנית הנזכרים בספרות היוונית והרומית בתחום הזמן שמלפני כיבוש אלכסנדר הגדול ועד התקופה הערבית בארץ ישראל. סדר הערכים הוא אלפביתי ובתוך כל ערך הסידור הוא כרונולוגי. את הרעיון המקורי יזם מיכאל אבי-יונה. לשם הכנת הספר (או המאגר הממוחשב) לוקטו חומרים מתוך למעלה מאלף חיבורים וקבצים שונים.

איסוף החומר נשלם בראשית שנות ה-2000 והמידע שנאסף קיבל ביטוי חלקי ב-Tabula Imperii Romani, פרויקט משותף ליצירת האטלס של האימפריה הרומית

האונומסטיקון של אמנופה

אונומסטיקון של מצרים העתיקה מכיל 610 ערכים בהם שמות מקומות וקבוצות אתניות.

לקריאה נוספת

  • ספר האונומאסטיקון לאֶבסביוס. תֻרגם [מיוונית] (בצרוף הערות) בידי ע"צ מלמד. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"י. פורסם לראשונה ב"תרביץ" שנה י"ט ושנה כ"א. הדפסה מחודשת על ידי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשל"ח.
  • יצחק חמיטובסקי, בין תרצה לתרצה באונומסטיקון לאווסביוס ושאלת מוצאו של מנחם בן גדי, בית מקרא, נב, א, תשס"ז, עמ' 42–55.
  • זאב ספראי, ה"אונומסטיקון" לאוסביוס והיישוב בדרום הר חברון, קתדרה, 72, תשנ"ד, עמ' 23–33.
  • זאב ספראי, השומרון באונומסטיקון לאווסביוס, מחקרי שומרון ובנימין, ג, תשנ"ג, עמ' 28–42.
  • הערך "אונומסטיקון" באנציקלופדיה מקראית א, עמ' 151–154
  • Yoel Elizur, Ancient Place Names in the Holy Land: Preservation and History, Magnes Press, Jerusalem and Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana, 2004
  • Zeev Safrai with Steven notley, The Onomasticon of Eusebius, Leiden 2005

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, ישראל: עם עובד, 1979, כרך 1, עמ' 80
אזנות תבור

אַזְנוֹת תָּבוֹר הוא מקום המוזכר בספר יהושע בין נחלתם של שבט יששכר ושבט נפתלי.

אזנות תבור המוזכר בספר יהושע:

משמעות השם הוא האוזן של התבור.

ישנם המזהים את המקום עם אזן ברשימות רעמסס השלישי. יש גם המזהים את אזנות תבור עם יישוב בשם "אזנות" בתחום ציפורי המוזכר בספר אונומסטיקון שנכתב במאה ה-4 על ידי אוסביוס מקיסריה.

מקובל לזהות את אזנות תבור עם תל גובל הנמצא כחמישה ק"מ צפונית להר תבור לאורך דרך נוף יער בית קשת. בקרבת התל, בתחומי שמורת אלוני בית קשת נקרא אחד היובלים "אזנות" על שם המקום אזנות תבור.

השם אזנות תבור שימש בפי יהודי צפת יחד עם "כסלות תבור" לציין את הפסגות של הר זבד.

אשתמוע

אֶשְׁתְּמֹעַ היה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה ה-4, ונזכר בספר יהושע. הוא שכן בדרום הר חברון, באזור שבו שוכן היום הכפר הפלסטיני א-סמוע.

בית חורון (עיר מקראית)

בֵּית חוֹרוֹן (גם: בֵּית חֹרוֹן) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אפרים בגבול נחלת שבט בנימין, אשר נזכרה במקורות, ונודעה על שני חלקיה - בית חורון תחתון ובית חורון עליון.

שמה נבע כנראה מפולחן האל המצרי-כנעני חורון (הורוס) שהתקיים במקום, בדומה ליישובים מקראיים נוספים ששמם מתחיל ב"בית".

שם העיר נשתמר עד ימינו בשם הכפרים בית עור א-תחתא (בית חורון תחתון) ובית עור אל-פוקא (בית חורון עליון). על שמה קרוי היישוב בית חורון שהוקם בסמוך לאתרה של בית חורון עליון.

העיר נודעה במקורות בשל הדרך מן השפלה לירושלים שעברה בה עוד מימי קדם, ובשנים האחרונות התגלו באזור ממצאים ארכאולוגים רבים.

בית נמרה

בֵּית נִמְרָה (גם: נִמְרָה) הייתה עיר מקראית בעבר הירדן, בנחלת שבט גד.

העיר נזכרת לראשונה בספר במדבר, בתיאור ערי המבצר שבנו בני שבט גד: "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן".

העיר נזכרת בספר יהושע, בתיאור ערי שבט גד בבקעת הירדן: "וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן".

העיר נזכרת גם במקורות חז"ל, כעיר שהתקיימה בתקופת בית שני, אשר שמה השתנה ל"בית נמרון".

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי בתקופתו עוד היה המקום מיושב, ושכן חמישה מילים מצפון לבית הרם.

לפי הסברה, שמה של העיר הקדומה השתמר בשם התל "תל נמרין", כשמונה ק"מ מזרחית לנהר הירדן, ובשם הנחל העובר לצדו "ואדי נמרין". מהממצא הארכאולוגי עולה כי בתל נמרין התקיים יישוב בתקופה הרומית בעיקר, כאשר בית נמרה המקראית שכנה כנראה ב"תל בליבל" הסמוך אליו, לאור השרידים שנמצאו בתל זה מהתקופה הישראלית.

גרר (אזור קדום)

גְּרָר היא עיר, חבל ארץ, מחוז ובתוכם נחל (נחל גרר), בנגב ארץ ישראל, בעבר - בארץ כנען, מוזכרת בתנ"ך כמקום מגוריהם הזמניים של אברהם ויצחק.

דדן

דְּדָן (גם: דְדָנֶה) היה שבט קדום המיוחס לאחד מצאצאי אברהם וקטורה, וכן עיר בהרי אדום.

דרומא

דרומא הוא שמו של חבל ארץ היסטורי, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון מהמאה ה-2 עד המאה ה-9 - התקופה בין סיום מלחמת בר כוכבא ועד לתום התקופה הביזנטית.

השם דרומא מיוחס לאזור דרום הרי חברון בדברי חז"ל וגם על ידי אב-הכנסייה, ההיסטוריון בן המאה ה-4, אוסביוס מקיסריה, המזכיר מושג זה בספר השמות (אונומסטיקון) שחיבר: "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".

האזור משתרע בשיפוליו הדרומיים של דרום הר חברון. גבולותיו:

בצפון - הקו המחבר בין בית גוברין במערב ועד חברון במזרח.

בדרום - בקעת באר שבע.

במערב – גבול שפלת יהודה עם מישור החוף הדרומי.

במזרח – מדבר יהודה.שרידי ההתיישבות היהודית שנמצאו באזור הם רבים - מקוואות טהרה, מערות קבורה, גלוסקמאות, ובתי כנסת.

האונומסטיקון של אמנופה

האונומסטיקון של אמנופה הוא מסמך ממצרים העתיקה המתוארך לסוף המאה ה-12 לפנה"ס או ראשית המאה ה-11 לפנה"ס, ימי השושלת ה-20. אונומסטיקון כולל קטלוג של 610 גופים מנהליים/מונחים במבנה היררכי. זו אינה רשימה פשוטה של מונחים.

האונומסטיקון נקרא על שמו של אמנופה המופיע בו כסופר שכתב את הרשימה. אין מידע לגבי זהות הכותב. האונימסטיקון ידוע ממספר טקסטים שנמצאו, חלקם מתקופת הביניים השלישית השושלות ה-21 וה-22 (בין מחצית המאה ה-11 ועד מחצית המאה ה-8 לפנה"ס). הטקטים נכתבו על גבי פפירוס, לוחות עור וחרס. הטקסטים לא היו שלמים. אחד העותקים השמורים ביותר שנמצאו, נכתב על גבי פפירוס, והוא נמצא באל-חיבה שבמצרים התיכונה. עותק זה נרכש על ידי האגיפטולוג הרוסי ולדימיר גולנישצ'ב שרכש גם את מגילת ון אמון. העותק שוכן היום במוזיאון פושקין במוסקבה. עותק זה שימש כבסיס לספרו של האגיפטולוג הבריטי אלן גרדינר שיצא לאור בלונדון בשנת 1947 בשלושה כרכים: Ancient Egyptian Onomastica.

המסמך נחשב כמקור חשוב לאגיפטולוגים החוקרים את מצרים העתיקה בנושאי המשפט הפרעוני, הממשל והכהונה, הגאוגרפיה, הכלכלה והארגון הפוליטי של עמי האזור בתקופת הממלכה החדשה.

זנוח

זָנוֹחַ הוא מושב הסמוך לבית שמש, המשתייך למועצה האזורית מטה יהודה.

המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, ובמהלך השנים עזבו רוב המייסדים, ובמקומם באו עולים מצפון אפריקה.

בעבר המושב עסק בחקלאות, ובגידול עופות, פרות וכדומה אבל בתחילת שנות ה-90 נקנו חלק מן האדמות החקלאיות המערביות של המושב, ועליהן נבנתה השכונה קריית הרמ"א - ברמת בית שמש ב'.

ב- 9 בספטמבר 1996 נחטף ונרצח חייל סיירת הנח"ל שרון אדרי, בן המושב. במושב הוקם גן ציבורי לזכרו, ומדי שנה נערך מסע אופניים לזכרו.

בתחילה נקרא המושב דֵירַבַּן ג'.

יעזר

יַעְזֵר הייתה עיר מקראית בעבר הירדן, אשר שימשה כעיר לויים בנחלת שבט גד.

העיר נזכרת תחילה בספר במדבר, בתיאור הערים שבני ישראל כבשו מהאמורים: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ", וכן: "וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה ... עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן... וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן".

בספר יהושע נזכרת העיר בתיאור נחלת שבט גד, וכן כאחת מערי הלווים שבנחלת השבט.

מאוחר יותר, נזכרת העיר בתיאור המפקד שערך דוד המלך בממלכתו.

העיר נזכרת ב"משא מואב", שנשאו הן ישעיהו הנביא והן ירמיהו הנביא על ערי מואב: "כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ ... עַל-כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר", וכן: "מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ".

במהלך מרד החשמונאים נכבשה העיר על ידי יהודה המכבי.

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי העיר הייתה נושבת בתקופתו, ושכנה כשמונה מילים מערבית לרבת עמון. במקום אחר באונומסטיקון, צוין כי העיר שוכנת כעשרה מילים מערבית לרבת עמון וכ-15 מילים מצפון לחשבון, בסמוך לנחל גדול היורד לירדן.

בעת המודרנית היו שהציעו לזהות את העיר הקדומה עם "ח'רבת א-צאר", השוכנת כ-10 ק"מ מערבית לרבת עמון וכ-15 ק"מ צפונית לחשבון, או עם "ח'רבת סירה", השוכנת כשני ק"מ צפונית מזרחית ל"ח'רבת א-צאר". עם זאת, מכיוון ש"ח'רבת א-צאר" נמצאת בתחומה של רבת עמון, בעוד שיעזר אמורה להימצא בגבולה, יש המזהים את העיר עם "תל-צאפוט", הנמצא כ-12.5 ק"מ מערבית לרבת עמון. זיהוי זה תואם גם את הגרסה בתרגום השבעים לספר במדבר, פרק כ"א, פסוק כ"ד: "יעזר גבול בני עמון".

כנסיית המולד

כנסיית המולד (ערבית كنيسة المهد) היא כנסייה הממוקמת בכיכר מאנגר בעיר בית לחם. הכנסייה, אשר נבנתה לראשונה במאה ה-4, היא מן הכנסיות העתיקות בעולם הנוצרי. היא הוקמה, לפי המסורת הנוצרית, מעל המערה בה נולד ישו. ב-2012 הוכרזה הכנסייה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, האתר הראשון בתחומי הרשות הפלסטינית.

לבנה (עיר מקראית)

לִבְנָה הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת בתנ"ך.

העיר נזכרת תחילה בכיבושי יהושע בן נון, כעיר השוכנת בין מקדה ולכיש. כך, מובא בספר יהושע: "וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה וַיִּתֵּן ה' גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה".

מכמש

מִכְמָשׂ (גם: מִכְמָס) הייתה עיר מרכזית בנחלת שבט בנימין בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. לפי התיאור המקראי, מכמש שכנה צפונית לגבע בנימין ובסמוך למגרון.

עדולם

עֲדֻלָּם הייתה עיר מקראית מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה. מיקומה המשוער הוא בתל המצוי דרומית למושב אדרת, על גבעה ברום 439 מטר מעל פני הים.

עיי העברים

עִיֵּי הָעֲבָרִים הוא אזור הנזכר במקרא. אחת מתחנותיהם של העברים במהלך נדודי בני ישראל במדבר.

עקרבה

עקרבה (ערבית: عقربا) היא עיירה פלסטינית בנפת שכם, הממוקמת כ-13 ק"מ דרומית-מזרחית לשכם, וכ־7 ק"מ ממזרח לצומת תפוח, בשומרון. מבחינת מעמדה, היא נחשבת לשטח B על פי הסכמי אוסלו. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מתגוררים בעיירה, נכון לשנת 2007, 8,180 תושבים.

במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בכפר 309 בתים מיושבים ב-1478 נפשות, כולם מוסלמים. בסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל צויין מספר תושבי הכפר (ביחד עם ח'רבת פצאל) כ-2060, ושטחו נרשם כ-142,530 דונם, מתוכם 2,343 דונם של אדמה ציבורית.

העיירה מזוהה עם עיר המחוז היהודית עקרבת, הנזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו ובכתבי חז"ל.

פונון (אתר מקראי)

פּוּנֹן (גם: פִּינֹן) הייתה עיר מקראית באֱדוֹם, הנזכרת בתיאור מסע בני ישראל במדבר, בין צלמונה לאובות. העיר נזכרת גם כאחת הערים שבהן שלטו "אַלּוּפֵי עֵשָׂו".

צפון (עיר מקראית)

צָפוֹן הייתה עיר מקראית בעמק סוכות שבעבר הירדן, בנחלת שבט גד.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי שבט גד בבקעת הירדן המזרחית: "וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן".

כמו כן, בספר במדבר נזכרת אחת ממשפחות שבט גד בשם "הצפוני": "בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי".

חז"ל זיהו את העיר המקראית עם היישוב בן זמנם "עמתו": "בית הרים - בית רמתה, בית נמרה - בית נמרון, סכות - דרעלה, צפון - עמתו".

היישוב "עמתו", הנזכר אצל חז"ל גם בגרסאות "עמתן", "חמתן" ו"אמתו", מזוהה כיום עם "תל עמתא", שנמצא בגדה הצפונית של "ואדי ראג'ב" שבבקעת הירדן המזרחית, שם נתגלו שרידי מצודה מבוצרת מהתקופה הרומית, שלצדה תל ("תל אלקוס") שהיה מיושב החל מן התקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית.

היישוב "עמתו" נזכר גם אצל אוסביוס באונומסטיקון, וכן בכתבי יוסף בן מתתיהו, המזכיר קרב שערך באזור אלכסנדר ינאי, וכן שריפה של ארמון שבנה הורדוס בעיר.

אחרים מזהים את העיר הקדומה עם תל א-סעידיה, צפונית לתל עמתא, תוך קישור בינה ובין צרתן המקראית.

יש המזהים את צפון עם "Sabuma" הנזכרת במכתבי אל-עמארנה.

קריית עקרון

קִרְיַת עֶקְרוֹן היא מועצה מקומית השוכנת דרומית-מזרחית לרחובות, סמוכה למזכרת בתיה ושייכת מנהלית למחוז המרכז של מדינת ישראל. המועצה שוכנת מזרחית לכביש 40.

קריית עקרון הוקמה ככפר עקרון בסוף שנת 1948 על חורבות הכפר הערבי עאקיר, ששכן במקום ונחרב במלחמת העצמאות.

המועצה קרויה על שם העיר הפלשתית עקרון, ששמה השתמר כנראה בשם הכפר הערבי עאקיר, ואשר בתקופת התלמוד התקיימה כעיירה יהודית גדולה, על פי עדותו של אוסביוס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.