אום אל-קנאטר

אֻם אל-קַנַאטִרערבית: ام القناطر) שמשמעותו אם הקשתות, על שם שלוש הקשתות מעל המעיין (שרק אחת מהן נותרה שלמה) הוא כפר קדום על הגדה המזרחית של נחל סמך, כשני ק"מ מדרום-מערב ליישוב נטור ברמת הגולן.

בתקופת המשנה והתלמוד שכן במקום כפר יהודי. חורבות הכפר התגלו על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1885, ונראה שבאותה עת לא היה במקום כל יישוב. עד מלחמת ששת הימים שכן במקום כפר סורי, שהשתייך למחוז קוניטרה בסוריה.

במרכז הכפר השתמרה היטב דופן מבנה בית כנסת גדול שבנייתו מרשימה, מהמפוארים והחשובים שנמצאו בארץ ישראל, בתקופת המשנה והתלמוד. בחפירות שנערכו במקום התגלו ברכות ששימשו ככל הנראה ל"מתקן תעשייתי" של הלבנת פשתן. סבורים כי הייצור התעשייתי, עליו הייתה פרנסת תושבי המקום, הוא זה שאפשר להם את הקמת בית הכנסת המפואר יחסית.

אֻם אל-קַנַאטִר (יישוב לשעבר)
ام القناطر
UMELKANTIR01
שרידי בית הכנסת העתיק
מדינה ישראל  ישראל
שפה רשמית ערבית
סיבת נטישה מלחמת ששת הימים
תאריך נטישה 1967
דת אסלאם
קואורדינטות 32°50′59″N 35°44′17″E / 32.8497°N 35.738°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת הגליל העליון רגילה)
Upper galil
 
אום אל-קנאטר
אום אל-קנאטר
OemElKanaatier
בית הכנסת לאחר השלמת הקומה הראשונה, ספטמבר 2012
UM-EL-KANTIR
שרידי המתקן התעשייתי הקדום לצד מעין אום אל-קנאטר, 10/07
Um el Kantar 1 (2)
מבט כללי על האתר במורד הואדי

שם המקום והכפר הקדום

בעבר שכן במקום כפר יהודי, אך שמו הקדום של הכפר לא ידוע. הייתה סברה כי "קנאטר" הוא שיבוש של השם מ'קמטרא' - יישוב הנזכר בתלמוד. מסופר על אמורא בשם שמעון קמטריא, שחי במאה ה-3.

אלעזר סוקניק הציע זיהוי אחר, שאותו הוא מבסס על אחד מחכמי טבריה מהמאה ה-16, מנחם די לוזאנו, הכותב בספרו "המעריך": "קנטור - שם מקום מעבר לים טבריה עד היום". לפי יהוסף שוורץ "קנטיר הוא שם של מקום מעבר לים טבריא". לורנס אוליפנט סייר במקום בשנת 1885 ביחד עם גוטליב שומכר והוא מתאר את ביקורו בספרו "חיפה - כתבות מארץ ישראל": במקום היו גלי חורבות מתוכם ששה עמודים שגובהם עשר עד שתים עשרה רגל, שאותם הוא זיהה מיידית כשרידי בית כנסת עתיק שנבנה במאה ה-1 או ה-2.[1]

צבי אילן מעלה את ההשערה שזו אחת מתשע עיירות היהודית שבתחום סוסיתא שלא זוהו, אולי "עין השער" - בשל קשתות המעיין הנדמות כשער.

בית הכנסת העתיק

בית הכנסת הוא בית כנסת עתיק מתקופת המשנה והתלמוד והוא מהמפוארים והחשובים מתקופה זו שנמצאו בארץ ישראל. דופן בית כנסת השתמרה היטב ויתר בית הכנסת משוחזר על ידי יהושע (ישו) דריי מ"המרכז לשחזור טכנולוגיה עתיקה".

בדצמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל מיזם לשיקום בית הכנסת במקום ושחזורו, הסדרת כביש הגישה לאתר ופיתוח סביבתי בסך 14.2 מיליון ש"ח. המיזם נעשה במסגרת "פרויקט שיקום אתרי מורשת" של ממשלת ישראל.[2] בחודש יוני 2012 החלו במקום עבודות תשתית לקראת השמת מרכז מבקרים שיפתח במקום. מרכז המבקרים יעמוד ברשות מועצה אזורית גולן. מספר ימים לאחר שהחלו בעבודות הגיע למקום שמעון פרס. בעת ביקורו הביע הנשיא את התפעלותו מתהליך השחזור הטכנולוגי של המקום. נכון ליולי 2012 עומדת על תילה הקומה הראשונה מתוך שתיים של בית הכנסת ובתוכה ארון קודש 6 מטרים גובהו. השחזור הסתיים בשנת 2016.

עין הקשתות

מקור שמו הערבי של המקום, אום אל-קנאטִר, שפירושו "אם הקשתות", הוא כנראה במבנה מעיין מונומנטלי, "בית קשתות", כ-200 מטר מדרום לחורבות בית הכנסת, שהיה בנוי על המעיין. באביב 2004, במסגרת עבודות שימור ופיתוח, נחשף מכלול המעיין בשלמותו במקום נמצאו ברכות ואגנים מטויחים, מכתשי אבן וצינורות חרס המשמשים להובלת מים ממקום למקום. החופרים אשר מצאו את הממצאים הסיקו כי כל הנראה המקום שימש למפעל תעשייתי להלבנת פשתן. לצורך הלבנת הפשתן השרו את הסיבים של צמח הפשתן בברכות ובהן גיר או קירטון שהובאו ממורדות הגולן. ייתכן שבמפעל התעשייתי המשגשג מסתתרת התשובה ליכולת הכלכלית של תושבי הכפר לבנות את בית הכנסת המפואר שנמצא במקום. כיום ניתן עדיין להבחין בקשת המזרחית מעל הנביעה. וכמו כן, בשרידי הקשתות השנייה והשלישית שככל הניראה נפלו ברעידת האדמה של שנת 749, המכונה גם רעש שביעית. בשנות השלושים היה עץ אלון ענק, עתיק יומין, נטוע לפני המעיין.[3]

יצחקי גל שסקר את המקום בסקר מקיף שערך על רמת הגולן בין השנים 1968 ל-1971 טוען כי למקום שם נוסף בערבית והוא "עין א-ספירה".[4]

הכפר כיום

הכפר אום אל-קנאטר שוכן על מדרגת סלע, כ-30 מטר מתחת לקצה המצוק העליון, על הגדה המזרחית של נחל סמך, כ-2 ק"מ מדרום-מערב למושב נטור. בתי הכפר הסורי בנויים על חורבות יישוב קדום, כמה מאות מטרים מצפון למעיין. שרידי הכפר הקדום משתרעים על שטח של כשלושים דונם. במרכז הכפר שרידי בית הכנסת הנזכר לעיל.

גלריית תמונות

Um el Kantar1

הקשת הגדולה מעל למתקן התעשייתי. עד כה לא ברור בוודאות מה עשו במתקן זה.

Um el Kantar3

אחת משלוש השקתות שנמצאות באתר

Um el Kantar9

מבט על - במרכז רואים את עיגול האבנים שאמצעו מהווה את המרכז המדויק של בית הכנסת

Um el Kantar23

תבליט מנורה

Um el Kantar24

תבליט אריה מכה כבש

UM-EL-KANTIR04

אחד מבתי הכפר

אום אל קנאטר

מבט כללי על האתר

KANATIR B

מבט מהאוויר

אום אל קנאטר 2

בלילה

אום אל קנטיר נוף

אום אל קנטיר נוף

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לורנס אוליפנט, "גילויה של אם אלקנאטר", חיפה - כתבות מארץ-ישראל 1985-1982, הוצאת יד בן צבי עמ' 174-172
  2. ^ תוכנית מורשת בפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה
  3. ^ מקור: צבי אילן- ארץ הגולן.
  4. ^ יצחקי גל, "יומן סקר נופים ואתרים בגולן", (1968-1971)
בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר

בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר הוא בית כנסת עתיק מתקופת המשנה והתלמוד שנחשף בדרום רמת הגולן באתר אום אל-קנאטר סמוך למושב נטור. בית הכנסת העתיק הוא מהמפוארים והחשובים מתקופה זו שנמצאו בארץ ישראל. האתר נקרא "קשתות רחבעם" על שם רחבעם זאבי שכיהן כשר התיירות כשאישר את תקציב החפירות בבית הכנסת ונרצח ימים ספורים לאחר מכן.שמו המקורי של היישוב שבו היה בית הכנסת אינו ידוע בוודאות. יש סברה שכאן היה מקומה של העיירה 'קמטריא', הנזכרת בתלמוד. אך צבי אילן מעלה את ההשערה שזו אחת מתשע עיירות היהודית שבתחום סוסיתא שלא זוהו, אולי "עין השער" - בשל קשתות המעיין הנדמות כשער.

דופן בית הכנסת השתמרה היטב ויתר בית הכנסת שוחזר על ידי יהושע (ישו) דריי מ"המרכז לשחזור טכנולוגיה עתיקה". בחפירות שנערכו במקום התגלו בריכות ששימשו ככל הנראה ל"מתקן תעשייתי" של הלבנת פשתן. סבורים כי הייצור התעשייתי, עליו הייתה פרנסת תושבי המקום, הוא זה שאפשר להם את הקמת בית הכנסת המפואר יחסית.

דגם של בית הכנסת, הכולל אבנים מקוריות, מוצב באגף הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל.

בדצמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל מיזם לשיקום בית הכנסת במקום ושחזורו, הסדרת כביש הגישה לאתר ופיתוח סביבתי בסך 14.2 מיליון ש"ח. המיזם נעשה במסגרת "פרויקט שיקום אתרי מורשת" של ממשלת ישראל.

בתי כנסת קדומים בארץ ישראל (ספר)

בתי כנסת קדומים בארץ־ישראל הוא ספר המסכם מחקר על יותר מ-200 בתי כנסת שהיו קיימים בתחומי ארץ ישראל. הספר נכתב ונערך ברובו על ידי צבי אילן, שנפטר בטרם יצא הספר לאור, את העריכה השלימו כמה מידידיו, אשר שמותיהם מופיעים בהקדמה לספר.

מחקר בתי כנסת קדומים היה גולת הכותרת של פעילותו המדעית של צבי אילן בתור ארכאולוג. וספר זה הוא הפרסום המקיף ביותר שפרסם בנושא. הספר כולל מידע על 200 בתי כנסת ידועים ומובאת בו רשימה של 60 בתי כנסת משוערים נוספים. לכל אחד מבתי הכנסת מצוינים מיקומו ובמידה והשרידים הועברו למקום אחר גם האתר בו הם מוצגים, המקורות הקשורים בהם וכן חשיפת המיקום של המחזיקים בעתיקות. בכך הוא מאפשר למבקרים לראות את השרידים גם אם הם לא מצוים במקומם הטבעי.

פשתן

פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.

שביל הגולן

שביל הגולן הוא נתיב הליכה ארוך באורך כ-130 ק"מ ברמת הגולן, השביל נחנך באסרו חג שבועות, 24 במאי 2007, לאחר מבצע סימון בן חמישה חודשים של הועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע ביוזמת עמותת תיירות גולן.

חלק מן הקטע הצפוני, מאזור עין קיניא, מהווה תוספת לשביל ישראל יחד עם נחלי גובתה וחזורי לעלייה לחרמון מקיבוץ דן שבו מסתיים השביל, שאינו עובר ברמת הגולן ויהודה ושומרון.

השביל מחבר בין הר החרמון בצפון ובין מעיין עין עקוב בדרום. רובו עובר בחלק המזרחי של רמת הגולן, באזורים פחות מוכרים ומטויילים של הגולן. מתוך השביל רק כ-30 ק"מ היו מסומנים בעבר. השביל מסומן בסימון שבילים בצבעים לבן, כחול וירוק המסמלים את החרמון, הכנרת והגולן בהתאמה. השביל מחולק ל-15 קטעים, כאשר בכל תחילת קטע מצוי שלט שמספק מידע אודות הקטע (נקודות מילוי מים, נקודות לינה, נקודות הצטיידות במזון ועוד), וכן מצורפת מפת הקטע.

מסלול השביל מצפון לדרום: קופות אתר החרמון, נחל גובתה, נמרוד (יישוב), מסעדה (יישוב), בקעת יעפורי, ברכת רם, הר אודם, שמורת יער אודם, אנדרטת פלס"ר 7, שמורת הר חרמונית, עמק הבכא, מרום גולן, הר בנטל, עין זיוון, הר בני רסן, רכס בשנית, הר חוזק, עין ג'ויזה, חושניה, חרבת פרג, אום א-דנניר, עין אל מתרס, גלגל רפאים, מאגר סמך (מאגר רוויה), אום אל-קנאטר ובית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר, עדיסה, מצפה אופיר, בני יהודה הישנה, שמורת נחל מיצר, מבוא חמה, מצוקי און, עין עקוב.

בשני קצותיו של השביל, מסלולי הליכה מסומנים המאריכים אותו - בצפון, מסלול העולה לחרמון הישראלי; ובדרום, שביל מסומן היורד אל קיבוץ האון שעל שפת הכנרת.

כמו בשביל ישראל, גם בשביל הגולן נפוצים מלאכי השביל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.