אולריך צווינגלי

אולריך צווינגלי (בלידה Ulrich Zwingli ‏, מאוחר יותר קרא לעצמו Huldrych Zwingli או Huldreych Zwingli, ‏1 בינואר 148411 באוקטובר 1531) היה כומר נוצרי שווייצרי, מראשוני הרפורמטורים באירופה ומבשרה של הנצרות הפרוטסטנטית בקרב דוברי הגרמנית בשווייץ. מושפע מרעיונות ההומניזם, מרד בכנסייה הקתולית והקים בציריך כנסייה בהתאם להשקפותיו. התאולוגיה שלו פותחה על ידי חתנו, היינריך בולינגר, והשפיעה גם על זו של ז'אן קלווין, מייסד הקלוויניזם.

Ulrich-Zwingli-1
דיוקן של אולריך צווינגלי

ביוגרפיה

אולריך צווינגלי נולד ב-1 בינואר 1484, שבועות אחדים אחרי לותר, בכפר ההררי וילדהאוס הנמצא בצד המזרחי של עמק טוגנבורג, בקנטון סנקט גאלן. הוא היה השלישי מבין תשעת הילדים של הוריו - יוהאן אולריך צווינגלי ומריה ברוגמן, איכרים אמידים, בעלי עדרי בקר. משפחת צווינגלי נחשבה לאחת האמידות והמכובדות באזור. האב מילא תפקיד של ראש הקהילה המקומית (Ammann). אביו היה נחוש להעניק לבנו חינוך מעולה. בגיל שש הילד נשלח ללמוד למשך ארבע שנים אצל דודו, הכומר ברתולומאוס צווינגלי, בווזן. לאחר מכן, בשנת 1494 נשלח לבית הספר (Lateinschule) על שם תאודור הקדוש בבזל.

Geburtshaus von Huldrych Zwingli
בית הוריו של אולריך צווינגלי בוילדהאוס

אולריך למד שם דקדוק לטיני, דיאלקטיקה וכמו כן מוזיקה כנסייתית. הוא התגלה כתלמיד מצוין והתבלט בדיונים בכיתה. ב-1497 הוא נשלח לבית הספר לשפות קלאסיות של היינריך לופולוס בברן. שם למד שנתיים, ובין היתר, למד גם לנגן בכלי נגינה רבים. בגלל כשרונותיו בתחום הזה הנזירים הדומיניקנים במקום ביקשו להשאירו במנזרם, אולם אביו התנגד לכך. בשנת 1498 בגיל 15, עזב צווינגלי את ברן כדי להירשם באוניברסיטת וינה. נרשם בשם Udalricus Zwinglij de Glaris». כעבור שלוש שנים עבר לאוניברסיטת בזל, בה סיים בשנת 1506 את התואר השני ב"אמנויות חופשיות" (Magister Artium). בדומה לרבים מבני זמנו, התחיל מיד קריירה של כמורה, מבלי להתעמק בלימוד יסודות התאולוגיה. לפי הזמנת תושבי הכפר גלארוס, הסמוך לכפר הולדתו, וילדהאוס, הסכים צווינגלי לשמש להם ככומר וזכה להסמכה בספטמבר 1506.

לאחר מכן התחיל לכהן בכנסייה המרכזית של ציריך. בשנת 1515 החל להטיף לדרך חדשה ומרדנית (בערך באותו זמן בו החל לפעול גם מרטין לותר בגרמניה). צווינגלי הציע מספר תפיסות שהיו מהפכניות לזמנו:

  • ראשית, הוא נמנע בקביעות מציטוט של טקסטים לטיניים, והחל לצטט פרקים שלמים מן הברית החדשה בשפה הגרמנית. הודות לכך הלך והתגבש סביבו קהל תומכים שנהנו לראשונה בחייהם מטקסטים שהיו נהירים להם.
  • בנוסף, בצעד מחאתי נגד הכנסייה הקתולית, החליט צווינגלי להתעלם מהצווים המאוחרים, כלומר, מכל מה שלא נכתב בברית החדשה אלא היו מנהג מאוחר יותר, כדוגמת הדרישה לצום בתקופת הלנט. הוא נשא נאום בזכות אכילת בשר בתקופה זו, שבה נהגו להימנע ממאכלים הקשורים בשמחה, לאות אבל על מותו של ישו על הצלב. האירוע שבו נישא הנאום, ושבו הוגשו נקניקיות צלויות, זכה לכינוי "פרשת הנקניקיות."

דוגמה נוספת היא האיסור על נישואי כמרים (צליבט), ממנו התעלם צווינגלי על ידי כך שנשא אישה בעצמו.

צווינגלי טען כי אין לעשות את מה שכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) לא מצווים לעשות, ולכן סילק מהכנסיות את הפסלים והציורים ואת העוגב.

גם בקשר לסעודת האדון היה לצווינגלי פירוש שונה מהמקובל על הקתולים ואפילו אצל הקלווניסטים. לפי דעתו, ישו הנוצרי לא התכוון שהלחם והיין הם באמת גופו ודמו, כי היו דרכים אחרות לפרש את המשפט "אני הגפן האמיתית" (יוחנן 15), למשל שניתן לפרש כאילו ישו העיד על עצמו שהוא עץ. לדבריו הלחם והיין מסמלים את גופו, וסעודת האדון היא זכר לעינויו של ישו.

בהשפעתו, יצאו חסידיו בבזל אל הכנסיות וניפצו את כל הצלמים.

בדומה לגורלה של גרמניה בעקבות הרפורמציה של לותר, גם בשווייץ נוצר קרע בין תומכי הנצרות הפרוטסטנטית שאך נוצרה, לבין מאמינים הקתוליים.

במלחמת קאפל השנייה אשר פרצה 1531 בין הקנטונים הקתוליים לפרוטסטנטיים, עמד צווינגלי בראש הצבא הפרוטסטנטי. צווינגלי נהרג ב-11 באוקטובר של אותה שנה בקרב קאפל, וגופתו נלקחה על ידי הצבא הקתולי המנצח ונשרפה באשמת כפירה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

1484

שנת 1484 היא השנה ה-84 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1523

שנת 1523 היא השנה ה-23 במאה ה-16. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1 בינואר

1 בינואר הוא היום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 364 ימים (365 בשנה מעוברת).

29 בינואר

29 בינואר הוא היום ה-29 בשנה, (29 בשנה מעוברת) בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 336 ימים. (337 בשנה מעוברת)

אדוונטיזם

אדוונטיזם (אדוונט: התגלות שנייה) זו אמונה, שלפיה עתיד לחזור ישו לעולמנו בקרוב.

אמונה זו רווחת בקרב כמה עדות נוצריות פרוטסטנטיות, ששורשיהן בהתעוררות הגדולה, גל של התעוררות דתית שהתרחש בארצות הברית בתחילת המאה ה-19. המטיף הבפטיסטי ויליאם מילר (1782-1849) מפיטספילד שבמסצ'וסטס מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות תנועה דתית זו, עם חזיונותיו להתגלותו של ישו מחדש באוקטובר 1844, בהתבסס על פרשנותו לספר דניאל. מעבר לרקע המשותף באמונה משיחית זו, מרבית העדות האדוונטיסטיות מציינות את יום המנוחה בשבת (ולא ביום ראשון כמקובל בזרמים המרכזיים של הנצרות).

בין הזרמים אשר ניתן להגדירם כאדוונטיסטים:

הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי

הכנסייה הנוצרית של האדוונט

הדוידיאנים

אחוות ישו

המועצה הכללית של כנסיית האל

כנסיית האל וקדושי ישו (אחת מכתות העבריים השחורים, רואים עצמם כיהודים)

עדי יהוה

כנסיית האל העולמית

אוונגליזם

אוונגליזם הוא תנועה בתוך הדת הנוצרית הפרוטסטנטית שצמחה באירופה דוברת הגרמנית והאנגלית בתקופת המאה ה-18, והתפתחה בקרב כמה דתות פרוטסטנטיות ונאו-פרוטסטנטיות – בעיקר בקרב חלק מהמתודיסטים, הבפטיסטים, האנגליקנים, הלותרנים והקלוויניסטים (רפורמים ופרסביטריאנים), וכן בקרב הפנטקוסטלים, האחים מפלימות', "האוונגליקניסטים" אחרים. מקור שם התנועה הוא באוונגליונים, כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים. מרכזם הגדול של האוונגליסטים כיום הוא בארצות הברית ויש להם מרכזים נוספים גם בהולנד, בניו זילנד, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ובמדינות נוספות. מספר האוונגליסטים, על חוגיהם השונים, בכל העולם כולו, מוערך בקרוב ל-700 מיליון מאמינים, לא כולל הפנטקוסטלים.[דרוש מקור]

אוניטריאניזם

אוניטריאניזם הוא שם כולל למספר גדול של זרמים דתיים, במקורם חלק מהנצרות הפרוטסטנטית. האוניטריאניזם התפתח במאה ה-16 כענף של הרפורמציה הרדיקלית ונבדל מכל יתר ענפיה בכך שכפר באמונת השילוש והציג את ישו כמושיע נבחר, אך בכל אופן ובכל גרסאות התאולוגיה האוניטרית, לא כשווה לאלוהים האב ובלתי-נברא. בשל כך נרדפו האוניטרים במשך מאות בשנים. עם הזמן קמו בתוך הזרם גם תפישות ליברליות לחלוטין שדחו כל אמונה מוגדרת, הקרויות "אוניטריות אוניברסליות". כיום רבים מהאוניטרים האוניברסליים מסרבים לכל הגדרה דתית ורואים את עצמם כמעודדים "חיפוש רוחני" בלבד, אם כי קיימים זרמים אוניטריים נוצריים המוסיפים לדגול באמונה בישו.

ברחבי העולם קיימות קהילות והתאחדויות אוניטריאניות רבות, השייכות למועצה הבינלאומית של אוניטריאנים ואוניברסליסטים.

בארצות הברית ובקנדה מרבית האוניטריאנים משתייכים לכנסיית האוניברסליזם האוניטריאני (UU), באופן המשקף איחוד מוסדי בין האוניטריאניזם והאוניברסליזם. כיום, אוניברסליסטים אוניטריאנים רבים אינם רואים עצמם כנוצרים של ממש, גם אם הם חולקים כמה אמונות החופפות לאלה של הנוצרים מהזרם המרכזי.

אנבפטיזם

אַנַבָּפְּטִיזְם (ביוונית: הטובלים מחדש) היא תנועה דתית נוצרית רדיקלית הטוענת כי אין כל משמעות לטבילה בילדות כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, ושהטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה.

האנבפטיסטים פעלו בעיקר בגרמניה החל מהמאה ה-16. פירוש השם ana ביוונית הוא "מחדש" ו-baptist הוא "טובל" כלומר טבילה מחודשת. רעיונות התנועה הושפעו מהלהט הדתי של אותה תקופה, אשר חתר לחזרה לפשטות ולדבקות בכתבי הקודש כמקור יחיד להוראות הדת הנוצרית.

מתוך הכנסייה האנבפטיסטית צמחו הקווייקרים והבפטיזם באנגליה; האמיש, המנוניטים וההוטריטים שמרוכזים היום בעיקר בארצות הברית, ועוד מספר כנסיות קטנות. כיום התנועה קיימת בעיקר בארצות הברית.

התנועה התפתחה בציריך שבשווייץ כאשר קונראד גרבל, פליקס מנץ וגאורג בלאורוק שהיו אנשי דת פרוטסטנטים, הגיעו למסקנה שאין טעם לטבול תינוקות, היות שהם עדיין לא מודעים למעשיהם ולכן אין בטקס משום קבלה מודעת של הנצרות.

הכנסייה הקתולית והרשויות התנגדו לאנבפטיסטים. הם נרדפו, נאסרו ורבים מהם אף הוצאו להורג. בציריך, למשל, רשויות הכנסייה הטביעו את האנבפטיסטים תושבי המקום, באישורו המלא של אולריך צווינגלי. השלטונות נקטו נגד האנבפטיסטים בחוק שנחקק נגד הדונאטיזם, קבוצה דתית שדגלה בגישה שנוצרים שהתכחשו לאמונתם צריכים לטבול מחדש, שכן טבילתם הראשונה בטלה, ובכך נמצא דמיון בין שתי הקבוצות. רובם הגדול של האנבפטסטים היו פסיביים, ולרוב לא התנגדו אקטיבית לרדיפות הקשות מצד השלטונות, אולם לאחר שנים של רדיפות קבוצות מסוימות מביניהם פנו לדרך אלימה.

מרטין לותר ומלנכתון, שהובילו באותה עת את הרפורמציה הפרוטסטנטית, תמכו ברדיפת האנבפטיסטים. לשיטתו של מלנכתון, גם את האנבפטיסטים ה"שקטים" היה צריך להשמיד משום שהתנגדו לסמכות המדינה.

הרעיון הצליח לרכוש לו מאמינים נוספים, ביניהם תומאס מונטצר בגרמניה, בניקולסברג שבבוהמיה (כיום מיקולוב) הגרמני בלתזר הובמאייר ובהולנד היו אלו יוהאן מליידן ומלכיור הופמן .

האנבפטיזם נחשבת כאחת מן הכתות המשיחיות שביקשו לכפור בסמכותה המקובלת של הכנסייה, אף שבשל נטיותיה המשיחיות היא לא הצליחה לצבור תאוצה כפי שעשתה בהצלחה הנצרות הפרוטסטנטית.

אראו

אראו (בגרמנית: Aarau) היא בירת קנטון ארגאו שבשווייץ. העיר היא גם בירת המחוז הנושא את שמה. אוכלוסיית העיר היא דוברת גרמנית וברובה פרוטסטנטית. אראו שוכנת בשפלה השווייצרית, בעמק הנהר ארה, על גדתו הימנית של הנהר ולמרגלותיהם הדרומיים של הרי היורה, ממערב לעיר ציריך ו-65 ק"מ מצפון-מזרח לבירת שווייץ, ברן. העיר גובלת ממערב בקנטון זולותורן. זוהי העיר השנייה בגודלה בקנטון ארגאו לאחר וטינגן. ב-2010 צורפה לארגאו העיירה רוהר (Rohr).

בפטיזם

הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי פרוטסטנטי הדוגל בטבילה מלאה במים של המאמין המבוגר לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. בניגוד לזרמים פרוטסטנטיים אחרים, הבפטיסטים אינם מאמינים בתקפות הטבילה של המאמין כתינוק, ונוצרי הרוצה להצטרף לשורותיהם מחויב בטבילה מחודשת, לאחר שהביע רצון לטהר את עצמו מעוונותיו, ולהיכנס לעול האמונה.

הכנסייה המתוקנת השווייצרית

הכנסייה המתוקנת או הכנסייה הרפורמית נוסדה על ידי אולריך צווינגלי, כומר מהמאה ה-16 שנולד בציריך שבשווייץ.

צווינגלי האמין בכל עקרונותיה של הכנסייה הלותרנית, שהוקמה במאה ה-16 גם כן. עם זאת, היה ויכוח בין הכנסייה המתוקנת של צווינגלי לכנסייה הלותרנית: צווינגלי האמין שברגע בליעת לחם הקודש אין הלחם הופך לבשרו של ישו אלא שזהו טקס סמלי בלבד.

בשנת 1920 נוסדה פדרציה המאחדת כיום 26 כנסיות שמשתייכות לכנסייה. בשנות ה-90 הכנסייה החלה לקבל באופן מלא הומוסקסואלים. כיום, 26.9% מאוכלוסיית שווייץ מגדירים עצמם כחלק מהזרם.

הרפורמציה הפרוטסטנטית

הרפורמציה הפרוטסטנטית (לטינית: Reformatio) הייתה תמורה דתית רחבת-היקף שהתחוללה באירופה במאה ה-16 ובמאה ה-17, במהלכה קמו והתבססו פלגים נוצריים חדשים שדחו את סמכותה של הכנסייה הקתולית, הן על בסיס אי-קבלת עיקרי אמונה שונים והן מתוך האשמה בשחיתות וריקבון. הם נודעו בשם הכולל פרוטסטנטים, והבולט מבין מנהיגיהם היה הכומר והמתקן הדתי איש סקסוניה מרטין לותר. בנוסף לו פעלו אולריך צווינגלי וז'אן קלווין בקונפדרציה השווייצרית הישנה ורבים אחרים ביתר היבשת. תחילת הרפורמציה מתוארכת לרוב לתליית 95 התזות בידי לותר ב-31 באוקטובר 1517. הוגים שתבעו שינוי מעמיק בכנסייה, כמו יאן הוס וג'ון ויקליף, פעלו כבר קודם, אך רק הרפורמציה של המאה ה-16 הצליחה לחולל תנועה בת-קיימא לטווח ארוך ובהיקף נרחב.

למרות עמדתם המשותפת נגד הכנסייה הממוסדת ומספר עקרונות עליהם הסכימו כולם – עליונות האמונה על המעשה הדתי, ביסוס הנוהג הכנסייתי על כתבי הקודש לבדם ועוד – התקיימו מגוון תפישות בקרב המתקנים, שהראשיות ביניהן התפתחו לנצרות הלותרנית והנצרות הקלוויניסטית. בנוסף לזרם המרכזי, קמו גם קבוצות קיצוניות כמו האנאבפטיסטים. באנגליה, לבשה דחיית סמכות האפיפיור את דמותה המתונה מאוד של הכנסייה האנגליקנית. הפרוטסטנטים צברו אוהדים בנחלות רבות, בעיקר בצפון אירופה, והיבשת נגררה לשורת מלחמות עקובות מדם; במקביל התחוללה בקרב הקתולים תחייה משמעותית, הקונטרה-רפורמציה. שלום וסטפליה ב-1648 מקובל כאירוע שסיים את התהפוכה הדתית. השלכותיה ארוכות הטווח של הרפורמציה, בנוסף להתבססות הפלגים השונים של הנצרות הפרוטסטנטית, התבטאו בתמורות פוליטיות וחברתיות עמוקות ששינו את פניה של אירופה.

לותרניזם

לותרניזם הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית שהחל עם הפילוסופיה הדתית של מרטין לותר במאה ה-16, שנתן מעוף לרפורמציה הפרוטסטנטית. ה"וידויים" וה"כתבים הסמליים" של הכנסייה הלותרנית כתובים בספר קונקורד (Formula concordiae) שראה אור בגרמנית ב-1580 ובלטינית ב-1584.

כיום משתייכים לכנסיות לותרניות כ-70 מיליון איש ברחבי העולם, שהם כ-4% מהנוצרים בעולם.

מלחמת קאפל השנייה

מלחמת קאפל השנייה (בגרמנית: Zweiter Kappelerkrieg) הייתה מלחמת אזרחים על רקע דתי שהתקיימה ב-1531 בין הקנטונים הפרוטסטנטיים לקתוליים של הקונפדרציה השווייצרית הישנה במהלך הרפורמציה בשווייץ.

מנוניטים

המנוניטים הם זרם של נוצרים אנבפטיסטים מונה כ-2 מיליון מאמינים ברחבי העולם. השם מנוניט נגזר משם מייסד הזרם, מנו סימונס , כומר הולנדי קתולי ששינה את הגותו הדתית, במשמעות אלו ההולכים אחרי מנו. המנוניטים נרדפו הן על ידי הקתולים והן על ידי הפרוטסטנטים.

הקהילה המנוניטית התפתחה בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 בהולנד וצפון גרמניה, כחלק מהזרם האנאבפטיסטי שמקורו בשווייץ, במוראביה ובוהמיה.

המנוניטים מאמינים כי על אדם בוגר לטבול בשנית וברובם מתנגדים לטבילת תינוקות ומאמינים שרק אדם בוגר יכול להחליט האם להיטבל או לא. רובם תומכים בהפרדת הדת מהמדינה ומתנגדים לכל התערבות של המדינה בענייני דת, פציפיסטים הדוגלים באי-אלימות בכל תחומי החיים (חוץ מאשר מקרה בו עליהם להתגונן על חייהם ואז גובר עיקרון ההגנה העצמית (Selbstschutz), כך למשל הוקמו יחידות הגנה עצמית נגד המשמר השחור של נסטור מאכנו) וכן בדרך חיים שיתופית (קומונה) אולם העזרה ההדדית ואהבת הזולת מוגבלים אצלם לחברי הקהילה. כפועל יוצא מהימנעותם להישבע הם נמנעים ככל האפשר מלשאת משרות ציבוריות.

קהילות מנוניטים קיימות באפריקה, ארצות הברית, קנדה, בוליביה, בליז, ברזיל, פרגוואי הולנד ועוד. בעבר הייתה גם קהילה מנוניטית בברית המועצות (בעיקר באוקראינה) שמנתה למעלה מ-100,000 מבוגרים. חלק מהקולאקים שעברו קולקטיביזציה בדרום אוקראינה היו מנוניטים. כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה הגיע הצבא הגרמני לאוקראינה, שיתפו איתו המנוניטים פעולה, רובם הצטרפו לצבא הגרמני בנסיגתו וחלק ניכר מהם היגרו לקנדה והצטרפו לקהילה המלוכדת שם.

מספר שנים אחרי הקמת הכנסייה, התפצלה ממנה קבוצת מאמינים שנהו אחרי יעקב אימן, חוואי שווייצרי שהציג אוטופיה חלופית, קבוצה זו נקראת האמיש, המתגוררת ברובה בצפון אמריקה, ובעיקר במדינת פנסילבניה.

פרסביטריאניזם

פְּרֶסְבִּיטֶרְיאניזם (באנגלית: Presbyterianism) הוא מונח המתייחס למספר זרמים בנצרות הדבקים במסורת התורה הקלוויניסטית, בנצרות הפרוטסטנטית, המאורגנים בהתאם לארגון ההנהגה הפרסביטריאנית הטיפוסית. התאולוגיה הפרסביטריאנית מדגישה באופן מסורתי את ריבונות האל, את כתבי הקודש כמסמך מנחה, ואת ההכרח שבחסד האל באמצעות האמונה בישו.

מקור הכנסייה הפרסביטריאנית הוא בעיקר בסקוטלנד לפני חוקי האיחוד של 1707. רוב הפרסביטריאנים באנגליה יכולים למצוא את שורשי משפחתם בסקוטלנד. אף שהפרסביטריאנים דבקים בתאולוגיה של קלווין וממשיכי דרכו, ניתן למצוא מגוון של השקפות דתיות בפרסביטריאניזם בן ימינו.

שורשי ארגון ההנהגה הפרסביטריאנית המודרנית ברפורמציה הסקוטית במאה ה-16. קהילות מקומיות מונהגות על ידי אספות המורכבות מנציגי הקהילה, גישה מועצתית הנמצאת אף ברמות אחרות של קבלת החלטות - הפרסביטר (בית הדין של זקני העדה), הסינוד, והאספה הכללית. באופן תאורטי לא קיימים בישופים בפרסביטריאניזם, אולם, בחלק מן הקהילות במזרח אירופה, ובקהילות אקומניות, פועלים בישופים. משרת זקן העדה אף היא מאפיין ייחודי לפרסביטריאניזם: אלה אנשים מתוך הקהילה, חסרי הסמכה דתית פורמלית, הנוטלים חלק בניהול הדתי של קהילתם ובתהליך קבלת ההחלטות בכל הרמות.

במאה ה-20 רבות מן הכנסיות הפרסביטריאניות לקחו חלק חשוב בתנועה האקומנית, שמטרתה להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין הזרמים הדתיים והדתות השונות בעולם, כולל במועצה העולמית של הכנסיות. קהילות פרסביטריאניות רבות מצאו דרכים לשיתוף פעולה עם זרמים רפורמיסטיים אחרים בנצרות. חלק מן הכנסיות הפרסביטריאניות אף אוחדו עם כנסיות מזרמים אחרים, בהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות.

ציריך

ציריך (בגרמנית: Zürich, להאזנה (מידע • עזרה); בצרפתית: Zurich; באיטלקית: Zurigo) היא העיר הגדולה ביותר בשווייץ והיא גם הבירה של קנטון ציריך. העיר שוכנת בצפון-מרכז שווייץ בקצה הצפון-מערבי של אגם ציריך. נכון לשנת 2015 בעיר היו 400,028 תושבים, בציריך רבתי חיים כ 1.35 מיליון איש ובמטרופולין כולה כ 1.83 מיליון. ציריך היא גם מרכז תחבורתי של רכבות, כבישים ומטוסים. הן תחנת הרכבת והן שדה התעופה של ציריך הם הגדולים ביותר בשווייץ.

גרמנית היא השפה הרשמית בציריך, אולם השפה המדוברת היא בעיקר גרמנית שווייצרית.

בסקר איכות החיים בשנת של מגזין מונוקול בשנת 2012 ציריך דורגה במקום הראשון בין 25 ערים בעולם כ"מקום להתגורר בו". ולפי מספר סקרים בין השנים 2006 ו 2008, ציריך צויינה כעיר עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם וכן כעיר העשירה ביותר באירופה. יחידת המחקר של עיתון האקונומיסט מדרג את ציריך בין עשר הערים התוססות ביותר בעולם.

ניתן למצוא בעיר מספר רב של גלריות ומוזיאונים, ביניהם המוזיאון הלאומי השווייצרי והקונסתאוס. השאופילאוס של ציריך הוא בין התיאטראות דוברי הגרמנית החשובים בעולם.

קווייקרים

אגודת הידידים, הידועה יותר בשם קווייקרים (באנגלית: Quakers) היא קהילה נוצרית-דתית שנוסדה באנגליה במהלך המאה ה-17 בהשפעת האנבפטיסטים, וכמוהם לא מאמינים בתקפות טבילה בינקות.

הקווייקרים נודעו כקהילה רודפת שלום ואי-אלימות, ומאנגליה התפשטו לארצות רבות ובהן ארצות הברית, קניה ובוליביה. לפי פרסומי כנסייה פנימיים, מספר הקווייקרים בעולם נע בין 300,000 ל-400,000 איש. בארצות הברית מורגשת השפעת הקהילה במיוחד במדינת פנסילבניה (הקרויה על שם הקווייקר ויליאם פן, מייסדה).

קלוויניזם

קלוויניזם (ידוע גם בשם נצרות רפורמית, נצרות מתוקנת) הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית, הקרוי על שם אחד ממייסדיו, התאולוג והמשפטן ז'אן קלווין (1564-1509). קלווין לא היה התורם הבלעדי ואפילו לא המכריע לאמונה המתוקנת: הוא המשיך במידה מסוימת את רעיונותיו של אולריך צווינגלי ורעיונותיו שלו פותחו על ידי תלמידיו, בעיקר תאודור בזה וגיום פארל, ועל ידי הוגים נוצרים-רפורמים במאות השנים הבאות. הזרם הקלוויניסטי השפיע בעיקר על הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ, בהולנד ובסקוטלנד, ומאוחר יותר התפשט בצפון אמריקה.

קלווין פרסם את משנתו בשני חיבורים עיקריים: "מוסדות הדת הנוצרית" ו"הדרכה באמונה נוצרית".

העיקרון המרכזי של הקלוויניזם הוא עיקרון ריבונות האל. התאולוגיה הקלוויניסטית מייחסת לאל מעורבות מוחלטת בכל היבטי החיים – הרוחניים, הגופניים והאינטלקטואליים, החילוניים והדתיים, הפרטיים והציבוריים, השמימיים והארציים; הכול הוא חלק מתוכנית אלוהית בראשיתית שנקבעה עוד לפני יצירת האדם ולפי הגיון אלוהי שאין האדם מסוגל להבין אותו, והכל נעשה לפי רצונו וכתוצאה מהתערבותו הישירה של האל. לפי תפישה זו, האדם תלוי לחלוטין באל, לא רק כאשר הוא עוסק בפנייה ישירה אליו, כמו תפילה, אלא בכל אשר יעשה. כיוון שכך, אורח החיים הקלוויניסטי דורש מהמאמינים מודעות מתמדת למילוי רצונו של האל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.