אוליגרכיה

אוליגרכיה היא צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה (שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית). המילה "אוליגרכיה" מגיעה מהמילים היווניות ל"שליטה" (ארכיה - ἄρχω – arkho) ו"מעט" (אוליגו - ὀλίγον – óligon). יש תאורטיקנים פוליטיים שטענו כי כל חברה היא למעשה אוליגרכיה, גם אם חושבים שיש בה מערכת פוליטית אחרת.

פעמים רבות שולטות באוליגרכיה כמה משפחות חזקות, המגדלות את ילדיהן במגמה שירשו את כוח האוליגרכיה, בדרך כלל על חשבון שאר האנשים בחברה. בניגוד לאריסטוקרטיה (ממשל "הטובים ביותר"), כוח זה אינו תמיד גלוי, שכן האוליגרכים מעדיפים לעיתים להישאר "מאחורי הקלעים", כשהשפעתם כלכלית יותר מאשר פוליטית ישירה. אומנם אריסטו הוא שהשתמש ראשון במושג כמציין שלטון של העשירים (ששמו המדויק הוא "פלוטוקרטיה"), אולם אוליגרכיה אינה תמיד שלטון העשירים, מכיוון שלפעמים האוליגרכים הם פשוט קבוצה מועדפת כלשהי. יש שהציעו כי מדינות דמוקרטיות ליברליות רבות הן בעצם אוליגרכיות, מכיוון שהנבחרים אינם מייצגים את הבוחרים שלהם באמת.

חברה עשויה להיהפך לאוליגרכיה מתוך בריתות משתנות של מנהיגי שבטים שונים, אם כי כל צורת ממשל יכולה להפוך לאוליגרכיה בנקודה כלשהי בהתפתחותה. המנגנון השכיח ביותר לשינוי זה הוא ההצטברות ההדרגתית של כח כלכלי. אוליגרכיות עשויות גם להתפתח לצורות אוטוריטיות קלאסיות יותר של ממשל, לפעמים כתוצאה מכך שמשפחה אחת זוכה בכח רב יותר מאחרות. מונרכיות אירופאיות רבות שנוסדו בימי הביניים החלו את דרכן כך.

אוליגרכיות עשויות גם להיות הכלי לשינוי, כשהן מכריחות את המלכים או הדיקטטורים לחלוק בכוח שלהם, וכך פותחים פתח לחלוקת הכח עם אלמנטים אחרים של האוכלוסייה. דוגמה אחת לתהליך כזה הוא ההתאחדות של האצילים האנגלים נגד המלך ג'ון ב-1215 על מנת להכריח אותו לחתום על המגנה כרטה, הכרה למעשה של הירידה בכוחו הפוליטי של המלך ובקיומה של אוליגרכיה חזקה. עם התפתחותה של החברה האנגלית, המגנה כרטה שונתה פעמים רבות (1216, 1217, 1225), והבטיחה זכויות רבות יותר ליותר אנשים, וכך הכינו את הדרך למלוכה החוקתית הבריטית.

צורה של המילה "אוליגרכיה" חדרה לספרדית הדרום-אמריקאית והפורטוגזית מהצרפתית. שם היא משמשת גם לציון פקידים ממשלתיים וצבאיים, לבד מהעשירים.

שיטות ממשל

אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
ליברטריאניזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה

פורטל מדע המדינה

ראו גם

400 (מספר)

400 (במלים: ארבע מאות) הוא מספר טבעי הבא אחרי 399 ולפני 401. בספרות יווניות הוא מיוצג על ידי אופסילון.

אריסטוקרטיה

אריסטוקרטיה (מיוונית: áristos = אצילים, בני טובים, העילית + kratos) היא שיטה שהתבססה בזכות המלך והייתה אחת משלוש צורות השלטון החיוביות על פי אריסטו (מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה). בימי אריסטו שימש המונח להגדרת שלטון המעטים, השולטים למען עצמם. מנגד, שלוש צורות השלטון השליליות על פי אריסטו הן טירניה, אוליגרכיה ואוכלוקרטיה (שלטון ההמון).

מובנו של המושג כיום שונה ומשתמשים בו לציין שלטון העובר בירושה, שלטון של שכבת אצולה מסורתית הממלאת את מרבית התפקידים הפוליטיים והצבאיים בחברה, כאשר ההצטרפות לשכבה זו חסומה כמעט לחלוטין. אנשי שלטון כאלה נקראים אריסטוקרטים.

דיקטטורה

דִּיקְטָטוּרָה (בעברית: רוֹדָנוּת), שיטת ממשל בה נשלטת המדינה על ידי אדם יחיד או קבוצת מיעוט של אנשים המרכזת בידה כוח מוחלט, ללא הפרדת רשויות, כך שהדיקטטור (הרודן) שולט בשלוש רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בדרך כלל, מבדילים בין דיקטטורה לבין מונרכיה (לרבות מונרכיה אבסולוטית, בה מרכז המונרך את כל סמכויות השלטון) שבה קיימת טענה ללגיטמיות השלטון מכוח ירושה או מסורת חוקתית.

דמוקרטיה פרלמנטרית

דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת ממשל דמוקרטית בלתי ישירה, שבה בוחר העם את נציגיו בפרלמנט, הרשות המחוקקת, אשר לפי שיוכם הפוליטי והצבעת רוב, ממנים את הממשלה (הרשות המבצעת) ובסמכותם גם להחליט על קיום בחירות חדשות.

דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות רפובליקה (כמו ישראל, איטליה, יוון, בולגריה, פולין, צ'כיה, הונגריה, גרמניה ואירלנד) או מונרכיה חוקתית (כמו ספרד, בלגיה, הולנד, בריטניה, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, לוקסמבורג, ויפן).

המדינה (דיאלוג אפלטוני)

החיבור המדינה, המוכר לקורא העברי גם בשמות "הפוליטאה" או "הרפובליקה" (ביוונית Πολιτεα), נחשב כיום לחיבור החשוב ביותר של הפילוסוף היווני אפלטון. הוא נכתב סביב שנת 390 לפנה"ס. הדיאלוג עוסק ב"פילוסופיה של הדברים האנושיים" ("פילוסופיה פרי תה אנתורפינה"), והוא מקיף נושאים בכלכלה, סוציולוגיה פוליטית, פילוסופיה פוליטית, אתיקה, צדק וידע. הרעיונות הפוליטיים מוצגים דרך ה"עיר הטובה", פרדיגמה שהיא הרקע להופעתן של ערי-מדינה רבות בהיסטוריה. אם כי נראה שהמסקנה של אפלטון היא שהמדינה האידיאלית היא זו הנשלטת על ידי מלך-פילוסוף. ספר זה הוא מאבני היסוד של הפילוסופיה המערבית.

הכותרת המקורית של החיבור הוא המילה היוונית פוליטיאה. "המדינה", שהוא התרגום המקובל לכותרת זו, הוא למעשה תרגום מוטעה במקצת, שמקורו באופן שבו תרגם הפילוסוף הרומי קיקרו את כותרת הספר ללטינית. תרגום טוב יותר לעברית בת-זמננו עשוי להיות "אזרחות".

כלל הברזל של האוליגרכיה

"כלל הברזל של האוליגרכיה" נוסח על ידי הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס בספרו "מפלגות פוליטיות". לפי כלל זה, היווצרות אוליגרכיה בארגונים המתנהלים באופן דמוקרטי היא בלתי נמנעת, והיא תוצאה של סיבות טכניות. מיכלס ניסח כלל זה לאחר מחקר שערך בארגונים סוציאליסטים ואיגודים מקצועיים באירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.

מונרכיה חוקתית

מונרכיה חוקתית או מונרכיה קונסטיטוציונית או מלוכה חוקתית היא צורת שלטון המתבססת על מערכת חוקתית שמכירה במוסד המונרכיה ובהיות המונרך ראש המדינה. המלך (או בעל התואר המקביל) כפוף לחוקה שמגדירה את סמכויותיו וקובעת את קיומם של מוסדות שלטון נוספים כגון פרלמנט ומערכת משפט בלתי-תלויה. מידת הסמכות שקובעת החוקה למלך היא המבדיל בין מונרכיות חוקתיות שונות. באירופה יש כמה מונרכיות חוקתיות שבהן אין למלך סמכויות ביצועיות כלל, ומעמדו דומה למעמדו של הנשיא במדינת ישראל. במדינות אחרות הסמכויות מתחלקות באופן שווה בין המלך לבין הפרלמנט, או שבידי המלך נמצאות עיקר סמכויות השלטון.

במונרכיות חוקתית שבהן נהוג משטר דמוקרטי (למשל בממלכה המאוחדת), המונרך מוכר אמנם כראש המדינה, אך עיקר סמכויות השלטון נמצאות בידי הממשלה, ובפרט בידי ראש ממשלה, הנבחרים בבחירות חופשיות.

כיום, רוב המונרכיות החוקתיות מתנהלות כדמוקרטיות ייצוגיות (מה שמכונה "מונרכיה חוקתית דמוקרטית"), אך בעבר המצב היה שונה. היו מונרכיות במדינות בעלות חוקות פשיסטיות, כמו באיטליה, ספרד, ויפן, או במדינות דיקטטוריות, כמו בתאילנד.

מועצת הארבע מאות

מועצת הארבע מאות הייתה מועצה ששלטה באתונה במשך תקופה קצרה במהלך המלחמה הפלופונסית; מיוני עד ספטמבר 411 לפנה"ס.

המועצה הייתה אוליגרכיה, והחלפת השלטון הדמוקרטי בשלטונה של המועצה נבעה מהבטחתו של אלקיביאדס בקיץ 412 לפנה"ס להשיג עזרה פרסית במלחמה נגד ספרטה, אם אוליגרכיה תשלוט באתונה במקום הדמוקרטיה, ומרצונם של קבוצת אתונאים רבי השפעה לחתור לשלום עם ספרטה. הבטחתו של אלקיבידיאס התבררה כחסרת סיכוי, אולם מובילי התנועה לאוליגרכיה באתונה בחרו להמשיך בתוכניתם להשלטת אוליגרכיה על אתונה. פעילות זו כונתה "המהפכה האוליגרכית".

במאי 411 לפנה"ס נחלצה האספה של אזרחי אתונה לבחור חמישה אנשים אשר יבחרו מועצה של 400 איש שישלטו באתונה. כשנודע הדבר לצי של אתונה הם מרדו בשלטונות אתונה בטענה שהשלטון מרד בהם.

זמן קצר לאחר השלטת הארבע מאות, נוצרו חילוקי דעות בתוך האוליגרכיה בין קיצונים למתונים. המתונים דרשו להחליף את הארבע מאות בקבוצה יותר רחבה של חמשת אלפים איש. הקיצונים העדיפו להמשיך כרגיל ולפתוח בשיחות שלום עם ספרטה. הקיצונים נחשדו שהם מעוניינים לעזור לספרטיאנים במלחמה, בדמות ביצורים שהחלו בהקמתם בפיראוס. מנהיג הקיצונים נרצח על ידי מתנקש, המתונים עצרו את המפקד של הקיצונים בפיראוס, ולאחר קרב בין המחנות, ההופליטים הרסו את הביצורים בפיראוס. לאחר כמה ימים, ה-400 בחרו בקבוצה של חמשת אלפים והעבירו אליהם את השלטון. החמשת אלפים שלטו באתונה למשך מספר חודשים.

ממשל

מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

סוציאל-דמוקרטיה

סוֹצְיָאל-דֶמוֹקְרָטְיָה היא אידאולוגיה פוליטית השואפת להביא לרפורמות סוציאליסטיות באמצעים דמוקרטים. ראשית הסוציאל-דמוקרטיה בתנועה המרקסיסטית במאה ה-19, אם כי לאחר המהפכה הבולשביקית והיפרדות המפלגה הקומוניסטית מן התנועה הסוציאל-דמוקרטית, החל תהליך של התמתנות אידאולוגית של התנועה תוך התרחקות מן המרקסיזם והתקרבות לעקרונות השוק החופשי. בהתפתחות זו אימצה התנועה הסוציאל-דמוקרטית עמדות מתונות יותר, השואפות לשלב בעלות ממשלתית ועקרונות של מדינת רווחה במסגרת מידה מסוימת של קפיטליזם תוך מעורבות גבוהה יחסית של הממשלה במשק.

לפי התפיסה הסוציאל-דמוקרטית שהתפתחה במשך המאה ה-20, אין צורך בכינון דיקטטורה של הפרולטריון, כפי שנקבע בתאוריה המרקסיסטית, וניתן להשיג את מטרות הסוציאליזם (או לפחות חלקן) במערכת הפוליטית הקיימת ובאמצעים דמוקרטיים. הבסיס העיקרי לתפישה הוא שמעמד הפועלים מהווה רוב בין אזרחי המדינה המתועשת, וכאשר קיימת זכות הצבעה לכלל האזרחים ניתן לנצל את השיטה הדמוקרטית ולהגיע לרוב פרלמנטרי להשגת מטרות הסוציאליזם.

פארוס (יוון)

פארוס (ביוונית: Πάρος; באנגלית: Paros, להבדיל מ-Pharos שבמצרים העתיקה) הוא אי יווני בים האגאי, חלק מארכיפלג האיים הקיקלאדיים, מערבה מנקסוס, השלישי בגודלו לפי השטח. באי התגוררו בשנת 2011 13,715 תושבים. עיר הבירה היא פאריקיה, שהיא גם הנמל הראשי של האי.

האי התפרסם בימי קדם ועד לתקופה המודרנית במכרות שיש שלו. ביריבות לאורך שנים עם האי נקסוס, זכה בימי קדם לפרק זמן של עצמאות. באותה תקופה הונהגה בו דמוקרטיה, ולאחר מכן אוליגרכיה ואז שוב דמוקרטיה. אחרי תקופת העצמאות היה האי חלק מהליגה האטית-דלית. מאוחר יותר נמצא בשליטה של ממלכת מקדוניה, בשליטה רומית ואחר כך חלק מהאימפריה הביזנטית. החל משנת 1207 עברה לשליטת הדוכסות הוונציאנית של נקסוס.

בשנת 1537 נחרבה על ידי לוחמיו של ח'יר א-דין ברברוסה ונכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

בעקבות מלחמת העצמאות של יוון (1821) הפכה לחלק מיוון העצמאית.

האי פורה ובאדמתו טמונים גם משאבים טבעיים. הוא הפך ליעד תיירותי בינלאומי והרבה מיישוביו הפכו לעיירות נופש.

על פי הרקלידס, האי יושב על ידי פארוס, מנהיגה של קבוצה שהגיעה מארקאדיה. בשנת 680 לפני הספירה נולד באי המשורר ארכילוכוס ובמאה ה-5 לפנה"ס נולד בו הפסל אגורקריטוס. האי נשלט בעבר על ידי מדינות רבות, אך היום האי שייך ליוון.

פשיזם

פשיזם (באיטלקית: fascismo) הוא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית. האידאולוגיה הפשיסטית נוצרה באירופה, במיוחד בצרפת ובאיטליה, בשלהי המאה ה-19. כשיטת ממשל היא התקיימה באיטליה, בהנהגתו של בניטו מוסוליני, בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה.

מקור המילה 'פשיזם' הוא סמל ה"פָאשֶס", או פסקס בלטינית - צרור זמורות שעוטף גרזן ושסימל ברומא העתיקה את הסמכות והעוצמה (האימפריום) של השלטון. סמל זה ביטא את הרצון להחזיר את איטליה לתפארת העבר. הוא צורף לסמלי הארגונים והמפלגות הפשיסטיות.

קומוניזם

קוֹמוּנִיזְם היא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. מונח זה הפך לנפוץ בזכות פרסום המניפסט הקומוניסטי מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס שם תואר הקומוניזם כשלב הבא בהתפתחות החברה האנושית ובו יפתרו מצוקות האדם והחברה אשר נגרמו לטענתם על ידי השיטה הקפיטליסטית.

במאה ה-20 הפך הקומוניזם לאידאולוגיה פוליטית ויושם כשיטת ממשל במספר רב של מדינות, כאשר הבולטת שבהן היא ברית המועצות. רוב המדינות בהן הקומוניזם יושם היו בפועל דיקטטורות.

קורינתוס (עיר)

קורינתוס (ביוונית: Κόρινθος, להאזנה (מידע • עזרה)) – עיר נמל יוונית בקצה המערבי של תעלת קורינתוס, בצפון מזרח הפלופונסוס.

קורינתוס - העיר השנייה בגודלה בפלופונסוס ובירת היחידה האזורית של קורינתוס - משמשת צומת תחבורה בין צפון יוון ודרומה.

העיר החדשה הוקמה בשנת 1858 במרחק 7 קילומטר מן העיר הישנה שנהרסה ברעידת אדמה, ושוקמה בשנת 1928 בשנית לאחר רעידת אדמה נוספת.

רוברט מיכלס

רוברט מיכֶלס (בגרמנית: Robert Michels;‏ 9 בינואר 1876 – 2 במאי 1936) היה סוציולוג פוליטי גרמני, שכתב על התנהגותם הפוליטית של האליטות האינטלקטואליות. ספרו הידוע ביותר הוא "מפלגות פוליטיות", אותו פרסם ב-1911, הכולל תיאור של "כלל הברזל של האוליגרכיה", לפיו בכל חברה דמוקרטית קיימת נטייה ליצירת אוליגרכיה, הנבחר יתחיל לאסוף ידע עד שיהפוך למומחה בתחומו ואז יחל להתנתק מהעם שבחר בו, תיווצר אליטה שתהפוך לאוליגרכיה. הוא מאשים את ההמון שנוח לו כשאחרים מחליטים בשבילו החלטות ושנתונים באדישות שעוזרת לאוליגרכיה להתבסס. העם הכניע את עיקרון הדמוקרטיה שבו הם פועלים, ממצב שבו יש זכויות ושוויון לשיטת אליטות אוליגרכיות. מיכלס נחשב לאחד ההוגים המרכזיים של הפשיזם.

מיכלס למד באנגליה ובסורבון בפריז ולאחר מכן באוניברסיטאות של מינכן ולייפציג, האלה וטורינו. הוא הפך לסוציאליסט כאשר לימד באוניברסיטת מרבורג והפך לפעיל באגף הרדיקלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. הוא עזב את המפלגה בשנת 1907 ועבר ללמד באוניברסיטה של טורינו שם לימד כלכלה, מדע המדינה וסוציולוגיה. בשנת 1914 הפך לפרופסור לכלכלה באוניברסיטת בזל שם לימד עד שנת 1926. בשנותיו האחרונות שהה באיטליה שם לימד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה של פרוג'ה. בשנים אלו היה לסינדיקליסט ואחר-כך לפשיסט.

רפובליקה

רֶפּוּבְּלִיקָה (בלטינית: Res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות. בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון העברית קרויה בעברית בשמה הלועזי. אליעזר בן יהודה קרא לה בשם קְהִלִּיָּה (שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר).

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509 לפנה"ס עד 44 לפנה"ס. במשטר ברומא שלטו שני שליטים (קונסולים) והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600. המהפכה הצרפתית ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

רפובליקה אסלאמית

רפובליקה אסלאמית היא צורת שלטון בה המדינה נמצאת תחת שלטון תאוקרטי-רפובליקאי הנתמך על ידי מנהיגים מוסלמים. צורת שלטון זו אופיינית למספר מדינות במזרח התיכון ובאפריקה.

הרפובליקה האסלאמית מבוססת על חוקי האסלאם, ואולם לא בכל הרפובליקות האסלאמיות חוקים אלו מעל חוקי המדינה.

רפובליקה פדרלית

רפובליקה פדרלית היא צורת ממשל המהווה פדרציה ורפובליקה גם יחד. ברפובליקה פדרלית מדינות אחדות מוותרות על חלק מריבונותן ועצמאותן לטובת שלטון מרכזי משותף. לא כל פדרציה היא רפובליקה פדרלית, קיימות פדרציות שהן מונרכיות חוקתיות.

ברפובליקה פדרלית קיים שלטון מרכזי שבסמכותו לכפות את רצונו על מדינות הפדרציה במקרה הצורך. ברפובליקה פדרלית קיים איחוד כלכלי מלא בין המדינות, המתבטא בין היתר במטבע אחיד, ביטול המכסים, ריבית אחידה, וכו'. ברפובליקות פדרליות צבא אחד משותף הנתון למרות השלטון הפדרלי, וחוקה משותפת התקפה בכל המדינות. על פי רוב, ניתנות למדינות הפדרציה חופש פעולה חלקי לפחות בתחום הבריאות, החינוך והתשתיות. עיר הבירה הפדרלית נמצאת במחוז עצמאי, ולכל מדינה עיר בירה משלה.

הפרלמנט במדינה פדרלית מורכב במקרים רבים משני בתים (הסנאט ובית הנבחרים בארצות הברית, הבונדסראט והבונדסטאג בגרמניה, ועוד), כאשר באחד הבתים מוענק ייצוג שווה לכל מדינה ובבית השני מוענק ייצוג לכל מדינה לפי גודל אוכלוסייתה. כל חוק חייב לעבור אישור של שני הבתים, מה שמבטיח שהחוקים לא יפלו מדינות גדולות/קטנות לטובה/לרעה, מאחר שבאחד הבתים יש למדינות הקטנות יותר כוח ובבית האחר יש למדינות הגדולות יותר כוח.

רפובליקניזם

רפובליקניזם היא אידאולוגיה לפיה השלטון הראוי במדינה הוא רפובליקה. צורת שלטון זו שמה דגש על חירות האדם, שלטון העם, והסגולה האזרחית (civic virtue). רפובליקניזם עומד בניגוד לאריסטוקרטיה, אוליגרכיה ודיקטטורה. במובן הרחב יותר, אידאולוגיה זו מתייחסת למערכת פוליטית המגנה על חירות האדם, בפרט על ידי הכללה של שלטון החוק אשר לא מאפשר לשליטים להתעלם ממנו.

רבות נכתב על מהם הנושאים והערכים אשר נחוצים מצד האזרחים כדי שהרפובליקה תשרוד ותשגשג - הדגש הוא תמיד על כך שעל הציבור הרחב להיות שותף, להפגין סגולה אזרחית, והתנגדות לשחיתות.

בעוד שהרפובליקניזם מנוגד למונרכיה בה המלך הוא בעל עוצמה, אנשי אקדמיה טוענים כי אידאולוגיה זו תואמת עם מונרכיה חוקתית בו תפקיד המונרך הוא סמלי בלבד (כגון בריטניה, קנדה ויפן)[דרוש מקור].

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.