אולגה חנקין

אולגה (עלקא חיינה) חנקין לבית בלקינד (י"ז בטבת תרי"ב, 9 בינואר 1852, בלארוס - ט"ו בניסן תש"ג, 21 באפריל 1943, עמק יזרעאל), אשת העלייה הראשונה, מיילדת ידועה בראשית ההתיישבות הציונית בתקופת היישוב העברי בארץ-ישראל. הייתה שותפה לרכישת קרקעות להתיישבות יהודית בפלשתינה-א"י, שידועה בהיסטוריה הציונית כ"גאולת האדמות", יחד עם בן זוגה יהושע חנקין. השכונה גבעת אולגה בעיר חדרה נקראת על שמה.

אולגה חנקין
OlgaInYouth
אולגה חנקין לבית בלקינד בנעוריה
מקום קבורה אחוזת קבר על צלע הר הגלבוע, מעל מעין חרוד
ידועה בשל שותפה לרכישת קרקעות להתיישבות בארץ ישראל
מקצוע מיילדת
בן זוג יהושע חנקין

ילדות ונעורים

אולגה חנקין נולדה בשנת 1852 בלהוייסק, עיירה קטנה 38 קילומטר מצפון-מזרח למינסק, בבלארוס שהייתה נתונה לשלטון הצאר. בת בכורה למאיר ושפרה בלקינד. למדה תורה ועברית ב"חדר" של אביה.[1] ידעה לצטט את התנ"ך בעל פה.[2] עוד בגיל צעיר החליטה לעבור לעיר סנט פטרבורג ברוסיה וללמוד שם את מקצוע המיילדות. מכיוון שיהודים יכלו לגור בעיר רק בתנאי שמקצועם נחשב חיוני על ידי השלטון, למדה טלגרפיה ועבדה בתחנת הרכבת של סנט פטרבורג ובכך סייעה כלכלית למשפחתה.[3] בעבודתה בתחנת הרכבת פגשה מהנדס ממוצא רוסי, בעזרתו השיגה את ההיתר המיוחד למגורים בסנט-פטרבורג. הוא עזר לה גם להתקבל ללימודי המיילדות, והיא הייתה לתלמידה העברייה הראשונה בלימודים אלו.[4] מהנדס זה הפך לאהובה למספר שנים. קשר אהבתם ניתק בשל החלטתה לעלות לארץ-ישראל.[5] בתקופת מגוריה בסנט-פטרסבורג עבדה במוסד שהוקם על ידי נשים ממשפחת הצאר, שמטרתו לעזור לבנות האצולה אשר ילדו מחוץ לנישואין. עבודה שפרנסה אותה יפה. בתקופה מסוימת התגוררו אצלה אחיה, שמשון ופניה, לימים, פניה פיינברג, אמם של שושנה פיינברג, אבשלום פיינברג וצילה פיינברג שוהם. ביתה הפך מקום מפגש לסטודנטים מהפכניים, כותבים והוגים שהיו פעילים בתנועת חובבי ציון.[6]

הצטרפותה לתנועת ביל"ו

TheBelkindFamily
משפחת בלקינד במוגילוב 1882, ערב עליית הבנים לארץ ישראל. 1-מאיר האב 2-שפרה האם 3-אולגה 4-סוניה 5-פאני 6-ישראל 7-שמשון

חברי משפחת בלקינד, במיוחד אחיה ואחותה של אולגה חנקין, ישראל ופניה, נמנו עם מייסדי תנועת ביל"ו, קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת חרקוב וידידיהם ששמו לעצמם למטרה להקים תנועה חלוצית לאומית, לעלות לארץ-ישראל ולהקים יישוב חקלאי שיתופי שישמש דוגמה בעבור הבאים אחריהם. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד, דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם. אולגה חנקין הצטרפה לפגישות חברי התנועה וגם לפגישות של פעילי תנועת ההשכלה ופעילי חובבי ציון. ישראל בלקינד עלה לפלשתינה בקיץ 1882, פניה עלתה חודשיים אחריו וחנקין נשארה בסנט-פטרבורג כדי לסיים את לימודיה והתכוננה לעלות לארץ ישראל אחריהם. בתקופת לימודיה המשיכה להחזיק ברעיון הציוני. לאחר שעלו אחיה לארץ ישראל כתבה לקבוצת הביל"ויים הראשונה:

ואתם אחים! לכו בכח ה' ועשו בעד עמכם, עם בזוי ושסוי, תחזקנה ידיכם, אל ירך לבבכם, היו בני חיל, חלוצי צבא אחינו. ושמכם יהיה לברכה לדור אחרון, כי הגדלתם לעשות בצעדכם הראשון, צאו לכם בעקבות עזרא הסופר, אשר במתי מעט שב מבבל ואחר היו ישראל לממלכה גדולה, יכלו לגיבורי רומא, ולולא פירוד דעותיהם לא בא צר ואויב בשערי ארצנו, ולא באנו למצבנו זה...[7]

באותם ימים פרסמה מאמרים ומכתבים ב"מליץ", עיתון תנועת ההשכלה היהודית, במכתב ששלחה למערכת ופורסם לרגל יציאת הגיליון האלף של העיתון, כתבה:

מעודו היה 'המליץ' מליץ טוב לעם ישראל, אבל אם גדול היה בראשיתו, הלא ישגא יתר הרבה מאד באחריתו, כי עתה מגמת פניו לא רק קָדימה כי אם גם קֵדמה, לא רק להאיר עינינו בהשכלת המערב במבוא השמש, כי אם גם להעיר לבותנו ללאומנו מקדם ומולדתנו במזרח שמש – שם ינוח לנו ואור ה' עלינו יזרח.[8]

השאיפה לחיות בארץ-ישראל הייתה משותפת לכל בני משפחתה. בשנת 1883 כתב לה אביה, שהתגורר אז במוהילב, שיר על מקומה המרכזי בביל"ו ובמשפחת בלקינד:

Olga&friend
מימין לשמאל: אולגה חנקין, מניה שוחט, סוניה בלקינד, דובה בלקינד, שושנה פיינברג

כן תאירי לצעירייך אשר מעבר לימה
רוחך כי תנחמו ויתערו שמה
וגם לאבותייך אשר עוד פה הינמו
רוחך ועצתך יחזקו ליבותיהם
בדרך אחדו לבל יתנגפו רגליהם
כי בקולך שמעו ועצתך תנחמו.
ובזאת תחזיקי מותרי אגודתנו
תוסיפי רוח לחזק תקוותנו
כי כן עוד לא יחד נשב ונגילה שמה
כי אם אך תשרקי ונאחד דרכינו
ציונה אז נעלה אל ארץ אבותינו
ואז נאמר כי תקוותנו קמה.[9]

עלייתה לארץ ישראל ופועלה במרד האיכרים בראשון לציון

בשנת 1886 כתב מאיר בלקינד לבתו אולגה חנקין בבקשה שתיסע לארץ-ישראל כדי לעזור לאחותה פניה שעתידה הייתה ללדת. חנקין עלתה כאשר היא משאירה מאחוריה את אהובה ואת עבודתה. במשפחתה מספרים כי הייתה אומרת על החלטה זו כי "ארץ ישראל יקרה יותר".[10] נסעה לארץ ישראל והגיעה למושבה ראשון לציון, שם התיישבו אחיה וחבריה ויילדה את בתה הבכורה של פניה פיינברג, שושנה. זמן קצר אחרי שהגיעה לראשון לציון השתתפה במאבקם של האיכרים במושבה. באותם ימים פרץ המרד השני של איכרי ראשון לציון בפקידי הברון, בו התנגדו לכוונות הפקידים להופכם מאיכרים לשכירים. הברון שהה אז בביקורו הראשון בארץ ישראל בלוויית אשתו אדלאיד ואולגה חנקין שהייתה חברה במשלחת שכללה שלוש נשים שפנו אל הברונית, ביקשה שתעזור בהדחת אוסוביאצקי, הפקיד הראשי במושבה, מתפקידו, במטרה להרגיע את הרוחות. הן הצליחו בכך, למחרת סולק הפקיד מתפקידו.[11] במהלך מאורעות אלו הכירה את יהושע חנקין אשר משפחתו נמנתה עם המתיישבים הראשונים של עין הקורא (עיון קרא) ועם מייסדי ראשון לציון.[12]

נישואין וחיים משותפים חשוכי ילדים

Olga&Jashua-geneve
יהושע ואולגה חנקין, ז'נבה 1901

אולגה בלקינד ויהושע חנקין התחתנו במושבה גדרה בשנת 1888 ולאחר שנה עברו לגור בשכונת עג'מי ביפו, קרוב לביתם של ההורים של יהושע, יהודה-לייב ושרה חנקין. אולגה חנקין, שתוארה בתור אישה "בעלת שכל ובעלת מרץ",[13] הייתה מבוגרת מבעלה ב-12 שנה. רבים הביעו חשש שמערכת היחסים של הצעיר בן העשרים וארבע והמיילדת בת השלושים ושש לא תאריך ימים. במשפחתו של יהושע הביעו התנגדות עמוקה לנישואין, אך הם דבקו באהבתם. כגואל אדמות א"י, הרבה יהושע לשהות מחוץ לבית. הוא יצא לחפש קרקעות מתאימות לקנייה ולשכנע יהודים להשקיע ברכישתן. היא הייתה שותפה לקידום תוכניותיו ארוכות הטווח שנחשבו לאבן יסוד בהתיישבות היהודית בארץ-ישראל. בנוסף, קשריה החברתיים והמקצועיים סייעו לו ליצור תשתית לקידום פרויקט "גאולת האדמות" בארץ ישראל.[14] כך, בעוד הוא נוסע ממקום למקום בניסיונות לרכוש קרקעות לצורכי חברות וקבוצות יהודים שרצו להתיישב בפלשתינה, היא יילדה תינוקות.[15] שמה נודע בקרב הערבים העשירים באזור יפו, אפנדים, שייחים וראשי חמולות בדואיים שגרו מדרום לעיר. בשלהי שנות השמונים של המאה ה-19. איש עדיין לא האמין ביכולותיו של יהושע בגאולת האדמות, אבל סמכו על אשתו. היא נהגה על חמור לבן, בין אוהלי הבדואים וברחובות יפו. צילומים מהתקופה מראים שהחזיקה שוט בשעת רכיבתה, כדי להגן על עצמה.[16] כעבור מספר שנות עבודה כמיילדת ביפו וסביבתה הצטרפה אליה אחותה הצעירה סוניה בלקינד כרופאת הנשים הראשונה ביישוב היהודי. אולגה עודדה את סוניה ללימודים אלו ואף תמכה בה כלכלית למימושם.[17] לאחר מספר שנות נישואין התברר לבני הזוג כי אינם יכולים להביא ילדים לעולם. הם נועצו ברופאים ומרפאים אך דבר לא עזר. כך נבצר מהאישה אשר כל ימיה יילדה נשים אחרות ועמדה לצדן כשהביאו ילדים לעולם, ללדת ולגדל ילדים ביולוגיים שלה.[18]

מעורבותה בגאולת האדמות

Olga&TheKorbach
אולגה אוחזת בקורבץ' (שוט ששימש אותה להגנה עצמית)

רכישת אדמות רחובות

בספרו אנשי האדמה, מספר משה סמילנסקי כיצד במהלך לידת בנו של ערבי נוצרי עשיר מיפו, בעל אדמות מדרום לעיר, שמעה אולגה חנקין כי ישנם 10,000 דונם המוצעים למכירה בנחל דורן. היא סיפרה זאת ליהושע חנקין וכך הם יצרו קשר עם המוכר. בשנת 1890 חתם יהושע חנקין את העסקה הראשונה שלו. הוא עשה זאת תוך סיכון הונו האישי וכספים שגייס ממשפחתו. הסיכון הפך עד מהרה להצלחה, עם בואם של רוכשי האדמות היהודים שחיפשו חלקת אדמה לעצמם. עוד באותה השנה, נוסדה על אדמות אלו המושבה רחובות.[19]

מעורבותה בהקמת המושבה חדרה

בראשית שנות ה-90 של המאה ה-19 יצאה לפועל רכישת אדמות חצ'ירה, היום חדרה. אדמות אלו נקנו עבור נציגי אגודות חובבי ציון בליטא, מאלקסוט שבקובנה, בריגה ובוילנה. משלחת בת חמישה שליחים מטעם אגודות אלה שיצאה לקנות אדמות בארץ ישראל קנתה בהמלצתו ובתיווכו של יהושע חנקין את אדמות חדרה בשנת 1891, מהאפנדי סלים ח'ורי, שהקרקע הייתה בבעלותו. היקף הרכישה היה 30,000 דונם. הייתה זו רכישת הקרקע הגדולה ביותר להתיישבות בארץ ישראל עד אז. יהושע חנקין התחייב לייבש את כל הביצות שבאדמות אלה והוחלט שהכסף עבור הקרקעות וגם שטרי המכר על הקרקע (קושאנים) יופקדו עד הייבוש בידי זאב טיומקין, איש חובבי ציון. עניינים אלו הסתבכו, התברר כי ייבוש הביצות קשה לביצוע ומדיניות השלטון הע'ותמאני לא אפשרה את מימושה הפורמלי של העסקה. בנוסף, חלו המתיישבים בקדחת, שגרמה לאבידות בנפש וייאוש רב.[20] בשנת 1891 קמה המושבה חדרה. אולגה חנקין הייתה זו שבחרה את החברים בכוח החלוץ להתיישבות ובחרה בארבעה חלוצים ששילוב יכולותיהם היה נראה לה מתאים ביותר למשימה זו.[21] קשיי הקדחת, ייבוש הביצות ומריבות על האדמות, המשיכו להטריד את המתיישבים עוד מספר שנים. היא עמדה לצד בן זוגה וסייעה למתיישבים בעמידתם מול קשיים רבים אלו.

אולגה חנקין מחלצת את "גואל האדמות" מחובותיו

זאב טיומקין, מהנדס וחבר נאמן של חובבי ציון שהכיר את אולגה חנקין עוד מילדותה ברוסיה, הגיע לארץ ישראל בשנת 1891 כדי לארגן רכישת קרקעות בעבור קבוצות שרצו ליישב יהודים. הוא מינה את יהושע חנקין כסוכן הראשי של חובבי ציון, מינוי שקידם מאוד את הקריירה שלו. בזמן שחנקין קנה אדמות בעמק יזרעאל, עמק חפר והגליל, פרץ משבר: מצד אחד, התעורר ביקוש מוגבר לקניית קרקע ומצד שני, ספסרות בעסקאות והגבלות השלטון הע'ותמאני לא איפשרו להוציא את העסקאות לפועל. בעקבות המשבר עזב טיומקין את ישראל והשאיר את יהושע חסר כל.[22] העסקאות בוטלו ונושים חיפשו אחריו. יהושע חנקין נחלץ מחובות אלה בזכות אולגה אשתו, שהמשיכה בעבודתה כמיילדת ביפו. עם הקמתו של המשרד הארצישראלי בשנת 1907 והקמת חברת הכשרת היישוב, התרחבו עסקי קניית הקרקעות של משפחת חנקין ומכירתן. בזכות שליטתו בערבית, בקיאותו בחוק העות'מאני ובתרבות הערבית בפלשתינה ובעיקר בזכות קשריו הענפים עם בעלי אדמות, הוזמן יהושע חנקין להצטרף לפעילות המשרד. בשנת 1910, כשחנקין רכש את הקרקע בכפר פולה שעל אדמותיו הוקמה מרחביה (14 שנה לאחר מכן, עם התחלת גל העלייה המכונה "העלייה הרביעית" נרכשו גם אדמות הכפר א-פולה, שעמד בסמוך לכפר פולה, על ידי החברה האמריקאית "קהיליית ציון" שנעזרה בכישוריו של חנקין וחברת "הכשרת הישוב", לצורך הקמת העיר עפולה) בעמק יזרעאל, אולגה הייתה בת 58 והמשיכה לעבוד כמיילדת.

בחירתה להצטרף לבעלה וגילוי מודעות פמיניסטית

OldOlga&Jashua
אולגה ויהושע חנקין

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה גורש יהושע חנקין לטורקיה. אולגה חנקין, הצטרפה אליו אף על פי שלא חויבה לכך. הם נשארו שם במשך כל תקופת המלחמה. ב-7 בספטמבר 1918 חזרו לארץ ישראל, קודם לחדרה ואז לתל אביב. באוקטובר 1918 קיבלה דרכון מממשלת המנדט הבריטי בפלשתינה-א"י.[23] באותם ימים כתבה מכתב לעיריית תל אביב בדבר שמות הרחובות בעיר, המלמד על תפיסותיה המגדריות:

מפני מה לא נמצאים בין השמות התנ"כים זכר לנשים, גבורות האומה, כגון דבורה ואחרות? [...] הריני מקווה, שדברי ימצאו הד בלבות חברי הועדה ויתקנו את המעוות ויזמינו גם נשים להשתתף בועדת השמות.[24]

עם חזרתם לארץ ישראל חדלה לעבוד כמיילדת. מספרים עליה במשפחה כי הייתה "ראש השבט" בדאגתה לכולם. עודדה את הצעירים במשפחה שיצאו ללמוד, בעיקר את הבנות במשפחה.[25] בהזדקנותה, בזמן שההצלחות של יהושע הלכו ורבו, הוא גאל שש מאות אלפי דונמים ברחבי פלשתינה-א"י, היא נשכחה. כשמלאו לו שבעים וחמש נקרא על שמו מוזיאון במושב כפר יהושע, שנקרא גם הוא על שמו. היא לא נכחה בטקס.

מותה

אחוזת הקבר של אולגה ויהושע
אחוזת הקבר של הזוג חנקין

אולגה חנקין נפטרה בשנת 1943. היא נקברה באחוזת קבר שיהושע חנקין הכין בעבור שניהם על צלע הר הגלבוע, מעל מעין חרוד, נקודת ראשית ההתיישבות בעמק חרוד. חנקין התאבל עמוקות על אולגה שהייתה חברת נפשו והייתה שותפה בכל מעשי ידיו. שנה אחר שנה הוא ביקר בקברה, ביחד עם ילדי עמק יזרעאל והמורים שלהם.[26] כך תיארו נשות ויצו מחדרה את אולגה, במכתב הניחומים ששלחו ליהושע:

האשה הכבודה והאצילה שעוד לפני ששים שנה הצטרפה לרעיון הציוני ולבניין הארץ, שהיתה בין הראשונות אשר נתנה לאשה את ההכרה והרעיון לעבוד שכם אחד עם חלוצי דורנו".[27]

על שמה של אולגה חנקין נקראת השכונה גבעת אולגה בעיר חדרה. נקראת על שם הבית שיהושע בנה לעצמו ולאשתו במצוק הכורכר מעל מפרץ בנימין, דרומית לנחל חדרה. הבית עדיין עומד, בפינת חלקת האדמה שחנקין רכש בשנת 1891 עבור קבוצות הרכישה שהקימו את חדרה. הבית צופה על אדמות השפלה שרכש חנקין בשנות ה-20 ו-30 של המאה ה-20. היום פועל שם בית הקפה "בית חנקין". אחוזת הקבר של בני הזוג חנקין ניצבת מעל מעין חרוד שבעמק יזרעאל, לידה בית שבנה יהושע לאולגה באחרית ימיהם, בית שמעולם לא גרו בו, והיום פועל בו מוזיאון חנקין.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משה סמילנסקי, משפחת האדמה, תל אביב: עם עובד, תשי"ג-תשי"ד, עמ' 133.
  2. ^ מתוך: ראיון עם תמר אשל, 2014
  3. ^ עירית עמית-כהן, "אולגה בלקינד-חנקין", האנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  4. ^ סמילנסקי, משפחת האדמה, עמ' 133.
  5. ^ רות קולודני-בקי, אם תלכי עמי – סיפורה של אולגה חנקין, תל אביב: הוצאת יד יצחק בן צבי והוצאת עם עובד, 1997.
  6. ^ עמית-כהן, "אולגה בלקינד-חנקין", האנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  7. ^ מכתבה של אולגה חנקין, הביל"ויים, 12/6/1882. מתוך: אוסף ארכיון העיר חדרה, מוזיאון החאן.
  8. ^ מכתבה של אולגה חנקין, המליץ, 19.9.1885.
  9. ^ מאיר בלקינד, "וזאת לך יונה", שיר המוקדש לאולגה, מוהליב (בלארוס), תרמ"ג. מתוך: אוסף ארכיון העיר חדרה, מוזיאון החאן.
  10. ^ מתוך: ראיון עם תמר אשל, 2014
  11. ^ ישראל בלקינד, בנתיב הביל"ויים – זכרונות ישראל בלקינד, רן אהרונסון (עורך), תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1983, עמ' 116-118.
  12. ^ עירית עמית-כהן, "אולגה בלקינד-חנקין", האנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  13. ^ בלקינד, בנתיב הביל"ויים – זכרונות ישראל בלקינד, עמ' 119.
  14. ^ עמית-כהן, "אולגה בלקינד-חנקין", האנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  15. ^ אילן שחורי, ראשית הרפואה בתל אביב, התרומה הנשית לראשית מערכת הבריאות בתל אביב, אתר תל אביב שלי.
  16. ^ עירית עמית ורות קרק, יהושע חנקין – שתי אהבות, תל אביב: מלוא, 1996, עמ' 169.
  17. ^ מתוך: ראיון עם תמר אשל, 2014
  18. ^ עמית וקרק, יהושע חנקין – שתי אהבות, עמ' 178.
  19. ^ סמילנסקי, משפחת האדמה, עמ' 138-139.
  20. ^ קולודני-בקי, אם תלכי עימי – סיפורה של אולגה חנקין.
  21. ^ סמילנסקי, משפחת האדמה, עמ' 140.
  22. ^ עירית עמית, "הבתים של אולגה", עת-מול 28 (169), עמ' 27-30.
  23. ^ עמית-כהן, "אולגה בלקינד-חנקין", האנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  24. ^ אולגה חנקין, מכתב לעיריית תל אביב – ועדת שמות הרחובות, תאריך מדוייק לא ידוע. מתוך אוסף ארכיון העיר תל אביב.
  25. ^ מתוך: ראיון עם תמר אשל, 2014
  26. ^ משה סמילנסקי, ירושלים, 1946.
  27. ^ שרה רם, מתוך מכתב ניחומים ליהושע חנקין, 9/4/1942. מתוך אוסף ארכיון העיר חדרה, מוזיאון החאן.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר בֶּלְקִינְד
(חלוץ הוראת העברית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פיינברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהושע חנקין
(גואל אדמות העמק)
 
אולגה חנקין (בלקינד)
(מנשות העלייה הראשונה, מיילדת)
 
שמשון בֶּלְקִינְד
 
ישראל בֶּלְקִינְד
(מייסד תנועת הביל"ויים וממייסדי גדרה)
 
סוניה (אלכסנדרה) בלקינד
(רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל)
 
 
 
 
 
פאני פיינברג (בלקינד)
 
ישראל ("לוליק") פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון, חדרה ותל אביב)
 
 
 
 
 
יוסף פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון)
 
ברטה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איתן בלקינד
(איש ניל"י)
 
נעמן בלקינד
(איש ניל"י)
 
רעיה בלקינד
 
נחום וילבוש
(ממייסדי בית החרושת "שמן")
 
שושנה
 
אבשלום פיינברג
(מייסד ניל"י)
 
צילה פיינברג שוהם
 
זאב שוהם
 
דורה בלוך
(נרצחה כחטופה באנטבה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עוזי בלקינד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דניאל בלוך
(עיתונאי ועורך)
 
אילן הרטוב
(ראש מועצת קריית שמונה)
אולגה

האם התכוונתם ל...

אילן הרטוב

אילן הרטוב (14 באוקטובר 1927 - 16 בנובמבר 2013) היה דיפלומט וכלכלן ישראלי, ששימש כראש מועצת קריית שמונה.

איתן בלקינד

איתן בלקינד (21 בספטמבר 1896 ראשון לציון - 25 במאי 1979 ראשון לציון) מחברי מחתרת ניל"י, פעיל ציבור בראשון לציון, חבר מחתרת אצ"ל ופעיל בתנועת החרות.

גבעת אולגה

גבעת אולגה היא שכונה במערב העיר חדרה השוכנת על חוף הים התיכון. היא גובלת במזרחה בכביש החוף. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, מנשות העלייה הראשונה ואשתו של יהושע חנקין, גואל אדמות חדרה.

דניאל בלוך

דניאל בלוך (18 ביולי 1941 - 4 בספטמבר 2009) היה עיתונאי ועורך ישראלי.

זאב שוהם

זאב שוהם (פינקלשטיין) (10 בנובמבר 1886 – 29 בינואר 1971) היה עורך דין, פעיל ציוני ופעיל ציבור באירופה ובחיפה.

חדרה

חֲדֵרָה היא עיר במחוז חיפה בישראל שבשרון הצפוני, אשר שוכנת לחוף הים התיכון. היא הוקמה כמושבה על ידי אנשי העלייה הראשונה ב-1891, והוכרזה כעיר בשנת 1952. מקור השם חדרה בערבית, الخضيرة (תעתיק מדויק: אל-חְ'דֵירַה, "הירקרקה"), על שם צבען של האצות בביצות. אבשלום קור הציע כי השם הערבי הוא גלגול של השם העברי "גדרה", שהיה שמו של יישוב קדום ליד קיסריה. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

חוות חפציבה

חוות חפציבה הייתה חווה חקלאית שפעלה משנת 1906 ועד לפירוקה בשנת 1929 בסמוך לשכונת חפציבה שבחדרה, על הגדה הדרומית של נחל חדרה. ממערב לה עובר כביש 2 ומעברו שוכנים תחנת הכח אורות רבין ופארק נחל חדרה. כיום השטח הוא בבעלותה של חברת החשמל לישראל, ששחזרה את החווה. המקום מכיל את מרכז ההדרכה הארצי של החברה, על שם יורם אוברקוביץ, מוזיאון לתולדות שאיבת המים בארץ ישראל ופארק פתוח.

חנקין

חנקין הוא שם משפחה שמשמעותו צאצא של חנה.

האם התכוונתם ל...

יהושע חנקין

יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין (26 בדצמבר 1864 – 11 בנובמבר 1945), גואל אדמות העמק, מאנשי הציונות המעשית, מנהלה של הכשרת היישוב. רכש כ-750,000 דונם של קרקעות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית, מתוך כ-2 מיליון דונם קרקע פרטית שהיו בבעלות יהודית ערב מלחמת העצמאות.

חנקין התגלה כבעל כישרון בתחום גאולת הקרקע. הוא התמצא היטב בחוק המקרקעין העות'מאני, שלט בעגה הערבית הארץ ישראלית, הכיר את מנהגי הערבים וקשר קשרים ענפים עם בעלי קרקעות. עזר כנגדו, אשתו, אולגה לבית בלקינד, מיילדת במקצועה, שיילדה בין היתר את נשותיהם של בעלי הקרקעות הערביים.

יוסף פיינברג

יוסף פיינברג (י' בתשרי תרט"ז ספטמבר 1855 - כ"ו באדר תרס"ג 1902) היה ממייסדי ראשון לציון.

ישראל בלקינד

ישראל בֶּלְקִינְד (1861 – 28 בספטמבר 1929), ממייסדי תנועת הביל"ויים, מחלוצי העלייה הראשונה. מייסדה של גדרה, המושבה הביל"ויית הראשונה, ומחנך עברי.

ישראל פיינברג

ישראל ("לוליק") פיינברג (1865–1911) היה מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון, חדרה ואחוזת בית, היא תל אביב.

מעיין חרוד

מעיין חרוד (בערבית: عين جالوت, עין ג'אלות. מילולית: "מעיין גוליית") הוא אתר במערב עמק חרוד, למרגלות הר גלבוע, דרומית לכביש 71, ליד המושב גדעונה, בצד כביש 675, בין צומת יזרעאל לצומת נבות. מעין חרוד הוא מעין המים המתוקים היחיד באזור.

המעין נובע מתוך מערה במורד הר הגלבוע, 37 מטר מתחת לפני הים. מהמערה הוא זורם לתוך ברכה, אשר בסיסה הוא עתיק יומין. מהגן הלאומי מי המעין עוברים לשימוש חקלאי העמק. המערה ממנה נובע המעין מכונה "מערת גדעון" על שם גדעון השופט. זאב וילנאי כתב בספרו משנת 1941 כי המעיין מפיק 16 אלף מטר מעוקב מים ב-24 שעות והיא יוצרת סביבה ביצה גדולה. בעשור הראשון להקמת המדינה הייתה שפיעת המעין 4.7 מיליון קוב לשנה בממוצע. לאחר מכן, בעקבות הקידוחים ירדה השפיעה בצורה חדה.

נחום וילבוש

נחום וילבוש (21 בנובמבר 1879 - 18 באפריל 1971) היה פעיל ציוני ויזם כלכלי, מחלוצי התעשייה המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב. וילבוש כיהן כמנהל מחלקת התעשייה של ועד הצירים, וכן ייסד שורת מפעלים שהבולט בהם הוא בית החרושת "שמן", שאותו גם ניהל במשך שנים רבות.

נעמן בלקינד

נעמן בֶּלְקִינְד (16 בדצמבר 1888 - 16 בדצמבר 1917) היה מחברי ארגון ניל"י שתפיסתו על ידי העות'מאנים, בספטמבר 1917, סימנה את קיצו של הארגון. בלקינד עצמו נתלה בדמשק בדצמבר אותה שנה, ביחד עם יוסף לישנסקי.

סוניה בלקינד

סוניה (אלכסנדרה) בֶּלְקִינְד (1870, להויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 1943 ראשון לציון), הייתה רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל. אחותם הצעירה של ישראל בלקינד, אולגה חנקין, שמשון בלקינד ופניה בלקינד מתנועת הביל"יים (אשתו של ישראל פיינברג).

צילה פיינברג שוהם

צילה פיינברג שוהם (י' בכסלו תרנ"ו, 1895, יפו - ל' באב תשמ"ח, 13 באוגוסט 1988, חיפה) הייתה חברת הנהלת ויצו העולמית ויו"ר הוועדה למעמד האישה ולשכות משפטיות מטעם ויצו הארצית והתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, יו"ר המחלקה לבתי ספר החקלאיים בארץ, פעילה בהתאחדות האיכרים והמועצה לשיווק פרי הדר. אחותו הצעירה של אבשלום פיינברג.

שמשון בלקינד

שִמְשוֹן בֶּלְקִינְד (א' באייר תרכ"ד, 7 במאי 1864 – י"ד בניסן תרצ"ז, 26 במרץ 1937) היה חבר תנועת ביל"ו, מחלוצי העלייה הראשונה וממייסדי ראשון לציון. כמו כן, הוא היה ראש ועד המושבה האחרון של ראשון לציון, ולאחריו ראשון הפכה למועצה מקומית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.