אוי קלט

אוי קלטהונגרית - "Új Kelet", פירושו: "מזרח חדש") הוא עיתון ישראלי בשפה ההונגרית, המשכו של עתון יהודי ציוני שהופיע בעבר בשפה ההונגרית בטרנסילבניה, רומניה. העיתון הוא כתב העת הישראלי הוותיק ביותר.

UJ Kelet 1925
גיליון אוי קלט, 1925
Uk Kelet 2014
גיליון אוי קלט, 2014

היסטוריה

העיתון החל את דרכו בעיר קלוז' (קולוז'וואר) בטרנסילבניה ביוזמת חיים וייסבורג, מנהיג ציוני בן העיר, ויצא לאור לראשונה ב-19 בדצמבר 1918 כשבועון. בשנת 1920 הפך ליומון. עורכו הראשון היה בלה סיקיי שהוחלף על ידי ד"ר ארנה מרטון בשנת 1919. בשנת 1927 החל לערוך את העיתון פרנץ ימבור. לאחר סיפוחה מחדש של קלוז' להונגריה, אז בת בריתה של גרמניה הנאצית, בשנת 1940, עמד העיתון בסכנה בשל הקו הציוני שנקט, והשלטונות הורו על סגירתו. ד"ר מרטון עלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנת 1948 החל להופיע העיתון בעריכתו בתל אביב. בדצמבר 1952 נסגר העיתון ליום אחד, עקב עבירת צנזורה.[1] לאחר מותו של מרטון (ב-1960), ערכה את העיתון הד"ר גיזלה מרטון. כסגן העורך המשיך לשמש העיתונאי דוד שן.

בין הכותבים הידועים בעיתון, בתקופת הופעתו בישראל, היו אלכסנדר זאובר, ישראל קסטנר (שכתב בעיתון עוד בטרנסילבניה, היה כתב ספורט ובהמשך היה כתב מדיני, וחזר לעבוד בישראל כעורך לילה, עד להירצחו), יוסף לפיד, אפרים קישון (אוסף טוריו שפורסמו בעיתון "אוי קלט" יצא לאור בהונגרית בשם Ige-mige, תורגם לעברית בידי אביגדור המאירי וראה אור בספר "העולה היורד לחיינו"[2]), הסופר אילש קוצר, אוטו רפפורט, דוד דרורי ואשר דיאמנט.

משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90 היה העיתון בבעלות "החברה המאוחדת לפרסומים והדפסות" - חברה בשליטת מפלגת העבודה שהוציאה לאור עיתונים בשלל שפות. בהמשך נמכר העיתון לג'ורג' אדרי. בשנות ה-70 היה שיתוף פעולה בינו לבין לוח מעריב, ומודעות לוח מעריב פורסמו במקביל באוי קלט.[3]

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 ערך את העיתון (שהפך בינתיים לשבועון) דן עופרי. לאחר מכן התמנתה סילביה ארוש-הידו (Erős-Hajdu Szilvia) כעורכת ראשית. הבעלים והמנכ"ל של העיתון היה ג'ורג' אדרי. ב-2015, עקב ידיעות על סגירתו האפשרית של העיתון, הוא נרכש על ידי קריסטוף שטיינר, אזרח הונגרי ממוצא יהודי ושתי עיתונאיות ישראליות, שרה שלמון, צלמת במקצועה, ואווה ואדס, עיתונאית, שמונתה לעורכת הראשית. תדירות העיתון הפכה לפעם בחודשיים, אך הוא ממשיך לספק תוכן עשיר בשפה ההונגרית. העיתון מופץ באלף עותקים, מאתיים מהם בהונגריה.[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העיתון "אוי קלט" נסגר ליום, דבר, 3 בדצמבר 1952
  2. ^ העולה היורד לחיינו, בתרגום אביגדור המאירי, באתר פרויקט בן-יהודה
  3. ^ לוח 8 לוח מעריב, דבר, 15 באוקטובר 1976
  4. ^ עופר אדרתאחרי מאה שנה, העיתון הוותיק בישראל פונה לקהל חדש, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2018
Time Out תל אביב

Time Out תל אביב הוא שבועון לענייני תרבות, בידור ופנאי היוצא לאור בתל אביב, על פי זיכיון מרשת המגזינים "Time Out". העורך הראשי הוא יובל סיגלר והעורך הוא ירון טן-ברינק. השבועון החל לצאת לאור בשנת 2002, והוא מופץ בגוש דן.

השבועון יוצא לאור על ידי חברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ" שנוסדה על ידי חברת "יובל סיגלר תקשורת בע"מ" שבבעלותו של יובל סיגלר. בשנת 2008 רכשה חברת סטימצקי חלק מהבעלות בחברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ".העורכת הראשונה של השבועון הייתה רונית הבר. בשנים 2008-2005 החליף אותה אמיר בן-דוד, ובשנת 2008 נכנס לתפקיד איתי ולדמן. בשנת 2014 החליפה אותו סגנית העורך, עדי עוז, אותה החליף אלכס פולונסקי לאחר שמונתה לעורכת המגזין "את" בידי חברת "יובל סיגלר תקשורת בע"מ". את פולונסקי החליפה בינואר 2017 נוף נתנזון.

בשבועון כתבות הסוקרות אירועים בתחומי התרבות, הבידור והפנאי בתל אביב, ביקורת מסעדות, מדורי אופנה, עיצוב, טור אישי שבועי של עוזי וייל, חדשות עירוניות, חדשות אוכל ועוד.

אלכסנדר זאובר

אלכסנדר (שמשון יעקב) זאובר (17 במאי 1903 - 9 בספטמבר 1961) היה עיתונאי ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ובורר. היה המוציא לאור והעורך של השבועון "עיתון מיוחד" משנת ייסודו ב-1934 ועד לסגירתו ב-1952.

ממנהלי "אוי קלט" בארץ ישראל, עיתונאי בעיתון "דואר היום" עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" ומקים מוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות" ועורכו הראשי של "דאס אידישע פאלקסבלאט". מלבד עיסוקו העיתונאי פעל בענייני ציבור, היה ממנהיגי יהדות הונגריה בארץ ועזר רבות לארגוני המחתרת השונים בתקופת המנדט.

אפרים קישון

אפרים קישון (להאזנה (מידע • עזרה) 23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005; נולד בשם פרנץ הופמן ומאוחר יותר פרנץ קישהונט) היה סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל. קישון, מהסאטיריקנים והבמאים הישראלים הידועים ביותר בעולם, הוא הבמאי הישראלי הראשון שסרט בבימויו היה מועמד לפרס אוסקר, וכן הישראלי הראשון שסרטים בבימויו זכו בפרס גלובוס הזהב.

ארנה מרטון

ארנסט (ארנה) מרטון (בהונגרית: Ernő Márton)‏ (שמו העברי: יחזקאל) (17 במאי 1896 - 28 באוגוסט 1960) היה רב, משפטן, עורך, היסטוריון ומנהיג יהודי ציוני ברומניה.

בשבע

בשבע הוא שבועון דתי-לאומי המופץ חינם, בעריכת עמנואל שילה, שיוצא לאור החל מ-19 ביולי 2002.

דן עופרי

דן עופרי (בהונגרית: Dán Ofry;‏ 20 בנובמבר 1929, בודפשט – 9 בפברואר 2014, תל אביב) היה עיתונאי, עורך וסופר ישראלי, ששימש כעורך כלכלי ב"ידיעות אחרונות" וכעורך העיתון בשפה ההונגרית "אוי קלט".

הזמן הירוק

הזמן הירוק הוא שבועון של התנועה הקיבוצית המופק על ידי חברת "כנס מדיה".

העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו בשיאה הייתה 115,000 עותקים. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר". באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר".

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

חדית' א-נאס

חדית' א-נאס (בערבית: حديث الناس מילולית: "שיח ההמון") הוא שבועון ישראלי בשפה הערבית הרואה אור מאז 1999 בנצרת. בפינת סקירת העיתונות שלו בתוכניתו של רזי ברקאי "מה בוער" ציין אחמד טיבי שהשבועון הוא הבטאון המרכזי של העילית האינטלקטואלית של ערביי ישראל, בעיקר בצפון הארץ. עורכו הראשי הוא העיתונאי ודיע עואודה.

ידיעות תקשורת

ידיעות תקשורת הוא המו"ל של המקומונים של קבוצת "ידיעות אחרונות".

יוסף לפיד

יוסף (טומי) לפיד (לַמפֶּל) (27 בדצמבר 1931 – 1 ביוני 2008) היה סופר, עיתונאי, מחזאי ופוליטיקאי ישראלי, יליד וויבודינה (סרביה). היה ראש מפלגת שינוי, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים בממשלתו השנייה של אריאל שרון.

ישראל קסטנר

ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר (בהונגרית: Kasztner Rezső;‏ אפריל 1906 – 15 במרץ 1957) היה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות, בהן "רכבת קסטנר".

בעקבות טענה שהעלה ב-1952 עיתונאי ירושלמי בשם מלכיאל גרינוולד, שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, הגיש היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. משפטו של גרינוולד, שעורר עניין ציבורי רב, הפך לבירור רחב יריעה של שואת יהודי הונגריה ופעילותו של קסטנר במהלכה, ונודע כ"משפט קסטנר". ביוני 1955 זיכה בית המשפט המחוזי את גרינוולד מרוב ההאשמות, והשופט בנימין הלוי כתב בפסק דינו כי "קסטנר מכר את נפשו לשטן". בעקבות המשפט נרצח קסטנר בתל אביב. המדינה ערערה, ופסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר הרצח, טיהר את קסטנר, ברוב דעות, מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, רצח בעקיפין של יהודי הונגריה ושותפות גזל עם הנאצים; אך הוסכם בו פה אחד ש"קסטנר הציל באמצעות שקר ביודעין ובאורח פלילי" את פושע המלחמה הנאצי קורט בכר מעונש המוות שציפה לו בנירנברג. השופט שמעון אגרנט כתב בפסק דינו כי "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט".

לאשה

לאִשה הוא שבועון ישראלי בהוצאת "קבוצת ידיעות אחרונות", הפונה לקהל נשי. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל, ובשנת 2017 הגיע שיעור החשיפה שלו ל-5.4%.

בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. נכון לשנת 2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.

מלאבס (מקומון)

מלאבס – פתח תקווה הוא מקומון שיוצא לאור בפתח תקווה.

נפתלי קראוס

נפתלי קראוס (י"ב בשבט תרצ"ב, 20 בינואר 1932 - י"א בשבט תשע"ח, 27 בינואר 2018) היה עיתונאי ישראלי יליד הונגריה.

פנאי פלוס

פנאי פלוס הוא שבועון ישראלי, הסוקר את עולם הבידור והטלוויזיה בישראל ובעולם.

צומת השרון (מקומון)

צומת השרון הוא מקומון שיוצא לאור באזור השרון, בשלוש מהדורות: "צומת השרון הרצליה", "צומת השרון כפר סבא" ו"צומת השרון רעננה".

שעה טובה

שעה טובה הוא שבועון חרדי המזוהה עם הימין.

שבועונים בישראל
אקטואליה במחנהאפוק טיימסמעריב סופהשבועזו הדרך
בידור ופנאי לאשהפנאי פלוס
המגזר החרדי משפחהבקהילהשעה טובהיום ליוםהדרךהעדהכפר חב"דבית משיחהמחנה החרדיהחומה
התנועה הקיבוצית הזמן הירוקידיעות הקיבוץ
המגזר הדתי-לאומי בשבעמקור ראשון (מוצש)
ילדים ונוער מעריב לנוערמעריב לילדיםראש1אותיותזרקור
רשתות מקומונים רשת שוקןידיעות תקשורתקו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית
מקומונים כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביבכלבו – חיפה והצפוןערב ערב באילתהשבוע באשדודצומת השרוןמלאבס – פתח תקווה
בערבית כל אל-ערבא-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמהחדית' א-נאס
בשפות אחרות נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית)
שבועונים מהעבר הארץ שלנודבר השבועדבר לילדיםהעולם הזההפועל הצעירלהיטוןכולנומשמר לילדיםעיתון מיוחדפנים אל פניםקונטרסרימוןשישיעולמו של דיסנירייטינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.