אוטו ורבורג

אוֹטוֹ וַרְבּוּרְג (גרמנית: Otto Warburg;‏ 20 ביולי 1859, המבורג10 בינואר 1938, ברלין) היה בוטנאי יהודי-גרמני בעל שם עולמי, שהיה אחד מעמודי התווך של הציונות בגרמניה ויושב ראש ההסתדרות הציונית.

אוטו ורבורג
Otto Warburg
Otto Warburg 1911
אוטו ורבורג ב-1911
ענף מדעי ביולוגיה
מדינה גרמניה, ארץ ישראל
פרסים והוקרה יישוב שדה ורבורג, הסוג הבוטני ורבורגיה
הערות אחד מעמודי התווך של הציונות בגרמניה
תרומות עיקריות
חקר בוטני בארץ ישראל; הקמת מכון וולקני

קורות חיים

תחילת דרכו

ורבורג נולד בהמבורג למשפחה יהודית מתבוללת ועשירה. בשנת 1879 סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה יוקרתית בהמבורג, והחל בלימודים אקדמיים בבוטניקה, כימיה וזואולוגיה באוניברסיטאות ברלין ובון. בשנת 1883 סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת שטרסבורג. בשנת 1885 ביקר באנגליה לצורך הכנות למסע לחקר הצמחייה הטרופית באסיה, שאליו יצא בסתיו אותה שנה. הוא החל את מסעו בהודו וציילון (סרי לנקה), ושהה באסיה קרוב לארבע שנים. במהלך המסע הוא ביקר בטיוואן, ביפן, בקוריאה, בפיליפינים, בג'אווה ובגינאה החדשה. הוא התמקד בחקר יערות הגשם, אסף אלפי דוגמאות של צמחים שונים, כתב תיאורים בוטאניים מפורטים ואת רשמי מסעו. בקיץ 1889 חזר לגרמניה מאוסטרליה. עם חזרתו החל לקטלג את ממצאיו ולתעד אותם, תוך שהוא מגדיר לראשונה סוגים ומינים חדשים של צמחים.

חוקר ומרצה

בשנת 1891 החל ורבורג לעבוד כמרצה אורח באוניברסיטת ברלין. משנת 1897 החל להכין את הפוסט-דוקטורט שלו בתחום צמחי המרפא, התקבל כפרופסור לחקלאות טרופית בפקולטה ללימודי המזרח וכן ייסד עם פרופ' וולטמן את כתב העת המדעי "הצמחים הטרופיים" (Der Tropen Pflanzer), שעסק בתחום זה. ורבורג היה עורכו של כתב עת זה במהלך 24 השנים הבאות. אחת מעבודותיו המדעיות הבולטות עסקה באגוז המוסקט. בגלל מוצאו היהודי לא יכול היה ורבורג להתקבל כפרופסור מן המניין באוניברסיטה, ולכן כבר בשנת 1896 נמנה עם מייסדי "הוועדה לכלכלה קולוניאלית" ומונה כמנהלה. לאחר מכן עסק בנושא קידום החקלאות והכנסת צמחים נוספים כגידולי שדה במושבות הגרמניות מעבר לים. בנוסף הקים חברות שעסקו בהקמת מטעים ושיווק של קקאו, קפה וגומי, ופרסם מונוגרפיות שעסקו במטעים אלה.

Degania Alef Cemetery Otto Warburg
קברו של אוטו ורבורג בדגניה א'

פעיל ציוני

חמיו של ורבורג, גוסטב גבריאל כהן פגש את בנימין זאב הרצל ובעקבות כך פרסם כהן ספר בשם "שאלת היהודים והעתיד" (Die Judenfrage und die Zukunft). הספר טען שתופעת האנטישמיות אינה עתידה להיעלם, ולכן הפתרון לאנטישמיות הוא הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. כהן נתן עותק מן הספר לוורבורג, והם שוחחו ביניהם על תוכנו. הספר והשיחות בעקבותיו עוררו בורבורג עניין בהתיישבות יהודים בארץ ישראל ופיתוח החקלאות בה.

הרצל היה זקוק לעזרתו של ורבורג בגין ניסיונו בגידולי שדה, ובגלל הידע שלו בבוטניקה, שלו נזקק להשלמת ספרו "אלטנוילנד". הוא אף חשב שמעורבותו של ורבורג היא חשובה ומועילה לתנועה הציונית. ב-1898 נפגשו השניים והרצל ביקש את עזרתו של ורבורג. ורבורג הביע את הסכמתו לסייע לתנועה הציונית בתחום המעשי של פיתוח החקלאות, ולא רצה להיות מעורב בתחום האידאולוגי-פוליטי.

בשנים 18991900 יצא ורבורג בשליחות הרצל למסע מחקר ארוך בארץ ישראל, קפריסין ואנטוליה. בקפריסין הוא בדק את האפשרות להקמת יישובים יהודיים באזור פמגוסטה, ובאנטוליה חקר את יתרונות גידול הכותנה. במהלך שהייתו בארץ חקר את החי והצומח, ונפגש עם זליג סוסקין, יוסף טריידל ואהרן אהרנסון – שלושתם בעלי ידע וניסיון בחקלאות בארץ – והוא עתיד היה לפעול בשיתוף עמם במיזמים רבים בעתיד.

ורבורג השתתף בקונגרס הציוני השישי ב-1903, ונבחר בו יחד עם פרנץ אופנהיימר וזליג סוסקין להקים את "הוועדה לחקר ארץ ישראל".[1] הוועדה החלה במחקר חקלאי ורפואי, שתוצאותיו פורסמו בירחון מדעי בשם "אלטנוילנד", הקימה ועדה בינלאומית לחקר הפוטנציאל הכלכלי של אזור ים המלח והחלה ברכישת קרקעות בארץ ישראל. בקונגרס זה הועלתה "תוכנית אוגנדה" כאלטרנטיבה זמנית ליישוב ארץ ישראל. ורבורג הצטרף למשלחת שיצאה למזרח אפריקה, והציג את ממצאיה בפני הקונגרס הציוני השביעי באוגוסט 1905; הרעיון נדחה על ידי רוב משתתפי הקונגרס.

בעקבות מותו הפתאומי של הרצל ביולי 1904 נותרה התנועה הציונית ללא מנהיג, ולכן נבחרו ורבורג, מקס נורדאו ודוד וולפסון כצוות הנהגה במאי 1905. באוגוסט אותה שנה התכנס הקונגרס הציוני השביעי, ובו פירט ורבורג את מטרותיו בארץ ישראל: הגדלת האוכלוסייה היהודית ויצירת בסיס כלכלי עבורה – בסיס זה עתיד היה לשמש להגדלת אוכלוסייה נוספת וליישובים חדשים; הקמת מוסדות חינוכיים ותרבותיים יהודיים; לנסות ולבטל את ההגבלות העות'מאניות על יהודים; להמשיך להיאבק למען השגת צ'רטר ליהודים על פלשׂתינה. במהלך הקונגרס נבחר וולפסון כיושב ראש ההסתדרות הציונית, וורבורג נבחר כסגנו. יוזמות של ורבורג להקמת יישובים יהודיים בארם נהריים ובפמגוסטה במימון פרטי נתקלו בהתנגדות ההנהגה הציונית, ולא יצאו לפועל. בעקבות כך התפטר ורבורג מחברותו בוועד המבצע. בשנת 1906 היה בין מייסדי בית הספר "בצלאל" בירושלים, ומינה את בוריס שץ כמנהלו הראשון.

בשנת 1907 הפך את הוועדה לחקר ארץ ישראל לחלק מן הוועד המבצע, ובכך זכתה לנתח קבוע מסך התקציב. לאחר מכן הציע את ארתור רופין כמנהל של המשרד הארצישראלי ביפו שהוקם באותה שנה. הוועד הפועל הציוני בווינה לא הפשיר תקציבים לפעילותו של ורבורג, ואפילו את משכורותיהם של רופין ויעקב טהון נאלץ ורבורג לשלם מכיסו. על רקע זה פנה ורבורג במכתב לוולפסון ומתח ביקורת על התנהלותה של ההנהגה הציונית; אלא שמכתב זה לא שינה את המצב. ורבורג חיפש בעלי ברית ויצר קשר עם כמה מנהיגים ציוניים שתמכו בגישתו, "הציונות המעשית", בהם היה מנחם אוסישקין. ב-1909 ייסד יחד עם ארתור רופין את חברת "הכשרת היישוב", שמטרתה הייתה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית. באותה שנה סייע בהקמת "אגודת הרופאים והמדענים היהודים" שמטרתה הייתה לקדם את רמת השירותים הרפואיים בארץ וללחום במחלות כגון מלריה וגרענת, שהיו אז נפוצות בארץ ישראל. בנוסף יזם ורבורג את הקמתה של הגימנסיה העברית בירושליםבית הספר התיכון הראשון בעיר שבו לימדו בעברית. בגלל התעקשותו ששפת הלימוד תהיה עברית, נאלץ לוותר על השתתפותה של חברת עזרה של יהודי גרמניה במיזם, שרצתה ששפת הלימוד בבית הספר תהיה גרמנית. ורבורג רכש בכספו הפרטי קרקעות ליישובים חוות כנרת ודגניה א', עוד בטרם הוקם בנק חקלאי שאמור היה לממן פעילות מעין זו. כמו כן נרשמה על שמו באוקטובר 1909 הקרקע שעליה הוקמה המושבה מגדל.

ורבורג שימש כנשיא השלישי של ההסתדרות הציונית בשנים 19111921.

בשנת 1920 עלה ורבורג לארץ ישראל.

ורבורג והמחקר המדעי בארץ ישראל

ורבורג היה מחלוצי המחקר המדעי של הטבע בארץ ישראל. בשנת 1922 הקים יחד עם יצחק וילקנסקי (וולקני) את "המכון לחקלאות ולמדע-טבע", שהפך ב-1931 לתחנה חקלאית של הסוכנות היהודית. המכון, שהיה אמור להשתלב בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, הפך בסופו של דבר ליחידה עצמאית, שנקראת עד היום "מכון וולקני".

ורבורג, בניגוד לוולקני, לא נשאר ב"מכון לחקלאות ולמדע-טבע", אלא השתלב בשנת 1928 ב"מכון לחקירת טבע א"י" שהוקם במסגרת האוניברסיטה העברית. ורבורג היה מעורב באוניברסיטה העברית עוד בטרם נוסדה: הוא הקים בברלין את אחת משתי הוועדות המייעצות לתכנון האוניברסיטה (השנייה הוקמה בלונדון על ידי חיים ויצמן). לכן, אך טבעי היה שיעבור אל האוניברסיטה כאשר הוקמה. בשנת 1931, כאשר פוצל המכון למחלקות לבוטניקה וזואולוגיה, נתמנה ורבורג לראש המחלקה. עם זאת, ורבורג לא שהה כמעט בארץ, וניהל את המחלקה מבחוץ, בעיקר בהקשרים הכלכליים (גיוס כספים ומינויים). כתוצאה מכך זכו שאר החוקרים במחלקה לאוטונומיה מחקרית ולחופש פעולה כמעט מושלם.

באותה השנה הקים את הגן הבוטני הלאומי בהר הצופים ביחד עם הבוטניקאי ד"ר אלכסנדר איג שהיה הגן הבוטני הראשון בארץ ישראל.

בשנים 19341937 במסגרת תפקידו כיושב ראש "אגודת ידידי הספרייה הירושלמית" מיסודו של היינריך לווה דאג להעברה מסודרת של אוספי הספרים של יהודים שהיגרו מגרמניה לספריות בארץ ישראל.

ורבורג נפטר בשנת 1938 בברלין. בנו זיגמונד ארגן את ההלוויה בבית העלמין בדגניה א' שם נקבר אפרם של אוטו, אשתו (שנפטרה ב-1937) ובתם גרטרוד (שנפטרה ב-1936).

משפחתו

ורבורג נשא לאישה את חנה לבית כהן. לשניים נולדו בת, גרטרוד, ושלושה בנים: אדגר, זיגמונד וגוסטב. הבן זיגמונד ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1933, לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון, והתיישבו בחיפה. הבן אדגר ואשתו פאניה, שניהם רופאים, עלו לארץ בשנת 1938 והתיישבו בקריית ענבים. הבן הצעיר, גוסטב, ומשפחתו היגרו ללונדון בשנת 1933, שם ניהל את "הספרייה הווינאית". נכדו של אוטו ורבורג ובנו של זיגמונד, גבי ורבורג, הוא פרופסור (אמריטוס) ורקטור לשעבר של אוניברסיטת חיפה.

אחד מאבותיו, יעקב שמעון ורבורג, נפטר ב – 1636 והוכר כמנהיג מוערך של היהודים בבישופות של פאדרבורן. נכדו, יעקב שמואל ורבורג, התיישב באלטונה המבורג ונישא ב – 1647 לרחל רייטצ'ה ביתו של שמעון ראובן גולדציהר.

ניתן לשחזר את מוצאה של משפחת ורבורג עד לשנת 1559, באותה שנה קיבל שמעון מקסל חוזה הגנה מהבישוף של רוזנות פאדרבורן בווסטפאליה בהסכמת העיר ורבורג. לאחר מותם המוקדם התיישב אביו הקשיש לוי יוספה יוסף ורבורג באלטונה המבורג כדי לטפל בנכדיו היתומים. מאז כשלוש מאות שנים יושבת משפחת ורבורג באלטונה המבורג[2].

הנצחתו

היישוב שדה ורבורג שהוקם בשרון ב-1938 קרוי על שמו. כמו כן נקרא הסוג הבוטני "ורבורגיה" על שמו. בנוסף הוקם בשנת 1984 בפקולטה לחקלאות ברחובות ובמימון קרן "מינרבה" והאוניברסיטה העברית "מרכז אוטו ורבורג לביוטכנולוגיה בחקלאות" – מיזם משותף של ישראל וגרמניה המאגד פעילות רב-תחומית של חוקרים ממחלקות שונות.

כתביו

  • פּאַלעסטינאַ ארבייט / רעפעראַט פון פראָפעסאָר ד"ר א’ וואַרבורג; סעפעראט אבדרוק פון דעם יודישען פאלק, וילנה: פ’ גארבער, תרס"ו.
  • צי טויג ארץ ישראל פאר קאָלאַניזאַציע / אָטאָ וואַרבורג, אודסה: דפוס בלעטניצקי, תרס"ח.
  • Die aus den deutschen Kolonien exportirten Produkte und deren Verwerthung in der Industrie: nach amtlichen Statistiken und Denkschriften, sowie nach Mittheilungen von Importeuren und Fabrikanten, Berlin: E. F. Mittler, ‪1896. (בגרמנית)
  • Zum neuen Jahr, Berlin:‪ E. S. Mittler, ‪[1902?]. (מהדורות נוספות: Berlin, 1908; 1912; 1921.) (בגרמנית)
  • Die Baumwollkultur im Gebeiete der Bagdadbahn in Verbindung mit der Kolonisation osteuropäischer Juden: ein Beitrag zur Hebung der westeuropäischen Baumwoll- und der osteuropäischen Judennot, Berlin: Pass [printer],‪ [1904?]. (בגרמנית)
  • Deutsche kolonisations, wirtschafts- und kulturbestrebungen im türkischen Orient, Berlin:‪ Orient-verlag,‪ 1905. (בגרמנית)
  • Palästina-Fragen / Referat, erstattet auf dem Delegiertentag der deutschen Zionisten in Hannover, Köln:‪ Druck von M. DuMont Schauberg,‪ 1906. (בגרמנית)
  • Die Zukunft Palastinas und unsere Aufgaben daselbst: Vortrag, Wien,‪ 1906. (בגרמנית)
  • Syrien als wirtschafts- und kolonisationsgebiet, Berlin: H. Paetel, 1907. (בגרמנית)
  • Anbau, Sorten und Ernte der Baumwolle, [S.l.]:‪ [s.n.],‪ [1909?]. (בגרמנית)
  • Die Palästinaarbeit der Zionistischen Organisation / referat von O. Warburg gehalten auf dem IX.Zionisten-Kongress in Hamburg im Jahre 1909, Berlin:‪ Palästina-Ressort der Zionistischen Organisation, 1910. (בגרמנית)
  • Der Krieg und die koloniale Landwirtschaft, [S.l.]: [s.n.], ‪[1918?]. (בגרמנית)
  • Die tropische Landwirtschaft im 2. und 3. Kriegsjahre,‪ [S.l.]:‪ [s.n.], [1918?]. (בגרמנית)
  • Weltvorräte, [S.l.]: [s.n.], [1919?]. (בגרמנית)
  • Palestine as a fruit producing country: Banana growing in Palestine, Tel-Aviv: ‪[s.n.] ‪ typ. Amanut, 1928. (בגרמנית)
  • Bedeutung der Obstkulturen für die Kolonisation Palästinas, ‪[Berlin?]:‪ [s.n.], ‪[1929?]. (בגרמנית)

ספרים שנטל חלק בהם

  • The Physical and political conditions of Palestine: a course of lectures delivered under the auspices of the London Zionist League, session 1906: with a foreword by Herbert Bentwich. And an appendix, "The resources of Palestine", by O. Warburg, London: ‪ [s.n.], 1907 (באנגלית)
  • Otto Warburg und J. E. van Someren Brand (herausgegeben), Kulturpflanzen der Weltwirtschaft :unter Mitwirkung erster Fachleute, ‪Leipzig:‪ R. Voigtländer, [1908?]. (בגרמנית)
  • Theodor Herzl und Der Judenstaat / von Max Nordau, Otto Warburg, Israel Zangwill; mit einem Vorwort des Herausgebers Davis Erdtracht, Wien: Verlag "Wiedergeburt"-Hochschule für Welthandel, ‪[1919?]. (מהדורה נוספת: Wien: Interterritorialer Verlag "Renaissance",‪ [1920?].) (בגרמנית)

לקריאה נוספת

  • ספר וארבורג: קורות חייו, דברי הערכה, מכתבים נאומים ומאמרים (יצא על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית וחברת הכשרת היישוב בא"י), הרצליה: דפוס מסדה, תש"ח.
  • על פועלו הציוני: יעקב טהון (עורך), ספר ורבורג, תל אביב: הוצאת מסדה, 1948.
  • על מפעלו הבוטאני: י' רייכרט, "אוטו ורבורג", הטבע והארץ, 5:130-138, 1938.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: תמונה.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "פרופ' אוטו וארבורג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3253
  3. ^ ד"ר ניסן קצנלסון מליבוי (1862–1925), בנקאי ומראשי ציוני רוסיה; שימש נציגו האישי של הרצל ברוסיה, והתלווה אליו במסעו לאימפריה הרוסית.
אוטו היינריך ורבורג

אוטו היינריך ורבורג (בגרמנית: Otto Heinrich Warburg)‏ (8 באוקטובר 1883 – 1 באוגוסט 1970) היה רופא, ביולוג ופיזיולוג גרמני, ממוצא יהודי, אשר זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1931 על מחקריו בתחום צריכת החמצן של תאים והאנזים האחראי לה.

ארכיון התצלומים של קק"ל

"ארכיון התצלומים של קק"ל" הוא מאגר תמונות ותצלומים של קרן קיימת לישראל, המשקפים פרקים חשובים מתולדות הציונות והעשייה בארץ ישראל ובהם: התיישבות, ייעור, הווי חלוצי, נופי ארץ ישראל, פריצת דרכים, מלחמות ישראל, עלייה וקליטה, חגים וטקסים, ועוד. בארכיון קרוב ל-500,000 תצלומים ושקופיות הן בשחור לבן והן בצבע שצולמו מראשית המאה ה-20.

על פי קק"ל, המאגר נמצא בתהליכי דיגיטציה. כבר היום אפשר לצפות בכ-70,000 תצלומים ושקופיות מן המאגר באינטרנט בתצלומים של כל הארכיון ההיסטורי בשחור לבן וכן בתצלומים של השנים האחרונות בצבע. בארכיון שמורים תצלומים ופריטים נדירים שצולמו על ידי בכירי הצלמים בארץ. מאז הקמתו שימש הארכיון כמקור למחקר, פרסומים ותערוכות.

הארכיון מתעדכן בצילומים המשקפים את פעילויות קק"ל בהווה.

ארתור רופין

ארתור (שמעון) רוּפִּין (Arthur Ruppin;‏ 1 במרץ 1876 – 1 בינואר 1943) היה מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה יושב ראש הסוכנות היהודית.

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

הוועד הפועל הציוני

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

הכשרת הישוב

הכשרת הישוב הייתה חברה ציונית מיישבת שפעלה בתקופת היישוב וב-40 שנותיה הראשונות של המדינה, עד שבאוקטובר 1987 רכש איש העסקים יעקב נמרודי את השליטה בחברה. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב החל משנת 1953.

המוסדות הלאומיים

המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות. המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול עד ימינו, אך תפקידם ומעמדם השתנו בעקבות הקמת המדינה.

במוסדות הלאומיים נכללים:

ההסתדרות הציונית העולמית

לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.

מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.

הסוכנות היהודית

לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.

מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.

הקרן הקיימת לישראל

לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.

מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.

קרן היסוד

עד לקום המדינה - הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.

מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.עד כינון האספה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית

שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים.

המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה.

מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו קולונל קיש.

הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.

דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים:

אספת הנבחרים

הועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך"),

הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה),

הסוכנות היהודית.

פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי,

עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב

למרות פיצולו האידאולוגי.

הנס אדולף קרבס

סר הנס אדולף קרבס (גרמנית: Hans Adolf Krebs; ‏ 25 באוגוסט 1900 – 22 בנובמבר 1981) היה רופא וביוכימאי בריטי, בן לאב יהודי יליד גרמניה, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1953.

הציונים הכלליים

הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל, מן הצד המרכזי בפוליטיקה בישראל התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.

הקונגרס הציוני העולמי

הקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי.

צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהפדרציות הציוניות בכל העולם, שחבריהן חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות, תנועות וארגונים שונים. חברי הקונגרס מקיימים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובעים את התקציב והחוקה, ובוחרים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני, המופקד על ניהול התנועה הציונית.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. היה זה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים.

ורבורג (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים

טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים התקיים בהר הצופים בז' בניסן תרפ"ה, 1 באפריל 1925, כחלק מחגיגת הפתיחה של האוניברסיטה העברית בימים ז'-י' בניסן תרפ"ה 1‏-3 באפריל 1925. הטקס נועד לסמן בתודעה הציבורית את תחילת פעילותה של האוניברסיטה העברית כמוסד אקדמי מוביל בעם ישראל, שהוקם בתכנונה של התנועה הציונית בארץ ישראל.

לקראת הטקס, פעלו במסגרת האוניברסיטה: "המכון למדעי היהדות" ו"המכון לכימיה ולמיקרוביולוגיה" במחקר ובהוראה, והספרייה; וכן ניצבו בנייני המכונים למדעי הטבע; חגיגת הפתיחה כללה סעודה רבת משתתפים והנחת אבן פינה לבניין "המכון לפיזיקה ולמתמטיקה" על שם אלברט איינשטיין; כולם בהר הצופים. הטקס נערך בתיאטרון המעלות בהר הצופים ("שהוכן לטקס, הגם שטרם הושלמה בנייתו") והחל בשעה שלוש אחר הצהריים; בין הנואמים היו חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית יושב ראש הטקס, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המשורר חיים נחמן ביאליק והנציב העליון הרברט סמואל.

לפי אומדן השתתפו בו כשבעת אלפים בני אדם, תושבי ארץ ישראל ואורחים מחוץ לארץ, מנהיגים, אנשי דת ואנשי צבא ומנהל בריטיים, נציגי ממשלות ומשלחות אוניברסיטאיות, מבריטניה, אירלנד, ארצות הברית, הולנד, מצרים, שווייץ, צרפת, קנדה, פולין ואוסטריה.בין המוזמנים והמשתתפים היו הלורד בלפור, מנחם אוסישקין, הרב יעקב מאיר, פילדמרשל אלנבי, הרב ד"ר יוסף הרמן הרץ, הרב ד"ר ישראל לוי, אחד העם (אשר גינצברג), יהודה לייב מאגנס, מרדכי בן-הלל הכהן, פטריק גדס, אוטו ורבורג, רונלד סטורס, זליג ברודצקי, יעקב טהון, לורד אולסווטר, נורמן בנטוויץ, הרב ד"ר שור, מרדכי נורוק, נחום סוקולוב, פרופ' ארתור שוסטר, הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייס, רוברט מונד, יוסף קלויזנר, הרמן כהן (האוניברסיטה של לונדון), הרב פרופ' צבי פרץ חיות, ז' הופיין, יוסף שפרינצק, זלמן שניאור, שמואל לנדמן, שאול טשרניחובסקי, אלברט חיימסון, מאיר גרוסמן (סוכנות טלגרף), גרשון אגרונסקי, ה' פרבשטיין, בוריס ש"ץ, הרמן שטרוק, גוסטב טק, אביגדור גולדשמיט, איריס קסטלו, ורה ויצמן, ג'ון הנרי פטרסון, מאיר דיזנגוף, יוסף הורוביץ, משה גאסטר, אריאל בן-ציון, אחמד לוטפי אל-סייד, ליאופולד פיליכובסקי, הרב מרדכי רפאל חיים הכהן.

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ציונות מדינית

הציונות המדינית היה זרם בתנועה הציונית בשלהי המאה ה-19, אשר דגל בפעולה מדינית דיפלומטית לפני פעולות התיישבות בקנה מידה רחב בארץ ישראל. הציונות המדינית הייתה שונה ואף מנוגדת לתנועת חיבת ציון ולזרם המעשי שדגלו בעיקר בעבודה בארץ ישראל בלי להבטיח מראש זכויות פוליטיות.

מנהיגו המובהק של הזרם היה בנימין זאב הרצל, ולשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית.

שורשיה של הציונות המדינית, בין השאר, בהגותם של מבשרי הציונות. ראשון להם, על פי ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי היה הרב ד"ר יהודה ביבאס ואחריו תלמידו רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי.

ציוני ציון

ציוני ציון היה זרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד ונאבק בשנים 1905-1903 בתוכנית אוגנדה שהתקבלה בקונגרס הציוני השישי.

בראש קבוצה זו, שמרביתם היו יהודים ממזרח אירופה, עמדו מנחם אוסישקין, ד"ר יחיאל צלנוב, ד"ר שמריהו לוין, ד"ר אברהם פריידנברג ואחרים. הם דגלו בריכוז העבודה הציונית בארץ ישראל, התנגדו לכל פתרון זמני בכל מקום אחר בעולם וקראו להגברת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. עוד בלטו בקרב תועמלני ציוני ציון דב בר בורוכוב, זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית בן-צבי.

בקונגרס הציוני ה-7 שהתקיים בבזל בשנת 1905 גברה דעתם של 'ציוני ציון' והתקבלה החלטה עקרונית הדוחה את תוכנית אוגנדה וקובעת כי התנועה הציונית קשורה אך ורק בארץ ישראל.

רוברט הובר

רוברט הובר (בגרמנית: Robert Huber; נולד ב-20 בפברואר 1937) הוא ביוכימאי גרמני, שזכה ב-1988 בפרס נובל לכימיה יחד עם יוהאן דייזנהופר והארטמוט מישל על גילוי המבנה המרחבי של קומפלקס החלבונים החיוני לתהליך הפוטוסינתזה שמתרחש בחיידקים.

שדה ורבורג

שְׂדֵה וַרְבּוּרְג הוא אגודה שיתופית במישור החוף, ליד העיר כפר סבא, השייך למועצה אזורית דרום השרון. הוקם בשנת 1938 על ידי עולים מגרמניה שאליהם הצטרפו עם הזמן עולים מצ'כיה הונגריה ומפולין וכן מתיישבים מהארץ. המושב נקרא על שמו של ד"ר אוטו ורבורג, פעיל ציוני, איש מדע ובוטנאי מומחה, נשיאהּ השלישי של ההסתדרות הציונית.

במושב 120 נחלות, 16 משקי עזר, ושלוש הרחבות שבהן 136 יחידות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.