אוטופיה

אוּטוֹפְּיָהלטינית: Utopia, ניתן להבנה כ"המקום הטוב") הוא מונח שנטבע על ידי תומאס מור באנגליה ב-1516. כיום, במובן הכללי והמקובל ביותר שלו, מתייחס המונח לחברה מושלמת היפותטית. במשך השנים מאז שנטבע, היו שהשתמשו במונח הזה לתיאור קהילות אמיתיות שנוסדו על מנת ליצור חברה כזו. התואר "אוטופי" משמש כיום לעיתים קרובות לתיאור מצב שנתפס על ידי הוגיו כרעיון טוב אך בלתי-ישים מבחינה חברתית, כלכלית או פוליטית, או שיישומו כרוך בשינויים חברתיים שרוב האנשים יתקשו לקבלם.

תיאורים של חברות אידיאליות נכתבו דורות רבים לפני שנטבע המונח "אוטופיה". בעל ההשפעה הרבה ביותר מביניהם הוא הפוליטאה של הפילוסוף היווני אפלטון. אף כי אוטופיות נחשבות כרעיונות אידיאליסטית או אופטימיסטית בלתי-אפשריים למימוש (בחלק מהמקרים - גם על ידי הוגי האוטופיות עצמם), היו במהלך הדורות ניסיונות לממש אוטופיות במידה מסוימת של הצלחה. דוגמה מפורסמת לניסיון כזה היא הקיבוץ - דגם ששגשג בישראל מראשית המאה ה-20 ועד ראשית שנות ה-80 בקירוב. מונחים שנגזרו מהמונח אוטופיה הם הדיסטופיה (אנטי-אוטופיה, מונח מנוגד) והאוטופיה הסאטירית.

מקור המושג

Utopia
חיתוך עץ מאת אמברוזיוס הולביין למהדורה משנת 1518 של הספר אוטופיה

המונח "אוטופיה" נטבע על ידי תומאס מור בשנת 1516 בספרו (שנכתב בלטינית): De Optimo Reipublicae Statu deque Nova Insula Utopia ("על-אודות הרפובליקה הטובה הנמצאת באי החדש אוטופיה") או, בקיצור אוטופיה. בספרו של מור, "אוטופיה" הוא בעצם שמו של אי מבודד שעליו הוקמה רפובליקה אידיאלית. בכותרת הספר יש הד לחיבור "הפוליטאה" של אפלטון, שבתרגומו ללטינית נקרא "הרפובליקה". מור עצמו ביאר את השם אוטופיה, וכתב שגזר אותו משורשים יווניים באופן שאפשר יהיה לפרשו בשני אופנים: Eutopia - "מקום טוב", או "Outopia" - "שום-מקום" ("מקום שאינו קיים"). הספר כולו מתאר את החברה האידיאלית על האי הדמיוני באופן ספק-רציני ספק-סאטירי, והוא כולל רמזים והתייחסויות סמויות לכתבים קלאסיים (יווניים ולטיניים) שעסקו בתיאור החברה האידיאלית, ואשר נעשו פופולריים בין המשכילים במערב אירופה בימיו של מור.

בספרו, מתאר תומאס מור חברה המסודרת באופן רציונלי. את הסיפור מביא כביכול מגלה הארצות שגילה אותה – רפאל היתלודיאוס (שם שגזור מיוונית ואפשר לתרגמו כ"פטפטן" או "קשקשן"). אוטופיה היא רפובליקה שבה כל הרכוש מוחזק במשותף. בנוסף, יש לה מעט חוקים, אין שם עורכי דין וכמעט שאין היא שולחת את אזרחיה להילחם, אך היא שוכרת שכירי חרב מאזרחי המדינות הקרובות.

יש להניח כי מור, אדם נוצרי קתולי דתי שהתלבט פעם האם להצטרף לכנסייה ככומר, קיבל השראה מחיי הנזירים כשהוא תיאר את אופיה של החברה האוטופית. מור חי בתקופה שבה השראתו של הרנסאנס החלה לפעול באנגליה, והאידיאלים של ימי הביניים הישנים – כולל האידיאל הנזירי – החלו להיסדק. כמה מרעיונותיו של מור משקפים נוסטלגיה לעבר הימי-ביניימי הזה. ספרו היווה השראה לרדוקסיונים שנוסדו בידי הישועים על מנת לנצר ו"לתרבת" את הגואראנים.

אוטופיות כלכליות

בתחילת המאה ה-19 עלו כמה רעיונות אוטופיים, בדרך כלל כתגובה להתפוררות החברתית שנוצרה בעקבות התפתחותם של המסחר והקפיטליזם. אלה בדרך כלל מוכללים בתנועה "אוטופית-סוציאליסטית" גדולה יותר, בשל המאפיינים המשותפים שלהם: חלוקה שווה של הרכוש, לעיתים עם ביטול הכסף בכלל, וכשאזרחים רק עובדים בעבודה שהם נהנים ממנה ושמועילה לכלל האזרחים, ושמותירה להם פנאי להתעסקות באמנויות ובמדעים. דוגמה קלאסית לאוטופיה שכזו היא "הסתכלות אחורה" (Looking Backward) של אדוארד בלאמי. אוטופיה סוציאליסטית אחרת היא "חדשות משום מקום" (News from Nowhere), של ויליאם מוריס, שנכתב גם כתגובה לאופי הביורוקרטי של האוטופיה של בלאמי, שמוריס ביקר. אך ככל שהזמן עבר והתנועה הסוציאליסטית התבגרה, האוטופיות ננטשו. סוציאליסטים ייסדו את הרעיונות שלהם באופן מוצק יותר על המציאויות של דורם; בין התנועות הסוציאליסטיות, המרקסיזם נעשה למבקר החריף ביותר של האוטופיה הסוציאליסטית.

אוטופיות הומצאו גם בצד השני של הקשת הפוליטית. לדוגמה, "עריצה היא הלבנה" (The Moon is a Harsh Mistress) של רוברט היינליין היא אוטופיה אינדיבידואליסטית וליברטנית. אוטופיות קאפיטליסטיות מסוג זה בדרך כלל מבוססות על כלכלת שוק מושלמת, שבה אין נפילה של הכלכלה – או שלא עוסקים בנושא זה כלל.

אוטופיות היסטוריות ופוליטיות

אוטופיה גלובלית של שלום עולמי נתפסת אצל אנשים מסוימים כסופה האולטימטיבי והבלתי נמנע של ההיסטוריה האנושית.

יש הרואים בספרטה אוטופיה מיליטריסטית שנוסדה על ידי ליקורגוס (אם כי באתונה, בין השאר, חשבו כי זו "דיסטופיה"). ספרטה הייתה מדינה יוונית חשובה עד שנוצחה בידי תבאי בקרב ליאוקטרה. ייתכן שהתפיסה של ספרטה כאוטופיה נובעת, גם היא, מספרו של אפלטון הפוליטאה. אפלטון מתאר חברה הדומה לדגם החברה הספרטנית, והוא מציג אותה כחברה אידיאלית.

אוטופיות דתיות

הרעיונות הנוצריים והמוסלמיים של גן עדן הם בדרך כלל אוטופיים, במיוחד בצורות הפופולריות שלהן, וכך ביטאו מחשבות על קיום חופשי מחטא, עוני וצער, מעבר לכוחו של המוות (אם כי "גן עדן", לפחות באסכטולוגיה הנוצרית, דומה יותר לחיים יחד עם אלהים עצמו בגן עדן ארצי הממוקם בשמים). באופן דומה, ניתן לראות את המושג הבודהיסטי של נירוואנה כסוג של אוטופיה. האוטופיה הדתית היא לעיתים אחת מהסיבות המשכנעות את המאמין להשאר נאמן לדתו, או להמרה של מאמינים חדשים לדת זו.

בארצות הברית בזמן ההתעוררות הגדולה השנייה במאה ה-19, קבוצות דתיות רדיקליות רבות יצרו חברות אוטופיות. חברי הקבוצות הללו שאפו ליצור קהילות שבהן כל ההיבטים של החיים ייקבעו על פי אמונתם. הידועה ביותר מבין החברות האוטופיות האלה היא התנועה השייקריסטית. התנועה הגדולה ביותר הייתה כנסיית ישו המשיח של הקדושים המאוחרים ביוטה לאחר 1846, הידועה יותר כמורמונים.

אוטופיות עתידניות

טכנו-אוטופיה היא תאוריה עתידנית של חברה אוטופית שבה השוויון מושג באמצעות התפתחויות טכנולוגיות (במיוחד בתחום הרובוטיקה) ומדעיות אשר יאפשרו רמת חיים גבוהה. דוגמאות לרמת חיים זו הן העדר מוחלט של סבל, חיי נצח ושינויים בטבע ובתנאים האנושיים. במקום מושלמות סטטית וקבועה יש הומניסטים שמדמיינים לעצמם "אקסטרוטופיה", חברה פתוחה ומשתנה המאפשרת ליחידים ולקבוצות ליצור את המוסדות והתצורות החברתיות שהם מעדיפים.

דוגמה ידועה של ציוויליזציה עתידנית אנרכו-קומוניסטית היא "התרבות" (The Culture) של הסופר הסקוטי איאן מ. בנקס.

כנגד האופטימיזם הזה יש להציב את התחזית כי המדע והטכנולוגיה המתקדמים יביאו, על ידי תאונות או שימוש מכוון, להכחדותה של האנושות. פסימיסטים אלה אומרים כי יש להזהר מפני אימוץ כולל של טכנולוגיות חדשות ונסיוניות.

יצירות המתארות אוטופיות

לקריאה נוספת

  • לאיונל קוצ'ין, אוטופיה. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986, עמודים 11–20

קישורים חיצוניים

1976 בארצות הברית

1976 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 200 שנה מיום היווסדה.

Cloak and Dagger

Cloak and Dagger (בתרגום חופשי לעברית: גלימה ופגיון) הן דמויות בדיוניות המופיעות בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. דמויותיהן הופיעו לראשונה בחוברת Peter Parker, The Spectacular Spider-Man #64 ממרץ 1982, ונוצרו על ידי הכותב ביל מנטלו והמאייר אד האריגן.

Cloak and Dagger הם האלטר אגו של טיירון "טיי" ג'ונסון וטנדי בואן. השניים נפגשו כאשר היו בני נוער ונמלטו מביתם. בעודם חיים ברחוב הם נתפסו על ידי מדען שעשה ניסויים בסמים מיוחדים על בני נוער ללא בית. כתוצאה מהסמים שהם קיבלו הם פיתחו כוחות על. Cloak הוא בעל היכולת להתחבר לממד האופל, כמו גם יכולת טלפורטציה ושינוי מצב צבירה. ל-Dagger יש אפשרות ליצור "פגיונות" מאור אשר מרוקנים את אנרגיית החיים מאנשים, ובמקביל גם לרפא אנשים מהתמכרויות שונות.

במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות להריץ סדרה מיוחדת של הצמד, אולם עקב היקף מכירות נמוך לא התאפשר הדבר. הצמד הופיע בהופעות אורח בסדרות נוספות של מארוול, בהם Runaways.‏Cloak הופיע לבדו בקשת הסיפור "בית אם" כחבר תנועת מחתרת תת-קרקעית. במהלך מלחמת האזרחים שניהם היו מהראשונים שהצטרפו אל קפטן אמריקה במחתרת נגד רישום גיבורי על. הצמד הופיע באירוע הקרוס-אובר "אקס-מן: אוטופיה" בין קבוצת האקס-מן לקבוצת האוונג'רס האפלים וכן היה חבר בקבוצת אקס-מן האפלים של נורמן אוסבורן. לאחר מכן הם גרו זמן מה על האי אוטופיה כחלק מהאקס-מן, אך עזבו לאחר שבדיקות מקיפות הוכיחו שהם למעשה אינם מוטנטים כפי שנטען בעבר.

סדרת לייב אקשן, המתרחשת ביקום הקולנועי של מארוול ומבוססת על הדמויות, עלתה לשידור ברשת Freeform במהלך שנת 2018. את דמויותיהם של Cloak and Dagger מגלמים השחקנים אודרי ג'וזף ואוליביה הולט, בהתאמה.

אוונג'רס נגד אקס-מן

אוונג'רס נגד אקס-מן (באנגלית: Avengers vs. X-Men) הוא אירוע קרוס-אובר ביקום מארוול שפורסם בחוברות הקומיקס האוונג'רס והאקס-מן על ידי חברת מארוול קומיקס בין אפריל לאוקטובר 2012 למשך 12 חוברות, ו-68 חוברות קשורות. את הסיפור כתבו מאט פרקשן, בריאן מייקל בנדיס, ג'ייסון אהרון, אד ברובייקר וג'ונתן היקמן, באיורם של מספר אמנים כגון ג'ון רומיטה הבן, אוליבייה קויפה ואדם קוברט.

כשכוח הפניקס חוזר לכדור הארץ, נוצר סכסוך בין קבוצת האוונג'רס לבין קבוצת אקס-מן, מה שמביא לעימות גדול בין שתי הקבוצות, שבסופו כוח הפניקס מושמד. האירוע החל בסדרה המוגבלת Avengers: X-Sanction, בכתיבתו של ג'ף לב ובאיורו של אד מקגינס. במובנים רבים, האירוע ממשיך ב"אוונג'רס ואקס-מן: הציר".

בולט (קומיקס)

בולט (באנגלית: Bolt, בעברית: חזיז) הוא דמות בדיונית של גיבור-על מוטאנט שהופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת X-Men Unlimited #8 מאוקטובר 1995 ונוצרה על ידי הכותב הווארד מקיי והמאיירים טום גרומט ודן לאוליס.

בולט הוא האלטר-אגו של כריסטופר "כריס" בראדלי, נער טכנופת' שכוחותיו התגלו באמצע שיעור בבית-ספרו. בראדלי חולץ על ידי ג'ין גריי וגמביט. לאחר שלקחו אותו לביתו, השניים הציעו לו מקום באקס-מן. בראדלי לא הצטרף לאקס-מן רשמית, אך עבר באופן זמני לאחוזת אקס. הוא פיתח ידידות עם אייסמן, וכאשר חיה ביצע בדיקה רפואית על בראדלי, התגלה כי בראדלי הצעיר נגוע בוירוס הירושה. בראדלי פחד ממותו, ובעקבות מתקפתו של באסטיון באירועי "אפס סובלנות", הוא הרגיש כי האקס-מן נוטשים אותו ועזב. מאווריק הנגוע גם הוא בוירוס נעשה למורה הרוחני של בראדלי, שהצטרף לקבוצת הלוחמים החדשים עד פירוקה.

כאשר מאווריק נעלם והפך לסוכן אפס, בראדלי מצא את השריון הישן שלו והפך למאווריק. הוא הצטרף למחתרת של קייבל - קבוצה שמטרתה לחשוף את הפנים האמיתיות של תוכנית נשק אקס. בעקבות תבוסת הקבוצה, בראדלי נלקח על ידי מארו לארגון אומת הגנום. כשניסה לחבל בארגון, מאווריק האמיתי הרג את בראדלי. במהלך אירועי נקרושה, בראדלי הוא אחד מהמוטאנטים שסלנה מקימה לתחייה. תחת פיקודה לקח בראדלי חלק במתקפה על האי אוטופיה. הוא ככל הנראה נהרג בידי סלנה כחלק מתהליך הפיכתה לאלה.

את דמותו בסרט הלייב אקשן "אקס-מן המקור: וולברין" גילם השחקן דומיניק מונאהן. בגרסה זו, בראדלי חבר בצוות המבצעים המיוחדים של תוכנית "נשק אקס".

דיסטופיה

דיסטופיה (באנגלית: Dystopia) היא ניגודה של האוטופיה, כלומר, מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים. בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות או בדיקטטורה שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, הממשל מושחת ויוצר או משמר איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעיתים תכופות תוך כדי הטעיית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת או אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעיתים קרובות משלבות בתוכן (באופן מודע) מגמות חברתיות קיימות מוקצנות.

יצירות דיסטופיות רבות נכתבו כאזהרה או כסאטירה המראה איך מגמות חברתיות נוכחיות מתפתחות עד לתוצאה המבעיתה ובכך מהוות קריאה לשנות כיוון (בהתנהגות פוליטית, התפתחות טכנולוגית ועוד). רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור, אנרכיה או חוסר במשאבים.

במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסוטפיות רבות.

דניאל מונסטאר

דניאל מונסטאר (באנגלית: Danielle Moonstar) היא דמות בדיונית של גיבורת-על מוטאנטית המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן והמוטנטים החדשים ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Graphic Novel #4 מאוקטובר 1982, ונוצרה על ידי הכותב כריס קלרמונט והמאייר בוב מקלאוד.

דניאל מונסטאר היא אמריקנית ילידה משבט שאיין שהיו לה בעבר יכולות ליצירת אשליות מפחדיהם או ממשאלותיהם של אחרים. באירועי "בית אם", מכשפת השני גרמה לרבים מהמוטאנטים לאבד את כוחותיהם. דניאל הייתה אחת מהם והיא סולקה בידי אמה פרוסט מבית הספר לצעירים מחוננים של אקסבייר לאחר שלא יכלה לבצע את תפקידה יותר. במהלך מלחמת האזרחים של מארוול, היא גויסה בידי "יוזמת חמישים המדינות" לשמש כמדריכה לצד חברה לאקס-מן, חיה.

רוברטו דה-קוסטה, שעמד בראש מועדון הלפייר בזמנו, גייס את דניאל לקבוצת אקס-מן אותה הקים לאחר מכן, האקס-מן החדשים. בעקבות כך הוקמה גם קבוצת המוטנטים החדשים, שבה דניאל תיפקדה כמנהיגת הקבוצה עד להתפרקותה בדצמבר 2012.

כפי שתואר באירועי "אקס-מן: אוטופיה", דניאל קיבלה כוחות אסגרדיים מהולקיריות בעקבות מספר הרפתקאות באסגרד, עולם הבית של תור וולקיריה. באתחול המחודש של "מארוול עכשיו!" היא משמשת כחברת לוחמות הולקיריור.

את דמותה של מונסטאר בסרטי הלייב אקשן "המוטנטים החדשים" עתידה לגלם השחקנית בלו האנט.

האוונג'רס האפלים

האוונג'רס האפלים (באנגלית: Dark Avengers) הייתה קבוצה בדיונית של נבלי-על שהופיעה בחוברות הקומיקס האוונג'רס ביקום מארוול קומיקס. הופעתה הראשונה הייתה בחוברת Dark Avengers #1 ממרץ 2009, והיא נוצרה על ידי הכותב בריאן מייקל בנדיס והמאייר מייק דאודטו ג'וניור.

את הקבוצה הקים נורמן אוסבורן במהלך אירועי "שלטון אפל". אוסבורן - שמוכר כאויבו הגדול ביותר של ספיידרמן בזהותו הגובלין הירוק - הוא כעת נבל לשעבר שחזר למוטב וכאות הוקרה על הדיפת פלישתם של גזע הסקרול באירועי "פלישה סודית", קיבל מהממשלה מנהיגות על סוכנות S.H.I.E.L.D, אותה שינה מן היסוד לארגון חתרני בשם H.A.M.M.E.R, כאשר אסופת נבלי-על משמשת כעושי דברו ומתפקדת כאנטיתזה לקבוצת האוונג'רס.

חברי הקבוצה הם חברי קבוצת ת'נדרבולטס לשעבר, והם כללו בתחילה את דאקן כוולברין, נו-ואר כקפטן מארוול, מונסטון כגברת מארוול, בולזאיי כהוקאיי, מאק גארגן כספיידרמן, ארס והסנטרי. אוסבורן עצמו נוטל את הזהות "איירון פטריוט", ועוטה על עצמו חליפת שריון בנוסח איירון מן, אך צבועה בצבעי אדום-כחול-לבן כשל קפטן אמריקה. הקבוצה עושה את דרכה למדינה הבדיונית לאטבריה, כדי להציל את הנבל דוקטור דום מידיה של מורגן לה-פיי. עם שובם, אוסבורן נאלץ להתמודד עם הופעתו הטלוויזיונית של רונין, שהזכיר לציבור את מעשיו הנפשעים של אוסבורן וכי אין לסמוך עליו.בקרוסאובר עם אירועי "אקס-מן: אוטופיה", האוונג'רס האפלים מגיעים לסן פרנסיסקו כדי להנחיל משטר צבאי ולפזר מהומות של קבוצות אנטי-מוטאנטיות. כדי לעשות זאת, אוסבורן מקים למורת רוחם של האוונג'רס האפלים את קבוצת אקס-מן האפלים, הכוללת את מיסטיק (כפרופסור אקס), דאקן (כוולברין), המלכה השחורה, נאמור, מסווה ופגיון, אומגה ומימיק (כאנג'ל). לאחר שאמה פרוסט, נאמור, מסווה ופגיון בוגדים בקבוצה, אוסבורן נשבע לנקום באקס-מן.

מיסטיק

מיסטיק (באנגלית: Mystique) היא דמות בדיונית של נבלת-על מוטאנטית שמופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Ms. Marvel #16 מאפריל 1978 ונוצרה על ידי הכותב כריס קלרמונט והמאייר דייב קוקראם.

מיסטיק הוא כינויה של רייבן דארקהולם, מוטאנטית המסוגלת לשנות את צורתה לכל דמות אשר תחפוץ. זוהתה מספר פעמים כסגניתו של מגנטו. אף על פי כן, היא סייעה לאקס-מן מספר פעמים, ואף הצטרפה לקבוצה.

דמותה של מיסטיק מדורגת במקום ה-18 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותה גילמה בסרטי הלייב אקשן "אקס-מן" השחקנית רבקה רומיין, ואת דמותה הצעירה גילמה בסרטים "אקס-מן: ההתחלה","אקס-מן: העתיד שהיה", "אקס-מן: אפוקליפסה" ו"אקס-מן: הפניקס האפלה" השחקנית ג'ניפר לורנס.

נאמור (קומיקס)

נאמור הסאב מרינר (באנגלית: Namor the Sub-Mariner, "נאמור הצוללן") הוא דמות אנטי גיבור מוטאנט המופיע בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברות Motion Picture Funnies Weekly מאפריל 1939, בכתיבתו ובאיורו של ביל אברט.

דמותו של הסאב מרינר היא מבין שלושת גיבורי-העל המרכזיים והראשונים של חברת טיימלי קומיקס (לימים מארוול קומיקס), כאשר השניים האחרים הם קפטן אמריקה והלפיד האנושי המקורי, במה שנודע כתור הזהב של הקומיקס. אברט ציין שמקור ההשראה לדמות הוא שירו של סמואל טיילור קולרידג', "שירת יורד-הים הישיש".

נאמור הוא בנם המוטאנט של קפטן אנושי ונסיכה של הממלכה התת-ימית המיתית אטלנטיס, והוא מחזיק בכוחות-על וביכולות ימיים, כמו גם יכולות מוטאנטיות כתעופה. במשך השנים, דמותו הוצגה כגיבור-על חיובי מטבעו, אך גם בעל פתיל קצר וכן כפולש חדור שאיפת נקם כנגד מתיישבי האדמה שפלשו לממלכתו. דמותו מעולם לא תויגה כטובה או רעה, והוא הגן על ממלכתו רק כאשר אוימה בידי גורמים מבחוץ. נאמור נחשב לאאוטסיידר, אם כי הוא צוות לעיתים עם גיבורי-על כדוקטור סטריינג', הענק הירוק, הגולש הכסוף וקבוצות הפולשים, הדפנדרס, האוונג'רס, ארבעת המופלאים ולאחרונה גם אקס-מן.

דמותו של נאמור מדורגת במקום ה-77 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN.

סאן-ספוט

סאן-ספוט (באנגלית: Sunspot, בעברית: כתם שמש) הוא דמות בדיונית של גיבור-על מוטאנט המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן והמוטנטים החדשים ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Graphic Novel #4 מאוקטובר 1982, ונוצרה על ידי הכותב כריס קלרמונט והמאייר בוב מקלאוד.

סאן-ספוט הוא האלטר אגו של רוברטו "בובי" דה קוסטה, מוטאנט ממוצא ברזילאי בעל היכולת לספוג ולתעל אנרגיה סולארית. הוא אימפולסיבי ואידיאליסט, אך נחשב כחבר קרוב להרבה מחבריו לקבוצה. דמותו הייתה חשובה בקבוצת המוטנטים החדשים המקורית משנות ה-80 וגלגולה המחודש כאקס פורס. לאחר אירועי "אוונג'רס נגד אקס-מן", סאן-ספוט היה לאחד מאלה אשר נבחרו להצטרף לקבוצת האוונג'רס כאות לרצון טוב מצד קפטן סטיב רוג'רס לקרב בין אוכלוסיית המוטאנטים לשאר גיבורי-העל שאינם מוטאנטים.

את דמותו של סאן-ספוט בסרט הלייב אקשן "אקס-מן: העתיד שהיה" מגלם השחקן איידן קנטו, וב"המוטנטים החדשים" הנרי זגה.

סבסטיאן שו

סבסטיאן שו (באנגלית: Sebastian Shaw) הוא דמות בדיונית של נבל-על מוטאנט המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Uncanny X-Men #129 מינואר 1980, ונוצרה על ידי הכותב כריס קלרמונט והאמן ג'ון ביירן.

סבסטיאן שו הוא מוטאנט בעל היכולת לספוג אנרגיה ולהפוך אותה לכוח פיזי גולמי. מנהיג לשעבר של סניף ניו יורק של מועדון הלפייר, חברה סודית אקסקלוסיבית שמבקשת לשלוט בסדרי העולם. כלפי חוץ, הוא איש עסקים מכובד ואדם רגיל. מימן בעבר את תוכנית זקיפי הסנטינל. במהלך אירועי "אוטופיה", אמה פרוסט (המלכה הלבנה לשעבר של מועדון הלפייר) מוחקת את זכרונו של שו, והוא מצטרף בהמשך לקבוצת האורות של הופ סאמרס.

דמותו של סבסטיאן שו מדורגת במקום ה-55 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותו של שו בסרט הלייב אקשן "אקס-מן: ההתחלה" מגלם השחקן קווין בייקון בתור האנטגוניסט הראשי.

סייקלופס

סייקלופס (באנגלית: Cyclops, גם: "קיקלופ") הוא דמות בדיונית של גיבור-על מוטאנט המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת The X-Men #1 מספטמבר 1963, ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

סייקלופס הוא האלטר אגו של סקוט סאמרס, מוטאנט המסוגל לירות מטחי אנרגיה מעיניו. בחליפת הקרב שלו, סייקלופס לובש משקפי מגן בעלי עדשת אודם-קוורץ, חזות בעלת עין אחת שהקנתה לו את הכינוי קיקלופ, על שם היצור האגדתי קיקלופ. סייקלופס הוא הראשון שנאסף בידי צ'ארלס אקסבייר לחבורת האקס-מן, והיה לאחד מחמשת החברים המייסדים של הקבוצה המקורית, יחד עם ג'ין גריי, חיה, אייסמן ואנג'ל. אקסבייר מחשיב אותו לאחד מתלמידיו המצטיינים ביותר, וביניהם מתוארת מערכת יחסים של אב ובן. נאמנותו הרבה של סייקלופס לאקסבייר עלתה לו ביוקר במערכות יחסים עם חבריו לקבוצה, אולם במשך השנים, סייקלופס הגיח מצילו של אקסבייר והפך למנהיג הבלתי מעורער של האקס-מן. דמותו מתוארת כארכיטיפ גיבור התרבות האמריקנית, בניגוד לאנטי גיבורים קשוחים ואנטי ממסדיים בארצות הברית שלאחר מלחמת וייטנאם, כדוגמת וולברין. סייקלופס חסר אנוכיות, בעל משמעת עצמית גבוהה ומוסריות אתית, תכונות אופי שהופכות אותו למנהיג, טקטיקן ואסטרטג מצליח.

סייקלופס הוא בנו של קורסאייר (כריסטופר סאמרס) מקבוצת סטארג'אמרס ואחיהם הבכור של האבוק (אלכס סאמרס) ווולקן (גבריאל סאמרס). כמו כן, הוא אביו של קייבל (נתניאל סאמרס) ואלמנן של מדלין פריור ושל ג'ין גריי, אשר הקריבה את עצמה למען חבריה בסוף הרצת החוברות New X-Men של הכותב גראנט מוריסון. סייקלופס הוא אביהם הביולוגי של איש אקס (נייט גריי) ושל סטרייף, וגם אביה ממציאות חלופית של רייצ'ל סאמרס. בן זוגה של אמה פרוסט, שותפתו לאקס-מן וחברת Generation X ומועדון הלפייר לשעבר. עם הרצת החוברות החדשה "מארוול עכשיו!" של שנת 2012 הוצגה דמותו הצעירה של סייקלופס כחלק מחברי האקס-מן המקוריים שנשלחו לזמן ההווה מזמן העבר.

דמותו של סייקלופס מדורגת במקום ה-39 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN. דמותו הופיעה בסדרות האנימציה השונות של חברת מארוול, ביניהן "ספיידרמן וחבריו המדהימים", "אקס-מן: סדרת האנימציה", "אקס-מן: הדור הבא" ו"וולברין והאקס-מן". את דמותו בסרטי הלייב אקשן "אקס-מן", "אקס-מן 2", "אקס-מן 3: המפלט האחרון" ו"אקס-מן: העתיד שהיה" מגלם השחקן ג'יימס מרסדן, בעוד את דמותו הצעירה בסרטים "אקס-מן: אפוקליפסה" ו"אקס-מן: הפניקס האפלה" מגלם השחקן טיי שרידן.

פרנזי (קומיקס)

פרנזי (באנגלית: Frenzy) היא דמות בדיונית של אנטי גיבורה מוטאנטית המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת X Factor #4 ממאי 1986, ונוצרה על ידי הכותב בוב לייטון והמאייר קית' פולארד.

פרנזי היא האלטר אגו של ג'ואנה קארגיל, שכירת חרב עצמאית בעלת עור קשה כפלדה, אשר עבדה עבור ברית הרשע של נבל-העל אפוקליפס וכן השוליות של מגנטו. היא אחת מהמוטאנטים היחידים שנותרו בעקבות אירועי "בית אם", והצטרפה מחדש לקבוצת השוליות של אקסודוס. בהמשך, היא הוכיחה את נאמנותה למיסטר סיניסטר.

לאחר אירועי "אקס-מן: תסביך משיח", פרנזי התעמתה עם פרופסור אקס, אומגה סנטינל ומגנטו חסר הכוחות, שהשתמש בלייזר מנתחים כדי לצלות את מוחה. קארגיל נכנסה לתרדמת, ואקסודוס נשבע לנקום במגנטו עקב כך. אקסבייר החזיר אותה לקבוצת השוליות, וכאשר היא התעוררה היא ניסתה להרוג אותו. באירועי "אוטופיה", קארגיל מצטרפת לקרב האחרון בסן פרנסיסקו, ונלחמת נגד "גברת מארוול" מקבוצת האוונג'רס האפלים. בהמשך היא גויסה בידי סייקלופס להלחם בזקיפי הנמרוד שפלשו לאוטופיה מזמן העתיד.

בעקבות אירועי היקום החלופי "עידן אקס", בהם קארגיל חלקה במערכת יחסים עם סייקלופס, קארגיל בחרה להפוך לחברת האקס-מן. היא מצטרפת לקבוצתה של רוג ומאתרת את האישויות הנמלטות של ליג'יון, בנו המוטאנט של אקסבייר. היא עוזבת עם וולברין וחברי קבוצתו לבית הספר לצעירים מחוננים ע"ש ג'ין גריי לאחר הפילוג בינו לבין סייקלופס.

קולוסוס (קומיקס)

קולוסוס (באנגלית: Colossus) הוא דמות בדיונית של גיבור-על מוטאנט המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה ב-Giant-Size X-Men #1 ממאי 1975, ונוצרה על ידי הכותב לן ויין והמאייר דייב קוקראם.

קולוסוס הוא האלטר אגו של פיוטיר "פיטר" ניקולייביץ' רספוטין, מוטאנט רוסי שחבר בקבוצת האקס-מן, ונחשב לאחד החברים החזקים בה. כוחו המוטאנטי מאפשר לו להפוך את עורו לפלדה אורגנית המעניקה לו כוח-על, סיבולת וחסינות. אפילו ללא כוחותיו, קולוסוס נישא לגובה מרשים של כשני מטרים. למשך השנים, דמותו התאפיינה באופיה השקט, המבויש והכן. רספוטין הוא אמן מוכשר, שמשתמש בכוחותיו רק בשעת צורך בקרב.

את דמותו של קולוסוס בסרטי הלייב אקשן "אקס-מן 2", "אקס-מן 3: המפלט האחרון" ו"אקס-מן: העתיד שהיה" מגלם השחקן דניאל קדמור. את דמותו בסרט "דדפול" מדבב השחקן סטפן קפיצ'יק, בעוד השחקן אנדרה טריקוטו מגלם אותו באמצעות לכידת תנועה.

ריאליזם סוציאליסטי

ריאליזם סוציאליסטי הוא סגנון אמנותי בעל מטרה פוליטית, שהיא קידום והעמקה של הרעיונות הסוציאליזם והקומוניזם. זרם זה הנולד בברית המועצות על פי הוראות הממשל אינו אחיד מבחינה טכנית (כמו האימפרסיוניזם לדוגמה) ויכול לבוא בשלל תת-סגנונות, חלקם נושקים לפוטוריזם, לריאליזם ואף לאוונגרד רוסי. המכנה המשותף לכל התת-סגנונות בזרם הריאליזם סוציאליסטי הוא בניית האידיאל של האדם העובד, של צפייה לעתיד טוב יותר ועידוד המלאכה ושבח להצלחתה של החברה. דמותו הרומנטית של הפועל הייתה דוגמה אישית ולרוב בלטו בה תכונות של חוסן גופני ושמחת חיים. האווירה האופטימית של היצירה הייתה די שונה מהגישה הריאליסטית שכן לא הציגה את המציאות כפי שהיא אלא כפי שהיא אמורה להיות- כלמור אוטופיה.

הסגנון נוגע בכל סוגי האמנות: אדריכלות, ספרות, אמנויות הבמה ואמנות פלסטית.

סגנון זה היה הסגנון הרשמי בברית המועצות ובמדינות הגוש המזרחי ויצירות שלא עמדו בדרישות הסגנון הזה לא זכו להפצה כמעט. לאור כך יצירות רבות התפרסמו באופן לא פורמלי.

רקע

רקע (באנגלית: Setting) הוא מכלול הדברים אשר נותנים את הטון בהם מתרחש הסיפור, כולל זמן, תפאורה ומיקום. רקע מיוחס גם כסביבה חברתית המערבת אלמנטים כתרבות, גאוגרפיה ותקופות זמן היסטוריות. יחד עם עלילה, סגנון, דמות ותמה, הרקע נחשב לאחד המרכיבים הבסיסיים בסיפורת.

לרקע תפקיד חשוב בעלילה, כמו למשל סיפורי אדם נגד הטבע או אדם נגד חברה. בכמה מהסיפורים, הרקע הופך לדמות משל עצמו. בתפקיד זה הוא מיוחס ככלי עלילתי או כטכניקה ספרותית.

סוגי רקעים:

היסטוריה חלופית

עולם מערכה

דיסטופיה

אוטופיה

יקום/מדינה/מיקום דמיוני

יקום מקביל

מציאות וירטואלית

מציאות מדומה

תומאס מור

סר תומאס מור (באנגלית: Thomas More;‏ 7 בפברואר 1478 – 6 ביולי 1535) היה הוגה דעות, פוליטיקאי ועורך דין אנגלי שארבע מאות שנה לאחר מותו הוכרז כקדוש.

בתקופת חייו הוא נחשב כהומניסט מוביל ומילא תפקידים ציבוריים רבים, כולל זה של "לורד צ'נסלור" (תפקיד בכיר ביותר בממשל האנגלי של הימים ההם, מקביל בערך לראש ממשלה בימינו) מ-1529 עד 1532. מור הוא שטבע את המונח "אוטופיה", שם שמתאר מדינה אידיאלית ודמיונית, שאת המערכת הפוליטית שלה הוא תיאר בספר שפרסם ב-1516. הוא זכור בסירובו להכיר בעליונותו של הנרי השמיני מעל סמכות האפיפיור וכראש הכנסייה האנגליקנית, סירוב שהוביל להוצאתו להורג כבוגד. מור הוכר כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית ב-1935.

סיפר
דמות פרוטגוניסט • דמות שנייה בחשיבותה • דמות שלישית בחשיבותה • סיידקיקאנטגוניסטנבל-עלדמות משנהדוברגיבוראנטי-גיבור
עלילה דיאלוגמצג • מבנה דרמטי • סיפור מסגרת • כלי עלילתי • נקודת שיא • עימות • תת-עלילהפלשבק/פלשפורוורד
רקע דיסטופיה • אוטופיה • יקום בדיוניהיסטוריה
תמה מוטיבלייטמוטיבסאבטקסטמוסר השכל
סגנון אמצעים פיגורטיבייםטכניקות ספרותיותנקודת תצפיתהשעיית הספקסימבוליזםאתנחתא קומית
סיפורת משלמעשייהסיפורת בזקרומןנובלהמחזהשירהתסריטסיפור קצר
סוגה רומן הרפתקאות • רומן פשע • רומן מלחמתי • רומן מערבון • רומן מסתורין • רומן היסטורירומן ריאליסטירומן רומנטירומן ביוגרפירומן מכתביםרומן גרפי • רומן פילוסופי • רומן פוליטי • רומן אירוטירומן חניכהסאגהפנטזיה (אפלה, חרב וכושפות) • ספרות בלשיתספרות אימהריאליזם קסוםסאטירהמדע בדיוני (קשה, צבאי, אופרת חלל, סייברפאנק, סטימפאנק) • מותחןספרות ספקולטיביתספרות זולהקומיקס
נושאים קשורים זרם התודעהקהלמחברתורת הספרות • מבנה נרטיבי • נרטולוגיהרטוריקה
פורטל: ספרות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.